האם יש לפסול חוות דעת של מומחה רפואי שמונה ע"י בית המשפט, לאחר שמומחה זה קיבל לידיו במסגרת המסמכים הרפואיים שהועברו אליו, גם חוות דעת רפואית פרטית מטעם אחד הצדדים? א.רקע עובדתי 1.המשיבה (להלן: "האישה") הגישה תובענה לביטול הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ע"י בהמ"ש ביום 13.11.08 (להלן: "ההסכם") ולפיו, העבירה האישה את זכויותיה בדירה המשותפת למבקש (להלן: "האיש"). האישה טוענת בתביעתה, כי היא לא היתה כשירה לחתום על ההסכם עקב מצבה הנפשי. 2.בק.מ. שהתקיים ביום 7.2.10, מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את הד"ר י. ב., על מנת שיבחן האם האישה היתה כשירה לחתום על ההסכם. 3.ביום 25.2.10 שלח לבהמ"ש הד"ר ע.ג. ממרפאה שאצלה מטופלת האישה, חוות דעת פסיכיאטרית אודות מצב האישה. חוות הדעת ממוענת לבית המשפט, מצוין בה מספר התיק ונאמר בסיומה כי : "תעודה זו ניתנה על ידי לשם הגשתה לראיה לבית המשפט... והריני מצהיר... דין תעודה זו שהיא חתומה על ידי כדין עדות בשבועה שנתתי לבית המשפט". 4.ביום 1.3.10 הוריתי לצדדים להגיב על חוות הדעת של הד"ר ע.ג.. 5.האיש טען כי יש להוציא את חוות הדעת מתיק בית המשפט מאחר ועל פי תקנה 258 יב (ז) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), נאסר על בעל דין להגיש חוות דעת מטעמו. 6.בהחלטתי מיום 16.3.10 הוריתי להוציא מתיק בהמ"ש את חוות הדעת של ד"ר ע.ג., אשר הוגשה בניגוד לתקנות ובניגוד להחלטתי, לפיה מיניתי את הד"ר י.ב. כמומחה מטעם בית המשפט. כמו כן, חייבתי את האישה בהוצאות בגין הגשת חוות הדעת הפרטית מטעמה לבית המשפט. 7.ביום 24.3.10 הגישה האישה בקשה לביטול ההחלטה בכל הנוגע לחיובה בהוצאות. לטענתה, היא לא ידעה על כך שהד"ר ע.ג. הכין חוות דעת ולדבריה, משלוח חוות הדעת לבית המשפט נעשה שלא בידיעתה ולא על דעתה. האישה ציינה כי היא שלחה למרפאה שם היא מטופלת את החלטתי בדבר מינויו של ד"ר י.ב. והיא אינה יודעת מדוע שלח ד"ר ע.ג. חוות דעת מומחה מטעמו לבית המשפט. 8.המבקשת צירפה לבקשתה מכתב קצר מאוד ממרפאתה שבו נאמר כי: "עקב חוסר הבנה ותום לב נשלח פירוט עדכני (חוות דעת) אודות מצבה של הנדון לבית המשפט". 9.גרסה זו נראית על פניה תמוהה. קשה להבין מדוע שלח הד"ר ע.ג. חוות דעת מומחה לבית המשפט תוך ציון מספר התיק ובפורמט של חוות דעת מומחה, שעה שלדברי האישה היא מסרה למרפאתה את החלטתי בדבר מינויו של הד"ר י.ב. כמומחה מטעם בית המשפט ולא אף מומחה אחר. 10.ואולם, מאחר שנושא זה טעון בירור עובדתי, נעתרתי בו ביום לבקשת האישה והוריתי על עיכוב החלטתי בעניין חיובה בהוצאות, עד לאחר שמיעת ההוכחות. 11.ביום 13.4.10 הוגשה חוות דעתו של המומחה הרפואי שמיניתי, הד"ר י.ב.. 12.הד"ר י.ב. מפרט בחוות דעתו את המסמכים הרפואיים שעמדו בפניו בעת הכנת חוות דעתו. בין היתר, הוא מציין כי עמדה בפניו: "חוו"ד ממרפאת האישה מאת ד"ר ע.ג.. ציטוט: " לעניין שאלת השופט עד המעקב שלה במרפאתנו ב - 13.11.08 כולל, היתה במצב פסיכוטי פעיל במרבית הפגישות, כך שלא סביר שחתימתה על וויתור זכויותיה בדירה שבה התגוררה עם בעלה נעשתה מתוך שפיות דעת מספקת". 13.ביום 26.4.10 הגיש האיש בקשה לפסילת חוות הדעת של ד"ר י.