המבקשת הגישה תביעה על סכום קצוב, לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב. המשיב, הגיש התנגדותו בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה. רשם ההוצל"פ הורה על העברת ההתדיינות לבית משפט זה. ביום 06/10/2011, ניתנה החלטתי המזמנת את הצדדים לדיון בהתנגדות. ביום 09/10/2011, הגישה המבקשת בקשה, להעברת הדיון לבימ"ש השלום בתל אביב, ובימ"ש זה, מתבקש בה, "...להורות על השבת התיק האמור לבית משפט השלום בתל אביב..." נימוקי בקשתה של המבקשת, בתמצית: בהסכם לקבלת כרטיס אשראי שנחתם בין הצדדים, ישנה תנית שיפוט המכוונת לעברו של ביהמ"ש בתל אביב (ההסכם צורף לתובענה); תקנות סדר הדין האזרחי, נוכח האמור לעיל, מחייבות היעתרות לבקשה. תשובת המשיב, מציינת, כי היה על המבקשת לערער על החלטת רשם ההוצל"פ מיום 22/09/2011 (זו המורה להעביר ההתדיינות לבימ"ש זה), ומשלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה. עוד מציין המשיב, כי חתימת המשיב על ההסכם דלעיל, לאו חתימתו היא, כי אם מעשה זיוף, וממילא אינו מחויב ע"פ הסכם שלא נחתם על ידו, בתניה האמורה. "תגובה מטעם המבקשת", מיום 01/11/2011, מציינת גם, כי ע"פ הוראות תקנה 109ב(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979, הברירה בידי החייב בתיק ההוצל"פ (המשיב) להגיש התנגדותו בלשכת ההגשה של התובענה (תל אביב) או "...בלשכה הסמוכה לבית המשפט אליו ניתן היה להגיש את התובענה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, אלמלא הוגשה ישירות בלשכת ההוצאה לפועל." הנה כי כן, ממענה המבקשת לתשובת המשיב עולה, כי אין כל מחלוקת בין הצדדים, כי המשיב/החייב, יכול היה להגיש התנגדותו בבית משפט זה: בין אם ישנה בנמצא תנית שיפוט ובין אם לאו, לביהמ"ש בחדרה סמכות מקומית להיזקק לתובעת המבקשת, לו הוגשה בבית משפט זה, שכן תנית שיפוט אינה כובלת את ידי התובע מהגשת תביעתו בבית משפט אחר מזה הנקוב בתניה. לא אחת נפסק, כי "...בחוק או בתקנות אין הוראה, המסמיכה את הרשם (רשם ההוצאה לפועל - ש.ר) לדון ולהכריע בטענת חוסר סמכות מקומית." ראה למשל, בר"ע 975/09 (מחוזי / י-ם), טכנוקריט (1992) בע"מ נגד כ.ס.מ הנדסה ובניין בע"מ. מכאן, שאין כל ממש בטענת המשיב, לפיה היה על המבקשת לערער על החלטת רשם ההוצל"פ. בבר"ע לעיל, נידון מקרה דומה לזה שבפני: "...בית משפט השלום, מפי כב' השופטת א' שניידר, קבע בהחלטתו, כי על פי תקנה 109ב(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן - תקנות ההוצאה לפועל), ניתן להגיש התנגדות ללשכה שאליה הוגשה הבקשה לביצוע, או ללשכה שליד בית המשפט, שאליו ניתן היה להגיש את בקשת הביצוע כתובענה אלמלא הוגשה ישירות לביצוע בהוצאה לפועל. מכאן שהמשיבה פעלה כדין כאשר הגישה את התנגדותה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים, ואין בכך כדי ללמד מיהו בית המשפט המוסמך לדון בתביעה. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי דיון בהתנגדות לתביעה על סכום קצוב זהה במתכונתו לדיון בבקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר. כפי שניתן להעלות טענת חוסר מקומית במסגרת הדיון בבקשת רשות להתגונן, כך ניתן להעלותה במסגרת הדיון בהתנגדות. בענייננו, בהסכם שמכוחו הוגשה התביעה קיימת תניית שיפוט, שלפיה יוחדה הסמכות לבית המשפט המוסמך בתל אביב. על כן הורה על העברת הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום בתל אביב..." ביהמ"ש המחוזי שינה מקביעתו של בית משפט השלום, בקובעו, גם זאת: "...9. בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב הנה יצור כלאיים, שהרי הביצוע כפוף לזכותו של הנתבע להגיש התנגדות (והכול כמפורט בסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל). לפיכך, למגיש הבקשה ניתנה אפשרות להגישה בכל לשכת הוצאה לפועל, וזאת בדומה להגשתה של בקשה לביצוע פסק דין רגיל. אלא שבה בעת נקבעו כללים מיוחדים למקרה שבו מגיש הנתבע התנגדות. כללים אלו מפורטים בתקנה 109ב לתקנות ההוצאה לפועל, ש..." הנה כי כן, כללי הסמכות המקומית החלים על בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב, אינם מוסדרים בתקנות סדר הדין האזרחי, באשר חוק ההוצל"פ ותקנות ההוצל"פ הם בבחינת דין ספציפי המסדיר את כללי הסמכות המקומית השייכים. מן המקובץ הוא, שביהמ"ש המוסמך מקומית להיזקק לתובענה, יהא ע"פ בחירתו של המשיב (החייב) במקום הגשת ההתנגדות, ובלבד- שהגישה באחד משני המקומות המותרים, ע"פ הוראותיה של תקנה 109ב(ב) בתקנות ההוצאה לפועל: בלשכת ההגשה (בענייננו, תל אביב) או "...ללשכה שליד בית המשפט שאליו ניתן היה להגיש את הבקשה לביצוע התביעה כתובענה לפי תקנות סדר הדין, אלמלא הוגשה ישירות לביצוע בהוצאה לפועל לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק..." בקשת המבקשת נדחית אפוא, מפני הוראות הדין. הדיון הקבוע בפני זה מכבר, יתקיים במועדו. המבקשת תישא בהוצאות המשיב לשכ"ט עו"ד, בסך 1,000.00₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לפירעון בפועל. סמכות מקומיתהוצאה לפועל