I. ההליך 1. בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב"ד: השופט י' ירושלמי; נציגי ציבור: מ' ידין ו-ב גולובסקי; תב"ע לו/2 - 4) התבררה בקשה בסכסוך קיבוצי שבמהלך הדיון היתה לעתירה של אורט ישראל (להלן - אורט) להצהיר, כי היא היתה "זכאית להודיע לגב' לבקוביץ (להלן - המורה) כי עליה לפרוש מעבודתה עת שהגיעה לגיל 60". בית-הדין האזורי הצהיר כפי שנתבקש לעשות, ועל כך הערעור לבית-דין זה. 2. העובדות הצריכות לערעור הן: א) המורה היא ילידת שנת 1914 (25.5.1914) ונתקבלה לעבודה באורט ביום 1.9.1965, היינו בהיותה בת למעלה מ-50; ב) החל מ-1.9.1967, עבדה המורה בשליש משרה; ג) למכתב מאת אורט למורה, אשר שימש "הזמנה לעבודה" - מכתב על טופס ששימש למטרות דומות - נאמר: "עובד חינוך המועסק באורט בשליש משרה לפחות ועד למשרה שלמה, ושאינו/ה משתייך/ת לקופת פנסיה במקומות עבודתו/ה הנוספים, יצורף לקרן פנסיה מקיפה לעובדי החינוך באורט שב'מבטחים'" (להלן - "מבטחים"); ד) ביום 21.5.1974 הודיעה אורט למורה, כי בתום שנת הלימודים תשל"ד - 31.8.1974, עליה לפרוש מעבודתה. בהתערבות ארגון המורים - הסכימה אורט שהמורה תעבוד עד לגמר שנת הלימודים תשל"ה, היינו 31.8.1975 (באותו תאריך היתה המורה בת 61); ה) על הצדדים חל הסכם מיום 8.2.1965 (להלן - ההסכם הפנסיוני) (לא ברור אם ההסכם הוגש לרישום כמתחייב מחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, אך הוא בין צדדים הכשירים להסכם קיבוצי וההתדיינות היתה על בסיס הנחה שבהסכם קיבוצי מדובר). הסעיפים הרלבנטיים שבהסכם הפנסיוני מובאים בסעיף 3 שלהלן; ו) על-פי בקשה של המורה, היא היתה לחברה ב"מבטחים", מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, החל מיום 1.9.1966 - הוא התאריך שבו החלה אורט בתשלומים בגין המורה, בשיעור של 16% מהשכר; ז) בסוף שנת הלימודים תשל"ה - טרם מלאו 10 שנים לחברותה של המורה ב"מבטחים"; ח) הסעיפים הרלבנטיים בתקנות "מבטחים" מובאים בסעיף 4 שלהלן. 3. להלן הסעיפים הרלבנטיים שבהסכם הפנסיוני: "הגדרות "עובדים ותיקים" - מנהלים ומורים שהינם לפחות בעלי שליש משרה מלאה בבתי-הספר של אורט, אשר התחילו לעבוד באורט לפני תאריך חוזה זה וממשיכים בעבודתם בתאריך חוזה זה; "עובדים חדשים" - מנהלים ומורים שהינם לפחות בעלי שליש משרה מלאה בבתי-הספר של אורט, אשר יתחילו לעבוד באורט לאחר תאריך חוזה זה, ואשר בתאריך התקבלם לעבודה היה גילם לא למטה מ-18 שנה ולא למעלה מ-55 שנה (לגבי גברים) ולא למעלה מ-50 שנה (לגבי נשים). "עובדים" - עובדים ותיקים ועובדים חדשים; "גיל פרישה" - הגיל שבו זכאי עובד לפרוש מעבודתו ולקבל פנסיה בהתאם לתנות הפנסיה;" "6. (א) אם לאחר חתימת חוזה תקבל אורט לעבודה מנהל(ת) או מורה שהוא בן 55 שנה או יותר (לגבי גברים) או בת 30 או יותר (לגבי נשים) (להלן - הקשיש) ישולמו 16% הנזכרים בסעיף 5 