השופט א' קסירר התובע מנהל עסק עצמאי לעבודות מסגרות, נפגע ביום 29.12.1993 מנפילה מסולם עת ביצע עבודה שאליה נדרש במחסן הנמצא ברשות הנתבעת (להלן - התאונה). הנתבעת הינה חברה המתמחה במתן שרותי ארכיב והמשתמשת לצורך אחסנת המסמכים בכמה מחסנים הממוקמים באתרים שונים. המחסן שבו נפגע התובע ממוקם בקיבוץ גזר. צד שלישי הינה חברת הביטוח שממנה רכשה הנתבעת פוליסת ביטוח מקיפה. בין הנתבעת לצד שלישי קיימת שאלה שבמחלוקת ביחס להיקף הכיסוי הביטוחי בפוליסה שרכשה הנתבעת - האם היא מכסה גם את המקרה נושא תביעה זו. הצדדים שלחו לבית-המשפט הודעה בהסכמה: "כי הגיעו לידי הסדר פשרה, מחוץ לכותלי ביהמ"ש בכל הנוגע למחלוקת ביניהם ... לפיכך מתבקש ביהמ"ש שלא להכריע במחלוקת שבין הנתבעת לצד ג'...". התאונה שבה נחבל התובע הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי. ועדה רפואית מטעם המוסד קבעה לתובע 14.5% נכות רפואית צמיתה, ולאחר שהופעלה תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965, הועמדה דרגת נכותו של התובע על 19% (תעודת עובד ציבור נא/5). הצדדים הסכימו ביניהם כי בתביעה זו דרגת הנכות הרפואית שלפיה יטענו הצדדים תעמוד על שיעור של 14.5% נכות צמיתה (פרוטוקול עמ' 8). רקע עובדתי: התובע ביצע עבור הנתבעת עבודות מסגרות על-פי הזמנתה במשך תקופה של כ-11 שנים עד לתאונה וגם תקופה קצרה לאחר מכן כששב לעבודתו. הנתבעת נהגה להזמין מהתובע שירותי מסגרות כל אימת שהיה צורך לבצע תיקון בתחום מקצועו של התובע, בין היתר ביצע עבודות ריתוך של רשתות המתכת שבהן אוחסנו ארגזי הארכיב. "את מחסן הנתבעת הכרתי משנת 82. במחסן עשינו עבודות ליטוש, חיבורים, ברזלים, רשתות, מדפים לא הרכבתי, הלחמתי, ריתכתי, עשיתי פלחים לרשתות שלי" (התובע - בפרוטוקול ע"מ 11 שורה 4). לצורך אחסנת חומר הארכיב המצוי בארגזים הקימה הנתבעת בשטח המחסן מבנה מתכת מודולרי הניתן לפירוק ולהרכבה על-פי צרכיה. למעשה, מדובר בקונסטרוקציה הבנויה ממסגרות של מוטות מתכת זוויתיים המשמשים כקורות, כשעל גבי הקורות האופקיות מונחים משטחים - רצפת רשת - המהווים מעין מדפים (להלן - המתקן). המתקן המצוי במחסן בקיבוץ גזר יוצר בגרמניה והורכב בשטח המחסן לאחר שהועבר ממחסן אחר שברשות הנתבעת. את ההרכבה ביצע גורם שאינו התובע. ביום התאונה הגיע התובע עם מר מרעי עולא, עובד מטעמו, למחסן. מנהל המחסן ביקש מהתובע לבצע עבודת תיקון שיגרתית של ריתוך אחד מהמשטחים לקורת המסגרת מאחר שאותו משטח רשת היה קצר בכמה סנטימטרים מכדי להתחבר באופן רגיל לאותה הקורה. לשם כך היה צורך לרתך כמה רצועות מתכת ("פלחים") על-מנת לגשר על הפער, ובכך לייצב את המשטח למסגרת. "מנהל העבודה של הנתבעת הבהיר לי כי עלי לבצע ריתוכים במדפי הארכיב, פעולה שהינה שגרתית ונעשית אצלם מעת לעת ובהתאם לצרכים. אני עשיתי פעולה זו פעמים רבות בעבר" (סעיף 5 לתצהיר התובע). התובע בעת ביצוע העבודה נושא תביעה זו ובכלל פעל על-פי שיקול-דעתו באופן אוטונומי לחלוטין, וכך הוא אומר בח.