ב.. לטענתו, אסור היה למומחה שמונה מטעם בית המשפט לקבל חוות דעת רפואית מטעם מי מהצדדים. לדבריו, "יש לפסול את חוות הדעת בשעה שנפל בה פגם מהותי בשקול דעת של המומחה המעלה חשש לחוסר תם לב, לפגיעה באובייקטיביות או למשא פנים... ברור כי היה אסור לשלוח לד"ר י.ב. את חוות הדעת של הד"ר ע.ג. ומי שעשה כן, הרי פעל שלא כדין תוך ניסיון לפגוע בשיקול דעתו ולהטות את חוות הדעת לצורך צרכיו האישיים". 14.ביום 28.4.10 הגישה האישה את תגובתה. לטענתה, לא היתה לה כל שליטה איזה חומר נשלח מהמרפאה שבה היא מטופלת, לד"ר י.ב.. לדברי בא כוחה: "תיקה הרפואי של המשיבה הגיע במעטפה חתומה למשרד הח"מ בדואר רגיל ונשלח ישירות לכתובתו של ד"ר י.ב., כך שלמשיבה ולח"מ אין כל מעורבות בחומר שנשלח". 15.לטענת האישה, בניגוד למומחים המתמנים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, במומחה שמונה על פי התקנות "אין איסור לעיין בחוות דעת הניתנת מטעם מומחה אחר... חזקה על המומחה שמונה ע"י בית המשפט כי הוא מומחה מקצועי שיכול לחוות דעתו באופן עצמאי והוגן ולהתעלם מחומר שלא היה אמור לעיין בו". 16.לעמדת האישה, במקרה דנן, בדק אותה המומחה מטעם בית המשפט באופן בלתי אמצעי ואין כל חשש להטיית חוות הדעת ולפגיעה באובייקטיביות של המומחה. לפיכך, מבקשת האישה לדחות את בקשת האיש לפסול את חוות דעתו של ד"ר י.ב.. ב.דיון והכרעה 1.סעיף 8 (ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") קובע כי: "מונה מומחה או יועץ מטעם בית המשפט, לא יהיה בעל דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו, אלא ברשות בית המשפט". 2.בעקבות הוראת חוק זו, תוקנה תקנה 258 יב לתקנות, העוסקת בחוות דעת של מומחה בענייני משפחה. ס"ק (ז) לתקנה זו קובע כי: "בעל דין לא יגיש חוות דעת של מומחה מטעמו, אלא לאחר שבית המשפט בחן אם ליתן צו על פי סעיף 8(ג) לחוק". 3.הסדרי ייחודי זה בנושא מינוי מומחה בבית המשפט לענייני משפחה, שונה מההסדר הרגיל החל בתובענות רגילות. תקנה 127 לתקנות קובעת כי: "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971". תקנה 128 לתקנות, מסדירה את האפשרות להגשת חוות דעת רפואית מטעם הנתבע. 4.בניגוד לחובה לצרף חוות דעת רפואית לכתב הטענות בתובענה רגילה לצורך הוכחת עניין שברפואה, בבית המשפט לענייני משפחה קיים מנגנון הפוך לחלוטין. נאסר בד"כ על בעלי הדין להגיש חוות דעת מטעמם, ובית המשפט הוא שממנה מומחה אובייקטיבי מטעמו. רק אם בית המשפט נמנע מלמנות מומחה או נתן רשות מפורשת לכך, יכול בעל דין להגיש חוות דעת מומחה מטעמו. ראה: תע 103080/05 א.ר. ואח' נ' ד.י. ואח', (ניתן ביום 15.4.07) מפי כב' השופט שוחט. וכן: שוחט ושאוה, סדר הדין בבתי המשפט לענייני משפחה, 2009, בעמ' 285-292. 5.הסדר דיוני זה בבית המשפט לענייני משפחה, דומה למנגנון שנקבע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (סעיף 6א(1) - להלן: "חוק הפיצויים") ובתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז - 1986 (להלן: "תקנות המומחים"). 6.