1. זוהי תביעה שכנגד אשר הגישה הנתבעת כנגד התובעת בסכום של 250,000 ₪. 2. בתביעה העיקרית מטעם חברת אריה לביטוח בע"מ ניתן פסק דין ביום 2.8.05 על פיו חוייבה התובעת שכנגד פרי ירוחם חברה לרכב בע"מ בתשלום חוב דמי פרמיה לכלי רכב ודמי השתתפות עצמית עבור ביטוחים שערכה אצל זו לצי רכביה בסך כולל של 315,927 ₪. 3. כן נקבע בפסק הדין כי התביעה שכנגד שהוגשה על סך 250,000 ₪ תידחה. 4. ביום 24.1.07 נקבע בפסק דין בערעור בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 2963/05 אותו הגישה פרי ירוחם בע"מ, הנתבעת והתובעת שכנגד, כי הערעור שהוגש יתקבל חלקית כנגד פסק הדין בתביעה שכנגד בלבד, הצדדים יוכלו לטעון בעניין זה ובית המשפט יתבקש להשלים פיסקו בעניינים שיועלו ע"י המערערת. 5. הוסכם ע"י הצדדים ביום 13.6.07 כי הללו יגישו סיכומים משלימים בהיקף של עד 5 עמודים, אשר הוגשו. 6. בתביעה העיקרית נדונה תביעת התובעת לקבלת דמי פרמיות ביטוח לרבות דמי השתתפות עצמית בגין ביטוח צי הרכב של הנתבעת - והתביעה התקבלה על יסוד הראיות המפורטות שהוצגו בפני על ידי חברת הביטוח. (להלן: "חברת הביטוח"). 7. התובעת שכנגד גורסת כי לחברת הביטוח לא מגיע דבר בתביעתה העיקרית שכן מגיעים לה "תגמולי ביטוח" - ו"דמי חלוקת רווחים" בסכום כולל של 608,143 ₪. (להלן: "פרי ירוחם"). 8. פרי ירוחם טוענת כי יש לשלם לה "תגמולי ביטוח" בסכום של 360,867 ₪, אולם טענתה זו הינה בבחינת תרתי דסתרי בהתייחס לקביעתי העובדתית כי חברת הביטוח הפיקה בין השנים 1999 - 2001 רשימות חיובים וזיכויים בגין פרמיות אשר התקבלו מעת לעת והנתבעת שילמה חיוביה על פי פירוט המחשב בלא לחלוק כלל ועיקר על אופן החישוב ותוצאותיו. 9. כמו כן, התדפיסים אשר הוצאו על ידי חברת הביטוח ממחשביה הינם בעלי מעמד של "רשומה מוסדית" כפי הגדרתה בסעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971,כמפורט בפסק הדין בתביעה העיקרית בסעיף 62 לו. 10. הניסיון ליצוק כיום לדיווחים שוטפים אלה, האמינים עלי שכן הפקתם נעשתה, בין השאר, כ"רישום של האירוע נשוא הרשומה בסמוך להתרחשותו", בלא שהתובעת שכנגד חלקה עליהם ולו פעם אחת בכתב או בעל פה בזמן אמת, הינו, לטעמי, ניסיון נעדר תום לב בכוונה לאיין את תביעת חברת הביטוח, הלגיטימית והצודקת, אשר סיפקה ביטוח לצי כלי הרכב של פרי ירוחם מספר שנים. 11. ניסיון שכזה עומד בניגוד לכללים הגלומים בסעיפים 12 ו - 39 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג - 1973, שהינם כללי על להתקשרות צדדים בחוזה כלשהו, וביתר שאת, בחוזה למתן שירותי ביטוח: "12. תום לב במשא ומתן (א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. (ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10,13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 2, יחולו בשינויים המחוייבים." "39. קיום בתום לב בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה. " 12. לעניין זה ראה ע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, תק - על 2007 (3), 4244, מיום 17.9.07, כדלקמן: "כידוע, סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע את חובתו של צד לחוזה לקיים חיובים הנובעים מהחוזה ולהשתמש בזכויות הנובעות ממנו בדרך מקובלת ובתום-לב. בבסיס עומדת החובה הקבועה בסעיף 39, אף כי תחום תחולתה וגבולותיה אינם קבועים מראש, והם נבחנים בכל מקרה לגופו." עוד ראה: ע"א 2239/06 אילן אמיר חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' עיריית הרצליה, תק-על 2007(4), 3072 