1. התובע הגיש תביעה לתשלום שכר עבודה והפרשי שכר עבודה, בונוסים שנתיים, תשלום בגין השתתפות בהשתלמויות וכנסים, דמי נסיעות, תשלום בגין מכירת מכשירים רפואיים, פדיון חופשה שנתית ודמי הודעה מוקדמת. 2. ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה אשר אינן שנויות במחלוקת: א. התובע החל לעבוד בנתבעת בתפקיד אודיולוג החל מיום 1/9/06 ועד ליום 26/3/08. ב. הנתבעת 1 הנה חברה למכירת מכשירי שמיעה וציוד רפואי. ג. הנתבעת 3 הנה חברה המפעילה מרפאה העוסקת בטיפול בטנטון. ד. הנתבע 2, (להלן: "הנתבע") מנהל ובעלים של הנתבעת 1 והנתבעת 3. ה. התובע קיבל שכר באמצעות תלושי שכר על ידי הנתבעת 1. ו. שכר היסוד של התובע עמד על סך של 4700 ₪ בתוספת נסיעות בסך של 300 ₪. ז. התובע פוטר ביום 26/3/08. 3. ראיות ועדים הגישו תצהיר והעידו בפני - התובע והנתבע, הגברת קטיה פוטש, מר יונתן רוט, והגב' יעל ריבק, כולם עובדי הנתבעת 1. כן העיד בפני והגיש חוות דעת, עד מומחה מתחום הגרפולוגיה, עו"ד יונתן נפתלי. במהלך העדויות הוגש תצהיר גילוי מסמכים של הנתבע. 4. עיקר המחלוקת בה עלי להכריע, תנאי העסקתו של התובע, אצל מי הנתבעים. התובע טוען, כי לאחר שלושה חודשי ניסיון סיכם עם הנתבע על תנאי שכר ותנאים נלווים שישולמו לו תמורת עבודתו הן בנתבעת 1 והן בנתבעת 3. הנתבע הכחיש את האמור וטען, כי התובע קיבל את שכרו בהתאם למוסכם, סך של 5000 ₪ כפי ששולם לו בפועל. הנתבע הכחיש כי חתם עם התובע על תנאי העסקה בגין עבודתו בנתבעת 1 ו/או בנתבעת 3. 5. תנאי העסקתו של התובע התובע טען, כי הוא רופא מומחה בתחום האודיולוגיה ונטורופתיה וכי עבד בתחומים אלו שנים רבות בארה"ב עד לעלייתו ארצה בשנת 2003. לטענתו, לאחר היכרות עם הנתבע ולאור ניסיונו המוכח בתחום החליט הנתבע להעסיקו בנתבעת 1 לתקופת ניסיון של 3 חודשים ובמסגרת תקופת הניסיון הוסכם בניהם על שכר עבודה בסך כולל של 5000 ₪ בתוספת 300 ₪ עבור נסיעות. לטענת התובע, לאחר 3 חודשי ניסיון הוסכם בינו לבין הנתבע על המשך העסקתו באופן קבוע בנתבעת 1 ועל רקע זה נחתם חוזה בין הצדדים, ביום 30/11/06, ובו נקבעו תנאי העסקתו של התובע, (ראה נספח ד' לתצהיר התובע). להלן תנאי העסקת התובע כפי שנקבעו לכאורה בהסכם, תקופת העסקה מיום 1/12/06 ועד ליום 28/2/09. שכר חודשי - 12,000 ₪ בתוספת 300 ₪ עבור נסיעות. בונוס שנתי קבוע בסך של 10,000 ₪. תשלום עבור השתתפות בהשתלמויות וכנסים בסך של 15,000 ₪. פיצויי פיטורין בסך של 350,000 ₪. 