1. לפנינו תביעתה של התובעת כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע" או "המל"ל") לדחות תביעתה דמי אבטלה בנימוק שהתובעת לא צברה תקופת אכשרה כנדרש על פי סעיף 161(א')(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). 2. אלו העובדות הנדרשות לענייננו: א. התובעת עבדה כמתמחה בלשכה לסיוע משפטי בירושלים מיום 01.03.2009 ועד ליום 28.02.2010. ב. התובעת שהתה בחופשה ללא תשלום 6 ימים במהלך תקופת עבודתה, יומיים בחודש 08.2009 וארבעה ימים במהלך 10.2009. ג. לא שולמו על ידי המעסיק דמי ביטוח בעד ימי החופשה ללא תשלום. ד. היום הקובע לעניין דמי האבטלה הוא היום הראשון בחודש בו התייצבה התובעת בלשכת התעסוקה קרי 01.03.2010 ה. על פי חישובי התובע עבדה התובעת 359 ימים מתוך 360 הימים הנדרשים (שנה מלאה פחות 6 ימי חל"ת), התובעת חולקת על אופן החישוב ועל תוצאתו. 3. דיון והכרעה סעיף 161(א')(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע את תקופת האכשרה שצבירתה מקנה לעובד זכות לקבל דמי אבטלה. "360 ימים בעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע" המחלוקת בענייננו נוגעת לשאלה האם ששת הימים במהלך חודשים 08.2009 ו-10.2009 בהם שהתה התובעת בחופשה ללא תשלום הם ימים בעדם היה על המעסיק לשלם דמי ביטוח והאם יש למנות ימים אלו כחלק מתקופת האכשרה. הצדדים מסתמכים שניהם על האמור בתקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א -1971 (א) עובד הנמצא בהסכמת המעביד בחופשה ללא תשלום לפחות חודש קלנדרי ובאותו זמן אינו עובד אצל מעביד אחר ואינו עובד עצמאי - חייב המעביד בתשלום דמי ביטוח במועדי התשלום כאמור בסעיף 353 לחוק, בעד תקופה שלא תעלה על שני חדשים קלנדריים רצופים שבהם היה המבוטח בחופשה כאמור. 3. עמדת התובעת היא שאין ליישם את הסעיף באופן דווקני אלא לפרשו על פי תכלית גמלת דמי אבטלה. לשיטתו היה המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח גם בששת הימים של החופשה האמורה ועל כן יש למנות אותם במניין ימי האכשרה. 4. הנתבע מצידו מדגיש את הרישא של סעיף זה, על פיה חובת התשלום חלה רק כאשר העובד שוהה בחופשה ללא תשלום לפחות חודש קלנדרי מלא. עוד מוסיף הנתבע כי המחוקק מנה בסעיף 162 לחוק עילות שבגינן לא ימנו ימים חסרים לתקופת האכשרה חופשה ללא תשלום אינה נמנית על עילות אלו. 5. מקריאת החוק והתקנות עולה אכן כי המעסיק חב חובת תשלום דמי ביטוח לעובד שנמצא בחופשה ללא תשלום לפחות חודש קלנדרי אחד, דרישה זו אינה מתקיימת בתובעת אשר שהתה בחל"ת כיומיים וחצי במהלך חודש 09.2009 וארבעה ימים נוספים בחודש 10.2009 וממילא לא טענה כי הייתה בחופשה כאמור במשך חודש מלא, על כן המעביד לא חב חובת תשלום דמי ביטוח בתקופת החופשה. כן לא נטען כי המעביד שילם בפועל דמי ביטוח בתקופת החופשה. מקובלת גם עמדת הנתבע לפיה לו רצה המחוקק לקבוע כי חופשה ללא תשלום שאינה עולה לכדי חודש קלנדרי תהיה אחת העילות החריגות המצדיקה קיצור תקופת האכשרה היה קובע זאת בסעיף 162 לחוק. לאור כל האמור צודק הנתבע בחשבו את מספר ימי האכשרה כפי שחישב, התובעת צברה 359 ימים במניין ימי האכשרה ועל כן לא קמה לה זכות לקבל דמי אבטלה. דין התביעה להידחות ללא צו להוצאות. חופשה ללא תשלוםדמי אבטלה