התובע, יליד 22.10.1966 היה מעורב בשתי תאונות דרכים. האחת ביום 1.2.96 (להלן: "התאונה הראשונה) והשניה ביום 25.11.96 (להלן: "התאונה השניה"). שתי התאונות הן גם תאונות עבודה. כתב התביעה המקורי הוגש בתיק זה ביום 26.2.96 כנגד הנתבעות 1 ו - 2 בהקשר לתאונה הראשונה. התובע ביקש למנות מומחים בתחומים רפואיים רבים: אורטופדי, נוירולוגי, א.א.ג ורפואת עיניים. בשלב הראשון מונה לתובע רופא בתחום האורטופדי ד"ר שאול לוין ז"ל. התובע נבדק ע"י ד"ר לוין ז"ל ביום 30.4.97 וחוות הדעת האורטופדית נערכה ביום 13.6.97. המסמכים שהיו לפני האורטופד התייחסו לתאונה הראשונה בלבד והתאונה השניה כלל לא הוזכרה ולא אוזכרה באוזני המומחה, אשר בדק את התובע. גם בשאלות ההבהרה שנשלחו אל המומחה, בשני מכתבים, מיום 15.9.97 ומיום 6.10.97, לא הוזכרה התאונה השניה. המומחה קבע כי הבדיקה האורטופדית של התובע, בצירוף המסמכים הרפואיים שהיו לפניו, מעידים על כך שלתובע נכות אורטופדית בשיעור 10%, אשר מהם 5% נגרמו עקב התאונה הראשונה. בישיבת קד"מ שהתקיימה ביום 6.1.98 הודיע ב"כ הנתבעות 1 ו - 2 כי נתגלה להם שהתובע היה מעורב בתאונה נוספת בחודש נובמבר 1996. בתגובה הודיע ב"כ התובע שיגיש כתב תביעה בגין התאונה השניה וביקש לאחד הדיון בשתי התביעות. בסופו של דבר הוגש כתב תביעה מתוקן ביום 10.1.1999 והוגשו כתבי הגנה מתוקנים ע"י הנתבעים. בתשובה לשאלות שהוצגו לאורטופד ע"י ב"כ נתבע 1 ו - 2 קבע האורטופד כי חלק הנכות האורטופדית שיש לתובע עקב התאונה נובע משתי התאונות באחוזים שווים. התובע חזר על בקשתו למינוי מומחים רפואיים בתחומים אורטופדי, נוירולוגי, עיניים וא.א.ג. בישיבת קד"מ ביום 20.6.99 ביקש ב"כ התובע למנות מומחים ברפואת העיניים ואא"ג. לא היתה בידו של התובע, בשום שלב משלבי הדיון, ראשית ראייה למינוי מומחה בתחום אא"ג, אך הדבר לא מנע בעדו לבקש זאת מבית-המשפט. על הבקשה למינוי נוירולוג ואורטופד ויתר ב"כ התובע באותו דיון ובקשתו למינוי מומחה לרפואת העיניים נדחתה משום שלא היתה לה תשתית מוצדקת כנדרש. ביום 13.2.00 הגיש התובע בקשה נוספת למנות מומחה לרפואת עיניים ובהחלטה מיום 4.6.00 נתקבלה הבקשה - כשהיא מתייחסת לתוצאות התאונה הראשונה. המומחה לרפואת העיניים שבדק את התובע קבע כי לתובע נכות בשיעור 10%שנגרמו לו עקבע שתי התאונות שתרמו לנכותו בחלקים שווים. המומחה נחקר בבית-המשפט ועלה מדבריו כי נוכח דלות המסמכים וממצאי הבדיקות אין לו אלא לקבל את דברי התובע, לפיהם חלה החמרה במצב עיניו כתוצאה מן התאונה הראשונה. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית וטען בו כי מאז מעורבותו בתאונות קשה לו למקד את ראייתו, במיוחד בזמן קריאה או צפייה ממוקדת. קריאה ממושכת גורמת לו לכאבי ראש ולתחושה של סחרחורת (ס' 7.א. לתצהיר התובע). לעניין האורטופדי טען התובע כי הוא סובל מכאבי גב תחתון עם הגבלה בתנועה וכאב המוקרן לרגל שמאל. כתוצאה מכך הוא מתקשה בעמידה ובהליכה ממושכות, קשה לו לשאת משאות כבדים, או להתאמץ או להתכופף. כתוצאה מכך נפגע תפקודו וכושר הריכוז שלו (ס' 7.