האם פגיעתו של התובע במהלך תאונת עבודה מיום 30/01/2014, נופלת בגדרו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן:" חוק הפיצויים"). טענות הצדדים בתמצית: 1. התובע, יליד 10/03/1976 טוען, כי נפגע בתאונה במהלך עבודתו כנהג ומפעיל משאית עם מנוף. בכתב התביעה נטען, כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, לאחר שסיים התובע להעמיס באמצעות מנוף על המשאית עמודי ברזל, הוא כיוון את המנוף למקומו, קיפל את הזרוע המייצבת הימנית ולאחר מכן החל בקיפול הזרוע המייצבת השמאלית ואז המשאית החלה להתנדנד מצד לצד וכתוצאה מכך אחד מעמודי הברזל שהיו על המשאית נפל לכיוונו וגרם לו לנזקי גוף (להלן: "התאונה"). 2. התובע טוען, כי אירוע התאונה נכנס תחת הגדרת חוק הפיצויים מחמת שהיא באה בגדר שימוש ברכב מנועי (הידרדרות או התהפכות של רכב; הינתקות או נפילה מרכב עומד או חונה; כניסה לרכב) ולחילופין, באה בגדר החזקה המרבה של ניצול הכוח המכני של הרכב. 3. הנתבעת טוענת, כי דין התביעה להידחות. נטען, כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים מחמת שתי סיבות; האחת, האירוע קרה בזמן פריקה וטעינה (ובנסיבות כאלה גוברת החזקה הממעטת הנ"ל על התנתקות או נפילה של מטען שאירעו בזמן העמסה או פריקה) והשנייה, האירוע לא התרחש בגלל ניצול הכוח המכני. נטען בנוסף, כי התאונה לא התרחשה בנסיבות שנטענו על ידי התובע בכתב התביעה אלא במהלך העמסת עמוד על משאית; יש לתת משקל לגרסה הראשונית שמסר התובע במד"א, בחדר המיון ואף למוסד לביטוח לאומי (להלן:"מל"ל"); גרסת התובע הינה גרסה של בעל דין המעוניין בתוצאות המשפט ומהווה עדות יחידה על כל הנובע מכך; כל עוד זרועות הייצוב של המשאית לא הורמו מעל הקרקע וכל עוד התובע לא ניתק את מערכת ההפעלה המאפשרת את הרמת הזרועות מתוך הקבינה של המשאית, פעולת ההעמסה לא הסתיימה. אשר לטענת התובע, כי עמד להיכנס למשאית לפני אירוע התאונה, טוענת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית אשר ממילא אינה נכונה עובדתית ומשפטית. לטענת הנתבעת, הפסיקה צמצמה את המונח כניסה ויציאה מרכב לשלב האחרון של הכניסה או היציאה ובמקרה הנדון ברור שהתובע היה במרחק של מטר או 70 ס"מ מהקבינה ולא היה בדעתו באותו שלב להיכנס למשאית. 4. בית משפט (כב' השופטת שרון צנציפר- הלפמן) הורה על פיצול הדיון בין שאלת החבות לבין שאלת הנזק. ביום 20/03/18 נחקר התובע על תצהירו ובתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם. 5. אדון תחילה אפוא בנסיבות אירוע התאונה ולאחר מכן אבחן, האם אירוע התאונה מהווה תאונת דרכים בהתאם לחוק הפיצויים אם לאו. נסיבות התאונה והתשתית הראייתית 6. בהתאם לתצהיר התובע, במועדים הרלוונטיים לתביעה עבד התובע נהג ומפעיל משאית מנוף בקרית ארבע. לדבריו הוא התבקש להרים באמצעות המנוף עמודי ברזל (להלן: "העמודים") על המשאית ולהסיעם לכתובת שניתנה לו. התובע הסביר בתצהירו את הפעולות שביצע על מנת להעמיס את העמודים על המשאית וכיצד