1. בפנינו ערעור על החלטה מיום 30.12.06 של ועדת התעסוקה (להלן - הועדה) מכח חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) התש"ט - 1949 (להלן - החוק). רקע 2. המערער הועסק על ידי המשיבה החל מיום 27.6.04 כסוכן מכירות. במהלך תקופת עבודתו הוא שירת במילואים בתקופות מצטברות של כ-60 או 70 יום. באמצע חודש אוקטובר 2005, הודיע המערער למנהלו על זימונו לשירות מילואים מיום 4.12.05 ועד ליום 7.12.05. בפועל שירת המערער במילואים באותה תקופה. ביום 7.11.05 נמסר למערער מכתב פיטורים בו נקבע, כי מועד סיום יחסי עובד ומעביד יהיה ביום 7.12.05. המשיבה לא ביקשה היתר לפיטוריו של המערער. המערער פנה לועדה וטען, כי פיטוריו נעשו תוך הפרת הוראות החוק וזאת משני טעמים: האחד, מועד הפיטורים הינו מועד סיום יחסי עובד ומעביד ובמועד זה אסור היה לפטרו. השני, עילת הפיטורים הינה שירותו במילואים ועל כן, פיטוריו נעשו תוך הפרת החוק. בהחלטה מיום 30.12.06 קובעת הועדה, כי המערער לא פוטר בשל שירות המילואים. הועדה מייחסת משקל רב לעדותו של המערער עצמו על פיה, הודעת הפיטורים לא הפתיעה אותו והיא התקבלה משיקולים מקצועיים בלבד. מסקנה זו התקבלה פה אחד על דעת כל חברי הועדה. באשר לעילה הראשונה, היינו פיטורים שנעשו במועד האסור לפיטורים על פי החוק, נחלקו דיעותיהם של חברי הועדה. בדעת הרוב נפסק, כי הואיל וההודעה על הפיטורים נמסרה לפני מועד השירות במילואים, אין מדובר בהפרת החוק. אחד מחברי הועדה סבר, כי הואיל והמועד לסיום יחסי עובד ומעביד שנקבע בהודעת הפיטורים, חל בעת שירות המילואים, הרי שמדובר בפיטורים בתוך התקופה האסורה על פי החוק. טענות הצדדים 3. לטענת ב"כ המערער, שגתה הועדה בקביעתה, כי המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח שהפיטורים לא נעשו בשל המילואים. לענין זה טוען ב"כ המערער, כי במכתב הפיטורים לא צויינה הסיבה להם והדבר מלמד על חוסר תום לב. הועדה אף שגתה בכך שקבעה, כי המועד הקבוע בחוק הינו מתן ההודעה על הפיטורים ולא מועד הפיטורים עצמם. ב"כ המשיבה טענה, כי מדובר במחלוקות עובדתיות ואל לו לבית הדין להתערב בהן. אין כל עילה שבדין להתערב בהחלטת הועדה. מתוך החלטת הועדה עולה, כי גם אם המשיבה היתה מבקשת היתר כדין, הדבר היה ניתן לה. הואיל ולדעת כל חברי הועדה אין זיקה בין הפיטורים לבין שירות המילואים, אין מקום לפיצוי המערער בגין פיטוריו. המסגרת הנורמטיבית 4. סעיף 41 א' לחוק קובע כדלקמן: "(א1)לא יפטר בעל מפעל עובד בשל שירותו במילואים, קריאתו לשירות מילואים או שירותו הצפוי בשירות מילואים, לרבות בשל תדירותו או משכו (בחוק זה - פיטורים בשל שירות מילואים), ואם פיטרו - בטלים הפיטורים. (ב)לא יפטר בעל מפעל עובד בתקופת היותו בשירות מילואים אלא בהיתר מאת ועדת התעסוקה; ולענין שירות מילואים העולה על יומיים רצופים, לא יפטרו בלא היתר כאמור גם בתקופה של שלושים ימים לאחר תום שירות המילואים; לא תיתן הועדה היתר לפי סעיף קטן זה אלא אם כן יוכיח בעל המפעל כי הפיטורים המבוקשים אינם בשל שירות המילואים; הועדה תיתן את החלטתה, ככל הניתן, לאחר שתובא לפני תגובת העובד. (ג)במניין ימי ההודעה המוקדמת לפיטורים, לא יבואו התקופות המפורטות בסעיף קטן (ב). (ד)בהליך לפני ועדת התעסוקה