בעקבות פסק דינה של ערכאת הערעור להלן טעמי החלטתי למינוי מומחה נוסף: רקע 1. התובע, יליד 16.2.90, נפגע כהולך רגל בתאונת דרכים מיום 21.5.97 [להלן - "התאונה"] ונגרמו לו נזקי גוף. התובע הגיש את תביעתו שלפני ביום 10.8.98 ועתר למינוי מומחים רפואיים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 [להלן - "חוק הפיצויים"]. 2. ביום 7.1.99 ועל יסוד הסכמת הנתבעות, מונו מומחים רפואיים בתחומי פה ולסת ובתחום האורטופדיה. לענייננו, רלוונטי המינוי של ד"ר לידור כמומחה בתחום האורטופדיה [להלן - "המומחה"]. חוות דעת המומחה וחקירותיו 3. ביום 28.2.99 הגיש המומחה את חוות דעתו הראשונה לבית המשפט. 3.1 בחוות הדעת תוארו "תולדות המקרה" . המומחה כותב כי כתוצאה מהתאונה הועף התובע כששה מטרים באוויר, איבד את הכרתו ונגרם לו שבר בירך שמאל. במהלך אשפוז בן 12 יום, בוצעה מתיחה שלדית של רגלו השמאלית, לאחר מכן בוצע שחזור סגור של השבר בהרדמה כללית וקיבוע בגבס ספייקה [ארוך, עד החזה] למשך ששה שבועות. לאחר הורדת הגבס טופל התובע כחודשיים בפיזיותרפיה. 3.2 בפרק "תלונותיו כיום" מפרט המומחה תלונות התובע על כאבים בברך שמאל המלווים בנעילות שלה תוך כדי שנתו. 3.3 בפרק "בדיקה פיזיקלית" כותב המומחה כי התובע מהלך ורץ באופן תקין [נבדק בקליניקה של המומחה], קיים קיצור של ס"מ אחד ברגל שמאל, תנועות מפרקי הגפיים תקינות, בדיקות נוירולוגיות, כוח גס החזרים ודפקים - תקינות. 3.4 בפרק "דימות" עוסק המומחה בשני צילומי רנטגן של הירך השמאלית, האחד מ - 18.9.97 והשני מ - 21.7.97 וקובע כי הם מדגימים חיבור גרמי מלא עם קיצור של 1.8 ס"מ, של שבר במרכז עצם הירך. אשר לברכיים - כותב המומחה כי צילום רנטגן שלהן מיום 8.11.98 - תקין. 3.5 המומחה מצא כי לתובע לא נותרה נכות [למעט נכות זמנית] בגין השבר בירך שמאל. אשר לתלונות התובע לגבי ברך שמאל - אף כאן שלל המומחה נכות וזאת עקב ממצאי הבדיקה הפיזיקאלית וצילומי הרנטגן התקינים. להלן - "חוות הדעת הראשונה". 4. ביום 27.3.00 נחקר המומחה על חוות דעתו במיוחד בהקשר לתלונות התובע על ברכו. המומחה אישר כי בחומר הרפואי שהועמד לרשותו, אין עדות לבעיה רפואית בברכו של התובע עובר לתאונה. המומחה העיד כי הגם שהשבר נגרם לירכו השמאלית של התובע, הרי אין לשלול, כשמדובר בילד הנפגע מפגוש של רכב, פגיעה בברך. אלא לדבריו זו בדיוק הסיבה לבדיקת הנפגע על ידו, מול מסמכים רפואיים "שמא יש פגיעה שלא עלו עליה". לשיטתו, לא קבע מגבלה בברכו של התובע שכן "אין מגבלה ואין עדות לפגיעה בבדיקה בברך". בהמשך, אישר אמנם המומחה כי לאחר הסרת הגבס נמצאה בעיית כיפוף בברכו של התובע, אך לדבריו מדובר בחסר של 15 מעלות בלבד [ביחס לברך הימנית], מה שאינו מהווה נכות "לפי המל'ל" ופרק הזמן שחלף אינו מצביע על נזק שהתהווה. המומחה אישר כי בעת כתיבת חוות דעתו, לא היו בפניו ממצאי בדיקת MRI אלא פענוח בלבד, לא ידע להשיב האם מקובל עליו הפענוח שלה והציע לבדוק את התובע בחלוף שנתיים. להלן - "החקירה הראשונה". 5. לאור זאת הותלו ההליכים בתובענה ביום 27.3.00. 