בפניי בקשה מטעם התובעת "להורות על איסור פרסום שם התובעת ו/או פרטיה המזהים בכל אמצעי פומבי, לרבות פרסום באתרי חיפוש באינטרנט". עובדות והליכים רלוונטיים ביום 9.11.11 הגישה התובעת נגד הנתבעים תביעה בתיק זה. מדובר בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן - "חוק פלת"ד"), לפיצוי התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים מיום 22.3.08. בסעיף 44 לכתב התביעה ביקשה התובעת למנות מומחים רפואיים בשישה תחומים נפרדים לקביעת נכותה של התובעת, וזאת בנוסף למומחה רפואי בתחום הפלסטיקה שכבר מונה בהסכמת הצדדים. ביום 15.3.12 הגישה הנתבעת 2 כתב הגנה וכן תגובה על בקשת מינוי המומחים. ביום 16.4.12 הוריתי לתובעת להגיש בקשת מינוי מומחים נפרדת, מפורטת ומנומקת. ביום 1.5.12 הגישה התובעת בקשת מינוי מומחים חדשה, בה נתבקש מינויים של מומחים בתחומי פסיכיאטריה וגסטרואנתרולוגיה. ביום 8.5.12 הגישה הנתבעת 2 תגובתה על בקשת המינוי החדשה. ביום 14.5.12 ניתנה חוות דעתו של המומחה שמונה בהסכמת הצדדים בתחום הכירורגיה הפלסטית. בחוות הדעת נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 20%. ביום 14.5.12 נתתי החלטה בבקשת מינוי המומחים החדשה, החלטה בה נעתרתי לבקשה והוריתי על מינויים של מומחים בשני תחומי הרפואה הנ"ל. ביום 20.5.12 הגישה התובעת הודעה בדבר הגשת חוות הדעת הנ"ל של המומחה המוסכם ובדבר פניית התובעת לשני המומחים הנוספים לשם בדיקתה על-ידיהם. ביום 3.7.12 הגישה התובעת בקשה "להורות על איסור פרסום שם התובעת ו/או פרטיה המזהים בכל אמצעי פומבי, לרבות פרסום באתרי חיפוש באינטרנט" (להלן - "הבקשה שבנדון"). יצוין כי לבקשה שבנדון צורפו מסמכים שונים אך לא צורף תצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בבקשה (למעשה מדובר בטענה עובדתית עיקרית אחת, זו שנכתבה בסעיף 8 לבקשה שבנדון: "..וחשיפת הפרטים האמורים פוגעת בפרטיותה של התובעת, ועלולה לשבש באופן מהותי את שיקומה, ו/או ניסיונותיה לחזור למסלול החיים שלפני התאונה"). ביום 8.7.12 הגישה הנתבעת 2 תגובתה לבקשה שבנדון, בה הובעה התנגדות לבקשה. לתגובה לא צורפו מסמכים וגם לא תצהיר, אם כי התגובה לא כוללת טענות עובדה אלא טענות משפטיות בלבד. ביום 16.7.12 הגישה התובעת תשובתה על תגובת הנתבעת 2. בתשובתה זו חוזרת התובעת על עמדתה ובקשתה ואינה מקבלת את נימוקי ההתנגדות של הנתבעת 2. לתשובה לא צורפו מסמכים וגם לא תצהיר, למרות שגם בתשובה זו הועלו מס' טענות עובדה: בסעיף 14 לתשובה נכתב שהתובעת "איננה "אישיות ציבורית"...