1. כללי לקוח של בנק משך במועדים שונים שתי סדרות של שיקים ומסרן לפלוני. חתימות המושך זהות בכל השיקים, אך אינן תואמות את דוגמת החתימה בבנק. חרף זאת, הבנק פורע את סדרת השיקים הראשונה. ברם, משמוצגת לבנק הסדרה השניה , מסרב הבנק לפרוע אותה, בטענה שהחתימה אינה תקינה. האם במקרה כזה חב הבנק דבר מה לאוחז בשיקים, וזאת בשל העובדה שפרע את סדרת השיקים הראשונה שנחתמה באותה חתימה? זו השאלה המתעוררת בתביעה שלפניי. 2. העובדות ואלו העובדות הרלוונטיות לענייננו: התובע ביצע הובלות עבור איטליז שבבעלות אחד - רחמים און (להלן: "רחמים"). בשנת 1997 יזם רחמים פעולה של גלגול שיקים, ולצורך כך נעזר בשירותיו של התובע. על פי המוסכם בין השניים מסר רחמים לתובע שיקים דחויים משוכים על חשבון האיטליז אצל הנתבע (להלן: "הבנק"), והתובע הפקיד אותם בחשבונו בבנק הפועלים. בד בבד עם הפקדת השיקים עשה לגביהם התובע עסקת נכיון עם בנק הפועלים, ואת הכסף המזומן שקיבל העביר לרחמים בניכוי עמלה. לפי הסדר זה, מסר רחמים לנתבע סדרה של 27 שיקים, אשר בהגיע מועד פרעונם נפרעו כסידרם על ידי הבנק (ראו - נספחים ש"ר 53-26 לתצהיר התובע). לאחר מכן מסר רחמים לתובע סדרה נוספת של 25 שיקים בסך כולל של 125,000 ₪ (ראו נספחים ש"ר 25-1). התובע הפקיד את השיקים לחשבונו, אך הפעם בהגיע זמן פרעונם, סירב הבנק לפרוע אותם. רוב השיקים סורבו מחמת אי התאמה בין חתימת המושך לדוגמת החתימה שבבנק, ואילו ארבעה שיקים סורבו בשל הוראת ביטול שנתן רחמים לבנק. אין מחלוקת כי החתימות בשתי הסדרות של השיקים אינן תואמות את דוגמת החתימה של רחמים בבנק (עמ' 4 ש' 6-3). כמו כן, העיון בשיקים מלמד כי החתימות בכל סדרת השיקים השנייה, למעט בארבעה שיקים (נספחים ש"ר 4-1), זהות לחתימות שבסדרת השיקים הראשונה, שנפרעה כסדרה. אין גם חולק, כי אלמלא הפגם בחתימה והוראות הביטול שנתן רחמים, היה הבנק פורע את השיקים כסדרם (עמ' 10 ש' 18-16). ולבסוף, אין חולק כי ביחסים שבין התובע לרחמים, זכאי התובע להיפרע בגין השיקים, כיוון שכך נפסק על ידי כב' השופט רומנוב בתביעה שהגיש התובע נגד רחמים, והצדדים הסכימו כי פסק דין זה יתקבל כראיה לאמיתות תוכנו (עמ' 2 ש' 13-11). 3. טענות הצדדים התובע טוען, כי בכך שהבנק פרע את סדרת השיקים הראשונה, על אף אי התאמת החתימות לדוגמת החתימה שבבנק, הוא יצר מצג עליו הסתמך התובע כאשר נטל את סדרת השיקים השניה עם אותן חתימות. כיוון שכך, טוען התובע כי על הבנק לפצות אותו בגין הנזק שנגרם לו עקב אי פרעון השיקים, קרי - לשלם לו את סכום השיקים במלואו. הבנק טוען, שפעל כל העת לפי הוראות הלקוח - רחמים. לדברי הבנק, לפני שנפרעה סדרת השיקים הראשונה, שוחחו פקידיו עם רחמים וקיבלו את אישורו לפרוע את השיקים למרות הפגם בחתימה, ולפני שסורבה הסדרה השניה שוב דיברו פקידי הבנק עם רחמים, שהורה להם לא לפרוע סדרת שיקים זו. במצב דברים זה טוען הבנק שלא ניתן לבוא אליו בטרוניה על כך שלא נהג בעקביות. כמו