1. לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים, (להלן: "הועדה לעררים"), אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 5% בלבד, בתחום א.א.ג., עקב פגיעה וסטיבולרית, לפי סעיף 72 (4)ב 1 לרשימת הליקויים. הועדה לעררים קבעה במקרה זה, כי לא נותרה למערער כל נכות בתחום האורטופדי ובתחום הפה והלסת. כן קבעה הועדה לעררים שאין מקום להפעלת תקנה 15. 2. להשלמת התמונה יצויינו הפרטים הבאים: א. ביום 12.7.93 נפגע המערער בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, (להלן: "התאונה"). בתאונה נפגע המערער בלסת, בחזה ובראש. ב. בשנת 1998 הגיש המערער בקשה לעמוד בפני ועדה רפואית לנפגעי עבודה. ג. הועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר התכנסה ביום 10.10.99, בהרכב מורחב של אורטופד, כירורג ונוירופסיכיאטר, קבעה למערער 5% נכות אורטופדית, עקב התאונה לפי סעיף מותאם - 35(1) א' - ב'. מבחינת פה ולסת, קיבלה הועדה מדרג ראשון את חוות דעתו של היועץ ד"ר בן עמר, הקובע שאין נכות. כן קבעה הועדה מדרג ראשון, כי היא לא מקבלת את חוות דעתו של רופא א.א.ג. מ- 12.4.99 וכי היא קובעת שאין למערער נכות נוירולוגית, כולל פגיעה וסטיבולרית. לגבי הפעלת תקנה 15, קבעה הועדה מדרג ראשון, כי אין מקום להפעלת תקנה 15 שכן, אין הגבלה בהמשך עבודתו הרגילה והמלאה. ד.על החלטת הועדה מדרג ראשון הוגש ערעור לועדה לעררים, הן על ידי המוסד לביטוח לאומי והן על ידי המערער. ה.הועדה לעררים התכנסה בשתי ישיבות. הרכב הועדה לעררים כלל: נוירולוג, אורטופד ורופא א.א.ג. בישיבתה הראשונה מיום 19.12.99 נרשמו בפירוט כל תלונות המערער. באותה ישיבה נבדק המערער בדיקה קלינית על ידי חברי הועדה - בדיקה אורטופדית, נוירולוגית ובדיקת א.א.ג.. בפרק הממצאים והנימוקים בפרוטוקול אותה ישיבה, פורטו ממצאי הבדיקה כאמור. בפרק הסיכום והמסקנות, קבעה הועדה לעררים: "מבחינה אורטופדית - לא נמצאה כל מגבלה ולא נמצאה כל עדות ל... בגפיים עליונות. באשר לתלונה על המצאות פריצות דיסק ב- C.T. שבוצע, לא הוצג C.T. לועדה ומאידך לפי הבדיקה אין כל נכות ותוצאת ה- C.T. אינה רלבנטית. אי לכך מתקבל ערעור המוסד באשר לנכות האורטופדית ונקבע שאין נכות מבחינה אורטופדית. באשר לא.א.ג. - מבחינת שמיעה אין נכות. לגבי תלונות על סחרחורת יש לבצע בדיקת ENG חדשה וסיכום ללא נוכחות. כ"כ יש לקבל חוות דעת מומחה פה ולסת לשם הערכת מצבו. לאחר קבלת המבוקש סיכום דיון ללא נוכחות". ביום 24.3.02 התכנסה הועדה לעררים לישיבתה השניה וזאת לאחר שהובאו לעיונה תוצאות בדיקת ENG שביצע המערער וכן חוות דעת של ד"ר דרזנר - מומחה פה ולסת שבדק את המערער. באותה ישיבה, סיכמה הועדה לעררים את מצב המערער כדלקמן: "1. הועדה עיינה בחוו"ד רופא פה ולסת אשר קבע כי אין נכות. הועדה מקבלת את חוו"ד פה ולסת - אין נכות. 2. מבחינה אורטופדית אין נכות כפי שנקבע בדיון הקודם. 3. מבחינת א.א.ג. - הועדה עיינה בתוצאות E.N.G. 20/1/02 בדיקה זו מראה .... לדעת הועדה בדיקה זו מצביעה על הפרעה חלקית במערכת הוסטיבולרית, אי לכך הועדה קובעת - הפרעה קלה ביותר במערכת הוסטיבולרית 5% לפי סעיף 72 (4) (ב) I. אשר לערעור המוסד הועדה מקבלת ערעור המוסד שלא נותרה נכות אורטופדית. אין מקום להפעלת תק' 15, התובע מסוגל לחזור לעבודתו". 3.עיקרי טענות המערער א.