1. התובעת הגישה תביעה במסגרתה עתרה לאסור על הנתבעת מס' 1 (להלן "המועצה") להכריז על הנתבעת מס' 2 (להלן "גל - גן") כזוכה במכרז 2/2012, בנוגע לריהוט וציוד לבניין הרווחה בכפר עוספיא וכן, לאסור עליה לחתום עמה על הסכם התקשרות. 2. לטענתה, ביום 13.7.20012 פרסמה המועצה בעיתונות היומית פניה לקבלת הצעות מחיר לריהוט וציוד לבניין הרווחה של המועצה, על פי מכרז 9/2012 (להלן "המכרז"). ביום 26.7.2012 התכנסה ועדת המכרזים של הנתבעת, דנה בשלוש הצעות אשר הוגשו והחליטה פה אחד להמליץ בפני ראש המועצה לקבל את הצעתה של התובעת. נטען, כי בעקבות פניות למועצה, ביום 12.8.2012 התקבלה בלשכת ראש המועצה חוו"ד של עו"ד בורובסקי, יועצה המשפטי, אשר ייעץ לדחות את החלטת ועדת המכרזים ולבחור בהצעה הזולה ביותר, של גל גן. התובעת הביעה את הסתייגותה מתוכן מכתבו של עו"ד בורובסקי. בהמשך, נפגש מנהל התובעת עם ראש המועצה ולאחר מכן, נערכה פגישה גם עם עו"ד בורובסקי, אולם לשווא. ביום 10.11.2012 התכנסה מליאת המועצה ודנה, בין היתר, בעניין ריהוט בניין הרווחה. במהלך ישיבה זו הוחלט לקבל את הצעתה של גל גן, שהינה ההצעה הזולה ביותר, ולהכריז עליה כהצעה הזוכה. התובעת טענה, כי במהלך ישיבת ועדת המכרזים מיום 26.7.2012 נכחו נציג היועץ המשפטי ומבקר הפנים שלה אולם, הם לא העלו טענה כלשהי באותה עת. לשיטתה, פנייתו של עו"ד בורובסקי לראש המועצה בחלוף 17 ימים, מעלה סימני שאלה באשר למניעים העומדים מאחוריה. עוד נטען, כי התנהלותו של עו"ד בורובסקי, לרבות פגישה עם המציעים, הצעת חלוקת העבודה, אי שיתוף המציע השלישי ופגישות עם חברי המועצה כדי להביא אותם להצביע נגד המלצת ועדת המכרזים, אינם מצביעים על מניעים טהורים. 3. בד בבד, הוגשה על ידי התובעת בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על המועצה פעולות כאמור. 4. בהחלטתי מיום 22.11.2012 ניתן צו מניעה ארעי והצדדים זומנו לדיון בבקשה. 5. הנתבעות הגיבו לבקשה למתן צו מניעה זמני. בפתח תגובתה, העלתה המועצה טענה בדבר העדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה וטענה, כי הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וזאת מכח סעיף 5 לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס - 2000 והתוספת הראשונה (התגובה הובאה בפני לראשונה רק בפתח הישיבה שנערכה ביום 9.12.2012, אף שהוגשה קודם לכן). 6. במהלך הישיבה שנערכה בפני ביום 9.12.2012, נדונה תחילה שאלת הסמכות העניינית. הצדדים סכמו את טענותיהם בעניין זה. בהתאם להחלטתי מאותו יום, הגישו הצדדים העתקים ממסמכי המכרז ומכאן החלטתי, הנוגעת אך לשאלת הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה. 7. סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים נקבעה בסעיף 5 לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס - 2000 (להלן "החוק"), כדלקמן: "בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה - (2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מינהלי); (3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית); (4) ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק. 8. התוספת הראשונה לחוק, מפרטת את הנושאים בגינם ניתן להגיש עתירה מנהלית על פי החוק. סעיף 5 לתוספת הראשונה לחוק קובע כדלקמן: "מכרזים - עניני מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, ועניני מכרזים של רשות מקומית, שענינם התקשרות בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים, וכן מכרזים שענינם מתן רישיון או זיכיון לפי דין. סעיף 8(א) לתוספת הראשונה לחוק קובע כדלקמן: רשויות מקומיות - (א)החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים; לענין זה, "אישור" - בכל דרך ולרבות החלטה שלא לאשר. 9. בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך באופן ייחודי לדון בעתירות המכוונות נגד החלטה של רשות, כהגדרתה בסעיף 2 לחוק. "רשות" מוגדרת בסעיף 2 לחוק כ"רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין" וסעיף 8(א) לתוספת מגדיר סמכותו של בית המשפט לענייני מנהליים לדון בהחלטה של רשות מקומית. סעיף 5 לתוספת לחוק קובע באופן מפורש וספציפי את סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בענייני מכרזים של רשות מקומית (ראה בעניין זה ע. דקל, מכרזים, תש"ס - 2006, כרך שני, עמ' 403 - 404). 