מונחת בפני בקשת הנתבעת להעברת הבורר מתפקידו בהתאם להוראת סעיף 11 לחוק הבוררות, התשכ"ח -1968 (להלן: "חוק הבוררות"). 1. ביום 11.5.04 הגישה התובעת את תביעתה על סך של 860,727 ₪ כנגד הנתבעת לתשלום כספים המגיעים לה, לטענתה, בגין שירותי הסעות שסיפקה לנתבעת. ביום 20.6.04 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ישולם סכום כסף שאינו שנוי במחלוקת לתובעת וכי המחלוקת בנוגע ליתרת הסכום הנתבע תועבר לבוררות. ביום 1.7.04 מינה בית המשפט את עו"ד יגאל רענן כבורר במחלוקת שנותרה בין הצדדים. הליך הבוררות עומד בפני סיום. סיכומי התובעת הוגשו ועל הנתבעת להגיש עתה את סיכומיה. ביום 1.3.06 שלח הבורר החלטתו לצדדים לפיה הודיע הבורר כי נמסר לטיפולו תיק תביעה שהוגשה על ידי ב"כ התובעת בבוררות דנן כנגד אחד מלקוחותיו (להלן: "התיק הנוסף") וכי הצדדים מתבקשים להודיע את עמדתם ביחס להמשך כהונתו כבורר בתיק הבוררות. ב"כ הנתבעת הביעה את הסכמתה לניהול הבוררות אך לאחר מספר דקות התברר כי במשרדה קיימת מניעה והתנגדות להמשך כהונת הבורר בבוררות ולפיכך ב"כ הנתבעת הודיעה לב"כ התובעת על התנגדותה להמשך כהונת הבורר בתפקידו, אולם זה טען כי הגיש הודעה מוסכמת לכב' הבורר בענין. ביום 6.3.06 נתן הבורר את החלטתו וקבע כי הוא דוחה את עמדת הנתבעת וכי ימשיך בתפקידו עד למתן פסק בוררות. 2. הנתבעת עותרת להעברת הבורר מתפקידו בשל העילה כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים, על פי סעיף 11 (1) לחוק הבוררות. לטענתה, הבורר אינו ראוי לאמונה הואיל וזה קיבל על עצמו, כעורך דין, ייצוג בתיק הנוסף אל מול ב"כ התובעת וזאת במהלך ניהול הבוררות ולקראת סיומה. לטענת הנתבעת, ייצוג לקוח אל מול ב"כ התובעת יוצר מערכת יחסים בין הבורר לב"כ התובעת המפרה את האיזון בין הצדדים להליך הבוררות אל מול הבורר, אשר אמור להיות אובייקטיבי וללא עניין ממשי במי מן הצדדים ו/או בא כוחם. לטענתה, ייצוג כאמור יוצר עניין אישי בין הבורר לבין ב"כ התובעת ופוגע באמון שניתן לבורר על ידי הנתבעת ומעלה חשש למשוא פנים ו/או לניגוד עניינים בניהול הליכי הבוררות, המצדיק את פסילתו של הבורר מלשבת בדין בבוררות זו. עוד טוענת הנתבעת, כי קיומו של קשר צפוי בין הבורר לבין ב"כ התובעת עלול להשפיע על הבורר להיטיב עם התובעת, כאשר הוא צופה פני עתיד אל ההליך הקרב ובא. לטענת הנתבעת, אין מקום כי יווצר קשר כלשהו, אפילו עתידי, בין הבורר לבין מי מהצדדים ו/או בא כוחם, אשר עלול להשליך על הכרעתו של הבורר בבוררות דנן. קיומו של קשר כזה עולה כדי חשש ממשי למשוא פנים או לניגוד עניינים מצד הבורר כלפי בא כוח התובעת. בנוסף טוענת הנתבעת, כי הבורר מחויב בנאמנות כלפי בעלי הדין ומכוח חובת נאמנות זו על הבורר לסרב לקבל על עצמו ניהול התיק הנוסף ובאופן זה להישאר אובייקטיבי בהליכי הבוררות. משקיבל על עצמו הבורר את הייצוג בתיק נשוא הודעתו במיום 1.3.06 במהלך ניהול הבוררות ואף לקראת סיומה, הפר הבורר את חובת הנאמנות לה הוא מחוייב כלפי הנתבעת. 3. התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין במקרה דנן חשש למשוא פנים וככל שקיים חשש כלשהו, הרי שזה חששו של ב"כ התובעת ולא של הנתבעת אשר צפוי לנהל תיק מול הבורר. עוד טוענת התובעת, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי בהזדמנות הראשונה בה עלתה סוגיית התיק הנוסף נשוא הודעתו של הבורר מיום 1.3.06, קיבל ב"כ התובעת תשובה מב"כ הנתבעת לפיה ניתן להודיע לבורר כי אין מניעה להמשך כהונתו ולפיכך הסכמה זו של הצדדים מהווה הסכמה דיונית. בנוסף, טוענת התובעת, כי בורר היה נאמן דיו לחובת הנאמנות שהוא חב לצדדים שכן זה הודיעם ללא דיחוי אודות הנסיבה בעטיה מתקיים חשש