נ: "ת. הוא לא הדריך אותי, עבדתי על פי הידע המקצועי שלי. ת. נכון, בכל מה שקשור לידע המקצועי שלי, היה לי חופש פעולה מלא" (פרוטוקול עמ' 11 שורה 17). הקורה שאליה התבקש התובע לרתך את משטח הרשת הייתה מצויה בגובה של כ-2.40 מטר. התובע הוא זה שבחר על פי שיקול דעתו להשתמש בסולם שהיה ברשות הנתבעת ונראה לו כמתאים ביותר מתוך יתר הסולמות שהיו בנמצא, וביניהם זה השייך לו. "ביום התאונה עוזי [התובע - תוספת שלי א' ק'] ואני ביקשנו כרגיל את הסולם מאבי" (עת/3 פרוטוקול עמ' 27 שורה 27). "אבי הוא האחראי שם, ניגשתי אליו ושאלתי אותו איפה הסולם והוא הצביע לי על הסולם" (התובע פרוטוקול עמ' 11 שורה 24). אין מחלוקת כי התובע נהג להשתמש בסולם זה גם בעבר לצורך ביצוע עבודות תיקונים במחסן, כמו כן מוסכם שהסולם היה תקין והרצפה בסביבת מקום התאונה הייתה יבשה וללא רבב. למעשה, עיקרי המחלוקת בין הצדדים הם אלה: מהו הגורם הנסיבתי להתרחשות התאונה; האם אותו גורם כלול בחובת זהירות שחבה הנתבעת כלפי התובע; האם הופרה החובה ונגרם נזק. טענות הצדדים: כפי הנטען בסיכומי התובע, הנתבעת לא תחזקה את המתקן כפי הנדרש, שכן הקורה שעליה הניח התובע את הסולם הייתה צריכה להתחבר ליתר הקורות בעזרת ברגים המחוזקים על-ידי מוטרות ("אומים") ולא בעזרת ברגים בלבד. המוטרות כאלמנט קריטי שהיה חסר, לטענת התובע, הן הגורם שבגינו זזה הקורה ממקומה וכתוצאת לוואי מכך הוסט הסולם והתובע נפל. התובע מתאר בתצהירו את האירוע כך: "לאחר שהשענתי את הסולם על הקורות כמתואר לעיל, התחלתי לעלות על הסולם לצורך ביצוע עבודות הריתוך שנתבקשתי לבצע ע"י הנתבעת, תוך שאני מוודא שהסולם יציב וראוי לשימוש. עליתי על הסולם תוך הנחה כי קורת המתכת מקובעת למקומה ומחוזקת כראוי כפי שנהוג לחזק קורות מעין אלה". "עליתי על הסולם והתחלתי לרתך, ושניות ספורות לאחר שהתחלתי לרתך, זזה הקורה ממקומה, ועקב כך הוזז גם הסולם, ואני נפלתי ארצה". עוזרו של התובע מר עולא השיב בח.נ: "ת. אני הסתכלתי על הקורה והכל היה יציב, לא הסתכלתי על הקורה כדי לראות אם היא מחוזקת" (עמ' 28 שורה 13 לפרוטוקול). "...אני עומד לידו של עוזי [התובע - א' ק'] כאשר הוא על הסולם, אני שם רגל על הסולם כדי שעוזי לא יחליק למטה, כאשר עוזי נמצא על הסולם, אני עומד מאחורי עוזי עם רגל אחת למטה צמוד לסולם, באותו זמן לא שמתי רגל על עוזי [כך במקור וצ"ל "על הסולם" - א' ק'], אני צריך לראות את העבודה של עוזי, אני רוצה ללמוד ולראות ואני מתמקד לא רק באזור שהוא מרתך" (עמ' 30 שורה 14 לפרוטוקול). העד ממשיך ואומר: "אני לא מסתכל כדי לראות אם הקורה תפוסה במוטרות או ברגים. אם אני רוצה להסתכל ולראות זאת - אני יכול לראות" (עמ' 30 שורה 18 לפרוטוקול). בסיום עדותו מציין העד: "היתה שיחה ביני לבין עוזי לגבי איך התאונה קרתה, זה היה קרוב לתאונה, מאז ועד היום דיברנו בינינו וניסינו לשחזר איך התאונה קרתה, לדעת אם הוא טועה או אני טועה" (עמ' 31 שורה 7 לפרוטוקול). לעומת זאת בא-כוח הנתבעת מביא בסיכומיו את דבריו של אבי אוריין מנהל המחסן כגירסה אפשרית לנסיבות התרחשות התאונה: "... התובע השעין את הסולם על הקורה אשר עובייה אינו עולה על 1 מ"מ ורוחבה אינו עולה על 5 ס"מ, ובמהלך עבודת הריתוך של ריצפת הביניים החליק הסולם מעט לאחור, ככל הנראה עקב תזוזת התובע ונפל כלפי מטה, ואז התובע נפל לאחור, ותוך כדי הנפילה הסתובב ונפל עם הפנים כלפי הריצפה..." (עה/1 בתצהירו). "במקום הספציפי הרשת לא הגיעה לקורה. אם אין רשת, בשלב הזה אפשר להרים את הקורה בקלות" (עמ' 38 לפרוטוקול). "ת. הקורות עצמן נושאות רשת והרשת מחלקת את המשקל, ברגע שאני עומד במקום מסוים, הקורה נושאת גם את הרשת וגם את האיש" (עמ' 39 לפרוטוקול). "הסולם