1. תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. התובע יליד 14/7/43 נפגע בתאונת דרכים ביום 30/10/00 שהיא גם תאונת עבודה. התובע נהג במשאית שהתנגשה עם רכב אחר. התובע איבד הכרה לזמן קצר. המשאית התהפכה לתעלה בצדי הדרך. הפגיעה העיקרית הייתה שבר מרוסק התוך מפרקי בתזוזה רבה בקצה עצם הרדיוס וכן חבלה לעצב המדיאני בגפה שמאלית עליונה. הוא עבר שלושה ניתוחים בגין השבר לאחר התאונה. סך הכול היה מאושפז 25 ימים. לתובע נקבעה נכות על פי דין על ידי המל"ל של 28% לפי החלוקה של 20% נכות צמיתה בגין השבר על פי סעיף 35(1)ג' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשל"ז-1956 (להלן: "התוספת לתקנות"),וכן 10% נכות בגין פגיעה בעצב המדיאני לפי סעיף 31(א) לתוספת לתקנות. מלכתחילה לא הופעלה תקנה 15 כי לפי נתוני המל"ל לא הייתה ירידה בשכר. לאחר ערעור הוספו לתובע עוד 14% על פי תקנה 15 לתקנות. לתובע גם מחלות קונסטיטוציוניות ולפיכך מונו שני מומחים. מומחה בתחום האנדוקרינולוגיה, ד"ר אילן שמעון ופרופ' אליעזר הולצמן, מומחה למחלות פנימיות, מחלות כליה ויתר לחץ דם. על פי חוות הדעת של ד"ר אילן לתובע יש סכרת מסוג 2 המאוזנת היטב בדיאטה ותרופה אוראלית אחת ללא עדות לסיבוכים של מחלת הסכרת. נכותו עומדת על 10% לצמיתות לפי סעיף 4 (3) לתוספת לתקנות. רמות HBA1C נמוכות מתחת ל - 6% ולכן תוחלת חייו לא תהיה שונה מאשר גבר אחר. לעומתו סבר פרופ' הולצמן כי סיכויי התובע לתמותה ותחלואה מחמת תחלואה קרדיווסקולרית הם פי 2.5 מאשר אוכלוסיה בריאה בגילו. על פי נתוני תוכנת מחשב סיכוייו לתמותה ל- 5 שנים הם 6.2% לאור היותו מטופל ב- Ramipril. הסיכוי שלו לתחלואה קרדיווסקולרית היא 14% תוך 10 שנים. סיכוייו לפתח אי ספיקת כליות מחמת מחלת הסכרת הם בין נמוך מאוד לבין לא קיים. סיכוייו לפתח מחלה גרורתית עקב גידול שהוסר מהכליה, לאחר הגשת התביעה, הועמד על 2-3% בחמש שנים ממועד מתן חוות הדעת ו-4-6% בעשור ממועד מתן חוות הדעת (דצמבר 2005). על פי חוות דעתו, תוך השלמה בתשובות לשאלות הבהרה, העמיד המומחה את הנכות של התובע על 10% מחמת יתר לחץ דם, 20% מחמת סכרת, 10% מחמת היפרליפידמיה, וכן 10% מחמת כריתה חלקית של כליה (שנעשתה אחרי הגשת התביעה). חוות דעת שלישית של מומחה לאונקולוגיה ניתנה ביום 25/10/06 על ידי ד"ר אילן רון. מחוות הדעת שלו עולה כי התובע היה במעקב מגיל 32 לאור יתר לחץ דם. בשנת 1996 הופיעה סכרת שאוזנה במשך שנים עם דיאטה. בשנת 2004 התובע אושפז בבית החולים מאיר וב- CT הודגם ממצא כלייתי. לאחר מכן הוא נותח ועבר כריתה חלקית של הכליה הימנית עקב ממצא של גידול מסוג קרצינומה בכליה. לפי הנתונים של הניתוח הגידול היה מוגבל לכליה