רקע 1. במועד הרלוונטי לתובענה עסקה הנתבעת ביזמות בתחום הבניה (להלן גם: חברת אנגל). חברת אנגל יזמה מיזם מגורים אשר הוקם על המקרקעין הידועים כחלק מחלקות 3, 4, 5, 6 ו-7 בגוש 18991 המצויים ברחוב שער הגיא בכרמיאל. המיזם, אשר הוקם במהלך המחצית השנייה של שנות התשעים של המאה הקודמת, כולל מספר רבי קומות בני עשר קומות כל אחד. בכל בניין שני אגפים ובכל אגף חמש עשרה דירות ושמונה דירות קוטג'. סה"כ שלושים ושמונה דירות בכל בניין. כל אחד מהבניינים נרשם כבית משותף. 2. במהלך השנים 1999 - 2000 התקשרו התובעים בחוזי מכר עם חברת אנגל לפיהם רכשו דירה במיזם, הכוללת חלק יחסי ברכוש המשותף. בעת כריתת החוזים השונים הסתיימה הקמת הבניינים. ההליכים בבית המשפט 3. בתובענה דנן נתבע פיצוי בגין ליקויים שנמצאו ברכוש המשותף בחמישה בניינים מתוך כלל הבניינים במיזם. הבניינים נשוא התובענה מצויים ברחוב שער הגיא מספר 1, 13, 27, 37 ו- 57. תחילה הוגשה התובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 181/06) על ידי נציגות הבית המשותף של כל בניין. 4. לכתב התביעה צורפה חוות דעת מר עופר קרן, הנדסאי הבניין, אשר מצא ליקויים רבים ברכוש המשותף והעריך את עלות תיקונם בסך 3,729,673 ₪ כולל מס ערך מוסף, נכון לחודש ספטמבר 2003 (בניין 1- 732,591 ₪; בנין 13- 704,360 ₪; בנין 27 - 793,532 ₪; בנין 37 - 753,554 ₪ ובנין 57 - 745,636 ₪). לצרכי אגרה הועמד סכום התביעה על סך של 2,500,000 ₪. בכתב התביעה נטען לירידת ערך הדירות מחמת ליקויים אשר אינם בני תיקון בלא שצורפה חוות דעת של שמאי. 5. חברת אנגל שלחה הודעה לצד שלישי נגד סולל בונה בע"מ (להלן: חברת סולל בונה), עמה התקשרה ביום 15.12.97 בחוזה לביצוע עבודות הקמת המיזם וכן נגד האדריכל המתכנן. 6. חברת סולל בונה הגישה חוות דעת של המהנדס אמיל ברגינר, אשר מצא ליקויים בלתי משמעותיים ברכוש המשותף וגם התייחס לחלוקת האחריות בין הגורמים השונים - חברת אנגל, חברת סולל בונה והדיירים. 7. ביום 8.3.07 מינה בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, את המהנדס צבי רום כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה). המומחה מצא ליקויים שונים והעריך את עלות תיקונם בכל חמשת הבניינים בסך 580,777 ₪, נכון ליום 30.1.09, בתוספת מס ערך מוסף. לנוכח הערכת המומחה הוחלט ביום 24.5.09 על העברת הדיון לבית משפט זה. 8. צד שלישי 2 (האדריכל המתכנן) הגיש בקשה לדחיית התובענה נגדו על הסף, ואמנם, בהחלטה מיום 28.2.10 נמחקה זו בהסכמה, תוך הצהרת חברת אנגל כי תשא בכל סכום אשר מקורו בליקויי תכנון. 9. התובענה הוגשה על ידי נציגויות הבתים המשותפים, שאינן בעלות דין נכונות בהליך דנן. על כן חויבו התובעים להגיש רשימת הדיירים התובעים. בהסכמה הדיונית שהושגה, ואשר קבלה תוקף של החלטה, הודיעו הצדדים כי התובענה מתייחסת לשבעים וחמש דירות מתוך מאה וארבע עשרה דירות בבניינים דנן וכי לסיכומי טענות התובעים יצורפו יפויי כח מטעמם. בפועל רק בעלי שבעים ושתיים דירות בלבד הגישו ייפוי כח. אני מורה אפוא על תיקון כתב התביעה באופן שבמקום התובעים הנוכחיים יבואו 72 דיירים שהם הבעלים של 72 מתוך 114 דירות בבניינים. שמות התובעים מפורטים בכותרת פסק הדין. 10. באי כח הצדדים פנו למומחה בשאלות הבהרה. לענייננו יש חשיבות לתשובות בנושא עלות פירוק החיפוי בלובי הבניינים ובחדרי המדרגות והתקנת חיפוי חדש בהתאם למצוין במפרט (שהוערכה על ידו בסך 157,500 ₪ בצירוף מע"מ) וכן בנוגע לעלות פיקוח הנדסי (8% מעלות ביצוע התיקונים). 