לפי סעיף 21, על בעל המפעל הראיה שהפיטורים כאמור בסעיף קטן (א) היו בשל טעם שאינו שירותו של העובד במילואים. (ה).............". בסעיף 21 לחוק נקבעו סמכויות ועדות התעסוקה. ועדת התעסוקה אמורה לפסוק בבקשה של מי שטוען שזכויותיו על פי החוק הופרו. באשר לסעדים בגין הפרת חובה על פי החוק נקבע בסעיף 21 (ג) כדלקמן: "מצאה ועדת התעסוקה שבעל מפעל לא קיים חובה המוטלת עליו כלפי התובע לפי חוק זה (בחוק זה - הנתבע), תיתן אחד מאלה: (1) בהסכמת התובע - צו המורה לנתבע לקבל או להחזיר, לפי הענין, את התובע לעבודה, בתנאים, בזמן ובמקום שתקבע (בחוק זה - צו להעסקה); (2) צו המורה לנתבע לשלם לתובע, במועד שתקבע, פיצויים בסכום השווה לחמש פעמים השכר שהתובע קיבל או שהיה זכאי לקבל בעבור חודש העבודה שבסמוך לפי הפרת זכותו; ואולם רשאית הועדה להחליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שתקבע; לענין חישוב השכר לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיף 13 ב והתקנות שלפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (בחוק זה - צו לפיצויים); (3) צו להעסקה וצו לפיצויים, כאחד (בחוק זה - צו משולב), ואולם סכום הפיצוים בצו משולב ייקבע, על אף הוראות פסקה (2), רק בהתאם לנזק שנגרם לתובע בפועל עקב הפיטורים שלא כדין; בהערכת הנזק שנגרם לתובע לענין צו משולב תשקול הועדה, בין השאר, הפסד שכר עבודה, נזקים כספיים אחרים עקב הפסד השכר בזמן שחלף ממועד הפרת הזכות וכן פגיעה בשמו הטוב או במוניטין של התובע ועגמת הנפש שנגרמה לו". סעיף 23 לחוק קובע, כי ניתן לערער על כל החלטה וכל צו של ועדת התעסוקה לבית הדין האזורי לעבודה. בסעיף 24 לחוק נקבע, כי בית הדין רשאי לדחות את הערעור או לבטל את ההחלטה ולהחליט כל החלטה וכל צו שועדת תעסוקה מוסמכת להם. 5. על מהותו ותכליתו של החוק עמד בית הדין הארצי בע"ע 347/06 מדינת ישראל - משרד הבטחון נ' תנה תעשיות בע"מ, פס"ד מיום 3.1.07. בהתייחסו להוראות סעיף 41 א' לחוק מציין השופט צור: "הוראות החוק ברורות: חל איסור על פיטורי עובד בשני מעגלים: המעגל הרחב - חל איסור על פיטורי עובד בשל שירות במילואים, בשל קריאה לשירות מילואים או בשל שרות צפוי במילואים (סעיף 41(א(א1)) והמעגל הצר - הוא המעגל הנוגע לענייננו - אוסר על פיטורי עובד בתקופת שרותו במילואים, עם הרחבה לתקופה של 30 ימים שלאחר שירות מילואים בן יומיים רצופים לפחות (סעיף 41א(ב)). האיסור במעגל הרחב הוא מוחלט: פיטורים בשל שרות במילואים או קריאה לשירות במילואים או שירות צפוי במילואים בטלים ואין דרך לסטות מכך. לעומת זאת, האיסור במעגל הצר הוא יחסי: נקודת המוצא היא שפיטורים במהלך שירות המילואים חזקה עליהם שהם קשורים בשרות (ראו הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 12) התשס"א - 2001, הצ"ח תשס"ג, 794, בעמ' 800). פיטורים אלה אסורים אפוא אלא בהיתר של ועדת התעסוקה וזו אינה מוסמכת ליתן היתר אלא אם הפיטורים 'אינם בשל שירות המילואים'. לעניין זה קובע החוק במפורש כי הנטל להוכיח כי הפיטורים 'אינם בשל שרות המילואים' מוטל על המעסיק". הנשיא אדלר מוסיף ומציין: "נקודת המוצא לדיון בעניין פיטוריו של העובד במקרה שלפנינו הינה, כי החלטת המעסיקה לפטרו לא התקבלה בשל שירות