בפני ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (הגב' יונת הברפלד אברהם) מיום 27/4/14, אשר ניתנה בתיק 02-12415-13-3 ובתיק 02-12447-13-6 במסגרת טענת "פרעתי" אשר הגישה המערערת. המערערת טענה כי שילמה את מלוא חובה בתיק ההוצאה לפועל בסך 170,000 ₪ לידי המשיב, במשרדו של ב"כ המשיב, עוד בטרם מסירת האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל לידיה ואף קיבלה על כך אישור מעם המשיב החתום בחתימת ידו (להלן :"האישור"). לטענת המערערת לא היה בידיה האישור המקורי, שכן הוא נלקח ממנה בידי המשיב, על מנת לפעול באמצעותו לסגירת התיק בבית המשפט בו היה מעורב אף עוה"ד הלר. משכך, צירפה המערערת לבקשתה בפני רשמת ההוצאה לפועל אישור נוטריון בדבר מסמך נאמן למקור אשר בוצע בידי עוה"ד בליליוס. המשיב מצדו טען כי החתימה על גבי האישור אינה כלל חתימתו. המערערת טענה כי לאחר שניתנה בתיק ההוצאה לפועל החלטה המורה לצדדים להודיע באם הם מסכימים למינוי מומחה גרפולוג מטעמו של בית המשפט או שיגישו חוות דעת גרפולוג מטעמם. הצדדים הודיעו על הסכמתם למינוי גרפולוג מטעמו של בית המשפט, אך המערערת הגישה חוות דעת גרפולוגית מטעמה ואף המשיב הגיש חוות דעת מטעמו. לטענת המערערת שגתה רשמת ההוצאה לפועל כאשר לא מינתה מומחה גרפולוג מטעמו של בית המשפט וכן שגתה כאשר קבעה כי המערערת הגישה חוות דעת מטעמה באיחור, שהרי לא הייתה אמורה כלל להגיש חוות דעת מטעמה. עוד טוענת המערערת כי שגתה הרשמת הנכבדה בכך שאפשרה למשיב להגיש חוות דעת מטעמו באיחור ניכר. המערערת טוענת כי שגתה הרשמת הנכבדה כאשר התעלמה מכך שהועלתה טענה חדשה מפי המשיב ולפיה האישור שהציגה המערערת נוצר ע"י חיתוך והדבקת חתימתו על גבי מסמך אחר, טענה שהינה הרחבת חזית ולמערערת לא ניתנה הזדמנות להפריכה. המערערת טוענת כי שגתה הרשמת הנכבדה כאשר לא נתנה את המשקל הראוי לחוות הדעת אשר הגישה המערערת. המערערת אף צירפה חוות דעת משלימה לערעורה ובה נקבע כי אין סימנים לזיוף והדבקה. לטענת המערערת הרשמת הנכבדה פסלה את שתי חוות הדעת, הן של המערערת והן של המשיב, שני המומחים לא נחקרו על חוות דעתם והרשמת הכריעה על פי התרשמותה מעדים. עוד טוענת המערערת כי לא ניתן משקל לאישור הנוטריוני אשר ערך עוה"ד בליליוס, עוה"ד בליליוס לא נחקר על כך ואת עדותה של המערערת חיזקה עדותו של מר טורקמן. לטענת המערערת היה מקום ליחס משקל לאי הבאת מזכירתו של ב"כ המשיב לעדות בתור מי שקיבלה לידיה את המסמך המקורי. כך אף טוענת המערערת כי לא נכונה הקביעה בדבר היות עדויות המשיב ובא כוחו רציפות אמינות ומשכנעות. לטענתה, יחסה הרשמת הנכבדה משקל בלתי סביר לטענות המשיב באשר לתקופה אשר קדמה למתן פסק הדין ולטענות בדבר מצבה הכספי של המערערת בעת שפרעה, לטענתה את החוב, עוד טוענת המערערת כי בין העדויות מטעמה לא היו כל סתירות וככל שהללו התגלו, הרי זה משום שהעד טורקמן אויים בידי המשיב ולכן שיקר בעדותו בפני רשמת ההוצאה לפועל וכעת הוא נכון לאמר את האמת בפני ערכאה זו. מכל הטעמים הללו, עתרה המערערת לביטול החלטת הרשמת הנכבדה נשוא הערעור והשבת התיק ללשכת ההוצאה לפועל לצורך מינוי מומחה גרפולוג מטעמו של בית המשפט. המשיב טען כי החלטת רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה נשוא הערעור מנומקת, נסמכת על עדויות וראיות וקובעת ממצאים עובדתיים אשר לא בנקל תתערב בהם ערכאת הערעור. לטענת המשיב התרשמה רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה באופן בלתי אמצעי ממהימנות העדים אשר נשמעו בפניה