הנשיא (גולדברג): 1. המשיב (להלן - העובד) שימש כמנהל מחלקת החינוך אצל המערערת (להלן - המועצה), ומשנתגלעו חילוקי דעות בינו לבין יו"ר המועצה, שאין קום לפרטם בהליך זה, ביקש יו"ר המועצה לפטרו. נציגות העובדים במועצה התנגדה לפיטורים, ועניינו של העובד הועבר להחלטת ועדה פריטטית של ארגון המועצות האזוריות (של ההתיישבות העובדת) והסתדרות הפקידים. הוועדה הפריטטית קיימה שתי ישיבות, האחת ביום 30.4.1981, והשניה ביום 28.6.1987. כעולה מפרוטוקול הישיבה הראשונה, עמדה על סדר יומה של הוועדה דרישה לפיטורי העובד. הוועדה, בישיבתה השניה, החליטה כדלקמן: "לאחר שהוועדה מיצתה את הבירורים האפשריים, באה לידי מסקנה שנוצר נתק בין העובד לממונים עליו. ובהתחשב בתפקידו של העובד מחליטה הוועדה שהחבר עופר ישראלי יצא לחופשה ללא תשלום שתתחיל ב-1.7.1987 ותסתיים ב-31.3.1988. הוועדה תיתן את ברכתה לכל הסדר שאליו יגיעו הצדדים בתקופת החופשה האמורה". 2. המשיב עתר לבית-הדין האזורי נגד החלטת הוועדה, וזה החליט: "בהסכמת הצדדים יסכמו הצדדים בנקודה משפטית אחת בלבד, האם הוועדה הפריטטית היתה מוסמכת להחליט על הוצאת התובע לחופשה ללא תשלום כשמוסכם על הצדדים, שהמחלוקת שהועברה לדיון בוועדה הפריטטית היתה, האם לאשר את פיטורי התובע אם לאו. הצדדים גם יתייחסו בסיכומים אלה לשאלה, האם יהיה זכאי התובע לפיצויי הלנה, אם ייפסק שהחלטת הועדה הפריטטית ניתנה שלא כדין". 3. בית-הדין האזורי, לאחר שעיין בסיכומי הצדדים בנושא שעמד להכרעתו, החליט שלמעשה יש לראות באותה חופשה כפויה בלא תשלום, "השעיה", ועל השעיה כזו אין ועדה פריטטית מוסמכת להחליט, לכן, משחרגה הוועדה מסמכותה, בטלה החלטתה; כתוצאה מכך חייב בית-הדין את המועצה לשלם לעובד את שכרו בגין אותה תקופה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, אך בלא פיצוי הלנה. 4. המועצה בערעורה, טוענת כי הוועדה הפריטטית הייתה מוסמכת להחליט כאשר החליטה, מאחר שמדובר ב"אופצית ביניים במטרה להביא הצדדים לידי הסדר ולהימנע מהחלטה על פיטורים", כי אין לראות בהחלטה "השעיה", ואף אם טעתה הוועדה, מן הדין היה להחזיר את העניין אליה, על מנת שתיתן החלטה חדשה. עוד טענה המועצה, כי לא כדין חוייבה בהוצאות, מאחר שההחלטה נשואת הדיון, לא הייתה שלה, אלא של הוועדה הפריטטית. העובד הגיש ערעור שכנגד, ובו הלין על כי בית-הדין האזורי לא פסק לו פיצוי הלנת שכר, וכי סכום ההוצאות שנפסק, אינו עומד בכל יחס לשלביו הרבים של ההליך המשפטי ולהוצאותיו המשפטיות. נדון בטענות הצדדים כסדרן. 5. על הצדדים חלה חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות והמועצות האיזוריות (להלן - החוקה) שהיא הסכם עבודה קיבוצי (וינטראוב-פסטרנק [3] 12.1.8), ועל פיה מוסמכת הוועדה הפריטטית הפועלת מכוח סעיף 84 לחוקה, לדון ולהחליט על פיטורי עובד. באין הסכמה בין הצדדים (סעיף 70 לחוקה), ולהחליט על שלילת פיצויי פיטורים אם פוטר העובד בעילות שונות המפורטות בסעיפים 73,74,75 לחוקה. 6. המועצה לא דרשה לפטר את העובד, בשל טענות המנויות בסעיפים 73-75 לחוקה, אלא מחמת "משבר אמון בין ראש המועצה והנהלתה לבין מנהל מחלקה [המשיב] והיות ונראה לנו שהקרע לא ניתן לאיחוי" (דברי מר איתן בן שאול בישיבת המועצה מיום 31.3.1987). 