1.התביעה שבפני היא תביעה של התובע כנגד הנתבעת לתשלום סך של 75,602 ש"ח. בין הצדדים נערך הסכם מיום 5.11.94, לפיו רכש התובע מהנתבעת דירה בת ארבעה חדרים וקומת חדרים על הגג (להלן: הדירה). התביעה עילתה ליקויים בדירה על פי קביעת המהנדס בן חורין, שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה. על פי חוות הדעת מיום 26.8.99 בדירה ליקויים שעלות תיקונם כולל פיקוח הנדסי ומע"מ - 43,822 ש"ח. בנוסף, עתר התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 25,000 ש"ח, הפסד דמי שכירות ראויים בסך 4,950 ש"ח (לפי הפסד 50$ לחודש), ושכ"ט המומחה בסך 1,800 ש"ח. 2.הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי לאחר מועד חוות הדעת של המהנדס בן חורין, ביצעה בשנת 2000 תיקונים בדירה, ותיקנה את כל הדרוש תיקון (ר' סעיף 6 לכתב ההגנה). 3.ביום 9.2.02 הודיעו באי כוח הצדדים כי הגיעו להסכמה למינוי מומחה מטעם בית המשפט - המהנדס והשמאי אליעזר שחר. ביום 20.2.02 ניתנה להסכמה תוקף של החלטה. 4.מומחה בית המשפט ערך חוות דעתו ביום 15.7.02. לפי חוות הדעת בדירה ליקויים שעלות תיקונם לנתבעת - 18,450 ש"ח בצירוף מע"מ ובסך הכל 21,771 ש"ח. לאור הנחיות בית המשפט קבע המומחה, כי העלות לקבלן מזדמן היא בשעור 50% נוספים וכן 15% פיקוח הנדסי (סך הכל 35,617 ש"ח). כמו כן קבע, כי לצורך ביצוע התיקון יש צורך בפנוי הדירה למשך עשרה ימי עבודה. 5.התיק נקבע להוכחות. בדיון העידו התובע - מטעמו, והאדריכל של פרויקט הנתבעת - מטעם הנתבעת. הנתבעת, שלה הסתייגויות מחוות דעת מומחה בית המשפט, ויתרה על חקירתו. 6.השאלות שבמחלוקת העולות מחקירות הצדדים וסיכומיהם: א.זכות התובע להסתמך על אי ההתאמות לאור סעיף 4א. לחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: החוק). ב.זכות התובע לפיצוי או האם רק זכות לביצוע תיקונים על ידי הנתבעת. ג. האם זכאי התובע לפיצוי בגין כל הליקויים שנקבעו על ידי המומחה. ד.זכות התובע לפיצוי בגין דמי שכירות ראויים, עגמת נפש והחזר הוצאות חוות הדעת. להלן אדון בשאלות אלה כסידרן. 7.זכות התובע להסתמך על אי ההתאמות - ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו בחצי פה, כי על פי חוק המכר על הקונה לידע את המוכר בגין אי התאמות בתוך שנה. בענייננו חוות הדעת של טרמינל היא מ- 8/99 בעוד הדירה נמסרה בסוף 1996. אין מחלוקת בענייננו, כי התובע המציא חוות דעת מומחה לעניין הליקויים בשנת 1999. מחקירת התובע עלה, כי בשנת 1997 גילה סדקים בדירה ואז זימן מהנדס לבדיקה. אין גם מחלוקת, והדבר עולה מהמוצגים נ/1 ו- נ/2 כי בסוף שנת 2000 בוצעו בדירה תיקונים על ידי הנתבעת, וכי זו הודיעה בינואר 2001 (ר' נ/1) כי סיימה לבצע בהצלחה את כל התיקונים בדירה. בנסיבות אלה, שבשנת 2000 לא חלקה הנתבעת על קיומם של ליקויים בדירה ועל חובתה בהתאם לחוק לתקנם, נראה לי כי הנתבעת מנועה בשלב זה של הדיון, לטעון, כי התובע אינו רשאי להסתמך על אי ההתאמות בדירה. 8.זכות התובע לפיצוי או לתיקונים בלבד - כאמור, אין מחלוקת, כי בשנת 1999 הומצאה לנתבעת חוות דעת מהנדס מטעם התובעים. בשנת 2000 בוצעו תיקונים על ידי הנתבעת. הנתבעת ב- 21.1.01 סברה, כי בוצעו בהצלחה כל התיקונים בדירת התובע (ר' נ/1). בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי תיקנה בדירה את כל התיקונים הדרושים (ר' סעיף 4 וסעיף 6 לכתב ההגנה). סעיף 4ב. לחוק קובע: "התגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר". בענייננו, ניתנה לנתבעת הזדמנות לתקן הליקויים בדירה. על פי חוות דעת מומחה התובע, עמדה עלות תיקון הליקויים בדירה על סך 43,822 ש"ח (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ) ואילו לפי חוות דעת מומחה בית המשפט, נותרו ליקויים בעלות 21,775 ש"ח (עלות לנתבעת) ובעלות של 35,617 ש"ח (עלות לתובעים). משמע, לכל