##חובת הזהירות הכללית של נהגים:## בנוסף לחובת הזהירות המוטלת על כל נהג ברכב לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, בתקנה 21(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 נקבע שכל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות. חובת הזהירות הכללית מחייבת כל נהג לנהוג בזהירות ובתשומת לב מספקת ללא כל קשר אם זכות הקדימה מוענקת לו או לרכב האחר, אם הוא נוסע בכביש ראשי או בכביש צדדי. על נהג רכב מוטלת חובת הזהירות הכללית מכוח תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ובכלל זה החובה לצפות רשלונות של נהג אחר, ובמקרה שבפנינו החובה לצפות אף שנהג המגיע לצומת יכנס אליה במהירות. זאת ועוד, בהתאם לתקנה 65 לתקנות, הרי רכב הנכנס לצומת, לא ייכנס לצומת אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. תקנה 21(ג) לתקנות קובעת כי: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות.." ##להלן פסק דין בנושא חובת הזהירות הכללית של נהג:## עניינה של תובענה זו בתאונת דרכים שאירעה בין רכבו של התובע בו נהגה בתו, לבין רכבו של הנתבע 1, בו נהגה אשתו - הנתבעת 2. התובע העיד מטעמו את בתו, אשר נהגה ברכב, הגב' סהר עינב. העדה סיפרה בעדותה כי התאונה אירעה כאשר נסעה ישר בצומת אשר בו קיימת פניה ימינה וניתן אף להמשיך בנסיעה ישר, כפי שעשתה. לדבריה, כאשר כבר הייתה בתוך הצומת וכמעט השלימה חציית הצומת, הגיע רכב הנתבעת מימינה. הנתבעת, אשר ככל הנראה רצתה לפנות שמאלה, נכנסה לצומת במהירות ואז פגעה ברכבה, בצד הימני האחורי של הרכב. העדה ציינה כי התאונה אירעה כאשר הייתה כבר בתוך הצומת ורק אז ראתה את רכב הנתבעת מגיע מימינה במהירות. העדה ציינה עוד, כי לא ראתה את רכב הנתבעת מגיע, אלא הבחינה בו רק כאשר הייתה בתוך הצומת ואז כבר לא הספיקה למנוע את התאונה. הנהגת אף הגישה תצלום של הצומת, ממנו עולה שמדובר בצומת אשר הינו צומת T מכיוון נסיעת רכב הנתבעת, היינו מכיוון נסיעת הנתבעת ניתן לפנות או ימינה או שמאלה. הנתבעת 2 לא חלקה למעשה על התיאור הבסיסי שתיארה העדה. עם זאת, ציינה כי היא פנתה שמאלה והחלה כבר לבצע את הפניה ואז הגיעה נהגת רכב התובע במהירות. לדבריה, היא אינה זוכרת בדיוק איפה הייתה התאונה בתוך הצומת. הנהגת אישרה כי הפגיעה ברכב התובע הייתה בדלת האחורית הימנית וכי היא נכנסה ברכב התובע. לאור האמור, חזר התובע על טענותיו כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעת, כיוון שהיא שנכנסה ברכבו וזאת אף בהתייחס לכך שהתאונה הייתה כבר בתוך הצומת. נציג הנתבעת 3 טען מנגד, כי נהגת רכב התובע היא שהגיעה לצומת במהירות ואילו הנתבעת נסעה באיטיות ועל כן, יש לדחות התביעה או לכל הפחות, לקבוע שלנהגת רכב התובע אשם תורם. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את עדויות הנהגים, עיינתי בתמונות הפגיעה ברכב התובע ובתצלום מקום האירוע, כפי שהוגש לי, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לקרות התאונה רובצת בעיקרה, לפתחה של הנתבעת 2, אם כי גם לנהגת רכב התובע אשם תורם, אותו אני אומדת בשיעור של כ-30%. מתצלום מקום האירוע ומעדויות הצדדים עולה, כי הנתבעת 2 היא שפנתה שמאלה וחצתה למעשה בשלב הפניה את נתיב נסיעת רכב התובע. לאור האמור לעיל, הרי בטרם ביצעה את הפניה שמאלה, היה על הנתבעת לוודא שאין רכב הבא משמאלה או מימינה. בהתאם לתקנה 41 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן- "התקנות"), הרי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש." בענייננו, הנתבעת