לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. 1. הרקע לבקשה- התובענה בה עסקינן הוגשה על ידי התובעת בגין שני מכרזים שפורסמו על ידי הנתבעת. על פי האמור, במכרז הראשון בו עסקינן- הפסידה התובעת, בעוד במכרז השני - זכתה. להלן, יפורטו בקצרה העניינים נשוא כתב התביעה- במהלך חודש אפריל 2009 השתתפה התובעת במכרז שפרסמה הנתבעת והגישה הצעתה בהתאם לתנאיו. זמן קצר לאחר מכן, נתקבלה הודעת הנתבעת לפיה לא זכתה התובעת במכרז, ואף הוחזרה לה הערבות הבנקאית שהפקידה. לעמדת התובעת, נומק הסירוב בהצעה נמוכה יותר שהציע מציע אחר. לטענת התובעת גילתה כי הצעתה שלה היתה הנמוכה ביותר. משגלתה זאת- פנתה אל הנתבעת מספר פעמים על מנת לעיין בחומר המכרז ובנספחיו, אולם הנתבעת לא נענתה לבקשותיה. לטענת התובעת, התקשרות הנתבעת עם הזוכה במכרז נעשתה שלא כדין ובחוסר תום לב והסבה לה נזקים כבדים- הוצאות ההשתתפות במכרז, אבדן רווחים וצמצום מחזורי עסקיה. עוד מעלה התובעת טענות ביחס להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 23.09.09 לביצוע עבודות בנמל תל אביב. לעמדתה, במהלך ביצוען של העבודות נדרשה לבצע שינויים רבים ועבודות נוספות לבקשת הנתבעת, אשר חרגו מהשירותים שהוגדרו בהסכם. חריגות אלה תומחרו בסופו של יום בחשבון שהגישה לנתבעת, אולם זו שילמה רק חלק מהתמורה שנדרשה. לפיכך, הוגשה התביעה, בגין שתי העילות גם יחד, בסכום של 1,000,000 ₪. 2. טענות הצדדים, בתמצית- המבקשת, היא הנתבעת, עותרת לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. לטענתה, הואיל ועילות התביעה נוגעות למכרזים הפומביים שנערכו על ידי המבקשת- הרי שבהתאם לדין ולפסיקה, מסורה הסמכות לדון בהם, לבית המשפט לעניינים מנהליים. וביתר פירוט- טוענת המבקשת כי עילת התביעה, אשר עניינה אי התקשרות במכרז, הוגדרה מפורשות כאחד מן העניינים המסורים לסמכותו הבלעדית של בית המשפט לעניינים מנהליים, כפי שנקבעו ב- עעם 3309/11 נדב קוטלרסקי נ' המועצה המקומית תל מונד (להלן: "פס"ד קולטלרסקי). באשר לעילה השניה, הנוגעת לקיום ההסכם לאחר הזכיה במכרז, מציינת המבקשת כי מ"צליל" התביעה עולה כי אף זו נוגעת למכרז ולפיכך, אף היא צריכה להתברר בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. 3. מנגד, טוענת המשיבה כי עילת התביעה המנהלית משנית לחוזית, ולפיכך מוסמכת ערכאה זו לדון בשתי העילות גם יחד, שלצורך היעילות אין לפצלן- מכוח סמכותה האינצידנטלית. עוד מציינת המשיבה כי הואיל ועילת התביעה נולדה עוד בטרם ניתן פס"ד קוטלרסקי, הרי שאף במידה והיתה מבכרת להגיש התביעות בפני הערכאות השונות מלכתחילה, היה באפשרותה להגיש בקשה מתאימה לצורך איחוד הדיונים. לחילופין, מבהירה המשיבה כי אף לו ימצא בית המשפט לנכון כי אין בסמכותו לדון בעילת התביעה הראשונה, הרי שאין לדחותה, כי אם להעבירה לבית המשפט המוסמך. 4. בתשובתה, שבה וחוזרת המבקשת על בקשתה לדחיית התובענה. לעמדתה, מתעלמת המשיבה בתגובתה מן השונות בעילות ומכך שאין בית המשפט בעל סמכות לדיון בעילה הראשונה. עוד טוענת המבקשת כי כתב התביעה מהווה ניסיון לתקיפה עקיפה של החלטה מנהלית, במקום בו אין אפשרות לעשות כן. 5. דיון והכרעה- תקנה 101. (א). קובעת כי- "בית משפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: מעשה בית דין; חוסר סמכות ; כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע. " 6. סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים נקבעה בסעיף 5 לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים- "5. בית משפט לעניינים מנהליים ידון באלה- עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה עניינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן: עתירה מנהלית); ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן- ערעור מינהלי); תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן- תובענה מינהלית); ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מנהליים ידון בו ובכפוף להוראות אותו חוק. " עניינה של התביעה שבפנינו הינה ס"ק 3- תובענה המנויה בתוספת השלישית. 7. התוספת השלישית לחוק מגדירה שני סוגי תובענות מינהליות, הראשונה היא הרלבנטית לענייננו- "1. תובענה לפיצויים שעילתה במכרז, כאמור בפסקה 5 לתוספת הראשונה..." פסקה 5 לתוספת הראשונה קובעת כי - "מכרזים- ענייני מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב- 1992, ועניני מכרזים של רשות מקומית, שענינם התקשרות בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים, וכן מכרזים שענינם מתן רישיון או זיכיון לפי דין". 