הנשיא סטיב אדלר פתח דבר המערערת, מורה לחקלאות, יצאה בשנת הלימודים תשנ"ג לשנת השתלמות, חופשה ללא תשלום, (להלן - "שבתון") שבסיומה פרשה פרישה מוקדמת לגמלאות. עם פרישתה פנתה המערערת למשיב (להלן - גם המוסד לביטוח לאומי) בתביעה לתשלום דמי אבטלה. תביעתה נדחתה, בנימוק, שלא צברה תקופת אכשרה כנדרש על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח - 1968 (כנוסחו אז) (להלן - החוק). בפסק דינו, אישר בית הדין האזורי את עמדת המוסד האמורה, ומכאן הערעור שבפנינו. 2.ואלה בתמצית, העובדות הצריכות לעניין: המערערת הועסקה על ידי משרד החינוך במשך 30 שנה, החל משנת 1957. בתום כל שש שנות הוראה, יצאה המערערת לשנת שבתון. בחודש ספטמבר 1992, יצאה המערערת לשנת שבתון אחרונה, בת 12 חודשים, שנמשכה עד לסוף חודש אוגוסט 1993. במהלך שנת השבתון קיבלה המערערת מענק השתלמות מאת "קרנות ההשתלמות לעובדי הוראה". בתום שנת השבתון, במהלך חודש ספטמבר 1993, פרשה המערערת פרישה מוקדמת לגמלאות, וזאת בגין מחלת מקצוע. מחלת המקצוע בה מדובר היא פגיעה משמש שנפגעה המערערת בהיותה מורה לחקלאות ונכותה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 10% נכות לצמיתות. עם פרישתה, פנתה המערערת למוסד לביטוח לאומי בתביעה לתשלום דמי אבטלה. תביעתה נדחתה בנימוק שלא צברה תקופת אכשרה כנדרש על פי החוק. בגין דחיית תביעתה על ידי המוסד לביטוח לאומי הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי. 3.ההליך בבית הדין האזורי בין הצדדים לא ניטשה כלל מחלוקת באשר לעובדות המקרה, ומשכך לא נדרש בית הדין האזורי (השופטת רות בהט; בל 53/94) לשמיעת ראיות ופנה הישר להכריע בשאלה האם צברה המערערת תקופת אכשרה, כנדרש בחוק. לאמור, האם המערערת צברה ימי עבודה בכמות מסוימת כמפורט בחוק, במשך שנת העבודה האחרונה או בשנה וחצי האחרונות ערב היווצרות העילה לדמי אבטלה. לאחר שמנה בית הדין האזורי את התנאים לקבלת דמי אבטלה, לרבות התנאי בדבר תקופת אכשרה, בא לכלל מסקנה כי המערערת לא צברה תקופת אכשרה כנדרש, ואף קבע כי כעולה מהמסמכים שהוצגו בפניו, בתקופה הרלוונטית לתביעה ובסמוך לתאריך הקובע, כלל לא שולמו על-ידי המערערת דמי ביטוח לאומי. 4.ואלה טענות הצדדים בערעור א.תמצית טענותיה של המערערת: שנת שבתון צריך שתוכר כתקופת אכשרה לצורך תשלום דמי אבטלה, באשר לדידה, מדובר בחופשה בשכר בה לא מתנתקים יחסי עובד - מעסיק והיא אף נחשבת לשנת וותק לצורך תשלום פנסיה. המערערת מציינת עוד כי היציאה לשנת שבתון, אחת לשבע שנים, היא חלק מנוהל עבודתו של כל מורה במשרד החינוך - נוהל שלמעשה אינו נתון לבחירה, ולא סביר כי תקופה זו לא תחשב כתקופת עבודה. ב.