ב לתצהיר התובע). התובע הוסיף כי נזקק לסיוע של אישתו במועדים הסמוכים לתאונות. התובע טען שקיבל טיפולים פיזיותרפיים וטיפול שיקומי פיזיקלי, וכן שעקב התאונה הראשונה נעדר מן העבודה 3 חודשים ועקב התאונה השניה נעדר מן העבודה במשך 7 חודשים. התובע נחקר ע"י ב"כ הנתבעים ובד"כ תשובותיו היו בלתי משכנעות בלשון המעטה. למרות זאת הסתפק התובע בעדותו שלו, ללא עדות נוספת שתעיד על פגיעה או ירידה בתפקודו והשלכות קיימות או אפשריות על מעמדו במקום עבודתו. נכון למועדים בהם העיד התובע - טרם קיבל רשיון לעסוק בעריכת דין. התובע לא הגיש ראיות כלשהן בשלב מאוחר יותר. למרות זאת, טען בסיכומיו שהינו עו"ד עצמאי היום ומתמחה בתחום דיני המסים וחישב סכום הפיצוי הנתבע על ידו על יסוד טענה זו. מאחר שתביעת התובע מופנית לנתבעות 1 ו - 2 נוצרת "תחרות" ביניהן לגבי החלק החל על כל אחת מהן. לפיכך יש לקבוע הן את הממצאים לגבי התובע וראשי הנזק והן לגבי חלקה של כל אחת מן הנתבעות 1 ו - 2. ממכלול החומר שלפני הכולל, כאמור, כתבי טענות, חוות דעת מומחה אורטופדי ותשובותיו לשאלות ההבהרה, חוות דעת מומחה - עיניים ועדותו בבית-המשפט, עדות התובע והמסמכים שצירף לה וכן ממסמכים נ/1 -נ/9 שהוגשו ע"י הנתבעות מתקבלת התמונה הבאה: 1. התובע נכה אורטופדית בשיעור 10%, מהם 5% בגין התאונות. אני מקבלת את דעתו של ד"ר שאול לוין לפיה כל אחת מן התאונות תרמה לנכות זו 2.5%. 2. התובע נכה בעיניו בשיעור 10%. המומחה קבע כי שתי התאונות גרמו לנכות בשיעור זה. אמנם המומחה נדרש ליתן חוות דעתו ביחס לתאונה הראשונה, כי רק לגביה היתה תשתית ראייתית מסויימת למינוי המומחה, אך משבדק המומחה את התובע וקיבל את תלונתו, אמנם הסובייקטיבית, שחלה החמרה במצבו עקב התאונה השניה, איני רואה מקום שלא לאשר קביעת המומחה. זאת משום שבענין זה לא היתה לתובע עילה שלא לאמר אמת ומשדברי התובע לא נדחו על הסף על ידי המומחה והם מקובלים עליו, אין בסיס לכך שבית המשפט ידחה קביעת המומחה. אני קובעת, איפוא, שכל אחת מן התאונות גרמה לתובע נכות בעיניו בשיעור 5%. 3. התובע ניסה בעדותו ובסיכומיו להפליג כמשמעותן התפקודית של נכותו האורטופדית והנכות בעיניו. התובע לא הגיש כל ראיה ותמיכה לטענותיו. בתשובה לשאלות ההבהרה ששלח ב"כ התובע לד"ר לוין, הסביר ד"ר לוין כי עקב מום מולד של התובע היו צפויים להיגרם לו כאבים בגב התחתון בכל מקרה וגם ללא קשר לתאונה. כן קבע ששיעור נכותו התפקודית של התובע הינו כשיעור נכותו הרפואית. בהקשר זה היה על התובע להוכיח את הפגיעה התפקודית ברמה הנדרשת במשפט כדי להביא לקביעת ממצאים ע"י ביה"מ לעניין זה. התובע לא העיד עד כלשהו ממקום העבודה, או אפילו מן המשפחה הקרובה כדי להראות שהפגיעה בתפקודו היא במידה ובאופן הנטען על ידו. תלושי השכר של התובע אינם תומכים במסקנה שהתובע עובד היום אחרת מכפי שעבד ערב שתי התאונות הנדונות. עדותו של התובע ותצהירו המקמץ במילים דלים בעניין זה ובלתי משכנעים. בסיכומיו טען התובע לכך שהוא כיום עו"ד עצמאי, אך באין ביסוס ראייתי לעובדה זו ולמשמעות שלה, בהקשר לשאלת נכותו התפקודית של התובע ובקשר לכושרו ליצור הכנסה, אין לקבל טענה זו ובית המשפט חייב לפסוק לפי החומר שלפניו ולא על סמך טענות בעלמא. 