א. ההליך 1. שתי תביעות לפני והדיון בהן אוחד. בכל אחת מהתביעות עותר התובע לכך שיינתן צו לאכוף חוזה מכר שלכאורה נכרת עמו. 2. התביעה הראשונה,היא התביעה שהוגשה בתיק א' 10 -02 -18216 על ידי מר מאיר שושן (אשר ייקרא להלן לשם הקיצור "מר שושן"), והתביעה השניה הוגשה בתיק ה"פ 10 -04 -20350, על דרך המרצת הפתיחה, על ידי מר יהושע הורוביץ (אשר ייקרא להלן לשם הקיצור "מר הורוביץ"). 3. שתי התביעות מכוונות כלפי הגב' רימה בסה (להלן תיקרא היא "הגב' בסה", ובעלה ייקרא "מר בסה"), הרשומה כבעלת מחצית מזכויות הבעלות, במקרקעין המזוהים כחלקה 30 בגוש 10041, והמצויים ברח' ביאליק 58 בחדרה (להלן - "המקרקעין"). המחצית הנותרת של זכויות הבעלות רשומות על שם אנשים אחרים, שאינם קשורים לתביעה. בני הזוג בסה מחזיקים בדירת מגורים בבניין הבנוי במקרקעין, והבעלים הנוספים בחלקה, מחזיקים ביחידת דיור אחרת. עסקאות המכר שנטען כי נעשו ויש לאוכפן, מתייחסות אפוא לזכויות הרשומות של הגב' בסה במקרקעין, לרבות יחידת הדיור המוחזקת על ידי בני הזוג בסה. ב. העסקה הראשונה 4. העסקה הראשונה שנעשתה במקרקעין, הייתה זו שנעשתה לכאורה עם מר הורוביץ. תחילתם של דברים בזיכרון דברים, שנחתם בתאריך 28.10.2007 בין מר בסה מן הצד האחד ומר הורוביץ מן הצד האחר. על פי זיכרון דברים זה, התחייבה הגב' בסה, שלא חתמה על זיכרון הדברים, למכור את הזכויות במקרקעין למר הורוביץ תמורת סכום השווה ל- 160,000 דולר. 5. בעקבות זיכרון הדברים נפגשו הצדדים במשרדו של עו"ד שלום שבתאי, שערך עבורם חוזה מכר, כדת וכדין. במבוא לחוזה נרשם התנאי הבא: "והואיל והמוכר מצהיר כי נחתם הסכם שיתוף על הנכס ומוסכם כי תנאי מתלה להסכם זה הוא שיומצא הסכם השיתוף ע"י המוכר תוך 7 ימים מהיום וכי אם לא יומצא הסכם השיתוף יבוטל חוזה זה ללא פיצוי." אין חולק, שהמוכרים לא המציאו הסכם שיתוף. מטעם זה, במועד שאינו ידוע, נרשם בכתב יד על החוזה "החוזה בטל". רישום זה נעשה על ידי עו"ד איה כפיר, היא בתו של עו"ד שלום שבתאי, העובדת עמו במשרדו. כמו כן נרשמה על החוזה הערה נוספת בכתב יד, היא הערה שרשם עו"ד שבתאי בעצמו בתאריך 5.3.2008, וזו לשונה: "5.3.2008 - בסה הודיע שאם עד מחר יהיה הסכם שיתוף שיובא על ידי הקונה, יחתום על הסכם חדש, בתנאי ההסכם המקורי." על פי עדותו של מר שבתאי, ההערה זו נרשמה בתאריך 5.3.2008, בעת שמר בסה ומר הורוביץ נפגשו עמו במשרדו (עמ' 36 לפרוטוקול, בשורה 8). 6. לעומת זיכרון הדברים, שכאמור נחתם על ידי מר בסה לבדו, החוזה נחתם על ידי הגב' בסה לבדה. ככל שבא כוחה של הגב' בסה ביקש לטעון, שאף חתימתו של בסה היה דרושה על החוזה, כיוון שיש לו זכויות בנכס מכוח חזקת השיתוף, הרי שהנני דוחה טענה זו משני טעמים. הטעם הראשון הוא, שמר בסה חתם על זיכרון הדברים, ובכך הביע הסכמתו למכירת המקרקעין למר הורוביץ. הטעם הנוסף הוא, שמר בסה היה "המוציא והמביא" בכל הקשור לכריתת ההסכם והמו"מ שהתנהל לפני חתימתו ולאחר מכן, והגב' בסה לא עשתה דבר, זולת לחתום היכן שבעלה, מר בסה, אמר לה לחתום. 