6. התובע טען, כי במהלך תקופת העסקתו, הוא נדרש לעבוד בנוסף לעבודתו בנתבעת 1, גם בנתבעת 3 וברשת החנויות אופטיקה הלפרין. לטענתו, במסגרת זו נחתם הסכם נוסף בין הצדדים, (ראה נספח ה' לתצהיר התובע). להלן תנאי העסקתו של התובע (בנוסף על תנאי העסקתו בנתבעת 1), כפי שנקבעו לכאורה בהסכם, תקופת העסקה מיום 1/10/07 ועד 28/2/09. שכר חודשי - 4000 ₪ בתוספת 150 ₪ עבור נסיעות. בונוס שנתי בסך של 8000 ₪. תשלום עבור השתתפויות בהשתלמויות וכנסים - 20,000 ₪. פיצויי פיטורין בסך של 125,000 ₪. 7. בפועל התובע מעולם לא קיבל את שכרו בהתאם להסכם העסקתו בנתבעת 1 ו/או בנתבעת 3. הלכה למעשה, לא חל כל שינוי בתנאי שכרו של התובע כפי שנקבעו לכאורה בתקופת הניסיון. התובע המשיך לקבל שכר חודשי קבוע בסך של 4700 ₪ בתוספת 300 ₪ עבור נסיעות כפי העולה מתלושי שכרו. 8. התובע טען, כי דרש מהנתבעים לקבל את התשלומים המגיעים לו לכאורה אולם לא נענה. זאת ועוד, ביום 26/3/08 התקשר אליו הנתבע והודיע לו, כי הוחלט על הפסקת העסקתו לאלתר. 9. הנתבע טען, כי במסגרת הליך משמעתי שנערך לתובע בארצות הברית, נשלל ממנו רישיונו הרפואי. לדבריו, מעולם לא ידע על עברו של התובע ועל שלילת רישיונו על ידי ועדת המשמעת. יובהר, כי התובע לא הכחיש את האמור וטען, כי התביעה לא הייתה כנגדו אישית וכי הוצאות המשפט היו גבוהות ולכן, לא נאבק על חפותו. 10. הנתבע הכחיש כי סיכם עם התובע שכר עבודה לתקופת ניסיון וטען, כי שכר הקבוע של התובע נקבע על סך של 5000 ₪ כולל נסיעות כפי המפורט בתלושי השכר. הנתבע מכחיש מכל וכל כי סיכם עם התובע על תנאי העסקה כמפורט בחוזים לכאורה שהציג התובע. לדבריו, המסמכים אותם הציג התובע הנם מסמכים מזויפים. מדובר במסמכי העסקה אשר נערכו בשפה האנגלית, שפה אשר איננה בשליטתו, כי מעולם לא ראה את המסמכים כאמור עד לקבלת כתב התביעה, כי מדובר בסכומים מופרכים וכי הוגשה תלונה כנגד התובע בגין זיוף וכוונה לדבר עבירה. 11. לטענת הנתבע, התובע אכן התבקש לעבוד גם בסניפי אופטיקה הלפרין אולם בשל אי התאמה הוחלט שלא להמשיך להעסיקו שם. לגבי עבודתו של התובע בנתבעת 3 - התובע נשלח לעבוד שם על חשבון העסקתו בנתבעת 1 ולא בנוסף לשעות עבודתו בנתבעת 1. כמו כן, עקב תלונות שהתקבלו בענייננו, הוחלט שלא לשלוח את התובע לעבוד במקום. 12. מינוי מומחה מתחום הגרפולוגיה לאור טענת הנתבע לזיוף מסמכים על ידי התובע, הוחלט למנות מומחה מתחום הגרפולוגיה, על מנת שיחווה דעתו לגבי אמיתות המסמכים הנחזים להיות חתומים על ידי הנתבע, העיקריים שבהם, נספח ד' ו- ה' לתצהיר התובע. המומחה התבסס בחוות דעתו על מספר נתונים כדלקמן: מסמכי המחלוקת המקוריים - מיום 1/10/07, 30/11/06, 10/4/08, 6/3/08 ו - 27/3/08 וכן דוגמאות והעתקי דוגמאות כתב וחתימה בלתי מוכחשים של הנתבע. המומחה השווה בין הדוגמאות לבין עצמן לשם קביעת טווח הווריאציה הטבעי של הנתבע, נעשתה השוואה בין חתימות המחלוקת לבין הדוגמאות, בתכונות הכתב השונות וכן נעשתה בדיקה מיקרוסקופית לדוגמאות