תמצית טענות המוסד לביטוח לאומי: החל מחודש נובמבר 1992, לאחר שמשרד החינוך הפסיק את תשלום דמי הביטוח בגינה, שילמה המערערת דמי ביטוח בעצמה במעמד של "עובד בחופשה ללא תשלום". ביטוח מן הסוג האמור, בו הייתה המערערת מבוטחת במרוצת 10 החודשים עד לתאריך הקובע, אינו כולל ביטוח בענף דמי האבטלה. לפיכך, המערערת לא צברה תקופת אכשרה עובר לתאריך הקובע, שהוא ה - 1.9.1993, כנדרש בחוק. הכרעה 5.המסגרת הנורמטיבית בתקופה הרלוונטית סעיף 127ג (א) לחוק (סעיף 160 לנוסח המשולב, תשנ"ה - 1995) שעניינו זכאות לדמי אבטלה מורה כי: "דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה...". סעיף 127 ד לחוק (סעיף 161 בנוסח המשולב, תשנ"ה - 1995) מונה שתי חלופות לתקופת אכשרה כדלקמן: "(1) 180 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, תוך 360 הימים בתכוף לתאריך הקובע;... (2) 270 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, תוך 540 הימים שקדמו לתאריך הקובע;...". בעניננו, אין מחלוקת כי 'התאריך הקובע' הוא ה - 1.9.1993, באשר המערערת התייצבה בשירות התעסוקה כמחוסרת עבודה במהלך חודש ספטמבר, 1993. 6.השאלה הניצבת להכרעתנו היא איפוא, האם יכולה תקופת השבתון של המערערת לבוא במנין ימי העבודה לצורך קביעת זכאותה לדמי אבטלה? התשובה לשאלה זו תיגזר מתוך נסיבות המקרה, קרי, מהותה של שנת השבתון בה מדובר כחופשה בתשלום או חופשה ללא תשלום וכפועל יוצא השעייתם של יחסי עובד-מעסיק בתקופת השבתון. 7.מהות המענק שהשתלם למערערת מאת קרן ההשתלמות לעובדי הוראה מהותו של שבתון מחד, לעומת מהותה של חופשה ללא תשלום מאידך, נידונו בהרחבה בפסיקת בית דין זה, כמו גם בפסיקת בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. העקרון הצריך לענייננו, והשזור כחוט השני בפסיקה הנוגעת לשנת שבתון, הוא זה הקובע כי היציאה לשנת שבתון אינה יציאה לחופשה ללא תשלום, כי אם יציאה לחופשה בתשלום הבאה לידי ביטוי, בין השאר, בתשלום מענק השבתון על ידי המעביד. במקרה שבפנינו, כונתה אמנם על ידי הצדדים החופשה אליה יצאה המערערת 'שבתון' אולם, מחומר הראיות עולה כי אין מדובר במקרה זה בשבתון, קרי בחופשה בתשלום, כי אם בחופשה ללא תשלום. כך, בשנים עשר החודשים בהם השתלמה המערערת, שולם לה תשלום חודשי מ"קרנות השתלמות לעובדי הוראה" שבבנק מסד בע"מ ולא ממשרד החינוך. מתלושי מענק ההשתלמות החודשיים שהובאו לפנינו עולה כי התשלום למערערת היה בשיעור של 66.66% משכרה, עובר לצאתה לשבתון. על אופיה של קרן ההשתלמות למורים, עמד בית דין זה בעניין מלאכי, שעובדות המקרה בו דומות לעניננו, שם נפסק כדלקמן: "להלן פרטים מספר אודות מהות ההשתלמות... (א) קרנות השתלמות למורים אינן קרנות חסכון והזכות למימושן היא רק בעת היציאה לשנת השתלמות. (ב) הודעה מבנק מסד בע"מ על זכאות לצאת לשנת השתלמות תשמש כאסמכתא לבקשת חופשה ללא שכר אותה יש להפנות למעסיק בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ - 31 במרץ. הקרן אינה מבטיחה לחבר, כי מעסיקו אמנם יאשר לו חל"ת ובאין אישור לא יוכל החבר לצאת לשנת השתלמות (ההדגשות אינן במקור - ס.