הימנית, לא פגע במבנה של הכליה, ולא פרץ את קפסולה שלה. ככל שמדובר בתוחלת הישנות הגידול קבע המומחה כי בדרך כלל השנתיים הראשונות הם בעלי הסיכון הגבוה ביותר להישנות אך הניתוח היה בנובמבר 2004 ועל כן המומחה קבע כי לתובע סיכון נמוך להישנות הגידול. הנכות של התובע בגין המצב הקודם לתאונה אינו כולל את הכריתה החלקית של הכליה. על כן נכותו המשוקללת ערב התאונה עמדה על 35.2%. בשנת 2007 ניתנה הצעה על ידי המותב הקודם, סגנית הנשיא, כב' השופטת טהר שחף. בהעדר הסכמה נשמעו הראיות בספטמבר 2009 . נכות רפואית 2. נכותו הרפואית של התובע ערב התאונה עמדה על 35.2% והמל"ל קבע לו נכות לפי סעיף 6ב' לפלת"ד של 28%. לאור מצב רפואי קודם, הנכות הרפואית המשוקללת בגין התאונה עומדת על 18.14%. התוספת של הפעלת תקנה 15 נבחנת בהקשר לקביעת הפגיעה התפקודית. בכפוף לבחינת הפסדים הנטענים על ידי התובע אני מעמידה את הנכות הרפואית כנכות תפקודית לאור הפגיעה בשורש כף היד ובעצב המדיאני, דהיינו 18.14%, לאחר הפחתה מצב קודם לתאונה. נזק לא ממוני 3. בסיכומיו קיבל בא כוח הנתבעת את החישוב של בא כוח התובע ועל כן ראש הנזק עומד על 58,443 ₪. אובדן כושר השתכרות לעתיד 4. במועד התאונה היה התובע בן 57 חקלאי בעל משק ובעל משאית. התובע בן 67 מחודש יולי 2010. בא כוח התובע מיקד בסיכומיו את ניתוח הפסדיו של התובע על פי העבר. התובע עצמאי ולו משק חקלאי וגם המשאית שבה נהג במועד התאונה. הרישיונות על המשאית ועל הטרקטור נשללו לאחר התאונה. הוא העסיק נהגים שכירים וכמפורט להלן, התובע גם פיתח את עסקיו. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה ובנוסף לנכות צמיתה שהועמדה על 28% הוספו לו גם אחוזי נכות לפי תקנה 15 כך שהנכות הועמדה על 42%. לאחר התאונה התובע המשיך להיות עצמאי ובשנת 2007 הוא הקים חברה בע"מ ותפעול העסק עבר לחברה. בשנים 2005-2006 הוא הכניס לעסקיו גם את בנו. התובע טוען לקיום של הפסד בהתבסס על חוות דעת מומחה, כלכלן. עו"ד כץ חישב בסיכומיו את ההפסד בראש נזק זה ובראש הנזק של אובדן הכנסה לעבר על פי חוות הדעת. החישוב של הכלכלן, מר משה גרין, נתן תוצאה לפיה בהשוואה בין המחזור העסקי בשנת 1999 לבין עשרת החודשים בשנת 2000 עד התאונה, גדל המחזור ב-26% ומכאן נעשה חישוב שתוצאתו הפסד שנתי של 103,000 ₪. על בסיס זה חישב ב"כ התובע את הפסדו לעבר ולעתיד כפונקציה של 100% הפסד של 26% מדי שנה. כנגד חוות הדעת של משה גרין הגישה הנתבעת חוות דעת נגדית. התובע כעצמאי הגיש דוחות למס הכנסה והוצאו לו שומות מס. בשלב הראשון, אבחן את טענת התובע להפסד לפי חישוב של הכנסה מדווחת ברוטו, לצורך מס, פחות מס בפועל, בגבולות הפלת"ד כפול אחוז נכות משוקלל. בהמשך