1. השאלה השנויה במחלוקת בתיק זה היא - האם נפל פגם בהליך פיטוריו של מר חרב והיב (להלן: "התובע"), מעבודתו במועצה מקומית בית ג'אן (להלן: "הנתבעת" או "המועצה"), המצדיק ביטול פיטוריו או מתן פיצוי כספי כלשהו? 2. ראשיתו של הליך זה, ביום 10/5/06 שאז הגיש התובע "בקשה למתן סעדים זמניים", כנגד הנתבעת וכנגד עו"ד יוסף קבלאן- יו"ר המועצה המקומית בית ג'אן (להלן: "הנתבע" או "עו"ד קבלאן") במסגרתה ביקש התובע, בין היתר, ליתן צו המבטל את מכתב פיטוריו מיום 30/12/04 (בש"א 4235/05). 3. ביום 27/11/05 ניתנה החלטה, לפיה, נדחתה בקשתו של התובע למתן צו מניעה זמני. 4. יחד עם בקשתו למתן צו מניעה זמני, הגיש התובע את תביעתו זו. התובע הועסק החל מיום 1/6/1991 ועד ליום 31/12/04 אצל הנתבעת, במחלקת המים. לטענת התובע, בין היתר, ביום 7/12/04 הוא זומן לשימוע שעתיד היה להתקיים ביום 13/12/04, אולם, בשל תאונת עבודה שאירעה לו ביום 10/10/07, הוא שהה בחופשת מחלה באותה העת, ומצבו הרפואי מנע בעדו מלהופיע לשימוע. ביום השימוע- 13/12/04, הגיע התובע לבניין המועצה על מנת למסור את הודעתו, לפיה, בשל מצבו הרפואי הוא לא יוכל להתייצב לשימוע (נספח ו' לכתב התביעה). לטענת התובע, הגעה לבניין המועצה למסירת תעודת מחלה, כמוה כהגעה לקופת חולים לצורך בדיקה, באשר היא אינה כרוכה בהפעלה של מאמץ פיזי או נפשי ואינה כרוכה בהכנה מראש. מבחינתו של העובד, שימוע הינו הליך מורכב ורגיש, וטמונה בו סכנה ממשית שמא גורלו ייחרץ. על כן, הליך מסוג זה מצריך בריאות פיזית והכנה מוקדמת, ואין הוא מסתכם בהגעה לבניין המועצה. בהתאם לכך, בתביעתו זו ביקש התובע, את הסעדים הבאים: "א.להצהיר על בטלות הודעת הפיטורין שנמסרה לתובע. ב.ליתן צו מניעה קבוע המונע מאת הנתבעת מלפטר את התובע מעבודתו. ג.ובמקביל לחייב את הנתבעים לשלוח את התובע לוועדה רפואית לבחינת שיעור נכותו ואפשרות יציאתו לפנסיה מוקדמת ד.לחילופי חילופין בלבד, לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע פיצוי בגין נזקיו המפורטים לעיל. ה.לחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק" (סעיף 33 לכתב התביעה). 5. לטענת הנתבעת, בין היתר, הנתבעת נתונה מזה מספר שנים בגרעון כספי עמוק, אשר נגרם, בין היתר, בשל כוח אדם עודף במועצה. בשל גרעון זה, נדרשה המועצה על ידי משרד הפנים להפעיל תוכנית הבראה, הכוללת ביטול משרות, קיצוצי שכר ופיטורי עובדים. במסגרת יישום תוכנית ההבראה, זומן התובע, יחד עם 51 עובדים אחרים, לשימוע בפני וועדת פיטורים סטטוטורית, אשר הוקמה על ידי המועצה, ואשר הרכבה נקבע בחוק יסודות התקציב (תיקון מס' 31 והוראת שעה), התשס"ד- 2004 (להלן: "וועדת הפיטורים" או "הוועדה"). ביום השימוע התובע התייצב במועצה, הגיש תעודת מחלה, ועזב את המקום מבלי להמתין לקיום השימוע בעניינו. וועדת הפיטורים סברה כי, לא הייתה כל מניעה מצד התובע להציג את עמדתו בפני הוועדה באותו המועד, ועל כן, לא היה מקום לדחות את השימוע בעניינו. בהתאם לכך, וועדת הפיטורים דנה בעניינו של התובע בהעדרו והחליטה על פיטוריו, וזאת, לאחר שחברי הוועדה השתכנעו כי מתקיימים בתובע הקריטריונים המנחים לשם פיטוריו. השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות לענייננו, הן כדלקמן: 6. ביום 1/6/91 החל התובע את עבודתו אצל הנתבעת, במחלקת המים. 7. ביום 10/6/93 פוטר התובע מעבודתו אצל הנתבעת. בעקבות פיטוריו, הגיש התובע תביעה לבית דין זה כנגד הנתבעת (נ"ג / 1043 / 3). ביום 19/3/95 הגישו הצדדים לבית דין זה, הודעה על הסכם פשרה, אשר בהמשך קיבל תוקף של פסק דין, על פיו ובין היתר, פיטוריו של התובע מעבודתו אצל הנתבעת מיום 10/6/93 הינם בטלים, והתובע יוחזר לעבודתו אצל הנתבעת החל מיום 1/3/95, לאותו התפקיד אשר מילא ערב פיטוריו (נספח ב לכתב התביעה). 8. בהמשך, שוב נקלעו הצדדים לסכסוך עבודה, אשר בעקבותיו הגיש התובע תביעה לבית דין זה כנגד הנתבעת (תיק תשנ"ז / 1324 / 3). ביום 9/1/00 הגישו הצדדים הודעה על הסכם פשרה ובקשה למתן תוקף של פסק דין, על פיהם, בין היתר, התובע הושעה מעבודתו, ובגין התקופה מחודש 6/95 ועד לחודש 12/98 הנתבעת תשלם לתובע משכורת של 8 חודשים לפי משכורתו האחרונה עובר להשעייתו, בניכוי ביגוד והבראה ששולמו לו בשנת 1999. כמו כן, התקופה כולה תיחשב כרצף עבודה. עוד הוסכם, כי התובע יוחזר לעבודתו במחלקת המים החל מיום 1/1/1999 (נספח ג' לכתב התביעה). 9. הנתבעת נקלעה למצוקה כלכלית, אשר בעקבותיה נדרשה על ידי משרד הפנים, להפעיל תוכנית הבראה. 10. ביום 30/9/04 אושרה תוכנית הבראה על ידי מליאת המועצה, וביום 27/10/07 הודיע מר גדעון בר לב, המנהל הכללי במשרד הפנים, לנתבעת כי משרד הפנים החליט, בהתאם להוראות סעיף 31ו(1) לחוק יסודות התקציב (תיקון מס' 31 והוראת שעה), התשס"ד- 2004, לאשר את תוכנית ההבראה שהוגשה על ידי הנתבעת. עוד הודיע מר בר לב, כי לתוכנית נוסף נספח, שמצורף למכתבו זה, אשר יהווה חלק בלתי נפרד מתוכנית ההבראה, ויעדים אלה יהוו את הבסיס לבדיקת ביצוע תכנית ההבראה על ידי הנתבעת (נספח ג' לתצהירו של עו"ד יוסף קבלאן). 11. וכך נכתב בנספח לתוכנית ההבראה, שכותרו "מו"מ בית ג'אן- יעדים עיקריים בתכנית ההבראה", אשר צורף למכתבו של מר גדעון בר לב: "היעדים המפורטים להלן הינם יעדיה הקריטיים של תוכנית... יצוין ויודגש כי אין ביעדים אלה כדי לפגוע ביעדי תוכנית ההבראה כפי שנקבעו בה ואשר בגינם יועברו מענקי ההבראה" (להלן: "הנספח לתוכנית ההבראה"; נספח ג' לתצהירו של עו"ד יוסף קבלאן). סעיף 1 לנספח לתוכנית ההבראה קובע: "הפחתת 45 משרות תקן (26 עובדים) ממצבת כח- האדם של המועצה ביחס למצבת כח-האדם, על- פי הדוח הכספי המבוקר ליום 31/12/03. לביצוע עד 31/12/04" (נספח ג' לתצהירו של עו"ד יוסף קבלאן). 12. בהתאם לכך, וועדת הנהלת המועצה קבעה קריטריונים מנחים לצורך יישום תוכנית ההבראה, שעיקרם: א. עקרון אחרון נכנס, ראשון יוצא. ב. מידת חיוניות העובד למערכת. ג. מצב סוציו- אקונומי, ובכלל זה עובדים שהם פנסיונרים ממקומות עבודה אחרים (ראה: סעיף 14 לתצהירו של עו"ד יוסף קבלאן; נספח ד' לתצהירו של עו"ד יוסף קבלאן). 13. ביום 7/12/04 הזמינו הנתבע ומר עובד בן דויד, החשב המלווה של המועצה, את התובע לשימוע, כדלקמן: "1. עקב תוכנית הבראה שנכפתה על המועצה ע"י משרד הפנים; נקבע שיש לפטר עד 31/12/04; 49 עובדים; לצורך צמצום הוצאות שכר. 2. עפ"י הקריטריונים שנקבעו ע"י הנהלת המועצה; "אחרון נכנס ראשון יוצא", ו/או מידת חיוניות העובד למערכת ובכל זה ביטול משרה וצמצום בכח האדם; כב' נכלל בקטגוריות אלה. 3.הינך מוזמן/ת להשמיע את טענותיך בפני ועדת פיטורין/ שימוע שהוקמה כחוק וזאת ביום 13/12/04 שעה 11:00. 4.זכות השימוע הינה זכות ברירה עפ"י כללי הצדק הטבעי; היה ולא תתייצב/י רשאית הוועדה לדון בהעדרך. 5.כולנו תקוה שכב' יקבל את ההפניה בהבנה" (נספח ה לכתב התביעה). 