א.). (ג) כספי הקרן באים מתשלומי המעביד (% 8.4) והעובד (% 4.2). (ד) שנת השתלמות מוכרת כשנת ותק בעבודה. (ה) מענק ההשתלמות החודשי - למי שחסך 6 שנים - הוא שני שלישים מהשכר האחרון בגין המשרה הממוצעת בשנת החסכון. (ו) המענק פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי. על המשתלם לפנות לביטוח הלאומי כדי להבטיח שמירת זכויויו. הקרן מחזירה למשתלם דמי ביטוח על פי קבלה". כאמור, נראה שקרן ההשתלמות לעובדי הוראה שמימנה את שהותה של המערערת בשנת ה"שבתון" זהה במהותה לזו שנידונה בפסק הדין בעניין מלאכי. לאמור, המבחנים שפיתחה הפסיקה כמו גם חומר הראיות שבפנינו תומכים בסיווגה של המערערת כמי שנמצאה בתקופת 'השבתון' בחופשה ללא תשלום. משכך, כדין סיווג המוסד לביטוח לאומי את המערערת החל מספטמבר 1992 ועד לסוף אוגוסט 1993 כ"עובדת בחופשה ללא תשלום". 8.תשלום דמי ביטוח לאומי עבוד "עובדת בחופשה ללא תשלום" משקבענו כי המערערת נמצאה בשנת ה'שבתון " בחופשה ללא תשלום עלינו לקבוע על מי חלה חובת תשלום דמי הביטוח הלאומי והאם התשלום כלל תשלום עבור ענף האבטלה. בעניין זה נפסקו בפרשת מלאכי דברים היפים לעניננו כדלקמן: "הכלל הוא ש"המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו"...דמי ביטוח אלה מכסים את כל ענפי הביטוח..ואי תשלומם על ידי המעביד אינו גורע מזכאותו של העובד לגימלה. מסגרת זו נשברת בצאת עובד לחופשה ללא תשלום ומתחלף החוט המשולש של היחסים בין המעביד - העובד - המוסד לביטוח לאומי. יחסים אלה מוסדרים מעתה על ידי תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א-1971.... לפי תקנה 6(א) חייב המעביד לשלם דמי ביטוח בעד עובד הנמצא, בהסכמתו, בחופשה ללא תשלום בעד תקופה "שלא תעלה על שני חודשים קלנדריים רצופים", כי אז משלם העובד בעצמו...את דמי הביטוח". וזו לשונה של תקנה 1(3) לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א - 1971 (כנוסחה עפ"י תיקון התשנ"ט): "1. על אף האמור בסעיף 342(ב) לחוק ישלם עובד בעצמו את דמי הביטוח אם הוא אחד מאלה: .... (3) עובד בחופשה ללא תשלום תקופה קלנדרית העולה על שני חודשים תמימים רצופים, אם באותה תקופה אינו עובד אצל מעביד אחד ואינו עובד עצמאי; ...". ואכן בעניינו, בחודשיים הראשונים לשנת ה"שבתון " (בחודשים 9/92, 10/92) המשיך משרד החינוך להעביר למוסד לביטוח לאומי תשלומי ביטוח בגין המערערת, אולם, החל מתחילת חודש נובמבר, 1992 ועד לתחילת חודש ספטמבר, 1993, קרי, בתקופה בת 10 החודשים שבתכוף לתאריך הקובע, נדרשה המערערת לשלם את דמי הביטוח הלאומי בעצמה אך, דמי ביטוח אלה לא