אתייחס לחישוב ההפסד לפי חוות הדעת של הצדדים. כל חישוב נעשה לפני ניכוי תגמולי המל"ל. על פי דוח מס הכנסה של התובע - בשנת 2000 עמדה ההכנסה החייבת במס על 181,818 ₪. חישוב ההכנסה החודשית ברוטו הוא איפוא 15,152 ₪ (חלקתי ב-12 חודשים כי התובע עצמאי). מאחר והחישוב נעשה לפי הפלת"ד, מחושב המס המקסימאלי של 25%, לכן הנטו עומד על 11,364 ₪ (נומינאלי) (להלן: "שכר נטו ערב התאונה"). לפי נתוני דוחות השומה של התובע הוא עבר מהפסד לרווח משנת 2006 לפי החישוב הבא: ההפסד של התובע לפי בסיס השיטה של השוואת שכר ערב התאונה בניכוי מס עד 25% כפול הפגיעה התפקודית לשוויו לאחר התאונה נותן נתוו כי השכר ערב התאונה עמד על שכר נטו של 11,364 ₪. סכום זה מוכפל ב - 18.14%. התוצאה היא הפסד חודשי של 2,061 ₪ נומניאלי לחודש. בחנתי בפרק של אבדן שכר בעבר את שכרו של התובע בפועל ממועד התאונה והשוויתי לשווי שכרו נטו משוערך לאותו מועד (תוך הקפדה על רף המס להפרשה על פי הפלת"ד) ומההשוואה עולה כי שווי שכר נטו ערב התאונה משוערך לשנת 2006 (דצמבר) עמד על 12,454 ₪, נכון לחודש דצמבר. שווי הנטו בפועל לפי דוח שומה, מחושב לפי 25% מס, עומד על 19,301 ₪. בשנת 2007 עמד הנטו לפי חישוב הכנסה חייבת כפול 25% מס חלקי 12, על 16,959 ₪. שווי השכר נטו ערב התאונה לדצמבר 2007 הוא 12,801 ₪. על פי הראיות מגמה זו לא השתנתה גם בהמשך. ככל שמדובר באבדן כושר השתכרות לעתיד, לפי נתונים אלה, לתובע לא נגרם נזק כתוצאה מהתאונה ואין מקום להפעלת תקנה 15 כלפי עתיד. בפרק נפרד אתייחס לחישוב שונה שעשה התובע כדי להראות הפסד עסקי מהתאונה. אבדן שכר בעבר באי כוח הצדדים חלוקים על חישוביו של התובע להפסד בראש נזק זה. בפרק זה אבחן ראש נזק זה לפי שכר נטו ערב התאונה כפול הפגיעה התפקודית של 18.14% ובפרק נפרד אבחן את טענה של הפסד עסקי. על פי השומה של התובע לשנת 2001, הכנסתו החייבת במס עמדה על 95,470 ₪ והמס עמד על 15,860 ₪ פחות מ-25%. לפיכך בשנת 2001 הרוויח התובע 79,610 ₪ שנתי נטו או 6,634 ₪ נטו לחודש. בשנת 2002 עמדה הכנסה החייבת במס על 147,995 ₪ והמס על 34,774 ₪, דהיינו 24%. הנטו החודשי איפוא עמד על 11,322 ₪. בשנת 2003, עמדה ההכנסה החייבת במס על 148,157 ₪ והמס על 29,177 ₪ , דהיינו 19.6% לפיכך הנטו החודשי עומד על 9,915 ₪. בשנת 2004 עמדה ההכנסה החייבת במס על 159,597 ₪ והמס על 28,556 ₪, דהיינו 18%. לפיכך הנטו החודשי עמד על 10,920 ₪. בשנת 2005 עמדה ההכנסה החייבת במס על 164,216 ₪ והמס על 39,557 ₪ , דהיינו 24.08% מס. בשנת 2006 עמדה ההכנסה החייבת על 308,813 ₪ והמס על 70,899 ₪, דהיינו 23%. הנטו החודשי הוא 19,816 ₪. נכון לשנת 2007, עמדה הכנסת התובע על 271,351 ₪ והמס