7. על פי החוזה, היה על מר הורוביץ לשלם לגב' בסה סכום השווה ל- 1,000 (אלף) דולר, ואין מחלוקת שסכום זה שולם. בשלב מאוחר יותר, ולאחר שמר בסה סבר שהחוזה עם מר הורוביץ בטל, ניסה מר בסה להחזיר למר הורוביץ את הסכום הנ"ל, אך מר הורוביץ סרב לקבלו. תשלום נוסף, בסכום השווה ל- 15,000 דולר, היה על מר הורוביץ לשלם לגב' בסה במעמד החתימה על ההסכם (כלומר בתאריך 20.12.2007), אך הוסכם, שהסכום האמור ישאר בידיו הנאמנות של עו"ד שבתאי עד אשר מר בסה ימציא הסכם שיתוף. לצורך התשלום הפקיד מר הורוביץ בידי עו"ד שבתאי שני שיקים. השיק האחד, על סך 49,938 ₪ נפרע, ובשלב מאוחר יותר, סכום זה הוחזר על ידי עו"ד שבתאי למר בסה. השיק השני, על סך 10,062 ₪, סורב. סרוב השיק על סך 10,062 ₪, כמוהו כהפרה של החוזה, אך לא הובאה בפני ראיה לפיה הגב' בסה, או בעלה, הודיעו למר הורוביץ על ביטול החוזה מטעם זה. 8. עדותו של עו"ד שבתאי שופכת אור על אשר התחולל בין בני הזוג בסה ומר הורוביץ. לפי עדותו של עו"ד שבתאי, בחלוף יום או יומיים מחתימת ההסכם בין הצדדים, הופיע מר בסה במשרדו, ואמר לו כי הוא חושב שמכר את הדירה במחיר נמוך, והוא חושש שהתמורה שיקבל לא תספיק לו למימון רכישת דירה אחרת שהתכוון לרכוש. מר שבתאי אמר לו, כי לאחר שחתם על החוזה, לא יוכל עוד לחזור בו ממנו. לאחר מכן שוב חזר מר בסה למשרדו של עו"ד שבתאי, ומסר לו ששותפיו למקרקעין אינם מוכנים לחתום על הסכם שיתוף והם מציבים דרישות כספיות שונות. בשלב זה נכנס מר הורוביץ לתמונה וביקש להיפגש עם השותפים, וככל הנראה אף נפגש עמם, אך גם פגישה זו לא הניבה הסכם שיתוף. לפי עדותו של מר שבתאי, בתאריך 5.3.2008 נפגשו מר בסה ומר הורוביץ במשרדו, ומר הורוביץ אמר שהוא יוכל להשיג הסכם שיתוף עם השותפים. על כן הוסכם באותו מעמד, שאם עד למחרת היום מר הורוביץ יצליח להשיג הסכם שיתוף עם השותפים, מר בסה יחתום על הסכם חדש בתנאי ההסכם המקורי. בעקבות זאת רשם עו"ד שבתאי את התרשומת בכתב ידו על פני החוזה (היא ההערה שצוטטה לעיל). כעבור מספר ימים עדכן מר הורוביץ את עו"ד שבתאי, שהשותפים דורשים סכום כסף שהוא אינו מוכן לשלם, ועל כן אין בידו הסכם שיתוף. בדיעבד נודע לעו"ד שבתאי, שביום בו מר הורוביץ ומר בסה נפגשו במשרדו, מר הורוביץ רשם הערת אזהרה לטובתו (ואכן, לפי נסח הרישום הערת האזהרה לטובת מר הורוביץ נרשמה באותו יום). עו"ד שבתאי מסר בעדותו, כי לא משרדו רשם את הערת האזהרה לטובת מר הורוביץ, וזאת בגלל התנאי המתלה (עמ' 36 לפרוטוקול, בשורה 16). עו"ד שבתאי הוסיף, שלאחר חתימת החוזה בין הצדדים, הם לא קיבלו העתק מהחוזה "כי חכינו להסכם השיתוף". (עמ' 37 לפרוטוקול, בשורה 24). 