עסקינן בתביעה שהוגשה בגין נזקי גוף שמקורם, ע"פ הנטען, בנפילה בתחומה של הרשות הנתבעת. לפני בקשה מטעם התובעת לצרופה של חוות דעת נוספת בתחום הרדיולוגיה וחוות דעת מומחה משלימה מטעם פרופ' רייכנטל, בגין ארוע הנפילה מיום 24.6.2005. השתלשלות העניינים: 1. התובעת צירפה לכתב תביעתה שתי חוות דעת: בתחום האורתופדי - פרופ' דן עטר אשר קבע כי לתובעת 28% נכות, ובתחום הנוירוכירורגי - פרופ' רייכנטל, אשר קבע 19% נכות בתחומו. מנגד צרפה הנתבעת חוות דעת נוירוכירורג, ד"ר גדעון פינדלר, לפיה לתובעת אמנם נכות צמיתה, אולם שיעור 10% וללא זיקה לנפילה דנן. סוגיית הקשר הסיבתי בין ארוע הנפילה לבין סימפטומים נטענים (ככאבי ראש, סחרחורות וטנטון) היא שעמדה במוקד המחלוקת וזאת על רקע אבחון הידרוצופולוס (הרחבת מערכת חדרי המח) שקדם לארוע הנפילה. המומחים מחד ומנגד חלקו אודות היותו של ההידרוצופולוס סימפטומתי עובר לנפילה ובאשר לטענת פרופ' רייכנטל בדבר היותה של הנפילה דנן משום גורם "מעורר" להידרוצופולוס שהיה "רדום" עובר לה. 2. לאור הפערים בין חוות הדעת הנוירוכירורגיות, מונה מומחה מטעם בית המשפט - ד"ר חנוך אלרן. ד"ר אלרן קבע כי התובעת אכן סבלה מילדות מהידרוצופולוס כלוא, וכי טראומה יכול ותגרום ליציאתו של זה מאיזון. עם זאת, מסקנתו הסופית היתה כי אין קשר בין הנפילה דנן לבין יציאתו מאיזון של ההידרוצופולוס ומשכך, כי הנפילה דנן לא הותירה נכות נוירולוגית כלשהי. לאור חוות דעתו של ד"ר אלרן ביקש ב"כ התובעת לחקור את המומחה. 3. ביום 19.3.13 נחקר ד"ר אלרן ממושכות בסוגיה השנויה במחלוקת. עת נשאל ד"ר אלרן אודות טענת פרופ' רייכנטל בדבר הפיכת ההידרוצופולוס לסימפטומטי, השיב (בעמ' 3 שורות 17-26): "... יש לה מצב שבו יש הפרעה בזרימה ויציאת הנוזל מהחדר הרביעי לחלל התת עכבישי זה לא אותו מצב של הגב' שיש לה וריינט של דנדי ווקר שזה גורם להפרעה ביציאה של הנוזל מהחדר הרביעי לחלל התת עכבישי. מצב הזה הוא נקרא ארסטד הידרוצפלוס אך הוא לא יוצא מאיזון בעקבות טראומה . לבקשת בית המשפט אני מבהיר שיש את ארסטד הידרוצפלוס שזה מצב כללי שיש כמות נוזל בתוך המוח. המצב יכול להגרם מאקודקט סטינוזיס או דנדני ווקר סיסט או דנדני ווקר וריינט. במצבים האלה אקודקט סטינוזיס יכול לצאת מאיזון בשל טראומה קלה ואילו בדנדי ווקר לא. ולגב' היה דנדני ווקר כפי שציינתי בחוות הדעת." קרי - ד"ר אלרן אבחן בין סוגים של הידרוצופולוס כלוא והבהיר כי סיווגה הספציפי של התובעת הינו "דנדי ווקר ורייאנט", סיווג אשר טראומה קלה כנפילה דנן אינה יכולה להוציאו מאיזון ולהפוך הידרוצופולוס אסימפטומי לסימפטומטי. 4. לאור עדותו והבהרתו זו של ד"ר אלרן פנתה התובעת להתייעצות נוספת עם פרופ' רייכנטל, ובעקבות התייעצות זו מבקשת היא כעת לצרף 2 חוות דעת משלימות מטעמה ואף לזמן את פרופ' רייכנטל לעדות בפני בית המשפט על מנת להפריך למעשה את הסברו הנ"ל של ד"ר אלרן בדיון ומסקנתו. 