הסוגיה העומדת להכרעתנו הינה האם למעביד הזכות לתבוע מעובד החזר בגין עלות דמי הכשרתו, כאשר העובד עוזב את עבודתו אצל מעסיקתו לפני תום תקופת ההתחייבות על פי הסכם העבודה. בפנינו תביעה לפיצוי בגין החזר עלות דמי הכשרה. העובדות: התובעת הינה חברה פרטית העוסקת במתן שירותי נקיון ואבטחה. ביום 19.7.09 חתמה הנתבעת על הסכם עבודה אישי לצורך העסקתה כבודקת תעופתית בנמל התעופה בשדה דב. סעיף 4.3 להסכם העבודה קובע: "4.1. בתחילת תקופת העסקתו וכתנאי להעסקתו יהא על העובד לעבור הכשרה בקורס בודקים עפ"י בחירת החברה במשך 15 ימי חול וכן 7 ימי חפיפה במתקן (להלן: "תקופת ההכשרה"). 4.2. העובד מצהיר כי הובא לידיעתו כי עלות ההכשרה למעסיק עומדת על סך של 10,000 ₪ (להלן: "עלות ההכשרה") וכי התחייבותו כאמור בסעיף 8.6 להלן נובעת, בין השאר, מעלות ההכשרה למעסיק. 4.3. תקופת ההעסקה בה מתחייב העובד לעמוד לרשות המעסיק תהיה לפחות ל- 12 חודשי עבודה מלאים ורצופים שימנו החל מיום הנתבעת יצאה לקורס בודקים תעופתיים, כאשר התובעת שילמה את עלות הקורס. מנספח ב' לכתב התביעה עולה כי עלות הקורס הינה 3,500 ₪. ביום 8.11.09 הודיעה הנתבעת על סיום עבודתה ביום 30.11.09 בשל כוונתה לעבור מתל-אביב לירושלים. הנתבעת עבדה 4 חודשים אצל התובעת. טענות הצדדים: לטענת התובעת, העלות הכוללת של הקורס ועלות ההוצאות בגין הנתבעת בתקופת הקורס הינה 9,934.94 ₪ (התובעת ביקשה למחוק עלות שהות הנתבעת במהלך הקורס בבית ברל בעלות כוללת של 1,800 ₪) בנוסף נגרמו לתובעת עלויות נוספות: מבחני התאמה פסיכוטכניים (381.15 ₪), עלות פרסום מודעת דרושים (560 ₪), עלות שעות נוספות של העובדים הקיימים עד להכשרת העובד החדש וכן עלות ההסעות של הנתבעת ושל ארוחות הצהריים במהלך הקורס. על פי סעיף 8.6 להסכם העבודה התחייבה הנתבעת, במקרה של הפסקת עבודתה, להשיב לתובעת סך של 10,000 ₪ כפיצוי מוסכם באופן יחסי למספר החודשים בהם סיימה עבודתה טרם תקופת ההעסקה המינימלית. לכן, משהנתבעת עבדה 4 חודשים זכאית התובעת לפיצוי בסך 6,666 ₪. לטענת הנתבעת, הסכם העבודה שעליו הוחתמה הנתבעת הינו מקפח וחד צדדי ומיטיב רק עם התובעת, והוא איננו הסכם מחייב. הנתבעת מכחישה שקיבלה ארוחות צהריים מהתובעת ומכחישה את עלויותיהן. הנתבעת קיבלה תלושים מרשות שדות התעופה אשר בהם קנתה אוכל. הסכום הנתבע הינו מוגזם ומופרך. התובעת לא הציגה אסמכתאות לעלויות בגובה של 10,000 ₪. כל שהציגה התובעת הינו עלות בגובה 3,500 ₪ בלבד, שלא ניתן לייחסו לנתבעת. המסגרת המשפטית: האם חוזה העבודה יכול שיהיה חוזה אחיד? 1. חוזה אחיד מוגדר בחוק החוזים האחידים התשמ"ג - 1982: "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם" מטרתו של החוק כפי שהוא בא לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק היא הגנה על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים. לקוח הינו - "מי שספק מציע לו שהתקשרות עמו תהיה לפי חוזה אחיד ואחת היא אם הוא הנותן או המקבל של דבר" (סעיף 2 לחוק). 2. האם עובד יכול שייחשב לקוח? סבורים אנו שכן. ההנחה של חוק החוזים האחידים כי בהתקשרויות מסוימות אחד המתקשרים נמצא בעמדת נחיתות מול הצד השני "הצרכן הינו החלש אשר הספק מציג בפניו חוזה והצרכן חותם עליו בשל רצונו במוצר. כך העניין בחוזה העבודה. העובד אשר מעוניין בעבודה, חותם על הסכם עבודה אשר מוצג בפניו ע"י המעביד... חוק החוזים האחידים יכול לחול על מערכות יחסים שאינן צרכניות, וגם על יחסי עבודה" (ד"ר חני אופק גנדלר במאמרה: "חוזה עבודה כחוזה אחיד" עיוני משפט ל"ג תש"ע 2010 עמ' 51 - 100 שם בעמ' 55). 