9. מר בסה מסר בעדותו, כי פנה לשותפים במקרקעין וביקש מהם לערוך עמו הסכם שיתוף, אך השותפים דרשו ממנו דרישות כספיות שונות, וכך יצא שלא נכרת ביניהם הסכם שיתוף. לטענת מר בסה, הוא הבין, כי משלא עלה בידו לכרות עם השותפים במקרקעין הסכם שיתוף, כי אז החוזה בטל, וזאת לאור התנאי המתלה שנרשם במבוא לחוזה. לעומת טענות אלה טען מר הורוביץ, כי התנאי המתלה נועד להבטיח את זכויותיו שלו, ומשהוא לא עמד על הזכות ולא דרש לבטל את החוזה, כי אז לא הייתה לתנאי המתלה נפקות כלשהי, והוא היה רשאי להמשיך ולדרוש כי בני הזוג בסה יקיימו את התחייבויותיהם על פי החוזה. 10. אין אני מקבל את טענת מר הורוביץ, ולהלן אביא טעמי לכך: (א) על פי נוסח התנאי המתלה במבוא לחוזה, החוזה מתבטל באופן אוטומטי אם בתוך 7 ימים בני הזוג בסה אינם ממציאים את הסכם השיתוף. אילו הכוונה הייתה לתת למר הורוביץ, ולו בלבד, את הזכות לבטל את החוזה, כי אז היה מקום לנסח את התנאי באופן אחר, כגון, שאם הסכם השיתוף לא יומצא בתוך 7 ימים, כי אז יהיה מר הורוביץ רשאי לבטל את החוזה. משנוסח התנאי באופן מנדטורי, ולפיו במקרה שלא יומצא הסכם השיתוף החוזה בטל, כי אז זכאים היו בני הזוג בסה להסתמך על ניסוח זה ולהבין ממנו שהחוזה בטל, והם זכאים למכור את הזכות במקרקעין לאדם אחר. בני הזוג בסה, היו זכאים להניח, שמכר הזכות לאדם אחר לא יעמוד בסתירה למכר שנעשה עם מר הורוביץ, משום שהחוזה עמו בטל עקב כך שהתנאי המתלה לא התקיים. (ב) עו"ד שבתאי העיד, כי לא נתן לצדדים העתקים מהחוזה לאחר חתימתו, כיוון שהמתין לקבל את הסכם השיתוף. דברים אלה, הבאים מפי גורם חיצוני שאין לו אינטרס כלשהו בעניין, מלמדים על כוונת הצדדים בעת כריתת החוזה, ועל המשמעות הרבה שהצדדים ייחסו לאותו תנאי מתלה, שהתנה את תוקפו של החוזה בקבלת הסכם השיתוף. לא רק שהצדדים לא קיבלו העתק מהחוזה, אלא שאף הותנה, שהסכום הראשוני שהיה על מר הורוביץ לשלם במעמד חתימת החוזה, יופקד בידיו של עו"ד שבתאי "עד לקבלת הסכם השיתוף מידי המוכר". כבר ראינו, שהצדדים נתקלו בקושי בהשגת הסכם שיתוף עם השותפים למקרקעין, ואף ניסיונו של מר הורוביץ בעניין זה לא צלח. אין להניח שכוונת הצדדים הייתה, שאם לא יהיה הסכם שיתוף, כי אז הסכום שהופקד ישאר מופקד בידיו הנאמנות של עו"ד שבתאי לעד, ומר בסה העיד בעניין זה, שציפה לקבל את הכסף כדי לשלם לפלונית ממנה התכוון לקנות דירת מגורים. העובדה כי לא נקבע מה יעשה בפיקדון שהופקד בנאמנות אם בני הזוג בסה לא ימציאו הסכם שיתוף מלמדת על כך, שכוונת הצדדים הייתה, שבהעדר