אירעה התאונה (סעיפים א'-ח' לתצהיר התובע). לדבריו, עובר לתאונה, הפעיל תחילה את המשאבה (PTU) מתוך הקבינה של המשאית ולאחר מכן ירד מהמשאית, הוריד את הרגליים המייצבות של המשאית (להלן: "זרועות הייצוב") על מנת לייצב את המשאית לקראת הפעלת המנוף, הפעיל את המנוף והוביל אותו לעבר עמודי הברזל. באמצעות המנוף (קצה המנוף בנוי מכפות חובקות), סגר התובע את כפות המנוף על עמודי הברזל והעמיס אותם על ארגז המשאית. התובע טוען, כי לאחר שסיים להעמיס את עמודי הברזל כיוון את המנוף בעזרת הידיות למקומו, וסיים את טעינת המטען. בהמשך, ולצורך נסיעה למקום הפריקה, התובע הרים את הרגל המייצבת הימנית של המשאית ולאחר מכן החל בהרמת הרגל המייצבת השמאלית ובשלב זה, החלה המשאית להתנדנד מצד לצד במהירות תוך שהיא מעיפה את אחד הברזלים לכיוונו. התובע ציין כי לאורך כל האירוע, מנוע המשאית עבד. הרגליים המייצבות פועלות רק כאשר המנוע של המשאית פועל. 7. התובע נחקר ארוכות בדיון ההוכחות וחזר על גרסתו באופן עקבי, וברור. חרף מאמצים לקעקע את עדותו של התובע, עדותו לא נסתרה, ומצאתי אותה מהימנה והגיונית. ניכר היה כי התובע מספר על הדברים כהווייתם. התובע נשאל היכן עמד בעת התאונה, והשיב שעמד ליד הידיות של המשאית (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 20/3/18 ש' 21-22). לבקשת ב"כ הנתבעת שרטט התובע את המשאית, היכן עמד ביחס למשאית וכיצד נפל העמוד שפגע בו (השרטוט הוגש וסומן ת/1). התובע נשאל בחקירתו, כיצד החליק מארגז המשאית עמוד ברזל אם בדפנות ארגז המשאית קיים מעקה בגובה 3 מטרים והשיב, כי קיים דופן בארגז המשאית משני צדדי המשאית (ימין ושמאל) וכן מאחור אך מקדימה, כמטר לפני סוף הארגז (לכיוון הקבינה) הדופן "חתוכה ויורדת נמוך". התובע הסביר, כי מאזור זה הסמוך לקבינה של המשאית, נפל עמוד הברזל שפגע בו. 8. עיון בשרטוט שצייר התובע (ת/1) מלמד, כי הגרסה שמסר מתיישבת עם מבנה ארגז המשאית ואף עם טענתו, כי נפגע כאשר עמד לצד המשאית (ליד הידיות) ובסמוך לאזור ממנו נטען שנפל העמוד מארגז המשאית (סוף הארגז לכיוון הקבינה של המשאית). 9. התובע מסר בחקירתו (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 12-13), כי העמוד נפל מארגז המשאית לאחר שהוא סיים להעמיס את כל העמודים על ארגז המשאית, ולאחר שהניח את המנוף על העמודים בארגז: "בגרייפר (סוג המנוף – הערות שלי ד.ב.) בכפות אתה לא מקפל את המנוף, הוא לא מתקפל הצידה, ברגע שאתה מניח אותו זה סיום העבודה שלו" (שם, עמ' 8 ש' 12-18). התובע נדרש בחקירתו הנגדית, להסביר מה הייתה הסיבה להתנדנדות המשאית מצד לצד באופן שגרם לעמוד ליפול מארגז המשאית לכיוונו והשיב: " ברגע שאתה מרים את הרגל השמאלית אחרי שהרמנו את הימנית המשאית מייצבת את עצמה, מתנדנדת, אני יכול להראות פיזית, לאחר ש-6 עמודים היו בפנים ואחד עמד בצד שמאלי צמוד לדופן השמאלית, ברגע שאתה מרים את רגל המשאית אוטומטית מתנדנדת והחליק העמוד" (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 22-36). 