3. חוק החוזים האחידים אינו מחיל על הסכמים קיבוציים את החוק (סעיף 23 (4) לחוק החוזים האחידים) אולם החוק לא התייחס לחוזה עבודה. ברי כי הסכם עבודה אישי הינו שונה מהסכם קיבוצי המוחל להסכם העבודה האישי. הסכם קיבוצי נחתם על ידי שני כוחות שווים: ארגון העובדים וארגון המעבידים ואילו הסכם עבודה אישי נחתם בין העובד הבודד מול המעביד, שאינם שווי כוחות. מדברי ההסבר לחוק החוזים האחידים עולה כי המחוקק התכוון להחלתו של חוק החוזים האחידים על מערכת יחסי העבודה (ראה לעיל מאמרה של ד"ר חני אופק גנדלר עמ' 56 הערת שוליים 13) . 4. המשמעות של מסקנתנו היא שבית הדין יכול לפסול בחוזה עבודה אישי תניה מקפחת או לשנותה - הכל בהתאם לנסיבות. הסוגיות העומדות להכרעתנו: האם הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים הינו חוזה אחיד? האם בחוזה העבודה קיימים תנאים מקפחים? האם זכאית התובעת לפיצוי מהנתבעת עקב נזקים או עלויות שנגרמו לה עקב עזיבתה של הנתבעת? הכרעה: לאחר ששמענו את עדותו של מר חי פלוט, מנהל האבטחה של אזור המרכז בתובעת ואת עדותה של הנתבעת, עיינו במסמכים שצורפו לתיק ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. האם הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים הינו חוזה אחיד? 1. מהעדויות נתברר כי לכל העובדים מוסרת התובעת חוזה זהה, ואף מעיון בהסכם שהוגש לתיק בית הדין עולה כי תאריך תחילת העבודה הושאר ריק למילוי ע"י הצדדים. ועוד, התובעת אף לא העלתה טענה כי זהו חוזה שיוחד עבור הנתבעת. אשר על כן לטעמנו עסקינן בחוזה אחיד. 2. סעיף 14 לחוק החוזים האחידים קובע כי חוזה אחיד יכול לקבל אישור של ביה"ד לחוזים אחידים, אשר תפקידו לבדוק האם אין תנאים מקפחים בחוזה ואם נתקבל אישור שכזה, לא תישמע טענה בדבר תנאי מקפח בחוזה שאושר. חוזה העבודה שנמסר לנתבעת לא קיבל אישור כזה. האם בחוזה העבודה קיימים תנאים מקפחים? 3. חוזה העבודה שנמסר לנתבעת אין בו האיזון הנדרש. מחד העובד מתחייב ל- 12 חודשי עבודה כאשר חרב הקנס הכספי מונחת על צווארו ומאידך, המעביד לא מחוייב להעסיק את העובד לאותו פרק זמן. לפיכך סבורים אנו כי תנאי זה בחוזה העבודה הינו תנאי מקפח ועל כן דינו להתבטל. סיכום ביניים 4. נוכח מסקנתנו כי סעיף העוסק בחיובה של הנתבעת לעבוד לפחות 12 חודשים הינו תנאי מקפח ודינו להתבטל, ממילא מתבטל הפיצוי בגין עזיבה בטרם חלפה שנה. יחד עם זאת עדיין נותרה הסוגיה האם נגרם לתובעת נזק בגין עזיבתה של הנתבעת. לכן נתייחס להלן למרכיבי הפיצוי הנתבעים. האם זכאית התובעת לפיצוי מהנתבעת עקב נזקים או עלויות שנגרמו לה עקב עזיבתה של הנתבעת? עלות שכר בגין תקופת ההכשרה וחפיפה 5. שכר העבודה ששולם לתובע הינו שכר עבודה שהתובעת מחוייבת לשלמו בתקופת ההכשרה ואין לה כל זכות לדרוש אותו בחזרה (ראה לעניין זה פסק דינה המקיף לעניין תשלום שכר בתקופת הכשרה והתלמדות של כב' השופטת וירט-ליבנה, עוד בכהונתה כנשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, בס"ק (ת"א) 