ששולם עמד על 63,186 ₪ 23%. הנטו החודשי איפוא עמד על 17,347 ₪. שכרו של התובע נטו, ערב התאונה, עמד על 11,364 ₪. נכון ל-31.12.01 סכום זה שווה ל-11,525 ₪. נכון ל-31.12.02 סכום זה שווה ל-12,295 ₪. נכון ל-31.12.03 סכום זה שווה ל-12,054 ₪. נכון ל-31.12.04 סכום זה שווה ל-12,163 ₪. נכון ל-31.12.05 סכום זה שווה ל-12,490 ₪. בשנת 2001 עמד שכרו החודשי נטו של התובע על 6,634 ₪. בשנת 2002 עמד שכרו החודשי נטו של התובע על 11,322 ₪. בשנת 2003 עמד שכרו החודשי נטו על 9,915 ₪. בשנת 2004 עמד שכרו החודשי נטו על 10,920 ₪. בשנת 2005 עמד שכרו החודשי נטו על 10,914 ₪. כאמור לעיל, משנת 2006 עולה השכר בפועל, נטו, על השכר נטו ערב התאונה. התובע, אפוא הפסיד שכר בשנים 2001-2005. בשנת 2001 התובע הפסיד 4,891 ₪ מדי חודש. לכן באותה שנה ההפסד שלו עמד על 58,692 ₪. סכום זה משעורך מאמצע תקופה ועד היום עומד על 85,593 ₪. בשנת 2002 הרוויח התובע נטו לחודש 11,322 ₪ במקום 12,295 ₪ ולכן הוא הפסיד 973 ₪ לחודש. הפסדו באותה שנה עומד על 11,676 ₪. סכום זה משעורך מאמצע תקופה ועד היום עומד על 18,318 ₪. בשנת 2003 הרוויח התובע נטו לחודש 11,322 ₪ במקום 12,054 ₪ ולכן הוא הפסיד מדי חודש 732 ₪ לחודש. שווי הפסדו באותה שנה עומד על 8,784 ₪. סכום זה משוערך מאמצע תקופה ועד היום עומד על 12,810 ₪. בשנת 2004 הרוויח התובע 10,920 ₪ נטו לחודש במקום 12,163 ₪. ההפסד החודשי שלו הוא 1,243 ₪ לחודש. ההפסד שלו באותה שנה הוא 14,916 ₪. סכום זה משעורך מאמצע תקופה ועד היום עומד על 20,973 ₪. בשנת 2005 הרוויח התובע 10,389 ₪ נטו לחודש במקום 12,490 ₪ והפסדו החודשי 2,101 ₪. הפסדו השנתי הוא 25,212 ₪ סכום זה משוערך מאמצע תקופה ועד היום עומד על 33,950 ₪ סך הכול : 171,644 ₪ נכון להיום. חלק התאונה בהפסד הוא 18.14%, דהיינו: 31,136 ₪. הפסד עסקי 5. התובע טען כי כתוצאה מהתאונה נגרם לעסקו הפסד כי הוא היה צריך להעסיק שכירים. המיקוד היה בעיסוקיו העיקריים כנהג משאית ונהג טרקטור כי רישיונו על רכבים אלה נשלל לאחר התאונה על ידי משרד הרישוי/המכון לבטיחות בדרכים. התובע הגיש חוות דעת וחישב את הפסדו בהתבסס על שלושה פרמטרים. פרמטר אחד, היה הפסד בעין, שהוא שכר הנהגים. פרמטר שני הוא עלות נסיעות של הנהגים לעבודה וממנה. פרמטר שלישי, הוא ירידה בתפוקה לנוכח העסקת שכירים. תרגום הפרמטרים הניב מדד של הפסד חודשי של 8,583 ₪ לחודש בערכים של 31.7.08 (סיכומי ב"כ התובע, עו"ד שמואל כ"ץ סעיף 7.7 ). לפי טיעון זה ההפסד של התובע בעבר הוא מכפלה של מספר החודשים מאז התאונה ועד היום, הנותן תוצאה של 115 חודשים X 8,583 ₪ = 987,045 ₪. באי כוח הנתבעת חולקים על הנחות היסוד ועל נתוני