14. ביום 12/12/04 הודיע התובע במכתב לנתבע, כי הוא קיבל את ההזמנה לשימוע, וברצונו ליידע אותו כי החל מיום 10/10/04 הוא נמצא בחופשת מחלה עקב תאונת עבודה שאירעה לו, ועקב כך הוא לא יוכל להופיע בשימוע. עוד הודיע התובע כי, לאחר החלמתו הוא יחזור לעבודה רגילה (נספח ו לכתב התביעה). את מכתבו זה, מסר התובע ביום 13/12/04 במשרדי המועצה. 15. ביום 30/12/04 הודיע הנתבע לתובע על הפסקת עבודתו, בזו הלשון: "1.במסגרת תוכנית ההבראה של המועצה ואשר אושרה כדין; ועפ"י אישור ועדת הפיטורין הסטטוטורית (עפ"י תיקון מס' 31 לחוק יסודות התקציב (הוראות שעה) תשס"ד 2004); הריני מורה על הפסקת עבודתך במועצה החל מיום 31/12/04. 2.כל הזכויות המגיעות לך בגין תקופת עבודתך במועצה שמורות לך עפ"י הסכם קיבוצי 5/97" (נספח ז לכתב התביעה). 16. להשלמת התמונה יצוין כי, ביום 23/4/06 נחתם הסכם הבראה בין הנתבעת לבין הסתדרות המעו"ף, לפיו ובין היתר, עניינם של שישה עובדי הנתבעת, וביניהם התובע, יועבר לדיון והכרעה של ועדה פריטטית, בהתאם להליך יישוב חילוקי דעות הקבוע בסעיף 84 בפרק יז' לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, ובכפוף לקבוע בהסכם ההבראה המקומי (מוצג נ/7). 17. כמו כן, ביום 23/4/06 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין הנתבעת לבין הסתדרות המעו"ף, ההסתדרות במרחב מרכז הגליל דרומי ועד עובדי הנתבעת. סעיף 4 להסכם זה קובע, בין היתר, כדלקמן: "רשימת העובדים שהוסכם כי יסיימו את עבודתם ברשות המקומית לאחר מועד חתימת הסכם זה, לרבות אישור משרד הפנים לרשימת העובדים אשר יסיימו את עבודתם ולתנאי סיום עבודתו של כל עובד בהתאם לאמור בסעיף 7 להלן מצורפים כנספחים א1 ו- א2 להסכם זה. רשימת העובדים שסיימו עבודתם מאז ינואר 2004 מצורפת כנספח ב' להסכם זה. מוסכם ומובהר בין הצדדים כי הרשימה בנספח א' והרשימה בנספח ב' מהווים יחדיו את החסכון הנדרש לצורך עמידה בתכנית ההבראה. למען הסר ספק מובהר כי עובדים שפרשו מרצון נכללים אף הם בחסכון..." (מוצג נ/8). יובהר, כי שמו של התובע מופיע בנספח ב' להסכם הקיבוצי המיוחד. 18. ביום 25/9/06 הודיעה עו"ד ריקנטי- רוסהר מטעם הנתבעת לב"כ התובע, כי על פי החלטת הוועדה הפריטטית מיום 28/6/06, יועבר עניינו של התובע לדיון בפני בורר, בכפוף לכך שההליכים המתנהלים בתיק עב 4198/05 יבוטלו. אולם, התובע עמד על זכותו לנהל את תביעתו באופן פרטני, במסגרתה של תביעתו זו. 19. עיקר טענות התובע: א. ביום 13/12/04 התכנסה וועדת הפיטורים וערכה שימועים לחלק מהעובדים. התובע לא הופיע בפני וועדת הפיטורים, מאחר והיה בחופשת מחלה, לאחר שעבר תאונת עבודה במהלך עבודתו אצל הנתבעת. ב. ועדת הפיטורים התכנסה באותו ההרכב שלוש פעמים נוספות לאחר יום 13/12/04, וערכה שימועים לעובדים אשר היו בחופשת מחלה. יחד עם זאת, ועדת הפיטורים החליטה לפטר את התובע, מבלי לזמנו בשנית לשימוע. ג. וועדת הפיטורים פעלה על פי דרישתו של ראש המועצה בקבלת ההחלטה לפטר את התובע. ד. וועד העובדים במועצה והסתדרות העובדים התנגדו בתוקף לפיטורי התובע ושמו לא הוכנס ברשימת המפוטרים בהסכם שנכרת, בסופו של דבר, בין ההסתדרות למועצה. ה. הליך פיטוריו של התובע נעשה מתוך העדפות פוליטיות, טעמים שרירותיים וללא כל התייעצות עם הסתדרות העובדים או וועד העובדים. ו. לא עמדו בפני וועדת הפיטורים נתונים מהם הייתה יכולה ללמוד אינפורמציה אמיתית ואובייקטיבית. כמו כן, הוועדה לא נימקה את החלטתה לפטר את התובע. 20. עיקר טענות הנתבעים: א. ביום 13/12/04 התייצב התובע במקום השימוע במועצה, הגיש תעודת מחלה ועזב את המקום מבלי להמתין לקיום השימוע בעניינו. וועדת הפיטורים סברה כי לא הייתה כל מניעה מצד התובע להציג את עמדתו בפני וועד הפיטורים באותו המועד, והחליטה כי מתקיימים בתובע הקריטריונים המנחים לשם פיטוריו. ב. ביום 23/4/06 נחתמו שני הסכמים בין המועצה להסתדרות- הסכם הבראה והסכם קיבוצי מיוחד. בהסכמים אלו, ניתנה הסכמת ההסתדרות לתוכנית ההבראה של המועצה. כמו כן, לתוכנית ההבראה צורפה מלכתחילה רשימת עובדי המועצה המועמדים לפיטורים, וביניהם נמנה גם התובע. ג. עם חתימת הסכם ההבראה וההסכם הקיבוצי, ההסתדרות לא ביקשה לערוך כל שינוי ברשימת המועמדים לפיטורים בקרב עובדי המועצה, אשר כללה את התובע, וכן, לא ביקשה לפטר עובדים אחרים תחתיו. ד. הקריטריונים המנחים לצורך יישום תכנית ההבראה, נקבעו על ידי ועדת הנהלת המועצה ובהתבסס על תכנית ההבראה. על סמך קריטריונים אלו, גיבשה ועדת ההנהלה של המועצה רשימה של 51 עובדים המועמדים לפיטורים, וביניהם התובע. ועדת ההנהלה נהגה על פי נהלי משרד הפנים, ומבלי ששמה לעיניה כל שיקול אחר, למעט השיקול הציבורי לקידום הליך ההבראה, תוך פגיעה מינימאלית אפשרית בעובדי המועצה. ה. התובע הגיש את תביעתו זו כשנה לאחר מועד השימוע בפני וועדת הפיטורים ומועד כניסת פיטוריו לתוקף. שיהוי זה כשלעצמו, מהווה טעם לדחיית תביעתו של התובע להחזרתו לעבודה. דיון והכרעה הליך פיטוריו של התובע 21. בראשית הדברים נציין כי, בכתב התביעה, בכתב ההגנה, בתצהירים, בסיכומי הצדדים ובמסמכים השונים שהוגשו, ב"כ הצדדים פירטו ונימקו באריכות את טענותיהם השונות, והחלטתנו זו נעשתה, לאחר שבחנו את מכלול העדויות, הראיות, התצהירים, המסמכים השונים שהוגשו וטענותיהם השונות של הצדדים, ובמסגרתה של הכרעתנו זו נתייחס לעיקריים ולרלוונטיים שבהם. 22. הביקורת השיפוטית של בית הדין בדונו בתוקפה של החלטת פיטורים, היא ביסודה ביקורת מנהלית. היינו, בית הדין אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקולי המעביד, אלא אם כן, מתברר כי אותה החלטה שקיבל המעביד לוקה באותם פגמים מנהליים, המצדיקים את ביטולה. 23. וכך פסק בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו נ' יצחק צויזנר, עבודה ארצי לג (21), 27: "כלל הוא, כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות... השאלה אשר לה צריך היה בית הדין האזורי להידרש במהלך הביקורת השיפוטית ובהכרעתו, היא זו העומדת בפנינו כיום, בערעור: האם אכן, בנסיבות העניין, האפשרות בה בחר הדירקטוריון לפיטוריו של המנהל נמצאת להיות מופרכת, חורגת ממתחם המידתיות, או שהיא בלתי סבירה בעליל, והאם עולה ממנה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי". 24. אם כן, תפקידנו במקרה הנוכחי, הוא להעביר תחת שבט ביקורתנו את חוקיות הליך פיטוריו של התובע, וזאת, תוך בחינת נסיבות המקרה בכללותן, וכן, תוך בחינה האם שיקולי המעביד היו סבירים ומידתיים, נעשו בתום לב, ללא שיקולים זרים, ללא משוא פנים ותוך שמירה על כללי הצדק הטבעי (ע"ע 375/99 החברה הכלכלית פיתוח כפר מנדא (1997) בע"מ נ' עבד אלחמיד ג'אבר, פד"ע לה 245). 