10. הנתבעת טוענת כי הגרסה שמסר התובע בכתב התביעה, בתצהיר העדות ובחקירתו הנגדית, נסתרת במסמכים הרפואיים מזמן אמת באורח שלא ניתן לתת בגרסאותיו אמון. איני סבור כי אלה הם פני הדברים. יש לזכור, כי בעקבות התאונה הובהל התובע באמצעות מד"א לבית חולים הדסה עין כרם (להלן: "בית החולים") כאשר הוא סובל מפציעה של שבר סגור בטיביה ימין וחתך באזור בית החזה (סיכום מחלה בית חולים הדסה עין כרם מיום 30/01/2014- צורף לתיק מוצגי התובע). ממסמך רפואי נוסף שנרשם בבית החולים וכותרתו "עבודה סוציאלית – אורתופדיה א'" עולה, כי התובע סבל בעקבות הפציעה מכאבים: "בשיח איתו הוא לפני ניתוח מאוד כאוב אך מרגיש טוב". טבעי והגיוני בעיני, כי אדם הסובל משבר בירך ופציעה נוספת באזור בית החזה יתאר באופן כללי ותמציתי את נסיבות התאונה ולא יפרט את האירוע לפרטי פרטים וככל הנראה התובע אף לא התבקש לכך. 11. כפי שייראה להלן, התובע סיפר בבית החולים, במד"א ובהמשך גם בטפסים שהגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") על נסיבות קרות התאונה בקווים כלליים ובתמציתיות. אין בדברים שמסר כדי לשלול את גרסתו בתצהיר או בכתב התביעה ולטעמי להפך, יש במסמכים אלה כדי לחזק את גרסתו. בדו"ח מד"א (נ/2) מסר התובע את הגרסה הבאה: "נפתח חדר טראומה בעקבות מנגנון הפציעה +פצע חודר בית שחי ימין עמוק... הנ"ל היה במסגרת עבודה לפינוי עמודי חשמל מהרחוב עם מנוף הרים עמוד על משאית והעמוד נפל לו על הרגל . חשד לשבר בשוק ימין + שינוי צורה פצע פתוח בבית.. ימין לא מדמם". התובע נשאל בחקירתו על הרישום בטופס מד"א (נ/2) והשיב: " שהגיע חובש מד"א שאל אותי מה קרה, אני זוכר את זה כמו היום, אמרתי לו שנפל עלי עמוד מהמשאית, איך הוא הבין איך כתב מה עשה זה הוא מילא, הייתי פצוע קשה עם רגל מרוסקת, לא היה לי זמן לומר לו הרמתי את הרגל או הרמתי ליצב את המשאית. זה לא העניין סיפרתי שנפל עליי עמוד מהמשאית. " ( עמ' 10 ש' 14-19 לפרוטוקול). מסמך נוסף אליו מפנה הנתבעת הוא תעודת חדר מיון (נ/3). שם נרשם: " בן 38, לדבריו נחבל מעמוד חשמל שהתנתק ממנוף נחבל בבית חזה מימין...וכאבים בשוק ימין..." התובע התבקש בחקירתו להתייחס גם לרישום במיון בית החולים, והשיב: "אני הגעתי לבית החולים פצוע, ליחידת הטראומה, אחות שאלה אותי מה קרה, אמרתי לה שהחליק נפל כמו שאתה אומר מהמנוף, אם זה משאית או מנוף עצמו זה כבר לא רלוונטי, לא נשאלתי בדיוק מה קרה שם. הסברתי לה פשוט שנפל. כשנשאלתי בבית החולים מה קרה עניתי שנפל עלי עמוד מהמנוף מהמשאית." (עמ' 11 ש' 3-6 לפרוטוקול). 12. הנתבעת אינה מזכירה שני רישומים נוספים המופיעים במסמכים של בית החולים ואשר נרשמו בזמן אמת. אני סבור, כי יש לקרוא את הרישומים אליהם מפנה הנתבעת יחד עם הרישומים הנוספים מבית החולים כך שהתמונה העובדתית המתקבלת דווקא מחזקת את גרסת התובע ולא סותרת אותה. המסמך הראשון הינו מסמך שכותרתו " עבודה סוציאלית – אורתופדיה א' ( צורף לתיק מוצגי התובע). במסמך זה נרשם: "הגיע לאשפוז לאחר שעבר תאונת עבודה ונפל עליו מוט ברזל מהמשאית" (הדגשה שלי ד.