מבוא 1.בפניי תביעה לתשלום פיצויים בסך של 547,176 ₪ שעילתה בליקויי בנייה שנתגלו בדירה שבבעלות התובע. 2.הנתבעת 1, נידר חברה לבנין ופיתוח בע"מ (להלן: "נידר"), היא חברה קבלנית שבנתה בנין מגורים ברח' לוע הארי 3 במודיעין (להלן: "הבנין"). ביום 19.12.1995 מכרה נידר לנתבעים 2 ו- 3 דירת דופלקס המצוייה בקומות ב' ו-ג' של הבנין (להלן: "הדירה"). ביום 24.7.1997 נמסרה החזקה בדירה לנתבעים 2 ו- 3. ביום 20.3.2001 נכרת חוזה מכר בין הנתבעים 2 ו- 3 לבין התובע, לפיו מכרו הנתבעים 2 ו- 3 את הדירה לתובע (להלן: "החוזה"). החזקה בדירה נמסרה לבתו של התובע, רחל גרימברג, בחודש אוגוסט 2001. היא התגוררה בדירה עד לחודש ינואר 2004, עת נאלצה לפנותה בשל בעייה קשה של רטיבות בכל חלקי הדירה, שהגיעה עד למערכת החשמל בדירה ומנעה את המשך המגורים בה עד שהליקויים יתוקנו. יצויין כי הליקויים טרם תוקנו, ולמעשה, הדירה נטושה מאז חודש ינואר 2004. 3.בעקבות פינוייה של הדירה מחמת ליקויי הרטיבות, שכר התובע את שרותיו של המהנדס פייבל גולדופט, שביקר בדירה ביום 15.3.2004 ותיאר בחוות דעת מקיפה מיום 31.3.2004 את ליקויי הבניה שמצא בה, כמו גם את עלות תיקונם. המומחה גולדפוט קבע כי קיימות בעיות חמורות של חדירת רטיבות דרך מעטפת הבנין פנימה, מקירות החוץ, הגגות והמרפסות הפתוחות, והכל מחמת איטום לקוי או העדר איטום; כי הרטיבות חדרה פנימה אל הדירה והגיעה למערכת החשמל באופן המסכן את יושבי הדירה באופן ממשי; כי בעיית הרטיבות אינה נקודתית, אלא מדובר בכשל כולל בביצוע מעטפת האיטום החיצונית; כי קיימת תופעה של סידוק בקירות החוץ, קילופי צבע וטיח וחדירת רטיבות דרך הסדקים, מחמת ביצוע לקוי של הטיח והציפויים החיצוניים; כי החדירה המתמשכת של הרטיבות גרמה נזקים לקירות, לתקרות, לריצוף ולפרקט; כי חדר המדרגות הפנימי בדירה בנוי בניגוד לתקן ומסכן את יושבי הדירה; כי החלונות אינם תקניים וכו'. לפי חוות דעתו של המומחה גולדפוט, עלות תיקונה של הדירה הינה 165,029 ₪. כמו כן שכר התובע את שרותיו של המומחה אינג' עוזי לבני, מומחה לאקוסטיקה, שקבע בחוות דעת מיום 25.5.2004 כי קיימת בעיה אקוסטית ברצפת הדירה, ועקב כך נגרם רעש בדירה התחתונה, השייכת למשפחת אושפיז. בנוסף הזמין התובע חוות דעת מאת שמאי המקרקעין חיים גלנצר, אשר העריך ביום 22.6.2004 כי בשל הליקויים הרבים בדירה, נגרמה לה ירידת ערך בשיעור של 60,000 דולר. מכאן התביעה שבפניי. 4.התובע טען בכתב התביעה כי האחריות לליקויים ולנזק שנגרם לו מוטלת על הנתבעים כולם, ביחד ולחוד. 5.התביעה נגד נידר הופסקה ביום 13.11.2008, לאחר שמיעת הראיות, בשל צו הקפאת הליכים שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 27.7.2008. לנוכח עובדה זו, אין צורך לדון בטענות התובע ביחס לחבותה של נידר, אלא אך ורק בטענות לגבי הנתבעים 2 ו- 3 (להלן: "הנתבעים"). 6.התובע טוען בסיכומיו כי מוטלת על הנתבעים אחריות בגין ליקויי הבניה בדירה, בשל היותם המוכרים של הדירה, ולענין זה אין הבדל בין אחריותו של הקבלן לבין אחריותו של מוכר שאיננו קבלן. התובע מוסיף וטוען בסיכומיו כי חלק מהליקויים בדירה נובע מתיקונים שביצעו הנתבעים עצמם בדירה, מיד לאחר שקיבלו את הדירה מידיה של נידר. מדובר ביציקת בטון ברצפת המטבח, שבוצעה כדי לפתור בעייה של רטיבות כלואה בריצוף, בעייה שלא טופלה על ידי נידר. כמו כן מדובר בפרגולה שהתקינו הנתבעים במרפסת הדירה ובקמין לחימום הדירה. לטענת התובע, הוא פנה אל הנתבעים פעמים רבות כדי לתת להם הזדמנות לתקן את הליקויים, אך הפניות לא נענו והנתבעים לא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם לשם תיקון הליקויים. 7.הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי לא מוטלת עליהם אחריות לפי חוק המכר (דירות), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק המכר (דירות)"), שכן הם אינם קבלנים. לפיכך, שאלת חבותם צריכה להתברר אך ורק לפי חוק המכר, התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המכר"). הנתבעים מוסיפים וטוענים כי כל השינויים המבניים שנעשו בדירה, למעט יציקתה של רצפת הבטון, התקנת הפרגולה והתקנת הקמין, בוצעו על ידי נידר, גם אם הנתבעים היו אלה שהזמינו את ביצוע השינויים. מדובר בשינויים שבוצעו עוד לפני שהדירה נמסרה לנתבעים על ידי נידר. הנתבעים טוענים כי התובע ויתר בגדרו של ס' 3(א) לחוזה על כל טענה בענין אי התאמה של הדירה, ולכן הוא מנוע כיום מהעלאת טענות בענין ליקויים בדירה. הנתבעים מציינים כי גם לו יכול היה התובע להעלות טענות בענין אי התאמות בדירה, שומה היה עליו להודיע להם על כך מיד עם גילויין של אי ההתאמות, כמתחייב מהוראות חוק המכר. משלא עשה כן התובע, אין הוא רשאי להסתמך על אי ההתאמות שגילה. הנתבעים טוענים עוד כי התובע לא הקטין את הנזק שנגרם לו, שכן לא פעל לביצוע התיקונים, ועקב כך לא מנע את הנזק שנגרם בשל הצורך למצוא לבתו, רחל גרימברג, מקום מגורים חלופי. 8.נדון בטענות הצדדים כסדרן. האם חוק המכר (דירות) חל על החוזה בעניננו? 9.השאלה הראשונה שיש לדון בה היא האם חוק המכר (דירות) חל על היחסים שבין התובע לנתבעים. לשאלה זו נודעת חשיבות רבה, מחמת שני טעמים מרכזיים. הטעם הראשון הוא שחוק המכר (דירות) הוא חוק קוגנטי שלא ניתן להתנות על הוראותיו אלא לטובת הקונה (ראה ס' 7א' לחוק המכר (דירות)).לפיכך, אין תוקף לתניית ויתור בה מוותר הקונה על טענות שעשויות להיות לו נגד המוכר בגין ליקויי בניה. לעומת זאת, אם מדובר בחוזה שחוק המכר (דירות) אינו חל עליו, אין כל מניעה ליתן תוקף מלא לתניות ויתור כאלה. הטעם השני הוא שאם חוק המכר (דירות) חל על עיסקת מכר מסויימת, אזיי יש לבחון קיומם של ליקויי בניה בהתאם להוראות התקנים השונים החלים על בניה בישראל, כמתחייב מהוראות אי ההתאמה שבחוק. לעומת זאת, כאשר עסקינן בדירה שעל מכירתה חל חוק המכר, אזיי מבחני אי ההתאמה הם יותר מרוככים ומקלים עם המוכר. כך למשל, כדי לבסס עילה של אי התאמה לפי חוק המכר, נדרש הקונה להוכיח כי קיבל נכס שאין בו את האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל של הנכס או שהוא נכס השונה מן המוסכם. מדובר ברף הוכחה גבוה הרבה יותר מזה הנדרש כדי לבסס עילה של אי התאמה לפי חוק המכר (דירות). על כן, אי עמידה בהוראות התקן, המהווה מקרה מובהק של אי התאמה כמשמעה בחוק המכר (דירות), לא בהכרח מהווה אי התאמה לפי חוק המכר. דוגמא אחת לכך היא בנושא גודל הפתחים בדירה: התקן מחייב יחס מינימלי מסויים בין שטח החלון בחדר לבין שטחו של החדר. אי עמידה בתקן מהווה אי התאמה לפי חוק המכר (דירות), אך לא בהכרח מדובר באי התאמה לפי חוק המכר, שכן לא כל סטייה מהתקן בנושא גודל החלון מצדיקה את המסקנה כי הקונה קיבל נכס שאין בו את האיכות או התכונות הדרושות לשימוש רגיל בחדר. (ראה גם ת.א. (ת"א) 12831/06 נתן ברון נ' יהושע הירש , בעמ' 3 - ). 10.חוק המכר (דירות) חל על "מוכר" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. המוכר מוגדר באופן הבא: "מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה, על מנת למכרה, מאדם שבנה או עתיד לבנות אותה כאמור, למעט מוכר דירה שלא בנה אותה בעצמו ולא קיבל מהקונה תמורה בעד מכירתה;" פשיטא שבעניננו הנתבעים אינם באים תחת הגדרת המונח "מוכר" של חוק המכר (דירות). הם לא בנו את הדירה. הדירה נבנתה על ידי נידר. גם התיקון המאסיבי היחיד שביצעו הם עצמם בדירה לאחר שנמסרה להם החזקה מאת נידר - יציקתה של רצפת בטון במטבח- אינו הופך אותם למי שבנו את הדירה. פסק הדין אליו מפנה התובע בסיכומיו, בגדרו של ת.