הסכם, הכסף מוחזר למר הורוביץ, וכל צד הולך לדרכו, וכאילו לא נעשה הסכם ביניהם (וכאמור, הם אף לא קיבלו העתק מההסכם באותו מעמד). (ג) התרשומת של עו"ד שבתאי מתאריך 5.3.2008, בכתב יד, מלמדת שאף מר הורוביץ עצמו סבר, שבהעדר הסכם שיתוף, לחוזה אין תוקף. הטעם למסקנתי זאת הוא, שבעת הפגישה בתאריך 5.3.2008 קיבל מר הורוביץ על עצמו לנסות ולהגיע להסכם שיתוף עם השותפים במקרקעין, עניין שעל פי ההסכם המקורי היה מוטל על בני הזוג בסה. על פי התרשומת של מר שבתאי, אם היה משיג מר הורוביץ הסכם שיתוף עד למחרת היום, כי אז מר בסה היה מוכן לחתום "על הסכם חדש בתנאי ההסכם המקורי". וכי מדוע היה צורך להסכים על חתימת הסכם חדש בתנאי ההסכם המקורי, כאשר ההסכם המקורי ממילא כבר נחתם בעבר על ידי הצדדים? התשובה לכך היא, שהצדדים, לרבות מר הורוביץ, הסכימו לחתום על הסכם חדש, משום שידעו כי להסכם המקורי כבר אין תוקף. (ד) נראה הדבר, שבשלב מסוים השלים מר הורוביץ עם כך שלא ניתן יהיה להוציא את החוזה אל הפועל. מר בסה העיד, כי ביקש להשיב למר הורוביץ את הסך 1,000 דולר, שקיבל ממר הורוביץ בעת שהשניים חתמו על זיכרון הדברים. לצורך כך נסע מר בסה לאשדוד, שם מתגורר מר הורוביץ, אך מר הורוביץ לא אבה לקבל ממנו את הסך 1,000 דולר, ודרש כי ישלם לו סך 5,000 דולר. התרשמתי, כי עדותו של מר בסה בעניין זה הייתה עדות אמינה, וכי ביקש באמת ובתמים להשיב למר הורוביץ את סכום הכסף שקיבל ממנו. לעומת זאת, מר הורוביץ, שאחד השיקים שנתן סורב, הציב בפניו דרישות מהן נודף ריח של סחטנות. אף רישום הערת האזהרה, באותו יום בו הצדדים נפגשו אצל עו"ד שבתאי, תוך שמר הורוביץ מסתיר עובדה זאת מעו"ד שבתאי וממר בסה, אינה מדברת בזכותו של מר הורוביץ, והיא מצביעה על התנהגותו המניפולטיבית. יתרה מזאת, משסבר עו"ד שבתאי שאין עוד תוקף לחוזה, שלח למר הורוביץ את הסכום שעדיין היה מופקד בידו, ומר הורוביץ לא מחה, ולא טען כי מבחינתו ההסכם עדיין עומד בתוקף, ואין הוא זכאי להחזר הסכום. מר הורוביץ, אשר באותה עת הסתיר את העובדה כי רשם הערת אזהרה לטובתו, החליט ככל הנראה לשבת על הגדר, ולראות כיצד יתפתחו הדברים, ולהמתין לשעה שבה הערת האזהרה תתחיל להפריע לבני הזוג בסה. 10. מר הורוביץ טען, כי בני הזוג בסה לא היו מוכנים לקיים את העסקה, בשל טעמים הקשורים בכדאיותה. טענה זו אינה נטענת בחלל ריק, שהרי אף עו"ד שבתאי מסר, כי יום או יומיים לאחר כריתת החוזה, מר בסה הופיע במשרדו ואמר לו כי הוא חושב שמכר את הדירה במחיר נמוך. מוכן אני להניח שלאחר כריתת החוזה, היו לבני הזוג בסה הרהורים אחר כדאיות העסקה. ואולם, התרשמתי מעדותו של עו"ד שבתאי, כי הבהיר למר בסה, שלאחר חתימת החוזה, אין הוא יכול לחזור בו ממנו. עוד התרשמתי, כי מר בסה ניסה באמת ובתום לב להגיע עם שותפיו להסכם שיתוף אך הדבר לא עלה בידו בשל דרישות שהציבו השותפים, ואזכיר, שאף מר הורוביץ עצמו נתקל בקושי דומה, כאשר ניסה בעצמו לבוא בדברים עם השותפים. 