בפני בקשה אשר הוגשה בדרך של טען ביניים מטעם החברה לפיתוח בית אריה בע"מ (להלן - המבקשת), להורות לה כיצד לחלק בין נושיו השונים של טוען 1 את הכספים המוחזקים בידה בסך 533,318 (כולל מע"מ), אשר הופקדו בקופת בית המשפט. המבקשת, תאגיד עירוני, התקשרה ביום 30.5.07 עם ויטאלי בינוס (להלן- טוען 1 או החייב), בהסכם לביצוע עבודות פיתוח במסגרת פרוייקט לבניית 63 יח"ד בשטחה של המועצה המקומית בית אריה- עופרים. ביום 21.2.08 המחה טוען 1 לחב' ארכה בע"מ (להלן- טוענת 3) את זכותו לקבלת כספים מהמבקשת. לאחר תחילת ביצוע העבודות, נקלע טוען 1 לקשיים וביום 28.12.08 המחה את זכויותיו לקבלת כספים מהמבקשת לחב' ג. רגב ייזום 2000 (2004) בע"מ (להלן- טוענת 2), אשר פעלה באתר כקבלן משנה מטעם טוען 1. ביום 30.1.09 התקבלה במשרדי המבקשת הודעה על עיקול כל נכסי טוען 1 אצל המבקשת לכיסוי חוב כספי בסך של 82,037.54 ₪ במסגרת תיק הוצל"פ 2-09-12214-01 המתנהל בלשכת ההוצל"פ בתל אביב מטעם טוענת 5, שנמחקה לבקשתה מהליך זה. ביום 7.6.09 התקבלה במשרדי המבקשת הודעה מטעם אגף המכס והמע"מ בפתח תקוה (להלן- טוענת 4) על עיקול נכסי החייב אצל המבקשת עד לכיסוי חוב כספי בסך של 329,921 ₪. ביום 14.6.09 המחה טוען 1 90% מהכספים המגיעים לו מהמבקשת לטובת טוענת 2. ביום 25.6.09 לבקשת גולד פאר דלקים בע"מ (להלן- טוענת 6), הורה ראש ההוצאה לפועל בתל אביב על עיקול הכספים המגיעים לטוען 1 במסגרת תיק 3-09-72174-01 עד לסכום של 90,640 ₪. ביום 29.7.09 נרשמה ברשם המשכונות המחאת זכות נוספת מטעם טוען 1 לטובת טוענת 2, לפיה המחה טוען 1 את כל זכויותיו מכח ההסכם לטובת טוענת 2. ביום 15.9.09 התקבלה אצל המבקשת הודעה מטעם טוענת 4 על עיקול נכסי החייב אצל המבקשת עד לכיסוי חוב כספי בסך של 51,269 ₪. ביום 20.1.10 התקבלה הודעה נוספת מטעם טוענת 4 על עיקול כל נכסי טוען 1 עד לכיסוי חוב כספי בסך 53,664 ₪. ביום 19.2.10 התקבלה אצל המבקשת הודעה על עיקול כל נכסי טוען 1 לכיסוי חוב כספי בסך של 700,503 ₪ במסגרת תיק איחוד מס' 1- 49- 96512- 01 המתנהל בלשכת ההולצאה לפועל בתל אביב בגין חובות של החייב כלפי הטוענים 7-8. ביום 22.6.10 אושר החשבון הסופי במסגרת הפרוייקט. סך הכספים שהמבקשת אמורה לשלם מכוח ההסכם הוא 436,513.80 ₪ בתוספת מע"מ (533,318 כולל מע"מ). טענות הצדדים טוענת 2 היא חברה לעבודות עפר ופיתוח ושימשה משלב מסוים כמבצעת בפועל של העבודות בפרוייקט. משום כך, התגבשה זכותה לקבלת הכספים. טוענת 2 טוענת, כי העבודות אשר בוצעו על ידה אצל המבקשת נחלקות לשתיים: עבודות על פי חוזה בפרוייקט, אשר הסתכמו לסך של 4,320,854 ₪ ומתוכו נותרה יתרה בלתי משולמת בסך 46,387 ₪, ועבודות נוספות, אשר הסתכמו בסך של 1,823,371 ₪, כספים אלו הומחו לזכות טוענת 2 כבר ביום 19.12.08 ואושרו על ידי המבקשת ביום 1.1.09. מתוך הכספים הללו נותרה לזכות טוענת 2 יתרה בסך של 413,358 ₪. טוענת 3 טוענת, כי המחאת הזכות לטובתה נעשתה כבר ביום 21.2.08 ואושרה בחתימת ידה של המבקשת, עוד בטרם הטלת עיקול כלשהו ובטרם בוצעה המחאת הזכות הנטענת