באורך 2.50 מטר ואורך השורה 2.40, מספיק שהוא עומד באלכסון הוא מאבד מהגובה שלו ומספיק שהוא ילך ס"מ ספורים אחורה והוא יאבד את שווי המשקל" (עמ' 41 לפרוטוקול). בא-כוח הנתבעת מפנה בסיכומיו לסתירות המצויות לשיטתו בכמה גירסאות שמסר התובע בהזדמנויות שונות על נסיבות התאונה, בסך הכול - שבע. אין מקובלת עליי טענת בא-כוח הנתבעת שיש לראות בכך סתירות הפוגמות במהימנות עדותו של התובע. אכן התובע מסר בהזדמנויות שונות נוסח המתאר באופן מילולי מעט שונה את נסיבות התאונה, אך ההבדל הקיים כביכול בין אותן גירסאות אינו יוצר שונות מהותית הפוגמת במהימנות העד. הדבר יכול להצביע על חוסר ודאות מסוימת אצל התובע לסיבת התאונה, שבנסיבות שכאלה, שהתאונה הפתיעה אף את התובע, אין אני תמה שיקשה לתת הסבר חד וברור. כלל ידוע הוא כי "סתירות בעדותו של עד, אין בהן כשלעצמן, כדי למנוע מביהמ"ש קבלת חלק מדבריו תוך דחיית יתרתם..." (מתוך ספרו של י' קדמי על הראיות [7], בעמ' 897). באת-כוח התובע טוענת אף היא בסיכומיה לעניין טיב גירסת הנתבעת המבוססת על עדותו של מנהל המחסן (עה/1) שלטענתה לא נכח במקום התאונה בעת הנפילה, לכן אין הוא מסוגל לדעת מידיעה אישית כיצד אירעה התאונה, ועדותו לעניין הגורם לתאונה היא בבחינת השערה בלבד. במקרה דנן לא הובאו על-ידי מי מהצדדים ראיות עובדתיות חד-משמעיות לתמוך בגירסתו הוא, וכל שמצוי בפניי, לאחר שלב הסיכומים, הן גירסאות הצדדים הנבנות על סמך דברי העדים המנסים לתאר תרחיש אפשרי לאופן קרות התאונה, וכפי שהתרשמתי מהעדויות ומהחומר שהוצג בפניי, אין אני מוצא מניעה ללקט עובדות על-ידי הענקת משקל לדברים מתוך עדויות שלושת העדים [התובע (עת/1), עוזרו של התובע (עת/2) (שאינו תומך לחלוטין בתובע) ומנהל המחסן (עה/1) שנכח אף הוא במקום התאונה לפחות בחלק מהזמן] , ככל שהם מתיישבים עם הנסיבות והשכל הישר. לא שוכנעתי במידה הדרושה מגירסת התובע כי אירוע הנפילה קשור בהיעדרה הנטען של מוטרה בקטע המשטח שבו ביצע התובע עבודתו ונובע ממנו. בא-כוח הנתבעת טוען, ובצדק, כי התובע נמנע מלצרף חוות-דעת מומחה מהנדס אשר יחווה דעתו כיצד צריכה להיבנות קונסטרוקציה מעין זו שמשרתת את הנתבעת, מה שהיה עשוי לשפוך אור על אופן התרחשות התאונה ועל חובת הזהירות המוטלת על הנתבעת כמחזיקת המקום. באת-כוח התובע התייחסה בסיכומיה לנטל ההוכחה על היות המתקן דבר מסוכן ובחזקת "הדבר מדבר בעד עצמו" המעביר את נטל ההוכחה אל כתפיה של הנתבעת להוכיח שלא התרשלה, אלא שבנסיבות המקרה ובשל אופיים של המזיק והניזוק לא שוכנעתי שניתן להפעיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין), שכן לא נותק הקשר הנסיבתי בין פעולת התובע ליצירת המצב המסוכן, כפי שיובהר בהמשך פסק-הדין. אחריות הנתבעת: ראשית יש להכריע בשאלת מערכת היחסים שהתקיימה בין התובע לנתבעת עת אירע התאונה, שכן לטבעם של "יחסי עבודה" אלה קיימת השלכה מכרעת על קביעת היקף האחריות של הנתבעת ואם תיחשב בנסיבות דנא מזיק. שכן, סעיף 15 לפקודת הנזיקין פוטר את מזמין העבודה מאחריות על נזק שגרם קבלן - בעל המקצוע במהלך ביצוע עבודתו עבור המזמין, למעט חמשת המצבים המפורטים ושאינם חלים על המקרה דנן. לעניין מהות היחסים בין המזמין לנפגע נקבע על-ידי כבוד השופט בך בע"א 273/80 מדינה נ' כהן [1], בעמ' 38 (שמות הצדדים הינם מתוך פסק-הדין המצוטט [1]): "...