11. על כן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ואת הראיות שהניחו לפני, הנני מקבל את טענתם של בני הזוג בסה, והנני קובע, כי החוזה שכרתו עם מר הורוביץ פקע מעת שלא עלה בידיהם להגיע להסכם שיתוף עם שותפיהם למקרקעין. מטעם זה הנני דוחה את תביעתו של מר הורוביץ לאכוף את החוזה. 12. מר הורוביץ עתר לכך, שהגב' בסה תחויב לפצותו בסכום הפיצויים המוסכמים שנקבע בחוזה. משהגעתי למסקנה שהחוזה פקע משום שלא התקיים התנאי המתלה שנקבע בו, אין מקום לחיוב הגב' בסה לשלם למר הורוביץ את הפיצויים המוסכמים. ג. העסקה השניה 13. נראה הדבר, כי מתוך הבנתם של בני הזוג בסה שהחוזה עם מר הורוביץ כבר אינו בתוקף, חתמה הגב' בסה בתאריך 27.5.2009 על זיכרון דברים, ולפיו מכרה את זכויותיה במקרקעין למר שושן. בעת חתימת זיכרון הדברים, הייתה רשומה הערת אזהרה לטובת מר הורוביץ, והערה זו לא נעלמה מעיניו של מר שושן. מר שושן טען, כי בעת חתימת זיכרון הדברים, בני הזוג בסה אמרו לו, "כי הערת האזהרה הינה בגין עסקת מכר שבוטלה ואין מניעה להסיר את ההערה לאלתר" (סעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית של מר שושן - מוצג ת/1). באותה עת לא צפו בני הזוג בסה את התנהגותו של מר הורוביץ, ולדעתי סברו, בתום לב גמור, שההסכם שנכרת עם מר הורוביץ כבר אינו בתוקף, בשל כך שלא התמלא בו התנאי המתלה. 14. מי שרוכש דירה בשעה שרשומה עליה הערת אזהרה לטובת צד שלישי, אינו יכול לטעון כי רכש את הדירה בתום לב. היה על מר שושן ליצור קשר עם מר הורוביץ, המוטב לפי ההערה, ולשאול אותו האם האינפורמציה שמסרו לו בני הזוג בסה נכונה. מכל מקום, בא כוחו של מר שושן טען, כי בני הזוג בסה אינם יכולים לטעון לחוסר תום ליבו של מר שושן, אשר פעל, בסופו של דבר, לפי מצג שהם עצמם הציגו לפניו. מוכן אני לקבל טענה זו, אך נראה כי לא יהיה בכוחה לסייע למר שושן בתביעתו. 15. זיכרון הדברים שנכרת עם מר שושן היה בבחינת חוזה מוקדם. על עובדה זו ניתן ללמוד מהעניינים הבאים: (א) בסעיף 2 לחוזה נקבע כי תמורת הזכויות הנמכרות ישלם מר שושן לגב' בסה סך 870,000 ₪. סך 5,000 ₪ שולם על ידי מר שושן במעמד חתימת זיכרון הדברים. ואולם, ביחס ליתרת התמורה, בסך 865,000 ₪, נקבע כי היא תשולם "עפ"י לוח תשלומים שייקבע ע"י ב"כ הצדדים", וכנגד מסירת ההחזקה בנכס למר שושן. תשלום התמורה הינו עניין מרכזי ומהותי בכל חוזה, ובזיכרון הדברים שלפנינו מדובר בעיקר סכום התמורה. והנה, הצדדים לא קבעו מתי יתרת התמורה תשולם, והתכוונו לקבוע זאת בעתיד, בעת שיבואו