6. ביום 18.2.03 הגיש המומחה את חוות דעתו השנייה והמשלימה לתיק בית המשפט. 6.1 המומחה אישר כי עיין בתיק רפואי ובמכתבים רפואיים של אורטופדים מטפלים בתובע וכן במכתבו של ד"ר נחום הלפרין מיום 19.1.02 . 6.2 כן אישר כי עיין בתוצאות בדיקת MRI [תהודה מגנטית] לברך שמאל מיום 26.3.02. 6.3 המומחה בדק את התובע לאור תלונותיו ומצא כי אורך רגליו זהה, תנועות מפרקי הברכיים מלאות, קיימת הגבלה של 10 מעלות בסוף הכפיפה של ברך שמאל ורגישות משתנה במיקומה על פני הגיד הפטרלי והחלק הפרקי המדיאלי של הפיקה השמאלית, אך עם APPRERHENSION TEST שלילי. 6.4 אשר לבדיקת התהודה המגנטית - הודגם לדעת המומחה MEDIAL DISCOID MENISCUS אך מדובר באנומליה התפתחותית הנמצאת אצל 5% מהילדים ואינה קשורה סיבתית לתאונה. 6.5 המומחה ציין כי ממצאי הבדיקה הגופנית אינם תואמים את הממצא בבדיקת התהודה המגנטית וכי כך התרשם גם ד"ר הלפרין. 6.6 יחד עם זאת, שב וקבע המומחה כי מגבלת כפיפה של ברך, עד 10 מעלות, אינה מהווה נכות לפי "תקנות המל"ל" [הקובעות נכות החל ממגבלה בת 90 מעלות] וכן לפי המדריך להערכת נכות של ההסתדרות הרפואית האמריקאית. 6.7 לאור מסקנות לא אחידות של אורטופדים שבדקו את התובע הציע המומחה לאביו של התובע לבצע בדיקת מיפוי עצמות כולל בשיטת SPECT על מנת לנסות לעזור במיתאם הקליני, אך האב סירב. 6.8 לאור אלה, עמד המומחה על חוות הדעת הראשונה. להלן - "חוות הדעת השנייה". 7. התובע פנה לבית המשפט בבקשה לפסילת המומחה ולחלופין, למינוי מומחה נוסף. הנתבעות התנגדו לבקשה. ביום 24.8.05 החליט סגן הנשיא כב' השופט שנהב לדחות את הבקשה בין היתר לאור הכלל הפסיקתי כי בית המשפט לא ימהר לפסול חוות דעת מומחה מטעמו או להחליפו, כי לבית המשפט שיקול דעת שלא לאמץ קביעות המומחה כולן או חלקן, כי לתובע אפשרות נוספת לחקור את המומחה בניסיון לקעקע את קביעותיו וכי עצם תסכולו של התובע מתוצאות חוות דעת המומחה, אינו מהווה סיבה לפסילת המומחה אות לטרוניה כלפיו. 8. התובע ערר על החלטה זו אך עררו נדחה. בהחלטתה בבר"ע 2589/05 קבעה כב' השופטת דותן כי לא נמצא יסוד להתערב בניהול המשפט ובהחלטות דיוניות של הערכאה הדיונית. עוד קבעה היא כי : "במקרה זה "מתנגשות חזיתית" גרסתו של המבקש והמסמכים הרפואיים שהביא לתמיכה בה עם חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט. ואולם בית משפט קמא לא מצא דופי בהתנהלות המומחה הרפואי, אלא התרשם כי תסכולו של המבקש מתוצאת חוות הדעת היא העומדת בבסיס בקשתו לפסילת המומחה. זאת ועוד, בית המשפט קמא אפשר למבקש לשוב ולזמן את המומחה לחקירה נגדית, וכן ניתנה לו הזדמנות להעלות טענותיו במסגרת הסיכומים. נוכח האמור לעיל, בשלב זה, לא מצאתי לנכון לקבל את עמדת המבקש, שטרם נבדקה". 