לפנינו תביעתה של התובעת נגד עמותת בבית (להלן -הנתבעת) לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אבדן זכאות לדמי אבטלה. הרקע העובדתי העולה מחומר התיק, הינו כדלקמן: 1. הנתבעת הינה עמותה המספקת שירותי עזרה לקשישים. 2. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמטפלת, החל מחודש 4/91. 3. במהלך חודש 7/04 שהתה התובעת בחופשה שנתית. 4. בראשית חודש 8/04 ביקשה התובעת לצאת לחופשה נוספת ללא תשלום וזאת למשך חודשיים. התובעת מסרה לנתבעת בקשה בכתב ידה. 5. במכתב נושא תאריך 9.9.04 הודיעה הנתבעת לתובעת כך: "הנדון: היעדרות מעבודה ללא אישור המעסיק בתאריך 1.8.2004 הגשת בקשה לחופשה ללא תשלום החל מ - 1.8.04 ועד 30.9.04. באותו מעמד נאמר לך בעל פה כי ניתן לאשר לך חופשה לחודש ימים בלבד. כמו כן, הובהר לך חד משמעית, להיות בקשר עם המשרד לגבי קבלת מסמך פורמלי, אם יאושר, לגבי החופשה. לא יצרת קשר ואף ניסיונותינו ליצור עמך קשר עלו בתוהו עד תום התקופה עליה החלטת לבדך. להפתעתי בשיחה עמי ב - 2.9.04, הבהרת חד משמעית, כי אינך חוזרת לעבודה ומיותר לציין את הסגנון והנוסח הבוטה של השיחה. הדבר אינו מקובל ואינך יכולה להכתיב למעסיקתך חופשה. אי לכך, הנך מתבקשת לסור מייד עם קבלת מכתבי זה למשרדנו לקבלת עבודה". 6. במכתב נושא תאריך 22.9.04 פנתה התובעת באמצעות עו"ד מאיה לנקר אל הנתבעת והודיעה לה כך: "הנדון: הודעה על המשך עבודה בשינוי נסיבות בשם מרשתי, הגברת סוניה שימונוב, הריני לפנות אלייך כדלקמן: 1. מרשתי עובדת בעמותת בבית מזה 13 וחצי שנים בתפקיד אחות ואף אחות סיעודית. 2. עבודה זו דורשת ממנה מאמץ פיזי רב וקשה. 3. בתקופה האחרונה מצבה הבריאותי של מרשתי הורע היא נדרשה לצרוך תרופות אשר משקפות לחץ נפשי וקושי לביצוע העבודה המאומצת. 4. כתוצאה ממצבה הבריאותי דלעיל, מרשתי ביקשה חופשה נוספת על החופשה השנתית המגיעה לה, בתקוה כי מצבה הבריאותי ישתפר ויאפשר לה להמשיך בעבודתה כבכול שנה. 5. בהתייעצות רפואית ובמטרה לשפר את בריאותה עברה מרשתי להתגורר באזור פיתוח באופקים, מקום אשר לבד מהיותו אזור אשר הטיב עם בריאותה מהווה ישוב אזור פיתוח. 6. לאור האמור לעיל מרשתי לא תוכל לשוב לעבודתה באזור תל אביב אלא רק באזור אופקים. 7. באם עמותת בבית לא תוכל להעסיקה באזור זה, הינכם מתבקשים בזאת להסדיר את סיום עבודת מרשתי בעמותה תוך תשלום מלוא זכויותיה הסוציאליות לרבות פיצויי פיטורין". 7. במכתב מיום 11.10.04 השיבה הנתבעת כך: "הנדון: גב' סוניה שימונוב - עמותת "בבית" מרשתנו, עמותת "בבית" שרותי עזרה לקשיש בביתו מילאה ידינו להשיב למכתבך מה - 20/9/04 בנדון, כדלהלן: 1. מרשתך לא עבדה כאחות אלא כמטפלת בקשישים. העבודה שנדרשה ועדיין נדרשת לעשות אינה "דורשת מאמץ פיזי רב וקשה". 2. מרשתך ביקשה חל"ת אולם זו אושרה לה רק לחודש ימים כשלאחר מכן נדרשה לשוב ולעבוד אולם היא ככל הנראה אינה מעוניינת בכך ועל כן המציאה טענות חדשות ושונות שאין להן גם כל תימוכין במסמכים שצורפו על ידה ו/או ע"י מי מטעמה. 3. באם מעוניינת הגב' לסיים עבודתה, עליה ליתן הודעה מוקדמת כדין על כך ובכפוף לכך ישולמו זכויותיה אם וככל שמגיעות לה. אנו רואים במכתבך מה-20/9/04 כהודעה כאמור". 