א. (ת"א) 19583/04 איצקוביץ נ' ישעיהו, אינו תומך בטענותיו של התובע. באותו ענין קבעתי כי חוק המכר (דירות) חל על חוזה המכר, שכן היה מדובר בדירה שנמכרה על ידי יזמים שהיו שותפים להקמתו של בנין, מבלי שהתגוררו בה, והדירה נבנתה על ידם לשם מכירתה. לא זה המקרה שבפנינו. על כן, חוק המכר (דירות) אינו חל על החוזה שנכרת בין הנתבעים לתובע. ויתורו של התובע על טענות בדבר אי התאמה 11.הנתבעים טוענים כי התובע מנוע מהעלאת טענות בענין אי התאמה, משום שויתר על האפשרות להעלות טענות אלה. נבחן טענה זו להלן. 12.בסעיף 3(א) לחוזה הצהיר התובע את ההצהרה הבאה: "הקונה מצהיר כי ראה את הדירה בעיני קונה וידא זכויות המוכר בה והוא מוותר על כל טענה של אי התאמה, כפוף לנכונות הצהרות המוכר בחוזה זה." מנגד, הנתבעים הצהירו בסעיף 3(ב) לחוזה את ההצהרה הבאה: "המוכר מצהיר כי לא ידוע לו על קיומו של פגם נסתר בדירה, למעט בעית רטיבות בסלון ובחדר האמבטיה שמעליו." משמע, התובע יכול להשתחרר מהצהרתו לפי ס' 3(א) לחוזה, רק אם יתברר כי הצהרות הנתבעים בחוזה היו בלתי נכונות. ההצהרה היחידה של הנתבעים בנושא מצבה הפיזי של הדירה היא ההצהרה המצוייה בס' 3(ב) לחוזה. 13.אין חולק כי הנתבעים הצביעו בפניו של התובע, בעת שביקר בדירה לפני רכישתה, אודות הרטיבות הקיימת בסלון ובחדר האמבטיה שמעליו, ולא הסתפקו רק בהעלאת הגילוי על הכתב. התובע אישר זאת בעדותו (ע' 47 לפרוטוקול). יתר על כן, בס' 4(ג) לחוזה, הנתבעים אף התחייבו: "לתקן על חשבונו עד ליום המסירה, את הרטיבות בסלון ובחדר האמבטיה שמעליו (כולל תקוני קרמיקה וצבע) ולרבות תיקון הגורם לרטיבות." אין גם חולק כי את תיקוני הרטיבות עליהם הצביעו הנתבעים, ביצעה נידר בחודש יולי 2001, בנוכחותו של התובע (ראה עדותו של התובע, בע' 56 לפרוטוקול; ראה ס' 27 לתצהירו של הנתבע 2 ועדותו של הנתבע 2 בע' 90 ו- 97 לפרוטוקול; ראה עדותה של הנתבעת 3 בע' 103 לפרוטוקול). 14.יצויין כי הנתבעים גם גילו את אוזנו של התובע בדבר העובדה שהם היו אלה שיצקו את רצפת הבטון במטבח מיד לאחר קבלת החזקה בדירה בחודש יולי 1997, כדי לפתור בעיה של רטיבות שנידר התכחשה לה. הראיה לכך שהיא שבס' 4(ה) לחוזה, הם שימרו לעצמם את הזכות לתבוע פיצויים מאת נידר בגין תיקון זה שביצעו בעצמם: "על אף האמור לעיל נשארת למוכר הזכות לתבוע את החברה המשכנת על נזקים שהיו למוכר בריצוף ובהחלפת הריצוף לרצפת בטון ופרקט ואשר בוצעה ע"י המוכר ועל חשבונו ובלבד שלא יהא בכך כדי לפטור את החברה המשכנת מאחריותה לתיקוני הבדק בדירה, ככל שיש לה אחריות כזו." 15.לא שוכנעתי שהנתבעים ידעו על ליקויים נסתרים או גלויים כלשהם, ולא הצהירו על כך בפניו של התובע. אכן, לנתבעים היה טענות כלפי נידר בגין סדקים וליקויי רטיבות בחודשים הראשונים לאחר שקיבלו את החזקה בדירה בחודש יולי 1997, אך נידר טיפלה בליקויים אלה בצורה מסיבית שלוש או ארבע פעמים באותה תקופה (ראה עדותו של הנתבע 2 בע' 89- 90 לפרוטוקול וכן התמונות מוצג ת/6 המתעדות תיקונים שביצעה נידר בחודשים ספטמבר 1997 ואוגוסט- ספטמבר 1998). לא שוכנעתי כי הנתבעים ידעו על קיומם של ליקויים שנותרו לאחר אותה סדרה של תיקונים. למעשה, הליקוי היחיד עליו ידעו שטרם נפתר היה תופעת הרטיבות במקלחת חדר ההורים, שגרמה להופעה של כתם רטיבות בכניסה לסלון. הנתבעים הציגו ליקוי זה בפניו של התובע, ואף גרמו לכך שנידר תטפל בבעיה (בדיעבד מסתבר שהטיפול לא היה מוצלח), בטרם נמסרה החזקה לתובע בחודש אוגוסט 2001. אין ממש בטענת התובע בסיכומיו, כאילו הנתבעים העלימו ממנו את העובדה שהם עצמם ביצעו תיקונים רבים בדירה, שגרמו מאוחר יותר להופעת ליקויי בניה. כל העבודות בדירה, למעט יציקתה של רצפת הבטון, התקנת הפרגולה והתקנת הקמין, בוצעו על ידי נידר, בין לפני מסירת החזקה, בעקבות שינויים שהזמינו הנתבעים, ובין לאחר מסירת החזקה לנתבעים, בעקבות ליקויי בניה שונים שהתגלו בדירה מיד לאחר שנמסרה לנתבעים. אפילו התיקון הבלתי מוצלח של בעיית הרטיבות בחדר אמבטיה הורים, שבוצע