לטובת טוענת 2. טוענת 3 דוחה את טענותיה של טוענת 2, לפיהן יש להבחין בין עבודות החוזה לעבודות הנוספות, וכי המחאת הזכות לטוענת 3 חלה רק על עבודות על פי החוזה. המחאת הזכות לטובת טוענת 3 לא הוגבלה ולא נקבע, כי היא חלה על עבודות החוזה ולא על עבודות נוספות. טוענת 3 אינה סבורה, כי היה צורך ברישום ההמחאה ברשם המשכונות, שכן חוק המחאת חיובים, בשונה מחוק המשכון, אינו קובע חובת רישום. בהודעת הפרטים מאת טוענת 4 נטען, כי צו העיקול הראשון מטעמה הוטל עובר לרישום המשכון לטובת טוענת 2, משכך, אין המשכון חל על העיקול אלא רק על יתרת הסכום שנותר לאחר תשלום הסכום המעוקל. המחאות זכות שלא נרשמו כדין משוללות כל תוקף, ומעבר לכך, כפי שעולה מנספח ח' להודעת הפרטים מטעם טוענת 2, מדובר בהסדרים בלבד בין החייב לבין טוענת 2 ומאחר שלא נרשם בגינם כל רישום ברשם המשכונות אין להסדרים הללו השפעה על צדדים שלישיים. המחאת הזכות אשר נרשמה לטובת טוענת 2 ברשם המשכונות ביום 28.7.09 לא צורפה, כך שלא ניתן לדעת מה תוכנה וכן, סעיף 5 לחוזה עבודות הפיתוח שבין המבקשת לחייב שולל המחאת זכות אלא בהסכמת המנהל מראש ובכתב. טוענת 4 מבקשת לקבוע, כי הואיל ורישום העיקול מטעמה קודם לכל רישום תקף מטעם כל נושה אחר, יש להעביר לה את הכספים בגובה סכום העיקול אשר נכון ליום 7.9.10 עומד על סך של 59,353 ₪. טוענת 6 היא חברה העוסקת במכירת דלקים ושמנים. טוען 1 הזמין סולר ובתמורה מסר המחאות בסך של 334,600 ₪, אשר חלקן חוללו בהעדר כיסוי. לבקשת טוען 1 הוחלפו ההמחאות אשר חוללו תוך הבטחה שההמחאות החדשות יכובדו, אך שתיים מהן חוללו ושלוש שזמן פרעונן טרם הגיע לא נמשכו. טוענת 6 פתחה נגד טוען 1 תיק הוצאה לפועל מס' 3-09-72174-01 בגין ההמחאות שלא כובדו והותירה בידה המחאות אשר טרם הוגשו לביצוע. ביום 25.6.09 ניתן צו עיקול עד לסך של 90,640 ₪. העתק הצו הועבר למבקשת אולם היא נמנעה מלהגיב להודעת העיקול כמתחייב על פי סעיף 45(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967. רק לאחר כחודשיים הגיבה המבקשת לצו העיקול, אולם לא טענה דבר בקשר להמחאת זכותו של טוען 1 שאושרה לנושה כלשהו ואף לא כי בידה המחאת 90% מזכותו של טוען 1 לטוענת 2. מבקשת 6 תמהה כיצד נודע לה על המחאת הזכות לטוענת 2 רק ביום הגשת הבקשה לטען ביניים, כאשר המבקשת ידעה על כך זמן רב מראש. טוענת 6 סבורה, כי יש חשש בדבר קנוניה של חלק מהמעורבים, וכי המבקשת בחרה להוליך אותה שולל כשלא הודיעה להוצאה לפועל את דבר המחאת הזכות. מעבר לכך, טוענת 6 טוענת, כי המחאת הזכות לטוענת 2 נעדרת תוקף משום שלא התקיימו התנאים הקבועים בהסכם המאפשרים לטוען 1 ולמבקשת לקיים את המחאת הזכות, שכן המחאת הזכות לא אושרה על ידי המנהל כנדרש בסעיף 5 להסכם. מעבר לכך, מאחר והעיקול הוטל ביום 25.6.09 והמחאת הזכות נרשמה ברשם המשכונות כחודש לאחר מכן, ביום 29.7.09, הרי שהעיקול גובר על השיעבוד. על כן מבקשת טוענת 6, כי הכספים עד לגובה העיקול בסך 90,640 ₪ יועברו אליה במלואם. טוען 9, ביצע שירותי מדידה חודשיים בפרוייקט, לתיעוד התקדמות העבודות