המילואים שמילא. כך קבעה ועדת התעסוקה על יסוד אישורו של העובד לדבר. תוך שאנו יוצאים מנקודת מוצא זו, נפנה להוראת סעיף 41א לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949, פרשנותה, תכליתה ובחינת גדר סמכותה והיקף שיקול דעתה של ועדת התעסוקה. סעיף 41א'(א1) לחוק, או מה שכינה חברי, האיסור על פיטורי המשרת במילואים 'במעגל הרחב', עוסק בבטלות פיטורים שנעשו מטעמים הקשורים עניינית לשירות המילואים. המחוקק לא הסתפק בקביעת איסור על פיטורים בשל שירות מילואים והוסיף בסעיף 41א(ב) לחוק איסור על פיטורים בתקופת שירות המילואים ובתקופה של שלושים ימים נוספים לאחריה. לשון אחר: לצד האיסור על פיטורי עובד מן הטעם ששירת במילואים או שהוא צפוי לשרת במילואים, נתן המחוקק הגנה נוספת למשרת במילואים, בדמות האיסור על פיטוריו בתקופת שירות המילואים ובתקופה נוספת של שלושים יום לאחריה. מדובר בהגנה הקשורה, מבחינת עיתוי מעשה הפיטורים, לשירות המילואים. במקרה מעין זה, חל איסור על פיטורים שלא ניתן להם היתר מאת ועדת התעסוקה. ההוראה שבסעיף 41א(ב) לחוק נועדה ליתן בידי המשרת במילואים מעין 'תקופה מוגנת' מפיטורים בעת שירות המילואים ובפרק הזמן הסמוך לו, מטעמים שעניינם בסולידריות לאומית-חברתית ואימוץ ידיהם של המשרתים בשירות סדיר ובשירות מילואים פעיל. דומה, כי ביסוד חקיקת החוק לא עמדו רק שיקולים כלכליים, אלא גם האינטרס החברתי - לאומי הגלום במתן ההגנה רחבה למשרתים בשירות סדיר ובמילואים. האזרח הממלא צו מילואים מתרחק מחיק משפחתו ונעדר מעבודתו בתקופת השירות, על מנת להגן על ביטחונם של כלל אזרחי המדינה. בבואנו לפרש את הוראות החוק, עלינו ליתן את הדעת לאחוז הנמוך של משרתי המילואים בקרב כלל האוכלוסיה, ולפגיעה במעמדם בשוק העבודה, בהשוואה למרבית האוכלוסיה. יש ליתן את הדעת לכך, ששירות המילואים פוגע הן בעיסוקם של משרתי המילואים והן במרקם חייהם המשפחתיים. על כן, בבואנו לפרש את החוק, אין להשקיף על הוראותיו בפריזמה של שיקולים כלכליים גרידא, אלא יש להביא בכלל חשבון את ההיבטים החברתיים - לאומיים עליהם עמדנו לעיל". ההכרעה 6. אנו דוחים את טענתו של ב"כ המערער, כי פיטוריו של המערער נעשו על רקע שירות המילואים. הועדה, על דעת כל חבריה, הגיעה למסקנה שהמשיבה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח, כי פיטוריו של המערער לא היו קשורים לזימונו לשירות מילואים. הועדה מסתמכת בקביעתה זו על דבריו של התובע עצמו וכן על הנתונים הנוספים כמו שירות מילואים בפרקי זמן ממושכים במהלך תקופת עבודה של כשנה וחצי, פיטורים על ידי גורם שלא ידע על שירות המילואים הצפוי של המערער והעובדה, כי פיטוריו לא נעשו סמוך לשירות המילואים. קביעתה של הועדה, כי פיטוריו של המערער היו משיקולים מקצועיים בלבד, מנומקת היטב ואין אנו מוצאים עילה להתערב בה. 7. לענין העילה הנוספת, היינו פיטורים שנעשו בתקופה האסורה לפיטורים, סבורים אנו שהדין עם ב"כ המערער. מכח סעיף 41 א' (ב) לא ניתן לפטר עובד בעת היותו בשירות מילואים אלא בהיתר מאת הועדה. בשירות מילואים העולה על יומיים רצופים, לא ניתן לפטר את העובד גם בתקופה של 30 יום לאחר תום שירות המילואים (להלן - התקופה המוגבלת). השאלה שבפנינו הינה, האם הודעת פיטורים שניתנה לעובד