1. בפני תביעת התובעים, בעלי זכות להירשם כחוכרים לדורות בדירה מס' 63 (להלן: "הדירה") שרכשו ביום 22.2.99 מהנתבעת מס' 1/צד שלישי (להלן: "הקבלן") במגדל מגורים בן 14 קומות (להלן: "הבניין") שבנה הקבלן בפרויקט "נווה אור 2", ברחוב סרן דב 15 בעיר באר-שבע, מחמת רטיבות שחדרה לדירה מהתקרה. הרטיבות אינה במחלוקת. הדירה היא בקומה מתחת לגג. מלכתחילה התביעה הוגשה כנגד הקבלן וכנגד הנתבע מס' 2, אשר רכש את הדירות בקומת הגג, קומה 14, דירות מס' 66 ו-67 (להלן: "דירות הפנטהאוס") שאליהן הוצמד לאחר מכן שטח הגג מעל הדירה. הנתבע מס' 2 שלח הודעת צד שלישי נגד הקבלן והקבלן שלח נגדו הודעת צד שלישי, וכן כנגד צדדים ג' נוספים (חברות ביטוח). בהמשך, הודעות צד ג' נגדן נדחו / נמחקו כאמור בכותרת. התביעה נגד הקבלן נדחתה (החלטה מיום 28.10.10) על פי בקשת ב"כ הקבלן, בהעדר ראיות מטעם התובעים (עמ' 12 לפרוטוקול). בהתאמה גם נמחקה הודעת צד שלישי ששלח הקבלן נגד הנתבע מס' 2. לפיכך בשלב זה עומדת להכרעה תביעת התובעים נגד הנתבע מס' 2 והודעות צד שלישי של הנתבע מס' 2 נגד הנתבעת מס' 1, הקבלן. להלן, למען הנוחות, יכונה הנתבע מס' 2: "הנתבע". 2. הנתבע רכש מהקבלן 2 דירות צמודות הבנויות על גג הבניין בשלבים. בשנת 1997 הוא רכש את דירה 66 ובשנת 1999 הוא רכש את דירה 67 (להלן: "דירות הפנטהאוס"). בעסקאות אלה הוא גם רכש שטח בגג מעבר לקירות המפרידים בין דירות הפנטהאוס לגג (להלן: "גג הרכוש המשותף"). על כך ניגפה מחלוקת בינו לבין התובעים שהוכרעה בבית המשפט העליון לטובת הנתבע [ע"א 5338/09, פס"ד מיום 22.11.10 (להלן: "פסק הדין")]. הנתבע היה המערער בערעור, ובין יתר המשיבים נכללו גם התובעים והקבלן. לטענת התובעים הרטיבות בדירתם החלה בעת שהנתבע ביצע בניה על גג הרכוש המשותף. בפסק הדין נקבע כפלוגתה המחייבת את הצדדים בתיק זה כי הבניה מלכתחילה נעשתה ללא היתר בניה, דבר שתוקן בדיעבד, וכן היא כללה בין היתר: "...הריסת קיר שרוצף בין המרפסות הצמודות לדירות לבין כלל מרפסת שטח מרפסת הגג, ריצוף מרפסת הגג והקמת ג'קוזי..." (סעיף 5 לפסק הדין). בכתב התביעה נטען שהבניה בוצעה בין 2000-2001. הנתבע העיד שביצע את העבודות ממחצית שנת 2001 (עמ' 31 לפרוטוקול). 3. המחלוקת בין הנתבע לקבלן היא מי אחראי לרטיבות כאשר הויכוח מוקד בעיקרו סביב תקינות האיטום של הגג מלכתחילה והטענה שזו נפגעה ע"י הנתבע בעבודות הבניה האמורות. בויכוח זה טוענים ב"כ הנתבע כי הסיבה לרטיבות בדירה היא מחמת כשלי הקבלן בשלב הבניה ואילו הקבלן טוען שפעולות הבניה שביצע הנתבע פגעו באיטום שהיה תקין עד אז. בא כוח הנתבע גם טוען, כי דין התביעה נגד מרשו להידחות מחמת התיישנות כי בתביעה צוין כי עבודות הבניה בוצעו במהלך השנים 2000-2001 ללא ציון תאריך, ואילו התביעה הוגשה ביום 28.5.07, והתובעים הודו שהרטיבות החלה "עם קבלת הדירה" (מוצג נ/2), ולכן העילה קמה בשנת 1999. לא הוגש כתב תשובה. כנגד, מפנים ב"כ התובעים והקבלן, למכתב שכתב בא כוח הנתבע, בו הוא מודה בשם הנתבע בשנת 2004 כי הייתה רטיבות שנוצרה בעבר בעקבות עבודות הבנייה (נספח ו' לתצהירי התובעים, מכתב מיום 17.2.04 של עו"ד י. מימון) ונאמר כי הבעיה תוקנה ע"י הנתבע וככל שנותרה רטיבות, היא בגלל "ליקוי במרזבי הבית". המכתב מוען לב"כ הקבלן בתשובה למכתב בא כוח הקבלן לנתבע. על פי הראיות, הנתבע הודה שהחל את הבניה במחצית שנת 2001 ולכן בהיבט זה, התביעה לא התיישנה. הודיית התובעים במוצג נ/2 לכאורה מבססת את טענת ההתיישנות לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958, אך כנגד עומדת לתובעים גם טענת התיישנות מוארכת של 10 שנים (סעיף 89 לפקודת הנזיקין, נ"ח) שכן התביעה נגד הנתבע אינה חוזית אלא נזיקית. לגבי תוכן מוצג נ/2 אתייחס בהמשך בסעיף 4 להלן. טענה נוספת שהועלתה ע"י ב"כ הנתבע היא שהנטל חל על התובעים להוכיח את מקור הרטיבות והם לא הרימו את נטל הבאת הראיות. זאת ועוד, התביעה, שפי שנוסחה, הטילה את האחריות על שני הנתבעים (כיום הנתבע והקבלן - מ' ו') "מתוך תקווה שאחד מהם יחויב בדין". אך אין בכתב התביעה כדי להצביע שהחבות היא של הנתבע. נטען כי התובעים צריכים להוכיח מי המעוול כי לא די להצביע מי בפוטנציה אחראי, אלא צריך להוכיח מי המעוול. לטענת ב"כ הנתבע, התובעים לא הרימו את נטל הבאת הראיות וממילא נטל השכנוע שהאחריות היא של הנתבע. בא כוח התובעים ובא כוח הקבלן טענו, כי בתום שמיעת הראיות הוכח שהסיבה לרטיבות בדירת התובעים היא הבניה שנעשתה ע"י הנתבע. חבות בתיק העיקרי 4. למועד סיום התיק עומדת להכרעה רק הטענה שהנתבע אחראי לקיום הרטיבות המתמשכת בדירה. התביעה כנגדו היא לפי סעיפים 35-36 לפקנ"ז, עוולת הרשלנות. ב"כ התובעים טוען בסיכומיו, כי