לכרות את החוזה ביניהם. פרט זה אינו ניתן להשלמה על ידי הוראת דין או על ידי נוהג, ומכיוון שהצדדים לא נקבו במועדים בהם מר שושן ישלם לבני הזוג בסה את התמורה העיקרית עבור הנכס, הרי שזיכרון הדברים לא הגיע לדרגת "מסמך בכתב" המקיים את דרישות סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969. (ב) בזיכרון הדברים לא נקבע מועד למסירת הנכס לידיו של מר שושן. אף מועד מסירת ההחזקה הוא עניין מהותי בחוזים למכר זכויות במקרקעין, אך עניין זה נותר פתוח. גם כאן מתבקשת המסקנה, שזיכרון הדברים אינו מקיים את הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין (ג) בסעיף 4 לזיכרון הדברים נקבע, כי הצדדים מוסרים את הטיפול המשפטי למשרד עו"ד יהודה ימין "וזאת לא יאוחר מתום 14 ימים מיום החתימה", ללמדך שהיה ברור לשני הצדדים, כי יש צורך בחוזה מפורט שיערך על ידי משרד עו"ד יהודה ימין. (ד) בסעיף 9 לזיכרון הדברים נקבע, כי "זיכרון דברים זה כפוף לבדיקת הקונה בתיק הבניין", ללמדך, שהצדדים עדיין לא היו בשלים לכרות חוזה מכר, ולפחות מר שושן ביקש להשלים בדיקות שונות בקשר לנכס. 16. בע"א 8320/09 אלי אלחדד נ' מרדכי שמיר (2011), עמד בית המשפט העליון על "נוסחת הקשר", בין זיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים בשלב מוקדם, לחוזה המכר הנכרת לאחר מכן. בעניין זה קבע בית המשפט (בסעיף 24 לפסק הדין, מפי כב' השופט י' דנציגר): "צדדים העורכים הסכם מוקדם בכתב ומסכימים במסגרתו לחתום על חוזה בשלב מאוחר יותר, מוחזקים כמי שלא ראו בהסכם המוקדם בסיס להתקשרות מחייבת. ברם, חזקה זו ניתנת לסתירה אם מוכח באופן ברור שכוונת הצדדים הייתה להתקשר באופן מחייב אף בלא לחתום על החוזה [ראו למשל: עניין לנדמן, בעמ' 150; ע"א 72/78 זימלר נ' חברת מהנדס א' יניצקי בע"מ פ"ד ל"ב (3) 296, 303 (1978); עניין בוטקובסקי, בעמ' 65]. פועל יוצא של דברים אלו הוא כי זיכרון דברים המקיים את התנאי האמור יש בו כדי לעמוד בדרישת הכתב המעוגנת בסעיף 8 לחוק המקרקעין." במקרה שלפני אין ללמוד מזיכרון הדברים שהצדדים התכוונו לכך שהוא יהיה החוזה המחייב ביניהם, ומסקנתי היא, שלא הייתה כוונה להתקשר באופן מחייב בלא לחתום על חוזה מפורט, שייקבע בין היתר את מועדי התשלום ומסירת ההחזקה. זיכרון הדברים במקרה שלפני אינו מקיים את דרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין, ועל כן אין מקום לאכוף את זיכרון הדברים. 