11. בעלי הדין הגיעו לידי הסכמה לפיה יינתן פסק דין מנומק על סמך חומר הראיות המצוי בתיק בית המשפט וסיכומי טענותיהם. כמו-כן, כפוף להמצאת יפויי כח כאמור הוסכם כי מסך הפיצוי שייפסק יהיו זכאים התובעים לחלק היחסי בלבד (75/114). מאחר שבפועל צורפו יפויי כח של בעלי שבעים ושתיים דירות עומד חלקם היחסי על 72/114 מתוך סכום הפיצוי שייפסק בגין ליקויים ברכוש המשותף. 12. ביום 7.10.10 הודיע בא כח חברת אנגל כי זו הגישה בקשה להסדר נושים בהתאם לסעיף 350(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 במסגרתה מונה נאמן לבדיקת תביעות חוב שהוגשו וגם הוחלט על כינוס אסיפת נושים ובעלי מניות לצורך אישור הסדר נושים. כפי שכבר נקבע בהחלטתי מיום 12.10.10 אין בהליך זה כדי לעכב את הדיון בהליך דנן. חוות דעת המומחה 13. בחוות הדעת מיום 30.1.09 ומיום 1.2.09 התייחס המומחה לליקויים ברכוש המשותף בבניינים השונים. הערכת עלות ביצוע התיקונים מבוססת על עלות לקבלן מזדמן מטעם הדיירים. המומחה התייחס לחלוקת האחריות בין הקבלנים השונים. אין חולק כי זולת הליקויים המיוחסים לקבלן המבצע (חברת סולל בונה) ולקבלן הפיתוח שחברת סולל בונה נטלה על עצמה את החבות, כל יתר החיובים מוטלים על חברת אנגל. 14. המומחה העריך את עלות תיקון הליקויים כדלקמן: בניין 1 - 111,589 ₪ מתוכם יש לייחס לקבלן מבצע 32,583 ₪ ולקבלן הפיתוח 4,708 ₪. בניין 13 - 114,689 ₪ מתוכם יש לייחס לקבלן המבצע 34,873 ₪ ולקבלן הפיתוח 5,258 ₪. בניין 27 - 117,390 ₪ מתוכם יש לייחס לקבלן המבצע 37,308 ₪ ולקבלן פיתוח 5,408 ₪. בניין 37 - 119,140 ₪ מתוכם יש לייחס לקבלן המבצע 38,440 ₪ ולקבלן הפיתוח 5,850 ₪. בניין 57 - 117,969 ₪ מתוכם יש לייחס לקבלן המבצע 33,603 ₪ ולקבלן הפיתוח 6,308 ₪. 15. המומחה מונה כאמור בהסכמה ובעלי הדין אינם חולקים על קביעותיו. נותרו אפוא להכרעה הטענה המקדמית שהעלתה חברת אנגל בנוגע לעצם זכות התובעים לפיצוי ולגוף המחלוקת האם זכאים התובעים לפיצוי בנוגע לחיפוי הקירות ואם כן, גובה הפיצוי. כמו-כן, האם זכאית חברת אנגל לבצע את התיקונים (או לחלופין, האם התובעים זכאים לפיצוי על בסיס עלות לקבלן מזדמן ועלות פיקוח הנדסי או על בסיס עלות לקבלן המבצע) והאם זכאים האחרונים לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני ולהחזר הוצאות משפט. כן נותרה להכרעה סוגיית הריבית. זכות התובעים לפיצוי 16. חברת אנגל טענה כי דין התובענה להדחות על הסף משני טעמים. האחד, התובעים לא פעלו תוך המועדים הנקובים בחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: חוק המכר דירות) ומכאן, אבדה להם הזכות לתבוע בגין הליקויים שנתגלו. השני, השיהוי הרב בהגשת התובענה - קרוב לתום תקופת ההתיישנות. 17. למעט בניין אחד שהחזקה ברכוש המשותף נמסרה לנציגות הבית המשותף בתחילת שנת 2000 כל יתר הבניינים נמסרו בסוף שנת 1999. בכל בניין חתם נציג הבית המשותף על פרוטוקול "אישור קבלת רכוש משותף". אין חולק כי מומחה התובעים נתן חוות דעת רק ביום 17.9.03, כשלוש שנים לאחר מועד מסירת החזקה וממילא בתום תקופת הבדק (ראה סעיף 4 לחוק המכר דירות). התובענה הוגשה ביום 24.1.06, למעלה משנתיים ומחצה ממועד מתן חוות הדעת מומחה התובעים ולמעלה משש שנים ממועד מסירת החזקה בבניינים. 