לחוזה זה (בניכוי הסכומים הנזכרים בסעיף 5 (ב) לחוזה זה) לקופת תגמולים ולא למבטחים (להלן - ההפרשה לקופת התגמולים). (ב) כשהקשיש יפרוש מעבודתו באורט הוא יהיה זכאי לקבל את סכום ההפרשים לקופת התגמולים שהצטברו לזכותו, בצירוף הרווחים והפירות שהתווספו לסכומים אלה, והסכום האמור יבוא במקום פנסיה. (ג) כשהקשיש יפרוש מעבודתו לפני הגיעו לגיל פרישה יחולו עליו הוראות סעיף 9 לחוזה זה כאילו היה עובד. (ד) לפי בקשת הקשיש ישולם התשלום של 16% הנזכר בסעיף קטן (א) לסעיף זה לקרן פנסיה שהקשיש חבר בה במקום לקופת התגמולים". "8. כל עובד וקשיש יהיה חייב לפרוש מעבודתו באורט בהגיעו לגיל פרישה והוא לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים". 4. להלן הסעיפים הרלבנטיים שבתקנות "מבטחים": "1. תקופת אכשרה - פירושו פרק הזמן המכשיר חבר להיות זכאי לגמלה". "27. (א) גיל הפרישה הוא 65 שנה מלאות ומעלה בגבר ו-60 שנה מלאות ומעלה באשה. (ב) תקופת האכשרה המזכה בפנסיה מהקרן, היא חברות בקרן במשך 10 שנים מלאות לפחות בהן שולמו לקרן 120 תשלומים חודשיים מלאים, בהתאם לתקנה 2 לתקנות. (ג) לצורך תקנת משנה (ב) לתקנה זו יבוא הוותק הפנסיוני כנזכר בתקנה 15 (א) לתקנות במניין 10 השנים". "28. הגיע חבר לגיל הפרישה ועזב את מקום עבודתו, תשלם לו מבטחים פנסיה כל ימי חייו, בשיעורים דלקמן:...". 5. טענת המורה בבית-הדין האזורי היתה, כי אורט לא היתה רשאית לחייבה לפרוש מעבודתה, כל עוד לא קמה לה זכאות לפנסיות זקנה מ"מבטחים". בטענתו זאת סמך הפרקליט, שייצג את המורה, על פירוש הדיבור "גיל פרישה" שבהסכם, בהקשר לסעיף 8 שבהסכם, המחייב כל "עובד קשיש" לפרוש מעבודתו בהגיעו לגיל פרישה, ובהקשר עם סעיף 27 לתקנות "מבטחים" הקובע כי גיל הפרישה, באשה, הוא 60 שנה ותקופת האכשרה המזכה בפנסיה היא חברות בקרן במשך עשר שנים. 6. כנגד זה טען הפרקליט אשר ייצג את אורט, כי המורה היא בגדר "עובד קשיש" משום שנתקבלה לעבודה לאחר שהגיעה לגיל 50, ולגבי עובדים שכמותה נקבעו בהסכם הוראות מיוחדות הבאות במקום פנסיית זקנה. את הגדרת "גיל פרישה" לעניין סעיף 8 שבהסכם יש, לפי הנטען, לפרש תוך זיקה לסעיף 27(א) שבתקנות "מבטחים", ללא קשר לאמור בסעיף 27(ב) שבאותן תקנות. 7. פסק-הדין שבערעור מאמץ את טענותיו של הפרקליט אשר ייצג את אורט ואומר: "מהחוזה ("ההסכם") עולה ברורות, כי הוא בא להבטיח זכויות פנסיה, אך ורק ל'עובדים' ולא ל'קשיש'. דבר זה נובע גם מסיפא של המבוא לחוזה: הואיל ואורט נענתה לדרישת הנציגות והסכימה שלעובדים תוקנינה זכויות לפנסיה במסגרת מבטחים... וכו'. לעובדים כהגדרתם בחוזה נמר: ('עובדים ותיקים' ו'עובדים חדשים') במפורש לא ל'קשיש' שאותו מבטיח סעיף 6 לחוזה בהפרשות לקרן הפנסיה או לקופת התגמולים, רווחיהם ופירותיהם - וזאת 'במקום פנסיה'". 