25. כבר בפתח הדברים נדגיש כי, טענתו המרכזית והעיקרית של התובע, בהקשר של פיטוריו, נסמכת על קיומו של הליך פיטורים שאינו כדין, וזאת, מאחר ולא קוים לו שימוע. בהתאם לכך, נפנה תחילה, לבחינת טענתו זו של התובע. זכות הטיעון והשימוע 26. על מעמדה של זכות השימוע, נפסק בבג"צ 654/78 ריבה גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה ויריית תל-אביב-יפו, פ"ד לה(2) 649, כדלקמן: "זכות יסוד של האדם בישראל היא, כי רשות ציבורית, הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן, בטרם תעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו. לעניין זכות יסוד זו, אין נפקא מינה, אם הרשות הציבורית פועלת מכוח חיקוק או מכוח הנחיה פנימית או מכוח הסכם. אין גם כל חשיבות לשאלה, אם הסמכות המופעלת היא שיפוטית, כעין שיפוטית או מינהלית, ואם שיקול הדעת, הניתן לאותה רשות, הוא רחב או צר. בכל מקרה, בו רשות ציבורית מבקשת לשנות את מעמדו של אדם, עליה לפעול כלפיו בהגינות, וחובה זו מטילה על הרשות את החובה להעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו. הוצאתו המוקדמת של עובד לגימלאות, ללא הסכמתו, פוגעת במעמדו של העובד..... ההגינות מחייבת, והצדק דורש, כי בטרם יפעיל המעביד את הכוחות, שהדין מעניק לו, הוא ישמע את עמדתו של העובד, שמא ישתכנע, כי מן הראוי להמשיך בשירותו של העובד. זהו גם הדין". 27. על מקומה המיוחד של זכות טיעון אמיתית עמדה השופטת נילי ארד בע"ע 01/ 1027 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448: "זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו... עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד - להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו". 28. עוד נפסק ביחס לזכות הטיעון: "זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו" (דב"ע מח/148-3 שק"ם בע"מ נ' אפרים גרינברג, פד"ע כ 141). 29. אם כן, זכות הטיעון או זכות השימוע, היא זכותו של התובע לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, ולהשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת (דב"ע נו/ 31 - 3 מדינת ישראל נ' ד"ר ארנון בונה, עבודה ארצי, כט(1) 282; ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת נ' ד"ר חליל עבוד, פד"ע לה 440). 30. יחד עם זאת, נפסק כי: "כנגד חובתו של המעביד לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, והיעדרות מכוונת של העובד מהליך השימוע, היא בגדר ויתור על הזכות להישמע. חובת תום הלב ביחסי העבודה היא הדדית והיא חלה על כל הצדדים ליחסי העבודה" (דב"ע נא/210-3 יוסף וייסוסר נ' המועצה המקומית רמת השרון, פד"ע כד 295; ע"ע 231/99 אורי חייק נ' שירות התעסוקה, עבודה ארצי לג(86), 26). 31. כאמור, ביום 7/12/04 זימנו עו"ד קבלאן והחשב המלווה- מר עובד בן דויד, את התובע לשימוע שיתקיים ביום 13/12/04 בשעה 11:00. עוד הם הודיעו לתובע, כי היה והוא לא יתייצב לשימוע, הוועדה רשאית לדון בהעדרו (נספח ה לכתב התביעה). 32. ביום 12/12/04 הודיע התובע לעו"ד קבלאן ולמר בן דויד, כי הוא קיבל את ההזמנה לשימוע ביום 10/12/04 בשעה 11:00, וכי החל מיום 10/10/04 הוא שוהה בחופשת מחלה, עקב תאונת עבודה שאירעה לו, ועל כן, הוא לא יוכל להופיע בשימוע אליו הוזמן (נספח ו' לכתב התביעה). 33. בהקשר זה יובהר, כי את מכתבו זה, מסר התובע בעצמו ביום 13/12/04 במשרדי המועצה. 34. ביום 13/12/04 התכנסה וועדת הפיטורים, בה נכחו: ראש המועצה- עו"ד יוסף קבלאן; היועץ המשפטי של המועצה- עו"ד אבי גולדהמר; גזבר המועצה- מר פאיק בסול; מזכירת המועצה- גב' פדוה דבור; נציג החשב המלווה- מר שמוליק; יו"ר וועד העובדים- מר סעיד חדיפה (מוצג נ/1- פרוטוקול השימוע שנרשם בכתב יד; להלן: "פרוטוקול השימוע"). 35. וכך נרשם בתחילת פרוטוקול הוועדה: "ראש המועצה: תכנית ההבראה ידועה לכם, והמוזמנים לשימוע הם לפי עקרון "אחרון נכנס ראשון יוצא". הרשימה אושרה ע"י הנהלת המועצה, אנו מחויבים לבטל 54.2 משרות לפי תכנית ההבראה. יש עקרונות: -נכנס אחרון יוצא ראשון -מצב סוציו אקונומי קשה מאוד -מידת יעילות העובד למערכת הוזמנו 52 עובדים לשימוע, מנהל המקיף הוציא צו מניעה, עד ל- 21/12/04 אנו נדע על פי החלטת בית משפט. אבי: הוועדה מורכבת משלושה משתתפים: גזבר, מנהל כ"א ויועץ משפטי. מבקש את התייחסות וועד העובדים על כל עובד שיופיע בפנינו. עמדת הרשות יציג אותה ראש המועצה. אנו נזמין את העובדים לכאן, ראש המועצה יסביר לעובד למה הוזמן, ניתן לעובד להשמיע את דבריו, אח"כ אנו ננהל דיון בינינו ונקבל החלטה. או שנשמע את כולם ואח"כ נדון בכל, אחרי שמיעת כל העובדים". 36. וועדת הפיטורים החליטה ביום 13/12/04 על פיטוריו של התובע, וזו הייתה לשון החלטתה בעניינו של התובע: "העובד והיב חרב העובד לא התייצב מאחר והוא במחלה עקב תאונת עבודה. יוסף: מבקש לפטר אותו למרות שהוא עובד במחלקת מים. העובד הוזמן לשימוע, קבל את ההזמנה ביום 10/12/04 שעה 11:00, היום בסביבות השעה 11:00 התייצב במועצה ומסר מכתבים ונראה בפתח הלשכה שלי עת שבקש למסור את העתק המכתב ליועץ המשפטי, והחליט על דעת עצמו לעזוב את המקום ולא להמתין לשימוע, על כן אבקש לקבל החלטה בהעדרו, כי צוין בהזמנה לשימוע כי מי שהוזמן ולא התייצב, רשאית הוועדה לקבל החלטה בהעדרו. אז אני מבקש לפטרו. החלטה: העובד לא התייצב לשימוע למרות שהיה במקום עריכת השימוע, והחליט משיקוליו שלו לעזוב את המקום לפני שנקרא לשימוע. בנסיבות אלו אין מקום לדחות את השימוע והועדה תדון בעניין בהעדרו של העובד. הועדה שמעה את נימוקי ראש הרשות והשתכנעה כי מתקיימים בעובד הקריטריונים המנחים לשם פיטוריו. לפיכך מחליטה הוועדה לפטר את העובד". 37. ביום 26/12/04 פנה התובע לנתבע בבקשה לתקן את וותק עבודתו המופיע בתלוש השכר שלו (נספח ח' בכתב התביעה). 38. ביום 30/12/04 הודיעו הנתבע והחשב המלווה לתובע על הפסקת עבודתו במועצה, החל מיום 31/12/04 (נספח ז' לכתב התביעה). 39. כבר עתה נקדים ונאמר כי, לאחר שבחנו את מכלול הראיות והעדויות מצאנו כי, עולות סתירות מהותיות בגרסתו של התובע, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו ובעדותו לפנינו, הכול כפי שנפרט להלן: א. ביחס לשימוע שנערך ביום 13/12/04, הצהיר התובע בתצהירו כי: "הנתבעת לא נהגה כדין לעניין השימוע, והיא דאגה לשלוח הודעת פיטורים, מבלי לקיים שימוע ו/או מבלי להודיע אם קיימה שימוע ואף מבלי שתתייחס כלל ועיקר לבקשתי לדחיית מועד השימוע. רשות מנהלית סבירה הייתה נענית לבקשתי ומזמינה אותי בהזדמנות נוספת אחת לפחות, ולחילופין הייתה, נותנת לי תשובה שלילית לבקשתי שלא לקיים את השימוע במועד שנקבע, באופן שאני אוכל לכלכל צעדיי, דבר שלא נעשה" (סעיף ה לתצהיר התובע). ב. התובע העיד לפנינו כי, על אף מצבו הקשה, הוא הגיע ביום 13/12/04 למועצה יחד עם בנו על מנת למסור את מכתבו, בו הוא מודיע כי החל מיום 10/10/04 הוא שוהה בחופשת מחלה, עקב תאונת עבודה שאירעה לו, ועקב כך הוא לא יוכל להופיע בשימוע אליו הוזמן (נספח ו' לכתב התביעה; ש' 15- 11, עמ' 5 לפרוטוקול). ג. כמו כן, בעדותו לפנינו, העלה התובע לראשונה את טענתו, לפיה, עו"ד קבלאן שחרר אותו מהוועדה, ובלשונו: "... את נספח ו' כתב הבן שלי ביום 12/12/04, לפני זה ביום אחד והמצב שלי היה קשה והוא לקח אותי ברכב. אני מסרתי את המכתב למועצה בעזרה של הבן שלי ביום 13/12/04. לפני זה היתה שיחת טלפון ביני לבין ההסתדרות וביני למועצה והוא אמר לי ללכת למועצה ולמסור את התצהיר שם. עו"ד קבלאן אמר לי שבאותו יום אני משוחרר. ש.