5. תמצית טענות התובע בבקשתו: א. בחקירתו לא עלה בידי ד"ר אלרן להצביע על תלונות של סחרחורות עובר לנפילה. ב. הטענה הספציפית לפיה התובעת סובלת מ"דנדי ווקר וריאנט", שהיא למעשה ההסבר למסקנתו הסופית בדבר העדר קשר סיבתי לנפילה, הינה מפתיעה ולא עלתה כלל בחוות דעתו של ד"ר אלרן או במסמך רפואי כלשהו ומשכך לא ניתן היה להערך לה ולבחון אותה בחקירה נגדית. ג. בית המשפט בהחלטתו בתום הדיון איפשר למעשה לתובעת לבחון את השינוי הנזכר בחוות דעתו של ד"ר אלרן עם המומחה מטעמה. התובעת עשתה כן ומצאה כי אין בסיס לטענה חדשה זו, כך לשיטת המומחה מטעמה. ד. חוות דעת משלימה מטעם התובעת הינה מבחינתה הדרך היחידה להתמודד עם הטענה החדשה הנזכרת באופן שימנע עיוות דין. 6. הנתבעת התנגדה נחרצות לבקשה והתנגדותה נסמכת על הנימוקים הבאים: א. חרף קיומה של סמכות טבועה לאפשר הגשת חוות דעת משלימה, תקנות 130 ו- 134(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 מאפשרות אך משלוח שאלות הבהרה ו/או חקירת מומחה בית המשפט על מנת להתמודד עם חוות דעתו ופתוחה הדרך בפני התובעת לעשות כן אף עתה לאחר היוועצות במומחה מטעמה בהתייחס להסבר הנזכר. ב. לא ניתן לצרף חוות דעת מטעם צד לאחר שהוגשה חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט. סדר הדברים הנכון הינו שהמומחה מטעם בית המשפט מתייחס לחוות דעת המומחים מטעם הצדדים ולא להיפך, כפי שעולה מתקנה 132 לתקנות הנ"ל, שאם לא כן, אין לדבר סוף. ב"כ הנתבעת מפנה להחלטה מיום 5.5.13 בת"א (די') 1060/08 שריקי נ' מפעלי תובלה וכן להחלטה מיום 5.12.06 בבר"ע (חי') 731/06 חישולי כרמל נ' יוסי קריאף. ג. התובעת מנסה "לדלג" מעל מומחה בית המשפט ולהימנע מלהביא בפניו ממצאים וטענות. ד. חוות דעת של מומחה מטעם מי מהצדדים אינה שווה במעמדה לחוות דעת מומחה אשר התמנה מטעם בית המשפט, מינוי שהוא אובייקטיבי ולא מטעם בעלי הדין. ה. אין מובנת בקשת התובעת לזמן לחקירה את המומחה מטעמה. 7. לתגובת הנתבעת השיבה התובעת כדלקמן: א. תקנה 130 (ג) לתקנות הנ"ל עוסקת במינוי מומחה בית משפט בהסכמה בעוד בענייננו כל צד הודיע כי הוא נאחז בחוות דעתו. ב. לפי פסק הדין שצורף מטעם הנתבעת בעניין שריקי הנ"ל, אין אמנם לאפשר כבדבר שבשגרה להתיר הגשת חוות דעת רפואית לאחר מתן חוות דעת מומחה בית משפט, אולם ניתן בכל זאת לעשות כן ברשות בית המשפט לאחר שתוגש בקשה מנומקת. ג. בפסק הדין בת"א (ק"ג) 1368/01 אסידו ניסים נ' אחים בן חמו, שאף אליו ממנה הנתבעת קבעה כב' השופטת חיימוביץ כי יש לאפשר עדות של מומחה מטעם צד לאחר עדות מומחה בית המשפט ואף לאחר שהכריז צד "אלו עדיי", כשהשיקול המרכזי הוא שיקול של צדק. ד. פסק הדין בעניין חישולי הנ"ל עוסק בתקנה 136 לתקנות