ג.). המסמך השני אף הוא מזמן אמת- בבית החולים, וכותרתו "קבלה סיעודית". במסמך זה נרשם: " לדבריו ביום קבלתו במהלך עבודתו כמנופאי התגלגל עמוד חשמל על שוק ימין. כאשר ניסה להתחמק נחבל באזור בית השחי חזה ימין" (הדגשה שלי ד.ג.). מסמכים אלה מחזקים בבירור את גרסת התובע כי המוט נפל עליו מהמשאית וכי מדובר בעמוד חשמל "שהתגלגל", כפי שטען התובע גם בתצהירו בכתב התביעה, כי המוט עף לכיוונו מארגז המשאית ולא במהלך העמסת העמוד באמצעות המנוף. 13. מכל מקום, הסבריו של התובע בחקירתו הנגדית לרישומים בבית החולים הגיוניים ומהימנים ובכל מקרה לא מצאתי שהם סותרים את גרסתו, כפי שנמסרה בכתב התביעה, בתצהיר ובחקירה הנגדית. 14. התובע אף הסביר בחקירתו הנגדית, כי האפשרות שהעמוד חשמל נפל לכיוונו בעת שהורם העמוד בכפות המנוף אינה אפשרית נוכח צורת העבודה והבהיר כי כאדם מקצועי הוא לעולם לא מרים באמצעות כפות המנוף עמודים כאשר הם קרובים אליו אלא מצודד את המנוף ומרחיק את העמודים ממנו וכך מתבצעת ההעמסה של העמודים וכלשונו: "...כל הקטע של העמסה של העמודים האלה שנמצאים על הרצפה במרחק 3-4 מטרים ממני, אני חובק את העמוד, ויש בגרייפר (כפות המנוף- הדגשה שלי ד.ג.) צידוד, אני יכול לסובב אותו 180 לעולם כאדם מקצועי אני לא יכול להרים עמוד ולסובב אלי ולהרים למשאית, לעולם כך צורת העבודה אני מצודד את המנוף בצורה כזו, מדגים, שגם אם הוא נופל נופל לכיוון אחר לא לכיווני." ( עמ' 11 ש' 17-20 לפרוטוקול). 15. התובע התבקש להסביר מדוע בטופס התביעה שהגיש למל"ל (נ/4) לא סיפר על הורדת הרגל המייצבת של המשאית או על כך שהמשאית התנדנדה אלא רק כי: "מוט ברזל שהחליק מהמשאית פגע ברגל ימין", והשיב: " לא נדרשתי, בטופס לא כתוב להתחיל לפרט ולתאר את כל האירוע", ( עמ' 12 ש' 5 לפרוטוקול הדיון). 16. בכל הכבוד, איני סבור כי הגרסה שמסר התובע במל"ל שומטת באורח כלשהו את גרסת התובע בכתב התביעה או בתצהירו אלא להפך. התובע מציין בטופס התביעה למל"ל במפורש, כי התאונה אירעה כאשר מוט ברזל החליק מהמשאית ופגע בו. לא נטען כי המוט החליק מהמנוף אלא מהמשאית באורח המתיישב היטב עם גרסת התובע ומחזק אותה. 17. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שהובאו בעניין נסיבות התרחשות התאונה והמחלוקת בין התובע לנתבעת בהקשר זה, את מהימנות עדות התובע, סבירותה ומכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה, כי התאונה ארעה כפי שתיאר התובע, דהיינו לאחר שסיים להעמיס את כל עמודי החשמל על ארגז המשאית, הניח את המנוף על העמודים, הרים את הרגל המייצבת הימנית ורק לאחר שהרים את הרגל המייצבת השמאלית, המשאית זזה מצד לצד וכתוצאה מכך עמוד ברזל נפל מארגז המשאית לכיוונו של התובע וגרם לו לנזקי גוף. 18. אמנם עדות התובע בהקשר זה הינה עדות יחידה של בעל דין ובהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, לא יפסוק