8. בערעור חזרו באי-כוח הצדדים על טענותיהם בבית-הדין האזורי. הפרקליט אשר ייצג את המורה הדגיש במיוחד טענות אלה: א) את ההגדרה "גיל פרישה" בהסכם יש לפרש תוך התייחסות לתקנה 27 שבתקנות מבטחים, כולל קיום תנאי "האכשרה"; ב) אורט לא קיימה אחרי הוראת סעיף 6 (א) שבהסכם, על כן אין היא יכולה לסמוך עליו; ג) במכתב האמור בסעיף 2, פסקה ג', שבחלק I דלעיל, התחייבה אורט שהמורה תצורף ל"מבטחים", ובכך - התחייבות לפנסיה; ד) (לחלופין) אין לראות את הוראות ההסכם "מחייבות את המורה - בהיותו חוזה המתיימר לקבוע נורמות לפנסיונרים". הפרקליט אשר ייצג את אורט, הדגיש טענות אלה: א) מי שאינו "עובד ותיק" ולא "עובד חדש", כלל אינו בגדר "עובד" לעניין ההסכם, להוציא סעיף 6 שבו; ב) "גיל פרישה" בהסכם יש לפרש רק תוך התייחסות לתקנה 27 (א) שבתקנות "מבטחים", ללא קשר לעניין "אכשרה". II. פסק-דין 1. בטרם יידרש בית-הדין לצריך ישירות לערעור זה, מן הראוי לעמוד על ההסכם הפנסיוני כשלמות, מהותו ומטרתו, כי רק מתוך אלה נוכל לפרש את הוראותיו הצריכות לענייננו. 2. ההסכם הינו, עניינית, הסכם פנסיה, להבדיל מתקנות של קרן פנסיה (קופת גמל). הוא הסכם בין מעביד לארגון עובדים הבא, מצד אחד, להטיל על המעביד חובות לביטוחם של עובדיו בקופת גמל, בעיקר תשלום דמי גמולים, ומצד שני, להסדיר סיים יחסי עובד- מעביד עת הגיע העובד לגיל שהמעביד אינו מעוניין יותר בהמשך עבודתו. העניין של המעביד בהסכם פנסיה הוא, כמובן, ביצירת יחסי עבודה תקינים ורצון העובדים לעבוד תוך הרגשת ביטחון בעתידם; אך עניינו גם בכך, שבהגיע עובד לגיל מסוים, לא יהיה חייב יותר לקיים את הקשר החוזי עמו ויוכל להביאו לידי סיים מבלי להזדקק להליכים הקשורים בפיטורים. כנגד חובתו של המעביד לשלם דמי גמולים, באה חובת העובד לפרוש מעבודתו. 3. ממהותו של הסכם פנסיוני הוא, שאם סיים המעביד את המוטל עליו להבטחת הגמלאות - יצא ידי חובתו, ועצם תשלום הגמלאות הוא עניין שבין העובד או שאיריו לבין קופת הגמל. כשם שעצם תשלום הגמלאות הוא עניין בין העובד או שאיריו לבין קופת הגמל, כן גם קיומם של תנאים לגמלאות המתחייבים מתקנות הקופה, שקיומם או אי-קיומם אינם בידי המעביד. 4. מאחר וממהותו של כל הסכם פנסיוני הבטחת גמלאות באמצעות קופת גמל (אם אין המדובר בפנסיה תקציבית) - ברור שלא לכל העובדים במפעל מסוים ניתן להבטיח גמלה בדרך קצבה; הדברים אמורים במיוחד בעובדים שעברו גיל מסוים בעת עריכת ההסכם הפנסיוני או בעת התקבלם לעבודה. בגין אלה יבואו, בדרך כלל, הסדרים מיוחדים, אם לא יוצאו כלל מתחולת ההסכם. 5. מכאן להסכם הפנסיוני שעומד לדיון. באותו הסכם מדובר ב"עובדים חדשים", וב"עובדים ותיקים", עת המונח המשותף לשניים הוא - "עובדים". המורה נתקבלה לעבודה "לאחר תאריך" ההסכם הפנסיוני, עת גילה היה "למעלה מ-50 שנה" (סעיף 2, פסקה א', שבחלק I דלעיל). וקל וחומר שהיתה למעלה מאותו גיל עת היתה למורה "בעלת שליש משרה מלאה" (סעיף 2, פסקה ג', שבחלק I דלעיל). מכאן שהמורה לא היתה "עובדת חדשה" -בשל הגבלת הגיל שבהגדרה, ומשגם לא היתה "עובדת ותיקה" - לא היתה "עובדת" כלל כהגדרת מונחים אלה בהסכם הפנסיוני (סעיף ב, שבחלק ‎I דלעיל). 