המקור ולחתימות המחלוקת. מסקנת המומחה, לאחר בדיקה מקצועית ומקיפה הייתה, כי "קרוב לוודאי" שחתימות המחלוקת מזויפות. המומחה קבע, כי קיימת שונות ברוב תכונות הכתב בין הדוגמאות לבין חתימות המחלוקת וכי מדובר בשונות הקיימת גם בתכונות כתב להן הכותב אינו מודע ו/או הקשות לשינוי ובין היתר בתכונות הכתב הבאות - לחץ כתיבה, כיווני כתיבה, פרופורציות פנימיות, מבנה ספציפי, מיקום יחסי, קווי סיום, מבנה קשתות ומבנה מיקרוסקופי של הקו. 13. חוות דעתו של המומחה הייתה מפורטת, מנומקת, ברורה ועניינית. המומחה נחקר על חוות דעתו בפני ועדותו הייתה משכנעת. המומחה עמד על דעתו, כי חתימותיו של הנתבע על גבי מסמכי המחלוקת זויפו. המומחה העיד, כי דוגמאות החתימה עליהן התבסס בחוות דעתו הן חתימות צילומיות ולא מקוריות, כולן מלבד אחת. המומחה הסביר, כי דוגמאות מקוריות עדיפות וטובות על חתימות צילומיות היות ויש דברים שניתן לראות רק בחתימות מקור כגון לחץ כתיבה ומרכיבים שונים של מבנה הקו. יחד עם זאת הוא הבהיר, כי אין מדובר בחסרון משמעותי אשר אין בלתו וכי החומר שעמד לרשותו היה מספיק טוב כדי להכין את חוות הדעת. המומחה הבהיר, כי החיסרון בא לידי ביטוי בכך, שחוות הדעת אינה במסקנת וודאות גבוהה יותר. המומחה הסביר לגבי השונות שמצא בתכונות הכתב השונות, כי מדובר בתכונות שהכותב לא מודע להם או שקשה לשנות אותן. למשל, סיבוב של לולאה בקו השמאלי העליון שהיא נגד כיוון השעון, מדובר בכיוון תנועה אשר הוא תופעה ייחודית ואין דוגמא לכך באף אחת מדוגמאות החתימה. כמו כן, הלולאה נגד כיוון השעון גם בחלק התחתון של אותו מבנה במסמכי המחלוקת, מדובר בתופעה ייחודית אשר לא נמצאת בשום מקום אחר. כן, עומק הקערה בקו העליון של המכסה שהוא מאוד ארוך ועגול, (ראה עמ' 2 לפרוט' ש' 16-22). 14. המומחה הבהיר, כי נושא הלולאה למשל איננו מסוג הדברים אשר אדם יכול לעשות לעצמו מניפולציה לכתב היד, "כיוון תנועה של לולאה זה לא דבר שאדם חושב עליו, אם אתה מתכוון לאפשרות שלמשל אדם ינסה לחתום מראש כדי להכחיש אחרי זה את החתימה, אז לא את כיוון הלולאה הוא ישנה", (עמ' 2 לפרוט' ש' 25-27). המומחה הוסיף והסביר, "הנקודה המשמעותית היא שאנשים לא משנים את הרגלי התנועה שלהם בנקודות של שינוי כיוון התנועה, אם אנשים למשל עושים את הט' בחלק העליון בתנועה שהיא תנועה שהולכת עם כיוון השעון הם לא יעשו באופן חד פעמי את התנועה הזאת נגד כיוון השעון", (עמ' 3 לפרוט' ש' 14-16). 15. המומחה נחקר רבות בשאלה האם ייתכן, כי מדובר בזיוף עצמי של חתימות הנתבע והבהיר כי אין מדובר בזיוף עצמי, "זה תכונה כל כך לא מודעת בדיוק להחליט האם לעשות בנקודה מסוימת תנועה ימינה או שמאלה, זה לא משהו שאדם באופן מכוון ישנה. יש דברים שאולי כן אבל לא את זה. באופן כללי כשאדם מנסה לזייף את החתימות של עצמו, הוא עושה מאמץ לייצר הבדלים יותר גדולים צורניים ממה שיש פה", (עמ' 3 לפרוט' ש' 18- 21). 