כאשר בא בית המשפט לדון בשאלה, אם בין מזמין העבודה לבין מבצעה קיימים יחסים של מעביד ועובד או של שולח ושלוח או של מזמין וקבלן עצמאי, עליו לקחת בחשבון את מכלול העובדות הרלוואנטיות לעניין ולבסס את מסקנתו על התמונה הכוללת, המתקבלת מאותן עובדות". "כאשר מזמין בעל מגרש או המחזיק בו בעל מלאכה כדי לבצע באותו שטח עבודת בניה, אזי ההתקשרות בין השניים תהיה בדרך כלל זו של מעביד ופועל או של מזמין וקבלן עצמאי ואילו היחס של השולח - שלוח יהיה זר לחוזה מסוג זה. דעתי היא, שאמנם יש לראות בעמרם משום קבלן עצמאי לבצוע העבודה, נשוא הערעור, וזאת על סמך משקלן המצטבר של העובדות הבאות: (א) עמרם הוא איש מקצוע ותיק ומנוסה ומדינה הזמין אותו, בתור מומחה, כדי לבצע את העבודה של בנית הגדר. (ב) עמרם השתמש בכלי העבודה שלו והביא עמו פועלים נוספים על פי בחירתו כדי לעזור לו בבצוע העבודה. (ג) תכנון העבודה ואפן ביצועה היו נתונים לשיקול דעתו המוחלט של עמרם ולמדינה לא היתה כל שליטה בעניין זה. (ד) אין כל הוכחה כל כך, שלמדינה היה ידע טכני כלשהוא, שהיה מאפשר לו להתערב בעניין בצוע העבודה. בקור במקום אינו מוכיח דבר ומה גם והמדובר בבניה המתבצעת בחצר הבית המוחזק על ידו. (ה) היתה כאן עיסקה רגילה של הזמנת שרותו של קבלן לבנית גדר בתמורה כוללת עבור בצוע העבודה כולה. מהקביעה הנ"ל, היינו שמדינה לא היה מעבידו של עמרם ולא שולחו, ושעמרם היה קבלן עצמאי..." במקרה שבפניי מצב עובדתי דומה לפסק-הדין שהובא לעיל [1]: מדובר בתובע שהינו בעל מקצוע, עצמאי, שעבד עם הנתבעת במשך תקופה ארוכה וביצע תיקונים בתחום התמחותו באותו המחסן כעניין שבשיגרה. הנתבעת כחברה הפועלת כספק שירותי ארכיב הזמינה את התובע, מסגר מיומן, לבצע עבודת ריתוך שאיננה בתחום פעילותה של הנתבעת או מי מעובדיה. התובע אומר בתצהירו: "בסעיף 3 - ... אני עבדתי עם הנתבעת באופן קבוע במשך שנים. בדר"כ אבי, מנהל העבודה היה מתקשר לזמן אותי לעבודה, אני לא זוכר מי הזמין אותי באותו היום, סביר שהיה זה אבי". "בסעיף 4 - בתאריך 29.3.93 התייצבתי אצל הנתבעת יחד עם פועל שעבד עימי באותה עת עולא מרעי, לשם ביצוע העבודות המוזמנות". "בסעיף 5 - מנהל העבודה של הנתבעת, אבי, הבהיר לי כי עלי לבצע ריתוכים במדפי הארכיב, פעולה שהינה שגרתית ונעשית אצלם מעת לעת ובהתאם לצרכים. אני עשיתי פעולה זו פעמים רבות בעבר". ובפרוטוקול אומר התובע: "ת. נכון, בכל מה שקשור לידע שלי, היה לי חופש פעולה מלא" (בעמ' 11 שורה 20) התובע המבצע עבודות מסגרות עבד עם הנתבעת מאז ומתמיד כקבלן עצמאי המקבל את שכרו עבור ביצוע עבודה מוזמנת (כרטסת חשבונות, סומן צד ג'/1). במקרה דנן פעל התובע על-פי שיקול-דעתו הבלעדי, מתוך חופש פעולה מלא, בעזרת כלי העבודה שלו, פרט לסולם שבחר לשאול מהנתבעת ולגביו לא נטען שהיה פגום, לפיכך יש לבחון את היקף "חובת הזהירות" שחבה הנתבעת כלפי התובע בהתאם לדרך ההתקשרות ביניהם המצביעה על מערכת יחסים שבין מזמין עבודה לבין קבלן עצמאי בהתאם לסעיף 1 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974. מכאן, שאותה "חובת זהירות" המוגברת הנדרשת ממעביד כלפי עובד שלו אינה מתקיימת במקרה דנא. אין לי ספק שהתובע הכיר את מבנה הקונסטרוקציה ואת הסכנות הקיימות בזמן העבודה טוב יותר ממנהל הנתבעת. התובע גם ידע שהוא נדרש לטפל במקום שמצויה בו בעיה שבתחום מומחיותו, וכל אותה