9. התיק נקבע להוכחות בפניי. בישיבת 18.6.07 נחקר המומחה פעם נוספת על חוות הדעת ועל תשובותיו לשאלות הבהרה שהופנו אליו [להלן - "החקירה השניה"]. אביא את עיקרי הדברים: 9.1 ביום 8.8.99 פענח פרופ' פייבסקי מהמכון לתהודה מגנטית בבי"ח אסותא את ממצאי בדיקת MRI מיום 9.8.99 [במ/4, להלן - "פענוח הבדיקה הראשונה"]. פרופ' פייבסקי מצא "ממצא לא ברור מ - ACL יתכן קרע חלקי הידרציה מוגברת של המניסק המדיאלי כנראה על רקע פוסט - טראומתי. חשד למניסק מדיאלי דיסקואידי.". הפענוח מצביע אם כך על שתי אפשרויות: האחת, קרע חלקי כתוצאה מטראומה [יכול להתיישב עם הפגיעה בתאונה] והשנייה, חשד לממצא התפתחותי [שאינו קשור לתאונה]. המומחה נשאל [עמ' 7 - 8] מדוע לא התייחס בחקירתו הראשונה לאפשרות הראשונה שעלתה בפענוח והשיב כי לגופם של דברים לא שלל אפשרות זו. אזכיר כי המומחה השיב בחקירתו הראשונה כי אינו יודע אם להשיב אם הוא מקבל את הפענוח. 9.2 ביום 9.2.03 פענח ד"ר שרייבמן מאותו מכון לתהודה מגנטית ממצאי בדיקת MRI נוספת שנערכה לברכו השמאלית של התובע. הפעם בוצעה הבדיקה בשיטת SE, FSE, IR בשקלול T1 ו - T2 ובמישורים אקסיאלי, קורונלי וסגיטלי [במ/5, להלן - "פענוח הבדיקה השניה"]. ד"ר שרייבמן מצא " רצועות ... תקינים. ACL - אות מוגבר במרכזו, קרע חלקי. מניסקוס - פנימי קרע במניסקוס אחורי. חיצוני תקין ..... לסיכום 1) קרע של MM 2) קרע חלקי של ה - ACL". המומחה העיד [עמ' 10] כי התייחס לפענוח זה בתשובותיו לשאלות הבהרה מיום 19.10.03 [במ/ 6]. אך עיון בתשובות מעלה כי המומחה לא עסק בפענוח זה, אלא הסביר כי בבדיקת מיפוי עצמות מ - 24.7.03, עלה כי "לא ניתן לשלול בעיה במיניסקוס דו - צדדי, מעט יותר מימין" [להלן - "בדיקת מיפוי עצמות"] וכי מניסקוס דיסקואידי [פגם מולד, שאינו נובע מתאונה], שכיח יותר אצל אנשים ממוצא מזרחי [15% מול 5% ביחס ליתר האוכלוסייה]. 9.3 ביום 26.3.02 בוצעה לתובע בדיקת MRI נוספת [שאמנם קודמת בתאריכה לבדיקה השניה לעיל, אך אכנה אותה למען הנוחות "הבדיקה השלישית"]. הבדיקה ופענוחה לא הומצאו לבית המשפט, אך המומחה מאשר כי ממצאיה זהים לממצאי הבדיקה השניה [תשובותיו, במ / 6]. 9.4 ביום 19.11.02 או בסמוך נבדק התובע על ידי ד"ר נחום הלפרין. בעקבות הבדיקה כתב ד"ר הלפרין [במ / 8] כי הבדיקה השלישית העלתה חשד לנזק במניסקוס הפנימי ובאזור המשטח הפמורלי. ד"ר הלפרין כתב עוד כי: " מנח ברכיים תקין ... בברך שמאל: אין תפליט בברך, יישור מלא, קיימת הגבלה בסוף הכיפוף, קיים סימן מגירה קדמי חיובי דו - צדדי קצת בולט יותר בצד שמאל ...... אופי הכאבים עדיין אינו ברור לי, ייתכן שהרקע הוא נזק סחוסי, הייתי מעוניין לקבל חוות דעת נוספת [של ד"ר פלוסר גדעון ממכון הרנטגן בבי"ח איכילוב] על ה - MRI". עוד המליץ להפנות את התובע עם ממצאי ה - MRI השונים לדיון רופאים בבי"ח אסף הרופא. אציין כי המומחה התייחס כבר בעת כתיבת חוות דעתו השניה למכתבו של ד"ר הלפרין [סימן אותה במס' 4, כפי שהעיד בעמ' 12, ש' 15]. מכתבו של ד"ר הלפרין, על פניו נערך לצורך טיפולי ולא לצרכי המשפט, הוא אינו ערוך כחוות דעת, הוא מעלה ספקות ושאלות וממליץ על המשך בירור. לא ראיתי לפסול את המכתב [ראו החלטתי בעמ' 12]. לטעמי, חשיבותו המרכזית של המכתב היא דווקא בשאלות שהוא מעלה, בהמלצה להמשך בירור ובהימנעות מגיבוש דעה או קביעת ממצא, בפרט נוכח הבדיקה הפיזיקלית מחד, וממצאי ה - MRI מאידך. 