עובדת ביצוע הבניה בגג הרכוש המשותף הוכחה והיא פלוגתה חלוטה (סעיף 5 לפסק הדין). לפיכך, הנטל עבר אל הנתבע להוכיח שלא התרשל על פי הוראות סעיף 41 לפקנ"ז. על פניו חלות הוראות סעיף 41 לפקנ"ז, אך כדי לבחון זאת יש להתייחס קודם כל למוצג נ/2. כי התובעים כתבו במכתב משנת 2005 כי הם סבלו מרטיבות ממועד קבלת החזקה מהקבלן, כאשר מועד זה הוא שנת 1999 ואילו הנתבע החל את הבניה אחר כך, גם לשיטת התובעים. בחינת כל הראיות מצביעה על כך שהניסוח במוצג נ/2 היה לא מדויק כי מתוך כלל הראיות שהוגשו, הטענה שהרטיבות החלה בשנת 1999 מופיעה רק במוצג נ/2. טענה זו אינה מופיעה בשנת 2000 ברשימת הליקויים לתיקון בתום תקופת הבדק (מוצג ת/2). היא מופיעה במכתב משנת 2002 (מוצג נ/3). הרטיבות שנמצאה בביקורי המומחים בשנת 2010 עדיין הייתה ניכרת, דבר המעיד על תופעה מתמשכת, אך התובעים העידו שבשנתיים הראשונות הם השכירו את הדירה (סעיף 27 לתצהיר התובע מס' 1) ולא היו יכולים להמשיך לעשות כן מחמת הרטיבות. יתכן והייתה רטיבות מסוימת לפני תחילת הבניה אך לא בהיקפים שפורטו בחוות דעת המומחים, שכן גם הנתבע הלין על רטיבות (עמ' 34 לפרוטוקול). הקבלן הגיש כראיה את התייחסות החברה לחו"ד שהומצא לה והעתק הימנו לא הוגש לתיק. ההתייחסות היא בצורה של רשימת ליקויים לתיקון. במסמך זה החתום ע"י הקבלן והדיירים, התובעים, והמתייחס גם לביקור בדירה ביום 7.7.04, ישנה התייחסות לתיקון של: "3 מרזבים בגג של ארנון + תיקוני איטום במקרה ה...." (ההמשך קטוע - מוצג נ/4). ראיה נוספת שהוגשה היא תלונת התובעים מ-8.5.02 ובו הם מלינים שההבטחה לבידוד מעולה מהגג לא עמדה במבחן וישנה הצפת מים למרות הבדיקות והתיקונים והמצב נהיה יותר גרוע כי: "כבר כמה שבועות יש בעיות של הצפה במים גם בדירות 62; 64 שבקומה 13 ואפילו מדירות שבקומה 12" (מוצג נ/3). לעומת זאת, בדו"ח בדק מיום 4.8.00, יש דרישה לתיקוני צבע בהמשך לתיקון סדקים בבית (מוצג ת/2). למרות הבעייתיות שלתוכן מוצג נ/2, אני סבורה, כי הרטיבות מושא התביעה בפני היא זו שעליה יש תלונות חוזרות משנת 2002 ואילך. לכן מצאתי שיש מקום להפעיל את הכלל על פי סעיף 41 לפקנ"ז. 5. הנתבע העיד, כי ביצע את הבניה בעצמו לאחר שרכש את הציוד. לפני כן הוא נעזר בחבר מהנדס לבירור סוגיית העומסים (עמ' 31 לפרוטוקול). בפסק הדין נקבע שהנתבע הרס את הקיר בין מרפסות דירות הפנטהאוס לגג הרכוש המשותף. הנתבע לא הסתייע באיש מקצוע מעבר לבירור סוגיית העומסים. הוכח שהבניה הייתה מלכתחילה ללא היתר בניה. הנתבע העיד שהבניה שלו נעשתה על גבי הריצוף הקיים (עמ' 33 לפרוטוקול). לפי עדותו, הוא רכש את הציוד והבניה החלה במחצית שנת 2001, כאשר את הציפוי הפנימי עשה שכן (עמ' 35 לפרוטוקול). מתוך עדות הנתבע עולה, שלא שכר שירות של בעל מקצוע. באשר להסרת הקיר המפריד, העיד הנתבע שמי שהסיר אותו היה הקבלן לאחר שרכש את הדירה השנייה שאליה הוצמד גג הרכוש המשותף (עמ' 27 לפרוטוקול). זו גם גרסתו בהמרצת הפתיחה סעיף 8 לתצהיר התומך (ה"פ 8074/06, ביהמ"ש המחוזי באר-שבע) אך ביהמ"ש העליון קבע כי הוא זה שביצע זאת (סעיף 5 לפסק הדין). שם נכתב שהנתבע הרס את הקיר שחצץ בין המרפסות הצמודות לדירות "לבין כלל שטח מרפסת הגג, ריצוף מרפסת הגג והקמת ג'קוזי". מתוך הראיות של הנתבע גם עולה שמראש הוא לא שכר שירותים של בעל מקצוע לבחון האם הבניה הקיימת תוכל לשאת את כל הבניה שתכנן, כולל מערכות ההשקיה, ניקוז וכדומה. הנתבע הסכים שהיו תקלות אך טען שהן תוקנו אך לא הונחה לכך תשתית ראייתית (נספח ו' לתצהיר התובעים). מצב הגג בשנת 2010 מעיד לפחות על מצע חול ספוג מים, במצב של הזנחה. הנתבע לא פירט כיצד הוא ביצע את הבניה והאם בתהליך זה הוא עשה פעולות שהיה בהם כדי לפגוע בשכבת האיטום הקיימת בגג. מומחה הנתבע, ההנדסאי גיא טריכטר, קבע כי בכל חדרי השינה בדירה קיימת רטיבות אך לא בחדר הדיור, שמעליו נמצא הג'קוזי. לטענתו, המקור לכך הוא בכשל האיטום שבוצע ע"י הקבלן. המומחה לא נתן חוות דעת פוזיטיבית מה הוא הכשל כי לצורך כך הוא הציע פירוק הבניה הקיימת. פעולה שהוא לא ביצע לפני מתן חוות דעתו. חוות דעת מומחה הנתבע אינה קובעת כי מעל איטום תקין הבניה שנעשתה לא הייתה גורמת לבעיית רטיבות בדירה מתחתיה והיא גם אינה שוללת את האפשרות שלמרות איטום תקין הייתה נוצרת בעיית רטיבות. סוגיה נוספת שמומחה הנתבע אינו מתייחס אליה בחוות דעתו היא האם הריסת הקיר המפריד בין מרפסות דירות הפנטהאוס לבין גג הרכוש המשותף יכול לפגוע באיטום או לא. סוגיה זו הועלתה ע"י הקבלן כאפשרות למקור הרטיבות מחמת פגיעה באיטום הקיים. הנתבע לא העיד עדים ולא הגיש חוות דעת לתמוך בטענה כי סוג הבניה שביצע אינה יכולה לפגוע באיטום, כשהיא מבוצעת על ריצוף