הועדה לעררים בחרה לדון בשאלות רפואיות בלבד והתעלמה מטענות המערער המשפטיות לגבי ההרכב הפגום של הועדה מדרג ראשון. לדידו, ההרכב המורחב של הועדה מדרג ראשון כלל אורטופד, כירורג ונוירופסיכיאטר, אך לא כלל מומחים בתחום א.א.ג. ופה ולסת, שהם התחומים שנדונו במקרה של המערער. לפיכך, לטענת המערער, החלטת הדרג הראשון בטלה מעיקרה. ב. בתחום האורטופדי - טעתה הועדה לעררים בכך שביטלה את קביעת הדרג הראשון שהקנה למערער 5% נכות אורטופדית. לדידו, הועדה לעררים התעלמה מממצאי בדיקת ה- C.T. מיום 20.5.98 ומתלונות המערער בנדון. קביעת הועדה לעררים בנדון עומדת בסתירה לקביעת ד"ר מינסייב ולקביעת הדרג הראשון מיום 17.9.99 ומיום 10.10.99. ג. בתחום ה- א.א.ג.- לטענת המערער, הועדה לעררים יישמה באופן לא נכון ושגוי את הסעיפים הדנים בפגיעה וסטיבולרית ברשימת הליקויים. בנוסף, טען המערער, כי לא היתה כל התייחסות מצד הועדה לעררים לחוות דעתו של דר' אנגלנדר, שהוגשה מטעמו, אשר סבר שיש להעניק למערער נכות בשיעור של 10%, עקב תלונותיו על סחרחורת אשר הוכחו בבדיקת E.N.G . ד.תחום פה ולסת - לטענת המערער טעתה הועדה לעררים כשאימצה ללא דיון והנמקה את חוות דעת ד"ר דרזנר- מומחה פה ולסת לפיה לא נותרה נכות בתחום זה והתעלמה מתלונות המערער. ה.הפעלת תקנה 15 - הועדה קבעה שאין להפעיל את התקנה מאחר והמערער מסוגל לחזור לעבודתו. הוועדה לא שקלה את חלופות התקנה ולא עמדה בחובת ההנמקה כדי שניתן יהיה להבין מה הביא להחלטתה. 4. עיקרי טענות המשיב א.לטענת המשיב לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטות הועדה לעררים, הרכב הועדה היה כדין, קויימה התייעצות עם מומחה פה ולסת ובוצעה בדיקת E.N.G עדכנית. אשר לטענת המערער, לגבי הרכב הועדה מדרג הראשון, לטענת ב"כ המשיב משהרכב ועדת העררים היה כדין, כבר לא היה מקום להחזרת הדיון לועדה מדרג ראשון שכן, הועדה לעררים בדקה את המערער באופן עצמאי והפעילה שיקול דעת כדין בנדון. ב. בתחום האורטופדי - לא נמצאו למערער כל מגבלות בתנועה בע"ש צווארי. המערער נבדק על ידי הועדה לעררים בדיקה קלינית ולא נמצאו בבדיקה זו כל הגבלות לגביו. גם ד"ר צרפתי וגם ד"ר מינסייב, לא מצאו לגבי המערער כל הפרעות בצוואר. ג.בתחום ה-א.א.ג - טיעוני המערער בהיבט זה רפואיים ולא משפטיים ועל כן, יש לדחות את הערעור בנדון. ד.בתחום פה ולסת - חוות דעת המומחה בתחום זה אומצה ע"י הועדה לעררים ואין בכך כל פסול. חוות דעת זו מנומקת ובהירה והועדה רשאית לאמץ את ממצאיה. ה.לענין הפעלת תקנה 15 - לא נפלה כל טעות משפטית באי הפעלת התקנה לגבי המערער. אין כל מניעה שהמערער יחזור לעבודה עם דרגת נכות מינימלית של 5% ובהיותו יליד 1970, גילו ניטרלי. 5.לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה לעררים על שתי ישיבותיה, בכתב הערעור על נספחיו, ובסיכומי הצדדים, להלן פסק הדין: א.