9.5 בהמשך חקירתו, הסביר המומחה כי תלונות התובע על "נעילת" ברכו בלילה, מעלות ספקות. "נעילה" ביום, לשיטתו, מתיישבת יותר עם "פגיעה בברך" [עמ' 14 למעלה]. כשנשאל האם כאבים שהופיעו בברך לראשונה לאחר תאונה, אינם מתיישבים עם פגיעה בתאונה, השיב :" במקרה הזה קשה לי מאוד, אם היה מוכח לי שיש קרע בברך ולא חשדות והיו אומרים. מצד שני זה לא עדיין לא אומר שזה כתוצאה מהתאונה בכלל לי שיש כאבים אז זה היה אומר שזה אכן מתאים, הכאב לממצאים של קרע כזה במיניסקוס " [שם, בהמשך]. 9.6 המומחה התבקש להתייחס לממצאיו של ד"ר אריאלי, אורטופד, שבדק את התובע ב - 14.8.03 ומצא "אי יציבות של ACL עם סימן מגירה חיובי". [במ / 9]. המומחה השיב כי הדבר "יכול להורות על קרע של הרצועה המוצלבת הקדמית" [עמ' 14, ש' 24]. 9.7 בהמשך החקירה העיד המומחה : ש. גם אם נלך לשיטתך שאכן יש לו מום מולד או מום שלא קשור לתאונה ואנו יודעים שהוא היה אסימפתומי לפני התאונה [ללא כאב] ואחרי התאונה החלו הכאבים האם לא ניתן היה לקשור את זה לתאונה ת. כן, אבל לא על ההכפפה שאתה עושה. זאת משום : התאונה כשלעצמה יכולה לעשות לאנשים כאבים, צריך גם לראות זאת על רקע הנסיון לקבל פיצויים במסגרת משפט. זה לתשובה - כן. הוא ידע ביום שזה קרה שתהיה תביעה. זה ברור לי מתוך ההתרשמות שלי עם השיחות של עם האבא. כמובן זה לא הקטע. כשבא אלי אדם שלא במסגרת הליך משפטי ושלא מחפש את מי לתבוע אני שואל את עצמי מה הגורם ההגיוני לכאבים. א. היה לו גבס תקופה ארוכה ברגל שהגביל את היישור שלו. זה קשור בטיפול הרפואי שניתן כתוצאה מהתאונה. ש. אז הוא בגדר "גולגולת דקה". ת. הברך תקינה לחלוטין, עדיין יכולים לקרות לו כאבים כתוצאה מהגבס, עצם קרות התאונה ללא קשר לתביעה. התביעה מנפחת את העסק. ........ ...................... ש. אתה מוצא הגבלה קלה מאוד בתנועות וכאבים שיכול לקבלם כאבים שאתה יכול לקבלם כסבירים . ת. אני לא מוצא כאבים. אני מוצא תיאור על כאבים ואני מטיל בו ספק. אם לוקחים משוואה שלמה, כמו שביהמ"ש אמר שצריך להסתכל על המקרה הספציפי הזה, שהנער מתלונן על כאבים בלילה. ת. [כאן דומני כי נפלה טעות הקלדה והדברים מובאים מפי ב"כ התובע ולא מפי המומחה, י.ה.] לא נכון. הוא מתלונן על כאבים כל הזמן. הראיתי לך חומר. הוא מתלונן על כאבים כל הזמן, על כאבים בעת פעילות גופנית. אני מאמין לילד שמתלונן על כאבים. ש. אז מדוע שאלתי לא מתיישבת לך עם התשובה. למה אמרת שאתה לא מאמין לו? ת. בשנת 99' התלונן על כאבים ברגל שמאל. בשנת 2003 כשבדקתי אותו בשניה התלונות היו מועצמות, לא רק שהזמן צריך להיטיב עמו, הוא התלונן יותר. עד כדי כך שיש לו פטור בבית הספר מהתעמלות. " [עמ' 15 - 16]. ניתוח הנתונים 10. מהדברים שהבאתי לעיל עולה כי המומחה לא שלל ממצאים בברכו של התובע אך שלל מכל וכל אפשרות כי הללו נובעים מנזק פוסט - טראומטי [תאונתי]. המומחה עמד על דעתו כי מדובר בממצאים המתיישבים עם פגם מולד [מניסקוס דיסקואידי] וזאת עשה גם כשהוצגו