16. במהלך חקירתו של המומחה התברר, כי במסמכי המחלוקת, חסרה אות שלמה - האות א' בשמו של הנתבע. החוקר נחקר בעניין זה והשיב, כי אילו היה מדובר בזייפן, הוא לא היה מחסיר אות שלמה. המומחה טען, כי על אף חסרון האות, אין בכך כדי לשנות את חוות דעתו באשר תכונות משמעותיות אחרות אינן נמצאות במסמכי המחלוקת והיא הנותנת בעניין זה. בהמשך התברר, כי לנתבע מספר סוגי חתימות, לפעמים חותם עם האות א' ולפעמים בלי. המומחה הסביר, כי הדבר מעיד על כך, כי אותו אדם אשר חיקה את החתימות היה ער לאפשרות לייצר חתימה בלי האות א' וכי זה מרגיע את החשש שאדם עצמו החליט לוותר על האות א' כדי לבלבל, (ראה עמ' 7 לפרוט' ש' 19-25). 17. המומחה פרט מהן התכונות העיקריות עליהן מבוססת חוות דעתו והמשקל שניתן לכל אחת מהתכונות. לשיטתו, אין הוא מפרט את כל עשרות תכונות הכתב שנבדקו אלא הוא מתייחס בפרק הממצאים לתכונות המהותיות בלבד. הוא הבהיר, כי קיימות תכונות אשר לא נמצא לגביהן שונות בין מסמכי המחלוקת לדוגמאות ועדיין, אין בכך כדי לשנות ממסקנתו הסופית, "העניין הוא לא רק כמותי אלא גם איכותי. לא יודע לומר לך במספרים, אם זה חצי חצי או יש יותר הבדלים כמותיים. מבחינה תקנית אין ספק שברוב תכונות הכתב המשמעותיות לרבות לחץ וכיווני תנועה וקווי פתיחה וחלק מהעיצוב בדברים שיותר קשה לחקות, יש הבדל", (עמ' 7 לפרוט' ש' 8-10). 18. קרוב לסיום עדותו הועלתה בפני המומחה הטענה, כי נפל פגם בחוות דעתו היות ומסמך איקס 3 אשר המומחה קבע לגביו, כי מדובר בזיוף הרי שאין מדובר בקביעה נכונה עובדתית היות והנתבע הודה, כי מדובר בחתימתו שלו. המומחה השיב בתגובה, כי החתימה באיקס 3 היא החתימה הכי שונה והכי פשוטה והיא איננה מהווה דוגמא לחתימות האחרות שמחלוקת, המהותיות והעיקריות בהן זויפה חתימתו של הנתבע. 19. לסיכום עד כאן, עדותו של המומחה העלתה באופן ברור וחד משמעי, כי הנתבע לא חתם על הסכמי העסקה עם התובע כפי שטען ואין כל בסיס לטענת התובע, כי הנתבע התחייב לשלם לו סכומים ותשלומי שכר המפורטים בהסכמים כאמור. 20. מלבד עדותו החד משמעית של הגרפולוג העידו בעניין זה התובע והנתבע. מעדותו של התובע עלה, כי אין בידיו כל ראיה בכתב על דרישה לתשלום שכר עבודה בהתאם להסכמי השכר לכאורה. התובע העיד, כי מעולם לא שלח מכתב תלונה על אי תשלום שכר עבודה למרות שלכאורה מדובר בהפרשי שכר גבוהים למשך כל תקופת העסקתו - התובע קיבל שכר בסך של 4700 ₪ לעומת טענתו, כי היה אמור להשתכר 12,000 ₪ ואף יותר מכך, 16,000 ₪ מדי חודש בחודש. התובע לא העלה כל סיבה מוצדקת וסבירה לאי