לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים והלנת הפיצויים, שכר עבודה והלנת שכר, דמי הבראה, דמי חגים וחופשה שנתית שהגיש התובע כנגד הנתבעים, אשר בחנותם עבד עד לפיטוריו. סכום התביעה הכולל עומד על 8,804 ₪. הנתבעים טענו כי אינם חבים לו בנסיבות עזיבתו. עיקרי העובדות 1. התובע עבד כאיש מכירות בחנות הנתבעים החל מחודש מרץ 2003 ועד מאי 2004. 2. הנתבעים הינם בעלים של חנות למכירת מוצרי תינוקות "חסדי שמואל" ברח' עזרת תורה 28 בירושלים. הצדדים חלוקים בעניין נסיבות סיום עבודת התובע בחנות הנתבעים, ומציגים גרסאות עובדתיות סותרות לגבי יחסי העבודה ששררו ביניהם ואופן סיומם. 3. גרסת התובע 1.3 התובע עבד בחנות הנתבעים מחודש מרץ 2003 ועד 13.5.04, כאשר במהלך התקופה לקח חופשה ללא תשלום של חודש וחצי, באישור הנתבעים, בין התאריכים 17.11.03 ל- 6.1.04, עקב מחלת אביו. בסך הכל עבד בפועל 12 חודשים ושלושה שבועות. 2.3 בתאריך 13.5.04 הודיע הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") לתובע, בשיחה טלפונית, כי הוא מפטרו באופן מיידי, בשל אי התאמתו לתפקיד. התובע מייחס את פיטוריו הנטענים לרצון המעבידים שעובדיהם לא יצברו זכויות עקב ותק בעבודה. 3.3 הנתבעים זימנו את התובע לשם מתן מכתב פיטורים, אך חזרו בהם וסרבו לתת לו את המכתב. 4. טענות התובע 1.4 הנתבע פיטר אותו מסיבה לא מוצדקת, ועל כן מחויב לשלם לו פיצויי פיטורים כחוק, בסך 2,898.5 ש"ח. 2.4 התובע עבד במשך תקופה של למעלה משנה, ועל כן הנתבעים מחויבים בתשלום דמי חופשה שנתית בסך 1,458 ₪. 3.4 הנתבעים מחוייבים בתשלום פדיון חגים בסך 457.6 ₪. 4.4 הנתבעים מחוייבים בתשלום דמי חגים בגין העסקה ביום העצמאות 163 ₪. 5.4 הנתבעים מחוייבים בתשלום דמי הודעה מוקדמת בסך 1,602 ₪. 6.4 התובע מציג תעודת מחלה לתאריכים 10-12 בנובמבר 2004, ותובע מכוחה תשלום דמי מחלה בסך 86 ₪. 7.4 דמי הבראה עבור 12.75 חודשים בסך 1,116 ₪. מטעם התובע הוזמן להעיד מר זגורי, מנהל בחנות. 5. גרסת הנתבעים 5.1 התובע נהג לאחר לעבודתו, ולהעדר ממנה תכופות, ואף למשך ימים שלימים. 5.2 ביום 12.11.03, לאחר שהתובע לא התייצב לעבודה מספר ימים, הנתבעים יצרו עמו קשר לברר את פשר העדרותו. הנתבע הודיע להם מפורשות כי אין בכוונתו לחזור לעבודה, מבלי שנתן להם הודעה מראש על כך. התובע הסביר כי עליו לטפל באביו החולה, ככל שידרש, ושאל אם יוכל בעתיד לשוב לעבוד בחנות הנתבעים. הנתבע השיב לו כי אם יהיה צורך בעובדים נוספים יסכימו להעסיקו כעובד חדש. 5.3 הנתבעים שילמו לתובע את מלא שכרו עד ליום עבודתו האחרון אצלם, ללא קיזוז דמי הודעה מוקדמת. 5.4 התובע לא שב מאז אותה שיחה לעבוד אצל הנתבעים, עד אשר בחודש ינואר 2004 פנה אליהם בבקשה לשוב לעבוד אצלם, תוך הבטחה לפתוח "דף חדש", ולשנות ממנהגיו. 