קיים. אין מחלוקת כי הבנייה שבוצעה, מעבר להריסת הקיר הייתה: התקנת בריכה ביתית, מקלחון, צינורות, הגבהות, פרגולה, מערכות השקיה ודישון (חוות דעת המהנדס והשמאי יעקב מרזוק, מטעם הקבלן). מקור נוסף שנטען כי הוא יכול להיות סיבה לרטיבות מפורט בחוות דעת מומחים. התובעים הגישו חוות דעת מומחה המצביע על מקומות בהם קרוב לודאי יש חלחול של מים לדירה, שבחלקם נובעים מהזנחת תחזוקה מצד הנתבע והכוונה היא לחומר האיטום בפוגות שמתפורר ובתוך הפוגות גדלה צמחיה, תהליך שבפני עצמו יכול לפגוע באיטום ע"י שורשי הצמחים; סדקים נרחבים במעקות וגם חורים ומרווחים בחיבורי הצנרת שבוצע ע"י הקבלן אך החורים והמרווחים נותרו בעינם. גם מומחה הקבלן ציין בחוות דעתו, קיומם של סדקים, חורים, מרווחים, צמנט מתפורר בפוגות וצמחים הגדלים בתוך פוגות. המומחה, יעקב קליגסברג, הניח שגם בניה ללא היתר ופיקוח מקצועי והעדר חישוב עומסים, הייתה יכולה לפגוע בשלמות רצפת הגג. אך מעבר לקביעה כללית זו, אין פירוט בחוות דעתו בסוגיה זו. 6. בא כוח הנתבע טען, כי על התובעים להוכיח מי האחראי לרטיבות ובמצב של ספק - הספק פועל לרעת התובעים. בתביעה על פי עוולת הרשלנות על התובעים להרים, בשלב ראשון, את נטל הבאת הראיות ולשכנע כי המעוול לא פעל כאדם סביר, ולכן הוא התרשל. על פי מכלול הראיות והעדויות וכן טיבי המתקנים שהותקנו על גג הרכוש המשותף, מעל דירת התובעים, השתכנעתי כי כאשר הנתבע ביצע את כל הבנייה לבד, עם ייעוץ של חבר וסיוע של שכן, הוא לא נהג כאדם סביר, ובכך הוא התרשל. כמו כן, משהזניח את הטיפול השוטף בגג התרשל. מכאן יש לבחון האם הנתבע חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעים, והאם יש קשר סיבתי בין התרשלותו של הנתבע לנזק הנטען ע"י התובעים. אין מחלוקת, כי משבחר הנתבע להתקין על הגג של הבניין מתקנים שחייבו היתר בניה ואשר בהפעלתם יש שימוש במים ובצורך לנקז את המים, חב הנתבע חובת זהירות כלפי כל מי שיכול להיפגע מכך, והוטל עליו למנוע נזקים תלויי השימוש במים. כמו כן, הוא חב חובת זהירות מושגית לשמור על רמת תחזוקה נאותה של שטח גג הרכוש המשותף שכן מתחת לשטח זה קיימות דירות של דיירים אחרים. הדירה של התובעים מצויה מתחת לגג הרכוש המשותף בו בוצעה הבניה (חוות דעת מומחה הנתבע, גיא טריכטר) והתחזוקה הייתה לקויה, ולכן הוא חב כלפיהם חובת זהירות קונקרטית [ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982)]. התובעים הוכיחו שנגרם להם נזק, ועל כך אין מחלוקת. גם לפי חוות דעת מומחה הנתבע. לפיכך, השתכנעתי כי הנזק לדירה נגרם מחמת רשלנות הנתבע. הנזק 7. התובעים טוענים שבגין הרטיבות המתמשכת נגרם להם נזק כספי בסך של 375,800 ₪ אך מטעמי אגרה נתבע סכום של 260,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה - 28.5.07. ראשי הנזק שנתבעו הם: (1) הפסד דמי שכירות, בסך של 18,000$ ליום הגשת התביעה, לפי חישוב של הפסד של 500$ לחודש. התובעים רכשו את הדירה להשקעה בשלב הראשון. לטענתם, היא הושכרה אך השוכרים האחרונים ברחו וסירבו להפעיל את האופציה. עותק מחוזה השכירות צורף כנספח י"ד לתצהירי התובעים. תקופת השכירות הועמדה על 12 חודשים מיום 1.9.03 ועד ליום 31.8.04, וכן ניתנה אופציה לשנתיים נוספים. סכום הנזק שוערך לש"ח והועמד על 73,000 ₪. (2) הפסד תשלום תשלומי חובה ותשלומים שוטפים שהיו חלים על השוכרים - תשלומי ועד בית וארנונה. הסכום הוערך ב-12,000 ₪, לפי 4,000 ₪ לשנה. (3) נזקים של תיקוני צביעה, טלפונים, נסיעות, תשלומי ועד, אבדן שעות עבודה, אבדן ימי עבודה, לפי סכום גלובאלי של 20,000 ₪. (4) ירידת ערך הדירה לפי חוות דעת שמאי בסך של 138,000 ₪ (5) שכ"ט השמאי - 2,800 ₪. (6) עגמת נפש - 120,000 ₪. התובעים עתרו, בנוסף לפיצוי כספי, גם לצו עשה של: הריסת "הבניה הבלתי חוקית" ותיקון הנזק בדירה בפיקוח מומחה מטעם בית המשפט. בהחלטה מיום 16.6.11 התרתי גם הוספת הסעד - לתקן את הגג (עמ' 90 לפרוטוקול). 8. מטעם התובעים העידו התובע מס' 1, השמאי מטעמם, אליהו טלמון, והמומחה לגבי נזקי הרטיבות, המהנדס יעקב קליגסברג. התובעים לא העידו שוכרים או אנשים שביקשו לשכור את הדירה וברחו. לא הוגשו ראיות לגבי ראש הנזק שבו נתבע סכום גלובאלי. לא הוגשו ראיות לתשלום שוטף של דמי ועד בית וארנונה. הוגש חוזה שכירות שהוצהר להיות האחרון שנכרת. השמאי נחקר על חוות דעתו. לא הוגשה חוות דעת נגדית. לגבי התביעה לתשלום הפסד דמי שכירות - טען ב"כ הנתבע כי לא הוגשה חוות דעת לגובה דמי השכירות הצפויים בגין הדירה ואף לא חוות דעת מתווך. כמו כן, נטען לכך שהתובעים השתהו בהגשת התביעה במקום להקטין את הנזק. ב"כ הקבלן טען שהתובעים לא הוכיחו את התקופות בהן הדירה לא הושכרה וגם לא הגישו חוות