הפחות נותרו בדירה כ- 50% מן הליקויים שהיו בה עובר לביצוע התיקונים על ידי הנתבעת. אין מדובר אם כן, בסרח עודף מבוטל של ליקויים שלא תוקנו, אלא בחלק משמעותי שלא תוקן, למרות ההזדמנות שניתנה. יש לציין עוד, כי עם גמר ביצוע התיקונים, הודיעה הנתבעת כי סיימה בהצלחה תיקון כל הליקויים, ואף בכתב הגנתה טענה, כי כל הדרוש תיקון - תוקן. הנתבעת לא הביאה לעדות מי מעובדיה שהיה מעורב בעניין התיקונים בדירת התובע, על מנת להפריך את הטענה כי ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן. הכלל הוא "אי הבאתו של עד רלבנטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה הנגדית" (ראה ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה (4) 651, 658). על כן, "אי הזמנה להעיד (של עדים רלבנטיים - מ.נ.) יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה" (ראה ע"א 240/77, כרמל נ' פרפורי, פ"ד לד (1) 301, 305). בע"א 656/99 ד"ר בר שירה ואח' נ' מעונות ובניין בע"מ ואח' מתייחסת כב' השופטת נאור לשאלת "ההזדמנות הנאותה". היא מקבלת את דעתו של איל זמיר בספרו "חוק המכר דירות תשל"ג-1973" וקובעת: "לדעת המחבר, אם לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי התאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי. דברים אלה מקובלים עלי" (ר' פיסקה 17 לפסה"ד). כמו כן, יפים לענייננו דבריו של כב' השופט טל בע"א 472/95 זלצין נ. דיור לעולה בע"מ פ"ד נ(2) 858 בפיסקה 4 לפסק הדין: "הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. ספק רב בעיני אם זכות זו עומדת למוכר המכחיש את עצם הליקויים, או המזלזל בהם מראש". בנסיבות אלה, יש מקום לקבוע, כי לנתבעת ניתנה הזדמנות נאותה לתקן הליקויים, וכי אין מקום ליתן לה הזדמנות נוספת. אשר על כן, יש לפסוק לתובע פיצוי ואין מקום לכפות עליו תיקון נוסף על ידי הנתבעת. 9.היקף זכות התובע לפיצוי בגין הליקויים - אדריכל הנתבעת בתצהירו חולק על חוות דעת מומחה בית המשפט בעניינים מסויימים. כאמור, הנתבעת בחרה שלא להזמין המומחה לחקירה, האדריכל של הנתבעת לא מסר חוות דעת מומחה ועל כן עדותו איננה מהווה חוות דעת מומחה. בנסיבות אלה, אני קובעת כי הטענות הנטענות על ידי האדריכל בסעיפים 4, 5, 8, 10, 11 המהוות דעה חולקת של האדריכל על חוות דעת מומחה בית המשפט - דינן להידחות. בסעיף 6 טוען אדריכל הנתבעת, כי הקביעה של מומחה בית המשפט, שיש לבצע אוורור מלאכותי למטבח אינה נכונה על פי התקנות. עוד טוען אדריכל הנתבעת בסעיפים 7 ו- 10 לתצהירו כי אין לקבל קביעות מומחה בית המשפט לעניין ליקויים שנקבעו על ידו עקב כך, שנקבעו על פי תקנות שבוטלו. אני סבורה, כי טענות אלה, הן טענות משפטיות נגד קביעות המומחה ועל כן יש מקום להתייחס אליהן. מומחה בית המשפט בפרק "חלונות ועבודות אלומיניום" קובע, כי במטבח מצא שני ליקויים - האחד - חלון המטבח אינו פונה לאויר חוץ והשני - שלא בוצע איוורור מלאכותי במטבח. סעיף 2.20 לתוספת השניה של תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל-1970 (להלן: התוספת לתקנות) קובע: "חדר המגורים ומטבח יכילו חלונות הפונים אל אויר חוץ". אני מקבלת את דעת המומחה של בית המשפט, שמדובר בליקוי עקב כך שהבניה היא בניגוד לנדרש בתוספת התקנות, ואין בעובדה שהמטבח פונה למרפסת סגורה בתריס, כדי לרפא ליקוי זה. אשר לצורך באיוורור מלאכותי, אני גם כן מקבלת את דעת מומחה בית המשפט, כי סעיפים 2.60 ו-2.61 לתוספת לתקנות חלות בענייננו, ועל כן יש לבצע במטבח אוורור מלאכותי. מומחה בית המשפט בפרק "חלונות ועבודות אלומיניום" קובע, כי חסר סורג בפתח חלון המקלחת הנמצא במרחק של פחות מ- 4 מטר ממפלס הגג, שכן לפי תקנה 2.93 חלה חובת התקנת הסורג. הנתבעת טענה, כי התקנה בוטלה. אכן מבדיקת התוספת לתקנות עולה שבתקנות מצוי סעיף 2.93 ואולם הוא אינו תואם