וקבעה ממצאים אשר לא ניתן להתערב בהם, ככל שלא נפל פגם מהותי היורד לשרשו של עניין. לטעמו של המשיב אין כל פגם שכזה בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה ויתרה מזו לאור קביעות רשמת ההוצאה לפועל כי אין היא מאמינה לגרסת המערערת, אין מקום לקבל גרסתה בערכאה זו. המשיב טוען כי לא היה מקום להגיש בפני ערכאת הערעור את חוות הדעת המשלימה אותה המציאה המערערת אך כעת בפני ערכאה זו, מבלי שעמדה בפני רשמת ההוצאה לפועל ואף לא היה מקום להמצאת תצהירו הנוסף של העד תורקמן. המשיב טוען כי אין לקבל אף את תוכנו של תצהיר העד תורקמן אשר מעיד כי שיקר בפני רשמת ההוצאה לפועל על מנת לסייע בידי המערערת וכעת הוא מבקש לאמר את האמת, משנוכח כי השקר לא סייע לה. המשיב טוען כי אין חובה למנות מומחה מטעמו של בית המשפט ובמקרה דנן לא חרגה הרשמת הנכבדה ממתחם שקול הדעת המוקנה לה עפ"י חוק. עוד טוען המשיב כי חוות דעתו הוגשה אך לאחר שהוברר כי המסמך המקורי אינו מצוי בידי המערערת, שכן ניתנה החלטת הרשמת לפיה תוגש חוות דעת מטעמו לאחר המצאת האישור המקורי. המשיב שב ומבהיר כי לא חתם על האישור האמור וממילא לא שולם לו דבר בידי המערערת ולפיכך קביעותיה של הרשמת הנכבדה בכל הנוגע לגרסת המערערת ולסתירות בין גרסתה לעדויות העדים מטעמה, מבוססות היטב. לטענת המשיב, המערערת לא סיפקה הסבר הגיוני למקור הכספים מהם שילמה כך לטענתה את החוב למשיב ומכל אותם טעמים עולה כי המערערת לא הרימה הנטל המוטל על שכמה במסגרת טענת הפרעתי ולפיכך בדין נדחתה טענתה ואף דינו של ערעורה להידחות תוך חיוב בהוצאות. דיון : יאמר כבר בראשיתם של דברים כי לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בתשובת המשיב ושמעתי אף את הצדדים בפני, דין הערעור להידחות. עיקר טענותיה של המערערת נסבו על העובדה כי לא מונה מומחה גרפולוג מטעמה של רשמת ההוצאה לפועל וכי משהונחו בפני רשמת ההוצאה לפועל חוות הדעת של הצדדים, לא נתנה את המשקל המתאים לחוות הדעת מטעמה של המערערת הקובעת כי החתימה על גבי האישור שהציגה המערערת, חתימת המשיב היא. אלא שהעדרה של חוות דעת כזו או אחרת כלל אינו מעלה או מוריד מהתוצאה המשפטית אליה הגיעה הרשמת הנכבדה. הרשמת הנכבדה קובעת בהחלטתה כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה במסגרת טענת "פרעתי" להוכיח כי אכן פרעה את חובה. הרשמת הנכבדה מנמקת מסקנתה זו ותומכת אותה היטב הן בפסיקה והן בחומר הראיות אשר הובא בפניה. הרשמת הנכבדה מפרטת כי היה על המערערת להמציא את האישור המקורי שכן היא ביקשה להסתמך על תוכנו של אותו אישור ומשכך, אין די בהמצאת העתקו של אותו אישור. אכן , לו היו הצדדים חלוקים בעניין קיום מסמך כזה או אחר , ניתן היה להסתפק בהמצאת עותקו, אלא שכאן ביקשה המערערת - החייבת להסתמך על תוכנו - על חתימת המשיב המצויה על גבי האישור, כך לטענתה. משלא המציאה את המסמך המקורי, כשלה המערערת בהרמת הנטל המונח על כתפיה. משכך לא נפלה שגיאה משפטית המחייבת את התערבות ערכאת הערעור במסקנותיה המשפטיות של הרשמת הנכבדה בהחלטה נשוא הערעור. הרשמת הנכבדה לא נתנה אמון בהסברי המערערת בדבר העדר המסמך המקורי, ציינה את הסתירות בעדותה והצביעה על הסתירות בין עדות זו לעדות הנוטריון עוה"ד בליליוס, אשר אף בעדותו לא נתנה הרשמת אמון. הרשמת הנכבדה אף הדגישה את העובדה כי לא היה ניתן לתת אמון בגרסת המערערת כאשר זו הסבירה מנין היו לה הכספים לפרעון החוב וכי אף בגרסתה לעניין זה נפלו סתירות של ממש. זאת ועוד, הרשמת הנכבדה לא עשתה מלאכתה קלה