7. בית-דין זה פסק: "הוועדות הפריטטיות הן יציר כפיהם של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, ובתור שכאלה - משקלן רב, ובית-הדין, אשר לו הפיקות השיפוטי על פעולתן, יתן להחלטותיהן נפקות מלאה, כל עוד מילאו אחר כללי הצדק הטבעי ולא חרגו מהסמכות שהוקנתה להן בהסכם שהקימן (דב"ע מה/30 - 3 [1], בע' 230). לא נותר לנו איפוא, אלא לבדוק אם מילאה הוועדה אחרי כללי הצדק הטבעי, ואם לא חרגה מסמכותה. אשר לכללי הצדק הטבעי - לא על אלה תיפול החלטתנו, אף כי מוצאים אנו לנכון להעיר, כי על פניו נראה שדיוני הוועדה היו בלתי תקינים. אנו קובעים זאת על יסוד עדותו של אחד מחברי הוועדה, מר בנימין כהן, אשר אמר (בישיבה מיום 8.7.1990) בבית-הדין: "במקרה הזה הייתה תביעה של המועצה האזורית לפטר את עופר. היו נימוקים לעובד נגד הפיטורים. הנושא נבדק על ידינו על ידי שמיעת העדים בנפרד וביחד" (ההדגשה הוספה). אין צורך להרחיב את הדיבור על כך שדרך זו של ניהול וערה פריטטית אינה תקינה. 8. דינו של הערעור להיחתך בשאלה האם חרגה הוועדה מסמכותה, אם לאו. הוצאת עובד בלא הסכמתו לחופשה ללא תשלום, מה עוד שמדובר בפרק זמן ארוך של 9 חודשים, אינה מעוגנת בהסכם הקיבוצי (החוקה), ולמיטב ידיעתנו אף לא בהסכם קיבוצי אחר כלשהו. אמנם, ניתנה לוועדות פריטטיות, במקרים הראויים, הסמכות להפסיק עבודתו של עובד בלא תשלום, לפרקי זמן (ראה למשל סעיף 53 להסכם הקיבוצי הכללי, תקנון עבודה שבין התאחדות התעשיינים וההסתדרות הכללית (וינטראוב-פסטרנק [3] פרק 992.1; גולדברג-האוזמן [4], בע' 25-23)), אולם במה דברים אמורים? רק בעונש על עבירת משמעת חמורה. במקרה דנא, היה על הוועדה הפריטטית להחליט אם מוצדקת דרישת המועצה לפטר את העובד, אם לאו; אולי אין לנו צורך לקבוע מסמרות בשאלה, האם הייתה הוועדה מוסמכת להחליט על העברתו של העובד לתפקיד אחד, אך לבטח לא הייתה רשאית להחליט כאשר החליטה. הוצאת עובד בעל כרחו לחופשה ללא תשלום, אמנם משעה את חוזה העבודה (דב"ע לה/6 - 2 [2], בע' 110), אך אין היא "השעיה" במובן המשפטי המקובל של המלה (מ' גולדברג [5], "ההשעיה בהליכים משמעתיים"), ומכאן שלא דייק בית-הדין האזורי שעה שקבע שהעובד הושעה. העולה מהאמור הוא, כי צדק בית-הדין האזורי במסקנתו כי הוועדה הפריטטית לא הייתה רשאית להחליט כפי שהחליטה, ומכאן שחרגה מסמכותה, והחלטתה בטלה. 9. מכאן, לטענתה החלופית של המועצה, על פיה היה על בית-הדין להחזיר אל הוועדה הפריטטית את עניינו של העובד, על מנת שתיתן החלטה המצויה בגדר סמכותה. אין לנו צורך בהליך זה להכריע בשאלה, אימתי מן הראוי להחזיר עניין לוועדה פריטטית. ברור הדבר, שבנסיבותיו של מקרה זה, שעה שחלפו למעלה מ-3 שנים מיום שנתנה הוועדה את החלטתה ועד למתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי, אין כל מקום להחזיר את העניין לוועדה, מה עוד שהעובד חזר לעבודתו בתום "חופשתו" הכפויה, בתפקיד אחר. 10. טענתה האחרונה של המועצה היא, כי לא היה זה מן הראוי להטיל עליה הוצאות שעה שפעלה על פי החלטה של ועדה פריטטית. טענה זו אין בה ממש. הכלל הוא, כי מי שזוכה בדינו זכאי להוצאות, תהא הסיבה לזכייתו אשר תהא, למעט במקרים חריגים. כך הדבר שעה שבית-משפט או בית-דין מאשר או מבטל פסק בוררים, וכך הדבר שעה שערכאת ערעור מבטלת פסק-דין של הערכאה הקודמת, על פיה פעל הצד המפסיד. אם בהוצאות משפט עסקינן, נתייחס אף לערעור-שכנגד של העובד בדבר שיעורן של ההוצאות שנפסקו לזכותו. שכר הטרחה שמשלם לקוח לפרקליטו הינו עניינו האישי, ואין בית-משפט, לרבות בית-הדין לעבודה, חייב להתחשב בו שעה שהוא שם את הוצאות המשפט. במקרה דנא, פסק בית-הדין את סכום ההוצאות המקובל בהתדיינויות מעין אלו, ואף אם המעיט, הרי טעותו של בית-הדין, אם הייתה כזו, אינה בהיקף שבו ערכאת ערעור נוהגת להתערב. 11. ומכאן לערעור שכנגד בעניין פיצוי ההלנה. הסעד הנתבע בבית-הדין האזורי היה הצהרתי, ופיצוי הלנה ראוי לפסוק אך ורק על סכום קצוב ולא על "הצהרה", על פיה חייב מעביד לשלם שכר לעובדו, שהרי פיצוי הלנה יכול להשתלם רק על סכום קצוב. המועצה תשלם למשיב, שלא היה מיצג, הוצאות הישיבה בסך של 200 ש"ח. חופשה ללא תשלוםדיני עבודה