דעת לגבי דמי השכירות הצפויים. הם לא העידו עדים ולא הציגו ראיה על סירוב לשכור את הדירה מחמת הרטיבות. זאת ועוד, בשנת 2005 שלחו התובעים דרישה כספית (מוצג נ/2) ממנה עולה, כי נתבע סכום פיצוי כולל של 33,000 ₪ בלבד. כמו כן, בעבר התובעים הציגו בפני הקבלן חוות דעת קודמת של חברת "טרמינל" בדבר נזקי הרטיבות, אך לאחר הגשת התביעה הם סירבו בעקשנות מלהציגה (עמ' 48 לפרוטוקול). נטען כי אי המצאת אותה חוות דעת תומך במסקנה שלא הייתה נוחה ולכן יש לקבוע את שווי ליקויי הבניה מחמת רטיבות על 5,000 ₪. באשר לחוות דעת השמאי, נטען ע"י ב"כ הקבלן, עו"ד עמיחי אזולאי, כי המומחה אישר שראש הנזק "ירידת ערך" הוא למקרה שהתובעים רוצים למכור את הדירה ללא תיקון, אך בהעדר רצון למכור את הדירה שווי הנזק הוא עלות התיקון בלבד (עמ' 39 לפרוטוקול). התובע אישר שאין בכוונת התובעים למכור את הדירה כלל. נטען כי לא הוגשו ראיות לעלויות הדירה כריקה ולא הוגשו ראיות להפסדי ימי עבודה ולא הוכח הקשר הסיבתי. כמו כן מדובר בדירה להשקעה והתובעים לא עשו מאמץ להשכיר אותה, והשתהו בהגשת התביעה. לא הומצאו אסמכתאות לשווי תיקונים. בחקירתו אישר התובע, כי יש להם פטור מארנונה כי הדירה לא ראויה למגורים (עמ' 49 לפרוטוקול, מול שורה 23). באשר לשיהוי - הסביר התובע שניסה למצוא פתרונות בדרכי שלום, כולל בוררות על פי חוזה המכר, אך לא היה שיתוף פעולה של הנתבע, ובנוסף הוא חלה במחלה קשה חלק מהזמן. לגבי אסמכתאות לתשלומים הוא הפנה לבא כוחו. הוא חלק על הטענה שהם לא מצליחים להשכיר את הדירה כי הם משכירים קשים ובעייתיים. טענה זו גם הושמעה ע"י הנתבע (עמ' 29 לפרוטוקול). אך יחד עם זאת, הנתבע הסכים כי הייתה וקיימת בעיית רטיבות (עמ' 30 לפרוטוקול). 9. הפסד דמי שכירות - השמאי אליהו טלמון נחקר על חוות דעתו. הביקור שלו בדירה היה בפברואר 2007 והיא עודכנה נכון למאי 2007 (עמ' 38 לפרוטוקול). הוא אישר את התביעה לשכר טרחתו (חשבונית - מוצג נ/1). המומחה אישר שראה בדירה רטיבות. המומחה נחקר ע"י ב"כ הנתבע והקבלן. הוא לא נשאל על גובה דמי השכירות הראויים בדירות דומות בסביבה של הבניין בשוק החופשי, שהוא העמיד על הסכומים של בין 450$-500$ (דולר ארה"ב) לחודש. הטענה של ב"כ הנתבע, כי לא הוגשה חוות דעת מומחה לגבי סכום חודשי לדמי שכירות בשוק החופשי לא מתיישבת עם תוכן חוות הדעת (עמ' 8 בו מתייחס המומחה לדמי שכירות ראויים). יצוין כי עותק חוות דעת צורף גם לכתב התביעה. ככל שטענת עו"ד כחלון מתייחסת לזהות המקצועית של המומחה - הטענה נדחית. המומחה הוא בעל המקצוע הנכון לשום מקרקעין ובכלל זה, דמי שכירות שוטפים, מה שאינו נוכן למתווך מקרקעין, שאולי הוא בעל ידע מעשי אך אינו מוסמך לשום ראש נזק זה (סעיף 13(א) חוק שמאי מקרקעין, תשס"א-2001). המומחה העיד, כי כאשר ביקר הדירה היא הייתה ריקה והוא התרשם שכך היה חודשים רבים. לפי מה שנמסר לו, הדירה הייתה ריקה שנתיים. חוות הדעת היא מיום 28.2.07 אך רשום בה שנעשו ביקורים בימים 8.12.06-23.12.07. יש להניח שהתאריך 23.12.07 שגוי, כי התביעה הוגשה במאי 2007. לפי מוצג נ/2, מכתב התובעים, הדירה ריקה מספטמבר 2004. לפי התצהיר של התובעים, השכירות האחרונה הסתיימה באוגוסט 2004. לפיכך, השנתיים הם לכאורה ספטמבר 2004-2006, דבר שתואם את חוות דעת השמאי, פחות או יותר, לפי מועד ביקור של דצמבר 2006. מאחר והתביעה הוגשה במאי 2007 והתובע יידע את הקבלן שהדירה ריקה מחמת הרטיבות מספטמבר 2004 (מוצג נ/2), לא התרשמתי שהתובעים השתהו. כי למעשה עד ספטמבר 2004 הם השכירו את הדירה. מכאן שההפסד עד הגשת התביעה הוא של 32 חודשים. אני מקבלת את עמדת השמאי לשווי דמי שכירות חודשיים של 500$. מאחר והתובעים קיבלו סכום זה לפי חוזה השכירות האחרון, לא מצאתי סיבה מדוע לא היו ממשיכים לקבל את אותו סכום, בשים לב שלא הוצגה חוות דעת נגדית של שמאי מקרקעין. אמנם מומחה הקבלן הוא גם שמאי מקרקעין, אך הוא לא נתן חוות דעת לגבי שווי ההפסד. בין של דמי שכירות או ירידת ערך ובין לשווי התיקונים. לפיכך, אני פוסקת לתובעים הפסד עד להגשת התביעה של 16,000$. למועד הגשת התביעה, על פי כתב התביעה, שוערך לפי 4.05 ₪ לדולר ארה"ב. לפיכך אני מעמידה את סכום הפיצוי על 64,800 ₪. סכום זה משוערך למועד פסק הדין עומד על סך של: 84,013.63 ₪ נכון להיום, משוערך על פי הפרשי הצמדה וריבית כדין. 10. ירידת ערך - השמאי לא נחקר על מסקנתו לשווי ירידת ערך, למעט שהסכים שזה פיצוי מותנה בהפסד בעין צפוי. לפיכך אני מקבלת את חוות דעתו בכפוף לכך שהסכום שנקבע להפסד הוא בגדר חיוב נדחה וכפוף להוכחת הפסד בשלב מכירת הדירה, ולא חיוב לתשלום מיד. 11. הפסד מחמת הצורך לשלם ארנונה וועד בית - בהעדר ראיות התביעה נדחית. התובעים