ללקוי שנקבע, על כן אני קובעת, כי בעניין זה אין ליקוי. מומחה בית המשפט קבע בפרק "אינסטלציה", כי שתי אסלות לא חוברו לרצפה בעזרת ברגי אל-חלד כדרוש בת"י 1205.3. המומחה מציע לשלם פיצוי בגין ליקוי זה. נציג הנתבעת טען, כי התקנה בוטלה. בפני בית המשפט לא הוצג התקן הישראלי, שאיננו בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, ממילא לא הוכח שהתקן בוטל ועל כן הטענה בעניין זה נדחית. לאור האמור עד כאן, יש לנכות מסכום עלות תיקון הליקויים שקבע מומחה בית המשפט סך של 400 ש"ח. אינני מקבלת את טענות נציג הנתבעת, כי חלק מהליקויים נובעים מבלאי סביר, מאחר ומומחה בית המשפט, שלא נחקר, קבע בחוות דעתו במפורש, כי: "בבחינתי את השפעות הבלאי על מצב הליקויים היום, אני מעריך כי ההשפעה זניחה" (ר' עמ' 2). 10.הפסד דמי שכירות ראויים - התובע טען להפסד בסך 50$ לכל חודש שכירות, משך 24 חודשים. מלבד טענה סתמית של התובע, לא הובאה כל ראייה לעניין זה. לא הובא לעדות שוכר כלשהו של הדירה שיעיד על הפרש כנ"ל הנובע ממצב הדירה. לא הוצג, למצער, חוזה שכירות כלשהו המעיד על גובה דמי השכירות לעומת חוות דעת שמאי בדבר דמי השכירות שניתן היה לקבל בגין דירה תקינה. על כן התביעה בראש פרק זה - נדחית. 11.עגמת נפש - התובע טוען לפיצוי בסך 25,000 ש"ח בגין עוגמת נפש. חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 קובע: "גרמה הפרת חוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שיראה לו בנסיבות העניין". חברה קבלנית הבונה דירות, צריכה לצפות, כי מסירת דירה לקויה ואי תיקון הליקויים משך תקופה ארוכה, או תיקונם החלקי, יסבו לרוכש עוגמת נפש. לאחר שעיינתי בטיבם של הליקויים, ולאחר ששקלתי את עדות התובע בעניין זה, אני מעמידה את הפיצוי בגין עגמת הנפש על 4,000 ש"ח. לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת, כי לתובע לא נגרמה עגמת נפש עקב כך ששוכר התגורר בדירה, ועקב כך שבעיניו הבלתי מקצועיות הבחין רק בליקוי של הסדקים בקירות. 12.מומחה בית המשפט קבע, כי במשך זמן התיקון לא ניתן יהיה להתגורר בדירה. אמנם, לא הובאו ראיות להוכיח, כי הדירה מושכרת עתה או כי משהו מתגורר בה ומהם דמי השכירות בגין הדירה, ואולם נראה לי, כי יש לפצות את התובע בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי כלשהו, עקב אי היכולת לעשות שימוש בדירה בעת ביצוע התיקונים, ואני מעמידה סכום זה על 1,000 ש"ח. 13.לא מצאתי ממש בטענות הנתבעים, כי אין מקום לפסוק לתובע את עלות חוות דעת המומחה מטעמו, עקב כך שלא עודכנה לאחר ביצוע תיקון חלקי של הליקויים. חוות הדעת של המומחה היוותה את הבסיס לתביעה, בילתה לא ניתן היה להוכיח התביעה, והיא אף אושרה בחלקה על ידי מומחה בית המשפט - לעניין הליקויים שנותרו, ואף אושרה על ידי הנתבעת - שבעטיה של חוות הדעת ביצעה תיקון חלקי של הליקויים בדירה. עם זאת אני פוסקת לתובע רק מחצית סכום האגרה, עקב אי ניכוי שווי הליקויים שתוקנו מסכום התביעה. 14.סוף דבר - אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן: עלות תיקון הליקויים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט - 34,846 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום חוות הדעת. עגמת נפש - 4,000 ש"ח כערכם היום. פיצוי בגין אי יכולת להתגורר בדירה בקופת התיקונים - 1,000 ש"ח כערכם היום. הוצאות חוות דעת מומחה התובע - 1,800 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה. מחצית הוצאות התובעים בגין אגרה - 550 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה. הוצאות התובע בגין חוות דעת מומחה בית המשפט - 2,360 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה. בנוסף לסכומים האמורים, תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק. חוות דעת מומחהמומחהאינסטלציהחוות דעת