6. אם המורה לא באה בגדר המונח "עובד" כפי שהוגדר בהסכם הפנסיוני - אין ההוראות שבהסכם, שבהן מדובר ב"עובד", ב"עובד חדש" או ב"עובד ותיק", תופסות לגביה. זאת היתה אחת הטענות של בא-כוח אורט (סעיף 8, קטע שני - פסקה א', שבחלק I דלעיל) וטענה זאת מתקבלת. 7. העובדה שהמורה לא באה בגדר המונח "עובד", אינה מוציאה אותה כליל מתחולת ההסכם הפנסיוני. בהסכם הפנסיוני מדובר ב"סוג" נוסף של מורי אורט, והם - "קשישים". מורה "קשיש" אינו מוגדר במבוא להסכם שבו מצויות כל ההגדרות, אך הגדרתו עולה מסעיף 6, והיא: "קשיש" הוא מורה שנתקבל לעבודה לאחר חתימת ההסכם הפנסיוני ובעת שנתקבל לעבודה, הוא בן "55 או יותר (לגבי גברים) או בת 50 או יותר (לגבי נשים)". המורה הינה, איפוא, לעניין ההסכם הפנסיוני - "קשישה" (סעיף 2, פסקות א ו-ב, שבחלק I דלעיל). חלים עליה אותם סעיפי ההסכם שבהם מדובר במפורש ב"קשיש", או שהם כלליים ואינם מתייחסים רק ל"עובד", ל"עובד ותיק" או ל"עובד חדש". לענייננו חלים עליה הסעיפים 6 ו-8 שבהסכם וכן - מכוח פרשנות - הגדרת "גיל פרישה". 8. תחילה לטענת הפרקליט אשר ייצג את המורה, כי אורט לא מילאה לגביה את המתחייב מסעיף 6 להסכם הפנסיוני. כוונתו ודאי לכך שלא שולמו בגינה 16% מהשכר ל"מבטחים", לפי סעיף 6 (א) שבהסכם (סעיף 8, קטע ראשון - פסקה ב', שבחלק ‎I דלעיל). אכן, כך היה, אך שולמו בגינה, לפי בקשתה, דמי גמולים ל"מבטחים" (סעיף 2, פסקות ג' ו-ו', שבחלק I דלעיל), וזה מתיישב עם האמור בסעיף 6 (ד) שבהסכם. 9. באים, איפוא, לסעיף 8 שבהסכם הפנסיוני. אותו סעיף מדבר ב"כל עובד וקשיש" - שוב ללמדך ש"קשיש", אינו נכלל בדיבור "עובד", לעניין ההסכם. הסעיף מחייב את ה"קשיש" - את המורה - לפרוש מהעבודה באורט בהגיעו ל"גיל פרישה", מבלי להיות זכאי לפיצויי פיטורים. בהנחה שההסכם הפנסיוני הוא הסכם קיבוצי יש בכך הסדר פיצויי פיטורים לעניין סעיף 14 שבחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. טען הפרקליט - כטענה חלופית - שההסכם אינו חל על המורה "בהיותו חוזה המתיימר לקבוע נורמות לפנסיונרים" (סעיף 8, קטע ראשון - פסקה ד', שבחלק ‎I דלעיל). ודאי התכוון הטוען להלכה שנקבעה בפסק-הדין שבדב"ע לה/18 - 3 [1], אך האמור באותו פסק-דין אינו תופס, עובדתית, לענייננו. בהסכם בו עסקינן אין "גורמות לפנסיונרים", היינו לאלה שכבר פרשו מעבודתם, אלא תנאי עבודה, כולל זכויות לגמלאות, עובר לסיים יחסי עובד-מעביד. 