שרשרת פעולות שביצע לקראת ביצוע העבודה נעשתה בהחלטה מקצועית שלו. הנחות אלו מביאות אותי למסקנת ביניים ולפיה מעמדו של התובע כלפי הנתבעת היה של קבלן עצמאי. אם כך הם פני הדברים, חלה על התובע אחריות בלבדית כלפי עצמו והזולת, הנבחנת באמות-מידה של "בעל מקצוע סביר". חובת הזהירות: "אפשרות של החלקה או נפילה סתם בעבודה ללא סיבה נראית לעין קיימת תמיד, והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או לנפילה כזו. הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות..." (ע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ [2], בעמ' 32). דבריו של כבוד השופט לוין בע"א 741/83 גוריון נ' גבריאל [3], בעמ' 271 יפים גם לענייננו אף ששם דובר ביחסי עובד-מעביד: "מחובתו של מעביד להגן על עובדיו מפני סיכונים, המצויים במקום העבודה או בתהליך העבודה. אמנם, אין לדרוש ממנו לנקוט אמצעים כה מרחיקי לכת, שימנעו לחלוטין כל סיכון אפשרי ותיאורטי, שאינו עולה על הדעת, אך בכל זאת עלול להתהוות...". סעיף 35 לפקודת הנזיקין קובע אמת מבחן של סבירות התנהגות בעל מקצוע במשלח ידו. המבחן הוא אובייקטיבי, אולם כפי שנקבע פעמים רבות, בית משפט צריך להתחשב בנסיבות שבהן נדרש הפועל לעשות עבודתו. קבע כבוד השופט לנדוי (כתוארו אז) בע"א 432/58 קבוצת בנין בע"מ נ' פוגל [4], בעמ' 867, כאמור: "...בבוא בית-המשפט להחליט אם הפועל נקט אמצעי זהירות סבירים להבטחת שלומו הוא, נוכח סכנה שנוצרה עקב רשלנות או הפרת חובה סטטוטורית מצד מעבידו...". לא למותר לציין, שעובדת היותו של התובע קבלן עצמאי לביצוע עבודה עבור הנתבעת משליכה הן לעניין חובת הזהירות שלו כלפי עצמו בביצוע עבודה במיומנות ובזהירות הנדרשות והן לעניין חובת הזהירות שחבה הנתבעת כלפיו. לצורך היווצרות עילה בעוולת הרשלנות על התובע להוכיח קיומם של שלושה מרכיבים מצטברים: (א) היותה של הנתבעת חבה כלפיו חובת זהירות מושגית וקונקרטית. (ב) הנתבעת הפרה חובת הזהירות הנ"ל. (ג) קיומו של נזק כתוצאה מאותה הפרה. חובת הזהירות המושגית מתקיימת תמיד כלפי ניזוק כמי שהוזמן לנכס, אלא שהשאלה שיש להשלים אותה הינה מה היקפה של אותה חובה מושגית שחב המזיק. קיומה של אותה חובה מושגית נקבע על-פי מבחן הצפיות, באיזו מידה הנתבעת כמחזיקת המקום שבו נפגע התובע כמוזמן הייתה צריכה להבטיח מפני מצב של התרחשות נזק. בעניין זה נקבע בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש (להלן - פסק-דין ועקנין [5]), בעמ' 123: "...נקודת המוצא העקרונית היא, כי מקום שניתן לצפות נזק, כעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית, השוללים את החובה... שיקולים אלה של מדיניות משפטית באים לאזן בין האינטרסים השונים הנאבקים על הבכורה. בית-המשפט מתחשב בצורך להבטיח חופש פעולה מזה ובצורך להגן על הרכוש והגוף מזה. הוא מתחשב בסוג הנזק ובדרכי התרחשותו. הוא לוקח בחשבון את השפעת פסיקתו על דרכי התנהגותם של הבריות בעתיד. הוא שוקל את המעמסה הכספית, אשר תוטל על סוג מסוים של מזיקים או ניזוקים בעקבות החלטתו...". בנסיבות המקרה נראה לי שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית של הנתבעת כלפי התובע. חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת גם היא על-פי מבחן הצפיות - האם המזיק יכול, והיה צריך, לצפות את התרחשותה של סכנה בלתי סבירה. שאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית צריכה לבחון אם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות בגין נזק ספציפי שהתרחש. עוד נקבע בפסק-דין ועקנין [5], בעמ' 127 לעניין הנ"ל: "...אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים... רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית". מדובר בסיכון "...אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו". "לעניין קביעת חובת הזהירות הקונקרטית יש לקחת בחשבון מיהו אותו אדם שכלפיו אנו שוקלים את הטלת החובה. חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים... סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על-פי אמות מידה אובייקטיביות... התשובה לשאלה מה מידת הזהירות הנדרשת מאדם, תלויה לא רק בחומרת הסכנה אלא גם בקושי למונעה" (שם [5], בע"מ 131). במאמרו של פרופ' א' ברק "האחריות בנזיקין של המעסיק למעשיו של קבלן עצמאי" [8], בעמ' 370, נאמר: "...יש ומסירת ביצוע העבודה לקבלן עצמאי לא יטיל אחריות על המעסיק, אפילו הקבלן העצמאי התרשל. דבר זה יקרה אם מסירת העבודה לקבלן עצמאי הינו מעשה שאדם סביר היה עושה בנסיבות המקרה". "...המחזיק יהיה אחראי למעשה הזולת אם הוא ידע (במקרה של בן רשות) או צריך היה לדעת (במקרה של מוזמן) כי הזולת יגרום נזק למבקר...". במקרה דנא בעצם מסירת עבודה שאינה בתחום עיסוקה, לתובע כבעל מקצוע מיומן ומנוסה, פעלה הנתבעת כפי שהיה נוהג אדם סביר בנסיבות העניין. נוסף על כך קיבל על עצמו התובע כקבלן עצמאי את ביצוע העבודה שבמהלכה ועקב פעילותו נפגע בעצמו. למעשה, התובע הזיק לעצמו ולא לזולתו, ומכאן שהנתבעת לא יכלה לדעת על סיכון שיוצר התובע בעצם פעולותיו. יתרה מכך, כפי העולה מהראיות, הנתבעת פעלה ללא רבב כאשר מנהל הנתבעת דאג לסביבת עבודה מתאימה ואף מעבר לחובת הזהירות כלפי התובע כבעל מקצוע בכך שנקט את אמצעי הזהירות לבל תתלקח אש כתוצאה מעבודת התובע (חובה המוטלת על בעל המקצוע). וזאת, בכפוף לחובה המוטלת על הנתבעת בסעיף 50 לפקודת הנזיקין לנקוט את כל אמצעי הזהירות הסבירים כדי למנוע נזק צפוי. "איפה שיש קרטונים הייתי מתלווה אליו עם מטף כדי לבדוק שלא תפרוץ אש" (עדות מר אוריין - עה/1, פרוטוקול 44). סבורני כי במקרה שבפניי שבו התובע הוא בעל מקצוע מיומן שנקרא לבצע עבודת תיקון בתחום מומחיותו, ואותה תאונה אירעה במהלך עבודתו ועקב פעולתו, אזי הגדרת המושג "סכנה בלתי רגילה" שהייתה הנתבעת צריכה לצפות מצטמצמת עד מאוד בנסיבות העניין, ובהתאם לכך גם היקף חובת הזהירות הקונקרטית. (ע"א 358/56 דגני נ' סולל בונה בע"מ [6]). האם הופרה חובת הזהירות מהעדויות שהובאו בפניי עולה שהתרחשות הנפילה מהסולם אירעה בשבריר שנייה ואף לא אחד צפה אותה. היות שכך הם פני הדברים, ולא ניתן בוודאות להצביע על הגורם לתזוזת הסולם שבעקבותיו נפל התובע, אזי על התובע מוטל הנטל להוכיח כי לא נפל מהסולם בשל סיכון רגיל, קרי החלקה או תזוזה של הסולם. אם עמד התובע בנטל זה, תצטרך הנתבעת להראות כי הנפילה מן הסולם לא התרחשה כתוצאה מ"סיכון בלתי רגיל" שיצרה הנתבעת או לא מנעה אותו, בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין. סעיף 35 לפקודת הנזיקין מגדיר "רשלנות" - "...