היסוד שנלקחו מחוות הדעת של מר משה גרין והם הציגו חוות דעת נגדית של משה קצין. בסיכומיהם תוקפים באי כוח הנתבעת, עוה"ד איריס שלמון וירון בן אפרים, את ההפסד שטוען לו התובע וטוענים כי הוא נוצר יש מאין. באי כוח הנתבעת פותחים בנקודת המוצא העובדתית והמספרית המעידים כי ערב התאונה, היה התובע בתהליך של גידול הכנסות על פי ניתוח דו"חות השומה שלו כעצמאי. בהמשך הקים התובע חברה ונעשה אותו ניתוח שמעיד על המשך גידול. בחינת טענות התובע להפסד צריכות להיעשות על בסיס נקודת מוצא הבוחנת מה היה התובע צפוי להרוויח אלמלא התאונה. התובע מיקד את נקודת ההסתכלות שלו בעלות שכר ותקורה של נהגים שכירים והפסדי הכנסות בגלל היותם שכירים. כנגד טיעון זה נטען על ידי באי כוח הנתבעת כי העסקת שכירים אפשרה לו לפתח את העסק שלו כפי שקרה בפועל ואלמלא התאונה הפיתוח היה נעשה על ידי מנהל עבודה שכיר שיש לכמת את שכרו, ולבחון האם היקף הפיתוח על ידי התובע מחמת מיומנות, ידע וותק שלו הייתה שווה לפיתוח זהה על ידי מנהל שכיר או נופלת מכך. המומחה מטעם התובע, מר גרין, בחן מחזורים שנתיים ואת שכרם של הנהגים, התקורה בהעסקתם שנבע מהצורך לממן את הנסיעות שלהם לעבודה וחזרה הביתה, והירידה במחזור העסקי מעצם העובדה ששכיר נהג במשאית ולא בעל הבית, התובע. המחזורים של התובע פורטו בחוות הדעת משנת 1999, שנה לפני התאונה ועד 2006. לפי נתונים אלה בשנת 1999, עמד המחזור של התובע על 669,814 ₪, בשנת 2000, שנת התאונה, על 843,392 ₪; בשנת 2001 עמד המחזור על 867,391 ₪; בשנת 2002 על 979,641 ₪. בשנת 2003 המחזור עמד על 919,371 ₪; בשנת 2004 על 1,188,814 ₪; בשנת 2005 על 3,663,393 ₪ ובשנת 2006 על 4,625,712 ₪. התובע חישב את ההפסד בגלל הצורך להעסיק נהגים. לכן חיברתי את המחזורים לשנים 2001-2006 והוספתי את החודשיים בשנת 2000 כדי להגיע לסך הכל המחזורים שמהם יש להפחית את התקורה של הנהגים, דהיינו השכר שלהם והנסיעות ולשיטת המומחה של התובע גם את הפסד ההכנסה בגלל המעבר לעובדים שכירים. במהלך חקירתו התבקש התובע להסביר מדוע לא מצא פתרונות יותר זולים, לתקורה של הנהגים אך השתכנעתי מתשובותיו כי העלויות של הנסיעות של הנהגים נבעו מהדרך היעילה והטובה ביותר לקיום עסקו של התובע ולא מתוך רצון לנפח את העלויות שלו. לכן קיבלתי גם את השכר ששילם לנהגים וגם את מרכיב הנסיעות ששילם. החישוב אפוא הוא הבא: סך הכול מחזור בשנת 2000 הוא 843,816 ₪ חלקי 12 = 70,318 ₪, לחודש. התובע נפגע בסוף חודש אוקטובר לפיכך לצורך הבחינה הפחתתי משנת 2000 את החודשים נובמבר ודצמבר 2000 מתוך הנחה שבמועד התאונה היו לתובע התחייבויות שהיה עליו למלא כלפי צדדים ג', ולשם כך נדרש להעסיק עובדים גם בסוף שנת 