כן, טוען הבנק להתיישנות התביעה לגבי שיק אחד שסורב למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה. עוד טוען הבנק שהתובע נטל על עצמו סיכון בכך שהסכים לסייע לרחמים בגלגול שיקים, ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו משהתממש הסיכון והשיקים לא נפרעו. ולבסוף טוען הבנק, שנזקו של התובע נמוך מסכום השיקים. הכיצד? משום שהתובע הגיע להסדר עם בנק הפועלים לפיו החוב שנוצר בחשבונו שם, יסולק אם ישלם התובע סכום פלוני שנמוך מסכום השיקים. הבנק לא ידע לנקוב בסכום ההסדר המדוייק, משום שלטענתו לא המציא לו התובע מסמכים בעניין זה. דיון והכרעה 4. חובת הזהירות של בנק כלפי מי שאינו לקוחו התובע משתית את תביעתו על הטענה שהבנק ביצע כלפיו עוולה של מצג שווא רשלני, בכך שפרע את סדרת השיקים הראשונה. בחינתה של טענה זו מחייבת דיון קצר בשאלה מהן חובות הזהירות החלות על בנקים בכלל, ובהקשר של פרעון שיקים בפרט. נקודת המוצא לדיוננו היא העובדה, שבשנים האחרונות הורחב היקף האחריות המוטל על בנקים, וזאת לנוכח מאפייניהם המיוחדים. עמד על כך פרופ' פורת בציינו, לפני למעלה מעשור, כי: "הנטייה העכשווית הניכרת בפסיקה בארץ, כמו גם בחקיקה, הינה להרחיב את אחריותם של בנקים ללקוחותיהם וכלפי צדדים שלישיים. המעמד המיוחד של הבנקים בעידן המודרני: ההיזקקות היומיומית של כל שכבות הציבור לשירותיהם; האמון שנותן בהם הציבור; המידע הרב והאמצעים המיוחדים העומדים לרשותם; "כיסם העמוק"; ויכולתם העדיפה על יכולתו של הפרט למנוע נזקים מלכתחילה - הם העשויים להסביר ואף להצדיק נטייה מעין זו". (א. פורת "אחריותם של בנקים בגין רשלנות: התפתחויות אחרונות" ספר השנה של המשפט בישראל (תשנ"ב) עמ' 343). נטיה זו אך גברה מאז נכתבו דברים אלו, עד אשר יש הרואים בבנק "סוכנות חברתית" החבה חובות אמון לציבור הרחב (מ. רובינשטיין וב. אוקון "הבנק כ"סוכנות חברתית" ספר שמגר - מאמרים" כרך ג' עמ' 819). אחד מן המאפיינים הבולטים והברורים של הרחבת אחריות הבנקים היא הטלת חובת זהירות על בנקים גם כלפי מי שאינם לקוחותיהם (לדוגמא - ע"א 1304/91 טפחות נ. ליפרט פ"ד מז (3) 309). על כן, אין כל קושי עקרוני לקבוע שגם במקרה שלפניי חב הבנק חובת זהירות לתובע, על אף שאיננו לקוח שלו. עם זאת, אין לכחד שהתובע שלפניי הוא צד ג' "רחוק" מבחינת הבנק, דהיינו, לא מדובר באדם שאינו לקוח, אך כרת עם הבנק הסכם ערבות (ראו פרשת ליפרט הנ"ל), או באדם שפנה לבנק כדי לקבל את חוות דעתו לגבי מצבו הפיננסי של לקוח עמו הוא עומד לעשות עסקה כלשהי (ראו - פורת בעמ' 330). ואולם, לדעתי, הגדרתו של התובע כצד ג' "רחוק" אינה צריכה להרתיע את בית המשפט מלהטיל חובת זהירות על הבנק, ובלבד שנגיע למסקנה ששיקולי המדיניות מצדיקים הטלת חובה כזו (לדוגמא שבה הוטלה אחריות כלפי צד ג' "רחוק" ראו - ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ. עוואד פ"ד מד (1) 422). 