התביעה 1.בפני תביעת התובע, חשמלאי בהכשרתו ובמקצועו, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהתחשמלותו, ביום 23.8.93 (להלן: "התאונה"), במהלך ביצוע עבודות של התקנת גופי תאורה במפעל הנתבעת 1 (להלן: "המזמינה"). 2.הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") ביטחה את אחריותה על פי דין של המזמינה כלפי צדדים שלישיים ואין מחלוקת בדבר תוקפו וחלותו של הביטוח כאמור על עובדות המקרה. בשלב מתקדם של ההליכים, לאחר תום קדמי המשפט ובטרם תחילת שמיעת הראיות עתרו ב"כ הנתבעת לשחרורם מייצוג המזמינה, בטענה לחוסר שיתוף פעולה בין המזמינה לבין הנתבעת, על רקע פטירתו של המיסד ובעל השליטה במזמינה, עזיבתם את הארץ של יתר בני המשפחה, ובכלל זה בנו של המיסד ובעל השליטה אשר שימש כמנהל העבודה במזמינה, והעובדה כי המזמינה נקלעה לקשיים ונמכרה כעסק חי לאחר על ידי כונס נכסים. לאחר שב"כ התובע הותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, שוחררו ב"כ הנתבעים מיצוג המזמינה, לאחר הצהרתם כי כל פסק דין שיינתן כנגד המזמינה יכובד על ידי הנתבעת כאילו היתה המזמינה צד להליכים עד תומם. 3.היותו של התובע קבלן עצמאי לביצוען של עבודות חשמל, הזמנתו על ידי המזמינה לביצוע עבודות ההתקנה כמתואר לעיל, והתחשמלותו במהלך ביצועה, אינם שנויים במחלוקת. 4.הפלוגתאות הצריכות הכרעה הינן נסיבות התרחשותה של התאונה וקיומה או העדרה, של אחריות של המזמינה להתרחשותה ולתוצאותיה, ואם תמצא אחריות כאמור שיעורה בשים לב לאשמו התורם הנטען של התובע. עוד חלוקים הצדדים בדבר שיעורו של נזק הגוף שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה. אופן התרחשותה של התאונה 5.העד היחיד שנשמע בכל הנוגע לאופן התרחשותה של התאונה הינו התובע, וגרסתו למהלך הדברים הינה הגרסה היחידה שבפני. הגם שהנתבעת בקשה לערער אחר מהימנות התובע לא מצאתי כל טעם המצדיק זאת. גרסת התובע הובאה בכתב תביעתו, בתצהיר עדות מיום 23.5.00 שניתן על ידו במהלך ישיבות קדם המשפט, בעדותו במהלך קדם המשפט שהתקיים ביום 31.10.01, בתצהיר משלים שהגיש לאחר העדות כאמור בנובמבר 2002, ובחקירתו הנגדית. בכל אלה נשמעה אותה גרסה עובדתית בסיסית, הגם שיכול ועם דגשים שונים, וכשאליה נלוות טענות שונות במקצת, כפי שיפורט להלן. 6.על פי גרסת התובע, אשר חזרה ונשנתה כמתואר לעיל: התובע, אשר במשך שנתיים ביצע עבודות חשמל שונות עבור המזמינה על פי הזמנותיה (כ-15 הזמנות שונות במשך התקופה) הוזמן על ידי המזמינה להתקין גופי תאורה בגלריה שבמפעל המזמינה, המצויה בקומה השניה של המבנה. כשהגיע לעבודה בבוקר פנה למנהלי המפעל להם הודיע על בואו, ולמנהל האחזקה, שאת שמו אינו זוכר, לו דיווח על תחילת העבודה. התובע ביקש מהאחרון סולם ונמסר לו סולם מאלומיניום ששימש אותו בעבודתו. למיטב זכרונו באותו זמן גם קבל את המפתח של חדר החשמל. בשלב ראשון ביצע התובע, אשר עבד בגפו, את עבודת התשתית, הקיבוע של גופי התאורה והתקנת החיווט המוליך לקופסת החיבורים, ואז פנה לחיבור החוטים. בהזמנת העבודה הובהר - כמו בפעמים קודמות - כי המזמינה אינה מסכימה לניתוק המפסק הראשי מהזרם ולהשבתת העבודה במפעלה הכוכה בכך, ולפיכך היה התובע אמור לבצע ניתוק מקומי של הזרם לגלריה. הניתוק בוצע על ידי התובע, בחדר החשמל, חדר המצוי בקומת הקרקע והמשמש אך ורק כחדר חשמל, הנסגר בדלת