אתה לפני רגע אמרת ואני מבקשת שתחשוב על מה שאמרת, שעורך הדין יוסף קבלאן שחרר אותך? אתה משוחרר ממה? ת.משוחרר מהוועדה. אני עומד על כך. אני מוכן ללכת למכונת אמת. ש.האם זה נראה לך עובדה חשובה לציין בפני בית הדין, שעורך הדין קבלאן שחרר אותך מלהתייצב בפני וועדת השימוע? ת.כן. זה נראה לי חשוב. הוא שחרר אותי כי יש לו עבר איתי. הוא פיטר אותי לפני היום הזה. מדובר בנקמנות פוליטית" (ההדגשות שלי- א.ק; ש' 26- 9, עמ' 5 לפרוטוקול). ד. בהקשר זה נציין, כי עו"ד קבלאן העיד לפנינו כי ביום השימוע- 13/12/04, הוא לא שיחרר את התובע מהוועדה (ש' 16- 12, עמ' 20 לפרוטוקול) וסביר להניח, כי לו באמת היה עו"ד קבלאן משחרר את התובע מלהתייצב לפני ועדת הפיטורים, היה התובע כותב דברים אלו בתצהירו. בפועל גירסה זו לא הועלתה בתצהיר. ה. בתצהירו הצהיר התובע כי, הוא קיבל ביום 7/12/04 הזמנה לשימוע, ובתגובה להזמנה לשימוע הוא פנה ביום 12/12/04 לנתבע והודיע כי בשל מצבו הרפואי הוא לא יוכל להופיע לשימוע במועד שנקבע (סעיפים 11- 9 לתצהיר התובע; נספח ו' לתצהיר התובע). ו. בניגוד מוחלט לאמור בתצהירו, העיד לפנינו התובע והעלה גירסה חדשה, לפיה הוא לא קיבל הזמנה לשימוע, ומעדותו אף משתמע, כי הוא גם לא ידע שבאותו היום מתכנסת וועדה לצורך עריכת שימועים לעובדים: "ת.אני לא קבלתי שום הזמנה לשימוע, לא חתמתי על שום דבר. ידעתי שיש איזה משהו במועצה אז הלכתי. אני אוהב את המועצה אז הלכתי. עורך הדין של המועצה אמר לי לבוא למסור את הדברים שם. אני אביא פרוט שיחות ביני לבינו. ש. אני מקריאה לך את סעיף 9 לתצהירך, אתה חתמת על תצהיר שאומר שקבלת הזמנה לשימוע ועכשיו אתה אומר שלא קבלת זימון? ת. אני שמעתי בכפר שיש משהו. היתה שיחה טלפונית ביני לבין היועץ המשפטי של המועצה ובין ההסתדרות ואמר אולי היום ביום 13/12/04 בשעה 12:00 יש ישיבה. אני מסרתי את המכתב ביום השימוע שאני לא יכול להופיע" (ההדגשות שלי- א.ק; ש' 30- 27, עמ' 5 לפרוטוקול; ש' 5- 1, עמ' 6 לפרוטוקול). ז. בהמשך עדותו לפנינו, נשאל התובע מדוע כאשר מסר את מכתבו במועצה (נספח ו לכתב התביעה) הוא לא נשאר במועצה להשמיע את טענותיו בפני הוועדה, וכך ענה התובע: "ת.לא הייתי מוכן להישאר שם. אמרתי שיש לי כאבים ומחלות וזה ואני רוצה לעשות דוגמא למועצה. שלא אבוא עייף שם. היו כל עובדי המועצה שהזמינו אותם היו כמו עזים. היו צעקות עד הבית שלי. אני לא מרוכז ויש לי בעיה. אני מסרתי את המכתב ואמרתי שאבוא אחר כך אם יזמינו אותי. באותו יום היה לי מחלה. רצף מחלות מיום 10/10/04" (ש' 4- 9, עמ' 6 לפרוטוקול). ובהמשך, העיד התובע לפנינו באותו הקשר: "ש.למה ביום השימוע אתה הגעת למועצה, הרי אתה חולה, לא יכולת לשלוח את הבן שלך שיביא את המכתב? ת.אין לי מכתב שאני מרותק למיטה עם כסא גלגלים, הלכתי לראות את החברים. היתה שיחה ביני לבין היועץ המשפטי בחיפה ועם ההסתדרות. ש.לקחת את המכתב ולתת אותו ולפגוש את החברים אתה חולה אך בשביל השימוע אתה חולה, למה היית צריך לנסוע למועצה? ת.אני רציתי להסביר שאני חולה. אצלנו במועצה כל אחד שלוקח תעודת מחלה חייב לקבל חותמת נתקבל במועצה. אני הייתי בתאונת עבודה ולא הייתי מרוכז לכן לא רציתי להכנס לשימוע" (ההדגשות שלי- א.ק; ש' 25- 26, עמ' 8 לפרוטוקול). מכאן, אנו למדים, כי ביום השימוע הגיע התובע למועצה גם לשם פגישה עם חבריו וגם לצורך פגישה עם היועהמ"ש ועם אנשי ההסתדרות, אך לשימוע עצמו הוא בחר שלא להתייצב. ח. משנשאל התובע, מדוע הוא לא פנה למועצה לאחר יום 13/12/04, בבקשה לקיים לו שימוע נוסף, הוא השיב "למה הם לא פנו אלי" (ש' 16- 15, עמ' 6 לפרוטוקול). יחד עם זאת, התובע העיד כי לאחר מועד השימוע, הוא פנה למועצה מספר פעמים לצורך תיקון וותק עבודתו (ש' 18- 17, עמ' 6 לפרוטוקול). 40. בתצהירו הצהיר מר סעיד סאלח חדיפה, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, כיו"ר וועד העובדים במועצה מקומית בית ג'אן, כי הוא הציע בישיבת השימוע ממנה נעדר התובע, כי התובע יוזמן בשנית לוועדה, אולם, עמדתו לא התקבלה על ידי הוועדה, וכלשונו: "והיב חרב שהה בעת זימונו לשימוע בחופש מחלה, ואני הצעתי בישיבת השימוע ממנה נעדר מר חרב, כי הוא יזומן בשנית לוועדה לצורך עריכת שימוע, על מנת לאפשר לו למצות את זכויותיו, ולטעון כנגד החלטת פיטוריו. עמדתי לא התקבלה על ידי הוועדה. הוועדה קיבלה ההחלטה לפטר את מר חרב בהעדרי, לאחר שלא ערכה באותה ישיבה פרוטוקול דיון כדין" (ההדגשות שלי- א.ק; סעיפים 6- 5 לתצהירו של מר חדיפה). 41. עוד הצהיר מר סעיד סאלח חדיפה בתצהירו כי: "המסמך המסומן כנספח ד' ואשר צורף לתצהיר ראש המועצה, ואשר נשא הכותרת "פרוטוקול ועדת השימועים לעובדי המועצה" אינו משקף את מהלך דיון ועדת השימוע באותו יום, ובזמן עריכת ו/או חתימת המסמך אני לא נכחתי כלל ועיקר" (סעיף 7 לתצהירו של מר חדיפה). 42. בניגוד לאמור בתצהירו, שינה מר חדיפה את גרסתו זו, עת שהעיד בבית הדין וטען, כי הוא כלל לא נכח בשימוע שנערך לתובע: "ש.נכון גם שאתה נכחת בזמן ישיבת השימוע שנקבעה בעניינו של התובע? ת.אני הייתי בזמנו חבר ועד ולא ראש ועד. מי שנכח שם זה ראש הועד כאמל עטילה. אני לא הייתי בתוך השימוע. הייתי מחוץ לחדר. ש.אני מפנה אותך לסעיף 5 לתצהירך. אם לא היית בישיבת השימוע, איך יכול להיות שאתה טוען בסעיף 5 לתצהירך שהעלית הצעות בפני ועדת הפיטורים לזמן שנית את התובע? ת.אני כחבר ועד יכול להיכנס לשימוע ונכנסתי לשימועים והצעתי שיזמינו את העובד מחדש לשימוע. ש.אני מבקשת שאתה תחליט האם היית בתוך הישיבה או מחוץ לועדה. אתה נתת עכשיו שתי תשובות סותרות. ת.לא נכון. אמרתי וחוזר ואומר שאני בתור חבר ועד יכול להיכנס לשימוע" (ש' 11- 2, עמ' 13 לפרוטוקול). 43. נזכיר, כי בפרוטוקול וועדת הפיטורים לעובדי המועצה, נרשם בין הנוכחים גם מר חדיפה. ביחס לכך, העיד מר חדיפה כי: " ת.אני לא זוכר שהייתי בישיבה של התובע. אף פעם לא הייתי בשימוע של התובע. אני שב על דברי שנכנסתי בשימוע אחר אבל בשימוע של התובע לא הייתי. בזמן שנכנסתי לשימוע של אדם אחר הצעתי לדחות את השימוע של התובע" (ש' 27- 25, עמ' 13 לפרוטוקול). 44. בעדותו לפנינו, העיד מר חדיפה כי הוא נכח בשני שימועים ביום 13/12/04, אולם בהמשך, הוא העיד כי שני שימועים אלו היו של עשרות עובדים (ש' 18- 14, עמ' 14 לפרוטוקול). 45. עוד העיד מר חדיפה כי בשימוע שנערך לתובע נכח חבר וועד אחר (ש' 23- 21, עמ' 14 לפרוטוקול). בהמשך עדותו, טען מר חדיפה כי הוא ייפה את כוחו של מר מחמד דאהר- חבר הוועד, שיישב במקומו בשימועי העובדים, מאחר ולא היה שיתוף פעולה מלא בינו לבין ראש המועצה- עו"ד קבלאן (ש' 14- 12, עמ' 16 לפרוטוקול; ראה בנוסף: מוצג נ/3- יפויי הכוח מיום 29/12/04, בו מר חדיפה מייפה את כוחו של מר דאהר להופיע בשימועי העובדים במקומו). יחד עם זאת, העיד מר חדיפה כי הוא לא ייפה את כוחו של מר דאהר לאשר פיטורי עובדים (ש' 29- 13, עמ' 16 לפרוטוקול). 