5.5 הנתבעים הסכימו וקיבלו אותו לעבודה בשנית, תוך הבהרה שאינם מכירים ברציפות כלשהי בין העסקתו מחדש להעסקתו הקודמת אצלם. בשלושת החודשים הראשונים נראה כי התובע התאמץ להוכיח את עצמו, אך בחודש אפריל 2004 החל שוב להעדר מעבודתו, ובמאי 2004 נעלם מן העבודה ולא שב עוד. 5.6 הנתבעים שלמו לתובע את מלא שכר עבודתו מבלי לקזז ממנו דמי הודעה מוקדמת, שהיה עליו להודיע לפני עזיבתו את העבודה. יתרה מזאת, הנתבעים נתנו לתובע בסמוך לאפריל 2004, תלושי קנייה בשווי של 500 ₪ כשווה ערך פדיון חופשת פסח. 5.7 התובע נותר חייב לנתבעים סכומים גבוהים מרכישות שביצע בחנות ולא שילם עבורן. הנתבעים מעריכים את שווי רכישותיו של התובע בסך 695 ₪. 6. טענות הנתבעים 6.1 התובע לא פוטר כי אם התפטר, וגם במהלך תקופת עבודתו נעדר, ולא התייצב לעבודה באופן סדיר. 6.2 התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מכיוון שהתפטר, ובנוסף לא השלים רציפות עבודה המזכה בפיצויי פיטורים. 6.3 התובע מחוייב היה לתת הודעות מוקדמות לפני כל אחת מהפעמים שבהן התפטר. 6.4 התובע איננו זכאי לדמי הבראה ולחופשה שנתית, מכיוון שלא צבר רצף של שנת עבודה, כנדרש בחוק. 6.5 התובע אינו זכאי לדמי חגים מכיוון שלא הוכיח כי עבד בימי העבודה הסמוכים לכל חג, וכן בשל העובדה שלא צבר שלושה חדשי עבודה לפני חג הפסח. 6.6 לנתבעים טענות קיזוז מכל סכום שיפסק לטובת התובע, מחובותיו כלפיהם בשל דמי הודעה מוקדמת, ובשל רכישות שעשה בחנותם מבלי ששילם תמורתן, וכן בשל מקדמות ותשלומים עבור נסיעות, ששולמו לו גם עבור ימים שבהם לא הופיע לעבודה, ולא נוכו משכרו רטרואקטיבית. 6.7 הנתבעים שילמו לתובע את כל הסכומים שהיה זכאי לקבל מהם, והוא נותר חייב להם כספים כנ"ל. מטעם הנתבעים העיד מר שמואל דדש, הנתבע. הכרעת הדין 7. יש להצר על המקום הרב שהקדישו הצדדים בסיכומיהם להכפיש זה את זה שלא לצורך, במקום להתמקד בביסוס טענות ענייניות. בית המשפט האזין לעדויות הצדדים ובחן את גרסותיהם, והשתכנע מדברי הנתבע ומעדותו של מר זגורי, כי אמנם התובע הפר את הסדר התקין, והרבה לאחר ולהעדר מן העבודה ללא הודעה מוקדמת, ויצר למעסיקיו קושי אמיתי כאשר לא יכלו לסמוך על התייצבותו הסדירה לעבודה. גרסה זו נתמכת גם בכרטיסי הנוכחות אשר הוגשו, ומהם ניכר כי התובע לא נהג להגיע לעבודה בשעה קבועה, ואף המשמרות שעבד לא היו מלאות פעמים רבות. מנהל העבודה זגורי תאר בעדותו בבית הדין את התנהלותו של התובע ותיפקודו הלקוי בעבודה, שגרמו לו להתלונן על התובע פעמים רבות בפני הנתבעים, ואף הבהיר מדוע לא פוטר התובע על אף בעיות המשמעת האמורות: "התובע זכה לעדנא מיוחדת בין עובד למעביד, היה לנו חוסר בעובדים ולאורך כל העבודה של התובע היו אין ספור של ויכוחים כל יום הוא היה מבקש יומיים חופש, לפני סוכות, לפני פסח, שהמשאבה של האוטו שלו מתקלקלת והוא אמור לנסוע לחיפה דבר שצורך 48 שעות לדעתו, התובע על אף כל החיסורים שלו והמון בעיות נאלצנו להשאיר אותו. פעם שניה שביקש לחזור הדבר נעשה בניגוד לדעתי, אני הייתי נגד להחזיר אותו ..." (פרוט' 13.2.05 עמ' 3 ) גם התובע עצמו העיד כי בימים שאשתו נקראה לכוננות בעבודתה בביה"ח הדסה, נהג לעזוב את עבודתו באמצע המשמרת כדי לשמור על ילדיו (פרוט' 13.2.05 עמ' 6). התובע החל לעבוד אצל הנתבעת במרץ 2003, ובחודש נובמבר נקטע רצף עבודתו בשל העדרותו מן העבודה. בית