סגן הנשיא (קובובי): 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי לפיו נקבע "שהתאונה שקרתה לתובעת במסגרת השתלמות היא תאונת עבודה". 2. ואלה עובדות הרקע כפי שקבען בית-הדין קמא: "1. התובעת היא מורה בבית-הספר היסודי בן צבי בלוד. 2. בשנת הלימודים תשמ"ז היתה התובעת בשנת השתלמות. 3. התובעת השתלמה בשנת ההשתלמות בבית-הספר לפעילי ההסתדרות על-שם זלמן ארן בתל-אביב. 4. במסגרת ההשתלמות השתתפה התובעת בהשתלמות בשיתוף עם החברה להגנת הטבע. 5. בתאריך 18.5.1987 יצאה התובעת במסגרת ההשתלמות לסיור לימודים לעין-גדי הסביבה. 6. במהלך הסיור ארעה לתובעת תאונה, בה נשברה רגלה". 3. בפתח דבריו ציין השופט המלומד שהוא מודע לכך כי יישום סעיף 35 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) - הגדרת "תאונת עבודה" - "מעורר קשיים כבר על הסף", שהי יחסי עובד-מעביד מושעים בשנת ההשתלמות, והעובד מסווג כמי שנמצא בחופשה ללא תשלום. עם זאת למדים = 335 = מהתפתחות הפסיקה שאין נוהגים עוד פרשנות מילולית למונחים "תוך כדי" ו"עקב" העבודה, ואם חייב עדיין להיות "קשר כל שהוא בין זמן ונסיבות האירוע לבין העבודה" (דב"ע מא/61 - 0 [1], בע' 335), אשר קובע הוא - בין שמדובר בפעולות בתחום נופש ורווחה ובין שמדובר בהשתלמות - מידת הזיקה והעניין של המעביד למעשה, ומידת הצורך והחובה של עובד לעשיתו (דב"ע מד/127 - 0 [2], בע' 237; דב"ע לד/281 - 0 [3], בע' 91). בענייננו מדובר ב"חופשת שבתון" שלגביה נאמר בדב"ע לז/131 - 3 [4] כי "היא מאותן זכויות נלוות (מודגש במקור) שלעובד עניין לקבלן ולמעביד עניין לתיתן ואין למעביד עניין בחופשת שבתון למי שאינו נמנה יותר עם הסגל" (שם [4], בע' 313, סעיף 11). 4. מהמוצגים שבתיק, ראה בית-הדין האזורי כחשובים במיוחד לעניין את העלון "מידע" של קרנות השתלמות לעובדי הוראה (ת/1), את "תכנית הלימודים להשתלמות ורים בשיתוף עם החברה להגנת הטבע" לשנת תשמ"ז (ת/4), ואת גליון ההדרכה וההסברה שהומצא למורים על-ידי בית-הספר לפעילי ההסתדרות על-שם זלמן ארן (ת/5). 5. להלן פרטים מספר אודות מהות ההשתלמות, כעולה ממסמכים אלה: א) קרנות ההשתלמות למורים אינן קרנות חיסכון, והזכות למימושן היא רק בעת היציאה לשנת השתלמות; ב) הודעה מבנק מסד בע"מ על זכאות החבר לצאת לשנת השתלמות "תשמש כאסמכתא לבקשת חופשה ללא שכר אותה יש להפנות למעסיק בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-31 במרץ. הקרן אינה מבטיחה לחבר, כי מעסיקו אמנם יאשר לו חופשה ללא תשלום, ובאין אישור לא יוכל החבר לצאת לשנת השתלמות" (ההדגשות נוספו); ג) כספי הקרן באים מתשלומי המעביד (8.4%) והעובד (4.2%); ד) שנת השתלמות מוכרת כשנת ותק בעבודה; ה) מענק ההשתלמות החודשי - למי שחסך 6 שנים - הוא שני שלישים מהשכר האחרון בגין המשרה הממוצעת בשנת החיסכון; ו) המענק פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי על המשתלם לפנות לביטוח הלאומי כדי להבטיח שמירת זכויותיו. הקרן מחזירה למשתלם דמי ביטוח על-פי קבלה (ההדגשה נוספה) 6. ספציפית לעניינה של המשיבה: א) קרן ההשתלמות שילמה למשיבה את שכר הלימוד בגין השתלמותה; ב) תכנית הלימודים להשתלמות מורים בשיתוף עם החברה להגנת הטבע בשנת תשמ"ז כללה הרצאות בכל ביום ב' בשבוע וכן טיולים, "קמפוסים" ו"ביקורים"; ג) המשיבה נדרשה לשלם עבור הטיולים. 