למשוא פנים ואף ביקש את תגובותיהם לכך. עוד טוענת התובעת, כי פרטי התיק אשר בעטיו מבוקש להעביר את הבורר מתפקידו אינם מעלים ואינם מורידים לעניין מידת טוהרו של הבורר. זאת ועוד הקשר הצפוי בין הבורר לבין ב"כ התובעת אינו צפוי להיות מושפע או קשור לאופיו של התיק ו/או לשכר הטרחה המשולם לבורר. הבורר חשף אך ורק את העובדה כי קיים תיק שינוהל בינו לבין משרדו של ב"כ התובעת, ובכך יצא ידי חובתו ועמד בחובת הגילוי אשר מוטלת עליו כנגזרת של חובת הנאמנות שהוא חב לצדדים. עוד טוענת התובעת, כי עובדות המקרה דנן אינן מצביעות על אפשרות ממשית למשוא פנים. הנתבעת לא הצביעה על קשר העלול להיווצר בין הבורר לבין ב"כ התובעת בקשר לתיק אשר שני הצדדים מנהלים אותו משני צידי המתרס שבעטיו קיים חשש ממשי למשוא פנים. עוד טוענת התובעת, כי בא כוחה כלל אינו מעורב בניהול התיק הנוסף מול משרדו של הבורר בעוד שתיק הבוררות מנוהל בלעדית על ידי בא כוח התובעת בלבד. לפיכך אין כל קשר צפוי בין בא כוח התובעת לבין הבורר בכל הנוגע לתיק אשר בעטיו הוגשה הבקשה דנן כך שאין חשש לכאורי למשוא פנים שיש בצידו הצדקה להעברת הבורר מכהונתו. בנוסף טוענת התובעת, כי השלב בו מצוי הליך הבוררות אשר עומד בפני סיום ועל הנתבעת להגיש סיכומיה על מנת שינתן פסק בוררות מביא לכלל מסקנה כי אין מקום להפסקת הליך הבוררות ויש להמשיכו כהלכתו. 4. הבורר הגיש את תגובתו לבקשה דנן. לטענתו, אין כל בסיס אובייקטיבי לחששה של הנתבעת בדבר "משוא פנים". זאת ועוד, מועד ישיבת קדם המשפט בתיק אותו הוא ינהל אל מול בא כוח התובעת קבוע לעוד כחצי שנה ועד למועד זה לא יהיה קשר בינו לבין בא כוח התובעת והליך הבוררות יסתיים עד אז. 5. דיון הנתבעת מבקשת להורות על העברת הבורר מתפקידו. נקודת המוצא לדיון נמצאת בסעיף 11 לחוק הבוררות. סעיף זה קובע עילות אחדות, אשר בהתקיימן רשאי בית המשפט להעביר בורר מתפקידו: "11. בית-המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד מהמקרים האלה: (1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים; (2) התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי-דין; (3) נבצר מהבורר למלא את תפקידו." העילה הרלוונטית לעניין שבפניי היא זו שבסעיף 11(1), לפיה ניתן להעביר בורר מתפקידו מקום בו "נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים". עילה זו היא נגזרת של הוראת סעיף 30 לחוק הבוררות, הקובעת כי "בורר שהסכים למנויו חייב לנהוג כלפי בעלי-הדין בנאמנות". 6. אשר לחובת הגילוי, סעיף 30 לחוק הבוררות קובע, כי הבורר חב חובת נאמנות לצדדים להתדיינות. חובה זו הוגדרה בפסיקה כחובה בסיסית של הבורר (דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 6999/96 מכשירנות חדרה נ' רויכמן, פ"ד נב(2) 752, פסקה 5). מחובת הנאמנות נגזרת גם חובת הגילוי. דברים אלה חלים על בורר, הממלא תפקיד בעל אופי שיפוטי מטעם ולמען הצדדים. גם על הבורר חלה חובת גילוי לצדדים, מכוח חובת הנאמנות שלו לפי סעיף 30 לחוק הבוררות. אחד מביטוייה העיקריים של חובת הנאמנות של הבורר היא חובת גילוי כלפי הצדדים, לגבי עובדות העלולות ליצור חשש לניגוד עניינים בו נתון הבורר, בשל קשר שלו עם מי מבעלי הדין בהתדיינות או בשל נגיעה שלו לנושא ההתדיינות (ע"א 7298/00 בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא ואח', דינים עליון, כרך סא, 21 (להלן: "פס"ד בסט"). במקרה דנן עולה כי משקיבל הבורר את הייצוג בתיק הנוסף בו משרדו של בא כוח התובעת מייצג את התובעים, הודיע הוא לצדדים במכתבו מיום 1.3.06 כי קיבל את הייצוג ואף ביקש את תגובותיהם בעניין. הבורר העמיד את הצדדים על קיומן של הנסיבות שבעטיין טוענת הנתבעת לחשש למשוא פנים בהזדמנות הראשונה ולפיכך התרשמתי כי זה קיים את חובת הנאמנות אותה הוא חב לצדדים. הבורר חשף בפני הצדדים את העובדה כי קיים תיק שינוהל על ידו אל מול בא כוח התובעת ובכך יצא הוא ידי חובתו ועמד בחובת הגילוי המוטלת עליו. אין בפרטי התיק אותו קיבל הבורר לרבות שיעור שכר טרחתו כדי להעיד על מידת טוהרו של הבורר ואין להם נגיעה לשאלת משוא הפנים. 