1. התביעה נשוא פסק דין זה עניינה תשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה. 2. יאמר מיד, כי בתביעה ביקש התובע תשלום פיצויי פיטורים לתקופת עבודה המסתיימת לכל המאוחר בחודש ינואר 2005, בעוד שהתביעה הוגשה באמצע חודש מאי 2007. אשר על כן ועל פני הדברים, התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה ודינה להידחות בפתח הדברים. 3. בכתב התביעה טען התובע כי החל את עבודתו אצל הנתבעת בחודש מאי 2002. התובע טען עוד, כי בחודש דצמבר 2004 הודיעה הנתבעת לתובע על פיטוריו, החל מיום 2.1.05. אשר על כן ביקש התובע תשלום פיצויי פיטורים לתקופת עבודה של 28 חודשים (מחודש מאי 2002 ועד דצמבר 2004) לפי שכר של 3,335 ₪ ובסה"כ סכום בסך של 7,781 ₪. 4. עוד טען התובע כי לא ניתנה לו הודעה מוקדמת, בת חודש לה הוא זכאי על פי חוק ומכאן תביעתו לדמי הודעה מוקדמת בסך של 3,335 ₪. 5. בכתב התביעה הוסיף התובע וטען, כי היה זכאי ל-14 ימי חופשה לכל שנת עבודה בשירות הנתבעת. בכתב התביעה סיפר התובע כי ניצל את זכותו לחופשה בתשלום בהיקף של 17 ימים ולפיכך הוא מבקש דמי פדיון חופשה בסכום בסך של 2,589 ₪. 6. כן טען התובע, כי הוא זכאי ליתרת קצובת הבראה בהיקף של 10.5 ימי הבראה, לפי תעריף של 306 ₪ ליום הבראה ובסה"כ לסכום בסך של 3,213 ₪. 7. לבסוף תבע התובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, תביעה שכאמור נדחתה ברישא לפסק דין זה. 8. לטענת הנתבעת דין התביעה להידחות על כל חלקיה. לעניין זה טענה הנתבעת, כי התובע עבד בשירותה בשתי תקופות: מיום 26.5.02 ועד ליום 8.1.04 ושוב מיום 22.4.04 ועד ליום 22.10.04. הנתבעת טענה עוד, כי בסיום כל אחת משתי תקופות העבודה התפטר התובע מיוזמתו בדרך של זניחת מקום העבודה. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת, כי יש לדחות את תביעת התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. 9. לטענת הנתבעת שילמה הנתבעת לתובע חופשה ביתר ובסה"כ יצא התובע ל-27 ימי חופשה בתשלום וכן שולמה לו קצובת הבראה בהיקף של 9 ימי הבראה. משכך גורסת הנתבעת, כי אין ממש בתביעת התובע לדמי פדיון חופשה ולקצובת הבראה ודינן להידחות. 10. את הדיון בתביעת התובע על עילותיה השונות, מבקש אני לפתוח בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים. 11. אין חולק כי התובע התחיל את עבודתו בנתבע ביום 26.5.02. ראה: סעיף 1 לתצהיר התובע; סעיף 4.2 לתצהיר מנהל הנתבעת, מר מלכא יצחק. 12. עוד מוסכם על הצדדים, כי בפועל התובע לא עבד מתחילת ינואר 2004 ועד לסוף חודש אפריל 2004. ראה: סעיפים 3 ו-4 לתצהיר התובע. 13. לבסוף מוסכם על הצדדים, כי בפועל הפסיק התובע לעבוד בשירות הנתבעת, בסוף אוקטובר 2004. 14. לעובדות המפורטות לעיל שאינן במחלוקת יש להוסיף, כי החודש דצמבר 2004 התייצב התובע לעבודה ובאותו מעמד נמסר לו מכתב פיטורים בו נאמר כי: "צר לנו להודיעך כי עקב צמצומים בחברה, אנו נאלצים להפסיק את עבודתך אצלנו. מכתב זה בתוקף החל מיום ה-02/01/05." 15. מקובלת עלי גרסתו של התובע לפיה נעדר מהעבודה בתקופה שמינואר 2004 ועד 22.4.04 - בעקבות חופשה כפויה ללא תשלום בהוראת הנתבעת. חופשה שאין בה כדי לנתק את יחסי עובד מעביד בין הצדדים. גרסה המקבל חיזוק בעדותו של חבר לעבודה, עד התובע, מר אלעטאונה חמאדן. ראה: עדותו של מר אלעטאונה חמאדן, עמ' 7 לפרוטוקול מיום 10.2.08 שורות 4-5; ובאותו עמוד שורות 28-31. 16. מסקנה המקבלת אישוש נוסף בעובדה כי תלושי השכר שהוצאו לתובע באפריל 2004 מציינים את מועד תחילת העבודה, כחודש מאי 2002. דהיינו, כי קיים רצף בין תקופת העבודה שלפני ינואר 2004 לתקופת העבודה שלאחריה, כטענת התובע. כאן אוסיף, כי אין בידי לקבל את ההודעה שהגישה הנתבעת לאחר מועד ההוכחות, לה מצורף מכתבה של מנהלת החשבונות על טעות בתלושי השכר המציינים את תחילת מועד העסקתו של התובע כמאי 2002. זאת משלא נחקר בעל המכתב על האמור שם. 17. עוד יש להוסיף, כי לטענת הנתבעת היעדרויותיו של התובע קיבלו ביטוי במכתב תלונה מחודש מאי 2004. מכתב אשר צורף לתצהיר עדות ראשית של מנהל הנתבעת מר מלכא יצחק. לשיטתי מכתב האזהרה ממאי 2004 רק מחזקת את טענתו של התובע על העסקה רצופה, שעה שהמכתב מתייחס לכל תקופת העבודה שעד מועד הוצאת המכתב, סוף מאי 2005, כתקופת העסקה אחת. 18. אישורי המחלה שהציג התובע המתייחסים לחודש נובמבר 2004, כמו גם מכתב הפיטורים שהוציא הנתבע במהלך דצמבר 2004 - יש בהם כדי לסתור את טענת הנתבעת לפיה הופסקו יחסי עובד מעביד בין הצדדים באוקטובר 2004, עם התפטרותו של התובע אשר זנח את מקום העבודה. 