7. את קבלת התביעה נימק בית-הדין קמא כלהלן: = 336 = א) המשיבה המשמשת כסגנית-מנהל בית-ספר וכמחנכת, לימדה עברית, ידיעת הארץ, הסטוריה, תנ"ך וטבע; ב) נושאי ההשתלמות שבחרה, כללו את החברה להגנת הטבע, הקשורה קשר אמיץ למקצועות ההוראה שלה ולתפקידה כסגנית מנהל, וזאת מבלי לנקוט עמדה לגבי מקרים אחרים בנסיבות שונות; ג) היא היתה חייבת לצאת לסיורים במסגרת ההשתלמות. ומשכך - ההשתלמות בקטע המתייחס לחברה להגנת הטבע שייכת באורח סביר לפעולות הנלוות לעבודה: למעביד עניין בהשתלמות; מימוש זכותו של העובד מותנה ביציאתו להשתלמות ובהשתתפותו בה, וכן - העובד חייב להשתתף בהשתלמות "שאם לא כן יפסידנה ולא יוכל לפדותה" (מודגש במקור). הוסף לכך שעיקר המימון בא מהמעביד - מכאן "המסקנה החד-משמעית, שיש להכיר בתאונה כתאונת עבודה". 8. עיקר טענותיו של המוסד לביטוח לאומי בהודעת הערעור היו כי בית-הדין קמא סתר מניה וביה את קביעותיו הוא, כי בשנת ההשתלמות מושעים יחסי עובד-מעביד והעובד מסווג כמי שנמצא בחופשה ללא תשלום, וכי ההשתלמות ממומנת על-ידי הקרן; בית-הדין התעלם מכך שבשנת ההשתלמות לא שולם למשיבה שכר עבודה, ושמימון הקרן בא בחלקו מכספים שנוכו משכרה של המשיבה; כמו כן התעלם בית-הדין מכך שהמשיבה היא זבחרה להשתתף בהשתלמות, אף כי לא חלה עליה חובה להשתתף בה; המעסיק לא ארגן את ההשתלמות ולא מימן אותה או את השתתפות המשיבה בה; שגה בית-הדין גם בקובעו שהמשיבה היתה "חייבת" לצאת להשתלמות משביקשה לממש את הכספים שנצטברו לזכותה בקרן. 9. בטענו בעל-פה חזר בא-כוח המוסד על טיעונים אלה, הרחיב את יריעתם, הוסיף מספר אסמכתאות, והתייחס גם לעניין תשלום דמי הביטוח המגיעים בגין עובד בעת היותו בחופשה ללא תשלום. בא-כוח המשיבה תמך בפסק-הדין שבערעור, והפנה אותנו לסיכומיו בבית-הדין קמא. 10. בעת ההתייעצות לקראת מתן פסק-דין ראה בית-הדין צורך לבקש מהצדדים טיעון משלים "בדבר תשלום דמי ביטוח בתקופת ההשתלמות, עת מצוי העובד בחופשה ללא תשלום", ובמיוחד באשר למתחייב מתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א-1971, הן בדבר חובתו של המעביד (תקנה 6) והן בדבר המוטל על העובד". 11. בא-כוח המוסד, פירט את הוראות החוק והתקנות המובילות למסקנה שהמשיבה = 337 = לא היתה מבוטחת בביטוח נפגעי עבודה, בעת קרות התאונה. בא-כוח המשיבה, בתשובתו, לא תרם עניינית או עיונית לפרשנות המתחייבת מניתוח ההוראות הללו, חזר על טיעונו הקודם והגיש לנו מכתב מהמוסד, מיום 19.10.1987, חתום על-ידי פקיד תביעות ענף נפגעי עבודה, המודיע למשיבה כי תביעתה לדמי תאונה אושרה וכי דמי הפגיעה חושבו לפי הכנסתה וכו'... (ההדגשה נוספה). 