בפני בקשה להעברת בורר מתפקידו. 1. המבקש והמשיב, אדריכלים במקצועם, היו שותפים במשרד אדריכלות במשך תקופה ארוכה רבת שנים וזאת עד ליום 1.1.07. לבירור המחלוקות ביניהם הנוגעות לסיום השותפות מונתה כבוררת עו"ד אורית לוי (להלן: "הבוררת"). 2. קצפו של המבקש יצא על החלטת הבוררת מיום 31.7.11, בגינה מבוקש, למעשה, להעבירנה מתפקידה. המבקש הגיש לבוררת בקשה להתיר לו להגיש חוות דעת מומחה מטעמו לאחר שהמועד להגשת תצהירים וחוות דעת חלף זה מכבר. הבוררת דחתה את הבקשה כשהיא מנמקת את החלטתה, בין היתר, בעובדה שמטרת חוות הדעת הינה להבהיר לה "את הקשיים הכלכליים והאחרים שבפתיחת משרד אדריכלים חדש", שעה, שלטעמה, מדובר בצעד מיותר לאור היותה לא רק משפטנית, אלא גם, לדבריה, בעלת "הנסיון והרקע שלי בתחום האדריכלות", כך שאינה נזקקת לעדויות מומחים על מנת להבין את הקושי הנעוץ בצורך לפתוח משרד אדריכלות. הבוררת אף סברה כי אין לעכב את הליכי הבוררות בהמתנה לקבלת תשלומים מהיזם בוכמן בקשר לפרוייקט הדולפינריום, אף דחתה את בקשת המבקש לכלול בבוררות גם את הבירור החשבונאי בכל הנוגע לתקופה שעד ליום הפירוק, שהתנהל בפני רו"ח המי, שכן נושא זה הוצא במפורש מגדר המחלוקות שהובאו בפניה. 3. המבקש סבור כי מהחלטה זו ניתן ללמוד על "הקונספציה של הבוררת הנכבדה לחתוך את הבוררות בין הצדדים במהרה". כן יש להסיק מהחלטה זו כי "הבוררת הנכבדה הביעה דעה מוקדמת בסוגיה עיקרית ומהותית הקשורה להתחשבנות בוכמן", הגם שטרם נסתיים שלב הבאת הראיות מטעם המבקש. המבקש טוען כי הבוררת גילתה דעתה בטרם עת לאיזה כיוון היא נוטה, וכבר גיבשה דעתה לטובת המשיב, שעה שעליה להיות אובייקטיבית במשך כל זמן ניהול הבוררות. לטעמו של המבקש, הבוררת אינה ראויה לאמון הצדדים. המבקש אף טוען כי הבוררת איננה יכולה להוות תחליף לחוות דעת מקצועית וידיעותיה בתחום האדריכלות אינן יכולות לבוא חלף עדות מומחה. יצויין כי בטרם פנה המבקש לביהמ"ש בעתירה להעברת הבוררת מתפקידה, הוגשה על ידו בקשה דומה לנשיא המוסד לבוררות עסקית על שם פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל, השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, אשר דחה את הבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאות. 4. המשיב מתנגד נחרצות לבקשה. לטעמו, המבקש לוקה בחוסר ניקיון כפיים משלא צרף לבקשתו את החלטת השופט בדימוס סטרשנוב. לגופו של עניין נטען כי מדובר בהחלטת ביניים שלא ניתן לערער עליה לפי דיני הבוררות, וכי הגשת הבקשה מהווה ניסיון פסול של המבקש להפעיל על הבוררת לחץ, ערב הגשת הסיכומים, להטות את פסק הבוררות לכיוונו. 