ברזל, הננעלת על ידי מפתח. בחדר זה לוח החשמל הראשי והמפסקים החצי אוטומטיים הקשורים לאזור הגלריה. התובע ניתק את המפסק החצי אוטומטי, יצא את החדר, סגר את הדלת, ועלה לגלריה לבצע את חיבור גופי התאורה. בשלב ראשון בדק - בדיקה כפולה, עם טסטר ומכשיר מדידה - כשהוא עומד על הסולם, שהזרם נותק, וכשראה שאין זרם החל לבצע החבורים. התובע הוסיף כי נורה המצויה ליד קופסת החיבורים, והנראית בתמונות שצורפו לתצהיר עדותו הראשון, אשר דלקה בטרם ירד לחדר החשמל לצורך ניתוק הזרם, היתה כבויה, עובדה המהווה אימות נוסף לכך שניתק את המפסק הנכון. בשלב כלשהו של העבודה התחשמל. כשהתעורר היה שכוב על הרצפה. התובע פונה על ידי אמבולנס טפול נמרץ לבית החולים, לאחר שנפגע הן מההתחשמלות והן מהנפילה מגובה של כ-3 מטר. התובע הוסיף וטען כי מערכת החשמל של המפעל לא כללה מפסק פחת. 7.הגם שהדברים לא נאמרו במפורש וברחל בתך הקטנה בתצהירי עדותו הראשית של התובע אינני סבורה כי יש מחלוקת עובדתית הן ביחס להיותו של חדר החשמל חדר סגור ונעול דרך קבע, והן על כך שלאחר הורדתו של המפסק לצורך ניתוק הזרם לגלריה וחזרתו של התובע לעבודתו שם, סגר את הדלת, אך נמנע מנעילתה. אשר לנעילתו של חדר החשמל - בתצהיר עדותו הראשון של התובע נאמר (שם בסעיף 8) כי חדר החשמל נסגר בדלת ברזל, ננעלת על ידי מפתח. בתצהיר עדותו המשלים (שם בסעיף 3) ציין כי למיטב זכרונו עם התייצבותו בבוקר יום הארוע קבל ממנהל העבודה את המפתח של חדר החשמל. בתצהיר עדותו המשלים טען התובע (שם בסעיף 4) כי חדר חשמל שבו יש מפסקים לא אמור להיות נעול על מנת לאפשר גישה במקרה של צורך דחוף לניתוק החשמל, אך אין בתצהיר קביעה כי כך לא היה, להבדיל מבקורת על מצב הדברים כאמור. בחקירתו במהלך ישיבת קדם המשפט מיום 31.10.01 נאמר על ידי התובע כי לא ביקש ממי מנציגי המזמינה הצבתו של אדם ליד הפקקים לאחר ניתוק הזרם ולא דאג שמי מטעמו יעשה כן "כי זה חדר נעול", וכן ציין מפורשות כי כאשר הגיע לחדר החשמל פתח את דלת החדר במפתח. בחקירתו הנגדית נאמר על ידי התובע: "הם היו נועלים את החדר כי הם לא רצו שאנשי חברת החשמל יכנסו לשם" (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 30.9.03). אשר לאי נעילתה של הדלת לאחר הורדת המפסק, עת שב התובע לעבודתו - במהלך חקירתו בישיבת קדם המשפט נאמר על ידי התובע: "כשניגשתי להוריד את הפקקים פתחתי את החדר במפתח. כשהורדתי את הפקקים אני לא זוכר אם נעלתי את הדלת, יכול להיות שהשארתי את הדלת סגורה ולא נעולה". הגם שהתובע ניסח את הדברים כאפשרות, ברי כי זאת היא גרסתו העובדתית למהלך הדברים. זאת מאחר שתובע חוזר וטוען כי אין להתחשמלותו הסבר זולת כניסתו של אחר לחדר החשמל, לשיטתו מן הסתם אחד מעובדי המזמינה, אשר הרים את המפסק, שהורד על ידו זמן קצר קודם לכן. התובע העיד במהלך ישיבת קדם המשפט כי "כל אחד שעבר יכול היה להרים את הפקקים", וממילא כך היה משום שלא נעל אחריו את דלת חדר החשמל. 8.לדברי התובע המזמינה לא מסרה הודעה למשרד העבודה על התרחשות התאונה על אף שהיתה עליה חובה לעשות כן, והתובע לאחר טראומת התאונה לא חזר למקום ולא חקר ודרש בנסיבות התרחשותה. כעניין שבעובדה העובדות שלעיל הן העובדות הרלוונטיות שבידיעתו של התובע, כאשר לטענת התובע אותן עובדות מצביעות על מסקנה אפשרית אחת ביחס להתרחשות התאונה.