היא אינה בכירה או בעלת יכולת לייצב את מעמדה.."; ובסעיף 16 לתשובה נרשם כך: "ברי, כי בגילה הצעיר של התובעת, בראשית דרכה בחייה הבוגרים, האישיים והמקצועיים, ודאי שאין בידי התובעת הכלים או היכולת להתגונן מפני הנזק הטמון בפרסום שמה, וקישור שמה לנזקים רפואיים" מושא התביעה, ש"מהווים פגיעה חמורה וחזיתית בפרטיותה ובזכות הגישה החופשית לערכאות". דיון ומסקנות אקדים מסקנה לדיון: דין הבקשה שבנדון להתקבל. הצדדים הפנו להלכות שונות, לתמיכה בעמדות המנוגדות אותן הציגו, אך לאחר קריאת כל ההלכות הנ"ל וכן הוראות החוקים הרלוונטיים, באתי למסקנה כי יש ליישם בענייננו הלכה עקרונית מסוימת אחת, שדנה והכריעה באופן מפורט ומנומק בשאלה המתעוררת במקרה שלנו והתוותה דרך פיתרון מאוזנת, שבכל הכבוד, שוכנעתי שיש ללכת בה. כוונתי לפסה"ד שניתן ב-ע"א (מחוזי ת"א) 2319/08 וכן 2321/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 1.6.11) (להלן - "עניין פלוני"). בעניין פלוני נדונה השאלה - באיזה אופן על בית המשפט להכריע בבקשת תובע בתביעה לפי חוק פלת"ד ליתן צו האוסר פרסום הליכים בתביעה בשל פגיעת הפרסום בפרטיותו של התובע (להלן - "השאלה העקרונית"). תוך יישום החוקים הרלוונטיים וההלכות המחייבות של ביהמ"ש העליון, קובע ביהמ"ש בעניין פלוני כך: · בהכרעה בשאלה העקרונית כרוכה התנגשות בין הזכות לפרטיות לבין עיקרון פומביות הדיון. לשני אלה מעמד נורמטיבי רם (הזכות לפרטיות מעוגנת בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 ואף בסעיף 7(א) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואילו עיקרון הפומביות מעוגן בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 ואף בסעיף 3 לחוק-יסוד השפיטה), אך בתחרות שביניהם, כעיקרון, הבכורה נתונה לעיקרון פומביות הדיון.חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 ואף בסעיף 7(א) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואילו עיקרון הפומביות מעוגן בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 ואף בסעיף 3 לחוק-יסוד השפיטה), אך בתחרות שביניהם, כעיקרון, הבכורה נתונה לעיקרון פומביות הדיון. · המחוקק יצר איזון מיוחד בין הזכות לפרטיות לבין עיקרון פומביות הדיון במסגרת סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, שלפיו: "בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם" (ההדגשות שלי - א.כ.). · ביהמ"ש בעניין פלוני מפנה למבחנים ולשיקולים שנקבעו ב-ע"א 4963/07 ידיעות אחרונות בע"מ נ' עו"ד פלוני (לא פורסם, 27.2.08) באשר לאופן שבו יש לפרש את הדיבור הנ"ל "לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות", מבחנים ושיקולים לפיהם: o "ככל שהמידע מתייחס לעניינים המשתייכים לליבת המונח פרטיות, תגבר הנטייה לראות בפגיעה כפגיעה חמורה". o "על בית המשפט לבחון הן את מהות הזכות הנפגעת, הן את עוצמת הפגיעה בה". o גם בהינתן פגיעה חמורה בפרטיות, "על בית המשפט לאזן בין עקרון פומביות הדיון לבין הפגיעה בפרטיות", כאשר "בגדר איזון זה יש לשקול את מידת העניין הציבורי שבפרסום המסוים אל מול הנזק שייגרם כתוצאה ממנו" וכן "בנוסף, ומבלי לקבוע רשימה סגורה של שיקולים אפשריים, ניתן להביא במניין השיקולים את השלב בו נמצא הדיון השיפוטי". o "את החריגים לעקרון