לענין התחום האורטופדי בישיבת הועדה לעררים מיום 19.12.99 נבדק המערער בדיקה קלינית, לאור תלונותיו על כאבים בצוואר ונמצא שאין רגישות בע"ש צוארי, אין התכווצויות שרירים, תנועה מלאה של של ע"ש צוארי. לאחר בדיקת המערער, הבהירה הועדה לעררים שלא נותרה למערער נכות אורטופדית. המערער טען בפני הועדה לעררים על ממצאים של פריצות דיסק שאובחנו לגביו ב- C.T. שבוצע לו, ב- 20.5.98. הועדה לעררים ציינה שתוצאות בדיקה זו לא הוצגו בפניה ולמרות זאת, קבעה שבדיקה זו אינה רלבנטית. קביעה זו של הועדה לעררים תמוהה וטעונה הבהרה. לא ברור מדוע מעדיפה הועדה לעררים את תוצאות בדיקתה הקלינית על פני ממצאי בדיקת C.T. מבלי שעיינה כלל בממצאי בדיקה זו. מן הראוי שהועדה לעררים תבהיר את עמדתה זו ותנמק את מסקנתה, לאחר שתעיין בממצאי בדיקת ה- C.T. . בהקשר זה, ההלכה היא, כי הנמקה של הועדה לעררים "צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ...", (דב"ע מג/1356-01 מרדכי לביא נ' המוסד, פד"ע יז 130). הצורך בהבהרה ובהנמקה, כאמור לעיל, מהווה פגם משפטי המצדיק קבלת הערעור בהיבט האורטופדי. ב.לענין תחום א.א.ג. עפ"י בדיקת E.N.G מיום 20.1.02, אשר הצביעה על הפרעה קלה במערכת הוסטיבולרית, קבעה הועדה לעררים, כי למערער נותרה נכות של 5% לפי סעיף 72(4)ב'1. לדעת המערער היה מקום לקבוע שיעור נכות גבוה יותר. לועדה לעררים הוגשה חוות דעת של דר' אנגלנדר, מומחה בתחום א.א.ג., מטעם המערער, אשר קבע ש: "בשל תלונות הסחרחורת כפי שהוכחו בבדיקת E.N.G. מגיע לו לפי סעיף 72(4)ב'1 - 10% נכות". הועדה לעררים לא התייחסה כלל לחוות דעת זו, כשמחובתה לעשות זאת. ההתייחסות היחידה לחוות דעת זו מופיעה בחוות דעתו של מומחה פה ולסת מטעם המשיב - ד"ר דרזנר, שקבע שחוו"ד ד"ר אנגלנדר מתייחסת "לענין שמיעה, ללא קשר לענין הלסת". אין באמירה זו כדי להוות התייחסות כדין לקביעת ד"ר אנגלנדר, כמצוטט לעיל, באשר לסחרחורת. כבר נפסק, כי שעה שמדובר בחוות דעת רפואית שהובאה בפני הועדה לעררים "הסדר הטוב מחייב ...שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על הנראה בעיניה כטעות בחוות הדעת, ותנמק שלילת המסקנה שבחוות הדעת"(דב"ע לד/258-0 יגאל הגיג נ' המוסד, פד"ע ו 225). העדר התייחסות הועדה לעררים לחוות דעת שהוצגה בפניה מהווה פגם משפטי המצדיק קבלת הערעור בהיבט א.א.ג. ג.לענין תחום פה ולסת הועדה לעררים ביקשה חוות דעת מומחה בתחום פה ולסת, והמערער נבדק ביום 17.1.01 ע"י דר' דרזנר, מומחה בתחום, אשר קבע שלא נותרה כל נכות בגין שבר בלסת. בחוות דעתו מציין דר' דרזנר שממצאיו זהים לאלו שמצא גם דר' בן עמר. בתשובתו לסיכומי המשיב, מציין המערער "כי אינו טוען שהיה מקום לאמץ את חות דעתו של דר' עמר אלא שהיה מקום להתיחס לממצאי הבדיקה שערך ואשר הדגימו קשיים בפתיחת הפה והפרעה במרפק הלסת, ממצאים שיישומם הראוי מקנה לטענת המערער נכות כפי שסבר הפוסק בועדה הרפואית מיום 17.8.99". מצאתי שבהחלטת הועדה לעררים בתחום הפה והלסת לא נפל כל פגם משפטי. הועדה לעררים רשאית לאמץ את חוות דעתו המפורטת והבהירה של ד"ר דרזנר. אשר על כן -ערעור המערער באשר לתחום הפה והלסת - נדחה. 6. אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו וזאת באשר לתחום האורטופדי ולתחום א.א.ג.. באשר לתחום הפה והלסת, הערעור נדחה. החלטת הועדה לעררים ככל שהיא מתייחסת להיבט האורטופדי ולהיבט א.א.ג. מבוטלת. עניינו של המערער יוחזר לדיון בפני הועדה לעררים בשני ההיבטים כאמור. במסגרת הדיון מחדש, תדון הועדה לעררים גם בטענת המערער באשר להרכב הועדה מדרג ראשון וזאת, עקב התעלמות הועדה לעררים מטענה זו. בתום הדיון מחדש בעניינו של המערער ולאור המסקנה שתגיע אליה, תשקול הועדה לעררים מחדש גם את ענין הפעלת תקנה 15 ותנמק החלטתה. אין צו להוצאות. מומחהחוות דעת מומחהחוות דעת