2000. הסך של המחזורים בשנים 2001-2006 בתוספת החודשיים בשנת 2000 = 12,384,959 ₪. מסכום זה מבקש התובע להפחית 2,252,984 ₪ סכום הפסד כולל חושב עד 7/08, דהיינו שנתיים נוספות על החישוב לעיל. לפי כך יתרה לאחר ניכוי ההפסד לפי שיטת המומחה מטעם התובע: 10,131,975 ₪. סכום זה יש לחלק ב-74 חודשים [6 שנים ועוד חודשיים] = 140,721.87 ₪ מחזור חודשי ממוצע, או 1,688,662.40 ₪ מחזור שנתי ממוצע לאחר התאונה. זאת לעומת מחזור שנתי בשנת 1999 של 699,814 ₪ שהוא יותר גבוה מהמחזור השנתי בשנת 1998 (545,223 ₪) המומחה חישב שהעלות השנתית של ההפסד מההוצאות שנוספו וכן מההפסד של ירידה בתפוקה עומד על 100,000 ₪ לשנה. סכום זה נכלל בחישוב לעיל שבו הופחת סך הכל הפסדו מסך המחזורים. הממוצע השנתי לאחר התאונה עולה מעבר להפסד הנטען. החישוב של ממוצע רב שנתי מתאים לתובע שכן כעצמאי החישוב השנתי אינו מתאים לבחינת השאלה האם התובע הפסיד או לא, אך גם אם אקח את מלוא ההפסד הנטען שחושב מהתאונה ועד יולי 2008, דהיינו 83 חודשים, ואחשב את ההפסד השנתי לא אגיע להפסד. הסכום הכולל של ההפסד לפי חוות הדעת של מר גרין נכון ליולי 2008 עומד על 2,252,984 ₪ דהיינו הפסד שנתי של 290,708 ₪ [לפי חישוב של ההפסד חלקי 93 חודשים כפול 12]. אפחית סכום זה מהממוצע השנתי של המחזור ואני מגיעה לסכום ממוצע של 1,397,954 ₪ מחזור שנתי. התאונה למעשה שינתה דפוסי התנהלות של התובע. הוא הכניס את בנו לעסק והרחיב וגיוון את הפעילות העסקית שלו והגדילה את המחזורים של עסקו. מאחר ובמועד התאונה התובע היה בן 57, עם תחלואה קודמת לא פשוטה, ועד התאונה הוא ניהל את עסקו במחזורים יותר קטנים, הצפי הוא שאלמלא התאונה וכל עוד היתה עומדת לו בריאותו, הוא היה ממשיך באותם מקורות הכנסה בלבד. כי כפי שבא כוח התובע פתח בסיכומיו, התובע בהכשרתו עובד כפיים בעל 10 שנות השכלה בלבד, חקלאי ובעל משק במושב חרות ונהג משאית עצמאי. די באמור לעיל להגיע למסקנה שהתביעה לחישוב הפסד הכנסה לעסק צריכה להדחות, על פי נתוני התובע בלבד. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית של משה קצין. מר קצין חולק על נקודת המוצא של מר גרין שניתן להעריך את ההפסד של התובע לפי נקודת המוצא של הגידול במחזורים בין שנת 1999 ל-2000 ולהשליך זאת על כל שנה עתידית. משה קצין גם חולק על הנתונים ששימשו את משה גרין. באשר לעלות של תשלום נסיעות, נעשה החישוב לפי עלות נסיעה במשאית, כי הנהגים לקחו את המשאית בסוף הנסיעה לביתם ולא החזירו את המשאית לתובע בסוף כל נסיעה. העלות של נסיעה במשאית, כולל ההוצאות הקבועות והמשתנות גבוהה בהרבה מעלות נסיעה ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית ומעבר לכך המשאית של