הדין לא השתכנע מטענת התובע כי לקח חופשה ללא תשלום בהסכמת מעסיקיו, שכן כפי שהעידו הנתבע ומנהל העבודה, אין הדבר מקובל בעסק מן הסוג המדובר, כל שכן לא בעסק הסובל ממחסור בעובדים. התובע הודיע לנתבעים כי אין בכוונתו להתייצב לעבודה, בשל מחלת אביו הזקוק לעזרתו, עד למועד בלתי ידוע, כך עולה גם מעדות התובע עצמו (פרוט' 13.2.05 עמ' 7), ובכך בעצם הודיע להם על התפטרותו. בנוסף, מטבע הדברים חופשה ללא תשלום מוגבלת בזמן, ובמקרה זה מדובר היה עד מועד בלתי ידוע אף אליבא דגרסת התובע וגם בשל כך אין לקבל גרסתו, ומדובר בהפסקת העבודה. 8. סעיף 2 (9) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 קובע: 2. רציפות בעבודה לענין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת - (9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חדשים. לפיכך, הגם שאין הסכמה על המועד המדויק להפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעים באמצע חודש נובמבר 2003, ועל אופן הסדרת הפסקת העבודה ומשמעותה, הרי שאין מחלוקת כי ההפסקה נמשכה פחות משלושה חודשים, ועל כן גוברת הוראת החוק הנ"ל על אומד דעתם של הנתבעים, ויש לראות בחודשי העבודה בפועל של התובע רציפות, לעניין חוק פיצויי פיטורים. בעניין זה ר' פסיקת בית הדין הארצי בע"ע 300305/98 מנחם ברנשטיין נ' ניסנה גרוס, פורסם ביום 22.5.02, בסע' 9 לפסה"ד: "... אף אנו קובעים שקריאת סעיף 2(9) כפשוטו אינה מותירה ספק שהמחוקק לא עשה אבחנה ביחס לרצף זכויות, בשאלה האם העובד פוטר או התפטר מהעבודה אלא קבע כי בכל מקרה של הפסקה ביחסי עובד ומעביד לתקופה שאינה עולה על 3 חודשים, תהא הסיבה אשר תהא, לא תפגענה זכויות העובד והוא יהיה זכאי להכרה של רצף זכויות לצורך זכאותו לפיצויי פיטורים." 9. פיטורים - התפטרות על מועד הפסקת העבודה של התובע בחנות ניתן ללמוד מכרטיס הנוכחות לחודש מאי 2004, לפיו יום- 13.5.04 הינו היום האחרון בו התייצב התובע לעבודה. התובע טוען כי ביום 13.5.04 בשעות הערב, הנתבע פיטרו בשיחת טלפון, בטענה של אי התאמה. התובע לא מציין טעם או סיבה כלשהי לשיחה הפתאומית, לאחר תקופת עבודה רצופה, לטענתו, וגרסתו איננה מלאה. לעומתו, סיפר הנתבע בעדותו על השתלשלות עניינים שונה. בית הדין מצא את גרסתו של הנתבע אמינה יותר מזו של התובע, וסבירה יותר, על רקע יחסי העבודה ואופן התנהלות הצדדים, כפי שנפרסו בפנינו. יש לציין כי גרסת הנתבעת בכל הנושאים שהועלו בתובענה זו נתמכת בעדותו של מר זגורי, אשר הוזמן להעיד מטעם התובע עצמו, וכי התובע לא שכנע את בית הדין באמינותו. גם העובדה שדיווחיו למל"ל לא היו מסודרים ונכונים כפי שעולה מרישום דיווחיו על תקופת האבטלה לא הקנו לו אמינות. לשם קביעת המצב המשפטי, יש לנתח בפרוטרוט את עדות הנתבע : "ת. לא פיטרתי אותו, הוא לא בא כמה ימים לעבודה, חיפשנו אותו. אחרי שתפסנו אותו אחרי שבוע, הוא אמר שהוא לא יכול לחזור לעבודה בגלל שאבא שלו לא מרגיש טוב. לא אמרתי לו שהוא מפוטר. אמרתי לו תחליט אם אתה לא יכול לעבוד, אז אני יאלץ למצא מישהו אחר. אבל לא פיטרתי אותו הוא