46. מעדותו של מר חדיפה עולה, כי לאחר פיטוריו של התובע, הוא לא פנה אל מי מהנתבעים בטענה כנגד עצם ההחלטה בדבר פיטורי התובע וכנגד הליך הפיטורים: " ש.אתה יכול להציג מסמך לבית הדין שבו אתה פונה אל המועצה וטוען שהיה שימוע שלא כדין בגלל שהתובע היה בחופשת מחלה? ת.אני לא הגשתי שום מכתב כי רציתי לשבת עם מר קבלאן והוא כל הזמן דחה אותי. לא היה קשר כימי ביני לבין מר קבלאן..." (ש' 13- 6, עמ' 14 לפרוטוקול). 47. מר מולא נימר, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, שימש כיו"ר מרחב מרכז הגליל בהסתדרות החדשה, הצהיר בתצהירו כי: "פיטוריו של העובד חרב והיב, ע"י מועצה מקומית בית ג'ן היו שלא כדין, וללא עריכת שימוע, לפי טענתו, ובניגוד לעמדת המרחב" (סעיף 4 לתצהירו של מר מולא נימר). 48. מר נימר נשאל בעדותו לפנינו, האם הוא יכול להציג מכתבים אשר מתייחסים לטענתו, לפיה, הפיטורים נעשו ללא שימוע כדין. וכך השיב מר נימר: "אנחנו פנינו כמה פעמים למועצה ואמרנו שהעובד הזה היה בתאונת עבודה, לכן הוכנס לרשימה ושלחתי מכתבים" (ש' 15- 14, עמ' 32 לפרוטוקול). עם זאת, נדגיש, כי מכתבים אלו לא הוצגו בפנינו. 49. עו"ד קבלאן העיד לפנינו כי, להליך פיטורי העובדים היו 2 שלבים, כדלקמן: "השלב הראשון היה דיון בנוכחותי יחד עם ועדת הפיטורים הסטטוטורית שכוללת יועץ משפטי, גזבר ומזכירת מועצה. הדיון הראשון היה ביום 13.12.04 שם אני מעלה את טענות המועצה בנוכחות העובד. גם יו"ר ועד העובדים נוכח. אחרי זה את קבלת ההחלטה האם לפטר או לא לפטר ועדת הפיטורים יושבת בנפרד יחד עם ועד העובדים. אני מבהיר את דברי. לשימוע לא היו שני שלבים אלא לפיטורים היו שני שלבים" (ש' 30- 24, עמ' 19 לפרוטוקול). 50. כמו כן, העיד עו"ד קבלאן ביחס להמלצתו לפטר את התובע, כדלקמן: "לא אני זה שמפטר אותו. יש ועדה סטטוטורית על פי החוק. היא יושבת לבד. היו מקרים שלא קיבלו את הדעה שלי. לו ראתה הועדה לנכון לזמנו שנית זו בעיה שלה ולא שלי. עצם העובדה שהוא התייצב ומסר את התעודה ומסר העתק ליועץ המשפטי ראיתי לנכון שהוא כשיר בריאותית לשימוע. ביקשתי מהועדה לפטרו והעדה ראתה לנכון לפטרו" (ש' 4- 1, עמ' 24 לפרוטוקול). עוד העיד עו"ד קבלאן כי: "לו הייתי יודע שהוא במחלה בבית ושולח תעודת מחלה עם אדם אחר ולא מתייצב לשימוע הייתי חושב פעמיים ונותן לו עוד הזדמנות" (ש' 16- 15, עמ' 24 לפרוטוקול). 51. לאור כל האמור לעיל, ולאחר שבחנו את מכלול התצהירים, עדויות, ראיות והמסמכים השונים שהוגשו לתיק, מצטיירת בפנינו התמונה הבאה: א. ביום 7/12/04 זומן התובע לשימוע שיתקיים ביום 13/12/04 בשעה 11:00. ב. ביום 12/12/04 הודיע התובע לעו"ד קבלאן ולמר בן דויד, כי הוא קיבל את ההזמנה לשימוע ביום 10/12/04 בשעה 11:00, וכי הוא לא יוכל להופיע בשימוע אליו הוזמן, מאחר והוא שוהה בחופשת מחלה מיום 10/10/04. ג. ביום 13/12/04 התכנסה וועדת הפיטורים לעובדי הנתבעת. ד. ביום השימוע, היינו- 13/12/04, הגיע התובע בעצמו למועצה על מנת למסור את מכתבו בו הוא מודיע כי לא יוכל להופיע בשימוע אליו הוזמן. ה. בהקשר זה, נדגיש כי, תמוהות בעינינו טענותיו של התובע בהקשר זה. מחד, טען התובע בעדותו לפנינו כי הוא לא היה מוכן להישאר ולהופיע בפני וועדת הפיטורים מאחר וחש ברע, ומאידך, הוא העיד וטען, כי הוא הגיע למועצה ביום 13/12/04, כדי לבקר ול"ראות את חבריו", מאחר והוא "אוהב את המועצה". ו. עוד תמוה בעינינו מדוע התובע שכבר הגיע למועצה ביום השימוע, לא מצא לנכון להופיע בפני וועדת הפיטורים ולשטוח בפניה את טענותיו השונות כנגד פיטוריו, או לכל הפחות, להיכנס להסביר לחברי הוועדה על מצבו הרפואי, ולבקש כי יתחשבו במצבו ויקבעו לו שימוע במועד מאוחר יותר. ז. נזכיר, כי כבר נפסק שהיעדרות מכוונת של עובד מהליך השימוע, פירושה ויתור על הזכות להישמע (דב"ע נג/244-3 חיים איצקוביץ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (לא פורסם); דב"ע מו/165-3 חיים סחרוביץ נ' מדינת ישראל, פד"ע יח 337). ח. בנסיבות ענייננו, מצאנו כי יש לראות בהתנהגותו זו של התובע, ובדרך התנהלותו משום ויתור על הזכות לשימוע והזכות להישמע. זאת ועוד, מצאנו כי במצב דברים זה, אין התובע יכול להלין בדיעבד, ולאחר קבלת החלטת הפיטורים, על כך שדבריו לא נשמעו, בייחוד משום, שעבודתו של התובע אצל הנתבעת הופסקה בעבר פעמיים, כאשר בכל אחת מהפעמים פנה התובע לבית הדין לעבודה, בבקשה לבטל את פיטוריו ולהחזירו לעבודה. ט. יתרה מכך, מצאנו כי אף לאחר פיטוריו של התובע, הוא או נציג הוועד לא פנו למי מהנתבעים בטענות כנגד ההחלטה בדבר פיטוריו, או הליך הפיטורים, ובכל בקשה שהיא לבטל את הפיטורים ולהחזיר את התובע לעבודתו במועצה. זאת, עולה בבירור מהמסמכים הבאים: -ביום 10/2/05 פנה מר נמר מולא, יו"ר מרחב מרכז הגליל בהסתדרות החדשה, למר ג'מיל עזה, חשב השכר בנתבעת, בבקשה לתקן את וותק עבודתו של התובע, כדלקמן: "בהמשך לשיחתנו בטלפון הנני פונה בבקשה לכבודך לתקן את תחילת העבודה לעובד הנ"ל על פי הנתונים שנמצאים בידכם, כמו כן הוותק יוכר לצורך פנסיה וזאת על פי החלטת בית הדין לעבודה בהסכם פשרה מיום 9/1/00 תיק מס' תשנ"ו / 311324" (נספח י לכתב התביעה). -ביום 13/2/05 פנה מר סעיד חדיפה, ראש וועד העובדים במועצה, לראש המועצה- עו"ד קבלאן, בעניינו של התובע, וכך נרשם בתחילת מכתבו: "פנה אלינו מר והיב לוועד העובדים במועצה מקומית הרבה פעמים בקשר לתיקון וותק עבודה ולצורך פנסיה". בהמשך מכתבו, ביקש מר חדיפה לדון בפיטוריו של התובע, ולתקן את וותק עבודתו של התובע: "בקשר לפיטורים של העובד מר והיב הפיטורים שקיבל העובד ב- 31/12/04 קיבל את המכתב שהיה בתאונת עבודה ב- 10/10/04 ועדיין בטיפול ממושך אנחנו מבקשים לדון בעניין הפיטורים הנ"ל" (נספח ט' לכתב התביעה). מפנייתו זו של מר חדיפה עולה, כי עיקר בקשתו הינה תיקון וותק עבודתו של התובע, ואילו, עניין פיטוריו של התובע הוזכר באופן כללי, תוך בקשה לדון בפיטוריו בכלליות, ומבלי לפרט נימוקים כלשהם לבקשתו זו, או מחאה פרטנית כנגד הליך פיטוריו. כמו כן, מר חדיפה לא העלה במכתבו זה, בקשה כללית או מפורשת להחזיר את התובע לעבודתו. -ביום 26/9/05 פנה מר נמר מולא לעו"ד קבלאן, בבקשה לשלוח את התובע לוועדה רפואית, אשר תקבע את דרגת נכותו (מוצג נ/10). -ביום 6/3/06 פנה מר סאלח סעד, מנהל חטיבת עובדי הרשויות המקומיות, לעו"ד קבלאן, בעניינו של התובע, כדלקמן: "הובא לידיעתי כי בתלוש השכר האחרון שהונפק לעובד בימים האחרונים שלמתם לו פיצויים. כידוע לך אנחנו נמצאים במו"מ שנמשך חודשים רבים בעניין כלל העובדים ותכנית ההבראה במועצה המקומית בית ג'אן במהלך המו"מ הוסכם בינינו א. שמר חרב והיב בגלל מצבו הרפואי יועבר לוועדה רפואית והיא תקבע את המשך העסקתו או יציאתו לפנסיה..." (ראה מכתבו של מר סאלח סעד, מיום 6/3/06, המצורף לתצהירו של מר מולא נמיר). אם כן, גם מר סעד לא ציין במכתבו טענה בדבר הליך פיטוריו שלא כדין של התובע, וכן, טענות בדבר פיטורים ללא הליך של שימוע. -מר נימר מולא נשאל בעדותו