מבוא וטענות הצדדים 1. בפניי בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי אשר הוצא ביום 13.7.10 על ידי ראש המועצה המקומית קרית עקרון (להלן: "הצו"), מכוח סמכותו לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). בצו זה הורה ראש המועצה המקומית קרית עקרון על הפסקת העיסוק בעסק, מועדון בשם "קויינס" (להלן : "העסק") מהטעם הבא: "הינך עוסק ללא רישיון עסק בעסק טעון רישוי/אינך מקיים תנאי מתנאי הרישיון/אינך מקיים הוראות תקנה לפי סעיפים 9 עד 11ב". 2. לטענת המבקשים לא התקיים שימוע בעניינם בטרם הוצא הצו, ומכיוון שמדובר בסמכות דרסטית, דין צו זה שהוצא ללא קיום שימוע - להתבטל. עוד טוענים המבקשים כי העסק פועל כשלושה וחצי חודשים ללא כל דופי או תלונות וכי טרם פתיחתו השקיעו המבקשים בו סך של כ-4,000,000 ₪. לדבריהם, פעלו למלא אחר דרישות המשיבים לצורך קבלת רישיון עסק, וקבלו את כל האישורים הנדרשים, למעט אישור משטרת רחובות, אשר סירבה למסור למבקשים את נימוקיה לסירובה למתן אישורה לעסק, חרף פניות המבקשים לקבלת הנימוקים האמורים. המבקשים מוסיפים וטוענים כי סגירת העסק אף ליום תמיט אסון על העסק ותגרום לנזק בלתי הפיך באופן שלא ניתן יהיה לשקמו. לבסוף טוענים המבקשים כי הרשות פעלה בחוסר סבירות, בחוסר הגינות, משיקולים זרים, כאשר אף דרך קבלת החלטתם ואיסוף העובדות הרלוונטיות לשם קבלת ההחלטה לקו בפגמים מהותיים היורדים לשורשו של ההליך. 3. לטענת המשיבים 1 ו-2, ביקשה מהם המשיבה 3 לפעול לאלתר להפסקת פעילות העסק, בשל שיקולים ביטחוניים המבוססים על מידע מודיעיני. עוד ציינו כי המשיבה 3 הציגה בפניהם דו"ח ביקורת שנערך בעסק המבקשים, ומכתב המופנה למשיב 2 המורה לה לפעול להפסקת פעילות העסק (מש/1). המשיבים הדגישו, כי ללא אישור משטרת ישראל, יהיו נימוקיה אשר יהיו, לא רשאית המשיבה 2 להנפיק רישיון עסק, ומשמשטרת ישראל הבהירה כי בידיה חומר מודיעיני אשר בעקבותיו היא אינה מאשרת מתן רישיון עסק לעסק, החוק אינו מותיר למשיבה 2 כל שיקול דעת. משכך, לטענת המשיבים, באותו יום פעלו להוצאת צו הפסקה מנהלי, מטעמים של ביטחון הציבור. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי המבקשים מנועים מלהפעיל את העסק עד לקבלת רישיון עסק כדין, כאשר הוראת החוק בעניין ברורה ואינה מותירה פתח לשיקול דעת. 4. לטענת המשיבה 3, הצו הוצא הן נוכח המידע המודיעיני, והן נוכח הליקויים הבטיחותיים שעלו מביקורת שנערכה בעסק. עוד טענה כי היה דין ודברים בין העסק לבינה, שלא כטענת המבקשים, וכי הצו לא הוצא כטענת המשיבה ללא כל אזהרה. 