5. חובת הזהירות בהקשר של פרעון שיקים נקודת המוצא לדיונו היא זו: "פרעון השיק או אי פרעונו עלולים לגרום נזקים לאוחז השיק, לצד שלישי, לבנק הפורע וללקוח עצמו, ומכאן הצורך שבשלב זה ינקוט הבנק אמצעי זהירות שונים". (ר. בן אוליאל "דיני בנקאות - חלק כללי" ) (תשנ"ו-1996 עמ' 294). חובתושל הבנק לנקוט אמצעי זהירות בעת פרעון שיק נובעת ממעמדו כבעל הכוח המשפטי לפרוע את השיק או לסרב לפרעו, וכמו כן מהעובדה שהבנק מחזיק, בזמן אמת, בחלק מן המידע הדרוש להכרעה אם דין השיק להיפרע או לא. אחת מן החובות העיקריות המוטלות על בנק שמתבקש לפרוע שיק היא לבדוק את תקינות החתימה שעליו: "וכדי להשיג מטרה זו, הפרקטיקה הבנקאית קובעת, כי בעת פתיחת החשבון על הבנק להשיג דוגמת חתימה של בעלי החשבון ושל אלה המוסמכים לחתום בשמם. דוגמת החתימה משמשת להשוואה עם החתימה שעל השיק, כדי להבטיח,במידת האפשר, את הפיקוח הבנקאי הדרוש בפרעון השיק". (בן אוליאל הנ"ל בעמ' 303). התוצאה של דברים אלו היא, שכאשר בנק פורע שיק שעליו מתנוססת חתימה פלונית, הרי שהוא יוצר מצג בפני האוחז בשיק, לפיו החתימה תואמת את דוגמת החתימה שבבנק. זהו מצג שעשוי ליצור גם הסתמכות, שכן חזקה על אוחז סביר שאם שיק עם חתימה פלונית סורב על ידי הבנק בשל אי תקינות החתימה, אזי האוחז יסרב לקבל מן המושך שיק נוסף עם אותה חתימה. השאלה היא, אם כן, האם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי לקבוע שבמקרה בו מתברר כי המצג היה מצג שווא, וכי פלוני הסתמך עליו ונגרם לו נזק, אזי יחוב הבנק בנזקו. לדעתי התשובה לשאלה זו חיובית, מפני שכל אותם נימוקים, אשר פורטו לעיל מפי פרופ' פורת, כמצדיקים הטלת אחריות על בנקים, חלים גם בסיטואציה זו. הנה כך, בסיטואציה שלפניי לבנק יש את המידע הטוב ביותר לגבי מהימנות החתימה, מפני שבסניפו מצוייה דוגמת החתימה של מושך השיק. לבנק יש גם את הכוח לסרב לפרוע את השיק, ועל כן, הבנק הוא גם מונע הנזק היעיל ביותר. לפיכך, מוצדק להטיל על הבנק שלפניי חובת זהירות לעניין המצג שנוצר עקב פרעון סדרת השיקים הראשונה. לסיכום הדיון בשאלת חובת הזהירות נציין, כי דומה שגם ב"כ הבנק אינה חולקת על כך שמוטלות על הבנק חובות זהירות כאמור, ועמדה זו עולה בבירור מסיכומיה (עמ' 16 ש' 30-25 ובמיוחד עמ' 17 ש' 5). משבאנו לכאן נפנה לבחון את השאלה האם הבנק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. 6. הפרת חובת הזהירות ראשית, יש להדגיש כי את שאלת ההפרה יש לבחון בהקשר של פרעון סדרת השיקים הראשונה, ולא בהקשר של סירוב הבנק לפרוע את סדרת השיקים השנייה. במילים אחרות, אין כל ספק שהבנק לא הפר את חובת הזהירות בכך שסירב לפרוע את סדרת השיקים השניה. החתימות בסדרה השניה לא תאמו את דוגמת החתימה בבנק, ופשיטא שהבנק היה רשאי לסרב לכבד סדרה זו. השאלה היא איפוא, האם התרשל הבנק בכך שפרע את הסדרה הראשונה, למרות שהחתימות על השיקים לא תאמו את דוגמת החתימה בבנק. 7. הבנק טוען כי לא התרשל, משום שבטרם פרע את הסדרה הראשונה הוא שוחח