אשר שימש להגשת מפות עדכניות ולחישובי כמויות של העבודות שבוצעו במהלך כל חודש וחודש. לטענתו של טוען 9, לא שולם לו שכר עבור עבודתו, על אף שהמבקשת וטוען 1 התחייבו בתשלומו, ולאחר מכן גם טוענת 2 התחייבה בתשלום נוסף. מכאן, לאחר שטוען 9 מילא את חלקו בהסכם הוא מבקש מבית המשפט לשלם לו את מלוא שכרו בתוספת מע"מ והוצאות, בסך 48,350 ₪ וחוב נוסף בסך 10,000 ₪. טוענת 5 ו-טוען 7"הסתלקו" מההליך, טוען 8, נמחק מהבקשה. בהתייחס להודעות הפרטים של יתר הטוענים, טוענת 2 טוענת כדלהלן: לגבי טוענת 3, אין חולק, כי ביום 21.2.08 ניתנה לה המחאת זכות על זכויותיו של טוען 1 אך זו ניתנה בגין עבודות החוזה ולא בגין העבודות הנוספות, אשר טרם נוצרו בשלב זה. מכאן, רק המחאת זכות בגין יתרת התשלום עבור עבודות החוזה בסך 46,387 ₪ ככל שתיוותר לזכות טוען 1 יתרה בלתי משולמת, טוענת 3 קודמת בעדיפותה על זכויותיה של טוענת 2. לגבי טוענת 4, אשר הטילה עיקולים ביום 7.6.09 וביום 15.9.09, חודשים לאחר המחאת הזכות בגין העבודות הנוספות לזכות טוענת 2 מיום 19.12.09. שני העיקולים בוטלו זה מכבר ביום 16.2.10, ומכאן, עיקול שלא חודש אינו תקף ולא יוכל לתפוס כספים כלשהם במסגרת הטלתו אצל צד שלישי. לגבי טוענת 6, אשר טוענת כי הוטל עיקול על ידה כבר ביום 25.6.09 אולם זה לא נמסר למבקשת עד ליום 28.7.09. העיקול הוטל זמן רב לאחר המחאת הזכות לטוענת 3, ולאחר המחאת הזכות לטוענת 2 בגין העבודות הנוספות. נוסף על כן, ביום 14.6.09 אושרה המחאת זכות לטובת טוענת 2 לפיה 90% מהכספים המגיעים לטוען 1 יועברו לטוענת 2. המחאת זכות זו, אף היא ניתנה בטרם נרשם העיקול על ידי טוענת 6. המבקשת מאשרת את תוקפה של המחאת הזכות (ס' 10 לטען הביניים, ס' 12 לתצהיר מנהל המבקשת) ועל כן כל טענה בדבר העדר תוקף, דינה להידחות. לגבי טוען 9, טוענת 2 טוענת כי החוזה עימו נחתם רק ביום 14.6.09, זמן רב לאחר המחאת הזכות לטוענת 2, והסכם זה מתייחס רק לעבודות החוזה, ללא קשר לעבודות הנוספות אשר בוצעו על ידי טוענת 2. מעבר לכך, טוען 9 קיבל מטוענת 2 כספים בסך 9,000 ₪ בצירוף מע"מ (סעיף 8 לסיכומיו), יתרת חובה של טוענת 2 לטוען 9, בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, תשולם לו עם קבלת הכספים המגיעים לה עבור העבודות הנוספות שביצעה. דיון המבקשת הגישה בקשה בדרך של טען ביניים להורות לה כיצד לחלק בין נושיו של טוען 1, את הכספים המוחזקים בידה ומגיעים ממנה לטוען 1. טוענת 3 היא חברה העוסקת ביבוא, שיווק ומכירה של כבלי ואביזרי חשמל. טוענת 3 סיפקה לטוען 1 אביזרים אשר שימשו אותו בביצוע הפרוייקט נשוא הבקשה. חובו של טוען 1 לטוענת 3 הגיע, נכון ליום הגשת כתב טענותיה, לסך של 105,750 ₪. ביום 21.2.08 חתם טוען 1 על המחאת זכות בלתי חוזרת לפיה, יועברו לטוענת 3 כל הסכומים להם זכאי טוען 1 מאת המבקשת, עד לגובה חובו של טוען 1. המחאה זו הייתה המחאה הראשונה בשורת המחאות זכויות אשר עליהן חתם טוען 1, בנוסף לעיקולים בגין חובות לנושים שונים. אין חולק, כי טוענת 3 סיפקה את השירותים הנטענים שלצורך תשלומם נוצרה המחאת