12. צדק השופט המלומד בהערת הפתיחה שלו כי יישום האמור בסעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי (הכוונה להגדרת "תאונת עבודה") "לגבי המקרה דנא, מעורר קשיים כבר על הסף", שכן מתעוררת שאלה מקדמית "על הסף" והיא: האם עובד בחופשה-ללא-תשלום מבוטח ביטוח נפגעי עבודה לפי פרק ג' לחוק? 13. הכלל הוא ש"המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו" (סעיף 161(ב) לחוק). דמי ביטוח אלה מכסים את כל ענפי הביטוח (סעיף 157), ואי-תשלומם על-ידי המעביד אינו גורע מזכאותו של העובד לגמלה. מסגרת זו נשברת בצאת עובד לחופשה-ללא-תשלום, ומתחלף החוט המשולט של היחסים בין המעביד - העובד - המוסד לביטוח לאומי. יחסים אלה מוסדרים מעתה על-ידי תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) התשל"א-1971 (להלן - התקנות), שהותקנו על-פי הוראות סעיף 34 לחוק, לפיו רשאי השר לקבוע "הוראות מיוחדות שכוחן יפה על אף האמור בפרק זה" (ההדגשה נוספה). לפי תקנה 6(א) חייב המעביד לשלם דמי ביטוח בעד עובד הנמצא, בהסכמתו, בחופשה- ללא-תשלום בעד תקופה "שלא תעלה על שני חודשים קלנדריים רצופים". המעביד רשאי "לנכות מכל סכום המגיע ממנו לעובד את דמי הביטוח ששילם כאמור" (תקנה 6(ג)). עולה תקופת החופשה-ללא-תשלום על "ני חודשים תמימים רצופים", כי א משלם העובד בעצמו - "על אף האמור בסעיף 61(ב) לחוק" - את דמי הביטוח. (תקנה 1 (3)). שאלה מרכזית נוספת הינה: מהו היקף החיוב בדמי ביטוח? בהיות העובד בחופשה-ללא-תשלום ובהיות יחסי עובד-מעביד מושעים, אין העובד חב חובה לעבוד. מי שאינו עובד אינו עלול להיפגע בתאונת עבודה, לכן נפקד מקומו של "פרט 6 בלוח י' לחוק" מרשימת הפרטים המהווים את שיעור דמי הביטוח, שמעביד משלם בגין עובד בחופשה-ללא-תשלום (תקנה 6(ב)). פרט 6 הנ"ל, עניינו ענף נפגעי עבודה. דמי ביטוח אלה משתלמים לפי הכנסה מינימום שלפי פרט 1 ללוח י"א. החל מהחודש השלישי לחופשה-ללא-תשלום, משלם העובד את דמי הביטוח. "כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי בהתאם ללוח י' לחוק" (תקנה 5(ב)). ועוד: שיעור דמי הפגיעה בעבודה מחושב יחסית לשכר העבודה הרגיל (סעיף 53(א) לחוק). שכר זה מתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח ברבע השנה שקדם לתאונה, בתשעים (סעיף 54(א)). הכנסה-לגבי דידו של עובד - היא "ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח" (סעיף 54(ב)(1)). = 338 = 14. נוכח הוראות אלה, בין אם תאמר שהמעגל נסגר ובין אם תאמר שאין זה אלא מעגל שוטה, כך או כך נמצא העובד בחופשה-ללא-תשלום מחוץ למעגל המבוטחים בביטוח נפגעי עבודה. ותאונה כי תקרה לו, אותה עת, לא יכול שתוכר כתאונת עבודה לפי פרק ג' לחוק, כי אם כתאונה לפי פרק ג2, "ביטוח נפגעי תאונות". וכאן ההסבר לכפל לשון שאינו אלא פליטת קולמוס, המופיע במכתב פקיד התביעות מיום 19.10.1987. פעם אחת מדובר ב"דמי תאונה" ופעם שניה, בשגגה, ב"דמי פגיעה". הא ותו לא. 15. הערעור מתקבל. אין צו להוצאות. דיני חינוךחופשה ללא תשלוםמורים