בתביעה שלפנינו נחלקו הצדדים בשאלת פירושו של ס' 162 לחוק הביטוח הלאומי. מאחר ולא היתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים אלא רק מחלוקת משפטית בלבד הורה בית הדין כי ההליך יתנהל על דרך של סיכומי טיעונים בכתב - וכך היה. סעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי הוא חלק מסימן ב' של פרק ז' - ביטוח אבטלה וסימן ב' שבו עוסק בקביעת תנאי הזכאות לדמי אבטלה. כותרתו של הסעיף היא "תקופות נוספות" וזו לשון הסעיף: "לא הושלמה תקופת האכשרה מחמת אחת או יותר מהעילות המנויות בפסקאות (1) עד (4) (להלן- הימים החסרים) ימנו את 360 או 540 הימים, כאמור בסעיף 161 בלי למנות בהם את הימים החסרים שאינם עולים על המספר הנקוב לצד כל עילה: (1) הכשרה, השתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (לכל אלה יקרא להלן-הכשרה מקצועית) - 360 ימים. (2) מחלה או תאונה - 180 ימים. (3) היעדרות מעבודה לפי סעיפים 6 ו-7 לחוק עבודת נשים - לפי מספר ימי ההיעדרות. (4) היעדרות אחרת של עובד מסיבות שאינן תלויות ברצונו - 30 ימים." בעניננו מדובר בהוראת ס"ק 3 - התובעת ילדה ויצאה לחופשת לידה בתאריך 20.11.99 ל-12 השבועות כקבוע בחוק ולאחר מכן לא שבה לעבודתה. ובספט' 00' התייצבה בשירות התעסוקה ונרשמה כדורשת עבודה. לא הובהר אופן ניתוק יחסי עובד/מעביד בינה לבין מעסיקה האחרון בתום חופשת הלידה. בעקבות התייצבותה בשירות התעסוקה, הגישה תביעה לדמי אבטלה למל"ל. המל"ל דחה את תביעתה לדמי אבטלה בנימוק שצברה אך 194 ימים מתוך תקופה של 225 ימים הנדרשים כתקופת אכשרה כדי להיות זכאית לדמי אבטלה. טיעוני התובעת: ב"כ התובעת היפנה, כאמור, לס"ק 3 בסעיף 162 הנ"ל המפנה להעדרות לפי סעיפים 6 ו- 7 לחוק עבודת נשים. סעיף 7 לחוק עבודת נשים עוסק במקרים שבהם יכולות נשים להעדר מעבודתן וקובע כי הן זכאיות להעדר מהסיבות המנויות באותו סעיף ואין לפטר עובדת בשל אותה העדרות. טוען ב"כ התובעת כי סעיף 7 לחוק עבודת נשים יוצא זכות לנשים להעדר מהעבודה ומטרתו להגן על נשים לאחר לידה על מנת שתוכלנה להתארגן ולטפל ברך הנולד, ותקופה זו, חלקה משולם לאמהות ע"י המל"ל וחלקו השני על חשבונן אם הן בוחרות לצאת לחל"ת. ואז, אין המעביד רשאי לפטרן. טוען ב"כ התובעת כי יש לפרש את סעיף 162 פרשנות תכליתית שקובעת שכל העדרות הנכללת במסגרת סעיף 7 לחוק עבודת נשים, תאריך את התקופה בה בודקים אם העובדת המבוטחת צברה ימי אכשרה מעבר לתקופת אותן חופשות שבסעיף 7 הנ"ל. כך, לפי פרשנותו כל העדרות תהווה ימים חסרים לענין תקופת האכשרה. לחיזוק דבריו, מפנה הוא לדברי בית הדין הארצי בדב"ע נד/191 - 0 יונה נ' המל"ל פד"ע כ"ז 421, 424 שם אמר בית הדין הארצי כי כל דבר חקיקה בתחום הסוציאלי, יש לפרש לטובת המבוטח. טיעוני הנתבע: הנתבע בטיעוניו טוען כי על פי הודעת המעביד של התובעת, התובעת "לא חזרה אחרי הלידה כדי לטפל בילד". משמעו של דבר, היא התפטרה כדי לטפל בילד. אך, לדעת הנתבע, אין נפקא מינא אם לאחר תקופת 12 השבועות של חופשת הלידה התפטרה התובעת מעבודתה או שהיתה בחופשה מוארכת, כדי לטפל בילד. כל ההבדל נובע מהצורך להתייצב בשירות התעסוקה במקרה של ניתוק יחסי עובד ומעביד. אך טוען הנתבע, כי התקופה של חל"ת שלאחר חופשת הלידה, היא חופשה אשר העובדת מודיעה עליה מראש למעבידה וקוצבת את מועד סיומה שכן אין פירוש אחר להוראת סעיף 7 (ד)(3) וכן לא לסעיף 9 (ג)(2) לחוק עבודת נשים. שניהם מתייחסים במפורש לחופשה על פי סעיף 7(ד)(1) ואילו התובעת אף לא טוענת כי הודיע למעביד על חל"ת. כל טענתה היא, כי יש לראות בתקופה זו, תקופה עפ"י סעיף 7 לחוק עבודת נשים. הנתבע טוען כי בהתאם להצהרת המעביד שהתובעת לא חזרה לעבודתה בתום חופשת הלידה (12 השבועות) והוא