17. בהקשר זה רק אוסיף, כי הסבריו של מנהל הנתבעת לפיהן הוצא מכתב הפיטורים לבקשת התובע מתוך כוונה לסייע לאחרון למצוא עבודה חלופית בענף החשמלאות, הן בלשון המעטה בלתי משכנעים. 19. יוצא מכאן כי יש לקבל את טענת התובע לתקופת עבודה אחת המתחילה בחודש מאי 2002 והמסתיימת בפיטוריו בחודש דצמבר 2004. תקופת עבודה במהלכה יצא לחופשה ללא תשלום של כ-4 חודשים, בתחילת שנת 2004 ובסיומה פוטר לאחר שהתייצב לעבודה בחודש דצמבר 2004, לאחר כחודש היעדרות עקב מחלה שלו עצמו ועקב מחלת בנו. 20. לפיכך זכאי התובע לפיצויי פיטורים על פי החישוב כאמור: א. התובע הועסק בהיקף משתנה מידי חודש ומכאן שיש לחשב את שכרו לצורך תשלום פיצויי פיטורים, על פי ממוצע השכר בחודשים בהם עבד. משלא צירפו הצדדים נתוני שכר המתייחסים לכל תקופת העסקתו של התובע, את השכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים, יש לקבוע על בסיס השכר לשנה האחרונה לעבודתו של התובע (החודשים: מאי עד אוקטובר 2004 ויולי עד דצמבר 2003) בסכום של 2,500 ₪ לחודש. ב. כאמור לעיל, בפועל עבד התובע מסוף חודש מאי 2002 ועד לאמצע ינואר 2004 - סה"כ 19.5 חודשים; ושוב מסוף אפריל 2004 ועד אוקטובר 2004 כולל - סה"כ 6 חודשים. דהיינו, 25.5 חודשים. ג. מכאן שזכאי התובע לפיצויי פיטורים בסכום של 5,312 ₪. 21. לסיומו של פרק זה, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 5,312 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.1.05. 22. כאמור לעיל פוטר התובע ביום חזרתו לעבודה, בחודש דצמבר 2004. לעניין זה אין מחלוקת כי על אף ומכתב הפיטורים מיום 14.12.04 קובע כי הפיטורים נכנסים לתוקף ביום 2.1.05, הרי שבפועל התובע לא הועסק בתקופת ההודעה המוקדמת המצוינת במכתב הפיטורים. 23. לפיכך זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת בגובה השכר החודשי הממוצע, בסך של 2,500 ₪ לחודש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.05. 24. כבר בכתב התביעה הודה התובע כי הוא ניצל את זכותו לחופשה בתשלום בעבור 17 ימי חופשה. ראה: סעיף 9.ג' לכתב התביעה. בסיכומיו הוסיף התובע והודה בקבלת דמי חופשה בגין 21 ימי חופשה. ראה: סעיף 11.ג' לסיכומיו של ב"כ התובע. 25. בנוסף לאמור טוענת הנתבעת, כי שילמה לתובע דמי פדיון חופשה בעבור 6 ימי חופשה בחודש מאי 2005. ראה: תלוש שכר לחודש מאי 2005; צילום שיק התואם את תלוש השכר האמור, המצורפים להודעה מיום 2.4.08. 26. יצוין כי טענת הנתבעת על תשלום דמי פדיון חופשה במהלך חודש מאי 2005, קיבלה ביטוי בתצהיר עדות ראשית של מנהל הנתבעת, עליו לא נחקר האחרון. 27. בנסיבות הללו מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי לא נותרה יתרת חובה לתשלום דמי פדיון חופשה, ביחס לתקופת העסקתו של התובע בשירותה של הנתבעת. 28. מנתוני תלושי השכר לשנה האחרונה לעבודתו של התובע עולה כי התובע הועסק ב- 75% משרה. מכאן שעבור תקופת עבודה של 25.5 חודשים בהם עבד התובע בפועל בשירותה של הנתבעת, זכאי האחרון לתשלום קצובת הבראה בהיקף של 8.25 ימי הבראה, לפי חישוב של 5 ימי הבראה לשנה הראשונה (במשרה מלאה) ו-6 ימי הבראה בשנה השנייה (להעסקה במשרה מלאה). 29. כבר בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית הודה התובע כי קיבל תשלום המתייחס לזכותו לקצובת הבראה, בהיקף של 2.5 ימי הבראה. מתלוש השכר לחודש מאי 2005 עולה כי התובע קיבל תשלום על חשבון זכותו לדמי הבראה, סכום נוסף 1,989 ₪, המתייחסים לקצובת הבראה של 6.5 ימים. סה"כ שולמה לתובע קצובת הבראה עבור 9 ימי הבראה. 30. יוצא מכאן כי לתובע שולמה מלוא קצובת ההבראה לה היה זכאי והתביעה בעילה זו נדחית. 31. סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסכום בסך של - 5,312 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך של 2,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.05. משהתקבלה התביעה בחלקה, תשלם הנתבעת הוצאות התובע בסך של 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 32. הערעור על פסק דין זה הוא ברשות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. דמי חופשה שנתית