18. לטענת התובעים, טרם קבלת חוות הדעת המומחה מטעמם והגשת התובענה דנן פנו אין ספור פעמים לחברת אנגל ברם פניותיהם הושבו ריקם. טענה זו נותרה בעלמא ללא כל אסמכתא המאששת אותה. מעבר לכך, גם בהנחה שהיו פניות בעל פה, אין הסבר מדוע במשך למעלה משש שנים תמימות לא מצאו לנכון התובעים להעלות את טענותיהם על הכתב. התובעים לא הוכיחו אפוא כי פנו לחברת אנגל או לחברת סולל בונה ודרשו תיקונים ברכוש המשותף. 19. חרף קביעתי דלעיל, אין לקבל את טענת חברת אנגל. עילת התביעה מושתתת בין היתר על עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ולא רק על עילה חוזית ובשונה ממנה אין העילה הנזיקית מוגבלת במועדים הנקובים בחוק המכר דירות. למותר לציין כי עצם קיומם של ליקויי בנייה מתיישב עם המסקנה שחברת אנגל או מי מטעמה נהגו ברשלנות בביצוע עבודות הבניה. לא זו אף זו, מומחה בית המשפט מצא ברכוש המשותף ליקויים אשר גם אם היקפם קטן בהרבה מזה שצוין בחוות דעת מומחה התובעים אינם עניין של מה בכך. עובדה זו אף תומכת במסקנה שאין לנעול את שערי בית המשפט בפני התובעים. 20. טענת השיהוי דינה להדחות אף היא, שכן חברת אנגל לא הניחה תשתית עובדתית להוכיח כי מחמת השיהוי שונה מצבה לרעה. די בכך כדי לדחות את הטענה ללא צורך להרחיב בסוגיה. עם זאת, יש בשיהוי כדי להשפיע על פסיקת הוצאות או הריבית. חיפוי הקירות בלובי הכניסה ובחדר המדרגות 21. בעניין זה סבר המומחה כי קיימת אי-התאמה בין האמור במפרט, שם צוין כי החיפוי יהיה מאבן נסורה (שיש), לבין החיפוי בפועל - אריחי גרניט פורצלן (ראה סעיף 1.1 לחוות הדעת). המומחה היה בדעה כי הדיירים זכאים להפרש בין עלות התקנת חיפוי אריחי גרניט פורצלן לבין עלות התקנת חיפוי מאבן נסורה, המסתכם בסך של 63,000 ₪ לכל בניין. יצוין כי חיוב זה, אם יוטל, רובץ על כתפי חברת אנגל. המומחה גם ציין, כי התובעים זכאים לפיצוי בגין ירידת ערך ולשם כך עליהם להגיש חוות דעת שמאי, שלא הוגשה. 22. בתשובה על שאלות הבהרה שהפנה בא כח התובעים העריך המומחה את עלות הסרת החיפויי הקיים והתקנת חיפוי התואם למפרט בסך 157,500 ₪ בתוספת מע"מ לכל בניין. בעקבות זאת, טוענים כיום התובעים כי הם זכאים לפיצוי הנקוב בחוות הדעת (63,000 ₪) בצירוף מס ערך מוסף ופיקוח הנדסי ובנוסף לסך של 182,700 ₪ לכל בניין (סך 157,500 ₪ בצירוף מע"מ). חברת אנגל לעומת זאת סבורה כי אין לפסוק לתובעים פיצוי כלשהו בגין האי-התאמה הנטענת, שכן לא נמסרה הודעה עליה תוך זמן סביר במיוחד בשים לב לכך שהדירות נרכשו לאחר השלמת הבניה. כמו-כן, בהתאם לנספח ז' לחוזה במקרה של אי-התאמה בין המפרט לקיים בפועל גובר המצב בפועל. לחלופין, אין לפסוק פיצוי העולה על הסכום הנקוב בחוות הדעת. 23. טענת חברת אנגל בדבר אי-מתן הודעה על קיומה של אי-התאמה נדחתה לעיל. הטענה, ככל שהיא משותתת על נספח ז' לחוזה, דינה להדחות מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. 