לפניו פענוחים של בדיקות MRI אובייקטיביות [בפרט פענוחי הבדיקות השניה והשלישית], המצביעים על נזק תאונתי. המומחה אף עמד על דעתו זו גם נוכח ממצאי האורטופד המטפל בדבר "אי יציבות של ACL עם סימן מגירה חיובי", שהוא עצמו הסכים כי הם יכולים להורות על קרע של רצועה מוצלבת קדמית. מדובר אם כן ב"התנגשות חזיתית" בין גרסת התובע והמסמכים הרפואיים לבין חוות דעת המומחה, כפי שהגדירה כב' השופטת דותן. ואולם, כיום, לאחר חקירתו השניה של המומחה, אין מדובר לטעמי ב"התנגשות חזיתית" בלבד, אלא בחוות דעת שהותירה את בית המשפט אפוף בערפל של ספקות. המומחה לא הציע הסבר מספק לטעמי לפענוחי הבדיקות, לא רק לגבי טיב הממצאים, אלא בעיקר לקשר הסיבתי, קיומו או שלילתו ביחס לפגיעת התובע בתאונה. 11. אוסיף לכך כי התרשמתי שהמומחה הגיע למסקנות מרחיקות לכת לכאורה לגבי אמינות התובע ותלונותיו וייחס להן משקל יתר בקביעותיו. ראשית, המומחה לא האמין לתלונות התובע על כאבים, לא רק בשעות הלילה, אך פענוחי הבדיקות מצביעים על אפשרות אובייקטיבית לכאבים, זאת, בין אם מדובר בנזק תאונתי ובין אם מדובר בנזק שהינו תוצאת פגם מולד. שנית, המומחה עצמו מאשר כי עובר לתאונה לא היו לתובע תלונות בדבר ברכו והללו התעוררו לראשונה לאחר שקם התובע מגיבוס ארוך בעקבות התאונה. שלישית, המומחה מאשר בצדק, כי לא ניתן לשלול, על אף היעדר תיעוד בבית החולים, כי התובע בגילו [7 שנים ושלושה חודשים בעת התאונה] נפגע גם בברכו ולא רק בירכו השמאלית כפי שצויין במסמכי בית החולים. נזכור כי התובע אף איבד את הכרתו בעת התאונה, החל לקבל טיפולים אינטנסיביים עם הגיעו לבית החולים, לרבות מתיחה שלדית, ניתוח בהרדמה מלאה וגיבוס ספייקה [למשך חודש וחצי] . לא מן הנמנע, כי בנסיבות אלה, לא נגלה [באותה עת ועד לאחר ההחלמה לתובע ולמטפלים בו], נזק תאונתי לברך. במידה וניתן להתרשם מאמינות התובע בשונה מן המומחה [ואינני קובעת כעת ממצאים בעניין זה] הרי דומני כי אחד הבסיסים הרציניים ביותר עליהם נשענות חוות הדעת, מוטל למצער - בספק. 12. לא נעלמו מעיני הממצאים הלא - חד משמעיים בפענוח הבדיקה הראשונה ואף הפניית התובע על ידי ד"ר הלפרין להמשך בירור. לא נעלמה מעיני תוצאת בדיקת מיפוי עצמות המצביעה לכאורה על פגמים שאינם תאונתיים. כל אלה על מכונם עומדים, אלא דווקא בגינם, אני סבורה כי במצב הנתון, לא אוכל לקבוע על בסיס חוות דעת המומחה : מה טיב הממצאים בברכו של התובע, מה הקשר הסיבתי [לחיוב או לשלילה] בינם לבין התאונה, מה היחס בין הבדיקות השונות שבוצעו, האם לסוג אחד של בדיקות עדיפות על פני השני, האם פענוח של סוג אחד מבטל את הפענוח של סוג שני או שמא קיימת אפשרות המיישבת ביניהם ומהי אותה אפשרות. על כן נדרשת חוות דעת נוספת אשר תלבן ותתמודד עם מכלול הנתונים, האובייקטיביים והסובייקטיביים. 