לא המציאו אסמכתא על תשלומים מספטמבר 2006 ועד מאי 2007 (מועד הגשת התביעה) וגם לא לאחר מכן. כמו כן, התובע מס' 1 הסכים שממועד שאינו ידוע הרשות המקומית נתנה פטור לתשלום ארנונה, ומכאן גם אין הפסד מאותו מועד. הפסד לפי אומדנא - ההפסדים מושא סעיף 16 לכתב התביעה הם נזקים מיוחדים שיש להוכיח. בהעדר ראיות ואסמכתאות, התביעה נדחית. תשלום שכר טרחת השמאי - 1,400 ₪ נכון ליום 8.12.06. התביעה מתקבלת. סכום זה משוערך למועד עומד על סך של: 1,853.97 ₪ נכון להיום. עגמת נפש 12. התובעים טוענים לפיצוי מוגדל בגין עגמת נפש מתמשכת. התובע תיאר את תחושתו כאשר במשך זמן רב הנתבע והקבלן זרקו אותו מהאחד לשני,תוך הטלת האשם האחד על השני. כנגד, הנתבע חזר והעיד שפעם אחר פעם היה מוכן למצוא מה הסיבה לרטיבות אך לא זכה לשיתוף פעולה. הנתבע לא הסביר מדוע הוא לא הזמין מומחה מטעמו עוד לפני הגשת התביעה כדי לברר מה הסיבה שהמים מגיעים לדירת התובעים, כאשר השליטה בשטח הגג המשותף היא שלו. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שלצד הסכסוך בגין הרטיבות התנהל סכסוך על הרישום של גג הרכוש המשותף והסכסוך האמור גלש גם לויכוח על הרטיבות ואף לכתב התביעה ולחקירת ב"כ התובעים בתיק זה, שכן באותו מועד שקל ב"כ התובעים אם לבקש דיון נוסף על פסק הדין. לפיכך, התרשמתי כי לא רק חילופי האשמות בין הנתבע לקבלן, ומחלת התובע מס' 1, גררו את הטיפול בבירור הסיבה לרטיבות במשך פרק זמן ארוך מהנדרש. לפיכך, אני פוסקת בראש נזק זה פיצוי בגובה 50,000 ₪ נכון להיום. 13. לבסוף, מדובר ברטיבות נמשכת ולכן פסק דין זה אינו מסיים את הסכסוך בין הצדדים. ההכרעה בתיק זה היא בסוגיית החבות וההפסדים עד למועד הגשת התביעה. תיקון כתב התביעה ועדכון הסכומים נדחה כי ממילא קמה עילה חדשה, כל עוד התיקון לא בוצע והרטיבות לא הופסקה. למען הסר ספק, על מנת שלא לפגוע בתובעים, אני מתירה להם להגיש תביעה נוספת על הפסדים לכשתופסק הרטיבות ויתוקן הנזק. צווי עשה 14. התובעים עתרו לצו הריסה של הבניה הלא חוקית על גג הרכוש המשותף. סעד זה אינני פוסקת כי בפסק הדין המחייב גם את התובעים נקבע שבדיעבד ניתן היתר ולכן העילה של הריסת הבניה מחמת אי חוקיות התבטלה. התובעים גם עתרו לסעד של תיקון נזקי הרטיבות בדירה ובסוף הדיון התרתי גם סעד של תיקון של הגג (עמ' 90 לפרוטוקול). הסעד גם כלל עתירה שהתיקון יבוצע בפיקוח מומחה ביהמ"ש. אולם סעד זה אין בידי לתת שכן הצעה זו עמדה לבחינה החל מקדם המשפט הראשון (החלטה מיום 16.10.07 של עו"ד עידית כלפה, סעיף 2). הצעה מפורשת למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש שיבחן את מקור הרטיבות ובהמשך יוסדר תיקון תחת פיקוחו כלולה בהחלטה של מותב זה מיום 24.9.08. לכך התנגדו ב"כ הקבלן (הודעה מיום 4.11.08); ב"כ הנתבע הודיע בק"מ ביום 20.10.09 כי הוא מבקש קודם למתן עמדתו למנות מומחה מטעמו. אלא שבאותו מועד חוות דעת של חברת "טרמינל" המאוזכרת ע"י ב"כ הקבלן בפרוטוקול מיום 29.3.09 לא הומצאה, וגם לא הומצאה חוות דעת אחרת ע"י התובעים, לגבי מקור הרטיבות. עו"ד אזולאי, ב"כ הקבלן, חזר על הנושא שוב בדיון 20.10.09 וב"כ התובעים לא התייחס לכך. באותו מועד נקבע התיק להוכחות תוך מתן הוראות להגשת תצהירים וחוות דעת (החלטה מיום 20.10.09). לוח הזמנים להגשת תצהירי עדות ראשית של התובעים היה 90 יום. עד למועד ישיבת ההוכחות הראשונה, ביום 28.10.10, התובעים לא הגישו תצהירים או חוות דעת מומחה. לפיכך, בסופו של יום, חוות דעת מומחה התובעים הוגשה רק ביום 14.11.10 ובהמשך, תוך תקופה קצרה הוגשו חוות דעת יתר המומחים. משהחלה שמיעת ההוכחות ביום 16.12.10 נותרה העמדה שיש לחקור את המומחים לפני החלטה של מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. בתום שמיעת הראיות, ביום 2.3.11, סיכם ב"כ התובעים בעל פה והוא לא חזר ועתר לתיקונים בפיקוח מומחה ביהמ"ש. בהחלטה שבה קבעתי את הסיכומים בכתב של ב"כ הנתבע והקבלן, הוריתי גם על השלמות בעל פה ביום 16.6.11. באותו דיון הודיע ב"כ התובעים שהוא לא זנח את צו ההריסה כי מדובר במטרד. ב"כ הצדדים האחרים התנגדו לתיקון התביעה והוספת צו הריסה מחמת מטרד. הבקשה לתיקון בדיעבד להוספת צו כאמור נדחתה. במעמד זה הוצע בשנית לב"כ הצדדים לשקול מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, כפי שהוצע בהחלטה מיום 24.9.08. ב"כ התובעים הסכים (עמ' 88 לפרוטוקול), וב"כ הנתבע התנגד בהתחלה (עמ' 89-90 לפרוטוקול), ובהמשך השאיר לשיקול דעת ביהמ"ש. באותו דיון עלה כי השכנים של התובעים תבעו תביעה מקבילה ובתיק שלהם מונה מומחה מטעם ביהמ"ש. המותב שקל לבקש ממנו לתת חוות דעת גם בתיק זה, אלא שב"כ התובעים הודיע שאינו מסכים לאותו מומחה (בקשה