לפנינו, האם הוא יכול להציג מכתבים אשר מתייחסים לטענתו, לפיה, הפיטורים נעשו ללא שימוע כדין. וכך השיב מר נימר: "אנחנו פנינו כמה פעמים למועצה ואמרנו שהעובד הזה היה בתאונת עבודה, לכן הוכנס לרשימה ושלחתי מכתבים" (ש' 15- 14, עמ' 32 לפרוטוקול). אף על פי כן, מכתבים שכאלו לא הוצגו בפנינו. י. ואם בכך לא די,התובע הגיש את בקשתו למתן סעד זמני ואת תביעתו זו, כ- 11 חודשים לאחר המועד בו הוא קיבל את מכתב הפיטורים. שיהוי ממושך זה, כאשר הסעד המבוקש הינו ביטול הליך הפיטורים, והחזרתו של התובע לעבודה, יכול להעיד כי למעשה, בפועל, לאחר קבלת מכתב הפיטורים, התובע זנח את עניין חזרתו לעבודה ואת טענותיו ביחס להחלטה בדבר פיטוריו, וביחס להליך הפיטורים. מסקנתנו זו, אף מתחזקת נוכח כך, שפניותיו של התובע לנתבעים, בתקופה זו, שממועד קבלת מכתב הפיטורים ועד למועד הגשת תביעה זו, היו ביחס לתיקון וותק עבודתו, ולא כנגד הליך פיטוריו. ויודגש בשנית כי, עבודתו של התובע אצל הנתבעת הופסקה בעבר פעמיים, כאשר בכל אחת מהפעמים פנה התובע לבית הדין, בבקשה לבטל את פיטוריו ולהחזירו לעבודה. היינו, לתובע הייתה ידיעה ואף ניסיון בהליכים מסוג זה. 52. משאלו הם פני הדברים, ולאור כל האמור לעיל במצטבר, מצאנו כי יש לראות בהתנהגותו של התובע, ובדרך התנהלותו משום ויתור על הזכות לשימוע והזכות להישמע, ואין התובע יכול להלין כשנה ובדיעבד, לאחר קבלת החלטת הפיטורים, על כך שדבריו שלא נשמעו. 53. בנימוקים אלו כשלעצמם, די בכדי לדחות את תביעתו זו של התובע. יחד עם זאת, לא נסיים פסק דין זה מבלי להתייחס לטענותיו השונות של התובע, שהועלו בכתב התביעה, תצהירו, עדותו, סיכומיו והמסמכים השונים שהגיש. פיטורי צמצום 54. לטענת התובע, בהליך פיטוריו הנתבעים לא פעלו בהתאם לתוכנית הבראה, אשר אמורה הייתה להתגבש בהסכם קיבוצי מיוחד, ובשיתוף עם וועד העובדים ובהסכמתה המלאה של ההסתדרות. 55. לטענת הנתבעת, הקריטריונים המנחים ליישום תכנית ההבראה, נקבעו על ידי וועדת ההנהלה, ובהתבסס על תכנית ההבראה. על סמך קריטריונים אלו, גיבשה וועדת ההנהלה של המועצה רשימה של 51 עובדים המועמדים לפיטורים, וביניהם התובע. 56. על המאפיין פיטורי צמצום עמד בית הדין הארצי, בעניין ע"ע 359/99 לאה לוין נ' רשות השידור, פד"ע לו 400 ,כדלקמן: "פיטורים אלו אינם נוגעים ישירות לתכונותיו האישיות של העובד. לא מדובר בהתנהגות הפוגעת במשמעת, לא מדובר באי התאמה, מדובר בצורך של מעביד לפטר מנימוקים הנוגעים למפעלו ולא מנימוקים הנובעים מאישיותו של העובד. הצורך עשוי לצמוח ממספר נימוקים- המעביד עשוי להפסיק להפעיל חלק ממפעלו, אותו חלק בו עבד העובד המועמד לפיטורין, הצורך לצמצם את המפעל מנימוקים כלכליים, דרישה לעשות להבראת מצבו הכלכלי של המפעל, מיזוג המפעל עם מפעל אחר או הפרטתו וכיוצא באלו נימוקים התלויים במפעל ולא בעובד ישירות. הפיטורים אם כן אינם נובעים מתכונות אישיות כלשהן של העובד. הדבר היחיד שתלוי בתכונותיו של העובד הוא סדר העדיפויות בבחירת המפוטרים". 57. קשיים כלכליים ברשות ציבורית, הוכרו כנימוק לגיטימי לפיטורים, וכך קבע בית הדין הארצי בע"ע 1465/02, בנימין משה נגד איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה (לא פורסם, ניתן ביום 10/3/04): "הצורך של מעביד לפטר עובדים בשל קשיים כלכליים הוא לגיטימי. זכות המעביד לצמצם את מצבת כוח האדם שלו נובעת מזכות הבעלות שלו או - לגבי גוף ציבורי - מאחריותו הציבורית לנהל את הארגון באורח תקין". 58. יחד עם זאת, ההכרה במצוקה כלכלית ובצורך כלכלי כנימוק לגיטימי לפיטורי עובד, איננה בגדר אישור והכשר לפיטורים בלא תנאי: "פיטורי צמצום אינה מילת קסם המצדיקה נקיטת צעדים שרירותיים או חד צדדיים. פיטורי צמצום הם, במקרה המתאים, צורך של המעביד לצמצם את היקף פעילותו או לשנות את דפוסי פעילותו. עצם הצורך בפיטורי צמצום - מעצם טיבו - הוא עניין למעסיק לענות בו אלא שביצועם של הפיטורים, או השינויים הארגוניים, חייב להיעשות לפי הכללים והנורמות החלים על יחסי העבודה במקום העבודה הנתון. אם קיימת הוראה מיוחדת לעניין פיטורי צמצום - יש ללכת על פיה, ואם לא קיימת - יש לכבד את ההוראות הכלליות החלות על פיטורים. באין כל הוראה שהיא, יש לפעול בדרך המקובלת ביחסי עבודה, כמתחייב מעקרונות תום הלב החלים ביחסים קיבוציים" (עס"ק 2/03, מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ נ' ההסתדרות הכללית החדשה (לא פורסם, ניתן ביום 18/5/03)). 59. למעשה, בהליך פיטורי צמצום לעובד, בשלב הראשון של ההליך, אין כל זכות טיעון: "העובד הבודד נעדר זכות טיעון בשלב הראשון של הליך פיטורי צמצום - בשלב הראשון של הליך פיטורי צמצום, מחליטה הנהלת המפעל על מספר העובדים שבכוונתה לפטר, על הקריטריונים לבחירת המועמדים לפיטורים ומוסרת את רשימת המועמדים לפיטורים שגיבשה, לנציגות העובדים. מדובר בהליך של פיטורי צמצום המתנהל במישור הקיבוצי, וכל עוד הוא מצוי במישור הקיבוצי, אין בו לעובד הבודד מקום או מעמד. ההגנה של העובד הבודד מפני פיטורי צמצום היא קיבוצית בעיקרה, ואין לאותו עובד, ששמו נכלל ברשימת המפוטרים, זכות להציע שם של עובד אחר שיפוטר תחתיו... זכויות העובד הבודד בשלב השני של פיטורי הצמצום - לאחר שהנהלת המפעל ונציגי הארגון היציג הגיעו לידי הסכמה בנוגע לרשימת המפוטרים - ובמקרים בהם לא נקבעה בהסכם הקיבוצי חובת שימוע במסגרת פיטורי צמצום - יש ליתן לעובד שבכוונת המעסיק לפטר זכות טיעון. בשלב זה, הוא השלב השני, רשאי העובד לטעון בפני הנהלת המפעל, ובמקרים המתאימים גם נציגי הארגון היציג (במקרה שהארגון הסכים לרשימת המפוטרים), מדוע אין לכלול אותו ברשימת המפוטרים או לפרוש את טענותיו בעניין תנאי פרישתו. זכות זו היא זכות במישור האישי והעובד רשאי להעלות במסגרתה טענות במישור האישי..." (ההדגשות שלי- א.ק; ע"ע 1323/01, 1268/01 רחל כהן נ' החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ, פד"ע לט 71). 60. מקום שפיטורי הצמצום נקבעים על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי באופן סביר, אין מקום שבית הדין יחליף את ההליך המוסכם בין הצדדים בהליך הנראה לו עדיף: "בדרך כלל, אופן ביצוע פיטורי הצמצום נקבע על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי באופן סביר ואין מקום שבית הדין יחליף את ההליך המוסכם בין הצדדים בהליך הנראה לו עדיף. לאמור, במקרים בהם הוסדרה סוגיית פיטורי הצמצום במסגרת ארגונית, יש ליתן תוקף לאומד דעת הצדדים, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם, למעט אם יש בהסכם משום הפרה ברורה של זכויות העובד הבודד (כגון, קביעה שבפיטורי צמצום יפוטרו ראשית לכל נשים" (ע"ע 1323/01, 1268/01 רחל כהן נ' החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ, פד"ע לט 71). 61. הנתבעת נקלעה למצוקה כלכלית, אשר בעקבותיה נדרשה על ידי משרד הפנים, להפעיל תוכנית הבראה. 