התובע גם הייתה ישנה ולכן העלויות שלה היו יותר גבוהות ממשאית חדשה. המומחה תקף את ביסוס החישוב על מחזורים. המומחה גם תקף את ראש הנזק של הפסד מחמת ירידה בתפוקה בהשוואה בין הפעלת המשאית על ידי בעל העסק לעומת עובדים שכירים. החישוב, לטענת המומחה, לא לקח בחשבון מספר פרמטרים. פרמטר אחד הוא שבניתוח כלכלי יש להתבסס על הכנסות הנובעות מרווח ולא על מחזורים. הבחינה הזו מלמדת שרק בשנת 2001 הייתה ירידה משמעותית בהכנסות מעסק וברווח ואלו בשאר השנים המגמה הכלכלית היא חיובית עם עליה ברווחים. פרמטר נוסף הוא שבעסק המורכב ממספר מקורות הכנסה יש לתמחר כל מקור בנפרד שכן כל מרכז רווח יכול להתנהל בשונה. בנוסף, ניתוח העסק של חקלאי אינו יכול להניח גידול בטור ליניארי, כפי שעשה מר גרין. בתשובה לטענת התובע שהמחזורים גדלו כי בשנת 2005-2006 הוכנס בנו לעסק והוספו פעילויות נוספות, נטען כי מה שנבחן הוא העסק של התובע, וטענתו שהעסק הפסיד. בפועל אותו תהליך הגדיל את המחזורים והרווחים משמעותית. לטענה שעובד שכיר פחות יעיל הושב שזה מתקזז מול רצונו של העובד להרוויח ולהוסיף שעות עבודה. לטענה של הפסד שנתי של 100,000 ₪ עלויות תיקונים והשלמות מחמת אי שמירה של עובד שכיר על המשאית הושב שזה שולי. יחד עם זאת, באשר להפסד העבר חשב המומחה הפסד של כ- 120,000 ₪ בין שנת 2000 לשנת 2001, במחירים ממוצעים של שנת 2001. כמו כן, הפסד של הוצאות משתנות על המשאית ל-8 שנים הוערך ב-72,000 ₪. ב"כ התובע חישב את ההפסד לפי נתון של 102,996 ₪ לכל שנה בערכים של יולי 2008 בהתבסס על חוות דעת של המומחה מטעמו. נתון זה גם שימש אותו לחישוב ההפסד בעבר. בחינת ראש הנזק של ההפסד העסקי נעשתה על ידי שני המומחים במנותק מהמסגרת של התביעה על פי הפלת"ד המגבילה את ההפסד בר הפיצוי לא רק מבחינת הסכום החודשי אלא גם בנקודת המוצא של חישוב ההפסד המעוגנת בקביעת שווי ואחוז הירידה בתפקוד מחמת התאונה. החישובים נעשו על פי הנחה של 100% ירידה בתפקוד. אכן ככל שמדובר בהפעלת המשאית והטרקטור ירד התובע ב-100% תפקוד אישי שלו כי רישיונו נשלל, אך הוא הפעיל את המשאית על ידי נהגים שכירים. לכן בכל חישוב צריך להכניס את אחוז הפגיעה התפקודית כתוצאה מהתאונה ולחשב מאותה נקודת את ההפסד. כאמור לעיל בחישוב לפי 100% אבדן תפקוד עלה כי התובע התאזן והרחיב את עסקו ולכן כלפי העתיד, גם בהיבט העסקי, אין לו הפסד. לגבי העבר ישנה הסכמה של המומחה של הנתבעת להפסד נכון לשנת 2001 של 120,000 ₪ וכן עליה בהוצאות המשתנות של המשאית, מחמת התוספת של נסיעות הנהגים לביתם ובחזרה של 72,000 ₪ על פני 8 שנים. סך הכול 192,000 ₪ נכון ליום 21.4.09. סכום זה משוערך עומד על 204,232 ₪ (לפי הפרשי הצמדה וריבית). עזרת