בית המשפט בהליך אזרחי בנסיבות המפורטות בגוף הסעיף, על פי עדותו של עד יחיד, אלא אם ייתן טעם על שום מה הוא מוכן להסתפק בעדות יחידה, אולם במקרה דנן, עדות התובע הינה אמינה, כנה והוכחה כדבעי במאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי, כך במיוחד כאשר הובאו לה חיזוקים (המסמכים הרפואיים מזמן אמת- במיוחד אלה בהם נרשם, כי העמוד התגלגל או החליק מהמשאית, כפי שפורט לעיל). במהלך דיון ההוכחות התרשמתי, שמדובר במי שאומר את הדברים כהווייתם כפי שהוא זוכר אותם. עדותו השתלבה לא רק עם המסמכים הרפואיים אלא גם עם השרטוט שהתבקש לשרטט במעמד הדיון (נ/1). 19. משנקבעו הממצאים לגבי אופן התרחשות התאונה, הסוגיה הבאה שיש לבחון היא האם האירוע מהווה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים אם לאו. האם מדובר בתאונת דרכים? 20. התובע טוען, כי התאונה נכנסת בהגדרת הבסיס של תאונת דרכים, בהיותה פעולה נלווית לכניסה לרכב ו/או הידרדרות או התהפכות של רכב ו/או הינתקות או נפילה כאמור מרכב חונה או עומד ולחילופין כי חלה בנסיבות המקרה החזקה המרבה של ניצול הכוח המכני. 21. הנתבעת טוענת, כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים מחמת שאירוע נפילת העמוד על התובע התרחש במהלך טעינת העמוד על המשאית. הנתבעת מפנה לעדותו של התובע בחקירתו הנגדית וטוענת כי כל עוד רגליות הייצוב של המשאית לא הורמו מעל הקרקע וכל עוד התובע לא ניתק את מערכת ההפעלה המאפשרת את הרמת אותן הרגליות (ניתוק הנעשה מתוך הקבינה של המשאית), פעולת ההעמסה טרם הסתיימה. הנתבעת מדגישה כי הדרדרות והתהפכות של רכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו גם בזמן שהרכב עומד או חונה מהווה שימוש מוכר ברכב אלא שהוא מוחרג על ידי החזקה הממעטת המופיעה בסיפת ההגדרה בחוק הפיצויים ולפיה כאשר הנפילה או ההתנתקות מתרחשת בעת טעינתו של מטען או פריקתו שהרכב עומד או חונה אזי אין המדובר בתאונת דרכים. אשר לטענה, כי התאונה נגרמה בשל ניצול כוח מכני, טוענת הנתבעת כי טענה זו לא הוכחה ולא מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ניצול הכח המכני לבין הסיבה או הגורם לתאונה. 22. ההגדרה הבסיסית לתאונת דרכים, מופיעה בסעיף 1 לחוק הפיצויים: "'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.." 23. סעיף 1 לחוק מגדיר עבורנו מהו אותו שימוש ברכב מנועי: "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד; 24. בבואנו לבחון אם אירוע מסוים מהווה תאונת דרכים אם לאו, תרשים הזרימה הוא כלהלן: אם האירוע נופל להגדרה הבסיסית – לרבות אחד מסוגי החלופות המרבות בהגדרת 'שימוש ברכב מנועי – לפנינו תאונת דרכים, אלא אם חלה החזקה הממעטת, שאז האירוע לא יוכר כתאונת דרכים. אם האירוע אינו נופל להגדרה הבסיסית – אף לא לאחד מסוגי החלופות המרבות בהגדרת 'שימוש ברכב מנועי – יש לבחון אם האירוע נופל לאחת מהחזקות המרבות, שאז האירוע יוכר כתאונת דרכים (אלא אם חלה במקביל גם החזקה הממעטת; ראו התרשים בפסק דינה של השופטת י' וילנר בת"א 8791-05-10 סילאוי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (20.10.2014)). 