10. עניינה של התובענה נשוא תיק זה במכרז שערכה רשות מקומית וביצוע עסקה של רכישת ריהוט לבניין הרווחה של המועצה. התובעת עתרה נגד החלטה של המועצה להכריז על הצעתה של גל גן כהצעה הזוכה במכרז והסעדים להם עתרה, הלכה למעשה, קרי - ביטול תוצאות המכרז, נוגעים ישירות להליכי המכרז. לפיכך, בית המשפט המוסמך לדון בתובענה הינו בית המשפט לעניינים מנהליים בלבד. 11. במהלך הדיון טען ב"כ התובעת, כי לא מדובר בענייננו במכרז, אלא, בבקשה לקבלת הצעות מחיר ובין היתר, הדגיש כי המועצה השאירה בידיה את הזכות לנהל מו"מ. לכן, טען כי בית משפט השלום מוסמך לדון בתובענה. עוד נטען, כי לא חלה בעניין חובת עריכת מכרז. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, מדובר בטענה הסותרת את כל הילך טיעוניה של התובעת בתובענה שהגישה והיא הועלתה לראשונה, רק כתשובה לטענה בדבר היעדר הסמכות העניינית. שנית, התובעת עצמה הכתירה את פניית המועצה לציבור כמכרז. שלישית, גם לגופו של עניין, פנייתה של המועצה לציבור לצורך קבלת הצעות מחיר לריהוט בניין המועצה, הינה מכרז לכל דבר ועניין ונושאת את כל הסממנים המאפיינים מכרז. מכרז הוגדר על ידי הפסיקה כ"מסגרת פורמאלית להזמנת הצעות (בג"צ 688/81 מיגדה נגד שר הבריאות, פ"ד ל"ו(4) 85, 91). המאפיין של מכרז הוא קיומה של תחרות מאורגנת, שבה מתבקשות ומתקבלות הצעות הנבחנות זו כנגד זו תוך תחרות חופשית ביניהן ((בג"צ 118/83 אינווסט אימפקט נגד מנכ"ל משרד הבריאות, פ"ד ל"ח(1) 729, 734). בע"א 6926/93 מספנות ישראל נגד חברת החשמל, פ"ד מח(3) 749, הגדיר בית המשפט העליון את המכרז, כדלקמן: "עיקרו של "מכרז" הוא אפוא ביסוד התחרות שבו - "ארגון" התחרות הינו יסוד משני - תחרות מוזמנת בין מציעים שונים על פרויקט נתון (מכר, קנייה, ביצוע עבודה וכיוצא באלה). מבחן זה משים על מצחו של "מכרז" תו זיהוי פורמאלי-צורני; ועל דרך השלילה: קיומו של "מכרז", באשר הוא, אינו גוזר תוכן נורמות-של-מהות, לא באשר לדרכי ניהולו וארגונו של מכרז ולא באשר להגנה על אינטרסים של בעל המכרז ושל המציעים במכרז". (ראה בעניין זה גם ע. דקל, לעיל, בעמ' 70 - 72 וכן, ע. דקל, חובת המכרז של גופים מנהליים, תשס"ה - 2001, עמ' 373 - 374). 12. בענייננו, אין ספק, כי ההליך בו נקטה המועצה מהווה מכרז לכל דבר ועניין והוא כולל את כל סממני המכרז ומאפייניו. המועצה פרסמה בעיתון מכרז מס' 9/2012 לפיו, בקשה מהציבור הצעות מחיר לריהוט וציוד לבניין הרווחה החדש במועצה, היא הציבה תנאי סף להשתתפות במכרז, נתנה פירוט של הדרישות, קבעה יעדים ולוחות זמנים להגשת ההצעות ואפשרה עיון ורכישה של מסמכי המכרז. המועצה יצרה, אפוא, מסגרת פורמאלית ברורה לקיומה של תחרות בין מציעים, אשר עונים על תנאי הסף שהציבה. עצם העובדה שהמועצה השאירה בידיה, כחלק מתנאי המכרז, את האפשרות לנהל מו"מ, אינה מעלה או מורידה ואין הדבר מוציא את ההליך מהגדרת "מכרז" והמסגרת הנורמטיבית החלה עליו (ע"א 6929/93, לעיל, בעמ' 772 וכן, ע. דקל, לעיל, בעמ' 83 - 84 ועמ' 369). אמנם, על פי צו המועצות המקומיות (א), התשי"א - 1951 אין המועצה רשאית לנהל מו"מ עם משתתף במכרז, אלא לאחר שנקבע זוכה במכרז. אולם, אין בתנאי זה שהציבה כדי להוציא את העניין מגדר מכרז ולקבוע את סמכותו העניינית של בית משפט השלום לדון בו. לכל היותר, מדובר בטענה כנגד הליך המכרז, אשר מקומה בפני בית המשפט המוסמך עניינית לדון בענייני מכרזים. בדומה, השאלה האם חלה על המועצה חובת עריכת מכרז אם לאו, אף היא אינה רלבנטית לשאלת הסמכות העניינית ואין צורך להכריע בה כעת. אעיר, כי גם אם קיים פטור מעריכת מכרז בעניין שלפני, הרי שאין להסיק מכך, שהמועצה אינה רשאית לערוך מכרז. להיפך, הכלל בכל הנוגע להתקשרויות של גופים ציבוריים, הוא עריכת מכרז וגם במקום בו פטורה הרשות מהחובה לערוך מכרז, חלה עליה חובה להעדיף התקשרות בדרך זו, ככל שהדבר מוצדק בנסיבות העניין (ראה ע. דקל, לעיל, עמ' 223). 13. סיכומו של דבר, עניינה של התובענה נשוא תיק זה במכרז שערכה רשות מקומית והסעדים הנדרשים בה נוגעים ישירות להליכי המכרז. לפיכך, בית המשפט המוסמך לדון בתובענה הינו בית המשפט לעניינים מנהליים בלבד. 14. לאור האמור לעיל, ומכח סמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984, אני מורה על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים. 15. בנסיבות העניין, על מנת לאפשר לתובעת להביא את עניין צו המניעה הזמני בפני בית המשפט המחוזי, אני מורה כי הצו הארעי שניתן ביום 22.11.2012, ישאר בתוקף עד ליום 29.12.2012. בחלוף המועד הנ"ל, ככל שלא תינתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט המחוזי, יבוטל הצו הארעי. 16. התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות את הוצאות ההליך עד כה, בסך של 5,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל. מכרז