מס' 17). לנוכח זאת הודיעו גם ב"כ הצדדים האחרים את עמדתם מחדש וב"כ הנתבע הודיע על ההתנגדות למינוי מומחה (הודעה מיום 27.6.11). בנסיבות אלה סברתי, כי אין מקום להמשיך לעכב את סיום התיק והחלטתי לתת פסק דין על פי החזית שב"כ הצדדים העדיפו, והיא המשפטית, במקום החלופה הפרקטית. לפיכך, הסעד מתקבל במובן זה שהנתבע יתקן את הגג ואת הדירה של התובעים, כפי שהתובעים ביקשו ללא פיקוח ביהמ"ש בתיק זה. 15. הנתבע ישלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: - אבדן דמי שכירות עד הגשת התביעה - 84,013.63 ₪. - שכ"ט שמאי המקרקעין - 1,853.97 ₪. - עגמת נפש - 50,000 ₪. סך הכול לתשלום, משוערך להיום, 135,867.60 ₪. הודעת צד שלישי - סוגיית החבות 16. הנתבע טוען בהודעת צד שלישי כי אם ימצא שהוא אחראי לנזק התובעים, על הקבלן לפצות אותו כי הסיבה לרטיבות היא כשל איטום הגג ולא מחמת מעשים ומחדלים שלו. לצורך בירור סוגיה זו אתייחס גם לחוות דעת מומחה התובעים וחוות דעת הנתבע והקבלן והראיות והעדויות שהוגשו ע"י הצדדים. כל המומחים ביקרו בגג הרכוש המשותף ובדירה בשנת 2010. המומחה מטעם התובעים, המהנדס יעקב קליגסברג, מצא את הממצאים הבאים: (1) סדקים מרובים בתחתית המעקה הבנוי של הגג הרכוש המשותף המכונה על ידו "המרפסת", חלקם גדולים ונרחבים; (2) צמחיה מפותחת בתוך פוגות ריצוף הקרמיקה של המרפסת; (3) חורים ומרווחים פזורים ליד צנרת וברזים; (4) מרווחים בלתי אטומים בפוגות חיפוי האבן; (5) הגבהה של כ-40 ס"מ בשטח נרחב ברצפת הגג; (6) בניית במה מוגבהת לאמבטיות ג'קוזי גדולה; (7) התקנת פרגולה וסאונה. המומחה מצא שהרטיבות חודרת דרך הסדקים הנרחבים. מסקנתו היא שבתקופת הגשמים ישנה חדירת מי גשמים, טל וכו' לתוך המעקים ומשם דרך חלחול דרך הבטון לתוך הדירה. בקיץ, גם יש רטיבות והמומחה הניח שעבודות שביצע הנתבע פגעו, ככל הנראה, בשכבת האטימה מתחת לריצוף. גורם נוסף שיכול ופגע בשכבת האטימה היא צמחיה שפרצה דרך פוגות הריצוף שמעידה על קיום שורשים מפותחים במרווח בין שכבת האיטום לבין תחתית הריצוף, והשורשים גם פגעו בשלמות שכבת האטימה. המומחה צירף בין היתר תמונה של צמחית פרא הגדלה באחת מהפינות בסמוך למעקה (תמונה 9). הוא גם מפנה לכך שהבניה, הג'קוזי והמים בה משנים את העומסים המתוכננים במקור על הגג, דבר אשר לכשעצמו יכול לפגוע בשלמות רצפת הגג מעל הדירה. 17. המומחה מטעם הנתבע, ההנדסאי טריכטר ביקר בדירת התובעים ותיעד את מיקום הרטיבות שנמצאה. הוא מיקם את הג'קוזי ביחס לדירה ומצא שהיא בשטח "גג הרכוש המשותף" מעל חדר הדיור. הוא מצא בחדר השינה מס' 1 סימני רטיבות. הבטון נחצב במקום זה ונמצאו סימני קורוזיה בברזלי הזיון. נמצאו שם סימני לחות גבוהים יחסית לשאר חלקי התקרה בדירה. בחדר שינה מס' 2 נמצאו סימני רטיבות לאורך הקיר החיצוני, במפלס התקרה. בחדר שינה מס' 3 נמצאו סימני רטיבות לאורך הקיר החיצוני במפלס התקרה. בחדר שינה מס' 4 (ממ"ד) נמצאו סימני רטיבות לאורך הקיר החיצוני, במפלס התקרה (חיבור קיר-תקרה). בחדר הדיור לא אובחנו נזקי מים במבנה. הוא מציין, כי מלוא דירת התובעים ממוקמת תחת "גג הרכוש המשותף". לפי חוות דעתו, הגורם לכשל הוא במערכות האיטום בשטח מרפסת גג המבנה ולדעתו, לא נמצא קשר ישיר לרטיבות ממערכת ומתקן הג'קוזי ברשות הנתבע. ככל שמדובר בגג הרכוש המשותף, הוא מציע פירוק הקיים, תיקון האיטום, ביצוע הצפה, ביצוע בדיקת איטום המרזבים, ובסופו של דבר ביצוע הריצוף מחדש. מומחה הקבלן, המהנדס והשמאי יעקב מרזוק, מתאר את השטח על הגג כשתי דירות, שכל אחת נרכשה ע"י הנתבע במועדים שונים. בהמשך הוסר הקיר המפריד בין שתי גגות הדירות בשנת 2001. המומחה יצא מנקודת מוצא שהמצאת טופס 4 לאכלוס לקבלן מהווה ראיה שלגג בוצעה בדיקת איטום והצפה ע"י מכון התקנים כי זו דרישת חובה של העירייה. למומחה לא הוצגה אסמכתא לביסוס הנחה זו. על פי עדות התובעים, הרטיבות החלה רק משלב ביצוע העבודות ע"י הנתבע. גם מומחה זה מצא שבמקומות שונים בגג המרפסת, והוא מציינם כאזורים רבים, הרובה הצמנטית הממלאת את הפוגות בין אריחי הריצוף, מתפוררת, נסדקת וצמחים צומחים בין האריחים (תמונות 3, 4). לצורך העברת צנרת מים וניקוז שנעשתה בעבודות הבניה, בוצעו הגבות במרפסת (תמונות 5 ו-6). קיימים סדקים רחבים אופקיים במעקות. בגג הרכוש המשותף נבנו: במות, מדרגות, גגות קלים, בריכת שחיה עם מתקן הידרו מסאג' (ג'קוזי), מקלחון, מערכת השקיה ודישון של צמחים (תמונות 1, 2, 7, 8). מתוך מה שגלוי ניתן להניח שמתחת להגבהות ולבמות הותקנו צינורות ואביזרי צנרת רבים. המומחה מניח כי בתהליך הבניה ככל הנראה נעשה פירוק אריחים קיימים, פירוק אריחי אבן ואף תיקון מערכת האיטום. המומחה קובע שמצע החול מתחת לריצוף