24. מחוות דעת המומחה עולה, כי שווי החיפוי בהתאם למפרט כפול מזה שהותקן בפועל. ניתן להניח כי התמורה ששולמה בעבור הדירות הביאה בחשבון עלות חיפוי מאבן נסורה - ומכל מקום לא הוכח אחרת. מכאן, אם סיפקה חברת אנגל חיפוי זול יותר עשתה עושר ולא במשפט על חשבון התובעים. התובעים זכאים אפוא לפיצוי אשר יעמיד אותם במצב כספי בו היו לו סוכם מלכתחילה כי יותקן החיפוי הקיים. 25. טענת התובעים לפיה הם זכאים לפיצוי הנקוב בחוות הדעת ולפיצוי לפי התשובה על שאלות הבהרה דינה להדחות אף היא, שהרי פסיקת עלות הסרת החיפוי הקיים והתקנת חיפוי חדש בנוסף לפסיקת הסכום הנקוב בחוות הדעת מהווה כפל פיצוי. מאחר שהמומחה לא מצא ליקוי בביצוע החיפוי אלא התייחס לאי-התאמה למפרט בלבד אין הצדקה להעדיף את החלופה היקרה יותר של הסרת החיפוי והתקנת חיפוי חדש במקומו. מה גם, שחרף טענת התובעים בדבר ירידת ערך (שגם המומחה התייחס אליה בחוות דעתו) לא ראו להגיש חוות דעת של שמאי. מכאן ניתן להסיק כי אין בחיפוי הקיים כדי להשפיע על ערך הדירות. 26. הסכום הנקוב בחוות דעת המומחה מפצה את התובעים בגין האי-התאמה ומעמידה אותם באותו מצב בו היו לו סוכם מלכתחילה על התקנת חיפוי כפי שהותקן בפועל. התובעים זכאים אפוא לקבלת החלק היחסי (72/114) מתוך סך 63,000 ₪ שנקבע לכל בניין. פיקוח הנדסי 27. במסגרת שאלות ההבהרה הבהיר המומחה כי עלות פיקוח הנדסי מסתכמת ב-8% מעלות ביצוע עבודות התיקונים. התובעים סבורים כי יש להוסיף על הפיצוי הנקוב בחוות הדעת עלות פיקוח הנדסי. 28. הגעתי למסקנה כי אין מקום לפסיקת פיצוי בגין הצורך בהעסקת מפקח. ראשית, מרכיב הפיצוי העיקרי מתייחס לאי-התאמה בנוגע לחיפוי (63,000 ₪ לכל בניין) ונקבע לעיל כי אין זה מוצדק להחליפו. שנית, כפי שיפורט להלן, התובעים לא קיימו את חובתם להקטין את הנזק שעה שלא הודיעו בתוך תקופת הבדק על הליקויים וממילא לא אפשרו לחברת אנגל או לחברת סולל בונה לבצע את התיקונים. לו בוצעה העבודה על ידי היזם או הקבלן המבצע היתה נחסכת ממילא עלות הפיקוח. שלישית, אף כי בחוות הדעת התייחס המומחה לעלות התיקונים באמצעות קבלן מזדמן, לא ראה לציין כי יש צורך בפיקוח הנדסי. בתשובתו על שאלת הבהרה התייחס לעלות הפיקוח ההנדסי, להבדיל מהצורך בו. זכות חברת אנגל לבצע תיקונים 29. לטענת חברת אנגל, הפרו התובעים את חובתם כלפיה שעה שלא אפשרו לה - בעצמה או באמצעות קבלנים מטעמה - לבצע תיקונים. לכן, ככל שתחויב בפיצוי יש לחייבה על בסיס העלות לה. אף כי יש בטענה זו ממש, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לקבלה, משני טעמים עיקריים. האחד, עלות לקבלן המבצע אינה בגדר ידיעה שיפוטית. איש מבעלי הדין לא ראה להפנות שאלת הבהרה למומחה, שהתייחס בחוות דעתו כאמור לעלות התיקונים באמצעות קבלן מזדמן. זולת עלות פיקוח הנדסי, אין אפוא בידי בית המשפט נתונים המאפשרים להעריך מהי העלות ליזם או לקבלן המבצע. השני, כמסתבר, חברת אנגל מצויה בהליך הסדר נושים ואף מונה לה נאמן. מכאן, ספק רב אם יש בידיה יכולת לבצע עבודת תיקונים בלא יצירת חיובים כספיים חדשים תוך פגיעה בזכויות נושיה כיום. אמנם נכון, חברת סולל בונה שימשה כקבלן מבצע ברם לא זו בלבד שאינה נתבעת אלא שחלק בלתי מבוטל רובץ ממילא על כתפיה של חברת אנגל. 30. אני קובעת אפוא כי הדיירים זכאים לפיצוי על בסיס עלות התיקון באמצעות קבלן מזדמן מטעמם כולל מס ערך מוסף. כן זכאים לפיצוי כספי בגין ליקויים שאינם בני-תיקון או שאין הצדקה לתקנם. במקרה זה, אין להוסיף מס ערך מוסף. נזק בלתי