10. השאלה היא מהו "גיל הפרישה" לעניין סעיף 8 שבהסכם (סוף סעיף 3, שבחלק I דליל) - דיבור שהוא, למעשה, במרכז חילוקי הדעות בין הצדדים. הדיבור "גיל הפרישה" מוגדר בהסכם. לכאורה אפשר לאמר, כי אותה הגדרה כלל אינה תופסת לענייננו, באשר מדובר בה ב"גיל שבו זכאי עובד לפרוש..." והרי כבר אמרנו שהתייחסות ל"עובד" אינה תופסת בגין המורה, שהינה "קשישה" במשמעות ההסכם. הדבר הוא כך רק לכאורה. כלל הוא שכל הגדרה יש לקרוא בכפוף למתחייב מההקשר. זהו הכלל בפירוש חוקים (סעיף 9 לפקודת הפרשנות) וזהו הכלל בחוזים. בסעיף 8 שבהסכם הפנסיוני בא השימוש בדיבור "גיל פרישה" הן בהקשר לעובד והן בהקשר לקשיש. ברור שהצדדים התכוונו לכך שלאותו דיבור תהיה משמעות זהה ביסודה, הן בגין "עובד" והן בגין "קשיש" - אך בשינויים המתחייבים. 11. "גיל פרישה" מוגדר בהסכם תוך זיקה ל"תקנות הפנסיה", היינו - תקנות "מבטחים". לענייננו התקנה הרלבנטית היא תקנה 27 (סעיף 4, בחלק I דלעיל). באותה תקנה שני עניינים: האחד - גיל הפרישה, והשני - תקופת האכשרה, וזהו אמנם שם הסעיף. בהגדרת "גיל הפרישה" מדובר ב"גיל" שבו זכאי עובד לפרוש ולקבל פנסיה. לא מדובר בהגדרה בקיום יתר התנאים הצריכים לזכאות לפנסיה. ו"תקופת האכשרה" אינה אלא אחד מהם. מבחינת "הגיל" שבו זכאי עובד לפרוש מעבודתו ולקבל פנסיה - הגיל באשה הוא 50; ועניין קיום "תנאי האכשרה" אינו נוגע כלל לגיל. זאת ואף זאת. אם יפרשו את הגדרת "גיל פרישה" ככוללת גם אם מרכיב ה"אכשרה" או תנאי זכאות אחרים, יתקבל ש"קשיש" לעולם לא יגיע לגיל פרישה באשר לעולם לא יזכה לפנסיית זקנה, כי ביטוחו הוא רק מכוח סעיף 6 להסכם הפנסיוני, וזה אינו מכוון לפנסיה, והרי בסעיף 8 להסכם בא הדיבור "גיל פרישה" גם כזיקה ל"קשיש". 12. קבלת הערעור תביא גם לתוצאה בלתי סבירה, ותוצאה כזאת יש למנוע, אלא אם הדבר מתחייב מהוראה מפורשת מחייבת; פירוש של הוראה שניתן לפרשה לכאן או לכאן, אסור שיביא לתוצאה כזאת. קבלת הערעור תביא לכך שההסכם הפנסיוני יחייב כל עובד שנתקבל לעבודה בטרם הגיעו לגיל 55 בגבר - או 50 באשה - לפרוש מהעבודה בגיל 65 או בגיל 60. לעומת זאת יהיה מעביד חייב להמשיך ולהעביד כל עובד שנתקבל לעבודה אחרי הגיעו לגיל 55 או 50. ידועים הקשיים בקבלת עבודה על-ידי "קשישים", וקבלת הפירוש, שלו טענו, תכביד עליהם יותר, אם לא תביא לסגירת מקומות עבודה בפניהם. יודגש, שאין המדובר בהבטחת זכויות לגמלאות, במידה וקופות גמל מוכנות לכך, אלא בעצם החובה להעביד עובד "קשיש" מעבר לגיל שבו מעבידים כל עובד אחר. 13. לבסוף לטענה, שבמכתב אשר בו נקבעו תנאי עבודתה של המורה, התחייבה אורט להבטיח פנסיה (סעיף 8, קטע ראשון - פסקה ג', שבחלק I דלעיל). אותו מכתב, שאינו אלא טופס "הזמנה לעבודה", אינו יוצר זכויות מעבר לזכויות שבהסכם הפנסיוני, והוא בא לקיים אחרי התחייבות אורט על-פי ההסכם הפנסיוני, לדאוג לכך שכל עובד חדש יצטרף כחבר בקרן ("מבטחים") ואין בו, בשום אופן, כדי ליצור זכויות פנסיוניות. 14. מכל האמור עולה, כי דין הערעור להידחות. בנסיבות המקרה, אין בית-הדין רואה לחייב בהוצאות. חובת המעבידפנסיה