7. באשר לטענה כי הבורר אינו אמון על הצדדים, בע"א 7298/00 בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא ואח', דינים עליון, כרך סא, 21, נקבע כי "המבחן לפיו נקבע האם הבורר ראוי לאמון הצדדים אם לאו הוא מבחן אובייקטיווי... בהתאם לכך, נקבע כי לצורך העברתו של בורר מתפקידו "...אין די בתחושתו הסובייקטיבית של צד מן המתדיינים בבוררות"....לפיכך, בחן בית המשפט בפרשת צרפתי האם התקיימה "אפשרות ממשית של משוא פנים" מצידו של הבורר, אשר בגינה הוא אינו ראוי עוד לאמונו של בעל הדין.... לעניין זה המבחן הוא "....מבחן האדם הסביר:האם על סמך ידיעת העובדות יש סבירות רבה לכך, שהבורר אינו אובייקטיווי ולא יוכל לפסוק בהגינות על סמך הראיות והטיעונים שיובאו בפניו" (אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית)(תשנ"א 1991), בעמוד 210)." 8. מסגרת השיקולים לבחינת שאלת העברת הבורר מתפקידו נבחנה בספרה של פרופ' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית, כרך א' בעמוד 498. שם נקבע כדלקמן: "בבואו להחליט אם להעביר את הבורר מתפקידו מביא ביהמ"ש בחשבון שיקולים שונים וביניהם: "את סבירות משך הזמן שחלף, את התנהגות הבוררים, את התנהגות הצדדים, את הנזק שייגרם אם תיפסק הבוררות לאור התועלת שבהמשכתה, את השאלה אם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את הבוררות, את שיקולי הצדק" וכד'." כן נקבע בספרה של פרופ' אוטולנגי, בעמוד 509 כי :"צריך שיוכח כי נתגלתה לבעל הדין עובדה מסויימת, אשר לא זו בלבד שתתן לו תחושה סובייקטיבית של איבוד אמון הבורר, אלא גם ניתן יהיה לומר שאיבוד האמון ניתן לביסוס גם מבחינה אובייקטיבית. לא די בחשש סתמי שהבורר יהא חסר יכולת להיות אובייקטיבי בשל קרבתו לצד השני, אלא יש צורך בהוכחת משהו ממשי יותר, שביהמ"ש יסכים עם המבקש, הטוען שהבורר אינו ראוי עוד לאמונו, שאכן חששו סביר והגיוני." 9. טענתה העיקרית של הנתבעת, כי הבורר קיבל על עצמו לייצג לקוחות בתביעה שהוגשה באמצעות משרדו של בא כוח התובעת, זאת לאחר שהליך הבוררות עומד בפני סיום. איני סבורה כי טענתה העיקרית של הנתבעת מצביעה על טעם ממשי להעברת הבורר מתפקידו לפי סעיף 11(1) לחוק הבוררות. אם וככל שניתן לטעון לחשש לכאורי למשוא פנים הרי שניתן לטעון זאת במסגרת היחסים שבין הבורר לבא כוח התובעת אשר נתונה להכרעת הבורר, המנהל תיק, מול משרדו של בא כוח התובעת. בא כוח התובעת אף טען בתגובתו לבקשה, כי אינו כלל מעורב בניהול התיק הנוסף מול משרדו של הבורר בעוד תיק הבוררות מנוהל בלעדית על ידו. זאת ועוד, כפי קבע בורר בהחלטתו מיום 26.4.06, בתיק הנוסף הוגשה בקשה מטעם הבורר לדחיה על הסף אשר נקבע כי תידון בישיבת קדם המשפט הקרובה ואף מבירור שנערך במזכירות בית המשפט הובהר כי מועד קדם המשפט בתיק יקבע לא לפני תום שישה חודשים מהיום כך שעד שיחל התיק הנוסף תסתיים הבוררות אשר מצויה בשלב סופי של הגשת סיכומי הנתבעת ומתן פסק בוררות. 10. כאמור, בענייננו, המבחן מתמקד בתשתית ראייתית אובייקטיווית המלמדת על כך שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים. תשתית זו צריכה להצביע על אפשרות ממשית למשוא פנים. איני סבורה, כי בנסיבות העניין עולה תשתית זו. 11. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. יישוב סכסוכיםבוררנאמנות