פשוט לא בא. הוא אמר שאבא שלו חולה שיש הדרדרות במצב של אבא שלו והוא לא יוכל להגיע לעבודה." החלטת צד ליחסי עבודה על סיומם, תקבע על פי ביטוי כוונה ברורה וחד משמעית מצידו לסיים את יחסי העבודה. לפיכך מעשיו של המפטר קובעים אם אכן פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם התפטר (ר' י. לובוצקי - סיום יחסי עבודה, הוצאת ניצן, מהדורת 2004, פרק 2 ע"מ 4-7). ואין בכוחו של מעסיק להעמיד לעובד תנאים אשר בקיומם או בהפרתם יראה אותו כמתפטר מרצונו. בבחינת דברי הנתבע לתובע, איננו מוצאים תנאי שרירותי. הנתבע מוכן ומעוניין היה להמשיך להעסיק את התובע, והשאיר בידיו את ההחלטה אם להמשיך לעבוד. אין הדרישה לנוכחות קבועה ומסודרת בעבודה יכולה להחשב כביטוי לכוונה לפטר. לעומת זאת, זניחת העבודה על ידי התובע, ללא כל התחייבות מצידו לשוב בזמן קרוב או מוגדר כלשהו, לאחר שהמעסיק יזם שיחת בירור עם התובע ובקשו להתחייב לעבודה מסודרת, ונענה בהמשך העדרות התובע מן העבודה, בנסיבות אלה תחשב כהתפטרות על ידי התנהגות. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים מכיר באפשרות של התפטרות עקב מחלת קרוב משפחה, המזכה בפיצויי פיטורים. אולם במקרה שלפנינו הדבר איננו מתיישב עם טענות התובע עצמו ועם גרסתו. יתרה מכך, התובע לא הציג אישורים רפואיים כנדרש, אשר יקימו זכאות לפיצויי פיטורים מכח סעיף זה. לאור קביעתנו כי התובע זנח את עבודתו והתפטר, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים, ואף לא לדמי הודעה מוקדמת. נוסיף כי גם ב- 11/03 רואים אנו זניחת העבודה והתפטרות (ראה גם אישור מעסיק על תקופת עבודה למל"ל (סומן נ/1) בחתימת יועץ המס). לאור האמור פרט לחוק פיצויי פיטורים אותו פרטנו לעיל והמחייב הכרה ברציפות, עבד הלכה למעשה התובע שתי תקופות נפרדות. חוק פיצויי פיטורים לעניין זה היא LEX SPECIALIS ואין בו כדי להחיל רציפות בנוגע לנושאים אחרים כפי שנפרט מטה. 11. לאור הקביעה כי התובע זנח את עבודתו והתפטר, קמה לנתבעים הזכות לקיזוז דמי הודעה מוקדמת, שהתובע מחוייב לשלם להם מכל סכום שיפסק לזכותו. חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 קובע חובה על עובד המבקש להתפטר מעבודתו ליתן הודעה מוקדמת למעבידו. ובמקרה שהעובד נמנע מלהודיע חלה עליו החובה לשלם למעבידו דמי הודעה מוקדמת. התובע השתכר לפי שעות העבודה שעבד בכל חודש, ולא קיבל שכר חודשי קבוע, ולכן מעמדו הינו של עובד בשכר יומי. התובע עבד אצל הנתבעים סה"כ שנה, והוא מחוייב בתשלום דמי הודעה מוקדמת בשיעור 12 ימי עבודה (סעיף 3 לחוק) בסך 1,320 ₪. אדון בקצרה ביתר סעיפי התביעה לזכויות סוציאליות, אשר יקוזזו כנגד דמי ההודעה המוקדמת. 12. דמי חגים צו ההרחבה הסכם מסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות, המרחיב תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי שבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י מיום 9 בינואר 1995 ומספרו 7010/95 קובע: "7.דמי חגים א.עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה הזכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות). עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת." הנתבעים טענו כי שילמו דמי חגים לעובדיהם ע"י מתן תווי קניה ומתנות שווי ערך לפדיון דמי חג (עדות הנתבע פרוט' 3.11.05, עמ' 4) סכומי תווי הקניה אמנם לא מופיעים בתלושי השכר של התובע, הנתבע תלה זאת בחוסר ידיעה, אולם אין מחלוקת כי אכן ניתנו תווי קניה ומתנות כאמור לפני פסח, ולא ניתנו כאלה לפני ראש השנה ויום כיפור. הצדדים חלוקים בשאלת שווי המתנות וגובה ערכם של התווים. הנתבעים טוענים כי התובע לא עמד בחובה להוכיח כי עבד בימים הסמוכים לחגים שבעבורם הוא תובע דמי חגים. מאחר ולא היה בידם להציג את כרטיס הנוכחות בעבודה לחודש ספטמבר 2003 הרי שלא תשמע טענתם והתובע פטור מהוכחה כזו, וזכאי לתשלום דמי חגים עבור שני ימי ראש השנה, ויום כיפור. פסח - הנתבעים לא הוכיחו כי יידעו את התובע ואת יתר העובדים כי המתנות שקיבלו לפני החג משמשות כדמי חגים ולא כשי לחג. הנוהג לחלק לעובדים שי לחג מקובל בישראל, ובהעדר אמירה ברורה ומפורשת של המעסיק, אין לראות בשי לחג תחליף לדמי חגים. עם זאת, מכרטיס הנוכחות של התובע עולה כי התובע לקח חופשה מיום 2.4.04 ועד ליום 13.4.04, הווה אומר חופשה של עשרה ימים, אשר בה נכלל גם החג עצמו. לפיכך אין הוא עומד בתנאי צו ההרחבה לזכאות לדמי חגים עבור ימי הפסח, כיוון שאין בידו להראות עבודה בימי ם הסמוכים לחג, ומכיוון שלא הוכיח כי החנות כולה נסגרה לתקופה זו ונמנעה ממנו עבודה על ידי מעסיקיו. יום העצמאות - התובע עבד ביום העצמאות ובימים הסמוכים לו. הפסיקה קובעת (פס"ד מולה נוהד, פס"ד נחום צמח) כי עדיין זכאי העובד לתשלום דמי חג, גם אם נאלץ לעבוד ביום זה, אלא אם יוכיח המעסיק כי העובד הוא שבחר לעבוד דוקא ביום זה כשלא היה מחויב לעשות כך. התובע זכאי לדמי חגים עבור יום העצמאות. סך הכל זכאי התובע לדמי חגים עבור 4 ימי חג בסך 440 ₪. 13. חופשה שנתית התובע עבד בחנות הנתבעים 12 וחצי חודשים. הנתבע אמנם העיד כי שילם לעובדיו במסגרת השכר הכולל גם את המגיע להם עבור חופשה שנתית, אולם לא עלה בידו להראות כיצד חושבו דמי חופשה שנתית אלה, ומתי שולמו. בטענת הנתבעים כי אין התובע זכאי כלל לדמי חופשה שנתית ניתן לראות חיזוק לטענת התובע כי תשלומים כאלה לא שולמו לו. ומכל מקום מחוייב המעביד ברישום פנקס חופשות וזה לא נעשה, מתלושי השכר במשבצת ניצול חופשה לא ניכר רישום ישיר ומסודר של הימים, ולא ניתן ללמוד מהתלושים על החופשה. על הנתבעים לשלם לתובע דמי חופשה שנתית. חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 קובע כי עובד שעבד במקום עבודה אחד מעל לשנה זכאי לתשלום פדיון חופשה שנתית בשיעור של 14 ימי עבודה. הנתבעים מפרטים כי בשנת 2003 עבד התובע 161 יום וכי בשנת 2004 עבד 81 יום בלבד. לפיכך, על פי הוראות סע' 3(ג) לחוק זכאי התובע לתשלום דמי חופשה שנתית בשיעור של 13 ימי עבודה. השכר היומי הממוצע שקיבל התובע היה 110 ₪, ולכן הוא זכאי לדמי חופשה שנתית בסך 1,430 ₪. 