צד שלישי 6. ב"כ התובע חישב את הצורך של התובע בעזרת צד ג' כלפי העתיד וגם כלפי העבר. החישוב נעשה על בסיס עלות עוזרת בית למשך 4 שעות במחיר של 35 ₪ לשעה, כפול 3 פעמים בשבוע. באי כוח הנתבעות טענו כי ככל שמדובר בעבר - התובע לא העיד את המטיבים, והתובע לא הביא ראיות לבסס דרישה לגבי העתיד. מתוך עדותו של התובע השתכנעתי כי הפגיעה בידו מגבילה אותו בפעולות היום יום של טיפול במשק הבית, שכן יש לו קושי בתפיסה של חפצים. אולם מצבו הרפואי של התובע לפני התאונה, הניתוח שעבר אחרי התאונה ונכותו הכללית ללא קשר לתאונה הן כאלה שהתובע ממילא יידרש לעזרה בעתיד. לפיכך, יש מקום לכמת את חלק התאונה בראש נזק זה ואין מקום לחישוב לפי 100%. לקחתי כנתון את החישוב של ב"כ התובע של 1,808 ₪ לחודש. מתוך סכום זה הפיצוי בגין התאונה הוא 18.14% דהיינו 330 ₪. אינני מקבלת שבת הזוג של התובע בין בעבר ובין בעתיד צריכה למלא את תפקיד העזרה במשק הבית ועל כן אני מקבלת את החישוב לגבי העתיד המבוסס על 330 ₪ לחודש למשך תוחלת חיי התובע. לא התעלמתי מחוות הדעת של המומחים, אך מאחר וככל שמדובר בגידול, מדובר באחוזים בודדים של תחלואה חוזרת לאור חלוף 5 שנים ובאשר לסכרת ותחלואה קרדיווסקולורית - התובע מאוזן ורמת החלבון בדם נמוכה מ-6. לאור שתי חוות דעת בנושא תוחלת חיים חישבתי את הסכום המלא והכפלתי ב-80%. על כן, אני מקבלת את החישוב לעתיד של 330 ₪ X מקדם היוון של 16 שנים = סך של 50,272 ₪, X 80% = 40,217 ₪ נכון להיום. באשר לעזרת צד שלישי בעבר - לא הוצגו ראיות להעסקת עוזרת. לפיכך, בראש נזק עזרת צד שלישי בעבר, אני פוסקת סכום גלובאלי של 30,000 ₪, נכון להיום. הוצאות רפואיות ונסיעות 7. מדובר בתאונת עבודה ועל כן המל"ל נושא בעלויות אלה. אני פוסקת בראש נזק זה סכום גלובאלי של 3,000 ₪ לעבר נכון להיום. לעתיד, לא מצאתי ביסוס לתביעה. ניכוי מל"ל 8. הוגשה חוות דעת אקטוארית המעמידה את שווי הניכויים על 253,544 ₪ נכון ליום 7.3.2010. סוף דבר 9. הנתבעת תשלם לתובע את רשאי הנזקים הבאים: (א) נזק לא ממוני - 58,443 ₪. (ב) הפסד שכר לעבר - 31,136 ₪. (ג) הפסד עסקי לעבר - 204,232 ₪. (ד) עזרת זולת לעתיד - 40,217 ₪. (ה) עזרת זולת לעבר - 30,000 ₪. (ו) הוצאות רפואיות ונסיעות - 3,000 ₪. סה"כ 367,028 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מסכום זה יש לנכות ניכוי מל"ל משעורכים ליום התשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט וכן את חלק אגרת בית המשפט שהוא נשא בה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד כדין בצירוף מע"מ כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.מומחהתאונת דרכיםחוות דעת מומחהחוות דעת