5. דין הבקשה להידחות וזאת מחמת הנימוקים המצטברים הבאים: א. הגם שהבקשה הוכתרה בכותרת "בקשה להעברת בורר מתפקידו", הרי מעיון בבקשה ונימוקיה עולה כי המבקש קובל למעשה על החלטת הבוררת אשר דחתה את בקשתו להגיש חוות דעת מטעמו, ואף דחתה שתי בקשות נוספות מטעמו בכל הנוגע להתחשבנות הקשורה לפרוייקט הדולפינריום ובכל הנוגע להתחשבנות ביחס לתקופת טרום הפירוד. הלכה ידועה היא, ואין צורך להכביר עליה מלים, כי לא ניתן לערער על החלטת ביניים שניתנה במסגרת הבוררות, אלא על פסק הבוררות בלבד. ב. גם אם טעתה הבוררת בכך שדחתה את בקשת המבקש להגיש חוות דעת מומחה מטעמו, אין הדבר מהווה עילה להעברתה מתפקידה, מה גם שאינני סבורה שטעתה, שכן בקשת המבקש הוגשה בשלב מאוחר של הבוררות, ערב הגשת הסיכומים, והיא נתונה לשיקול דעתה הבלעדי של הבוררת האמונה על ניהול הבוררות בצורה יעילה ומסודרת. משביקש המבקש להגיש את חוות הדעת בשלב מתקדם, לא ילין אלא על עצמו בלבד. ג. הבוררת מחזיקה, בנוסף להשכלתה המשפטית, גם בתעודת הנדסאי בתחום אדריכלות, ואין מניעה כי בורר מקצועי ישתמש בידע שצבר ככלי עזר נוסף בבואו להכריע במחלוקות שבפניו. ד. לא ראיתי בהתבטאויותיה של הבוררת "חריצת דין" וכן "קביעת דעה קדומה" נגד המבקש, מה גם שמקצת מהתבטאויותיה מעידות על גישה הפוכה. למשל, הבוררת סבורה כי לא קיימת כלל מחלוקת כי תשלומים מסויימים אכן מגיעים למבקש, וקובעת: "הרי לא רק שתשלומים אלה מגיעים למבקש כדין אלא שהמשיב, רוטמן, אף הצהיר לפרוטוקול מפורשות כי הוא ישלם לרז את חלקו בתשלומים אלו." יתרה מכך, התבטאויותיה של הבוררת, עליהן מלין המבקש, לא נעשו בשלב הראשוני של הבוררות, אלא בשלב מתקדם שלאחר הגשת הראיות וטרם הגשת סיכומים, לאחר שהבוררת כבר יכלה להתרשם, במידה ראשונית כזו או אחרת, מחומר הראיות.. הרגשת חוסר אמון הינה הרגשה סובייקטיבית, שקשה לנטרל אותה, אולם לא תמיד היא תואמת את המציאות בשטח. ד. הפסיקה קבעה כי העילה הנקובה בסעיף 11 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 לפיה "ביהמ"ש רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה: (1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים", עליה נסמכת הבקשה שבפני, תישקל באמות מידה מחמירות שכן "החמרה יתרה באמות המידה לפסלות בורר עלולה לפגוע ביעילות מוסד הבוררות כמנגנון מהיר להכרעה בסכסוכים" (רע"א 296/08 ארט בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עיזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל). ברע"א 7816/11, עו"ד דני זילברשלג נ' גליל מימון, נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה להעברת בורר מתפקידו, תוך שביהמ"ש מאמץ את מבחן קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, כמבחן הקובע לעניין העברת בורר מתפקידו. נקבע "כי את החריג לכלל זה ניתן יהיה לזהות בנקל באותם מקרים בהם השכל הישר יחייב את המסקנה שמראית פני הצדק אינה מאפשרת המשך הדיון בפני הבורר". לא כך הוא הדבר במקרנו. אין להתרשם מהתנהלות הבוררות או מאמירותיה של הבוררת כי התגבשה אצלה העדפה לא עניינית לצד זה או אחר. החשש העולה מכל ההתנהלות הוא שהמבקש מנסה לעכב את ההכרעה בבוררות מסיבותיו הוא. התוצאה היא שהבקשה נדחית. הוצאות הבקשה 10,000 ₪ לטובת המשיב. חוות דעת מומחהמומחהאדריכלותחוות דעת