פומביות הדיון יש לפרש על דרך הצמצום". · ביהמ"ש בעניין פלוני קובע כי "יש מקום להבחנה בין איסור פרסום כולל של ההליך המשפטי או חלקים ממנו, כך גם פרסום פסק הדין, לבין אפשרות לפרסום פסק הדין אך ללא שמות או פרטים מזהים". · "אין ספק כי אותם עניינים אשר קרובים לליבת הפרטיות, דוגמת יחסים אינטימיים בין בני זוג, פגיעה בהם תיחשב לפגיעה חמורה בפרטיות". · "אין לכאורה הכרח לפרש את דרישת החומרה באופן נוקשה, אלא יש לבחון דרישה זו על רקע של שיקולים נוספים, דוגמת השלב שבו מבוקש איסור הפרסום, מיקום הפגיעה בפרטיות ביחס לליבת הזכות לפרטיות, מעמדו של הנפגע, העניין הציבורי, ועוד שיקולים אליהם נידרש". · "עוד יש לציין כי אין להתעלם מהמגמה של המחוקק להרחיב את תחום העניינים והאנשים אשר לגביהם תגבר הזכות לפרטיות על פני הזכות של פומביות הדיון". · "אחד מהשיקולים אותם בית המשפט ישקול הוא מעמדו ומיהותו של הנפגע. בחינת מעמדו, יש לבחון האם מדובר בבעל דין בתיק אזרחי/פלילי, עד, אדם הקשור ישירות לנושא הדיון (נפגע עבירה), אדם הקשור בעקיפין (עד ראיה) וכד'. בחינת מיהותו של הנפגע, יש לבחון האם מדובר בקטין, אדם חסר ישע, באדם בעל מוגבלות, בקרבן עבירה, איש ציבור וכד'. " · "שיקול חשוב הוא השלב שבו מבוקש איסור הפרסום. אינו דומה ראשית ההליך, לאמצעיתו, לסופו או לבתר סופו (כבענייננו). מאזן השיקולים משתנה עת אנו נמצאים בסוף ההליך, ודומה כי ככל שהזמן חולף, כך משקלו של עיקרון פומביות הדיון פוחת אל מול הזכות לפרטיות." · "שיקול חשוב, שאין להתעלם ממנו, הוא היקף הפרסום. ברי, כי ככל שהפרסום רחב יותר כך הפגיעה בפרטיות תהיה גדולה יותר. כאן, לטעמי, תהום פעורה בין המצב בעבר לבין המצב דהיום, נוכח השינויים הטכנולוגיים, עליהם נעמוד לקמן, עד כי קשה בעיניי להסיק בהכרח מאשר נאמר בעבר לנעשה דהיום. כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק התבטא בעניין אחר כי "הכמות עושה איכות", ויפים הדברים אף לענייננו (בג"ץ 910/86 עו"ד רסלר נ' שר הבטחון, פ"ד מב(2) 441). יש והיקף הפגיעה ישפיע אף על חומרת הפגיעה, כך שפגיעה קלה, המצויה במעגל הרחב של הפרטיות, תיעשה לחמורה, מעת שמדובר בפרסום רחב היקף, הן מבחינת הקהל הנמען והן מבחינת אורך חיי הפגיעה (להשפעת משך הזמן ראו מוסקוביץ ריש עמ' 440, המציין זאת כמקור להבחנה בין זכון העיון בארכיונים לבין זכות פומביות הדיון). כאמור לעיל, שאלת ההיקף קשורה לשאלת השלב בפרסום. היקף נרחב בתחילת ההליך עוד בטרם נתקבלה תגובה מאת נתבע ונאשם, תוביל לפגיעה חמורה יותר, מאשר פרסום נרחב לאחר שההליכים כבר החלו, וגרסת הנתבע או הנאשם כבר נשמעה. הוא הדין לפרסום נרחב לאחר מתן פסק הדין ולתקופה ארוכה וקבועה (כגון פרסום ב"פד"י"), לעומת פרסום בעת ניהול ההליכים בעיתון יומי וכד'." · "לאור שתיקת המחוקק בעניין, יצאה הנחיה של מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, לשופטים בה הוא מבקש להפנות