4. לעניין תקופות אי כושר - חוות הדעת הרפואיות לא הצביעו על נכויות זמניות כלשהן והתיעוד הרפואי הדל, שצורף לכתב התביעה המקורי או זה המתוקן, אינו מצביע על פגיעות מן הסוג שהצריכו תקופות אי כושר ממושכות כל כך. עם זאת, לבקשת הנתבעת 1 התקבלו העתקי תיקו הרפואי של התובע בקופ"ח. במסמכים ניתן למצוא אישורים להיעדרות מן העבודה. אמנם אלה לא הוצגו לבקורתו ולעיונו של האורטופד המומחה ועל פניהם אין הם משכנעים. אולם מעיון בתלושי השכר של התובע לחודשים הרלוונטיים עולה כי בחודשים הנטענים היה שכרו של התובע מופחת לעומת השכר הרגיל, שכלל תוספות שונות שהתובע לא קיבל, כשלא ביצע עבודות מסויימות שתמורתן מתקבלות התוספות. מכאן שהתובע זכאי להשלמת השכר שהפסיד בגין כל אחת מן התאונות, ברם משכורתו של התובע לא היתה בסכום קבוע אחד. אבדן זמני של שכרו של התובע יחושב, איפוא, על בסיס ממוצע כפי שיפורט להלן. 5. התובע לא הוכיח כלל נזקים מיוחדים כמו הוצאות רפואיות, או הוצאות נסיעה והוצאות בגין הצורך בעזרת הזולת. 6. אין לפני כל תשתית לעתירת התובע לפיצוי להוצאות רפואיות בעתיד. 7. בהתחשב בכל האמור אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: א. כאב וסבל - על-פי 14.5% נכות של התובע, כאשר כל אחת מן הנתבעות 1 ו - 2 תישא במחצית הסכום והנתבעת 2 תשלם גם עבור שני ימי אישפוז. ב. אבדן שכר בעבר - בהתחשב בתנודות המרובות בשכרו של התובע ובהתחשב בעיקר בכך שהפסיד שכר בגין תוספת עבודה, כמופיע בתלושי השכר של התובע בגין התאונה הראשונה בסך 6,000 ₪. לסכום זה יתווספו ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום 15.3.1996 עד לביצוע התשלום בפועל. בגין - התאונה השניה סך 23,000 ₪ בצרוף ריבית כחוק והפרשי הצמדה למדד מיום 16.2.1997 עד לתשלום המלא בפועל. ג. אבדן שכר בעתיד - בהתחשב במהות הנכויות של התובע, גילו, מקצועו הנוכחי וזה האפשרי לעתיד, יש מקום לקבוע כי נכותו של התובע תשפיע על תפקודו באופן שיחמיר עם התבגרותו. על-פי חומר הראיות - ובמיוחד תלושי השכר - אין בסיס לחשב פיצוי בראש נזק זה באופן אקטוארי. שכרו של התובע עלה בהתמדה ולמרות שחלפו עד כה כמעט שמונה שנים מאז התאונה הראשונה - לא באה לידי ביטוי פגיעה תפקודית ממשית של התובע. לפיכך, ועל דרך הבטחת הסיכוי שמא עם התבגרותו של התובע תהיה לנכותו משמעות תפקודית גדולה יותר אני פוסקת לתובע פיצוי מכל אחת מהנתבעות 1 ו - 2 בסכום של 50,000 ₪ כערכם היום, סה"כ פיצוי בראש נזק זה 100,000 ₪ כערכם היום. ד. איני פוסקת לתובע כל פיצוי בגין הוצאות ועזרת הזולת - כאשר לא הוכח כלל שהתובע נזקק להוצאות כלשהן או לעזרת הזולת וגם אם נזקק לאלה - אין לפני בית המשפט כל ראייה על הסכום של הנזק. בהיות נזקים אלה נזקים מיוחדים, איני רואה מקום לקבל טענותיו הסתמיות של התובע בעניין זה. ה. התובע נשא בהוצאות מימון המומחה לרפואת העיניים. לאור השתלשלות הדברים כמתואר בהחלטתי בבשא 2228/000 מיום 4.6.00, איני רואה מקום להורות על החזרת הוצאות אלה לתובע. ו. סכומי הגימלה שקיבל התובע מהמל"ל עקב כל אחת מן התאונות יקוזזו מסכומי הפיצוי שפסקתי לתובע, בהתאמה לכל תאונה ולגבי כל אחת מן הנתבעות. ז. שכ"ט ב"כ התובע, בשיעור 13% + מע"מ מיתרת הסכומים לאחר החישוב ע"פ פסיקה ו' הנ"ל, ישולם לב"כ התובע על ידי כל אחת מן הנתבעות 1 ו - 2 בהתאמה. עינייםמומחהחוות דעת מומחהחוות דעת