לגרסת התובע, מאחר ואין ספק שניתק את זרם החשמל, ואין ספק שבדק ומצא בתחילת העבודה שאין מתח, וחרף זאת התחשמל, הרי שאין ספק שהרמת הפקק בשוגג על ידי אחד העובדים במפעל חידשה את זרם החשמל. התובע מוסיף ומציין כי שום עובד לא היה אמור להכנס לחדר החשמל, וממשיך ומשער כי הניתוק שביצע ניתק את הזרם למקום נוסף, בו עבדו עובדי המזמינה, ולפיכך סר מי מהם לחדר החשמל והרים את הפקק, אשר הורד על ידו לצורך ניתוק זרם החשמל לגלריה. 9.בסיכומי הטענות מטעם הנתבעת נטען לעניין אופן התרחשותה של התאונה כי: 9.1 על התובע הנטל להוכחת אופן התרחשותה של התאונה והתובע לא עמד בנטל זה. 9.2 ההשערה בדבר הרמת המפסק על ידי מאן דהוא הינה השערה בעלמא. התובע לא ראה איש בחדר החשמל או בסביבותיו, ואין כל התרחשות שבעובדה המהווה ראשית ראיה לאותה התרחשות נטענת. 9.3 ההשערה בדבר הרמת המפסק איננה מסתברת בשים לב לכך שמדובר בחדר הנעול דרך כלל, אשר כבלים גלויים של חשמל מצויים בו (כפי העולה מעדות התובע ומתמונות החדר שצורפו לתצהירו), ואשר הכניסה אליו על ידי העובדים אסורה (כפי העולה משלט המזהיר מפני כניסה כאמור שתלה על דלת החדר (כפי העולה מעדות התובע ומהתמנות שצורפו לתצהירו). 9.4 תובע העלה בתצהירו אפשרות נוספת של קיומו של מקור לזרם חי שלא עבר דרך ארון החשמל ופסל אותה בהעדרה של ראיה כלשהי לביסוסה. אותו טיעון יפה גם לעניין השערתו ביחס להרמת המפסק, אין כל ראיה לבססה. 9.5 מעדות התובע לעניין הנורה עולה כי גם לגרסת התובע איש לא חידש את הזרם בזמן ההתחשמלות. הגרסה בדבר הרמת המפסק על ידי אחר באה לעולם רק לצורך התביעה. כך ניתן להסיק מחוסר הניסיון לבררה ולבססה בסמוך לאחר התאונה. התבטאותו בדיון כי לא יכול לזכור שנים כה ארוכות לאחר מועד התאונה וכי נתקל בבעיות בזכרון גם בהיותו עם עורך דינו בעת הכנת המשפט. 9.6 בשים לב לכל האמור לעיל לא הועבר נטל הבאת הראיות לנתבעת ואין להסיק דבר מהמנעותה להביא ראיות מטעמה. בנוסף אין להסיק דבר מההמנעות להביא ראיות רק מקום שיש ראיות שהן בשליטת בעל דין ואשר אין להמנעות מלהביאן הסבר סביר. בענייננו לא עלה בידי הנתבעת לאתר את העדים הרלוונטיים כמפורט בסעיף 2 לעיל. היה והתובע ישמע כי עדים רלוונטיים היו ניתנים לאיתור הרי שכשלונו הוא לעשות כן צריך שיפעל לחובתו, שכן מלכתחילה רובץ נטל הראיה לפתחו ותביעתו אינה מושתתת אלא על עדות בעל דין יחידה. 10.קבלת גרסתו של התובע ביחס לאופן התרחשות התאונה מצריכה שני שלבים רעיוניים. בשלב ראשון יש לקבל את גרסתו העובדתית של התובע לעובדות המצויות, על פי הנטען, בידיעתו. בהיותן של עובדות אלה ראיות נסיבתיות בלבד לאופן התרחשותה הנטען של התאונה, הן מצריכות, בנוסף, את ההכרעה כי המסקנה שמציע התובע ביחס לאופן התרחשותה של התאונה הינה המסקנה הסבירה היחידה בשים לב לאותן עובדות נטענות. 11.כבר השלב הראשון שתואר לעיל, קרי אימוצה המלא של גרסת התובע ביחס לעובדות שהן על פי הנטען בידיעתו, אינו נקי מספק. אינני מקבלת את טענות הנתבעת בדבר פגמי מהימנות הגלויים על פני הדברים והבאים לידי ביטוי בסתירות שמוצאת הנתבעת כביכול בגרסאות משתנות כביכול שניתנו על ידי התובע בשלביו השונים של ההליך המשפטי. אני סבורה כי הנתבעת מייחסת לתובע ניסיון לחזור בו מדברים שנאמרו בעדותו בישיבת קדם המשפט אשר לא נעשה על ידו, שעה שחזר והצהיר בתצהירו המשלים כי כל שאמר בישיבת קדם המשפט מתאר נאמנה את ההתרחשויות וכמפורט בסעיף 7 לעיל. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מכך שעדות התובע הינה עדות יחידה, של בעל דין שלו עניין מובהק בתוצאות התובענה, אשר לא נתמכה בראיה או ראשית ראיה כלשהי החיצונית לעדותו הוא. באופן תאורטי יכולה היתה התאונה להיגרם גם בשל סיבות הנעוצות כל כולן בתובע, כגון שלא פעל כלל לניתוק החשמל, או שסבר בטעות שניתק את קו החשמל המוליך לגלריה ולא עשה כן. אפשרויות אלה מבקש התובע לשלול בעדותו, כשניתן היה לצפות כי תתמכנה בראיה או ראשית ראיה חיצוניים לעדותו. אמנם העובדות הישירות המצויות בידיעתו האישית של התובע הן עובדות שהתובע בלבד יכול להעיד עליהן, באשר היה במקום עבודתו בגפו, אולם ההתרחשות בכללותה יכולה היתה, לו ערך התובע חקירה ודרישה, להיתמך או להיות מוזמת, על ידי ראיות נוספות, ולכאורה לא היתה קיימת מניעה אובייקטיבית להבאתן של ראיות ישירות להוכחת נסיבות התאונה או ראיות נסיבתיות נוספות, מעבר לאלה המצויות בידיעתו האישית של התובע כתוצאה ממעורבותו בתאונה. כך למשל: בדיקת המבנה יכולה היתה לשלול או לאמת את ההנחה כי קו החשמל שמוליך למקום התחשמלותו של התובע הינו אכן קו החשמל אותו ניתק התובע על פי גרסתו; בדיקת מצבו של המפסק לאחר אירוע התאונה היתה יכולה לשלול או לתמוך את גרסת הרמתו של הפקק על ידי צד ג' כלשהו; וחקירה ודרישה יכולה היתה, אולי, להצביע על זהותו של מי שהרים את המפסק, על פי גרסת התובע. התובע, אשר הגיש את תביעתו חמש שנים לאחר התרחשות התאונה לא נתן הסבר כלשהו להעדרה של חקירה ודרישה מצידו ביחס לנסיבות התרחשותה של התאונה, מעבר לעובדות המצויות בידיעתו האישית כתוצאה ממעורבותו בתאונה, וזאת בין בסמוך לאחר התרחשותה ובין בכל מועד שלאחר מכן, וכפי שמצופה ממי שסבור כי אחר אחראי לאותה התרחשות וחב בפיצויו. אותה תמיהה מתעצמת כאשר בחקירתו הנגדית מעיד התובע כי היה בקשר טוב עם בעלי העניין במזמינה גם לאחר אירוע התאונה, כשהוא מתאר את אלה כבני משפחה אשר לא היה נוקט בפעולה כלשהי שיש בה לפגוע בהם, ומדווח על כך כי אלה הודיעו לו כי אין כל מניעה מצידם להגשת התובענה בשל קיומו של ביטוח המכסה את אחריותם. אם כך היה אך תמוה הוא כי אין בידי התובע גרסה או ראשית ראיה או ראשית טענה בדבר הנסיבות העובדתיות שהתגלו בסמוך לאחר התאונה, כאשר אך מסתבר הוא כי יעשה ניסיון, ולו פנימי של המזמינה, להתחקות אחר נסיבות התאונה, בסמוך לאחר התרחשותה. עוד אני סבורה כי העובדה שהתובע העלה בכתב תביעתו את האפשרות כי התאונה נגרמה בשל העובדה כי קו חשמל נוסף הוליך זרם למקום עבודתו וחזר וטרח לשללה בתצהיריו גורעת במידה מסוימת ממהימנות הגרסה (ולחלופין מהמסקנה שמתבקש בית המשפט להסיק הימנה). אם סמוך ובטוח התובע כי חזר ובדק, ווידא ומצא כי הזרם נותק, וכי מחמת כל אלה אין אפשרות זולת הרמתו של המפסק על ידי אחר לאחר מכן, על שום מה העלה את האפשרות דלעיל, בהרצאת דבריו, והציגה כמקור לאחריותה הנטענת של המזמינה בכתב התביעה מטעמו. על כל אלה נוספת הודאת התובע כי בשל חלוף הזמן ממועד התאונה הוא מתקשה לזכור את פרטיה וכי קושי זה היה קיים גם במועד מתן תצהירי עדותו הראשית. אין מדובר בפגמי מהימנות הנוטלים מהעדות מניה וביה ערך ראייתי, אולם ספק בעיני אם משקלה של העדות מאפשר את מילוי חובת האזהרה וההנמקה שחב בית המשפט בטרם יכריע תובענה על סמך עדות