בחודש יולי 2001, בוצע על ידי נידר ולא על ידי הנתבעים. מכאן שהצהרתם של הנתבעים בס' 3(ב) לחוזה, לפיה לא ידוע להם על קיומו של פגם נסתר בדירה, למעט בעיית רטיבות בסלון ובחדר האמבטיה שמעליו, היתה הצהרת אמת, ואין היא יכולה לשמש צידוק בפיו של התובע על מנת להתנער מהצהרתו שלו, בס' 3(א) לחוזה, לפיה הוא מוותר על כל טענה של אי התאמה. ודוק: הצהרתו של התובע לא סוייגה כך שהיא תחול אמנם לגבי פגמים גלויים לעין, אך לא תחול על פגמים נסתרים מן העין. ההצהרה של התובע היא גורפת, ואינה מבחינה בין ליקויים נסתרים לליקויים גלויים. זו גם הסיבה שבגינה נדרשו הנתבעים להצהיר שלא ידוע להם על קיומם של ליקויים נסתרים בדירה, וזאת על מנת שהתובע יוכל לוותר על כל טענה בענין אי התאמה, גלוייה או נסתרת, מבלי שיחשוש כי הנתבעים מערימים עליו ומסתירים ממנו קיומו של ליקוי נסתר מן העין. אכן, לו היה חוק המכר (דירות) חל על החוזה בעניננו, הנתבעים לא היו יכולים להסתמך על ויתורו של התובע, אלא שכפי שהראינו קודם, חוק המכר (דירות) איננו חל במקרה דנן, ולכן לא היתה כל מניעה שהצדדים לחוזה יתנו על הוראות אי ההתאמה של חוק המכר. 16.יצויין כי התובע עסק בעבר בניהולה של חברת בניה במשך יותר מעשרים שנה (ראה עדותו בע' 47 לפרוטוקול), כך שיש משקל מיוחד להצהרתו כי בדק את הדירה וכי הוא מוותר על כל טענה בענין אי התאמה שלה. 17.לנוכח העובדה שהנתבעים לא הסתירו מאת התובע ליקויים שדבר קיומם היה ידוע להם, ולנוכח אופיה הגורף של הצהרת התובע בדבר ויתורו על כל טענה בענין אי התאמה של הדירה, מתבקשת המסקנה כי התובע נתפס על ויתורו זה, והפועל היוצא מכך הוא שאין מנוס מדחיית תביעתו, שכל כולה מבוססת על אי התאמות בדירה, חלקן גלויות וחלקן נסתרות. 18.למעלה מהצורך אציין כי חלק מהליקויים עליהם הצביעו המומחים השונים מטעם התובע, הם ליקויים גלויים לעין, כך שלגביהם לא תיתכן כלל מחלוקת שהויתור של התובע חל לגביהם. כך למשל, הסדקים ברצפת הבטון היו גלויים לעין בעת שהתובע רכש את הדירה, וכך גם העובדה שאין מעקה לצד המדרגות, שקיימים הפרשי גובה בין המדרגות ושישנם הבדלי גוון בריצוף. האם ניתנה לנתבעים הודעה מאת התובע בדבר אי התאמה? 19.הנתבעים טוענים כי דין התביעה להדחות גם משום שהתובע לא הודיע להם על אי ההתאמה של הדירה, מיד עם גילוייה. נדון בטענה זו להלן. 20.חוק המכר מטיל על הקונה את החובה להודיע למוכר על אי התאמה במימכר מיד לאחר שגילה אותה, וזאת בין שמדובר באי התאמה גלוייה ובין שמדובר באי התאמה נסתרת. יתר על כן, חובת ההודעה המיידית מוטלת על הקונה גם כאשר מדובר באי התאמה שהמוכר ידע עליה, אך לא גילה אותה לקונה. חובת ההודעה מעוגנת בסעיפים 14, 15 ו- 16 לחוק המכר. ס' 14 לחוק המכר, שענינו אי התאמה גלויה, קובע: "(א) על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13(א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר. (ב) לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה." ס' 15 לחוק המכר, שענינו אי-התאמה נסתרת, קובע: "לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר." ואילו ס' 16 לחוק המכר, שענינו העלמת אי-התאמה, קובע: "היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה." המשותף לשלוש האפשרויות הוא החובה שההודעה תינתן מיד לאחר גילוייה של אי ההתאמה, כמו גם הסנקציה במקרה של הפרת החובה, קרי, שהקונה לא יהיה זכאי להסתמך על אי ההתאמה אם לא הודיע על כך למוכר מיד עם גילוייה. 21.התובע ובתו, רחל גרימברג, טענו בתצהיריהם כי הודיעו לנתבעים מספר רב של פעמים אודות אי ההתאמה שגילו בדירה. מנגד, הנתבעים הכחישו קבלת הודעות כאלה. לטענתם, הפעם היחידה בה שוחח התובע עם הנתבע 2 בקשר למצבה של הדירה היתה כאשר התעניין לדעת האם בכוונתם של הנתבעים להגיש תביעה נגד נידר בגין החלפת הריצוף במטבח. 22.