עם לקוחו - רחמים - אשר הורה לו לפרוע סדרה זו למרות הפגם בחתימות. טענה זו אינני מקבל. כאמור, כאשר בנק פורע שיק הוא חב חובת זהירות למציג השיק, וזאת מכוח המצג שנוצר עקב פרעון השיק. חובה זו אינה חולפת מן העולם כתוצאה מכך שהלקוח מורה לבנק לכבד את השיק, מפני שהוראת הלקוח לא מאיינת, מבחינה עובדתית, את המצג שנוצר עקב פרעון השיק. הוראת הלקוח מסייעת לבנק רק ביחסים שבינו לבין לקוחו, אשר לא יוכל לבוא בטרוניה לבנק על כך שפרע שיק שהחתימה עליו לא דומה לדוגמת החתימה שבבנק. אכן, הוראת הלקוח אינה חזות הכל, ואינה מעניקה "חסינות" לבנק, ועמד על כך כב' השופט אור בציינו כי: "....אין ספק שמוטלת על הבנק חובת זהירות למנוע תרמית בחשבונותיו של לקוחו. בנק היודע על התרמית ועל ניצול לרעה של ההרשאה, לא יוכל להתגונן בטענה שפעל לפי הוראת הלקוח ובהתאם להרשאה כשרה על פניה. הבעיה מתעוררת באותם מקרי גבול, בהם אין ידיעה ממשית של הבנק על תרמית. במקרים אלו יש לקבוע, אם נתקיימו נסיבות המטילות חובה על הבנק לחזור ולדרוש באשר לכשרותן של פעולה או הוראה, על אף שעל פניהן הן מעוגנות בהרשאה תקפה" (ע"א 636/89 כחולי נ. בנק ברקליס דיסקונט) פ"ד מה (3) 265. אכן, הדברים נאמרו בהקשר של מרמה, אך הגיונם ישים גם למקרה שלפניי. הנה כך, אם אקבל את עמדת הבנק שהוראת הלקוח פוטרת אותו מאחריות, אזי בכך יפתח הפתח למעשי תרמית של הלקוח, משום שהלקוח יוכל לחתום על כל השיקים שהוא מושך בחתימה שאינה תואמת את דוגמת החתימה בבנק, ובהגיע תור כל שיק ושיק להיפרע, יורה הלקוח לבנק אילו שיקים לפרוע ואילו לסרב. המקרה שלפניי מהווה דוגמא לקיומו של חשש כזה, מפני שמסתבר מן הראיות שהוצגו לפניי, שעוד לפני שהוצגו לפרעון השיקים של הסדרה ראשונה, הוצג לפרעון שיק אחר (ת/3), אשר סורב על ידי הבנק בשל פגם בחתימה. אכן, שיק זה אינו קשור לתובע שלפניי, אולם עובדת קיומו של שיק נוסף זה מעלה את החשש שרחמים אימץ לו את הנוהג הפסול שתואר לעיל. לדעתי, אין זה ראוי שבמקום שהבנק ישתמש בכוחו להפסיק נוהג זה, הוא החרה החזיק אחרי הוראות לקוחו, למרות שבכך העמיד בסיכון צדדי ג' כדוגמת התובע שלפניי. לדעתי היה על הבנק להודיע לרחמים שלא יכבד עוד שיקים שלו עם חתימה פגומה, אלא אם יסור רחמים לסניף הבנק כדי לשנות את דוגמאת החתימה. משלא עשה כן הבנק, מתוך רצון לשמור על יחסים תקינים עם רחמים, או מסיבה אחרת, הרי שהוא נטל על עצמו את הסיכון שהוא יחויב בפיצויו של צד ג' עקב מצג השווא שנוצר. 8. מניתוח הדברים לעיל עולה, כי לשיטתי התוצאה הסופית לא תשתנה, בין אם יש אמת בטענתו העובדתית של הבנק, לפיה פעל כל העת לפי הוראות רחמים, ובין אם לאו. ואולם, למקרה שהניתוח המשפטי דלעיל שגוי, אתייחס גם לסוגייא עובדתית זו. אפתח דווקא בסדרת השיקים השנייה, ואומר ששוכנעתי כי בטרם סורבו שיקים אלו שוחח מי מפקידי הבנק עם רחמים, מפני שבאותה עת היה רחמים לקוח גדול ומכובד בבנק (עמ' 11 ש' 19), ולפיכך לא סביר בעיני שהבנק