17. גם בא כוח של מר שושן טען, כי בני הזוג בסה התחמקו מלחתום על חוזה עם מר שושן מטעמים שבכדאיות העסקה. אציין לעניין זה, כי מר בסה מסר בעדותו, כי בעת ששהה בחו"ל, בתאריך 7.5.2009, אירעה פריצה לביתו ובין היתר נגנב מהבית סכום כסף מזומן בסך 100,000 דולר, אותו ייעד לרכישת דירה אחרת במקום הדירה שהתכוון למכור. אחד הגנבים נתפס אך בסופו של דבר הושב לבני הזוג בסה סכום זעום בלבד, וחלקו הגדול של הסכום שנגנב מהם לא הושב להם, ועל כן לא יכלו לממן רכישת דירה אחרת. לדברי מר בסה, בעת שחתם על זיכרון הדברים עם מר שושן, עדיין האמין שהמשטרה תפסה בידי הגנב את כל סכום הכסף שנגנב, ורק לאחר שחתם על זיכרון הדברים גילה, שרוב הסכום שנגנב לא נתפס. 18. העובדה שמר בסה לא קיבל את מלוא סכום הכסף שנגנב ממנו, אינה יכולה לשמש בידו עילה להתחמק מהתחייבויותיו כלפי מר שושן, שהרי על זיכרון הדברים עם מר שושן חתם מר בסה לאחר הגניבה, והיה עליו לברר לפני החתימה, מה היה הסכום שנתפס אצל הגנב. הצדדים קבעו בזיכרון הדברים, כי צד אשר יפר את התחייבויותיו לפי זיכרון הדברים ישלם לצד שכנגד פיצוי מוסכם בסך 80,000 ₪. משהפרו בני הזוג בסה את התחייבותם לכרות חוזה מכר עם מר שושן, עליהם לפצותו עבור הפרת התחייבויותיהם. עם זאת, הפיצוי המוסכם אינו עומד בשום יחס לנזק שהצדדים יכולים היו לצפות אותו בעת חתימת זיכרון הדברים. על כן, הנני מעמיד את סכום הפיצוי לו זכאי מר שושן על סך 10,000 ₪, כערכו לתאריך פסק דין זה. ד. סוף דבר 19. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) לעניין התביעה שהוגשה בתיק ה"פ 10 - 04 - 20350 (תביעתו של מר יהושע הורוביץ): (1) הנני דוחה את תביעתו של התובע, מר יהושע הורוביץ, לאכוף את החוזה מיום 20.12.2007, וכן הנני דוחה עתירתו לחייב את הנתבעת, הגב' רימה בסה לשלם לו הפיצוי המוסכם. (2) הנני מורה לרשם המקרקעין למחוק את הערת האזהרה, אשר נרשמה לטובת התובע בדף הרישום של המקרקעין המזוהים כחלקה 30 בגוש 10041, בתאריך 5.3.2008 לפי שטר מס' 0001 - 10363. (3) על הנתבעת, הגב' רימה בסה, להשיב לתובע את הסך 1,000 דולר. הסכום בשקלים יחושב לפי שער הדולר שהיה תקף בתאריך 28.10.2007 (המועד בו בוצע התשלום), וישא הפרשי הצמדה וריבית מתאריך זה ועד למועד התשלום בפועל. (4) בנסיבות העניין הנני מחליט שלא לעשות צו לתשלום הוצאות בתביעה זו. (ב) לעניין התביעה שהוגשה בתיק א' 10 - 02 - 18216 (תביעתו של מר מאיר שושן): (1) הנני דוחה את תביעתו של התובע, מר מאיר שושן, לאכוף את זיכרון הדברים שנחתם בתאריך 27.5.2009. (2) הנני מחייב את הנתבעת, הגב' רימה בסה, לשלם לתובע סך 10,000 ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מתאריך פסק דין זה ועד לתשלום בפועל. (3) כמו כן הנני מחייב את הנתבעת (הגב' רימה בסה) להשיב לתובע את הסך 5,000 ₪ ששולם בעת חתימת זיכרון הדברים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 27.5.2009 ועד לתשלום בפועל. (3) הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 5,000 ₪. חוזהמקרקעיןהסכם שיתוף