משלוח דרישה בכתב למעסיקיו בעניין וטען,כי התלונן על כך בשיחות פנים אל פנים עם הנתבע. התובע נחקר על התנאים לכאורה הנקובים בהסכמי השכר שבמחלוקת וטען, ללא כל סיבה סבירה ומבוססת, כי הנתבע הסכים לשלם לו פיצויי פיטורין בסכום של 350,000 ₪ עבור עבודתו בנתבעת 1 וסכום נוסף בסך של 125,000 ₪ עבור עבודתו בנתבעת 3. התובע גם לא ידע להסביר כיצד לכאורה סיכמו על סכומי כסף גבוהים כל כך בעבור השתתפות בהשתלמויות וכנסים - סך כולל של 35,000 בשנה. התובע אף לא הראה כל סיבה מוצדקת לצורך בהשתתפויות בהשתלמויות וכנסים גם בעבור עבודתו בנתבעת 3 ובכפל תשלום על כך שהרי, ביצע את אותה העבודה בדיוק הן בנתבעת 1 והן בנתבעת 3. 21. מעדותו של הנתבע עלה, כי אין בידיו סיכום בכתב על תנאי העסקתו של התובע וכי שכרו סוכם עמו בעל פה. ראיה לכך, ששכרו שולם הלכה למעשה, כל תקופת העסקתו של התובע באותו שיעור ועל פי אותו הסיכום. הנתבע הבהיר, כי אין הוא נוהג לחתום על הסכמי העסקה עם עובדיו מלבד הגברת ריבק, עובדת ותיקה אשר עמה נערך סיכום קצת יותר מפורט ובכתב . יובהר, כי אין אנו דנים בנפקויות המשפטיות של אי עריכת הסכם העסקה עם עובד היות והדבר אינו נדרש להכרעתנו. עניין אי עריכת ההסכם עלה בעקבות טענת התובע, כי הנתבע ערך את הסכמי המחלוקת וחתם עליהם. 22. הנתבע נחקר בשאלה, האם שכרו של התובע הנו שכר ראוי ובתחום הסביר לאור הידע המקצועי הנדרש לתפקידו ומעמדו. הנתבע טען, כי התובע הסכים לתנאי העסקתו ועבד כך משך כל תקופת העסקתו. יובהר, כי אין בפני כל טענה לשכר עבודה הנמוך משכר מינימום על פי דין ועל כן, הסכמתו של התובע לעבוד בשיעור השכר כאמור היא הנותנת. אין זה מקומו של בית הדין לדון בשכרו הראוי של התובע וליתן לכך משמעות כלשהי. 23. לאחר שמיעת עדויות הצדדים ולאור האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את טענת התובע על כך שסיכם עם הנתבע על תנאי העסקה כמפורט בנספחים ד' וה' לתצהירו. עדותו של הגרפולוג וחוות דעתו הייתה מהימנה, מבוססת ומפורטת. לעומת זאת, עדותו הייתה קלושה ובלתי משכנעת. התובע לא הצליח לערער ולו במקצת את מסקנות המומחה, כי מדובר בזיוף. לאור האמור נקבע בזאת, כי התובע קיבל את שכרו בהתאם למוסכם וכפי שמפורט בתלושי השכר. לא מצאתי, כי סוכם עם התובע על תנאי שכר והטבות נוספות כפי שנטען על ידו ומשכך, לא הופר כל הסכם בעניין זה על ידי הנתבע. לפיכך, תביעתו של התובע להפרשי שכר עבודה, בונוסים, נסיעות ותשלום עבור השתלמויות נדחית. 