רווי מאוד במים. הוא מפנה לתמונה מס' 3, המראה צינור ניקוז מאולתר החודר דרך מרצפת. גם הוא מציין קיומם של חורים ומרווחים פזורים במעקות ליד וסביב צינורות וברזים שבוצעו ע"י הנתבע. גם מומחה זה מצא רטיבות בתקרה בחדרים של הדירה בתקרה ולדעתו, הרטיבות שנמצאה ונזקי הרטיבות "קשים ביותר", דבר אשר מצביע על "כשל רב מערכתי של כל מערכות איטום הגג". לפי חוות דעתו, כשל כאמור יכול להיווצר: "רק כאשר "מטפלים" (הגרשיים במקור - מ' ו') בריצוף הגג וביריעות הביטומניות הסמויות". הוא שולל שהכשל הוא של הקבלן שכן זה היה מתגלה בבדיקת ההצפה או בחורף הראשון, תוך כדי בניה ולפני אכלוס. המומחה מוסיף, כי הרטיבות התפשטה ללובי מעל דירת השכן של התובעים וגם לחדר המדרגות (תמונות 7, 8). 18. בסיכומיו מפנה ב"כ הנתבע, עו"ד בני כחלון, לתשובות בחקירה נגדית של מומחה התובעים אשר הסכים שמי שבנה את המעקות זה הקבלן וכך גם הצנרת והברזים (סעיפים 1.6.1 ו-1.6.3 לחו"ד המהנדס יעקב קליגסברג). המומחה נשאל לגבי הימצאות מים בשכבת החול מתחת לריצוף וצמחיה הגדלה בין הפוגות, האם מתחת לשכבת החול לא צריכה להיות שכבת בטומניה שאמורה למנוע את חדירת המים והוא השיב בחיוב (עמ' 35-36 לפרוטוקול). עו"ד כחלון גם מפנה לשאלות ב"כ הקבלן את המומחה שם הוא אישר שהגבהת הריצוף לא אמורה לבטל את האיטום והוספת העומסים "יכולים (לפגוע - מ' ו') אך לא בהכרח" (עמ' 38 לפרוטוקול). בא כוח הנתבע גם מפנה לכך שמומחה הקבלן לא ראה את בדיקת האיטום לפני מתן טופס 4 וגם כי המומחה ביקש מהקבלן שימציא לו את הטופס המעיד על הבדיקה והתוצאה לא הומצאה לו, למרות שביקש. המומחה גם מוסיף, כי אין קושי להמציא את הטופס המצוי בעירייה (עמ' 69 לפרוטוקול). המומחה גם אישר שלגבי המקום שפורק הקיר בין הגגות החדירה של המים לדירה מתחת תלויה במצב האיטום (עמ' 69 לפרוטוקול). ב"כ הנתבע מפנה בסיכומיו לעמדת המומחה מטעמו שסבר שהבעיה בקירות המעטפת, והם לא נמצאים בין הג'קוזי ובין הקיר שפורק. 19. כל המומחים מסכימים שבקירות המעטפת, מעל הפנלים, יש סדקים רחבים אופקיים, חורים ומרווחים פזורים. המומחים גם מסכימים כי מבין חלק מהפוגות גדלים צמחים והרובה בין הפוגות מתפוררת. ניתוח הראיות וחוות הדעת מצביע על מספר אפשרויות לנזק לדירה מרטיבות. תזה אחת היא שהרטיבות נבעה מהריסת החומה המפרידה בין מרפסות הדירות לגג הרכוש המשותף. תזה נוספת הייתה שהמים חדרו למצע החול ושורשי הצמחים שהחלו לצמוח דרך הפוגות המתפוררות חדרו ליריעות האיטום. הועלתה תזה שלפי טיב הבניה ניתן להניח פגיעה באיטום, פגיעה בניקוז, חדירת מים דרך המעקות, שינוי עומסים, בעיית מרזבים (שלא בוררה כלל), חורים ומרווחים, סדקים במעקות או איטום לקוי מלכתחילה בבניה. ההצעה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש נדחתה ע"י ב"כ התובעים והקבלן והושארה לשיקול דעת ביהמ"ש ע"י ב"כ הנתבע. הנתבע הציע בעבר ושוב במהלך המשפט, שהצעת המומחה מטעמו של פירוק הריצוף תבוצע, והיה מוכן לשאת בעלות (עמ' 30, 32 לפרוטוקול), אך גם עמדה זו נדחתה (עמ' 90 לפרוטוקול). ההצעה למנות מומחה שמונה בתביעה מקבילה של הדירה השכנה לזו של התובעים (ת.א. 3592/09 ביהמ"ש השלום באר-שבע, בפני כב' השופט גד גדעון) לא הוסכמה בעקרון ואחרי הדיון ברמה הפרטנית - המומחה שמונה שם לא הוסכם ע"י ב"כ התובעים. 20. הוכח שבעיות הרטיבות החלו משנת 2002 ואילך, לאחר שהנתבע החל לעשות שימוש בג'קוזי, מקלחון, מערכת השקיה ודישון ושנבנו על גג הרכוש המשותף, והמצב נמשך במשך שנים, כאשר הבעיות כנראה התעצמו מספטמבר 2004. הקבלן טען כי הבניין אוכלס כאשר האיטום על הגג תקין. ההוכחה לטענה זו, מבחינת הקבלן, הייתה שישנה דרישה של העירייה לביצוע בדיקת הצפה של מכון התקנים, לפני שניתן טופס 4. לכן משניתן טופס 4 חזקה שבדיקה זו בוצעה. המומחה מטעם הקבלן חזר על גרסה זו, אך הסכים בחקירה נגדית שהוא לא ראה את הבדיקה וגם שהוא בקיש לראות אותה, הוא לא קיבל אותה. ד"ר סויסה מטעם הקבלן הסביר שהמסמך נגרס במכון התקנים (עמ' 77 לפרוטוקול, מול שורות 19-20). לתצהירו צירף העד טופס 4 המיועד לחברת החשמל וטופס הזמנה ריק המורה לביצוע הצפה (נספחים ג' ו-ד' לתצהירו). נספח ד' הוא הזמנה לביצוע בדיקת הצפה בגג אך לכאורה התאריך אינו אמיתי (9.1.19). כנגד טענת ד"ר סויסה כי מדובר בתוצאת בדיקה שנגרסה, השיב המומחה מטעמו שהיא נמצאת בתיק בעירייה (עמ' 69 לפרוטוקול). אני מאמינה למומחה של הקבלן, יעקב מרזוק, כי הטופס היה בר השגה והצגה ולא נגרס, כי המצאתו היווה תנאי, לפי עדות הקבלן, לקבלת טופס 4 מהעירייה. לכן אי הצגת הראיה פועלת לרעת מי שאינו מציג אותה, כי ההנחה היא שתוכנה אינו נוח לו [ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736 (1980)]. עמדת הקבלן היא שאילו האיטום היה לקוי, הדבר היה מתגלה כבר עם תחילת האכלוס. על כך העיד הנתבע שגם לו היו בעיות רטיבות (סעיפים 10-11 לתצהירו מיום 14.12.10), וקשר זאת לבעיות הרטיבות של התובעים ושכנים אחרים. למעט עדות זו, אף צד לא הציג ראיות על התכתבות בנושא. הנתבע עמד בעדותו על כך שבנה על ריצוף קיים וממילא על איטום קיים (עמ' 33 לפרוטוקול), והכל הוא עשה זאת לבד ועם סיוע של השכן, כאשר חבר מהנדס נתן לו אישור של עומסים (עמ' 31 לפרוטוקול). 