5. עוד יצויין, כי לטענת המבקשים, נודע להם לראשונה במהלך הדיון כי קיימים ליקויים בטיחותיים בעסק, וכי הם מתחייבים לפעול בתוך שבועיים לתקן את כל הליקויים האמורים. עוד ציינו המבקשים ביחס לליקויים הנטענים, כי אלו בוודאי נבדקו על ידי הגורמים שנתנו את אישורם לעסק כגון שרות הכבאות. צו הפסקה מינהלי - תשתית נורמטיבית 6. סעיף 20 לחוק קובע כך: "היה לממונה על המחוז, לממונה על איכות הסביבה, לרופא מחוזי או לראש הרשות המקומית יסוד סביר להניח שנעברה בעסק או לגביו עבירה לפי סעיף 14, רשאי הוא לצוות בכתב על הפסקה ארעית של העיסוק בעסק, אם בסגירת החצרים ואם בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק". 7. כפי שציינתי בבב"נ 31348-04-10 י.ד. עשוש תשתיות בע"מ נ' עיריית מודיעין (להלן : "עניין עשוש"), הסמכות להוצאת צו כאמור היא סמכות דרקונית, העלולה לפגוע בזכויות יסוד של הפרט ובחופש העיסוק, טרם הרשעה ואף טרם העמדה לדין. על כן, יש לנקוט בסמכות זו במקרים חריגים בלבד בהם מתעורר צורך דחוף לסגור עסק חדש שנפתח ללא רישוי, או כדי למנוע מטרד, סכנה לשלום הציבור, בריאותו או בטחונו. 8. איני מקבלת את טענת המשיבים כי אין למשיבה 2 כל שיקול דעת כאשר עסק פועל ללא רישיון, ומרגע שעוסק פועל ללא רישיון עליה להפסיק את פעילותו לאלתר. אכן, סעיף 4 לחוק קובע כי "לא יעסוק אדם בעסק טעון רישוי אלא אם יש בידו רישיון או היתר זמני לפי חוק זה ובהתאם לתנאיו", אולם דרך המלך לטיפול במי שמפעיל עסק ללא רישיון, היא הגשת כתב אישום וניהול הליך פלילי בהתאם לסדרי הדין הפליליים, המאפשרים לנאשם להתגונן כראוי מפני האישומים המיוחסים לו, ולא הוצאת צו הפסקה מנהלי. לפיכך, לא די בכך שבעל עסק עבר עבירה לפי סעיף 14 לחוק בכדי שתהיה הצדקה להוצאת צו הפסקה מנהלי. צו מנהלי יוצא רק כאשר מתעורר צורך דחוף כמפורט לעיל (ראו: בג"ץ 265/65 סרולוביץ' נ' הממונה על מחוז ירושלים, פ"ד י"ט ע"א 394/82 מייזלר נ' המועצה המקומית נשר, פ"ד לז (4) 42),ב"ש 11179/08 חב' עמ.אס.אב השקעות נ' ראש עיריית ת"א (פורסם במאגרים); ב"ש (ר"ג) 26/04 גולד ניהול מסעדות נ' עירית ר"ג (פורסם במאגרים); ב"ש (חי') חווית שוני בע"מ נ' לשכת בריאות חדרה (פורסם במאגרים); בר"ש 09-11-29786 בוזגלו נ' עירית רמת גן (פורסם במאגרים). עוד ראו לעניין זה ע"פ (חי') 09-11-36385 עיריית חיפה נ' אנטואן שוקחה ובניו בע"מ, (להלן: "עניין אנטואן שוקחה") בה קבע כב' השופט שפירא בבית המשפט המחוזי חיפה, כדלקמן: "על כן, סבורני, כי בנסיבות המקרה גוברים האינטרסים של הגנה על שלום הציבור ושל הצורך באכיפה ראויה של החוק והמשפט ומניעת פעילות עסקית בעסק הפועל ללא רישיון, כאשר הדבר עלול לפגוע בטובת הציבור, על האינטרס הכלכלי של המשיבה (ראה רע"א 5891/00 ש.א.י. מועדונים בע"מ נ' מ"י [פורסם במאגרים, 2000], רע"פ 8774/05 חברת גאלרי ניהול בע"מ נ' ראש עיריית ת"א-יפו, [ 2005]" (הדגשות שלי - ש.ק.). 