את תשומת הלב לכך שפסקי הדין והחלטות כוללים, לא אחת, מידע פרטי אודות המתדיינים. עוד הוא מציין "כי החריגים לפומביות הדיון הקבועים בסעיפים 68 - 71 לחוק בתי המשפט, אינם מותאמים לעת הנוכחית, המתאפיינת בזרימת מידע חופשי ומהיר וכי הדין אינו מספק מענה הולם לבעיה שמתעוררת", מכך הוא מסיק "נוכח דברים אלה, נבקש את שימת לבכם בעת כתיבת החלטות לעניין איזכור פרטים אישיים שאין חובה בהם ואשר פרסומם עלול לגרום לפגיעה בפרטיותם של המתדיינים". מעבר להנחיה זו, אין למעשה פתרון ברור ליחס שבין הזכות לפרטיות לבין עקרון הפומביות, בהתייחס למהפך שחוללה ההתפתחות הטכנולוגית. " · "כך צויין כי שיקול נוסף שעל בית המשפט לשקול הוא העניין הציבורי שבפרסום....... ניתן להפנות למספר מקרים בהם ישנה חשיבות לפרסום פרטים מזהים, חרף פגיעה נטענת בפרטיות, תוך בחינת כל מקרה ומקרה לגופו, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר. כך בתחום הפרטי ניתן להפנות לאותם מקרים בהם קובע בית המשפט כי אדם אינו מהימן, קביעה אודות רשלנותו של בעל מקצוע כגון עו"ד או רופא, קביעה אודות התנהלות שלילית של מתדיין זה או אחר בעסקיו, טענה לקבלת תמורה שלא דווחה כגון בתיקי נזיקין, קביעה של בית משפט כי אדם התחזה, לרבות בתיקי נזיקין, כסובל מנכות זאת או אחרת או כי הסתיר הליך משפטי קודם. בכל אותם מקרים גם אם תתעורר טענה של פגיעה בפרטיות ואף כטענה לפגיעה חמורה, עדיין ישנה חשיבות כי חרף אותה פגיעה לא יסתתר אותו טוען ויבקש למנוע חשיפת אשר נקבע לגביו. לא למותר להוסיף כי ככל שעסקינן בתחום הפלילי ישנה חשיבות ואף לצורכי הרתעה בפרסום שם העבריין. בלשון אחרת, קיימים אינטרסים בעלי חשיבות רבה לפרסום פרטים מזהים אודות בעל דין, בעת שניתן היה לטעון שעצם הפרסום יהיה בו משום פגיעה בפרטיותו כך גם חלק מתוכנו של פסק הדין או ההליך המשפטי. " מן הכלל אל הפרט בראשית הדברים יש להתייחס לעובדה, כי התובעת השתהתה בהגשת הבקשה שבנדון וכי השתהות זו יצרה מצב מסוים בשטח שמעמיד בספק את החיוניות ואת האפקטיביות של מתן צו איסור פרסום, שכן ברור כי פרסום (פוגע כנטען) כבר נעשה בפועל (היה ראוי לתובעת לעתור לצו אסור פרסום מראש, ולמצער, בסמוך למועד ההחלטות שניתנו בעבר בתיק, דבר שלא נעשה). יחד עם זאת, בהתאם להלכה שנקבעה בעניין פלוני (שגם בו היה מדובר במקרה של מתן צו איסור פרסום בנסיבות בהן הפרסום כבר בוצע בפועל) וגם כדי להקטין את מימדי הפגיעה וגם כדי לחזק את המסר הנורמטיבי העולה מעניין פלוני, מצאתי להידרש לגופה של הבקשה שבנדון, ולקבלה. והערה מקדמית נוספת: התובעת לא תמכה את בקשתה בכל תצהיר, למרות, שכמפורט לעיל, היא טוענת גם טענות עובדתיות. אכן, היה ראוי לתובעת לצרף תצהיר לבקשתה, ולמצער, לתשובתה לתגובת הנתבעת 2, משעה שהנתבעת 2 העלתה בתגובתה טענות לגבי חסר זה בתצהיר. יחד עם זאת, מאחר שעיקר הטענות הינן במישור הנורמטיבי-הערכי, מאחר שברי לכל (אף בגדר ידיעה