לפני התקופה מוגבלת ובה נקבע, כי הפיטורים יכנסו לתוקף בתקופה המוגבלת, הינה הודעה שניתנה בניגוד לסעיף 41 א' (ב) לחוק. בדב"ע מג/113-3 עירית ראשון לציון נ' אמסלם פד"ע טו' 250 מתייחס בית הדין הארצי למשמעות ההודעה על פיטורים שאמורים להכנס לתוקף במועד שלאחר מתן ההודעה. קובע בית הדין הארצי (עמ' 254 - 255): "7. היחסים שבין מעביד לעובד הם יחסים חוזיים. אך מראשית דרכו של המחוקק בתחום המשפט העבודה (חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט -1949) נזקק המחוקק, בבואו לקבוע נורמות מתחום המשפט המגן, לדיבור 'יחסי עובד ומעביד' ולא לדיבור שבו התיבה 'חוזה'. בכך לא קופחה המשמעות החוזית. אך הושם הדגש על מצב עובדתי. לענייננו בולטת ההוראה שבסעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963, בהקשר לסעיף 1 שבאותו חוק. סעיף 1 לחוק מקנה זכות לפיצויי פיטורים ל'מי שעבד שנה אחת ברציפות', היינו למצב עובדתי. סעיף 2 לחוק אומר, כי לעניין הרציפות הנדרשת בסעיף 1 לחוק, רואים אותה כמתקיימת אף אם חלה הפסקה ' ... ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד ...'. ברור שבאותו סעיף כלולים פיטורים ולומדים ממנו, שהדגש הוא על 'ניתוק יחסי עובד ומעביד'. יכול כמובן שיחסי עובד ומעביד יבואו לסיים שלא בדרך פיטורים, כגון התפטרות או מות העובד, אך משבפיטורים מדובר - אין אלה שלמים, אלא עם 'ניתוק יחסי עובד ומעביד'. 8. בפיטורים ללא הודעה מוקדמת - בא ניתוק היחסים עם מעשה הפיטורים; בפיטורים שעליהם ניתנה הודעה מוקדמת - היום הנקוב בהודעה או כל יום אחר שבו 'נותקו יחסי עובד ומעביד'...". מפסיקה זו עולה, כי מעשה הפיטורים - מקום בו ניתנה הודעה מוקדמת - הינו יום הפסקת יחסי עובד ומעביד ולא היום בו ניתנה ההודעה המוקדמת. סבורים אנו, כי תכליתו של סעיף 41 א' לחוק, הינה למנוע מצב בו יסתיימו בפועל יחסי עובד ומעביד בין העובד המשרת במילואים לבין מעסיקו במהלך התקופה המוגבלת, והכל בהתחשב באינטרס החברתי - לאומי המונח ביסוד ההגנה הניתנת למשרתים בשירות המילואים. נוכח מסקנתנו זו, אנו קובעים, כי המערער פוטר בתקופה המוגבלת ללא קבלת היתר כדין בניגוד לאמור בסעיף 41 א' (ב) לחוק. במאמר המוסגר יצויין, כי אין ענייננו בשאלה האם ניתן לשלוח לעובד, במהלך התקופה המוגבלת, מכתב פיטורים אשר על פיו, סיום יחסי עובד ומעביד הינו לאחר תקופה זו ועל כן, לא נדרש לענין זה. (ראו פסיקתם של בתי הדין האזוריים לעבודה: עב' (ת"א) 4325/03 באום נ' דרור, פסק דינה של השופטת חנה בן יוסף מיום 3.11.04. עב' (ירושלים) 2597/02 מוזיאון ישראל נ' לשם, פסק דינו של השופט אייל אברהמי. עב' (חיפה) 2875/03 לוידוב נ' אסטיב בע"מ, פסק דינו של השופט הראשי רמי כהן מיום 14.4.04). 8. כאמור, על פי סעיף 24 לחוק, רשאי בית הדין להחליט כל החלטה שועדת התעסוקה מוסמכת ליתן. בענייננו הועדה קבעה, כי הפיטורים לא נעשו בשל שירות המילואים. בהתחשב בנתון זה ובתקופת העבודה הקצרה של המערער, אנו קובעים, כי על המשיבה לפצות את המערער בסכום השווה לשכר עבור חודש עבודה אחד. סיכום 9. הערעור מתקבל בחלקו במפורט בסעיפים 7 - 8 לעיל. המשיבה תשא בהוצאות המערער ובשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. צבאמילואיםפיטורים