סירב לפרוע שיקים אלו מבלי לשוחח עמו קודם לכן. ואולם, השאלה החשובה יותר היא, האם שוחח מי מפקידי הבנק עם רחמים בטרם נפרעה הסדרה הראשונה. לשאלה זו חשיבות רבה, מפני שאם לא פעל הבנק בהתאם להוראה מפורשת של רחמים, אזי התשתית העובדתית של הגנת הבנק קורסת, וחיובו בפיצוי התובע מקבל משנה תוקף. לכאורה, התשובה לשאלה זו פשוטה; כשם שהנחתי שהבנק לא יסרב לפרוע שיקים בלי שפקידיו ישוחחו תחילה עם רחמים, כך יש להניח שהוא לא יפרע שיקים עם חתימה פגומה בטרם תתקיים שיחה עם רחמים. ואולם, לגבי פרעון הסדרה הראשונה תיתכן אפשרות עובדתית אחרת, סבירה גם היא, לפיה השיקים נפרעו דרך שגרה, מבלי שמאן דהוא מפקידי הבנק שם לב שהחתימות לא תקינות, וממילא מבלי שהתקיימה שיחה עם רחמים. הנחה זו סבירה, לכאורה, לנוכח היקפי הפעילות בחשבונו של רחמים. ברם, אם אכן זו ההנחה הסבירה, כיצד נסביר שדווקא עם הצגת הסדרה השניה של השיקים שמו לב פקידי הבנק לכך שהחתימות אינן תקינות? אלא, שאין מנוס מן המסקנה שכשם שהחתימות בסדרה השניה זוהו כפגומות, כך זוהו כפגומות גם החתימות בסדרה הראשונה, ובהמשך לכך אני שב וקובע שלא סביר להניח שהבנק פרע את הסדרה הראשונה מבלי שפקידיו שוחחו עם רחמים. אכן, העובדה שפקידי הבנק שוחחו עם רחמים היא ההופכת את המקרה שלפניי ל"מקרה קשה", שבו נוצר מתח בין הוראות הלקוח מצד אחד, ומצג השווא שנוצר כתוצאה מכך כלפי התובע, מצד שני. 9. גלגול שיקים האם העובדה שהאירועים נשוא דיוננו החלו בכך שהתובע עשה עם רחמים עסקה של גלגול שיקים, אמורה לשנות את התוצאה הסופית? לשאלה זו משיב הבנק בחיוב. לדברי ב"כ הבנק מי שמגלגל שיקים לוקח על עצמו סיכון שהשיקים לא יפרעו, ולכן משהתממש הסיכון אין לו לתובע אלא להלין על עצמו. טענה זו אינה נראית לי. גם כאשר אדם עושה מעשה בלתי ראוי כגלגול שיקים, הוא אינו נוטל על עצמו את כל הסיכונים שבעולם, אלא רק את הסיכונים הנובעים מעסקת גלגול השיקים. במקרה שלפניי, הסיכון שהתממש נוצר לא עקב עסקת גלגול השיקים, אלא עקב פעולתו השגוייה של הבנק שפרע את סדרת השיקים הראשונה, ולכן דין הטענה להידחות. 10. הנזק לעניין הנזק טוען הבנק את הטענה הבאה: לטענת הבנק, כאשר הוא סירב לפרוע את סדרת השיקים השנייה נקלע התובע ליתרת חובה בחשבונו בבנק הפועלים. ואולם, מאוחר יותר הגיע התובע להסדר עם בנק הפועלים לפיו סולק החוב בסכום הנמוך מסכום כל השיקים שבסדרה השניה. על כן, נזקו של התובע אינו עולה על סכום ההסדר אליו הגיע עם בנק הפועלים. לגבי סכום הסדר זה לא הובאה כל ראייה. לטענת הבנק הוא דרש מהתובע מסמכים לעניין זה, ברם התובע התחמק מלהמציאם. אני סבור שהבנק לא הניח תשתית עובדתית ראויה לביסוס טענתו זו, ועל כן דינה להידחות. הנה כך, הבנק טוען כי סכום ההסדר עם בנק הפועלים נמוך מסכום סדרת השיקים השניה, אך טענה עובדתית זו אינה מופיעה בכתב ההגנה של הבנק ולא בתצהיריו. יתר על כן, ב"כ הבנק לא חקרה כלל את התובע בנקודה זו, אף ששאלה אותו שאלות לגבי ההסדר עם בנק הפועלים (עמ' 5 ש' 13-4). זאת ועוד, אם סבר הבנק שהתובע לא עמד בחובתו לגלות את מסמכיו, היה עליו להגיש בעניין זה בקשה מתאימה לבית המשפט, ומשלא עשה כן הוא אינו יכול להבנות עתה מן העובדה שהמסמכים לא הוצגו. 