מתוך חומר הראיות עולה כי רחל גרימברג אכן נתנה שתי הודעות בכתב בגין ליקויי הבניה בדירה, אלא ששתי ההודעות גם יחד כוונו אל נידר ולא אל הנתבעים. המכתב הראשון הוא מיום 13.7.2003 (נספח א' לתצהירה של גרימברג), ובו היא מודיעה לנידר כי מאז כניסתה לדירה בחודש אוגוסט 2000 (אין ספק שמדובר בטעות סופר, והכוונה היא לחודש אוגוסט 2001), נתגלתה תופעה של חדירת מי גשמים בחורף, וכי חצי שנה קודם לכן, התפתחה תופעת רטיבות במספר מוקדים מרכזיים בדירה. המכתב השני הוא מיום 29.12.2003 ובו היא מתריעה בפני נידר בדבר החרפתה של תופעת הרטיבות, כולל חדירה של מי גשמים לתוך קופסת החשמל בדירה (נספח ג' לתצהירה). הואיל ובעת משלוח המכתבים כבר היתה רחל גרימברג מודעת היטב לחומרתם של ליקויי הבניה, שומה היה עליה לשלוח העתקים מהם גם לנתבעים, כדי לצאת ידי חובת ההודעה המיידית, כנדרש מהתובע לפי חוק המכר. רחל גרימברג לא עשתה כן. גם התובע לא שלח הודעות כלשהן בכתב לנתבעים. 23.כפי שצויין קודם, גם התובע וגם רחל גרימברג טענו בתצהיריהם כי הודיעו על אי ההתאמה לנתבעים פעמים רבות. דא עקא, טיעון זה נטען באופן כללי ביותר, בלא לציין מועדים ותוכן של ההודעות שנמסרו. אכן, באופן עקרוני אין מניעה למסור הודעה על אי התאמה גם בעל פה, אך במקרה הנוכחי, לא שוכנעתי כי נמסרו לנתבעים הודעות כלשהן בעל פה, ובודאי שלא מיד לאחר גילוי אי ההתאמה. סביר להניח, כי אם היו הודעות בעל פה בדבר אי ההתאמה, הן היו נתמכות גם בהודעות בכתב, בדיוק כשם שרחל גרימברג פנתה בכתב אל נידר, לאחר שהפניות בעל פה לא הועילו. בהעדר פניות כלשהן בכתב אל הנתבעים, מתבקשת המסקנה כי לא היו גם הודעות בעל פה. סביר גם להניח כי התובע ורחל גרימברג לא פנו אל הנתבעים, משום שלא ראו בהם את האחראים לאי ההתאמה, אלא הטילו את מלוא האחריות לכך על נידר לבדה. 24.הנתבע 2 העיד בתצהירו כי מספר שנים לאחר מכירת הדירה לתובע, שאל אותו התובע האם בכוונתו לתבוע את נידר בגין הנזקים שנגרמו לנתבעים בדירה. התובע לא הבהיר את הרקע לשאלה זו והיתה זו הפעם היחידה בה שוחח עימו לאחר המכירה (ראה גם עדותו, בע' 92 לפרוטוקול). הנתבע 2 גם העיד בתצהירו כי רחל גרימברג ובעלה לא פנו אליו מעולם בענין הליקויים בדירה ולא בכדי לא פורטו בתצהירה מועדי הפניות הנטענות על ידה. 25.גם הנתבעת 3 מסרה עדות דומה בתצהירה. לדבריה, היתה לה שיחה אחת עם רחל גרימברג, אשר ביקשה לקבל את מספר הטלפון של הנתבע 2 כי ישנה בעיה שהיא מעונינת לשוחח עימו. לדבריה, פעם אחת, בסמוך לאחר מסירת הדירה, הגיעה רחל גרימברג לדירתה החדשה כדי להביא לה דואר ומזוזה שנותרה בדירה הקודמת אך לא סיפרה לה דבר על ליקויים בדירה (ע' 103- 104 לפרוטוקול). עדות זו הגיונית על פניה, שכן באותה עת, בחודשי הקיץ והסתיו של שנת 2001, טרם גילתה רחל גרימברג את תופעת הרטיבות, שהופיעה רק מאוחר יותר עם בוא עונת הגשמים, כעולה ממכתביה של גרימברג עצמה לנידר, וכעולה גם מעדותה, בה ציינה כי סימני הרטיבות הופיעו לראשונה בחורף שבין שנת 2001 לשנת 2002 (ע' 40 לפרוטוקול). 26.עדותה של רחל גרימברג, לפיה כביכול הודיעה לנתבעת 3 באותו ביקור בביתה החדש על הופעת הרטיבות (ע' 41 לפרוטוקול), אינה סבירה, שכן ככל הנראה הביקור נערך בסמוך לאחר שהדירה נמסרה לתובע, בקיץ 2001 (הרי במסגרת הביקור מסרה גרימברג לנתבעת 3 מכתבים הממוענים אליה ואשר הגיעו לדירה הקודמת, לפני שהנתבעת 3 הזמינה שרות "עקוב אחרי" של רשות הדואר). באותה עת טרם נתגלתה תופעת הרטיבות. גרימברג לא ידעה לומר מתי פנתה לנתבעים, והפנתה בענין זה לתצהירה, אלא שגם שם אין כל איזכור של מועדי פניה: "לא זוכרת תאריכים, אבל יש תאריכים בתצהיר. לא פניתי מיד בעל פה, לא רציתי לקבל את זה בעצמי שזה כזה חמור." (ע' 34 לפרוטוקול). כאשר נשאלה מדוע לא שלחה מכתבים לנתבעים, השיבה: "לקח לי המון זמן שהוצאתי לנידר, לא ידעתי שכך צריך להתנהג