הזכות. מעבר לכך, המבקשת אישרה בחתימתה את קבלת ההוראה בדבר המחאת זכותיו של טוען 1 לטוענת 3. המחאות זכות מאוחרות יותר בזמנים, נסוגות מפני המחאת הזכות אשר ניתנה קודם לכן. סעיף 4 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט- 1969, קובע כדלהלן: "המחאות סותרות המחה הנושה זכות לאחד וחזר והמחה אותה לאחר, הזכות היא של הראשון; אולם אם הודיעו לחייב על ההמחאה השנייה לפני שהודיעו לו על הראשונה, הזכות היא של השני" מכאן, בתחרות בין שני נמחים, גובר הנמחה הראשון, אלא אם הודיעו לחייב על ההמחאה השניה לפני ההודעה על ההמחאה הראשונה. מאחר ואין חולק, כי המחאת הזכות לטובת טוענת 3 נעשתה ראשונה, אזי, במידה וקיימת תחרות בין טוענות אחרות בעלות המחאת זכות מאוחרת יותר, סבורני, כי המחאת זכותה של טוענת 3 עדיפה. עוד יצויין, שבהמחאת הזכות נאמר במפורש, שהמחאת הזכות היא לגבי, "... כל הכספים המגיעים ו/או שיגיעו לנו מכם, היום ו/או בעתיד...". עוד נכתב במסמך, שאין להעביר "לנו או לצד שלישי כלשהו כל סכום מהסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לנו מכם, לאחר הצגת דרישת תשלום מארכה אלא בהסכמת ארכה בע"מ בכתב ומראש". המחאת הזכות נושאת את חתימת "החייב", כהגדרתו בסעיף 4 לעיל, היא המבקשת. טוענת 2, היא החברה הקבלנית אשר ביצעה בפועל את העבודות נשוא הבקשה. טוען 1 נטש את העבודות בעיצומן, וללא פעולותיה של טוענת 2 משנת 2008 ועד למועד השלמת הפרוייקט בשנת 2010, לא הייתה קמה זכות כלשהי לקבלת כספים. ביום 22.6.08 הועבר למבקשת יפוי כוח מטעם טוען 1, המסמיך את טוענת 2 לפעול מול המבקשת כקבלן משנה. ביום 19.12.08 הועברו למבקשת, בד בבד, "בקשה להעברת תשלומי ביצוע", "התחייבות לביצוע" וכן "כתב ויתור" ויפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר. על פי מסמכים אלה, טוענת 2 מקבלת על עצמה להשלים את העבודות הנוספות בפרוייקט ובמקביל, להעביר אליה את התשלומים המגיעים לטוען 1, עבור ביצוע עבודות אלו. טוענת 2 סבורה, כי זכותו של טוען 1 הומחתה לה במלואה כבר ביום 19.12.08, על כן, עדיפה על פני המחאות זכות או עיקולות מאוחרים יותר. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם סבורני, כי יש לקבל את טענותיה של טוענת 2 בדבר העבודות הנוספות, אשר נטל על עצמו מבקש 1, אך לא יכל לבצעם בשל בעיות כלכליות. גם המבקשת תומכת בטענה זו ומציינת, שאלמלא ביצוע העבודות על ידי טוענת 2, השלמת הפרוייקט הייתה אורכת זמן רב יותר והייתה משפיעה על זכאותם של יתר הטוענים (פסקה 14 לסיכומי המבקשת). מעבר לכך, לא מצאתי ממש בטענות בדבר "קנוניה" בין המבקשת לבין טוענת 2. חשש לקנוניה עולה כאשר יש חשש לגילוי של אפליה כלפי טוען אחד על פני האחר, אך לא כך הדבר בענייננו. טוענת 2 ביצעה את העבודה בפועל ואך סביר והגיוני, שלא תמשיך לעבוד ללא קבלת תמורה ומבלי לקבל בטחונות לתשלום, כלשהו, על עבודותיה. מצירוף הסכומים המגיעים לטוענת 3, בעלת המחאת הזכות הראשונה, ולטוענת 2, בעלת המחאת הזכות השנייה, לא נותר דבר מהסכום אשר הועבר מידי המבקשת לקופת בית