25. סיווג תאונה כתאונת דרכים על פי ההגדרה הבסיסית מותנה בקיומם של מספר תנאים מצטברים: כי נעשה שימוש ברכב מנועי; כי השימוש ברכב נעשה למטרות תחבורה; וכי הנזק נגרם עקב אותו השימוש ׁ)רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו (פורסם במאגרים, 17/06/2014), להלן : "עניין שפסו"). 26. נסיבות התאונה כפי שהוכחו בפני מלמדות, כי נפילת העמוד מארגז המשאית מהווה נפילה של מטען מרכב עומד או חונה, שהינה אחת החלופות הקבועות בהגדרת "שימוש ברכב מנועי". 27. יש לדחות את טענת הנתבעת, כי התאונה אירעה במהלך טעינה של העמודים על המשאית, שהינה פעולה המוחרגת מחוק הפיצויים. בהתאם לעדות התובע, התובע סיים להעמיס את עמודי הברזל על גבי המשאית עובר לקרות התאונה ואף הניח את המנוף על העמודים – במצב בו אמור להיות המנוף בסיום פעולת ההעמסה וכאשר במצב זה ניתן להסיע את המשאית לעבר יעד הפריקה. התובע אף הרים את רגליות הייצוב של המשאית, כאשר בעת שהרים את רגלית הייצוב האחרונה, המשאית זזה ממקומה ומוט הברזל שהיה על המשאית, החליק מהמשאית ופגע בו. אין לקבל את טענת הנתבעת, כי רק בעת שהתובע עולה לקבינה של המשאית ומנתק את פעולת המשאבה מסתיימת פעולת הטעינה. פעולת הטעינה הסתיימה בעת שכל העמודים הועמסו על ארגז המשאית והמנוף הורד על העמודים – כפי שאמור להיות מצבו בעת תחילת נסיעה. 28. בפסיקה נקבע, כי יש להימנע מהרחבה בלתי מבוקרת של מושג הפריקה והטעינה ויחד עם זאת יש להקפיד שלא להוציא ממושג זה רכיבים אינהרנטיים שלו בניגוד לכוונתו של המחוקק.. היקף הפריסה של חריג הטעינה והפריקה מוכרע בהתאם למבחן "החלק האינטגראלי". בכדי לקבוע האם פעולה הינה פעולת לוואי המהווה חלק אינטגרלי מפעולת הטעינה או הפריקה, יש לבחון את מידת הצורך בביצוע פעולת הלוואי, המידה שבה פעולת הלוואי מקלה על הפריקה או הטעינה, סמיכות הזמנים בין פעולת הלוואי לפעולת הפריקה או הטעינה, ולעיתים אף סמיכות בין המקום בו מבוצעת פעולת הלוואי למקום בו מבוצעת פעולת הפריקה או הטעינה. בהתאם לכך, אין להרחיב את מושג הפריקה או הטעינה לפעולות הכנה הקודמות לפריקה או לטעינה או באות אחריהן (רע"א 418/03, אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב, פ"ד נט(3) , 560-559, 541; רע"א 6454/99 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' דואני, פ"ד נו(3) 495, 502-501 (2002) . 29. יישום המבחן "החלק האינטגראלי" בענייננו מלמד, כי אין לראות בתאונה והשתלשלות האירועים שקדמה לה כפעולת לוואי של טעינת עמודי החשמל על המשאית. כפי שהבהיר התובע בעדותו, התובע סיים להעמיס באמצעות המנוף את כל עמודי הברזל על ארגז המשאית ואף הניח את המנוף על העמודים בארגז המשאית. המנוף סיים את פעולתו ובשלב זה, הרמת רגליות הייצוב של המשאית אינה מהווה חלק אינטגראלי לפעולת הטעינה שכן היא אינה נצרכת