שיפוטית), כי פרסום כאמור עלול בהחלט לפגוע בפרטיותו של אדם, כל אדם, מאחר שהנתבעת 2 לא טענה לעובדות אחרות מאלו שנטענו ע"י התובעת וכדי לחדד את המסר הנורמטיבי שנקבע בעניין פלוני, מצאתי לבחון את הדברים לגופם, חרף מחדלה הדיוני הנ"ל של התובעת. לאחר עיון בכל מסמכי וטענות הצדדים וביישום ההלכה הנ"ל שנקבעה בעניין פלוני על נסיבות המקרה שלנו, באתי למסקנה כי ראוי להיעתר לבקשה שבנדון, מן הטעמים הבאים: · ניכר כי פרסום פרטים על מצבה הרפואי והנפשי של התובעת ברבים טומן בחובו פגיעה חמורה בפרטיותה של התובעת, ולמצער, אפשרות ממשית לפגיעה כזו. עסקינן באשה צעירה בתחילת דרכה בחיים, שהפרסום הרחב והנצחי למעשה (ברחבי האינטרנט) אודות מצבה המשתקף בהחלטות שניתנו ושעוד צפויות להינתן בתיק זה עלול בהחלט להסב לה נזק ופגיעה גדולים. מקובלים עליי דברי התובעת לפיהם יש לאפשר לה להשתקם מסיבוכי התאונה מושא התביעה, כאשר פרסום נרחב ונצחי כאמור לא יאפשר לה שיקום כזה. בהקשר זה יצוין, כי עובדות כתב התביעה ונספחיו מצביעות על פגיעה גופנית ונפשית מיוחדת. פרסום בציבור של פרטים אודות פגיעה מיוחדת זו צפוי ברמה גבוהה של ודאות לפגוע באופן קשה ולא מידתי בתובעת. · צו איסור הפרסום המבוקש הינו מתון ומאוזן, בכך, שמחד גיסא, אינו מונע פרסום תוכן ההליכים המשפטיים, ובכך מאפשר את קיומן של ההצדקות והרציונאלים שבבסיס עיקרון הפומביות, אך, מאידך גיסא, שומר על פרטיותה של התובעת ומונע פגיעה חמורה בתובעת. · נראה גם שאין קושי מיוחד לקבוע שאין ולא צריך להיות לציבור הרחב עניין של ממש בפרסום פרטיה של התובעת המסוימת שלפנינו. לא מדובר באישיות ציבורית, לא מיוחסים לתובעת מעשים או התנהגויות מיוחדים שראוי להביאם לידיעת ולמודעות הציבור ביחד עם פרטיה האישיים של התובעת, והנתבעת לא הצביעה על כל טעם מיוחד שמצדיק שקיפות מירבית של פרטיה האישיים של התובעת. · יתכן אף שקיים אינטרס ציבורי הפוך, כלומר אינטרס ציבורי שלא לפרסם את פרטיה האישיים של התובעת, וזאת כדי לא להרתיע תובעים פוטנציאליים בתביעות לפי חוק פלת"ד (וכידוע מדובר בתביעות נפוצות ביותר) מלהגיש תביעות כאלו, בשל החשש מפני חשיפה ופרסום ברבים של פרטיהם האישיים ושל פרטי המצב הרפואי-הנפשי המיוחד ממנו הם סובלים. לסיכום אני נעתר לבקשת התובעת ומורה על איסור פרסום שם התובעת ו/או פרטיה המזהים בכל אמצעי פומבי, לרבות פרסום באתרי חיפוש באינטרנט. מזכירות ביהמ"ש מתבקשת לשנות את שם התובעת בתיק בימ"ש זה ל-"פלונית", את שם הנתבע 1 ל-"פלוני", את שם הנתבעת 2 ל-"פלונית" ולרשום הערה בתיק בדבר צו איסור פרסום זה. מצאתי לשנות כאמור גם את שם הנתבעים, מחשש שפרסום שמם המלא, ביחד עם שאר תוכן ההחלטות, יוביל לחשיפת זהותה של התובעת. מובהר כי איני נדרש בהחלטתי זו (וגם לא נתבקשתי לכך ע"י התובעת) לגורל הפרסומים שכבר נעשו ושקיימים אודות ההליכים בתיק זה (הכוללים גם את שמה של התובעת). פרסוםפרסום פסקי דיןאיסור פרסום