החייב הגיש בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. הכנ"ר מתנגד לבקשה . נימוקי ההתנגדות : נגד החייב התנהל הליך קודם - פש"ר 247/06. בקשתו הקודמת נדחתה בפסק דין מיום 11/8/09 כשבית המשפט מציין כי החייב ניצל לרעה באופן בוטה את הליך הפש"ר. על כן, קיים בעניינו של החייב פס"ד חלוט, מעשה בי-דין, וזאת בכל הנוגע לחובותיו שנוצרו עד ליום מתן צו הכינוס בהליך הקודם. הבקשה הנוכחית מתייחסת לאותם חובות. בניגוד לטענת החייב, ההליך הקודם לא בוטל רק בשל התנהלות שלא בתום לב במהלך ניהול ההליך, אלא גם בשל יצירת החובות. תגובת החייב: מאז ההליך הקודם לא יצר החייב חובות חדשים. כיום הוא עובד ומשתכר סך של 3,700 ₪ לחודש. אחת הסיבות לדחיית בקשתו הקודמת היתה אי שיתוף פעולה בינו לבין בא כוחו. הנסיבות השתנו באופן המצדיק פתיחת הליך חדש. בניגוד לטענת הכנ"ר, החייב פעל בתום לב, לעניין התקופה שקדמה להגשת בקשתו וביצירת חובותיו. החייב נתן בחקירתו אז בפני המנהל המיוחד והכנ"ר הסבר מניח את הדעת לסיבת היווצרות חובותיו. דיון : לצורך החלטה בבקשה, יש לבחון את סיבת דחייתה של הבקשה הקודמת. האם אכן החייב פעל בתום לב, כטענת בא כוחו. בפסה"ד מיום 11/8/09 בתיק פש"ר 247/06 מציין בית המשפט כי עמדת הכנ"ר שביקש לדחות את בקשת החייב להכרזה ניתנה מאחר והחייב לא שיתף פעולה עם הכנ"ר ולא התייצב לחקירה כמתחייב מהוראות הפקודה. החייב גם לא התייצב לדיון שנקבע. ניתנה לחייב ארכה, לפנים משורת הדין, כדי שיסיר את מחדליו, אלא שהחייב שוב לא התייצב לחקירה במשרדי הכנ"ר ולא שילם את עיקר תשלומיו. בסופו של דבר, התייצב החייב בפני המנהל המיוחד. בחקירתו מסר החייב גרסה הסותרת את הצהרותיו באשר לעבודה ולהכנסה שלו ושל אשתו. בית המשפט מציין כי בדוח המנהל המיוחד ובעמדת הכנ"ר ישנן טענות כבדות משקל כנגד התנהלותו חסרת תום הלב של החייב הן בדרך יצירת החובות והן בהתנהלותו לאחר מתן צו כינוס הנכסים. החייב פיגר בתשלומים, לא הגיש דוחות מגובים באסמכתאות. החייב ייסד חברה אחר חברה. את החברה האחרונה ייסד על שם אשתו לאחר שהוכרז כמוגבל באמצעים ומכאן חוסר תום הלב במהלך יצירת החובות. החייב עובד ואינו מדווח על הכנסותיו ולא שיתף פעולה. גם בהליך הקודם טען החייב כי התנהלותו לאורך כל הדרך היתה התנהגות בתום לב. מסקנתו של בית המשפט בהליך הקודם היא שהחייב לא שיתף פעולה, לא מילא אחר הוראות הפקודה, לא עמד בצו התשלומים ודרך התנהלותו מעידה על ניצול לרעה של הליך הפש"ר. קיימים ספקות ממשיים בנוגע להתנהלות העסקית של החייב בעבר ובהווה. גרסת החייב באשר לנסיבות הסתבכותו מעלה חשש ממשי שהוא התנהל בחוסר תום לב. החייב ניהל עסק עצמאי וכשנקלע לחובות כבדים בחר להקים חברה חדשה כדי להעמיד את נושיו בפני שוקת שבורה. גם החברה הנוספת צברה חובות וגרמה לפגיעה בנושים