או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות..." הסעיף מגדיר באופן ברור שפעולה תחשב כסבירה על-פי מבחן "בעל המקצוע הסביר". בהיות התובע בעל מקצוע הנותן שירות חב גם הוא מצדו כלפי הנתבעת לנהוג במיומנות ובזהירות הנדרשות מבעל מקצוע. ולענייננו, הכוונה היא לא רק לצפות את האפשרות השכיחה שהסולם יחליק לאחור, אלא אף מעבר לכך, את האפשרות שאותה קורה המצויה באזור התיקון שעליה בחר התובע להשעין את הסולם, אינה מחוזקת דייה (כפי טענתו) כנקודת משען כל עוד לא יחובר אליה משטח הרשת. מהתבוננות בצילומים שערך התובע במקום התאונה ושצורפו לתצהירו עולה העובדה שהקורה שאליה היה צריך התובע לרתך את רצפת הרשת מוקמה בקומת ביניים כדי ליצור מדף אחסון נוסף. למעשה ישנם שני סוגי קורות: כאלו המשמשות כמסגרת בסיס היקפית, וכאלו המשמשות ליצירת מדפים שמחברים אותם אל קורות המסגרת ההיקפית בעזרת חיבורי זווית. ובהנחה שעצם טיבו וטבעו של המבנה המודולרי הוא כזה שניתן להוסיף לו ולגרוע ממנו חלקים על-פי הצורך, ואותה הקונסטרוקציה יכולה להיות יציבה עד רמה מסוימת, כל שכן כאשר בחלק מסוים שלה יש נתק המצריך תיקון וחיבור כפי שנטען, ואשר ביחס אליו הוזמן התובע - בעל מקצוע מיומן ומנוסה. מקובלת עליי גירסתו של מנהל הנתבעת שלפיה כאשר משטח הרשת מחובר לקורות כדי ליצור מדף, המשקל של רשת הברזל יוצר התנגדות, והמדף הופך חזק דיו כדי שתימנע התרוממות של המשטח המחובר לקורות. מהאמור לעיל עולה כי השאלה בדבר קיומה וחשיבותה של מוטרה בתחתית הבורג של הקורה הינה שאלה בתחום מומחיותו של התובע ואותה היה צריך לבדוק בטרם קיבל החלטה להשעין את הסולם. לא שוכנעתי שעל הנתבעת החובה לוודא קיומה של מוטרה באותה קורה באזור שהיה דרוש תיקון, וכי אין זו חובת התובע שעדיפה על חובת הנתבעת גם אם על-פי הוראות יצרן נדרש להוסיף מוטרה גם לקורות המשמשות כמדף (מה גם שלא הוכחו הוראות היצרן). יוצא אפוא שגם אם הייתי מקבל את גירסת התובע לסיבה שבגינה אירעה הנפילה מהסולם, עדיין לא מצאתי טעם שלפיו היה ניתן לקבוע שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע. לאור האמור שוכנעתי כי אפשר שהסיבה שבגינה נפגע התובע נגרמה, למצער, בשל העובדה שעוזרו נמנע מלתמוך בסולם לבל יחליק, כפי שנהג לעשות בעבר, וכתוצאה מתנודות ומתנועות התובע בביצוע העבודה גלש הסולם לאחור במעט, מספיק כדי שהסולם יאבד אחיזתו בקצה העליון, מה שגרם לנפילה ולפגיעה של התובע. לא שוכנעתי כי קיימת סיבה לקרות האירוע המצויה בחזקתה של הנתבעת, קרי קיומה או היעדרה של "מוטרה". התוצאה היא שהתובע נפגע מסיכון רגיל שאותו יצר הוא בעצמו, ומכאן שלא הופרה כלפיו חובת הזהירות. לסיכום: בהיות התובע עובד כקבלן עבודות מסגרות ביצע עבור הנתבעת עבודה בשכר. במערכת היחסים שהתקיימה בין התובע לנתבעת חב התובע חובת ביצוע עבודה במיומנות ובזהירות הנדרשות מבעל מקצוע סביר, ומהנתבעת נדרשת חובת זהירות כללית שתאפשר לתובע תנאי עבודה סבירים. בנסיבות קרות האירוע נושא תביעה זו אין לדרוש מהנתבעת זהירות מיוחדת כלפי התובע. לא נטען שהייתה בעיה כלשהי בתנאי הסביבה במחסן לא לגבי תקינות הסולם, לא לגבי מצב הרצפה, ולגבי מצב התאורה במחסן לא השתנה מאום מהזדמנויות קודמות שבהן עבד התובע במקום. טענות התובע כפי שהובאו היו לעניין תקינות המתקן בלבד, קרי אי-יציבות הקורה שנגרמה בשל חוסר במוטרה לחיזוק הבורג המחבר את אותה הקורה. התובע לא הוכיח שקיימת לנתבעת חובה כזו הכלולה בתחזוקת המתקן. גם