9. צו הפסקה מנהלי נתון לביקורת שיפוטית לפי סעיף 22 לחוק. מאחר שמדובר בבחינת החלטת רשות מנהלית, עומדת לרשות חזקת התקינות. על פי חזקה זו, נקודת המוצא היא כי המנהל פעל באופן תקין, כאשר הנטל מוטל על המבקש לסתור חזקה זו (ע"א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו נגד אבן אור פסגת רוממה בע"מ, נד (3) 749). במסגרת הביקורת השיפוטית, בית המשפט אינו שם עצמו בנעלי הרשות המנהלית ואינו מחליף את שיקול דעתה, אלא עליו לבחון אם פעלה בגדרי סמכותה ואם יישמה את כללי המשפט המנהלי בהם היא מצווה. דיון והכרעה 10. שמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לי על ידם, הכוללים בין היתר דו"ח ביקורת שנערך בעסק, הכולל את הליקויים שנמצאו בעסק (מש/4), וכן מידע מודיעיני הקיים בידי המשטרה. 11. בהליך זה בוחן בית המשפט את סבירות ההחלטה המנהלית. מכיוון שכך, אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתו של מוציא הצו, אלא בוחן את סבירות ההחלטה ליתן את הצו, תוך בחינת מכלול הנסיבות והשיקולים ששקל ובכללם זכויות היסוד שיש לאזן ביניהם. 12. במקרה זה היו מספר טעמים להוצאת הצו, כפי שעולה מהחומר שהוצג בפניי ומהעדויות: העובדה כי לעסק אין רישיון ולטענת המשיבה 3 לא יתקבל אף רישיון בעתיד, קיימים ליקויים בטיחותיים בעסק ובנוסף קיים מידע מודיעיני אשר הוצג בפניי, ממנו עולה כי קיים חשש לביטחון הציבור אם העסק יופעל. ייתכן כי לא די היה רק באחד מהטעמים המצוינים להוצאת הצו, אולם אני סבורה כי מכלול הטעמים המפורטים מצדיקים את הוצאת הצו, ולא מצאתי כל בסיס לטענת המבקשים כי הרשות פעלה בחוסר סבירות, בחוסר הגינות, ומשיקולים זרים. 13. נותר, איפוא, לבחון את טענת המבקשים כי לא התקיים שימוע בעניינם בטרם הוצא הצו. 14. החוק אינו מחייב עריכת שימוע בטרם הוצאת צו הפסקה מנהלי. עם זאת, קיימות החלטות שונות של בתי המשפט הקובעות כי ככלל, יש לערוך שימוע בטרם הוצאת צו הפסקה מנהלי, למעט מקרים חריגים בהם קיימת דחיפות בהוצאתו של הצו (ראו ב"ש 48/09 רפי חיים נ' ראש עיריית הרצליה (פורסם במאגרים,2009), ר"פ (ת"א) 4867/09 בנון נ' עיריית תל אביב יפו (טרם פורסם), בר"ש 09-11-30291 זלניק נ' עיריית רמת גן (פורסם במאגרים)). 15. כפי שקבעתי בעניין עשוש הנ"ל, אף אני סבורה כי בשל הפגיעה הרבה בזכויות יסוד של הפרט ובחופש העיסוק שלו, יש לאפשר לו להשמיע טענותיו בטרם נעשה שימוש בסמכות הפוגעת של הוצאת צו הפסקה מנהלי. ראו דברי כב' השופט אבינור בב"ש 48/09 הנ"ל, אשר בו נדון נושא זה בהרחבה: "הסמכות להוצאת צו הפסקה מנהלי היא סמכות דרסטית, במסגרתה הרשות רשאית לסגור עסק - עד כדי שבירת מטה לחמו של בעליו - וזאת עוד בטרם הוגש כתב אישום נגדו וממילא בטרם נערך בירור משפטי כלשהו בעניינו... בנסיבות אלה, מתבקש כמעט מאליו כי הרשות תאפשר לנפגע לטעון בפניה את טענותיו. ברי, כי במסגרת הוצאת צו הפסקה מנהלי - כמו גם במסגרת פעולות מנהליות רבות אחרות - הרשות מבקשת, ובדין, לפעול כנגד מפירי חוק למיניהם. ואולם, אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי לשלול מהנפגע את זכות הטיעון, בין בטענה שכלל אינו מפר את החוק ובין בטענה כי עניינו אינו מצדיק שימוש בסמכות הדרסטית של הוצאת צו הפסקה מנהלי. מכאן, שאין לפטור את הרשות - גם במקרים של הוצאת צו הפסקה מנהלי - מחובתה הכללית לערוך שימוע." 