ובוודאי לא חשתי שצריך לשלוח להם ... לא עבר לי בראש, לא לי ולא לבעלי, לא חשבנו משפטית על כל הענין הזה ... לא ידעתי שאני צריכה לשלוח להם העתקים" (ע' 42 לפרוטוקול). סביר להניח שגרימברג לא הודיעה לנתבעים על אי ההתאמה, משום שלא ראתה בהם את האחראים לליקויי הבניה בדירה, אלא ראתה בנידר את האחראית היחידה לכך. רחל גרימברג גם הודתה כי לא הודיעה לנתבעים מעולם על הופעת הרטיבות שמקורה בארובה של הקמין כי "לא עבר לי בראש ... אולי אני נשמעת כמו טיפשה אבל לא חשבתי על הדברים, רציתי שזה יעלם ואני אחיה טוב כי מאוד אהבתי את הדירה הזאת" (ע' 45 לפרוטוקול). 27.מעדותו של התובע עולה כי לכל היותר הוא סיפר לנתבע 2 אגב אורחא, שהרטיבות בסלון חזרה לאחר התיקון, אך היה זה במסגרת פגישות הנוגעות להעברת הדירה בלשכת רישום המקרקעין על שמו של התובע (ע' 48 לפרוטוקול). ברור איפוא כי אין המדובר בהודעה מהסוג אליו מכוון חוק המכר, הודעה שתעמיד את המוכר על כך שהקונה רואה בו אחראי לתיקון אי ההתאמה. שיחת נימוסין בעלת אופי אגבי, אינה עולה בקנה אחד עם טיב ההודעה הנדרשת לפי חוק המכר. לא בכדי קובע ס' 17 לחוק המכר כי קונה המודיע על אי ההתאמה יפרט אותה פירוט סביר ויתן למוכר הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר, מה שמלמד כי נדרשת הודעה שיש לה צביון רשמי. זאת ועוד: מדברי התובע עולה כי סיפר לנתבע 2 אך ורק על הכתם שהופיע בשנית בסלון, לאחר שתוקן בעבר, ואילו התביעה הנוכחית היא בגין ליקויי רטיבות רחבים עשרת מונים, שאין כל קשר בינם לבין אותה תופעה מקומית של רטיבות עליה סיפר התובע. ברור איפוא כי גם התובע לא הודיע לנתבעים על בעיית הרטיבות כפי שהתגלתה במלוא חומרתה. התובע גם העיד כי לא היה מעורב בנושא הדיווח על הליקויים אלא הענין טופל על ידי בתו ובעלה. כמו כן הוא העיד כי הציע לבתו לפנות לנידר, ולא עשה זאת בעצמו, משום שסמך עליה ועל בעלה: "דבר ראשון אני אומר תתקשרו לנידר ועוד פעם תתקשרו ... וסמכתי על הפעולות שלהם והם התקשרו ודחו אותם כל פעם ... סמכתי עליהם שהם יטפלו בזה, זה הבית שלהם" (ע' 53 לפרוטוקול). התובע הודה בעדותו כי לא הציע לבתו לפנות אל הנתבעים, משום שגם הוא סבר שהאחריות לליקויים רובצת לפתחה של נידר לבדה: "... והיתה לי הרגשה שזה לא עבודה של אשוח ואולי בגלל זה לא אמרתי לילדים לכתוב לאשוח, אמרתי תכתבו לנידר כי ידעתי שהוא אחראי." (ע' 57 לפרוטוקול). התובע גם הודה כי אפילו לאחר שנמסרה לו בחודש מרץ 2004 חוות דעתו של המומחה גולדפוט, הוא עצמו לא הודיע על מצבה של הדירה לנתבעים: "אני אישית לא פניתי, אבל אני לא יודע אם הילדים יידעו את נידר או אשוח, לא יודע ... אני לא פניתי." (ע' 57 לפרוטוקול). 28.יצויין כי השאלה מהו פרק הזמן שבו יש להודיע על אי התאמה לפי חוק המכר, נדונה בע"א 465/80 סולונץ נ' התכוף פ"ד לח(3) 630, 639. נפסק באותו ענין כי איחור של חודש וחצי במתן ההודעה, שולל את זכותו של הקונה להסתמך על אי ההתאמה: "די, לדעתי, באיחור הבלתי מוסבר של כחודש וחצי ... כדי לקבוע, שההודעה למוכרת לא ניתנה "מיד" לאחר שנתגלתה אי ההתאמה. בחוק המכר גופו אמנם אין הגדרה למונח זה, אך ניתן ללמוד לענייננו מההגדרה בחוק המכר (מכר טובין בין-לאומי), תשל"א-1971 (להלן - החוק הבינלאומי), ... בסעיף 11 לתוספת לחוק הבינלאומי הנ"ל נאמר: "מקום שלפי חוק זה יש לבצע פעולה ,מיד', יש לבצעה תוך תקופה קצרה ככל האפשר, לפי הנסיבות, לאחר שניתן לבצעה באורח סביר ... ". כוחם של דברים אלה יפה גם לענייננו, הן משום הדמיון בין שני החוקים והן משום הצורך לתת למונח "מיד" פירוש יותר מצמצם מאשר למונח "זמן סביר", הרווח בדיני החוזים והמצוי אף בחוק המכר (סעיף 9). ... בלי לקבוע מסמרות, מה נחשב כהודעה "מיד" במובן סעיף 16 סיפא, ואם המבחן בכגון דא הוא אובייקטיבי או מבחן המתחשב בנסיבותיו הסובייקטיביות של