14. הבראה אמנם הכרנו ברצף העבודה של התובע בחנות, על פי הגדרת חוק פיצויי פיטורין, ואולם אין הגדרה זו מחייבת או רלוונטית לקביעת הזכות לדמי הבראה. ההסכם הקיבוצי כללי בדבר תשלום דמי הבראה, אשר הורחב בצווי הרחבה קובע מפורשות כי "עובד יהיה זכאי לדמי הבראה, רק לאחר שהשלים את שנת עבודתו הראשונה במקום עבודתו" (סעיף 5 (ב)). ומבהיר כי "לקביעת תקופת הזכאות לא תובא בחשבון בשל חופשה ללא תשלום וכל העדרות אחרת בה לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד (סעיף 6). הפסיקה פרשה באופן דווקני את מועדי הזכאות לדמי הבראה (ר' י. לובוצקי - חוזה עבודה וזכויות העובד, הוצאת ניצן, מהדורת 8.01 פרק 18 עמ' 3). נוכח זאת ונוכח העובדה שהתובע לא השלים שנת עבודה מלאה באף אחת משתי התקופות בהן עבד אצל הנתבעים, לא קמה לו הזכות לדמי הבראה. התביעה לדמי הבראה נדחית. 15. שעות נוספות מכיוון שבפועל לא עבד התובע משרה מלאה, ואף הוא מודה כי ממוצע השעות היומי שלו היה רק 5.2 שעות ליום, הרי שאין הוא זכאי לתשלום דמי שעות נוספות. עם זאת, זכאי התובע לתשלום משכורת מוגדלת בעד עבודתו ביום העצמאות 26/4/04, כפי שעולה מכרטיס הנוכחות. הנתבעים לא הוכיחו כי שילמו לו מעבר לשיעור של 100% שכר עבור עבודתו ביום זה. התובע עבד 7.6 שעות ביום זה, ועל כן זכאי להפרש שכר בסך 83.6 ₪. 16. ימי מחלה התובע הציג תעודת מחלה לימים 10-12 לנובמבר 2003, בהם נעדר מעבודתו. הנתבעים טוענים כי לא זוכרים שקיבלו את התעודה בעת שחזר לעבודה. התאריך המופיע על אישור המחלה הינו 17/5/04, והינו מאוחר מאוד לתאריכי המחלה הרלוונטים. מאחר וגרסת הנתבעים הינה מהימנה בעינינו לאורך כל הדרך, סבורים אנו כי לא עלה בידי התובע לשכנענו ולהוכיח שהתעודה הוגשה במועדה, ולכן לא זכאי התובע לתשלום דמי מחלה. תביעה זו נדחית. 17. טענת קיזוז רכישות מהחנות הנתבעים הסתפקו בטענה סתמית כי אינם יודעים כמה דברים ובאילו סכומים רכש אצלם התובע מכיוון שעשה זאת ללא אישורם ואף ללא ידיעתם. בהעדר גירסה סדורה מטעמם וראיות תומכות כנדרש, יתייחס בית הדין אל רכישותיו של התובע בחנות הנתבעים בהסתמך על הרשום בכרטיסי הנוכחות, בכתב ידו של התובע בלבד. בית הדין התרשם כי התובע רכש את המוצרים מן החנות באישור הנתבעים וכי כך היה מקובל ביחסים שביניהם לאורך כל התקופה. מן החישובים שערכו הנתבעים על גבי כרטיסי הנוכחות נלמד כי הם התייחסו לדיווחיו של התובע על רכישותיו וחובותיו לחנות בעת שחישבו את שכרו. כך למשל הרישומים על כרטיס הנוכחות לחודש פברואר 2004 הכולל הורדת סכום חוב של 47 ₪, בהתאמה לדיווחיו של התובע על גבי הכרטיס כי רכש "שולחן ליפסקי כחול באישור אשר" בסך 47 ₪. טענת הנתבעים בדבר רכישות אשר התובע לא שילם עבורן נדחית. 18. סוף דבר, הנתבעים טענו לחובת התובע להודעה מוקדמת וטענתם זו נתקבלה, לפיכך חובם לתשלום זכויות שונות לתובע בסך 1,954 ₪ מתקזז עם חובו כלפיהם לתשלום דמי הודעה מוקדמת בסך 1,320 ₪. הנתבעים ישלמו לתובע סך של 634 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 17/5/04. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. חופשה ללא תשלום