עוד לצורך העמסת העמודים (שבשלב זה הסתיימה). באופן דומה גם המנוף אינו דרוש עוד וסיים את תפקידו באותה עת. הרמת רגליות הייצוב של המשאית ואף ניתוק פעולת המשאבה (PTUׂ) הינן פעולות שמטרתן לאפשר למשאית לנסוע אל עבר יעד הפריקה וכאמור הן אינן דרושות עוד לפעולת הטעינה שהסתיימה זה מכבר. 30. בפסיקה נקבע, כי במקרים העוסקים בשימוש מסוג התרחשות ייבחן קיומה של המטרה התחבורתית בראי הקשרה של ההתרחשות, בשים לב הן לפעולה שבמהלכה אירעה ההתרחשות והן לשרשרת הפעולות אליה היא משתייכת. בחינת התאונה בענייננו בהקשר של התרחשותה כמפורט לעיל מוביל למסקנה שהשימוש במשאית נעשה למטרות תחבורה. מכאן, שנפילת מוט הברזל מארגז המשאית אירעה במסגרת שרשרת פעולות שנועדו למטרה תחבורתית- הובלת מטען. 31. נבחן כעת האם קיים קשר סיבתי בין השימוש במשאית לבין הנזק שנגרם לתובע. בחינת השאלה האם נזק הגוף נגרם "עקב" השימוש ברכב למטרות תחבורה, נבחנת באמצעות קיומו של קשר סיבתי הכולל שני רכיבים - קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי (רע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני. אשר לקשר הסיבתי העובדתי, ברי כי ללא נפילת עמוד הברזל מארגז המשאית לאחר הרמת רגלית הייצוב האחרונה של המשאית לא היה התובע נפגע. בנסיבות אלה מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין השימוש במשאית לבין פגיעת התובע. המבחן לקיומו של קשר סיבתי משפטי הינו מבחן הסיכון בשילוב מבחן השכל הישר. מבחן הסיכון מתקיים אם הסיכון שהתממש הינו סיכון שחוק הפיצויים נועד להתמודד עמו. מבחן השכל הישר מתקיים כאשר הקשר בין השימוש ברכב לסיכון שהתממש תרם תרומה ממשית להתרחשותו של הנזק. יישום המבחנים האמורים על המקרה שבפני מביא למסקנה כי התקיים הקשר הסיבתי המשפטי. נפילת מוט הברזל מארגז המשאית לאחר ובמהלך הרמת רגלית הייצוב של המשאית הינה אחד הסיכונים הכרוכים בפעולת הובלת מטען, סיכון הנעוץ במשאית מעצם טיבה ככלי רכב המשנע מטען ואינהרנטי לשימוש בה. 32. העולה מן המקובץ הוא כי התאונה מהווה תאונת דרכים על פי ההגדרה הבסיסית לחוק הפיצויים. החזקה המרבה - ניצול הכוח המכני של הרכב 33. למעלה מן הצורך, לאור טענות הצדדים, אבחן אף את תחולתה של החזקה המרבה הקבועה בסעיף 1 לחוק הפיצויים, "מאורע שנגרם עקב ניצול כוח מכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש בו לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". 34. חזקה מרבה זו עניינה בתאונות שבהן מעורב רכב דו ייעודי או רב- תכליתי, בעל ייעוד נוסף על הייעוד התחבורתי, כבענייננו. על הייעוד הלא תחבורתי להיות ייעוד מקורי של הרכב ונדרש כי הרכב ישמור על ייעודו המקורי בעת התאונה. החזקה מחייבת קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התאונה לכוח המכני שהרכב הפעיל במסגרת ייעודו הלא תחבורתי. 35. המבחן לקיומו של קשר סיבתי עובדתי בין התאונה לניצול הכוח המכני של הרכב הינו "הסיבה בלעדיה אין", דהיינו לולא ניצול הכוח המכני של הרכב, לא הייתה נגרמת התאונה )ע"א 6000/93 עזבון קואסמה נ רג'בי (פורסם במאגרים), (להלן: "עניין קואסמה"). 