הטעם לשיטה שנקבעה במסגרת חוק הפיצויים לפיו, לא מוגשות חוות דעת של מומחים רפואיים מטעם הצדדים, הוא כפול. כפי שנקבע ברע"א 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח נ' עומר סאלח, פ"ד נה (3) 98 בעמ' 99-100: "שני טעמים מרכזיים לכלל זה האחד... הסדר זה נועד להפסיק את המירוץ להשגת חוות דעת "פרטיות" ולהגשתן "מטעם", דבר המביא לבזבוז משאבים, לבזבוז זמן, לעיתם יש פערים משמעותיים ובלתי מוסברים בין חוות הדעת השונות ולהכבדה על עשיית צדק ועל בירור הדברים לאשורם.... הטעם השני הוא כי "יש לאפשר למומחה להגיע למסקנות באופן עצמאי ניטראלי ובלי להיות מולעט בחומר חד צדדי ומושפע מחוות דעת חד צדדיות". 7.על מנת לממש מטרות חשובות אלו, נקבעו בתקנות המומחים הוראות חד משמעיות האוסרות על העברת חוות דעת פרטיות למומחה שמונה ע"י בית המשפט. 8.תקנה 8 (א) לתקנות המומחים קובעת כי: "תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית". 9.תקנה 9 (ב) לתקנות המומחים קובעת כי: "המומחה יעיין בכל המסמכים שהוגשו לו ורשאי הוא לדרוש מבעלי הדין מסמכים קיימים שלא הומצאו לו והדרושים לצורך מילוי תפקידו על פי ההחלטה שלפיה התמנה, ובלבד שלא ידרוש ולא יקבל מהם חוות דעת רפואית". 10.בר"ע 9724/07 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח' נ' אמנון חביב, (ניתן ביום 4.2.08) דן כב' המשנה לנשיאת בית המשפט העליון השופט ריבלין, בתקנות אלו והוא קבע בין היתר כי: "לשון התקנות היא ברורה: לצדדים אסור להמציא למומחה חוות דעת רפואית, אך גם על המומחה עצמו חל איסור לדרוש או לקבל מהצדדים חוות דעת רפואיות. המומחה מטעם בית המשפט נדרש לעמוד על המשמר למען ימלא תפקידו בנאמנות בהתאם להוראות החוק והתקנות, ואל לו, להיתלות במעשה או במחדל שביצע בעל דין, ואשר חותר תחת המסגרת הברורה של הדין... רבות כבר נכתב על החובה להבטיח את עצמאות שיקול הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, ועל חשיבות מילוי הוראות הדין על ידו, בהיותו בבחינת "זרוע ארוכה" של בית המשפט. יודגש כי יש להימנע מפתיחת פתח ל"קיצורי דרך" ול"עיגול פינות" ביחס לעקרונות העבודה שנועדו למנוע משוא פנים ולשמר את האובייקטיביות של המומחה. אלו עומדים ביסודה של מידת המהימנות הגבוהה שמייחסים בתי המשפט לחוות הדעת של מומחים שמונו מטעמם". 11.תקנה 258יב (ב) לתקנות העוסקות בחוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית משפט לענייני משפחה קובעת כי: "הורה בית המשפט על מינוי ממומחה מטעמו, רשאי בעל דין להביא בפניו מסמכים הנוגעים לענין..." מהם אותם "מסמכים הנוגעים לעניין"? האם חוות דעת פרטית בכלל אותם מסמכים? 12.אני סבור כי על אף שבתקנות העוסקות בתובענות בענייני משפחה לא קיימת הוראה ספציפית האוסרת על העברת חוות דעת פרטית למומחה כפי שנקבע בתקנות המומחים, יש להחיל בד"כ הוראה זו בדבר איסור הצגת חוות דעת רפואית פרטית למומחה מטעם בית המשפט, גם ביחס למומחים המתמנים ע"י בית המשפט לענייני משפחה. 13.הנימוקים המפורטים לעיל, בדבר הצורך בשמירה על אובייקטיביות מרבית של המומחה והעדר פגיעה במראית פני הצדק, מחייבים את המסקנה כי יש לאסור הצגת חוות דעת פרטיות מטעם הצדדים, למומחה שמונה ע"י בית המשפט. 14.זאת ועוד: אחת המטרות במינוי מומחה מטעם בית המשפט היא צמצום העלויות של בעלי הדין, באופן שלא יצטרך כל צד לשכור מומחה מטעמו. במצב בו יתאפשר לצדדים להציג בפני המומחה מטעם בית המשפט חוות דעת פרטית מטעמו, תסוכל גם מטרה זו. כל צד ירוץ ויצטייד בחוות דעת של מומחה מטעמו וכך, יוכנסו "בדלת האחורית" חוות דעת "מטעם", דבר שאותו בדיוק ביקש המחוקק למנוע בהסדר המיוחד שקבע. 15.