11. בבואנו לכמת את נזקו של התובע, יש לערוך כמה קיזוזים והפחתות כמפורט להלן: שיק שהתיישן: הבנק טען כי עילת התביעה בגין השיק שצורף כ-שר/10 התיישנה, משום ששיק זה סורב ביום 22.12.97, ואילו התביעה הוגשה ביום 29.12.04. ב"כ התובע לא כפר בטענה זו בסיכומיו, ולפיכך דינה להתקבל. על כן, יש לקזז מסכום התביעה סך של 5,000 ₪. שיקים שסורבו בשל הוראת ביטול: אין חולק כי ארבעה שיקים מתוך הסדרה השניה, ובכלל זה השיק שהתיישן, סורבו בשל הטענה שהלקוח נתן לגביהם הוראת ביטול. אם אכן, נתן הלקוח הוראת ביטול לגבי שיקים אלו, אזי לא ניתן להטיל על הבנק אחריות בגינם, שהרי אין שום קשר בין אי פרעונם לבין המצג שהציג הבנק כתוצאה מפרעון הסדרה הראשונה. ב"כ התובע טען כי הטענה כאילו ניתנו הוראות ביטול לגבי שיקים אלו פשוט אינה נכונה, ברם לא שוכנעתי כי כאלו הם פני הדברים. טענה זו כנגד הבנק היא טענה המאשימה את הבנק במרמה, ולפיכך עליה להתמך בראיות טובות, וכאלו לא הובאו על ידי התובע. נציגת הבנק אף נחקרה לגבי שאלה זו, וסיפקה תשובות שאינני מוכן לקבוע לגביהן כי הן אינן אמינות. לפיכך, יש לקזז מסכום התביעה סך של 20,000 ₪, ש- 5,000 ₪ מהם חופפים לסכום האמור לעיל לגבי השיק שהתיישן. ארבעה שיקים שבהם החתימה שונה - כאמור, בארבעה שיקים הכלולים בסדרה השניה (ש"ר 4-1), יש חתימה שונה מאשר החתימה שמופיעה בסדרת השיקים הראשונה, שנפרעה כסדרה. כיוון שהחתימה בשיקים אלו שונה, לא נוצר לגביהם אותו מצג שווא שנוצר לגבי השיקים האחרים, ולפיכך יש לדחות את התביעה לגבי שיקים אלו שסכומם מסתכם ב- 20,000 ₪. סכום שנגבה בהליכי הוצאה לפועל: אין חולק כי כל סכום שגבה או יגבה התובע מרחמים מכוח פסק דינו של כב' השופט רומנוב, אמור להיות מקוזז מן הסכום שיפסק לטובתו בהליך שלפניי. לפי הודאת ב"כ התובע נגבה בהליכי הוצאה לפועל סך של 10,700 ₪ (עמ' 6 ש' 29), ולפיכך יש לקזז סכום זה מסכום התביעה. עמלה שגבה התובע מרחמים: התובע העיד כי גבה מרחמים עמלה בסך של 200 ₪ עבור כל פעם שהפקיד עבורו שיקים בבנק. סכומים אלו יש לקזז מסכום התביעה. העיון בתצהירה של נציגת הבנק מלמד על כך שהשיקים נשוא התביעה הופקדו בעשר הזדמנויות שונות, ולפיכך יש להפחית מסכום התביעה סך של 2,000 ₪. על כן, הסכום שיש לפסוק לטובת התובע הוא 125,000 ₪, בניכוי הסכומים דלעיל, המסתכמים בסך של 52,700 ₪ 12. סוף דבר אשר על כן אני מחייב את הבנק לשלם לתובע סך של 72,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.4.98 ועד ליום התשלום בפועל. הבנק ישא בהוצאות התובע. כמו כן, ישא הבנק בשכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. כל התשלומים האמורים יבוצעו תוך 30 יום מהיום. חובת הזהירותבנק