24. תביעת התובע לתשלום עבור רכישת ציוד רפואי התובע טען, כי בתאריך 10/10/07 מכר לנתבעים שני מכשירים רפואיים מתקדמים וזאת תמורת 90,000 ₪. התובע צרף את הסכם המכר לכאורה על פיו התמורה עבור המכשירים הייתה אמורה להיות משולמת עד ליום 10/1/08. התובע טען, כי הנתבע שילם סך של 1000 ₪ בלבד וכי יתרת התשלום על סך של 89,000 ₪ לא שולמה לו מעולם. הנתבע הכחיש את טענת התובע וטען, כי מדובר בניסיון נוסף לסחיטת כספים מהנתבעים. לטענתו, מדובר במכשירים ישנים אשר שוויים לכל היותר 1000 ₪. 25. המומחה הגרפולוג לא בדק את אמיתות חתימת הנתבע על הסכם המכר היות ומסמך זה נמסר במקורו למשטרה בעת הגשת התלונה על זיוף מסמכים. יחד עם זאת ייאמר, כי מאחר ומסקנתי דלעיל, כי יתר מסמכי המחלוקת אשר נבדקו על ידי המומחה מעלים, כי חתימת הנתבע זויפה, יש לגזור מידה שווה גם נגד מסמך זה ולקבוע, כי מדובר בזיוף חתימתו של הנתבע. 26. לא זו אף זו, גם לאחר שבחנתי לגופו של עניין את הסכם המכר ואת טענות הצדדים בעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את תביעתו של התובע ברכיב זה. מעיון בהסכם המכר, עולה, כי לא צוינו בו פרטים לגבי דגם המכשיר ושנת הייצור של המכשיר. כמו כן, לא צורף להסכם כל ראיה בכתב לרכישת המכשירים על ידי התובע ולתשלום על המכשירים. כל שנרשם בעניין זה הנו, כי מדובר במכשירים מתקדמים ומתוחכמים שעלותם יחד 100,000 ₪. לאור דלות הפרטים שבהסכם ואי צירופה של ראייה כלשהי לרכישת המכשיר על ידי התובע, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מדובר בהסכם מכר אותנטי. 27. זאת ועוד, לאחר שלב ההוכחות בתיק, הוגשה על ידי התובע בקשה לצירוף ראיה. התובע צירף מסמך "הצעת מחיר" שקיבל לדבריו מהיבואן של המכשיר ועל פיה, מחירה של כל יחידה חדשה של המכשיר נכון להיום הנו, 19,000$. לטענת התובע, מסמך זה מלמד על שווי המכשירים שנמכרו על ידו לנתבעים. הנתבעים טענו, כי אין ליתן משקל רב להצעת המחיר שהגיש התובע היות ובהצעת המחיר מדובר על מכשיר חדש ואוטומטי, אשר שונה לחלוטין מהמכשיר נשוא המחלוקת. הנתבעים הגישו את המכשיר השנוי במחלוקת מדגם s/n 64862 screener לצורך הערכת מחיר על ידי איש מקצוע בתחום, מר בירנבוים, אחראי תחום מכשור רפואי בחברת כללית - הנדסה רפואית בע"מ, אשר בדק את המכשיר בפועל. בירנבוים העריך את שוויו של המכשיר כדלקמן: "לבקשתך הנני לאשר שבדקתי מכשיר זה בתאריך 7/1/2007 ומצאתיו תקין. מכשיר זה לא מיוצר מזה כ - 15 שנה וכמובן אין להשיג עבורו חלפים ועטים ע"מ שאפשר יהיה לקבל פלט מהבדיקה. במכשיר זה בהיותו חדש נמכר בכ - 6,000 £ וברור שהיום פרט לאספנים ערכו אפסי". 28. לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון במסמכים שהובאו בפני הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע לא הוכיח טענתו, כי שוויים של המכשירים שמכר לנתבעים עמד על סך של 90,000 ₪ כפי שטען. התובע הציג הצעת מחיר המתייחסת לשוויו של מכשיר חדש ולא הוכיח, כי מדובר באותו מכשיר אשר מכר לנתבעים ולא התייחס לדגם המכשיר ולשנת יצורו. התובע אף לא הציג בפני כל ראיה, כי שילם על המכשירים את הסכום הנדרש. מנגד, ההערכה שהוגשה על ידי הנתבע לשוויו המכשיר מתייחסת למכשיר שמכר התובע בפועל ועל כן מהימנה יותר. לאור האמור, תביעתו של התובע להחזר כספי בסך של 89,000 ₪ בגין מכירת ציוד רפואי לנתבעים, נדחית. 29. פדיון חופשה שנתית ודמי הודעה מוקדמת בדיון שנערך ביום 13/1/09 הודיע ב"כ הנתבעים, כי ימסור לבית הדין הודעה מפורטת באשר לתביעת התובע לפדיון חופשה שנתית ולדמי הודעה מוקדמת. הודעה כאמור לא הוגשה על ידי ב"כ הנתבעים ומשכך יש להכריע בתביעתו של התובע גם ברכיבי תביעה אלה. 30. התובע טען, כי הוא זכאי לתשלום עבור 22 ימי חופשה שנתית בעבור 19 חודשי עבודה בסך של 11,733. אין חולק, כי התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית על פי דין ועל כן יש לבחון האם התובע חישב נכונה את הסכומים המגיעים לו על פי דין. בהתאם לתקופת העסקתו של התובע, 19 חודשים, זכאי התובע לפדיון 19 ימי חופשה. התובע השתכר שכר בסך של 4700 ₪ לחודש ועל כן, שכרו היומי לצורך פדיון חופשה שנתית עומד על סך של 214 ₪. לאור האמור, התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית בסך של 4066 ₪ בלבד. 31. דמי הודעה מוקדמת משאין חולק כי התובע פוטר ולא קיבל הודעה מוקדמת על פי דין, התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת בשיעור של שכר חודשי מלא ובסך של 4700 ₪ בלבד. 32. הרמת מסך והתביעה כנגד הנתבעת 3 התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות 1 ו - 3 וכן תביעה אישית כנגד הנתבע 2 מבלי שהעלה כל נימוק משפטי להרמת מסך. יחד עם זאת, הנתבע לא הלין על הגשת תביעה אישית כנגדו ו/או כנגד הנתבעת 3 למרות שמעסיקתו הייתה הנתבעת 1 ובאמצעותה קיבל שכר עבודה. על כן, בהעדר התנגדות הנתבעים, החיובים בפסק הדין דנן יוטלו על הנתבעים יחד או לחוד אולם יובהר, כי התובע לא יהיה זכאי לכפל תשלום. 33. הוצאות התובע ניהל תביעת ענק ללא כל בסיס אשר גררה את הנתבעים לניהול הליך יקר שלא לצורך. על כן הגם שהנתבעים חבים לתובע הפרש הודעה מוקדמת ופדיון דמי חופשה, הנני סבורה כי יש לחייב את התובע בהוצאות על ניהול הליך זה, בפרט לאור מכלול קביעותיי דלעיל. על כן התובע ישא בחלק מהוצאות הנתבעים בסך 6,000 ₪. 34. סוף דבר לאור קביעותיי דלעיל, מחד על הנתבעים לשלם לתובע סך של 8,766 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.08 ומאידך לאור קביעתי בדבר הוצאות, ינוכה מהסכום אותו חבים הנתבעים לתובע הוצאות המשפט בסך 6,000 ₪. הסכום שיוותר לתשלום ישולם בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין. חוות דעת מומחהמומחהחוות דעת