יחיד של בעל דין. כנגד האמור לעיל ניתן להצביע על כך שאותם עניינים שהתובע נכשל מלבדוק ולברר מצויים לכאורה בידיעת המזמינה, וכי על הנתבעת בהיותה מבטח חובה חוקית המעוגנת בחוק חוזה הביטוח לפעול לברור חבותה. אולם בהעדרן של נסיבות שיש בהן להביא להיפוך נטל הראיה בשל היות הדבר מדבר בעד עצמו (שלא התקיימו בענייננו) נטל הראיה רובץ לפתחו של התובע, וספק בעיני אם התובע הרים את הנטל הראשוני הרובץ לפתחו, כשרק בשלב זה יש מקום להעלאתם של השיקולים דלעיל. אין לי צורך להכריע האם די באמור לעיל כדי לדחות את התביעה שכן אני סבורה כי דינה לדחיה מטעמים נוספים. יחד עם זאת חולשת הראיות הנסיבתיות הנטענות מהווה נדבך ושיקול רלוונטי גם בהערכת המסקנה הנטענת מאותן עובדות וההכרעה בשאלה שבמחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות שהופרה. 12.בהנחה שניתן לקבל את עדות התובע ללא ערעור או הרהור, אני מקבלת את הטענה כי בנסיבות אלה בהן לא היה זרם חי בנקודת החיבור בה עבד התובע, והתחשמלותו בסמוך לאחר מכן, מבססות במידה מספקת את הטענה כי מאן דהוא חידש את הזרם. אולם, אינני סבורה כי בנסיבות אלה ניתן להסיק כי אותו צד ג' היה עובד של המזמינה או אורגן שלה. אני מוכנה להניח כי אותו אדם עלום היה נוכח במקום ברשות, אולם בהעדרה של ראיה נוספת כלשהי לא מן הנמנע כי אותו צד ג' לא נמנה על קבוצת האנשים אשר המזמינה חבה באחריות שילוחית למעשיו. כך דרך משל ייתכן כי אותו צד ג' היה קבלן עצמאי אחר, שנכח במקום לצורך ביצועה של עבודה אחרת (וזאת בשים לב לעדותו של התובע כי באותו זמן התקיימו במפעל עבודות הרחבה של הגלריה, וגם בהעדרה של עדות כאמור, באשר המסקנה הנטענת אינה המסקנה האפשרית היחידה מהראיות הנסיבתיות כפי שהובאו בעדות התובע). אשר על כן בהמשך הדברים תיבחן קיומה של חובת זהירות, והשאלה אם הופרה, בהנחת קיומה, אך ורק בכל הנוגע למעשים ולמחדלים שמייחס התובע במישרין למזמינה, והנוגעים לתנאי סביבת העבודה. זאת להבדיל מהפעולה האקטיבית של הרמת הפקק שהפריעה לביצוע העבודה, ואשר היוותה על פי הנטען את הגורם הישיר לתאונה, אשר לא הוכח כי למזמינה כל אחריות ישירה או שילוחית להתרחשותה, ולו בראיות נסיבתיות. האחריות לתאונה 13.ב- עא 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' יגאל תנעמי, פ"ד נח (1) 1, נפסק, בעקבות ההלכה הפסוקה כפי שהיא משתקפת בפסיקה ענפה שנזכרה שם: "למען תקום חבות בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות, יש להוכיח שלושה אלה: קיום חובת זהירות, הפרת החובה וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק ..... תנאי ראשון לאחריות על-פי עוולת הרשלנות הוא שהמזיק חב חובת זהירות - מושגית וקונקרטית - לניזוק, הנקבעת לפי מבחן הצפיות שבסעיף 36 לפקודת הנזיקין. הכלל הוא שבמקום שהנזק צפוי מבחינה פיזית, חובה לצפותו מבחינה נורמטיבית, אלא אם קיימים שיקולים מיוחדים של מדיניות משפטית המצדיקים צמצום החובה או שלילתה ... השאלה הניצבת לפנינו היא אם יש להכיר בחובת זהירות מושגית ביחסים שבין תנעמי למינרב וסולל בונה בנסיבות שבהן הוא מוזמן לבצע עבודה בעבורן, אף שאינו עובד שלהן. לעניין זה מקובל עלינו כי "מהמסקנה שלא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים לא נובעת, בהכרח, המסקנה שלא קיימת חובת זהירות בין צד למשנהו" (ראו: ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ [24], בעמ' 423; ע"א 582/71 המוסד לביטוח לאומי נ' רשות הנמלים [25], בעמ' 657). אכן, תנעמי לא היה עובד של מינרב או של סולל בונה, אולם הוא ביצע עבודה עבורן, ויש להכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית ביניהם. על מינרב וסולל בונה מוטלת חובה כללית להבטיח את שלומו וביטחונו של כל אדם שהן צופות, או צריכות לצפות, שעשוי להיות מושפע מן המתרחש בשטח המבנה בין שהוא עובד ובין שהוא קבלן עצמאי ... על מינרב מוטלת חובה בהיותה הקבלן הראשי ומבצע הבנייה, שמתפקידו לקיים פיקוח על אתר העבודה ולדאוג לאמצעי בטיחות נאותים, ועל סולל בונה מוטלת חובה בהיותה קבלן המשנה שהתקשר בחוזה עם תנעמי כדי שיבצע עבורה עבודה באתר שבו היא עובדת. מכאן, שקיימת חובת זהירות מושגית של מינרב ושל סולל בונה כלפי תנעמי". נדמה שאין חולק על כך שגם בענייננו מתקיימת חובת זהירות מושגית של המזמינה כלפי התובע הנובעת מהזמנתו לבצע עבודה עבורה, במפעלה ובחצריה, ומכוח השליטה והפיקוח הנתונים למזמינה על המקום והבאים בשעריו. 14.יחד עם זאת, כבר בפתח הדברים ובטרם נבחן את חובות הזהירות הקונקרטיות שנטענו על ידי התובע אחת לאחת, מן הראוי לעמוד על כך שהיקפה ותוכנה של חובת הזהירות כלפי קבלן עצמאי שונים ונבדלים מהחובות המוטלות על מעביד כלפי עובדו. ביחסים שבין עובד ומעביד רואה הדין את המעביד כמי שעליו לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להבטיח את שלומם של עובדיו, באשר הוא היוצר את הסיכון, ובידיו הידע, האמצעים ושיקול הדעת לתכנון שיטות העבודה ואמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע את הנזק; ומאידך את העובד כמי שמקבל את מקום העבודה, על הסיכון הסיכון שבו, כדבר נתון, כששגרת העבודה מקהה את חושיו, וכשהוא חסר פעמים רבות את הכלים, היוזמה או האפשרות המעשית להשיג על שיטות העבודה; כתוצאה מכל אלה רמת זהירות הנדרשת ממעביד כלפי עובדו, אינה נדרשת מעובד כלפי עצמו (תא 288/92 אנגאף מוסטפה נ' אילן אפריגן [ (לא פורסם) 98 (10) 59, והפסיקה הנזכרת שם]. מאידך, מקום שמדובר בתובע שהוא קבלן עצמאי לביצוע עבודה, שבתחום מומחיותו, עבור נתבע, כשהתובע מכיר את הסכנות הכרוכות בביצוע עבודתו טוב יותר מהנתבע, ומקבל את ההחלטות המקצועיות בשרשרת הפעולות שקדמה לביצועה של העבודה אשר במהלכה ובגינה ארעה התאונה, הרי שמעמדו זה של התובע והנסיבות דלעיל משליכים הן על חובת הזהירות שחב התובע כלפי עצמו לביצועה של עבודתו במיומנות ובזהירות, והן לעניין חובת הזהירות שחב כלפיו מזמין העבודה. במערכת היחסים שבין קבלן עצמאי כאמור לבין מזמין העבודה חב איש המקצוע בביצוע עבודה במיומנות ובזהירות הנדרשות מבעל מקצוע סביר, ועל מזמין העבודה מוטלת חובת זהירות כללית שתאפשר לבעל המקצוע תנאי עבודה סבירים (תא 1445/95 עזרא מזרחי נ' מרכז אחסנה (מ.א.) בע"מ נט (3) 597; עפ 272/97 משה חזות נ' מדינת ישראל [ (לא פורסם) 97 (4) 308] 15. בסעיף 17 לכתב התביעה נטען כי רשלנותה של המזמינה באה לידי ביטוי באלה: 15.1 חברה את הזרם מבלי לודא שחיבור הזרם לגלריה אפשרי ואינו מסכן את התובע. 15.2 התנתה את מתן העבודה באי ניתוק הזרם לכל המפעל, ולא הזהירה מפני ביצוע פעולות שיסכנו התובע בעבודתו. 15.3 לא ידעה את מנהל העבודה במפעל על עבודת התובע ולא שמה את מנהל העבודה להשגיח מפני התערבות אפשרית בעבודת התובע. 