ומשכך אינו רלוונטי לעניינו. ה. הנימוקים אותם העלתה הנתבעת אינם מהווים עילה לדחיית הבקשה בייחוד לאור העובדה כי בית המשפט בחר לסטות מהנוהל הרגיל ולאפשר חקירת מומחה מטעם בית המשפט טרם שמיעת הראיות בתיק. ו. מתן אפשרות להגשת חוות דעת יש בה כדי לא לגרום לעיוות דין. התובעת מציינת כי המומחה מטעמה הבהיר לה כי אין כל בסיס לטענה לפיה סבלה מוריאנט ע"ש "דנני ווקר" וגם אם סבלה מכך, עדיין טראומה יכול שתגרום ליציאה מאיזון של הלחץ התוך גולגולתי. ומכאן להכרעתי- 8. לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובחנתי הוראות התקנות הנ"ל והפסיקה הנזכרת ולאחר שניתנה דעתי למציאות אליה נקלעה התובעת ולאפשרויות הפרוצדוראליות הנתונות, באתי לכלל מסקנה כי יש לאפשר לתובעת הגשתה של חוות דעת משלימה בזה המקרה ואבהיר: 9. ראשית דבר, אף בית המשפט כתובעת עצמה הופתע מהסברו של ד"ר אלרן אשר לא היה לו כל זכר בחוות הדעת. דומני כי אף הנתבעת אינה מתכחשת לכך. חוות דעתו של ד"ר אלרן מפרטת את השתלשלות הבדיקות והאבחנות מאז ארוע הנפילה בהסתמך על התיעוד הרפואי שהוצג בפניו כמפורט בחוות דעתו. בהמשך לכך ציין ממצאי בדיקתה הקלינית של התובעת ומכאן פנה לפרק הסיכום שם ציין כי בעיית ההידרוצופולוס שאובחנה מתעוררת "כשיוצאים מאיזון, כלומר כשהלחץ התוך גולגולתי עולה, משני לטראומה, או זיהום. גב' כהן נפלה, ככל הנראה על רקע סחרחורת, בתאריך - 8.10.2005." בהמשך וללא הסבר נוסף מציין ד"ר אלרן כי אין קשר בין הנפילה דנן (מיום 24.6.05) ליציאתו מאיזון של ההידרוצופולוס. הא ותו לא. מטבע הדברים הערכות לקראת חקירתו של מומחה בית המשפט נעשית לאחר היוועצות עם המומחה מטעם בעל הדין החוקר. במצב הדברים דכאן, סבורה אני כי לא ניתנה בידי התובעת הזדמנות נאותה להערך לחקירה עניינית שתאפשר העמדתה כראוי במבחן של עמדת ד"ר אלרן. אין ספק כי ראוי ונכון היה לפרט בחוות הדעת את ההסבר המדוקדק העומד בבסיס מסקנתו של ד"ר אלרן, דבר שלא נעשה ובמצב דברים זה בית המשפט סבור כי עוול יגרם לתובעת באם לא יאפשר לה בית המשפט להתמודד כראוי עם מציאות זו ולנסות לשכנע את בית המשפט בדבר אי קיומה של הצדקה להסבר ולמסקנה האמורים. 10. אשר להיבט הפרוצדוראלי אליו התייחסו הצדדים: נכון הדבר כי ככלל בעלי הדין הם שמגישים חוות הדעת מטעמם ורק בהמשך לכך, מומחה בית המשפט הנותן דעתו, בין השאר, לחוות הדעת מחד ומנגד. עם זאת, עיון מדוקדק במבנה פרק י"א לתקנות הנ"ל ובתקנה 130 בפרט מלמד, כי בית המשפט רשאי למנות מומחה בענין שבמחלוקת בכל עת ואף טרם הוגשה חוות דעת מטעם מי מהצדדים (ראה נוסח סעיף 130(א) לעומת (ב)). משמעות הדבר הינה כי עקרונית יכול ותהא מציאות אחרת בה חוות דעת מטעם הצדדים מוגשת לאחר חוות דעת מומחה בית המשפט (בכפוף להוראות סעיף 127). 