הקונה, ברור, לדעתי, שתנאי המיידיות לא קוים בעניין שלפנינו. גם לפי המבחן הסובייקטיבי, לא היה לקונה במקרה הנתון כל צידוק להשהות את משלוח ההודעה כחודש ומחצה, קל וחומר אחרי שהניח לחודשים רבים לנקוף מאז קבלת המשלוח השני של הטובין (פבראור 1976), עד שנודע לו החלטית על אי ההתאמה (סוף יולי 1976), תוך פנייה ליצרן ועריכת בדיקות כמתואר לעיל. בנסיבות אלה הייתה סיבה כפולה ומכופלת להקפיד על משלוח הודעה מיידית ממש למוכרת ולא לשבת בחיבוק ידיים כשישה שבועות נוספים. הסברה בעניין זה לאו הסבר הוא, והיא לא הראתה כל נימוק שבהגיון, ולו גם דחוק, על שום מה לא נשלחה ההודעה כבר בסוף יולי אותה שנה." (ע' 637) ברור איפוא שגם אם בשלב מאוחר כלשהו ניתנה הודעה כלשהי לנתבעים (ולא שוכנעתי כי ניתנה הודעה כזו), הרי שהיא לא ניתנה מיד לאחר גילוייה של אי ההתאמה. 29.סיכומו של דבר, יש לקבוע כי לא נמסרה לנתבעים הודעה אודות אי ההתאמה כנדרש, ובוודאי שלא מיד עם גילוייה. ככל שכתב התביעה מהווה הודעה בדבר אי התאמה, הרי שהוא הוגש ביום 3.1.2005, זמן רב לאחר שהתובע גילה את אי ההתאמה. ממילא התובע אינו יכול להסתמך על אי ההתאמה. גם מטעם זה, דין התביעה להדחות. כימוי הנזק 30.לנוכח תוצאה זו אין צורך להיזקק לשאלת הכימוי של הנזק שנגרם לתובע והאפשרות להקטינו. אציין רק כי המהנדס המומחה מטעם בית המשפט, שמחה פלדמן, העריך את עלות ביצוע התיקונים בסכום של 107,615 ₪, ואינני מוצא סיבה להעדיף את חוות דעתו של המומחה גולדפוט מטעם התובע, על פני זו של המומחה פלדמן, שהוא מומחה אובייקטיבי ובלתי תלוי. כפי שנקבע בע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח' ו-3 אח' תק-על 96(2), 481 ,עמ' 482: "למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים." יחד עם זאת, יש להדגיש כי למרות שהקו המנחה את בית המשפט בדרך כלל בבואו לקבוע את עלות תיקון הליקויים הוא אימוץ חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בהיותו מומחה בלתי תלוי ואובייקטיבי, הרי שעדיין שומה על בית המשפט לבחון האם ממצאיו וקביעותיו של המומחה עולים בקנה אחד עם המצב המשפטי הקיים, והאם המומחה לא נתפס לכלל טעות משפטית בבואו לקבוע קיומו או אי קיומו של ליקוי. המומחה הוא יועצו המקצועי של בית המשפט, אך לבית המשפט נתונה "המילה האחרונה" בכל ענין בו הוא נדרש להכריע. כפי שנאמר בע"א 7991/96 מוחמד אלקבהא ואח' נ' קוטייבה כנעאן ו-2 אח' תק-על 2000(1), 181 ,עמ' 182: "ראשית, יש להדגיש שאין בית המשפט חייב לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי. הוא רשאי לקבל חוות דעת של מומחה, להסתייג מחלקים שבה או לדחותה. כאשר ראיות המובאות בפניו מצדיקות מסקנה השונה מזו של המומחה הרפואי, רשאי בית המשפט, ואף חייב, להגיע למסקנה שונה משל המומחה, התואמת את המסקנה העולה ממכלול הראיות שבפניו. אכן, הנחה היא שמומחה המתמנה על ידי בית המשפט פועל בהגינות ובתום לב. בדרך כלל, חוות דעת זו מתקבלת ועל פיה מחושבים הפיצויים. אך אין בכך למנוע מבית המשפט לבקר את עדותו של המומחה הרפואי ואת מסקנותיו. ברי, ש"המילה האחרונה" בעניין זה היא של בית המשפט." במקרה דנן, המומחה פלדמן שגה בכך שניסה לקבוע את חלוקת האחריות בין הנתבעים מחד, לבין נידר מאידך, ובכך נתפס לכלל טעות כפולה: ראשית, לא היה זה בסמכותו לעשות כן, ושנית, קביעותיו העובדתיות היו שגויות. כך למשל, הוא הניח הנחה שגוייה לפיה הנתבעים הם שביצעו בעצמם תיקונים שונים בדירה, למרות שמתוך חומר הראיות עולה בברור כי למעט יציקת הבטון ברצפת המטבח, התקנת הפרגולה והקמין, כל ייתר השינויים והתיקונים נעשו על ידי עובדיה של נידר. הנחה שגוייה זו היא שעמדה בבסיס המלצתו השגוייה לפטור את נידר מאחריות לליקויים מסויימים, ולהטיל על הנתבעים לבדם את האחריות בגינם. אכן, חלק מהשינויים בדירה הוזמנו על ידי הנתבעים בטרם נמסרה להם הדירה על ידי נידר, אך מי שביצע את השינויים היתה נידר, כנגד תשלום שגבתה מהנתבעים, ולכן ביחסים שבין נידר לנתבעים, נידר לבדה אחראית לליקויים שנגרמו אגב ביצועם של השינויים. 