62. ביום 30/9/04 אושרה תוכנית הבראה על ידי מליאת המועצה, וביום 27/10/07 הודיע מר גדעון בר לב, המנהל הכללי במשרד הפנים, לנתבעת כי משרד הפנים החליט לאשר את תוכנית ההבראה שהוגשה על ידי הנתבעת, וזאת, בכפוף לנספח אשר יהווה חלק בלתי נפרד מתוכנית ההבראה (נספח ג' לתצהירו של עו"ד יוסף קבלאן). 63. סעיף 1 לנספח לתוכנית ההבראה קובע: "הפחתת 45 משרות תקן (26 עובדים) ממצבת כח- האדם של המועצה ביחס למצבת כח-האדם, על- פי הדוח הכספי המבוקר ליום 31/12/03. לביצוע עד 31/12/04" (נספח ג' לתצהירו של עו"ד יוסף קבלאן). 64. בהתאם לכך, וועדת הנהלת המועצה קבעה קריטריונים מנחים לצורך יישום תוכנית ההבראה, שעיקרם: א. עקרון אחרון נכנס, ראשון יוצא. ב. מידת חיוניות העובד למערכת. ג. מצב סוציו- אקונומי, ובכלל זה עובדים שהם פנסיונרים ממקומות עבודה אחרים (ראה: סעיף 14 לתצהירו של עו"ד יוסף קבלאן; נספח ד' לתצהירו של עו"ד יוסף קבלאן). 65. להשלמת התמונה יצוין כי, ביום 23/4/06 נחתם הסכם הבראה בין הנתבעת לבין הסתדרות המעו"ף, לפיו ובין היתר, עניינם של שישה עובדי הנתבעת, וביניהם התובע, יועבר לדיון והכרעה של ועדה פריטטית, בהתאם להליך יישוב חילוקי דעות הקבוע בסעיף 84 בפרק יז' לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, ובכפוף לקבוע בהסכם ההבראה המקומי (מוצג נ/7). 66. כמו כן, ביום 23/4/06 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין הנתבעת לבין הסתדרות המעו"ף, ההסתדרות במרחב מרכז הגליל דרומי ועד עובדי הנתבעת. סעיף 4 להסכם זה קובע, בין היתר, כדלקמן: "רשימת העובדים שהוסכם כי יסיימו את עבודתם ברשות המקומית לאחר מועד חתימת הסכם זה, לרבות אישור משרד הפנים לרשימת העובדים אשר יסיימו את עבודתם ולתנאי סיום עבודתו של כל עובד בהתאם לאמור בסעיף 7 להלן מצורפים כנספחים א1 ו- א2 להסכם זה. רשימת העובדים שסיימו עבודתם מאז ינואר 2004 מצורפת כנספח ב' להסכם זה. מוסכם ומובהר בין הצדדים כי הרשימה בנספח א' והרשימה בנספח ב' מהווים יחדיו את החסכון הנדרש לצורך עמידה בתכנית ההבראה. למען הסר ספק מובהר כי עובדים שפרשו מרצון נכללים אף הם בחסכון..." (מוצג נ/8). יובהר, כי שמו של התובע מופיע בנספח ב' להסכם הקיבוצי המיוחד. 67. עו"ד קבלאן העיד לפנינו כי, להליך פיטורי העובדים היו 2 שלבים, כדלקמן: "השלב הראשון היה דיון בנוכחותי יחד עם ועדת הפיטורים הסטטוטורית שכוללת יועץ משפטי, גזבר ומזכירת מועצה. הדיון הראשון היה ביום 13.12.04 שם אני מעלה את טענות המועצה בנוכחות העובד. גם יו"ר ועד העובדים נוכח. אחרי זה את קבלת ההחלטה האם לפטר או לא לפטר ועדת הפיטורים יושבת בנפרד יחד עם ועד העובדים. אני מבהיר את דברי. לשימוע לא היו שני שלבים אלא לפיטורים היו שני שלבים" (ש' 30- 24, עמ' 19 לפרוטוקול). 68. כמו כן, העיד עו"ד קבלאן ביחס להמלצתו לפטר את התובע, כדלקמן: "לא אני זה שמפטר אותו. יש ועדה סטטוטורית על פי החוק. היא יושבת לבד. היו מקרים שלא קיבלו את הדעה שלי. לו ראתה הועדה לנכון לזמנו שנית זו בעיה שלה ולא שלי. עצם העובדה שהוא התייצב ומסר את התעודה ומסר העתק ליועץ המשפטי ראיתי לנכון שהוא כשיר בריאותית לשימוע. ביקשתי מהועדה לפטרו והעדה ראתה לנכון לפטרו" (ש' 4- 1, עמ' 24 לפרוטוקול). 69. עו"ד קבלאן העיד לפנינו על אופן קבלת החלטת פיטורי העובדים במועצה, בעקבות תוכנית ההבראה כדלקמן: "ש.מה עשיתם כשהתקבלה ההחלטה לצמצם את העובדים בעקבות תוכנית ההבראה? ת.הבאנו את זה להחלטת מליאת המועצה. מליאת המועצה ביום 30.9.04 אישרה את תוכנית ההבראה ברוב דעות. ש.היא אישרה פיטורים כללים אבל לא הייתה רשימת מפוטרים? ת.נכון . לאחר מכן התכנסה ועדת ההנהלה בנוכחותי. חברי ועדת ההנהלה אם אני לא טועה היו סעיד שאהין, פהוד טאפש ורפיק חי'ר ועלי סעד וכמובן ראש המועצה . ש.מתי התכנסתם? ת.אם אני לא טועה בסוף נובמבר 2004 או תחילת דצמבר. ועדת ההנהלה לא עורכת פרוטוקולים רק מליאת המועצה עורכת פרוטוקולים. קבענו קריטריונים ורשימת עובדים שאנו נמליץ לפטרם לאחר שעיינו בכל רשימת העובדים והרשימה הועברה להסתדרות במסגרת הסכסוך הקיבוצי" (ש' 19- 8, עמ' 27 לפרוטוקול). 70. אם כן, ולאור כל האמור לעיל, טרם קבלת ההחלטה בדבר פיטוריו של התובע, הקימה הנתבעת וועדת פיטורים, אשר זימנה את התובע לשימוע, אולם, זה בחר לוותר על זכות זו. כמו כן, מילאה וועדת הפיטורים את חובת היוועצות עם הוועד המוטלת עליה, ביחס להרכב רשימת העובדים המועמדים לפיטורים, ועל כך נרחיב בהמשך. במצב דברים זה, היה בסמכותה של וועדת הפיטורים להחליט על פיטוריו של התובע (ראה והשווה: ע"ע 231/06 המועצה המקומית בית ג'אן נ' יוסף אסעד (טרם פורסם, ניתן ביום 28/5/06). חובת היוועצות עם הוועד טרם פיטוריו של התובע 71. לטענת התובע, ועד העובדים בנתבעת התנגד בתוקף לפיטוריו. כמו כן, פיטוריו נעשו בניגוד להוראות חוקת העבודה, ומבלי שנתקבלה הסכמת ההסתדרות. כך למשל, טוען ב"כ התובע בסיכומיו: "ועד העובד במ.מ. בית ג'ן והסתדרות העובדים התנגדו בתוקף לפיטורי התובע ושמו לא הוכנס עד הלום ברשימת המפוטרים בהסכם שנכרת בסופו של דבר בין ההסתדרות לבין המועצה". 72. לטענת הנתבעת, על פי הסכם ההבראה וההסכם הקיבוצי המיוחד, שנחתמו ביום 23/4/06, ההסתדרות נתנה את הסכמתה לתוכנית ההבראה של המועצה. כמו כן, ההסתדרות לא ביקשה לערוך שינוי ברשימת המועמדים לפיטורים, שכללה גם את התובע. 73. על חובת ההיוועצות והמשא ומתן הקיבוצי עמדה כב' סגנית הנשיא א' ברק-אוסוסקין בעס"ק 1018/04 שירותי בריאות כללית נ' הסתדרות המעו"ף, עבודה ארצי לג (72) 57: "תכליתה של ההיוועצות והמשא ומתן היא להביא לשיתוף בין האורגנים ביחסי העבודה - המעבידים וארגוני העובדים. בכך נוצר איזון בין הזכות הניהולית של המעביד לזכות העובד לעבוד. קיום היוועצות בטרם ביצוע הליכים המשנים מהותית את המצב במקום העבודה, דוגמת פיטורים בכלל ופיטורי הבראה בפרט, מגשים את תכליתו של משפט העבודה הקיבוצי - שיתוף תחת לעומתיות. ברי שחובה זו, כמו כל חובה משפטית, יש לקיים בתום לב. הדבר אמור הן לגבי המעביד והן לגבי ארגון העובדים. פירושו של קיום בתום לב הוא שכל צד ישקול את צעדיו בהגינות, תוך לקיחה בחשבון את האינטרסים של עצמו, גם של הצד השני ובענייננו, גם את האינטרסים של העובדים... שיתוף זה יש בו יתרון כלכלי לשני הצדדים... עובדים מרוצים יקדמו את המפעל ויעשו לשגשוגו. האינטרס המשותף אם כך הוא כלכלי. אך מעבר לכך יחסי עבודה בכלל, ויחסים קיבוציים בפרט, הם יחסים המצטיינים באלמנט אלטרואיסטי. הצדדים חיים ביחד ומעוניינים לתמוך זה בזה. העניין המשותף אם כן הוא מנימוקים כלכליים וממוטיבציה אלטרואיסטית". 