ממוני 31. בסיכום טענותיהם מבקשים התובעים פיצוי בסך 10,000 ₪ לדירה בגין נזק בלתי ממוני. דין תביעתם זו להדחות, ולו מהטעם שהטענה הועלתה לראשונה בסיכומים. מעבר לכך, היות שהמדובר בליקויים ברכוש המשותף אין להניח כי נגרמה בעטיים עגמת נפש למי מהדיירים. בשונה מתיקונים בתוך הדירות, תיקונים ברכוש המשותף אינם אמורים לגרום להפרעה או אי-נוחות מיוחדים. הוצאות משפט 32. נוכח הפער העצום בין חוות דעת מומחה התובעים לבין אלו של מומחה בית המשפט וכפועל יוצא, בסכום שייפסק אין הצדקה לחייב את חברת אנגל בהשבת מלוא אגרת התביעה אלא יש לחייבה בתשלום החלק היחסי מהסכום הפסוק בלבד. 33. התובעים זכאים להשבת הסכום ששילמו למומחה בית המשפט ולשכר טרחת עורך דין. ריבית 34. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת בריבית מיום הגשת חוות דעת המומחה ועד התשלום המלא. בא כח חברת סולל בונה, שהתייחס בסיכומיו לסוגיה, סבור כי אין מקום לעשות כן שהרי התובעים טרם ביצעו את התיקון. 35. סוגיית הריבית נדונה על ידי בית המשפט העליון, והוכרעה. בע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס פ"ד מו (2) 60 [1992], בעמ' 67 - 68 נקבע כי פסיקת ריבית נועדה "להעמיד את הנפגע במצב בו היה אלמלא ההפרה או אילו תוקנה זו במועד, שאחרת יוצא המפר נשכר מחלוף הזמן והנפגע יוצא חסר". עוד נקבע כי קביעת המועד ממנו יש לחשב את הריבית מסורה לשיקול דעת בית המשפט. בע"א 5602/03, ע"א 7280/03, ע"א 8028/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח' [2005] (פורסם באתר נבו) אושרה קביעת בית המשפט המחוזי לפיה יש לחשב את הריבית למועד קביעת שווי מרבית הליקויים, שהוא מועד עריכת חוות דעת המומחה (ראה גם הפסיקה המוזכרת שם). 36. פסיקת הריבית תעשה אפוא ממועד הגשת חוות דעת המומחה (ה-30.1.09). סוף דבר 37. חברת אנגל (הנתבעת) תשלם לתובעים את הסכומים שלהלן, אשר יישאו ריבית והפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן החל מיום 30.1.09 ועד ליום מתן פסק הדין. בניין 1 - מתוך הסך של 111,589 ₪ על הנתבעת לשלם 70,477 ₪. בניין 13 - מתוך הסך של 114,689 ₪ על הנתבעת לשלם 72,435 ₪. בניין 27 - מתוך הסך של 117,390 ₪ על הנתבעת לשלם 74,141 ₪. בניין 37 - מתוך הסך של 119,140 ₪ על הנתבעת לשלם 75,246 ₪. בניין 57 - מתוך הסך של 117,969 ₪ על הנתבעת לשלם 74,507 ₪. יש להוסיף מס ערך מוסף כפי שיעורו ביום התשלום על הסכום העולה על 72/114 חלקים מ-63,000 ₪ (39,789 ₪), המהווה פיצוי בגין אי-התאמת החיפוי ולא ישולם לקבלן שיבצע את התיקונים. 38. חברת אנגל תשיב לתובעים את הסכום ששילמו למומחה בית המשפט וכן שכר טרחת עורך-דין בשיעור 20% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין. פרט לכך יישא כל צד בהוצאותיו. הצד השלישי (חברת סולל בונה) ישפה את חברת אנגל בסכומים כדלקמן לאחר חישוב החלק היחסי מסכל הפיצוי: בניין 1 - 23,552 ₪; בניין 13 - 25,346 ₪; בניין 27 - 26,979 ₪; בניין 37 - 27,973 ₪ ובניין 57 - 25,207 ₪. כן תשא חברת סולל בונה בחלק היחסי של ההוצאות בהן חויבה חברת אנגל. הסכומים הללו ישולמו תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה, תשכ"א-1961 החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוות דעת מומחהמומחהחוות דעתבניין