13. למעלה מן הדרוש אציין כי לא מצאתי בהתנהלות המומחה משום משוא פנים. המצב המשפטי 14. הלכה פסוקה היא כי "המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו." [רע"א 337/02, מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י נו (4) 673 676]. הטעמים לכך מובאים בהמשך: "נתאר לעצמנו מקרה שבו בית-המשפט אינו מוצא לנכון לפסול מומחה רפואי שמונה על-ידיו, אך מתקיים אצלו חשש שבסופו של ההליך לא יוכל לסמוך על חוות-דעתו ולא יגיע לחקר השאלות הרפואיות שבפניו. התוצאה במקרה כזה תהיה שהתובע לא יוכיח את זכותו עקב התאונה, ועלול להיגרם לו עיוות דין. האם לא סביר שבמקרה כזה ימנה בית-המשפט מומחה נוסף, שאולי על-ידי שיחזק את דעת קודמו תתקבל אותה דעה על-ידי בית-המשפט, או שיחלוק על דעת המומחה הרפואי הראשון וישכנע את בית-המשפט בעדיפות חוות-דעתו על זו של המומחה הראשון? נזכור, שבתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, מינוי מומחים רפואיים נתון בידי בית-המשפט, לפיכך בכל מקרה שעלול להיגרם עוול על-ידי אי-מינוי מומחה רפואי, אפילו מומחה רפואי נוסף, נתונה בידי בית-המשפט הסמכות למנוע עוול כזה " [שם]. [הדגשות שלי, י.ה.]. 15. רשימת המקרים הנדירים, בהם ימנה בית המשפט מומחה נוסף אינה רשימה סגורה. כך למשל נפסק כי בית המשפט ימנה מומחה נוסף אם התרשמותו בהתייחס לחוות דעת המומחה ולעדותו, מצדיקה חוות דעת רפואית נוספת על מנת להשתכנע במצב הרפואי לאמיתו. כך אף מקום בו קיים לבית המשפט ספק אם התייחס המומחה הרפואי נכונה אל התובע בשאלת המהימנות שיחס לתלונותיו של התובע [שם]. [ראו גם רע"א 3212/03, נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, מתוך אתר נבו]. 16. אמנם נכון, כי לעיתים בית המשפט אינו נזקק לחוות דעת נוספת ויש בידיו להגיע לממצאים בכוחות עצמו ואף לסטות, למעלה או למטה מקביעות המומחה מטעמו. שהרי, עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה [ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פד"י מז (5) 170 174], או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר בינה לבין התאונה [ע"א 1156/92 סגל נ' סגל, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך ו - ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח המגן בע"מ, מתוך מתוך אתר נבו]." יחד עם זאת, התערבות בקביעותיו העובדתיות - הרפואיות של המומחה, להבדיל מקביעותיו או מסקנותיו המשפטיות, ראוי שתיעשה בזהירות [ע"א 2541/02 לנגר ואח' נ' ששון, פד"י נח (3) 583]. ולענייננו 17. לאחר עיון בחוות דעת המומחה, בתשובותיו לשאלות הבהרה, בחקירותיו ובפענוחי הבדיקות השונות והחומרים הרפואיים שהוגשו, באתי למסקנה כי לא אוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות העובדתיות - הרפואיות המוטלות לפתחי ללא עיון בחוות דעת נוספת. זאת ועוד, אין בידיי כיום כלים להתערב בקביעותיו אלה של המומחה. אינני מטילה ספק ביושרו ובמקצועיותו של המומחה ועל כן לא מצאתי לפסול את חוות דעתו, אלא על מנת להסיר כל ספק ופן יקופח חלילה התובע, ראיתי אז ואני רואה גם כיום, לקבל חוות דעת מומחה רפואי נוסף. 18. על כן אני סבורה כי יש למנות מומחה רפואי נוסף. מומחהרפואהמומחה רפואיחוות דעת מומחהחוות דעתחוות דעת מומחה רפואי