31.עוד יש לציין כי בצדק טוענים הנתבעים שהליקוי האקוסטי בדירה, שבגינו הוגשו חוות דעת מומחה מטעם התובע וחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, כלל אינו מקים עילת תביעה לתובע, שכן מי שסובל מן הליקוי האקוסטי, אם בכלל, הם הדיירים בקומה שמתחת לדירתו של התובע, ולא התובע עצמו. יש להעיר בהקשר זה כי דיירי הקומה שמתחת לא העידו במשפט ולא הוצגה כל תלונה שלהם, כך שלא ברור כלל ועיקר כי הם אכן סובלים מן הליקוי האקוסטי. הוא הדין בנושא הפרגולה במרפסת הדירה. ככל שזו גורמת רטיבות בדירת השכנים מלמטה, הרי שעילת התביעה נתונה בידי השכנים, אלא שהללו כלל לא העידו במשפט ולא הוצג כל מכתב תלונה שלהם. יצויין כי כל שמצא המומחה פלדמן הם סימני רטיבות ישנה בדירת השכנים. 32.כמו כן אני מוצא לנכון להתייחס בקצרה לראש הנזק של ירידת ערך הדירה. השמאי מטעם התובע, חיים גלנצר, העריך בחוות דעתו כי גם לאחר ביצוע התיקונים בדירה, עדיין תיגרם ירידת ערך בשוייה בסכום של 60,000 דולר. מתוך סכום זה, סך של 36,000 דולר הוא בגין התדמית השלילית שיש לדירה בגין ליקויי הרטיבות. מנגד, השמאי מטעם נידר, דורון בן גל, קבע כי בהנחה שיבוצעו התיקונים הנדרשים, לא תחול ירידת ערך בשווי הדירה. אינני מוצא את חוות דעתו של השמאי גלנצר משכנעת יותר מחוות דעתו של השמאי בן גל. בהחלט ייתכן כי תיגרם לדירה ירידת ערך כלשהי רק בשל העובדה שהקונה הפוטנציאלי יקבל דיווח על העבר הבעייתי שלה, אך מאידך, קביעתו של השמאי גלנצר כי שווי ירידת הערך הינו 60,000 דולר, קרי, 25% משווי הדירה (לשיטתו של השמאי גלנצר, שווי הדירה הינו 240,000 דולר), נראית מוגזמת ובלתי סבירה על פניה. אין זה מתקבל על הדעת כי בדירה שתוקנה באופן מוצלח, תיגרם ירידת ערך "פסיכולוגית" כה גבוהה רק בשל עבר בעייתי. לכך יש להוסיף את העובדה שנסיבות אי התייצבותו של השמאי גלנצר לישיבת ההוכחות של יום 28.3.2007 וההסברים שניתנו בקשר לכך, מפחיתים במידת מה ממשקלה של חוות דעתו (ראה החלטתי מיום 28.3.2007, בע' 65 לפרוטוקול, המתארת את נסיבות הענין ואת מכתב ההסבר של השמאי מיום 11.4.2007). אינני מקבל את הביקורת של התובע בסיכומיו על השמאי בן גל. העובדה שאיננו מהנדס בנין, אינה הופכת אותו לשמאי פחות מקצועי מן השמאי גלנצר. גם העובדה שהגיש עד היום חמש חוות דעת מומחה לבית משפט, אינה פוגעת במשקלה של חוות דעתו, שכן הוא עוסק בשמאות מאז שנת 1993, וכידוע, עבודתו השוטפת של שמאי אינה מחייבת בהכרח הגשת חוות דעת לבית המשפט. יצויין כי השמאי גלנצר קבע ירידת ערך של 24,000 דולר בגין הבעיה האקוסטית בדירה, אך כפי שצויין קודם, הבעיה האקוסטית משליכה למעשה רק על הדירה שמתחת, ולא על דירת התובע, כך שברור כי לא יכולה להגרם ירידת ערך לדירת התובע בגין בעיה זו. על כן, לו הייתי נדרש לפסוק לתובע פיצוי בגין ירידת ערך הדירה, לא הייתי פוסק פיצוי כלשהו, שכן התובע לא הרים את נטל הראיה להוכיח את שיעורה האמיתי של ירידת הערך, ובענין מסוג זה אין זה ראוי לפסוק פיצוי על דרך האומדן. סוף דבר 33.סיכומו של דבר, דין התביעה להדחות מחמת שני טעמים מצטברים: הטעם הראשון הוא שהתובע ויתר במסגרת החוזה על כל טענה בענין אי התאמה של הדירה. הטעם השני הוא שהתובע לא הודיע לנתבעים על אי ההתאמה מיד לאחר שגילה אותה. יחד עם זאת, אינני מוצא לנכון לחייב את התובע בהוצאות משפט, שכן בסופו של דבר הוא רכש מהנתבעים דירה שיש בה ליקויים נסתרים רבים מאוד. בנסיבות כאלה, חיובו בהוצאות משפט אינו מתיישב עם שורת הצדק. 34.אשר על כן, התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית ללא צו להוצאות. 35.חוות דעת מומחהמומחהחוות דעת