21. המומחה מטעם הקבלן הציג הנחה שהאיטום היה תקין כי הגג עבר הצפה אך כאמור המסמך להוכיח זאת היה חסר. הנחה נוספת של מומחה הקבלן הייתה שבתהליך הבניה נעשה פירוק אריחים, אבנים, ואף נעשה תיקון במערכת האיטום. מאחר והנתבע העיד על ביצוע עצמי, היה צריך לחקור אותו על כך. אכן חוות הדעת של המומחה מטעם הקבלן מאוחרת לחקירת הנתבע, אך הקבלן הוא הגורם המקצועי מבין כל הצדדים בתיק ולכן העובדה שחוות דעת המומחה מטעמו מאוחרת לחקירת הנתבע אינה מהווה טעם מדוע הנתבע לא נשאל כיצד הוא עשה את עבודת הבניה. בפרט כאשר המומחה ביקר בנכס ביום 31.10.10, לפני חקירת הנתבע. המומחה גם הניח שהנתבע הוא זה אשר הניח צנרת וברזים, אך גרסה זו נסתרה ע"י מומחה התובעים (עמ' 36 לפרוטוקול). הנתון הזה לא תוקן ע"י ב"כ הקבלן כשחקר את מומחה התובעים, כאשר חקר אותו בחקירה נגדית. נותרו אפוא הנתונים שכל המומחים מסכימים של מצע חול ספוג במים, של צמחים הגדלים בתוך הפוגות, חורים ומרווחים במעקות וסדקים, שאינם בניה של הנתבע. 22. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות הקיימות והחסרות, את עדות הנתבע לאופן הבניה, את עדות נציג הקבלן שהנתבע לא היה בקשר עמו, את העדר האסמכתא שהבניין נמסר לאחר בדיקת הצפה תקינה, את חוות דעת המומחים והעמדה של הנתבע, המבקשת לברר פעם אחר פעם את מקור הכשל כנגד העדר הסכמה של הקבלן, השתכנעתי על בסיס נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות, כי העבודות שביצע הנתבע, לכשעצמם, אינם הסיבה לרטיבות המאסיבית שחלחלה לדירת התובעים. אמנם ישנה חוות דעת שקובעת ששורשי הצמחים יכול ופגעו באיטום, אך הרטיבות מושא התביעה החלה משנת 2002 והמומחים ראו את הגג בשנת 2010, לא ניתן לדעת האם בשנת 2002, כבר גדלו צמחים בפוגות. אכן נקבע ע"י פסק דין חלוט שהנתבע פירק את הקיר החוצץ בין הדירות לגג הרכוש המשותף, אך לא הובאו ראיות ע"י הקבלן כיצד נפגע האיטום מעצם פירוק הקיר, למרות שהבניה של הבניין נעשתה על ידו ולכאורה לא היה קושי להראות זאת. כל יתר הסיבות שמניח המומחה של הקבלן, כולל מצב הפוגות המתפוררות, סדקים במעקות, לכאורה, נובעים מאיכות בניה ע"י הקבלן. גם לא הוצגו ראיות כיצד הם גורמים לרטיבות המאסיבית שחלחלה לתקרת הדירה. לכן על פי מאזן ההסתברויות, השתכנעתי שהמים מהבניה, הגיע לדירה מחמת ליקוי באיטום הגג מלכתחילה. תוצאה זו לא סותרת את מסקנתי, כי הנתבע התרשל כלפי התובעים. שכן אלמלא הבניה שלו, יתכן והיקף הרטיבות לא הייתה מגיעה למימדים שהגיעה והייתה מוגבלת לגשמים בלבד. התשתית הראייתית חוזקה גם מחמת העדר טופס בדיקת ההצפה, הימנעות מלחקור את הנתבע לפרטים וחוסר הסכמה לפתוח את הריצוף ולברר את מקור הכשל. לפיכך, אני מקבלת את הודעת צד שלישי בשאלת החבות, אך קובעת רשלנות תורמת של הנתבע בגובה 50% מחמת החמרת הנזק. סוף דבר תביעה עיקרית 23. (א) הנתבע ישלם לתובעים סך של 135,867.60 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן אגרת ביהמ"ש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. (ב) הנתבע יתקן את מקור הנזילה מהגג המתוחם בתשריט מוצג ת/1, גג הרכוש המשותף, את נזקי הרטיבות בדירה, על פי חוות דעת מומחה הנתבע, ההנדסאי גיא טריכטר מיום 14.12.10, בפרקים: "התיקון הנדרש בדירת התובעים" וכן "התיקון הנדרש בשטח המרפסת המוגדרת "גג רכוש משותף" (עמ' 7 לחוות הדעת). התיקון ייעשה תוך 30 יום. (ג) הנתבע ישלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הודעת צד שלישי (א) צד שלישי ישלם לנתבע סך של 67,933.80 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן אגרת ביהמ"ש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. (ב) צד שלישי יתקן את מקור הנזילה מהגג המתוחם בתשריט מוצג ת/1, גג הרכוש המשותף, את נזקי הרטיבות בדירה, על פי חוות דעת מומחה הנתבע, ההנדסאי גיא טריכטר מיום 14.12.10, בפרקים: "התיקון הנדרש בדירת התובעים" וכן "התיקון הנדרש בשטח המרפסת המוגדרת "גג רכוש משותף" (עמ' 7 לחוות הדעת). התיקון ייעשה תוך 30 יום. (ג) צד שלישי ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע. נזקי מיםחוות דעת מומחהרטיבותמומחהחוות דעת