1148/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ [ניתן ביום 15.3.05 - פורסם במאגרים האלקטרוניים - שם בעמ' 19-12). ארוחות 6. לא הוכח על ידי התובעת כי אומנם החשבוניות שהוצגו הינן בעבור ארוחות שניתנו לנתבעת: "ש. אתה טוען בכתב התביעה - הצהרת שהוא אמת - הצגת חשבוניות כלשהן על מזון שסופק לעובדת. אני מפנה לנספח ג' 2. ת. חצי פנסיון זה לינה בבית ברל. לינה + חצי פנסיון. ש. אני מפנה לג' 3 לכתב התביעה - אלו ארוחות שסופקו לאפרת ת. הצגתי מה הארוחות שסופקו, מה שהצגנו זאת הייתה טעות, והצגתי את החשבוניות המתוקנות ועל אף שזה עלה לי יותר, אני לא מעלה את זה. ש. ראית את אפרת אוכלת ברשות שדות התעופה ת. אני יכול לשאול את .. ש. יש מדריכים שראו אותה ת. אפשר לשאול. אני יכול לשאול אותם אם הם ראו אותה או לא ראו אותה." (עדות נציג התובעת בעמ' 9 לפרוטוקול שורות 18-9) 7. לא זו אף זו, התובעת לא הייתה מחוייבת לספק ארוחות לנתבעת אולם בוודאי שלא יכולה כיום במסגרת התביעה לדרוש מהנתבעת תשלומן. 8. זאת ועוד, מעדותה של הנתבעת התברר כי הנתבעת השתמשה באופן חלקי בשוברים אלה ולא הוכח באיזו כמות שוברים השתמשה הנתבעת: "ש.נמסרו לך שוברים לארוחות בתקופת הקורס וגם בתקופת החפיפה ת. בתק' הקורס נמסרו שוברים, לא כל יום לקחתי אותם, לא כל יום השתמשתי בהם ש. לפני רגע אמרת שבכלל לא השתמשת ת. לא כל יום השתמשתי. ובמהלך ההכשרה בשדה דב לא ניתנו תלושים. מי שרצה התקשר והזמין מג'רבה. משהו שאני לא עשיתי. ש. מדוע לא החזרת את השוברים שניתנו לך בתקופת הקורס ת. בימים שלא השתמשתי, לא לקחתי., ביום שרציתי תלוש - לקחתי. אם לא רציתי, אם ידעתי שיש לי אוכל מהבית, לא לקחתי. כל יום ניתנו 3 שוברים לפני ארוחת הצהריים ולא קבלתי גליון של 40 שוברים. ש. מדוע בסעיף 15 לכתב ההגנה הכחשת ששלג נשאה בעלות הארוחות ת. אני אסביר: אני הכחשתי את השניצל בר בגט ואת הלינה בבית ברל. ש. אז את רוצה לתקן ? ת. אני לא יודעת מי נשא. בחלק מהימים השתמשתי בשוברים בחלק מהימים לא לקחתי בכלל. אז לא כל יום בשלתי בעצמי. התלושים נתנו כל יום בנפרד, כל יום קבלו 3 תלושים מי שרצה השתמש מי שלא רצה לא השתמש, אם יש לי אוכל מהבית לא לקחתי. והכחשתי את הטענות בכתב הגנה." (עדותה של התובעת בעמ' 12 לפרוטוקול שורות 32-28 וכן עמ' 13 שורות 11-1) 9. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות. עלות מבחן התאמה 10. מדוע עובד המבקש להתקבל לעבודה ומעבידו עורך לו מבחן התאמה, עליו לשאת בעלויות אלה? צודק ב"כ הנתבעת כי עלויות אלו באות במסגרת חישובים עיסקיים של התובעת. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות. פרסום מודעה: 11. משלא הוצגו מודעות פרסום בסמוך להעסקת הנתבעת לא ניתן לשייך עלויות אלו בעטייה של הנתבעת. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות. עלויות ביגוד: 12. התובעת לא הציגה קבלות המעידות לעניין עלויות הביגוד. על פי צו ההרחבה מחוייבת הנתבעת לספק בגדי עבודה ועל כן לא ברור מדוע אלה נתבעות. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות. עלויות ההסעות 13. התובעת לא הציגה קבלות המעידות לעניין גובה עלויות ההסעות. על פי צו ההרחבה מחוייבת הנתבעת לספק הסעות ועל כן לא ברור מדוע אלה כלל נתבעות על ידי התובעת. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות. שיעור הפיצוי בהסכם 14. סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970 קובע כי שיעור הפיצויים המוסכמים חייב להיות ביחס סביר לנזק שאם לא כן רשאי בית המשפט להפחיתם. 15. מדוע נקבע סכום של 10,000 ₪ בגין פיצוי על התפטרות לפני תום השנה? נראה שסכום זה שנקבע ע"י התובעת הינו סכום מופרז. על פי הדין צריכה שתהיה פרופורציה בין הנזק לפיצוי ועליו לעמוד במבחן הסבירות ובוודאי בתחום דיני העבודה. נוכח הרכיבים שמהם מורכב סך התביעה ברי כי קיים חוסר פרופורציה בין סכום הפיצוי לנזק שנגרם לתובעת לפיצוי הנדרש על ידה. עלות קורס ההכשרה 16. על פי הפסיקה ניתן לחייב עובד בגין עלות הכשרה בכפוף למבחן הסבירות: "נוסיף לעניין המידתיות, כי במצב דברים בו עובד נשלח לקורס על חשבון המעסיק והעובד עוזב את מקום העבודה במהלך הקורס או פרק זמן קצר לאחר מכן, בידי המעסיק ישנן כמה דרכים להבטיח את עצמו: (1) המעסיק רשאי מלכתחילה להתנות את השתתפות העובד בקורס בכך, שבמצב הנ"ל העובד ישיב למעסיק את עלות הקורס ואת שכר העבודה אשר שולם לו בשעות שבהן השתתף בקורס; זאת בכפוף למבחן הסבירות... (הנשיא דאז של בית הדין הארצי לעבודה, כב' השופט אדלר בע"ע 292/99 עמיחי - חברת יוסי גולדהמר פד"ע לה תש"ס 2000 204 שם בעמ' 218) 17. לא הוצגה בפנינו קבלה לתשלום הסך הנתבע (3,500). כל שהוצגה היא חשבונית מס שאין בה כדי להעיד כי הסכום הנתבע אומנם שולם ע"י התובעת. אולם התובעת הציגה בפנינו חוזה בינה לרשות שדות התעופה שממנו עולה כי התובעת משלמת לרשות סך של 3,500 ₪ עבור קורס בודק. 18. אשר על כן הנחתנו היא שאומנם התובעת שילמה לרשות שדות התעופה 3,500 ₪ בגין קורס הכשרתה של התובעת וסכום זה הינו הוצאה המוכרת לצורכי מס. במקרה דנן התובעת הציגה, לבקשת בית הדין, אישור מרואה החשבון ולפיו סכום עלות ההכשרה הינו הוצאה בסכומה הריאלי בשל הפסדי התובעת בשנת 2009. מחד, אף אם התובעת סיימה את פעילותה באותה שנה בהפסד (2009), הרי שמדובר בהפסד מעסק המועבר לשנים הבאות. הפסד זה ניתן לקיזוז מרווחי התובעת לשנים הבאות דבר שיחסוך לתובעת תשלום מס הכנסה (סעיף 28 (ב) לפקודת מס הכנסה). לכן אם הוצאת כספים בגין הכשרת עובד לא הביאה לחסכון במס הכנסה באותה שנה, בה הוצאה בפועל, בשל היות החברה באותה שנת מס בהפסד, אין הדבר יכול לאיין את הסיכוי לחסכון במס הכנסה עתידי. מאידך, הפיצוי שאותו תשלם העובדת לחברה מהווה הכנסה אצל התובעת החייבת במס הכנסה. לכן התובעת זכאית לפיצוי בסכום ברוטו (לפני ניכוי מס). 19. בנסיבות העניין ומשהתובעת עבדה 4 חודשים מתוך 12 החודשים שעליהם היא התחייבה, על הנתבעת לפצות את התובעת באופן יחסי ובשיעור של (8 X 3500/12) 2,333 ₪. 20. עוד במכתב הדרישה לנתבעת נדרשה הנתבעת לשלם סכום פיצוי שהועמד על 6,667 ₪, שהינו פי שלוש מהפיצוי הסביר שהיה עליה לשלם, ואנו התרשמנו כי הנתבעת הייתה נכונה לפצות את התובעת בסכום הריאלי ואילו התובעת בחרה לגרור את הנתבעת להליכים משפטיים. משכך סבורים אנו כי יהיה זה מן הצדק בנסיבות העניין שהתובעת תישא בהוצאות משפט בסך 200 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ וזאת למרות זכייתה החלקית בתביעה. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק דין זה. ק. אסף כהן חוזה עבודהחוזהחוזה אחיד