נוספים. לאחר מכן, הקים החייב חברה שלישית על שם אשתו והצהיר כי הוא עובד שכיר, וכל זה במטרה לרמות ולהציג מצג שווא בפני צדדי ג'. בדיעבד התברר שהחייב הוא זה שניהל את החברה שעל שם אשתו, כשבכל פעם החייב נטל על עצמו התחייבויות וערבויות תוך יצירת חובות חדשים. בית המשפט מצא חומרה מיוחדת בעובדה שהתבררה שהחייב המשיך להפעיל את העסק - מסגרייה, למרות צו הכינוס. בית המשפט הגדיר התנהגות זו כ"חוסר תום לב משווע" בניהול ההליך. בנוסף לכך החייב הורשע בפלילים, בין היתר, באי הגשת דוחות מלאים למע"מ. חלק ניכר מהחובות הן לשלטונות המס ובדין קדימה. הלכה היא כי יש לבחון בקשות חוזרות בהליך פש"ר באופן מדוקדק. אינני מקבל את טענת הכנ"ר כי קיים מעשה בי-דין החוסם את הדרך בפני בקשה חוזרת. על פי הוראות הפקודה אין מניעה עקרונית שחייב, שבקשתו להכרזת פשיטת רגל נדחתה, יגיש בקשה דומה בסמוך לאחר מכן ואף בקשה שנייה ושלישית. סימן ג' לפקודה אף נועד להסדיר את היחס שבין ההליכים השונים. עם זאת, שימוש חוזר בהליך פש"ר מיועד בראש ובראשונה למצב שבו החובות החדשים של החייב נוצרו לאחר ההליך הראשון. לעומת זאת, במקרה בו הליך הפש"ר בוטל בשל פגמים שנמצאו בהתנהלות החייב, אם ביצירת החובות ואם במהלך ניהול ההליך, אין לאשר לחייב להעלות את אותן טענות שהעלה בהליך הקודם שבוטל בשל חוסר תום ליבו. על כן, על אף שההחלטה לביטול הליך פש"ר איננה יוצרת מחסום דיוני, הזכות להגיש בקשה חדשה מותנית בהצגת נסיבות חדשות המצדיקות שינוי מההחלטה הראשונה. חייב שההליך כנגדו בוטל בשל יצירת חובות שלא בתום לב, יתקשה להראות שינוי נסיבות אשר בגינן יש לשנות את ההחלטה כעת, אלא אם התגלו ראיות חדשות באשר לאופן יצירת החוב, או שחל שינוי נסיבות משמעותי, כדי שבקשתו תידון שנית, שאם לא כן, עלול להיווצר מצב שבו חייב יפנה שוב ושוב בבקשות חדשות ובדרך זו ליהנות מתקופות חסד נוספות של עיכוב ההליכים ללא הצדקה. במקרה כאן, ישנן קביעות מפורשות של בית משפט בדבר חוסר תום לב "משווע" של החייב גם במהלך ניהול ההליך וגם בדרך יצירת החובות, בניגוד לנטען על ידי החייב כאן. הסבריו של החייב לא הניחו את הדעת, ולא כנטען על ידי בא כוחו. התנהלותו היתה חסרת תום לב, אי שיתוף הפעולה מצד החייב לא היה רק מול בא כוחו דאז, אלא גם מול הכנ"ר. ב"כ החייב טען כי יש שינוי נסיבות בכך שכעת החייב עובד ומשתכר, אך אין זו נסיבה חדשה שכן יש קביעה מפורשת שגם אז עבד החייב והשתכר אלא שלא דיווח על הכנסותיו. העובדה שהחייב לא יצר חובות חדשים איננה "נסיבה חדשה" המצדיקה פנייה חוזרת. החייב לא עמד בנטל המוטל עליו לשכנע כי חל שינוי נסיבות, וודאי לא חריגות כאלה המצדיקות קבלת בקשתו. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה. אני מחייב את החייב לשלם את הוצאות הכנ"ר בסך של 2,500 ₪ [כולל]. תום לב