אם נאמר שאכן קמה חובה כזו לחבר את הבורג במוטרה, לא הוכח בפניי באיזה שלב היה צריך לחבר את המוטרה לבורג - לפני תחילת התיקון (ריתוך המשטח לקורה) או לאחר מכן, כל שכן שלא הוכח שהיה צורך כלשהו במוטרה לחיזוק הקורה המשמשת למשטח מדף. בנסיבות המקרה דנן התובע הוא זה שפעל בחוסר מיומנות ובחוסר זהירות בביצוע עבודתו המקצועית בכך שהניח הנחות שגויות הקשורות באופן ישיר לתחום מומחיותו. היעדרה של מוטרה לא נסתר; במבט חטוף היה התובע יכול, וגם עוזרו, לחזות בכך, ומשמעות קיומה או היעדרה מצוי בידע המקצועי של התובע ולא של הנתבעת. סוף דבר: הנתבעת הניחה את דעתי כי התובע הוא זה שלא נקט את אמצעי הזהירות הבסיסיים כפי שמצפים ממנו כאדם סביר, ובוודאי כבעל מקצוע, להימנע מלהשעין את קצה הסולם על הקורה שבקשר אליה היה צריך להתבצע אותו תיקון שלשמו הוזמן, בפרט כשפעולת התובע ומחדל עוזרו הם הגורמים לתוצאה. בכך התובע חשף עצמו לסכנה שבנסיבות המקרה תיחשב לסיכון רגיל של בעל מקצוע במהלך עבודתו. מהאמור לעיל מסקנתי היא שהתובע נפגע מסיכון רגיל שנטל על עצמו כאשר לא נקט פעולות הבטחה למניעת סיכוני עבודה, כל שכן שהתובע לא הוכיח שהנתבעת חבה כלפיו חובה ספציפית בהתחשב במעמדו כבעל מקצוע שהוזמן לטפל בבעיה בתחום התמחותו. במצב דברים שכזה יהיה זה אבסורד לדרוש מהנתבעת להבטיח שהקורה באזור שבו נדרש התובע לבצע תיקון תהיה ללא רבב כשלצורך זה בדיוק הוזמן התובע. גם אם הייתי מקבל את גירסת באת-כוח התובע שלפיה נזקו של התובע נגרם לו בשל רשלנותה של הנתבעת, שכן זו לא קיימה את חובת הזהירות הקונקרטית מצדה בכך שלא דאגה לחיזוק בורג הקורה בעזרת מוטרה, עדיין היה חב התובע ברשלנות תורמת. בנסיבות המקרה רשלנותו התורמת גבוהה יותר היות שעסקינן בבעל מקצוע מיומן המבצע עבודה שיגרתית בתחום מומחיותו, עבודה שבמהלכה ובשל פעולותיו הוא נפגע. עובדתית לא נמנעה מהתובע האפשרות להפעיל שיקול-דעת ולבצע בדיקה יסודית ומקיפה בטרם החל בביצוע המלאכה שקיבל על עצמו לבצע. בדיקה של בעל מקצוע מנוסה הייתה מאתרת את המצב התחזוקתי ה"פגום" (כפי שטוען התובע) שבו חסרות מוטרות המחזקות את הברגים בחיבורי הקורה. במקום זאת התובע סומך על הכרותו הממושכת עם המחסן והמתקן, אינו מבצע את הנדרש ממנו כבעל מקצוע ומתחיל בביצוע העבודה לאחר בדיקה שטחית (אם בכלל). הן החברה והן ההלכה המנסה לקבוע נורמות התנהגות ראויות מנסות להוקיע מצב שכזה שבו בעל מקצוע, בשל ביצוע עבודות החוזרות על עצמן, חדל להיות חד חושים ואינו מקפיד על ביצוע בדיקות בטיחות בזמן ביצוע העבודה המתבקשות כדי שלא ייגרמו נזקי גוף לאדם וכדי שחייו לא יקופחו. משכך הם פני הדברים, אין אני נצרך לשאלה של תוצאות האירוע וליתר טענות הצדדים בסיכומיהם. מכל המקובץ עד כאן עולה, כי נסיבות המקרה, כפי שהובאו בפניי, מתיישבות דווקא עם המסקנה כי תאונת העבודה שקרתה לתובע אירעה עקב שימוש לא נכון שלו בסולם בלי שנקט את אמצעי הבטיחות הנדרשים מבעל מקצוע. לאור כל האמור, לאחר שבחנתי בכובד ראש את טענות הצדדים, את הראיות, את העדויות ואת סיכומי הצדדים, נדרש אני לדחות את התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת סכום של 10,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בתוספת מע"מ כחוק. הסכום נושא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. חובת הזהירותמזמין עבודה