מיום 28.11.07, כדלקמן: "עקרון תום הלב - כעקרון כללי - מורה כי "השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר". גרימת עיכובים בלתי סבירים בהשלמת החוזה עשויה להוות חוסר תום לב בקיום חוזה והפרה של החוזה. אין הכרח בקיום הוראה מפורשת בחוזה כדי להביא לתוצאה זו. ודוק: לא עצם היעדרה של הוראה מפורשת בעניין זה בחוזה מהווה חוסר תום לב. חוסר תום הלב טמון בפגיעה בהצלחתו של החוזה שתוכנן ובאינטרסים של הצד השני." כן ראה: ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' זלמה וינבלט, תק-על 2007(3), 4539 כדלקמן: "החובה לקיים חוזה בתום לב ובדרך מקובלת, חובה הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), בדומה לחובה לנהוג כך במסגרת משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, לפי סעיף 12(א) של החוק הנ"ל, חלה על כל אדם, בין אם הוא עושה כן בשמו ובין אם עושה כן עבור אחר. "הצד" שעליו חלה החובה האמורה יכול שיהיה לא רק "הצד" לכריתת החוזה, אלא גם הצד לניהול המשא ומתן, והיותו שלוחו של אחר, אינה פוטרת אותו מחובה זו." כן נקבע בע"א 391/80 לסרסון נ' שיכון עובדים, פ"ד לח(2)237 , 263 : "...עקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים בא להורות על קיומו וביצועו של חיוב מחיובי החוזה בדרך עשית הישר והטוב ומתוך רצון לקיים את כוונתם של הצדדים לחוזה לפי רוחו של החיוב ולא רק לפי אותיותיו הטכניות והפורמליות, שבהן הוא נוסח..". עוד ראה בספרה של גבריאלה שלו, "דיני חוזים", מהדורה שניה, בעמ' 59 כדלהלן: "במישור זה של תחולת עקרון תום-הלב, המעוגן פורמלית ברישא של סעיף 39, מחויב כל צד לחוזה לפעול בחריצות ובהגינות להגשמת כוונתם המשותפת של הצדדים, בהתאם לרוח העסקה ותוך שיתוף פעולה עם הצד האחר והתחשבות באינטרסים שלו." ובהמשך נקבע: "אבן-הבוחן להכרעה בשאלה אם צד המפעיל את זכותו החוזית פועל בחוסר תום-לב, היא אם אותו צד נהג בדרך של התחכמות, תחבולה והכשלת הצד שכנגד." 13. לפיכך, אין כל בסיס לטענה כי לתובעת מגיעים "תגמולי ביטוח" בסכום כולל של 360,867 ₪ והתביעה שכנגד לעניין זה נדחית. 14. התובעת שכנגד מוסיפה רכיב נוסף של דרישה ל"חלוקת רווחים", אולם זו לא שילמה אגרה על תביעתה שכנגד בכלל - ועל תוספת הסכומים דנן שהוספה לתביעתה שכנגד - בפרט. 15. יתר על כן, דרישתה לפריט תביעה זה אינה מסויימת בנקיבת סכום כספי - וכל שעשה בא כוחה הוא ציון של דרישה חדשה כדי הסך הכולל של 608,143 ₪ בפתח סיכומי ההשלמה, דבר עליו לא חזר בגוף סיכומים אלה. 16. כל שצויין בסיכומים אלה הינו דרישה "למסור לפרי דין וחשבון כספי על הרווחים שהופקו מעסקת הביטוח" - דרישה שאין עימה מסויימות לעניין הסכום הנתבע. 17. עוד אוסיף, כי נציגה של פרי ירוחם, מר חסון, הודה בחקירתו הנגדית כי אינו יודע אם כלל קיים רווח - ואם כן, מהו, וכן הודה שבתקופת הביטוח לא דרש דבר וחצי דבר ולא פנה בכל עניין הנוגע ל"רווח" אל חברת הביטוח. (ראה: פרוטוקול עמ' 39 שורות 16-11; עמ' 34 שרות 10-15 ועמ' 34 שורות 22-24). 18. אשר על כן, מטעמים מצטברים אלה, נדחה אף רכיב זה של התביעה שכנגד. 19. בשולי הדברים ייאמר, כי לגישתי, אין לקבל כנותה של פרי ירוחם בהגשת ההליך דנא - ומהלך זה נראה שנעשה אך ורק כדי להימנע מלשלם החוב למבטחת - או מלעכב תשלומו, דבר שצלח בידה. 20. לפיכך, נדחית התביעה שכנגד. התובעת שכנגד תישא בהוצאות הנתבעת שכנגד בסך של 15,000 ₪ בתוספת דמי מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. קיום חוזהעורך דיןחוזהתום לבמקרקעין