אף לא שילם עבורה דמי ביטוח כמו שהיה עליו לעשות ב-60 הימים הראשונים לפי סעיף 7 לחוק עבודת נשים, יש להסיק את המסקנה כי ראה בתובעת מתפטרת בתום חופשת הלידה. וכי מצב זה היה מוסכם גם על התובעת עצמה. לאור כל אלה, טוען הנתבע, כי אין לראות בחודשים 8/00-3/00 כימים חסרים המאריכים את התקופה בה ניתן לצבור ימי אכשרה ולכן משמעו של דבר כי לא עמדה בקביעת המחוקק למכסת ימי האכשרה הנדרשת בחוק ואינה זכאית לכן לדמי אבטלה. דיון: כפי שראינו, סעיף 162 לחוק קובע תקופות אשר מאריכות את התקופה של ספירת וצבירת ימי האכשרה. כלומר, בעצם מאפשרות להתייחס לתקופת עבודה שקדמה לתקופה שנספרה, וזאת ע"י התחלתה מוקדם יותר כמספר "הימים החסרים". הכל בהתאם לתקופות המנויות בסעיפים הקטנים של סעיף זה. ס"ק 3 מאפשר להכליל בתקופה הזו של ימים חסרים העדרות מהעבודה לפי סעיפים 6 ו-7 לחוק עבודת נשים. סעיף 6 לחוק עבודת נשים קובע כי עובדת זכאית לחופשת לידה של 12 שבועות. סעיף 7 לחוק עבודת נשים קובע כי עובדת זכאית להעדר מהעבודה במקרים הבאים: א. הפלה. ב. בחודשי ההריון, בהתאם לקביעת רופא אודות מצבה לרגל ההריון. ג. חופשה ללא תשלום, במקרה שעבדה אצל אותו מעביד 24 חודשים לפני הלידה. וזאת החל מהשבוע השביעי שלאחר הלידה, מספר חודשים כרבע ממספר החודשים בהם עבדה אצל המעביד אך לא יותר מ-12 חודש. ד. הוראות הסעיף הקודם חלות גם על בני זוג של יולדת, בשינויים המתחייבים מהחוק. כדי שחופשה תחשב החופשה ללא תשלום, קובעות תקנות עבודת נשים (חובת מסירת הודעות למעביד) התשמ"ט-1988 כי עובד המבקש להעדר מהעבודה מכח סעיף 7 (ד.1) (שהוא האמור בסעיף ג' לעיל). דהיינו, לצאת לחל"ת "ימסור למעבידו הצהרה על כך לפני תחילת ההעדרות..." אם נחזור לענייננו, הרי שתקופות ההעדרות להן זכאית עובדת, מכח סעיף 7 לחוק עבודת נשים (איננו מתייחסים להוראת סעיף 6, כיוון שאין מחלוקת לעצם ההעדרות ולהבאתה בחשבון בעת חישוב תקופת הזכאות) מותנות בס"ק א'-ג' באישורים רפואיים ובס"ק ד'1 (חל"ת). התנאי הוא מסירת הודעה למעביד כפי שקבע המחוקק בתקנות ורק מסירת הודעה כזאת למעביד היא שהופכת את ההעדרות לחל"ת. כפי שעלה מהחומר שלפנינו, הרי יצאה התובעת לחופשת לידה ב-20.11.99 - 12 שבועות ואלה נלקחו בחשבון לעניין ימים חסרים לתקופת האכשרה. לאחר מכן, מאותו מועד ועד ל- 9/00 נותקו היחסים בינה לבין מעסיקה, כפי שהוא אמר: לא חזרה אחרי הלידה כדי לטפל בילד - משמע, מדברים אלו, והם כל הידוע לנו בענין זה כי לא יצאה לחל"ת מכח סעיף 7 (ד)(1) לחוק עבודת נשים, שכן אילו היתה עושה כך, היה המעסיק מסוגל לאמר - יצאה לחופשה ללא תשלום כדי לטפל בילד מתאריך תום חופשת הלידה (12 השבועות) ועד תאריך כזה וכזה. אך, המעביד לא היה מסוגל לאמר לנו זאת. מסתבר אם כך, שלא לחופשה ללא תשלום יצאה התובעת אלא ניתקה את יחסי עובד- מעביד בינה לבין מעסיקה וכנראה הבהירה לו כי היא עושה זאת כדי לטפל בילד (שאז זכאית היא לפיצויי פיטורים, אם זו סיבת התפטרותה). אם התובעת, כפי שראינו, אכן ניתקה את יחסי עובד-מעביד, כפי שהסקנו מהנתונים שלפנינו, הרי שלא נעדרה מעבודתה מכח סעיף 7(ד)(1) לחוק עבודת נשים ולכן התקופה שמתום 12 השבועות לא יכולה להחשב כ"ימים חסרים" כהגדרת סעיף 162 (3) לחוק. לא מצאנו מקום להכניס "פרשנות תכליתית" כמשאלתו של ב"כ התובעת להוראות סעיף 7 לחוק עבודת נשים - אין פרשנות ברורה יותר, לטעמנו, מזו שנקט בה המחוקק בהגדירו רשימה סגורה ומוגדרת של העדרויות שנתנה להם לגיטימציה של המחוקק. מכאן המסקנה, כי התובעת אכן לא צברה את תקופת האכשרה הנדרשת לצורך זכאות לדמי אבטלה ובדין דחה הנתבע את תביעתה לדמי אבטלה. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. לידהחופשה ללא תשלום