74. לאחר שבחנו את מכלול העדויות, תצהירים, ראיות, והמסמכים השונים שהוגשו לתיק, הגענו למסקנה כי דין טענתו זו של התובע, לפיה ועד העובדים התנגד לפיטוריו, להידחות, מהטעמים שנפרט להלן: א. ראשית, נזכיר כי ביום 23/4/06 נחתמו שני הסכמים: האחד- הסכם הבראה אשר נחתם בין הנתבעת לבין הסתדרות המעו"ף, לפיו ובין היתר, עניינם של שישה עובדי הנתבעת, וביניהם התובע, יועבר לדיון והכרעה של ועדה פריטטית (מוצג נ/7). השני- הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין הנתבעת לבין הסתדרות המעו"ף, ההסתדרות במרחב מרכז הגליל דרומי ועד עובדי הנתבעת, ועל פי סעיף 4 להסכם, רשימת העובדים שסיימו עבודתם מאז ינואר 2004 מצורפת כנספח ב' (מוצג נ/8). שמו של התובע מופיע בנספח ב' להסכם הקיבוצי המיוחד. בהתאם להסכמים אלו, ביום 25/9/06 הודיעה עו"ד ריקנטי- רוסהר מטעם הנתבעת, לב"כ התובע, כי על פי החלטת הוועדה הפריטטית מיום 28/6/06, יועבר עניינו של התובע לדיון בפני בורר, בכפוף לכך שההליכים המתנהלים בתיק עב 4198/05 יבוטלו. אולם, התובע עמד על זכותו לנהל את תביעתו באופן פרטני, במסגרתה של תביעתו זו. ב. בהתאם לכך, אף אם נרחיק לכת ונקבל את טענתו של התובע, לפיה, לא ניתנה הסכמת וועד העובדים עובר לפיטוריו, הרי שהסכמה זו בוודאי ניתנה עם החתימה על הסכם ההבראה וההסכם הקיבוצי המיוחד ביום 23/4/06. ויודגש, מחומר הראיות שהוגש לתיק, לא עולה כי בכל שלב שהוא, וועד העובדים מחה כנגד פיטוריו של התובע, ביקש לבטלם ולהחזיר את התובע לעבודתו, או ביקש לפטר עובד אחר תחתיו. ג. התובע היה מיוצג בהליך השימוע על ידי נציג וועד העובדים בנתבעת. כך עולה מפרוטוקול וועדת הפיטורים, ומעדותו של מר חדיפה, לפיה, אומנם הוא עצמו לא ייצג את התובע בהליך השימוע, אולם, נציג וועד אחר - מר דאהר, שהיה מיופה כוחו, ייצג את התובע בפני וועדת הפיטורים. זאת ועוד, לאחר פיטוריו של התובע, המשיך וועד העובדים לייצג את התובע, ופנה אל הנתבעת בבקשות לתיקון וותק עבודתו, אך אותם נציגי התובע לא מצאו לנכון לפנות לנתבעת בטענות כנגד פיטוריו של התובע, או כנגד הליך הפיטורים, ובכל בקשה שהיא לבטל את הפיטורים ולהחזיר את התובע לעבודתו במועצה. אפליה והתנכלות 75. לטענת התובע, הליכי פיטוריו היו הליכים שרירותיים, אשר נעשו מתוך העדפות פוליטיות. כמו כן, התובע הופלה לרעה כאשר 15 עובדים אחרים שמסרו תעודות מחלה, הוזמנו בשנית להליך שימוע נוסף, זאת, כאשר מנגד התובע פוטר לאלתר. 76. לטענת הנתבעת, הקריטריונים המנחים לצורך יישום תוכנית ההבראה, נקבעו על ידי ועדת הנהלת המועצה ובהתבסס על תוכנית ההבראה. וועדת ההנהלה נהגה על פי נהלי משרד הפנים, ומבלי ששמה לעיניה כל שיקול אחר למעט השיקול הציבורי בקידום הליך ההבראה, תוך פגיעה מינימאלית אפשרית בעובדי המועצה. כמו כן, התובע לא הביא כל ראיה כי החלטות וועדת ההנהלה וועדת הפיטורים נעשו משיקולים זרים או מטעמים שרירותיים. נזכיר בקצרה, כי הלכה פסוקה היא שאפליה משמעותה יחס שונה אל שווים ויחס שווה אל שונים, וכי מושג השוויון משמעו יחס שווה אל בני אדם אשר אין ביניהם שוני שהוא רלוונטי לעניין נושא השוויון (להרחבה ראה: דנג"צ 4191/97 אפרים רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד (5) 330). 77. כבר בפתח הדברים, נאמר כי דין טענותיו של התובע ביחס לאפליה ולהתנכלות להידחות. אומנם, מהעדויות השונות ומחומר הראיות, התרשמנו כי בין הצדדים השונים המעורבים בעניין קיימת מערכת יחסים ארוכת שנים וטעונה. יחד עם זאת, מעבר לטענותיו בעלמא של התובע, לא הובאה בפנינו כל ראיה מוחשית, וכן, לא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של חשד סביר לביסוס טענותיו, כי שיקולים שרירותיים או העדפות פוליטיות, הם אלו שעמדו בבסיס ההחלטה על פיטוריו. 78. כאמור, בהליך פיטוריו, היה התובע מיוצג על ידי וועד העובדים בנתבעת. כמו כן, מחומר הראיות שהוגש לתיק, לא עולה כי בכל שלב שהוא, בין אם טרם קבלת ההחלטה על פיטוריו של התובע, ובין אם אחריה, התובע או וועד העובדים העלו טענות אפליה או התנכלות כנגד מקבלי ההחלטות בעניינו של התובע, מחה כנגד פיטורי התובע, ביקש לבטלם ולהחזיר את התובע לעבודתו, או ביקש לפטר עובד אחר תחתיו. 79. מעדותו של עו"ד קבלאן עולה, כי על פי תוכנית ההבראה, נדרשה המועצה לפטר כ- 49 עובדים (45.2 משרות). בהתאם לכך, לישיבת השימוע הראשונה, הוזמנו 52 עובדים, ונכון להיום צומצמו כ- 39- 38 משרות מלאות (ש' 9- 1, עמ' 22 לפרוטוקול). עוד העיד עו"ד קבלאן כי, עובד נוסף שהתייצב ביום השימוע במועצה ומסר תעודת מחלה, אולם, לא התייצב לשימוע, פוטר מעבודתו במועצה (ש' 28- 26, עמ' 22 לפרוטוקול). 80. עו"ד קבלאן העיד לפנינו כי, עובדים אחרים במחלקת המים שלא פוטרו מעבודתם במועצה, לא עמדו בקריטריונים שקבעה וועדת ההנהלה, ובין היתר, מתוך שיקולים סוציו- אקונומים של אותם העובדים (עמ' 26- 25 לפרוטוקול). 81. לטענת התובע, פגמים נוספים שנפלו בדרך התנהלותן של וועדת ההנהלה וועדת הפיטורים, הינם, אי ניהול פרוטוקול של וועדת ההנהלה, וחובת ההנמקה של שתי הוועדות. 82. לטענת הנתבעת, ועדת הפיטורים ערכה דיוניה באופן ענייני, נרשם פרוטוקול המשקף את שאירע בפועל, ותהליך קבלת ההחלטות נעשה על ידי וועדת הפיטורים בלבד. 83. כאמור, ביום 13/12/04 החליטה וועדת הפיטורים על פיטוריו של התובע, וזו הייתה לשון החלטתה בעניינו של התובע: "העובד והיב חרב העובד לא התייצב מאחר והוא במחלה עקב תאונת עבודה. יוסף: מבקש לפטר אותו למרות שהוא עובד במחלקת מים. העובד הוזמן לשימוע, קבל את ההזמנה ביום 10/12/04 שעה 11:00, היום בסביבות השעה 11:00 התייצב במועצה ומסר מכתבים ונראה בפתח הלשכה שלי עת שבקש למסור את העתק המכתב ליועץ המשפטי, והחליט על דעת עצמו לעזוב את המקום ולא להמתין לשימוע, על כן אבקש לקבל החלטה בהעדרו, כי צוין בהזמנה לשימוע כי מי שהוזמן ולא התייצב, רשאית הוועדה לקבל החלטה בהעדרו. אז אני מבקש לפטרו. החלטה: העובד לא התייצב לשימוע למרות שהיה במקום עריכת השימוע, והחליט משיקוליו שלו לעזוב את המקום לפני שנקרא לשימוע. בנסיבות אלו אין מקום לדחות את השימוע והועדה תדון בעניין בהעדרו של העובד. הועדה שמעה את נימוקי ראש הרשות והשתכנעה כי מתקיימים בעובד הקריטריונים המנחים לשם פיטוריו. לפיכך מחליטה הוועדה לפטר את העובד" (מוצג נ/1). 84. עלינו לזכור, כי בעקבות גירעון כלכלי עמוק אליו נקלעה המועצה, נאלצה היא לפטר עובדים במסגרת פיטורי צמצום, כחלק מיישום תוכנית הבראה. אין המדובר בפיטורים שנבעו מתכונותיו האישיות של התובע ושוכנענו, כי במישור הקיבוצי, נחתם ביום 23.4.06 הסכם קיבוצי מיוחד, בין הנתבעת לבין הסתדרות המעו"ף, הסתדרות במרחב מרכז הגליל הדרומי וועד עובדי הנתבעת, כאשר שמו של התובע נכלל ברשימת העובדים המפוטרים. 85. גם אם יש ממש בטענתו זו של התובע, לפיה, היה על וועדת הפיטורים לנמק כראוי את החלטת הפיטורים, הרי שמחומר הראיות ומדרך התנהלותו של התובע עולה, כי התובע ידע את הנימוקים והשיקולים לפיטוריו, שכן, לאחר קבלת הודעת פיטוריו, התובע פנה לנתבעים בבקשה לתיקון וותק עבודתו, אולם הוא או וועד העובדים לא פנו למי מהנתבעים לצורך קבלת נימוק כלשהו, וכל שכן, לא הביעו כל מחאה כנגד החלטת הפיטורים, הדרך בה התקבלה ההחלטה והשיקולים העומדים בבסיס ההחלטה. 86. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל במצטבר, דין התביעה להידחות. התובע ישא בשכר טרחת עורך דינם של הנתבעים, בסך של 1,000 ₪ + מע"מ, שישולם תוך 30 יום מהיום. שימוע