המשפט. עם זאת, מצאתי לנכון להתייחס לטענותיהן של טוענות 4 ו-6, אשר מחזיקות בעיקולים אשר הוטלו על כספים המגיעים לטוען 1 מחייבים כלשהם, בדבר עדיפותם על המחאות זכות שלא נרשמו. טוענת 4 הטילה עיקול על נכסי טוען 1 ביום 7.6.09 על פי פקודת המיסים (גביה), בגין חוב מע"מ. העיקול הוטל בטרם המחאת הזכות הרשומה שנעשתה לטובת טוענת 2, ביום 28.7.09, ועל כן היא כפופה לצו העיקול. כך גם לגבי העיקול שהוטל על ידי טוענת 6 ביום 25.6.09. עם זאת, העיקולים מאוחרים להמחאות הזכות שלא נרשמו, לטובת טוענות 2 ו-3. רישום המחאת זכות נדונה בספרו של המלומד פרופ' ש. לרנר "המחאת חיובים" וכך נלמד: "דרישת הרישום תחול אפוא בעיקר על המחאה כללית של זכויות עתידיות, לפי חוזים שטרם נכרתו בשעת המחאה, שאז לא ניתן להצביע על חוזים וחייבים מוגדרים" (עמ' 165). מכאן נלמד, כי אין דרישה העולה מהחוק בנוגע לרישום המחאות זכות כלליות. כך נקבע גם בע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ: "ההמחאה נוצרת בהסכם בין הממחה לנמחה, היא אינה טעונה העברת מסמך כלשהו לנמחה ואף אינה מותנית בהסכמת החייב. יתרה מכך, מתן הודעה לחייב על ההמחאה איננה הכרחית לשכלולה של העברת הבעלות בזכות מן הממחה לנמחה, אשר עוברת כאמור על פי כוונת הצדדים. לפי חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969, תוקפו של הסכם המחאה אינו מותנה במילוי דרישות פורמליות וחל עליו סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 לפיו "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת". (פסקה 26). "עוד נקבע בפסיקה כי מאחר שהסכם ההמחאה נעדר כל דרישה פורמלית, די בראיה קלושה כדי להצביע על כריתתו של הסכם זה, והוראת תשלום עשויה לשמש הוכחה מספקת על קיום הסכם המחאה ... התשובה לשאלה האם במקרה מסויים התבצעה המחאת זכות תלויה בפרשנות הסכם ההמחאה, אשר תוכרע לפי נוסח הוראת התשלום ונסיבות עריכתה." גם בעימות של נמחה מול נושה מעקל, פרופ' לרנר מסביר, כי זכותו של הנמחה עדיפה, אף ללא רישומה: "אם קדמה ההמחאה לעיקול, העיקול אינו תופס. נושה יכול להטיל עיקול על נכס של חייבו, אולם ההמחאה העבירה את הבעלות בזכות, היא איננה עוד נכס של הממחה, ואינה חשופה לעיקול מצד נושיו... בהמחאה של זכויות כספיות, עוברת בדרך כלל הבעלות לנמחה בעת הסכם ההמחאה, לפני ההודעה לחייב. משום כך, אפילו הוטל העיקול בפרק הזמן שבין הסכם ההמחאה לבין מועד ההודעה לחייב, הוא יידחה מפני זכותו של הנמחה" (עמ' 351). על כן ולסיכום, לא מצאתי ממש בטענותיהן של טוענת 4 ו-6 בדבר עדיפותו של עיקול על פני המחאת זכות שאינה רשומה. סוף דבר המזכירות - תעביר תחילה לטוענת מס' 3, ארכה בע"מ, סך של 105,750 ₪ ולטוענת מס' 2 את יתרת הסכום המצוי בקופת בית המשפט, עד לסך של 479,495 ₪ (כולל מע"מ). למרבה הצער, לא נותרו כספים נוספים ליתר הנושים. הטוענות יפיקו חשבוניות מס בהתאם לדין ויעבירו אותם למבקשת. לאור כל האמור, ניתן בזאת צו גודר בהתאם לתקנה 233 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. אין צו להוצאות. המחאת חיובים