8. כאמור, בבקשתה טוענת המבקשת כי הואיל ועילת התביעה הינה "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז", הרי שאין הסמכות לדון בה מסורה לבית משפט זה. לפיכך, יש לבחון האם אכן נכנסת התובענה דנן בגדרה של הגדרה זו- בעעם 3309/11 נדב קוטלרסקי נ' המועצה המקומית תל מונד, דן בית המשפט העליון בשאלה מהי סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים ב"תובענה לפיצויים שעילתה במכרז", בקבעו- "אקדים ואומר כי לטעמי ראוי ליתן פירוש מצמצם לסמכות העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים לגבי תובענה מינהלית שעילתה במכרז, ברוח הגישה בעניין שבדרון. ... כאמור, פסקה 5 לתוספת הראשונה מסמיכה את בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה בענייני מכרזים, והתוספת השלישית מסמיכה את בית המשפט לדון ב"תובענה לפיצויים שעילתה במכרז, כאמור בפסקה 5 לתוספת הראשונה". הכוונה היא לאותה "תובענה לפיצויים" כפי שיושמה בבית המשפט האזרחי בעניין מליבו והועברה כפי שהיא לבית המשפט לעניינים מנהליים". 19. "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז"- בין העתירה והתובענה המינהלית בנושא מכרזים קיים קשר גורדי. התובענה המכרזית נתחמת בגבולות העילה המרכזית של העתירה המינהלית, ובמסגרתה, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים לתובע שזכייתו במכרז נשללה שלא כדין. הסעד בעתירה המינהלית לגבי מכרז הוא אכיפתי, בעוד הסעד בתובענה המינהלית הוא כספי ונדון בכלים של המשפט האזרחי, אך הבסיס המשותף לעתירה ולתובענה המכרזית הוא העילה מתחום המשפט המינהלי. בכך באה לידי ביטוי "הדואליות הנורמטיבית" של המשפט הפרטי והציבורי (ע"א 3414/93 און נ' מפעלי בורסת היהלומים (1965) בע"מ, פ"ד מט(3) 196 , 205 (1995); דקל, כרך ראשון 189- 190 (2004)). התובענה המינהלית היא איפוא הליך בו מעורבים היבטים מינהליים עם היבטים של המשפט הפרטי- אזרחי, וכלשונו של חברי השופט רובינשטיין בעניין שבדרון, היא מצויה ב"סביבת עבודה" של יישום הדין המנהלי. אציע את המבחן הבא לקביעת הסמכות העניינית: ברגיל, תביעת פיצויים בעקבות זכייה של התובע במסגרת הליכי המכרז מקומה בבית המשפט האזרחי. ואילו תביעת פיצויים בעקבות אי זכייה במכרז או בעקבות מכרז שבוטל או בעקבות מכרז שלא התקיים, מקומה בבית המשפט לעניינים מנהליים, כחליפו של בית המשפט האזרחי, לגביו נאמר כי הוא מוסמך לפסוק פיצויים "לתובע שאמור היה לזכות במכרז ולא זכה בו שלא כדין" (ענין פסטרנק, בעמ' 61). מבחן זה יכול לשמש אותנו כאמת מידה מנחה לבחינת הסמכות העניינית, גם אם לא קונקלוסיבית. לצד מבחן זה, אציע שני מבחנים נוספים: האחד- הבחנה בין שלב המכרז לשלב החוזה. מבחן זה משתלב היטב עם המבחן שהוצע לעיל, באשר משתתף שזכה במכרז עבר כבר לשלב החוזה, ולכן, ברגיל, תביעתו של מי שזכה במכרז מקומה בבית המשפט האזרחי. השני- בחינת עילת התביעה אם היא בעלת "צליל" מדיני המכרזים או מתחום המשפט הפרטי." 9. סבורתני כי בשים לב למבחנים שנקבעו בפסק דין קוטלרסקי הנ"ל, יש להבדיל בין עילות התביעה השונות, שכן הסמכות ביחס לכל אחת מן העילות מסורה לבית משפט שונה. באשר להפסד המשיבה במכרז 1/09 שפורסם על ידי המבקשת- הראשונה טוענת לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מההפסד במכרז ולזכיה שלא כדין של המציעה האחרת. על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה בעניין- עילה זו נכנסת בגדר "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז", אשר הינה בסמכותו הייחודית של בית המשפט לעניינים מנהליים ועל כן דינה להידחות על הסף. 10. באשר לעילה האחרת, העוסקת בעבודות נוספות שהתבצעו לאחר הזכיה במכרז ולא שולמה תמורתן- לבית משפט זה סמכות לדון בה. אמנם, טוענת הנתבעת כי מ"צליל" התביעה עולה כי קשורה היא קשר ישיר לדיני המכרזים, אולם אינני סבורה כך. משזכתה המשיבה במכרז והתקשרה בחוזה עם המבקשת, אין עוד השתיים מצויות בשלב המכרזי, כי אם בשלב החוזי- בו נבדק החוזה בין הצדדים וכן היקף העבודות שנדרשו בפועל אל מול אלה שהוסכמו בו. המדובר בעניין הנבדק בכלים ה"אזרחיים" של בית המשפט ולא בכלים מנהליים ומכאן, כי אין עוד מקום לקבוע כי עניין זה מסור לסמכותו של בית המשפט המחוזי, כי אם לבית המשפט האזרחי. 11. עוד אציין בהקשר זה, כי אינני מקבלת את הטענה לסמכותו האינצידנטלית של בית המשפט לדון בשתי העילות גם יחד. אין מדובר בשאלה המתעוררת אגב הדיון, כי אם בעילות תביעה עצמאיות הנפרדות זו מזו, אשר אין בהכרעה באחת מהן כדי להשפיע על האחרת. לפיכך, מוצאת אני כי יש לפצל בין עילות התביעה השונות, כאשר זו המסורה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים תידחה ואילו זו אשר בסמכותו של בית משפט זה- תיוותר על כנה. הואיל והבקשה נתקבלה בחלקה, איני עושה צו להוצאות. בית המשפט לעניינים מנהליים