15.4 אפשרה את עבודת התובע בלא להתקין מערכות הגנה מפני התחשמלות אפשרית ובכללן ממסר פחת. 15.5 סיפקה סולם מתכת לביצוע העבודות. 15.6 התקינה קווי חשמל מאולתרים, שלא לפי כללי העבודה, וללא אזהרה, באופן שהזרם אליהם לא נותק דרך הנתיך בארון החשמל. 15.7 לא הזהירה מפני המפגעים דלעיל. 15.8 לא אפשרה את נעילתו של חדר החשמל מאחר וזרם החשמל למפעל כולו לא נותק ולא הציבה משגיח שיוודא כי הזרם שנותק לא יחובר. להלן נבחן איפוא את עילות הרשלנות הנטענת דלעיל. 16.חיבור הזרם לגלריה באופן שגרם להתחשמלות התובע (סעיף 15.1 לעיל) - כמבואר בסעיף 12 לעיל לא הונחה תשתית עובדתית שיש בה להצדיק את הדיון בעילת הרשלנות הנ"ל, שכן אפילו אם תתקבל גרסת התובע במלואה, ואפילו נניח כי בנסיבות אלה אין הסבר לתאונה ללא חיבורו של הנתיך, שנותק על ידי התובע, הרי שזהותו של מי שהרים את הנתיך בחדר החשמל נותרה עלומה, ואינני סבורה כי ניתן להסיק במידת הוודאות הדרושה כי כך היה על ידי מי מעובדי הנתבעת, באופן המאפשר ייחוסה של אחריות שילוחית לנתבעת בגין אותו מעשה. 17.התנאת מתן העבודה באי ניתוקו של זרם החשמל והעדרה של אזהרה מפני פעולות שיסכנו התובע בעבודתו (סעיף 15.2 לעיל)- אני סבורה כי יש לדחות את עילת הרשלנות הנ"ל בשים לב למשקלם המצטבר של הטעמים הבאים: 17.1.בראש ובראשונה בפן העובדתי: מדובר בטענה סתמית, מבלי לנקוב בשמו של נותן ההנחיה כאמור, תוך ציון כי כך היה בכל הפעמים הרבות בהן ביצע עבודות חשמל עבור המזמינה, באופן המעלה את הרושם כי יכול ומדובר במסקנה שהסיק התובע ולא בשיג ושיח קונקרטי שהתקיים באותו עניין. בכל מקרה אין בפי התובע טענה כי סבר שיש בנסיבות אלה ליצור סיכון בלתי סביר, כי מחה על אותה הנחיה או השיג עליה. 17.2 חובת הזהירות אינה מוחלטת והיא מתגבשת רק מקום שלא ננקטו אמצעי זהירות סבירים. השאלה האם הנחיה לניתוק מקומי של זרם החשמל, אפילו ניתנה הנחיה כאמור, סבירה אם לאו, הינה שאלה שההכרעה בה מצריכה קביעה שבמומחיות באותו עניין, ואשר התשובה לה אינה יכולה להגזר מעצם התרחשותה של התאונה. לא רק שלא הובאה חוות דעת מומחה בעניין זה אלא שהתובע עצמו לו טען מפורשות כי עבודה בתנאים אלה אינה עולה בקנה אחד עם נוהלי בטיחות סבירים, וההשלמה אם אותה הנחיה מעידה לכאורה כי אותה הנחיה נטענת עולה בקנה אחד עם נוהלי בטיחות סבירים. 17.3 בשים לב לכך שהנתבע הוא איש המקצוע אשר לשירותיו נדרשה הנתבעת מעת לעת לצורך ביצוען של עבודות חשמל שונות הרי שלנתבע היו כלים טובים יותר להעריך את הסכנה הכרוכה בביצוע העבודה בנסיבות אלה, וחלה עליו חובת זהירות כלפי עצמו להמנע מלהשלים עם אותה הנחיה, ולמצער להתריע בפני המזמינה על דבר הסכנה הכרוכה בביצוע כאמור. 18.לא ידעה את מנהל העבודה בדבר עבודת התובע ולא פעלה להשגיח מפני התערבות אפשרית בעבודת התובע (סעיף 15.3. לעיל)- 18.1 הטענה שברישא אינה עולה בקנה אחד עם גרסת התובע על פיה הודיע למנהל העבודה על הגעתו לעבודה, מנהל העבודה עימו היה התובע בקשר בראשיתו של יום העבודה ואשר מימנו קיבל את המפתח לחדר החשמל. 