כללו תשלום בעבור ענף האבטלה. נציין, כי בית הדין האזורי קבע כי בפועל, המערערת לא שילמה דמי ביטוח כלשהם, אלא שלטעמנו שאלה זו אינה רלבנטית לעניין ובכל מקרה, למצער, בתלוש התשלום עבור חודש יוני 1993, עולה כי דמי הביטוח הלאומי הוחזרו למערערת על ידי קרן ההשתלמות לעובדי ההוראה. בין אם המערערת שילמה בפועל את דמי הביטוח ובין אם לאו, הרי שברור כי לא היה בידה לצבור תקופת אכשרה כנדרש. במאמר מוסגר יצוין כי אף לו הייתה המערערת נמצאת זכאית לדמי אבטלה הרי שעל-פי סעיף 127 טז (2) (סעיף 175 לנוסח המשולב, תשנ"ה - 1995) הייתה קצבת הפרישה שהחלה מקבלת מנוכה מדמי האבטלה. 9.פסק הדין בעניין פיזנטי לא מכבר סיווג בית דין זה בפסק דין פיזנטי את תקופת השבתון של מרצה בכיר בטכניון, כתקופה של חופשה בשכר לעניין ביטוח בענף תאונות עבודה. הכרעתו זו של בית דין זה לא נעלמה מעיננו אלא שלטעמנו, יש לאבחן את המקרה דנן מזה שנידון בפסק דין פיזנטי. באותו המקרה, שולם לד"ר פיזנטי מענק השבתון במלואו על ידי המעביד - הטכניון - שאף הצהיר כי הוא עצמו לא סיווג את העובד כמי ששהה בחופשה ללא תשלום. משכך, לא היה מקום שלא לראות במענק השבתון שכר עבודה לכל עניין ודבר. מנגד, בעניינה של המערערת שבפנינו, מענק ההשתלמות שקיבלה לא שולם לה ישירות על ידי משרד החינוך אלא מאת קרן השתלמות שהכספים שנצברו בה מקורם היה בהפרשות קבועות של העובד ושל המעביד לאורך שנים. יצוין, כי בפסק דין פיזנטי, קובע בית הדין כי יש לאבחן את נסיבותיו מאלה שבפסק דין מלאכי. יאמר עוד, כי בעניין פיזנטי סווגה שנת השבתון כחופשה בשכר לצורך ביטוח בענף תאונות בעבודה, בעוד שבעניננו מדובר בביטוח לצורך ענף ביטוח אבטלה שתכליתו שונה, כפי שיובהר להלן. 10.תכלית ביטוח אבטלה על מטרת ביטוח האבטלה עמדתי לא מכבר בפסק דין גרוסקופף בצייני: "ביטוח אבטלה מיועד לתמוך כלכלית בעובד המובטל מאונס, במשך פרק זמן סביר, וזאת עד שימצא מקום עבודה חדש במסגרת משלח ידו, התואם את מיומנויותיו". לאמור, גימלת אבטלה הנה פונקציה של שלושה: עבודה, הכנסה ואבטלה. כך, שעובד שפוטר שלא על דעתו, או עובד שהתפטר בנסיבות המצדיקות זאת, ימצא זכאי לתשלום דמי אבטלה לתקופת ביניים עד אשר ימצא מקום עבודה חלופי שיהיה מקור פרנסה. הווה אומר, שרק מי שעבד בעבר וחדל ואיבד את מקור פרנסתו, קנה זכות לדמי אבטלה, ובלבד שהתקיימו יתר התנאים לזכאות לגמלה. בהקשר זה יש לציין, כי המערערת פרשה פרישה מוקדמת לגמלאות (שנתיים לפני שהייתה אמורה לפרוש על פי חוק) ואף אם היתה מוצאת מקום עבודה חלופי, הרי שקצבת הפרישה היתה מנוכה מגמלת האבטלה, כאמור בסעיף 127 טז(2) לחוק (הוא סעיף 175 לנוסח המשולב תשנ"ה - 1995). 11.סוף דבר - לאור כל האמור, אין מנוס מדחיית הערעור. אין צו להוצאות. דמי ביטוח לאומיחופשה ללא תשלוםביטוח לאומי