8. התובעת, באמצעות עו"ד לנקר, השיבה במכתב מיום 2.11.04, כך: "בשם מרשתי הגברת סוניה שימונוב הריני להודות על קבלת מכתבך שבסימוכין ולהלן התייחסותנו: 1. העבודה אותה מבצעת מרשתי הינה עבודה הדורשת מאמץ פיזי שכן מרשתי מטפלת בקשישים בביתם וחלקם אף קשישים סיעודיים ו/או בעלי מגבלות כאלו ואחרות אשר דורשות ממרשתי ביצוע הטיפול תוך מאמץ פיזי. 2. בניגוד לאמור בסימוכין, מרשתי הגישה בקשה בכתב לחופשה ללא תשלום לתקופה של חודשיים בשל מצבה הבריאותי (להלן: "הבקשה"). רצ"ב העתק מכתב הבקשה ותרגומו לשפה העברית, מסומן כנספח א'. 3. לפיכך טענת מרשתך כעולה בסעיף 2 לסימוכין איננה מתיישבת עם הבקשה מיום 1/8/04, כאמור לעיל. 4. הבקשה אושרה, יתרה על כך שיחה בעניין סידור עבודה נעשתה בסמוך לראש השנה העברי (15/9/04). 5. בהמשך לבקשה העבירה מרשתי אישורי מחלה ואף הפנייה לרופא תעסוקתי. 6. נכון לרגע כתיבת מכתב זה אין כל הכרעה רפואית בעניינה. 7. לפיכך אבקש להסדיר בזאת את סיום עבודת מרשתי באם אין באפשרות מרשתך להסדיר את המשך עבודתה על פי התנאים המופיעים במכתבי מיום 22/9/04, תוך תשלום מלוא זכויותיה הסוציאליות לרבות פיצויי פיטורין". 9. באת כח הנתבעת השיבה במכתב מיום 9.11.04, כך: "בתשובה למכתבך מה-2 בח.ז. נבהיר: כאמור במכתבנו הקודם מרשתך אמנם בקשה חופשה ללא תשלום לחודשיים, אך אושרה לה חל"ת לחודש בלבד. כל טענה אחרת של מרשתך פשוט רחוקה מן האמת. למרשתנו עבודה מתאימה ואין לנו אלא לחזור על יתר האמור במכתב הנ"ל". 10. ביום 13.7.05 הגישה התובעת את התביעה שבפנינו. מטעם התובעת העידו התובעת עצמה והגב' פרידה קלנטרוב, עובדת הנתבעת. מטעם הנתבעת העידו מר נאור מורג, מתמחה במשרד חקירות והגב' נינה בורוכוב, מנהלת סניף הנתבעת בתל אביב. בהמשך הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב. דיון והכרעה: 11. המחלוקת בין הצדדים עניינה בשאלת נסיבות סיום יחסי העבודה וזכאות התובעת לפיצויי פיטורים ולפיצוי בגין אבדן זכאותה לדמי אבטלה. 12. מושכלות יסוד הן כי מבחינת נטל ההוכחה, על עובד להוכיח כי הוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים. (ראה: דב"ע לג/58-3 האוניברסיטה העברית נ' בתיה מינטל, פד"ע ה 65). נקדים ונבהיר - לאחר שבחנו את הראיות אשר בפנינו ואת טענות הצדדים, קובעים אנו כי התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה. ונפרט טעמנו - 13. ראשית יש להבהיר כי גרסתה של התובעת לעניין עילת התביעה, לא היתה עקבית. בסעיף 5 לכתב התביעה נטען כי במהלך שנת 2004 החמירה מחלת האסטמה ממנה סובלת התובעת והומלץ לה לעבור לגור בדרום הארץ. בסעיף 7 לכתב התביעה נטען כך: "כמו כן תטען התובעת כי העתיקה את מקום מגוריה לאופקים (עיריית פיתוח) עקב מצב בריאותי לקוי ועל כן יש לראות בנסיבות העתקת המגורים כמוצדקות לעניין סעיף 6 ו/או סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963". נזכיר כי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים עניינו בהתפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי וסעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים עניינו בהתפטרות לרגל העתקת מקום מגורים. בפתח דיון מיום 13.12.06 טענה באת כח התובעת כך: "אנחנו לא טענו כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים עקב מעבר לישוב פיתוח. היא המשיכה לעבוד באזור ת"א גם כשגרה באופקים וזאת החל מ - 5/04 והטענה המצדיקה את תביעתה היא מצבה הבריאותי". בסיכומים מטעמה, ביקשה התובעת מבית הדין לקבוע "כי הנתבעת פיטרה את התובעת מעבודתה בחוסר תום לב תוך שהיא הופכת את היוצרות באשר לאישור החל"ת וטענה כי התובעת "זנחה" את עבודתה והתפטרה מעבודתה". בשים לב לכך שטענות התובעת אינן עקביות, בחנו את חומר הראיות. 14. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, קובע כך: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים". הלכה פסוקה היא, שנטל ההוכחה כי מתמלאים התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק מוטל על העובד. זאת ועוד, התפטרותו של העובד צריכה להיות "לרגל" מצב בריאותו, היינו - שהגורם להתפטרות היה מצב בריאותו. (ראה: ע"ע 1214/02 ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ. תק-אר 2003(1), 130 , עמ' 131). עוד נפסק כי על העובד להודיע למעסיק טרם התפטרותו, על מצב בריאותו וזאת על מנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה ולהשפיע בכך על 'שאר הנסיבות', כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות. (ראה: דב"ע לג/2-3 חיים זילבר - גלוביס בע"מ, פד"ע ד 153). 15. כאמור לעיל, בכתב התביעה טענה התובעת כי במהלך שנת 2004 עברה להתגורר באופקים בשל מחלת האסטמה ממנה היא סובלת. ואולם בתצהירה, מפרטת התובעת כי במהלך שנת 2004 החמיר מצבה הרפואי והיא החלה לסבול "מלחץ דם גבוה, הקאות, סחרחורות, כאבים בקיבה וכיס המרה". מחלת האסטמה לא הוזכרה. כך או כך, אין בפנינו כל ראיה התומכת בטענות התובעת לעניין מצבה הרפואי. מהמסמכים הרפואיים אשר צורפו לתצהירה של הגב' בורוכוב, עולה כי האישור הרפואי הראשון הינו מיום 22.9.04 - מועד פניית באת כוחה של התובעת אל הנתבעת. באישור זה מצויין כי התובעת סובלת מכאב גב תחתון. אין במסמך הרפואי כדי לתמוך בטענת התובעת כי ניתנה לה המלצה רפואית לעבור ולהתגורר בדרום הארץ. בהעדר תמיכה לכך, לדרישתה של התובעת, כאמור במכתב באת כוחה מיום 22.9.04, לספק לתובעת עבודה רק באזור אופקים - לא היה לה בסיס. אף המסמכים הרפואיים אשר בפנינו אינם מלמדים על מחלותיה הנטענות של התובעת או על המלצה רפואית למעבר מגורים, כנטען. באישורי המחלה מ - 26.9.04, 29.9.04 ו - 6.10.04 מצויין כי התובעת סובלת מכאב גב תחתון. עולה כי הומלץ לתובעת על מנוחה עד ליום 10.10.04. בטופס ההפניה לרופאה התעסוקתית מיום 6.10.04 צויין כי התובעת סובלת מכאב גב תחתון ובקע סרעפתי. התוצאה היא כי אין כל ראיה לטענותיה של התובעת אשר למצבה הרפואי. לפיכך, לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. 16. זאת ועוד, לא שוכנענו בטענת התובעת כי אושרה לה חופשה ללא תשלום בת חודשיים. הגם שהתובעת טענה כי לא קיבלה את מכתב הנתבעת מיום 9.9.04, שוכנענו מעדותה של הגב' בורוכוב כי משלא הופיעה התובעת לעבודתה בתחילת חודש 9/02 פנתה אליה הן טלפונית והן בכתב. משלא שבה התובעת לעבודתה עם סיום החופשה אשר אושרה לה, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי יש לראות בה כמי שזנחה עבודתה. טענות התובעת כי פוטרה מעבודתה כאשר הגיעה לקבל את מתנת החג הינן טענות מאוחרות שלא בא זכרן בכתב התביעה. לא שוכנענו מגרסתה זו של התובעת. לפיכך, אף טענת הנתבעת אשר הופיעה לראשונה בסיכומיה כי פוטרה - נדחית. נוכח הצהרת באת כח התובעת בפתח הדיון מיום 13.12.06 לא מצאנו לדון האם התקיימו תנאי סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים לעניין העתקת מקום מגורים. התוצאה היא כי התובעת איננה זכאית לפיצויי פיטורים. 17. רכיב התביעה הנוסף עניינו באובדן זכאות לדמי אבטלה. מסיכומי התובעת עולה כי התובעת זנחה רכיב זה, מעבר לכך שטענותיה בעניין זה נטענו בעלמא. 18. סוף דבר - התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. חופשה ללא תשלוםמטפלת