18.2 ברי כי על המזמינה חלה החובה להשגיח מפני התערבות אפשרית בעבודת התובע, אולם על המשיבה לנקוט באמצעים סבירים לצורך קידומו של אותו סיכון, ואלה ננקטו על ידה. כמתואר בסעיף 7 לעיל מעדותו של התובע עולה במפורש כי חדר החשמל היה נעול דרך קבע, כי נמסר לו מפתח של אותו חדר אותו פתח עם המפתח בעת שהגיע על מנת לנתק את הזרם, כי על דלתו של חדר החשמל מוצב שלט האוסר על כניסה בלתי מורשית לחדר החשמל, כי ככל הנראה לא נעל את החדר לאחר שנתק את החשמל ועלה לקומה השניה על מנת להמשיך בעבודתו, וכי נמנע מלבקש את הצבתו של אדם על יד לוח החשמל וסבר שאין בכך צורך "כי זה חדר נעול". בנסיבות אלה נקטה המזמינה באמצעי זהירות סביר, עת נתנה לתובע את המפתח של חדר החשמל, אשר העניק לו את השליטה באותו חדר, ולא היתה צריכה לצפות כי התובע, איש מקצוע המודע לסכנה האפשרית שבהרמת הנתיך, יצא את החדר הנעול דרך קבע, מבלי לנעולו. אין בטענות התובע שהועלו בהמשך הדברים על מנת לתרץ את התנהגותו ובניסיון להקים חבות של הנתבעים לשנות מאותה מסקנה. אפילו הדין אם התובע כי כללי הזהירות אוסרים על הותרתו של חדר חשמל כשהוא נעול (טענה אשר טעונה היתה ראיה שבמומחיות), הרי שעדותו הראשונה בזמן של התובע, בקדם המשפט, מהימנה עלי, ומשקפת לכאורה את מצב הדברים בזמן אמת, קרי השלמתו של התובע עם נעילתו של חדר החשמל, העדרה של מחאה או אזהרה שהועלתה על ידו בזמן אמת בדבר קיומו של האיסור הנטען, וראייתו באמצעי זה אמצעי יעיל, נכון וסביר לקידומה של הסכנה כי מאן דהוא יתערב בעבודתו. התאונה לא התרחשה אלא משום שבניגוד למצופה ולמתוכנן נמנע התובע לנעול את חדר החשמל בצאתו, והמזמינה לא היתה צריכה לשים עליו שומר שיוודא כי הוא עושה כן. 19.המזמינה אפשרה את עבודת התובע ברשת החשמל במקום ללא התקנתו של ממסר פחת (סעיף 15.4 לעיל)- כל הנימוקים שנזכרו בסעיף 17 לעיל יפים גם לעניין זה, כשעל כך יווסף כי לכאורה לא הוכח כל קשר סיבתי שבין ארוע התאונה לבין העדרו של מכשיר הפחת היה לטעמי טעון הוכחה. קשר סיבתי כאמור לא רק שלא הוכח אלא שהתובע עצמו נמנע מלטעון כי ממסר פחת היה מונע את התאונה והתבטא כי קיומו יכול היה להפחית את פגיעתה ואולי אף למנעה. 20.המזמינה סיפקה סולם מתכת לביצוע העבודות (סעיף 15.5 לעיל) - הנימוק שנזכר בסעיף 17.3 לעיל יפה גם לעניין זה, כשעל כך יווסף כי לא הוכח קשר סיבתי בין ארוע התאונה לבין השימוש בסולם מאלומיניום. הנתבע נחקר לעניין אופן התחשמלותו ולא ידע לאמר אם זאת ארעה כתוצאה ממגע של חוט מוליך עם הסולם או עם גופי המתכת שירדו מהתקרה, כשעל פי החלופה השניה לכאורה אין נפקות לכך שהסולם היה סולם אלומיניום. 21.המזמינה התקינה קווי חשמל מאולתרים, באופן שהזרם אליהם לא נותק דרך הנתיך בארון החשמל - סעיף 15.6 לעיל הטענה דלעיל נזנחה לכאורה במהלך ניהול המשפט כאשר התובע וחזר וטען כי אין הסבר לתאונה שארעה זולת הרמתו של המפסק על ידי גורם מתערב זר. אם וככל שהתובע מתיימר לעמוד על אותה טענה הרי שלא הונחה לה כל תשתית עובדתית, משאין היא נתמכת ולו בגרסת התובע למהלך הדברים. 22.המענה לטענה כאמור בסעיף 15.7 לעיל מצוי בסעיפים 15 ו-17 לעיל, והמענה לאמור בסעיף 15.8 לעיל מצוי בסעיף 18 לעיל. סוף דבר 23.סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל אני סבורה כי התובע לא הוכיח אחריות של המזמינה להתרחשותה של התאונה ומשכך נדחית התביעה כנגד הנתבעת, אשר ביטחה את אותה אחריות ואשר נתבעה בכשירותה זאת. בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון ליתן צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. חובת הזהירותקבלן