שמירת האובייקטיביות של מומחים רפואיים המתמנים על ידי בית המשפט לענייני משפחה והצורך כי בעלי הדין יתנו בהם אמון רב ככל הניתן, חשובה מאוד דווקא בבית המשפט לענייני משפחה. בית משפט זה ממנה מומחים בתחומים רגישים ביותר כגון בסוגיות של מסוגלות הורית, הגירה ואימוץ ולחוות דעת אלו, השפעה רבה ביותר על זכויות קטינים וטובתם. אין המדובר רק בחוות דעת שמטרתם לקבוע גובה של פיצוי כספי כמו בחוק הפיצויים, אלא לעיתים חוות הדעת עוסקות בדיני נפשות ממש. יש צורך כי המומחים המתמנים על ידי בית המשפט לענייני משפחה, יישמרו ככל ניתן על אובייקטיביות ברמה הגבוהה ביותר ואחת הדרכים לכך, היא באמצעות איסור הצגת חוות דעת פרטיות ומוזמנות בפניהם. על אף ההערכה הרבה למקצועיותם של מומחים, יש לעשות הכל על מנת להבטיח תשתית דיונית שתבטיח אובייקטיביות גבוהה ואמון רב ככל הניתן של הצדדים במומחה. 16.יודגש כי בתובענות רגילות, אשר בהן מחויב התובע להגיש חוות דעת מטעמו ואף הנתבע רשאי להגיש חוות דעת נגדית, המומחה הממונה ע"י בית המשפט, מקבל לידיו בד"כ שתי חוות דעת ולפיכך החשש לפגיעה באובייקטיביות שלו נמוכה יותר. שונה הדבר בחוק הפיצויים ובתובענות בענייני משפחה, שבהן נאסרה הגשת חוות דעת פרטיות ולכן יש לאסור הגשתן בעקיפין, באמצעות העברתן למומחה מטעם בית המשפט. 17.ומן הכלל אל הפרט - במקרה דנן, טרם הובהר האם הועברה חוות הדעת של ד"ר ע.ג. לד"ר י.ב. בתם לב כמו שטוענת האישה או שמא לא כך היה הדבר. נושא זה יוברר במסגרת דיון ההוכחות. 18.אכן, כפי שנקבע ע"י כב' השופט ריבלין ברע"א 121147/03 אריאל ביטון נ' כפיר אליזרה (ניתן ביום 14.3.04): "לא בנקל יפסל מינוי של מומחה רפואי אף מקום בו עיין בחומר פסול, שהרי חזקה על המומחה שיעשה מלאכתו נאמנה ויתעלם מן החומר הבלתי ראוי". 19.ואולם, במקרה דנן, כאשר מסיבות שטרם הובררו עדיין, הוגשה בתחילה חוות דעתו של ד"ר ע.ג. לבית המשפט ולאחר שהוריתי על הוצאתה מתיק בית המשפט חוות דעת זו בכל זאת מצאה את דרכה לד"ר י.ב. - כאשר ד"ר י.ב. מציין במפורש בחוות דעתו כי חוות הדעת של ד"ר ע.ג. הוגשה לבית המשפט - נראה כי אין מנוס מקבלת בקשת האיש ופסילת חוות דעתו של הד"ר י.ב.. 20.זאת ועוד: בענייננו לחוות הדעת של המומחה הרפואי חשיבות מכרעת לצורך הכרעה בתובענה, שמוקדה היא שאלת הכשירות של האישה לחתום על ההסכם. ייתכן מאוד שחוות הדעת תכריע את גורל התובענה. לפיכך, יש לשמור מכל משמר כי היא תיערך ללא כל פגם ומראית פני פגם. 21.לפיכך, באם האישה מעוניינת במינוי מומחה חילופי מטעם בהמ"ש, עליה להודיע על כך בתוך שלושה ימים ואמנה מומחה אחר, על מנת שחוות דעתו תוגש בהקדם האפשרי ועוד לפני מועד ההוכחות הקבוע ליום 13.7.10. על האישה לוודא היטב כי המומחה החילופי לא יקבל לעיונו כל חוות דעת רפואית. 22.שאלת ההוצאות בגין הליך זה תידון, ללא קשר לתוצאות ההליך, לאחר שבמועד ההוכחות יוכלו הצדדים להתייחס לפרשת הכנת חוות הדעת של ד"ר ע.ג. ולשאלה כיצד ומדוע היא הומצאה ראשית לבית המשפט ולאחר מכן לידי ד"ר י.ב.. 23.חוות דעת מומחהמומחהחוות דעת