ציינה כי כאשר פנתה שמאלה לא ראתה את רכב התובע. דבר זה מעיד על חוסר תשומת ליבה ועל רשלנותה של הנתבעת, שכן בהתאם לתצלום הצומת, שדה הראיה פתוח לצד שמאל. לו אכן הייתה הנתבעת מאטה כנדרש, ומוודאת טרם פנייתה שמאלה, שהיא יכולה להשלים את הפניה בבטחה, מבלי להפריע לתנועה, היה עליה להבחין ברכב התובע המגיע משמאלה. גם אם נהגת רכב התובע נסעה במהירות גבוהה מעט, מעבר למתחייב בנסיבות העניין, הרי בוודאי שלא הגיחה מ"שום מקום". על כן, הנתבעת נהגה בניגוד לחובתה בהתאם לתקנה 41 לתקנות ופנתה שמאלה תוך הפרעה לתנועה. יתרה מזאת, רשלנות הנתבעת נלמדת אף מן העובדה שהפגיעה ברכב התובע הייתה בחלק האחורי של הרכב, משמע התאונה אירעה לאחר שנהגת רכב התובע כמעט והשלימה את חציית הצומת. דבר זה, כשלעצמו, מעיד על רשלנות הנתבעת אשר לא הבחינה ברכב התובע למרות שכאמור, הרכב כמעט והשלים את חציית הצומת, וזאת בשים לב לכך שהפגיעה אירעה בחלק האחורי של רכב התובע. עוד אציין, כי הנתבעת עצמה לא זכרה היכן הייתה התאונה מבחינת המיקום בתוך הצומת, אך אישרה כי התאונה הייתה ככל הנראה, באמצע הצומת. לאור כל האמור לעיל, הרי לנתבעת אחריות לקרות התאונה בשיעור אותו אני אומדת ב-70%. עם זאת, גם לנהגת רכב התובע אשם תורם לקרות התאונה בשיעור אותו אני אומדת ב-30%. על נהגת רכב התובע מוטלת חובת הזהירות הכללית המוטלת על כל נהג ברכב מכוח תקנה 21(ג) לתקנות ובכלל זה החובה לצפות רשלונות של נהג אחר, ובמקרה שבפנינו החובה לצפות אף שנהג המגיע לצומת יכנס אליה במהירות. זאת ועוד, בהתאם לתקנה 65 לתקנות, הרי רכב הנכנס לצומת, לא ייכנס לצומת אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. לאור האמור, ברי כי על הנהגת הייתה מוטלת החובה לנהוג בהתקרבה לצומת בזהירות המתאימה ובמהירות הראויה, בשים לב לעובדה שהגיעה לצומת וכנתחייב מתנאי הדרך והמקום. אציין, כי בעניין מתן זכות קדימה לרכב הבא מימין, הרי במקרה זה, כאמור, כאשר הנתבעת פנתה שמאלה תוך חציית נתיב הנסיעה של רכב התובע ואילו נהגת רכב התובע נסעה ישר היינו המשיכה בנסיעתה ישר, הרי בהתחשב במיקום שבו אירעה התאונה- כבר בתוך הצומת כאשר רכב התובע כמעט השלים חציית הצומת, הגעתי לכלל מסקנה כאמור, שרשלנות הנתבעת גבוהה יותר אף בשים לב לאמור לעיל. עם זאת נהגת רכב התובע ציינה כי הבחינה ברכב הנתבעת רק כשהייתה ממש בתוך הצומת. מכאן עולה, כי אכן התרשלה בכך שלא האטה במידה מספקת טרם כניסתה לצומת, באופן שהיה מאפשר לה להבחין מבעוד מועד ברכב הנתבעת ולהאט, במידת הצורך. לאור האמור לעיל, כשלה נהגת רכב התובע במניעת התאונה או במניעת עוצמתה, בשיעור אותו אני עומדת כאמור, ב-30%. באשר לנזקים, יילקחו בחשבון נזקים שהוכחו באסמכתאות בלבד. 70% מנזקי התובע המוכחים של התובע הינם בסך 4441 ₪ וכן תשלום שכ"ט שמאי בסך של 578 ₪. לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים 2 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 5019 ₪. ביחס להוצאות משפט, בהתייחס לעובדה כי התובע לא הביא את נהגת הרכב בדיון הראשון ואף הנתבעים התייצבו לדיון נדחה נוסף בו לא התייצב התובע ובשים לב, מנגד, לעובדה כי בפעם הראשונה ביקשו הנתבעים דחיית מועד הדיון רק מספר ימים לפני המועד שהיה קבוע והדבר לא הודע לתובע והוא התייצב לביהמ"ש לחינם, הרי אינני עושה צו להוצאות למי מהצדדים. זכות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. משפט תעבורהחובת הזהירות