11. לא מצאתי כי ישנה בפסיקה קביעה מחייבת וחד משמעית האוסרת הגשתה של חוות דעת משלימה בשלב זה. אסייג ואומר, כי אין מקום כלל לאפשר כן כדבר שבשגרה ובפרט עת מתקבל הרושם כי בווכחנות עסקינן. דרך המלך אין ספק שהינה כטענת ב"כ הנתבעת, הגשת חוות דעת מומחה בית המשפט לאחר חוות דעת הצדדים והתמודדות עם זו ע"י שאלות הבהרה ו/או חקירה של המומחה. עם זאת ועדיין, יש לשמור אפשרות זו של הגשת חוות דעת משלימה למקרים נדירים וייחודיים בהם כבענייננו, מתרשם בית המשפט כי נחסמת בפני בעל הדין הזדמנות הוגנת ועניינית להתמודד עם טענות מומחה בית המשפט בדרך המלך ועת לא נמצא כי יגרם עוול לבעל הדין האחר. סבורתני כי זהו למעשה רוח הדברים בהחלטה בענין אסידו הנ"ל, אשר אזכיר כי התייחסה לשלב מתקדם אף יותר - שם לאחר שהודיעה הנתבעת על סיום פרשת ההגנה והחלה שמיעת עדות מומחה בית המשפט, ביקשה להעיד את המומחה מטעמה היא ונענתה. אף ההחלטה הנזכרת בענין שריקי אינה שוללת באופן עקרוני הגשת חוות דעת משלימה במקרה מתאים, כי אם מציינת שהדבר מצריך רשות בית המשפט. אשר להחלטה בענין חישולי כרמל הנ"ל, הרי שזו דנה בהגשת חוות דעת נוספת במסגרת סעיף 136 לתקנות ואף כאן מסייג בית המשפט את דרך המלך הנ"ל ומציין (בפסקה 14): "לטעמי, ייתכנו מקרים חריגים, בהם יתיר בית המשפט למי מהצדדים, בעקבות חוות דעת מומחה בית המשפט, להגיש תוספת לחוות דעתו, או להגיש חוות דעת נוספת. זאת, בכפוף להגשת בקשה מתאימה של בעל הדין הנתמכת בתצהיר, ועל בית המשפט לבחון אם במחדל דיוני עסקינן, ולשקלל בין האינטרס של חקר האמת מול הצורך לשמור על סדרי דין ויעילות הדיון. אולם הליך זה ייעשה מחוץ לגדרה של תקנה 136, ושיקול הדעת מסור לערכאה הדיונית, הרשאית לדחות בקשה מעין זו - וראה לדוגמא, התוצאה ברע"א 1807/04 הנ"ל." אותיר בבחינת צריך עיון את שאלת מעמדו לענייננו של סעיף 158(א)(1) סיפא לתקנות המאפשר הבאת ראיות מפריכות ברשות בית המשפט, כמו גם האפשרות לתיקון כתבי הטענות ע"פ סעיף 136. 12. נכון הדבר, כי היתר כמבוקש יצור סרבול מה בניהולו של הליך זה, אולם לא אוכל לומר כי שיקול זה גובר על אינטרס התובעת, אשר אי הענות לבקשתה יכול ותשמיט כל הבסיס לתביעתה ומזור אין. בנסיבות הענין, אינני סבורה כי יש להסתפק בתקיפת דברי ד"ר אלרן באמצעות שאלות הבהרה או חקירה נוספת וראוי לאפשר לתובעת לשטוח הסבר סדור באמצעות מומחה מטעמה. אשר על כן, הנני מתירה לתובעת להגיש תוך 30 ימים חוות דעת משלימה מטעם פרופ' רייכנטל ובלבד שזו תתמקד אך במתן מענה לשינוי - ההסבר הנזכר בחקירתו של ד"ר אלרן ולא מעבר לכך. הזדמנות מקבילה תנתן לנתבעת כמידת הצורך והוראות נוספות תינתנה בהמשך בהתאמה. לא מצאתי כל הגיון בבקשה לזמן את פרופ' רייכנטל לחקירה בהקשר דנן. קדם משפט נקבע לעת הזו ליום 1.7.14 בשעה 9:30 ולקראתו תינתנה הנחיות נוספות. חוות דעת מומחהמומחהחוות דעת