36. המבחן לקיומו של קשר סיבתי משפטי בין התאונה לניצול הכוח המכני של הרכב הינו מבחן הסיכון, הבוחן האם הנזק שנגרם הינו בתחום הסיכון שיצר ניצול הכוח המכני לייעוד המקורי הלא תעבורתי (עניין קואסמה בעמ' 672; ע"א 9474/02 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ. 37. בענייננו, משקבעתי לעיל כי התאונה אירעה לאחר ובעקבות הרמת רגלית הייצוב האחרונה של המשאית, פעולה המתבצעת באמצעות משאבה המופעלת על ידי מנוע המשאית וכי בעקבות פעולה זו המשאית התנדנדה באופן שגרם לנפילת עמוד ברזל מארגז המשאית לעבר התובע, הרי שלולא פעולה זו לא היה המוט נופל מהארגז ופוגע בתובע ומתקיים קשר סיבתי עובדתי בין ניצול הכוח המכני (הרמת רגלית הייצוב באמצעות כוח מכני) ובין התאונה. 38. אינני סבור כדעת הנתבעת, כי התובע לא הרים את הנטל והוכיח שמוט הברזל נפל מארגז המשאית בעקבות הרמת רגלית הייצוב של המשאית. התובע תיאר בעדותו ובתצהירו באורח ברור והגיוני, כי בעת שהרים את רגלית הייצוב האחרונה, המשאית זזה באופן שגרם למוט הברזל ליפול מהמשאית ולפגוע בו. די לי בעדות התובע ובחיזוקים שמצאתי לעדות זו כמפורט לעיל, כדי לקבוע שאירוע התאונה התרחש כפי שמסר התובע. אינני סבור כי היה על התובע להגיש חוות דעת בעניין הקשר הסיבתי. גרסתו של התובע ביחס לתזוזת המשאית בעקבות הרמת רגלית הייצוב הייתה ברורה והגיונית וב"כ הנתבעת אף לא חקר את התובע בעניין זה לרבות לקשר שבין הרמת רגלית הייצוב ובין תזוזת המשאית, קשר שלי הוברר די הצורך. (ראו בעניין זה גם פסק דינו של השופט י' עמית שניתן לאחרונה ברע"א 7454/17 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [פורסם במאגרים] (07.01.2018). 39. אשר לקשר הסיבתי המשפטי, אירוע של נפילת מטען ממשאית שייעודה להוביל מטען נמצא בגדר מתחם הסיכון שנוצר על ידי ניצול הכוח המכני של המשאית. הפעולה התבצעה לאחר סיום העמסת מטען ועל מנת לאפשר למשאית להתחיל בנסיעה ולשנע את המטען, פעולה זו לא ניתן לעשות בעת שזרועות הייצוב של המשאית פתוחות. 40. בנוסף יצוין, כי הכוח המכני נוצל לצורך טעינה ושינוע מטען באמצעות המשאית אשר זה ייעודה הטבעי והרגיל של המשאית לשמש להובלת מטענים וסחורות. השימוש בכוח המכני במקרה הנדון לא הביא לשינוי הייעוד המקורי של המשאית וממילא לא נטען ולא הוכח אחרת. 41. לאור האמור, התאונה מושא התביעה הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים, על פי ההגדרה הבסיסית ולחילופין, על פי החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של המשאית. לאור מסקנתי, כי התאונה מהווה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים איני נדרש לדון ולבחון חלופות נוספות שהעלה התובע. 42. החלטה בבקשה לסתור את קביעת המל"ל תשלח לצדדים. מנוףברזלתאונת דרכיםשאלות משפטיותציוד מכני הנדסי (צמ"ה)הכרה בתאונת דרכיםנפילה