וניתחה בהחלטתה את עדויות כלל עדיה של המערערת. כלל נקוט הוא מימים ימימה כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי מהימנות אשר אליהם הגיעה הערכאה קמא לאחר שמיעת העדים. הרשמת הנכבדה קובעת כי לא התרשמה לטובה מעדות המערערת בפניה ויתרה מכך עדותה היתה בלתי אמינה. עדות המערערת הייתה רצופה בסתירות פנימיות ואף סתרה עדויות עדיה שלה. גם עדויות עדי המערערת לא היו נקיות מסתירות פנימיות, כך בהתאם להחלטת רשמת ההוצאה לפועל. משכך קובעת רשמת ההוצאה לפועל כי אף אם הייתה מאשרת את הצגת האישור אשר הציגה המערערת בדבר תשלום למשיב, כראיה בתיק (ואז ניתן היה לבחון את תוכנו הן באמצעות חוות דעת הצדדים והן באמצעות חוות דעת מומחה מטעמו של בית המשפט), גם אז ספק אם היתה המערערת מרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי סילקה את החוב בתיק, זאת אל נוכח התרשמות הרשמת הנכבדה מעדיה של המערערת ומעדות המערערת עצמה. הרשמת הנכבדה מפרטת בהחלטה מדוע זה לא ניתן משקל לאותה חוות דעת מטעמה של המערערת ואף מפרטת מדוע זה הוגשה חוות דעתו של המשיב במועד אשר הוגשה (בשל העדרו של המסמך המקורי). נוכח הדברים האמורים איני רואה מקום להתערב בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל אשר נומקה היטב ולא מצאתי נפלה בה כל שגגה או פגם מהותי משפטי. אשר לטענתה של המערערת בדבר הצגת ראיות נוספות בפני ערכאת הערעור. המדובר בערעור משפטי. כאמור, טענתה העיקרית של המערערת הינה כי נפלה שגגה בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה כאשר לא מינתה מומחה מטעמו של בית המשפט אשר יבחן באם החתימה על גבי העתק האישור אשר הציגה המערערת, הינה חתימת המשיב אם לאו. ערעור שנימוקיו משפטיים, בירורו נעשה בדרך של שמיעת טיעונים ואינו אמור להיות כרוך בהבאת ראיות נוספות. ראה בעש"א 26353-12-11 עירית נצרת נ. א. בטון מואסי בע"מ. משכך ספק באם היה מקום להתיר הבאת הראיות הנוספות מטעמה של המערערת. יתרה מזו, ראיות אלו, לא זו בלבד שלא סייעו למערערת אלא עוד חיזקו את ממצאיה של הרשמת הנכבדה בהחלטתה. די בכך באם אפנה אל תצהירו של העד תורקמאן הנילווה לערעור המערערת כנספח כב', אשר מצהיר בזו הלשון : "העדות שלי היתה מוטעית ורצופה באי דיוקים עקב לחץ שהופעל עלי מצדו של הזוכה. אני חשבתי שהעדות שלי לא תזיק לחייבת גב' היימר משום שעשיתי טעות מכוונת ושהעדות של העורך דין מר בליליוס תסתור את עדותי ותחשב לאמינה. כשהבנתי שזה לא כך ועדותי גרמה נזק החלטתי שאתן את ההצהרה הזאת". העד עצמו מצהיר כי לא אמר את האמת בפני הרשמת הנכבדה בלשכת ההוצאה לפועל וכי בכוונה תחילה עשה כן, בציפיה כי הדבר יסייע בידי המערערת. אלא שכאשר נוכח כי לא כך הם פני הדברים, החליט למסור גרסה נוספת בפני ערכאת הערעור, שמא יהא בכך על מנת לסייע בעדה הפעם. על עדות שקר כעבירה פלילית בוודאי שאין זו המסגרת להרחיב בדברים, אך יחד עם זאת ברי כי הדבר מחזק את מסקנותיה של רשמת ההוצאה לפועל אשר שמעה את העד בפניה וקבעה כי אינה נותנת בעדותו את אמונה וזו מלאת סתירות פנימיות ואף סותרת עדות המערערת בעצמה. אל נוכח מלוא הדברים האמורים, יש לדחות ערעורה של המערערת ואל נוכח השימוש המודע בעדות אשר תוכנה אינו אמת, בפני בית המשפט, יש לחייבה בהוצאות אשר תבענה מורת רוחו של בית המשפט מאופן התנהלות זה. סוף דבר, הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך של 1500 ₪ ובהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5000₪. גרפולוגיהחוות דעת מומחהמומחהחוות דעת