16. עם זאת, קבע כב' השופט אבינור, ואף עמדה זו מקובלת עליי, כי בשל העובדה כי צו הפסקה מנהלי, מעצם טיבו, נועד לפעולה דחופה לצורך הפסקה ארעית של עיסוק ללא רישיון עסק, רשאית הרשות לקבוע את עריכתו של השימוע באופן מיידי ולאלתר. 17. משמצאתי כי קיימת חובת שימוע בטרם הוצאת צו הפסקה מנהלי לפי סעיף 20 לחוק, נותר לבחון מה נעשה במקרה שלפניי, ומה התוצאה של אי קיום חובת שימוע, אם חובה זו לא קוימה במקרה זה. 18. כעולה מהעדויות שהוצגו בפניי, התקיימו מספר שיחות בין נציגי המבקשים למשיבים ואף התקיימה פגישה בין נציגי המבקשים לנציגי המשיבה 3. כמו כן עולה כי הודע למבקשים די זמן טרם הוצאת הצו כי קיים מידע מודיעיני אשר מונע מהמשטרה לתת להם אישור לקבלת רישיון עסק, מבלי שפורט אותו מידע. עם זאת, עולה עוד, כי לא הודע למבקשים כי בדעת הרשות להוציא צו הפסקה מנהלי, לא נאמר להם דבר אודות הליקויים הבטיחותיים אשר נמצאו בביקורת שנערכה בעסק, ולא ניתנה להם אפשרות להציג טיעונים בעניין צו ההפסקה המנהלי. 19. בנסיבות אלה אני סבורה כי נפל פגם בכך שלא ניתנה למבקשים זכות שימוע. היה על מוציא הצו להודיע למבקשים כי בדעתו להוציא צו הפסקה מנהלי, ולקיים שימוע בטרם הוצאת הצו. 20. משמצאתי כי נפל פגם בהתנהגות הרשות בעניין זה, יש לבחון מה תוצאות הפגם במקרה זה. כפי שנקבע ברע"פ 4398/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (3) 637 (להלן: "פס"ד הראל"), הפרה של זכות הטיעון היא עילה בפני בית-המשפט לבטל החלטה מינהלית, אולם בטלותה של החלטה שנפל בה פגם של הפרת זכות הטיעון, אינה מוחלטת אלא יחסית. 21. עליי לבחון, איפוא, האם במקרה דנא, חרף העובדה שלא ניתנה למבקש הזדמנות לטעון את טענותיו עובר להוצאת צו ההפסקה, מן הראוי לקבוע שהצו יעמוד בתוקפו. בין היתר עליי לשקול לעניין זה, מה הנזק שנגרם לאדם משום שנמנע ממנו שימוע מוקדם ומה הנזק שעלול להיגרם לציבור אם תבוטל ההחלטה (ראו לעניין זה פס"ד הראל הנ"ל בעמ' 645). 22. במקרה דנא, ניתנה למבקשים הזדמנות לשטוח טענותיהם בפני המשיבים במהלך הפגישה והשיחות שנערכו עימם, ובין היתר בנושא המידע הקיים בידי המשטרה, שהוא הטעם המרכזי להוצאת הצו. בנוסף, מדובר בעסק של מועדון, המוכר משקאות משכרים, הפועל ללא רישיון, אשר קיים לגביו מידע מודיעיני המעלה חשש כי הפעלתו תפגע בביטחון הציבור, וקיימים כיום ליקויים בטיחותיים. בנסיבות אלה, מכלול השיקולים מביא אותי למסקנה כי מן הראוי שהצו יעמוד בתוקפו למרות הפגם. 23. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל בהחלטה על הוצאת צו ההפסקה המנהלי פגם המצדיק התערבות של ביהמ"ש, מאחר שנשקלו כל השיקולים הראויים בנסיבות העניין ולא היה בהוצאת הצו בנסיבות משום חוסר סבירות המצדיק התערבות. לפיכך הבקשה לביטול הצו נדחית. צו הפסקה מנהלישימועצווים