הגב' עדנה צוראל-גל ("התובעת") בתביעתה שבפני טוענת שהיא זכאית לקבל מהמוסד לביטוח לאומי ("המוסד") דמי אבטלה, עבור תקופות בהן שהתה ב"חופשה ללא משכורת" מעבודתה. הכרעה בתביעה מחייבת בחינת שתי מערכות דינים - דיני הביטחון הסוציאלי מזה ודיני העבודה מזה. העובדות הצריכות לעניין: 2. העובדות הצריכות לעניין, כעולה מכל החומר שהונח בפני, הן כדלקמן: א. התובעת, עורכת-דין במקצועה, עבדה כמזכירה משפטית בבית-המשפט המחוזי בחיפה ("המעסיק"), החל מיום 01.07.03; ב. ביום 20.10.04 ילדה התובעת במז"ט בן. התובעת שהתה בחופשת לידה בת 12 שבועות, החל מיום 20.10.04 ועד ליום 11.01.05; ג. מיום 12.01.05 ועד ליום 11.04.05 שהתה התובעת ב"חופשה ללא משכורת", אשר אושרה לה לבקשתה, בהתאם להוראות התקשי"ר ("התקופה הראשונה"). החופשה אושרה לתובעת, כאמור, מכוח הוראות התקשי"ר ולא מכוח הוראת סעיף 7 (ד) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 ("חוק עבודת נשים"), שכן לאור נוסח הסעיף במועד הרלוואנטי לענייננו, תנאי לנטילת חופשה ללא תשלום מתום חופשת הלידה היה, כי העובדת עבדה עד תחילת חופשת הלידה אצל אותו מעסיק לפחות עשרים וארבעה חודשים רצופים. מה שאין כן בענייננו; ד. בהמשך סוכם בין התובעת לבין נציג המעסיק, כי התובעת תשוב לסטטוס של עבודה סדירה במשכורת, מיום 12.04.05. מועד זה בו "שבה" התובעת לעבודתה היה בסמוך לחופשת חג הפסח, שהייתה בגדר "חופשה מרוכזת" אצל המעסיק, על המשתמע מכך. בפועל, מיום 12.04.05 ועד ליום 30.04.05, התובעת נטלה ימי חופשה, בתשלום, שעמדו לזכותה ולא עבדה בפועל; ה. ביום 01.05.05 יצאה התובעת שוב ל"חופשה ללא משכורת", באישור המעסיק. ב"הודעת השינוי" שהוצאה על-ידי נציג המעסיק נכתב "העובדת תשהה בחופשת לידה ללא תשלום מיום 01.05.05 ועד ליום 19.10.05 (כולל)"; ו. התובעת שהתה ב"חופשה ללא משכורת" עד ליום 18.09.05 ("התקופה השנייה"). ביום 18.09.05 התפטרה התובעת מעבודתה; ז. גם בתקופה השנייה שילם המעסיק עבור התובעת דמי ביטוח, במשך חודשיים (ראו להלן); ח. התובעת החלה להתייצב בלשכת שירות התעסוקה בחודש נובמבר 2005; ט. ביום 01.12.05 הגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי ("המוסד") תביעה לתשלום דמי אבטלה. המוסד דחה את תביעתה לתשלום דמי אבטלה, בהסתמך על הוראת סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 ("חוק הביטוח הלאומי"), הואיל והתובעת צברה רק 256 ימים מתוך 360 ימים הנדרשים בחוק הביטוח הלאומי להשלמת תקופת האכשרה בתחום של שנה וחצי שקדמה לתקופת האבטלה. על החלטה זו הגישה התובעת את התובענה שבפני. המסגרת הנורמטיבית: 3. נקודת המוצא לבחינת תביעתה של התובעת הינה שעוסקים אנו בבחינת זכות מכוח חוק, אשר ניתן לקבלה אך ורק בהתאם לתנאים הנקובים בחוק הביטוח הלאומי ובתקנות שהוצאו מכוחו. מערכת היחסים בין המוסד לבין מבוטחיו נקבעת על-פי חוק. החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. לכן, על המוסד מוטלת החובה לפעול על-פי הוראות החוק ואין המוסד רשאי להעניק למבוטח זכויות בלי שהן מעוגנות בחוק. 4. ענף ביטוח אבטלה מוסדר בהוראות פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי. סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "מבוטח" לעניין ביטוח אבטלה, כדלקמן: "(1)תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים... והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו;" (ההדגשה הוספה - ר.כ.). פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי וכן ההוראות הכלליות לחוק הביטוח הלאומי, אינם כוללים הגדרה של המונח "עובד" ושל המונח "שכר". על-פי הוראת סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי, דמי אבטלה ישולמו, לענייננו, למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה המוגדרת בסעיף 161 לחוק הנ"ל. לאמור: המדובר בתנאים מצטברים. 5. הגדרת המונח "מובטל" מופיעה בסעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי: "(א)רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור". מכאן, כי קיימת זיקה בין המונח "מובטל" לבין הרישום בלשכת שירות התעסוקה. הקשר בין הרישום וההתייצבות בלשכת שירות התעסוקה והזכאות לדמי אבטלה הינו קשר מהותי והוא בא להבטיח את העיקרון שדמי אבטלה ישולמו, בדרך כלל, למי שטרח למצוא עבודה באמצעות לשכת שירות התעסוקה ולא נמצאה לו עבודה מתאימה. ברור, כי משמעות המונח "מובטל" בחוק הביטוח הלאומי אינה זהה למשמעות המילונית של מונח זה (ראו: עב"ל (ארצי) 433/06 קנט אלן כהן - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 19.11.07)). בהקשר זה נפסק: "המונח "מובטל" אינו מוגדר ופשיטא שמדובר באדם שאין לו מקור פרנסה, כגון - מי שפוטר מעבודתו. מושג זה של 'מובטל' הורחב והוא חל גם על מי שהוצא - בניגוד לרצונו - לחופשה ללא תשלום. המשותף לשני מצבים אלה הוא שעובד נקלע למצב בו - שלא מרצונו - המעסיק חדל לספק לו עבודה ולשלם לו שכר" (עב"ל (ארצי) 1083/04 המוסד לביטוח לאומי - כרמלה דבש (ניתן ביום 29.03.05)) (ההדגשה הוספה - ר.כ.). 6. "תקופת אכשרה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, כדלקמן: "פרק הזמן, בין שהוא רצוף ובין שאינו רצוף, שבו חייב אדם להיות מבוטח כאחד התנאים לגמלה". על המיוחד במהות ובמטרה של "תקופת אכשרה" עת מדובר בענף ביטוח אבטלה, ניתן לעמוד מהוראת סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי הקובעת, בחלקה הנוגע לענייננו, את "תקופת האכשרה" לגבי עובד במשכורת חודשית, כדלקמן: "א.לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא אחת מאלה: 1.360 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע;...". ה"תאריך הקובע" לענייננו, כהגדרתו בסעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי הינו ה-1 בחודש בו התחילה תקופת האבטלה. עינינו הרואות, כי בניגוד למתחייב לעניין "תקופת אכשרה" מהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, הגדרה המתייחסת ל"פרק זמן" שבו אדם "מבוטח", נדרש המחוקק לעניין "תקופת אכשרה" בקשר לענף ביטוח אבטלה לפרק זמן שבעדו "שולמו דמי ביטוח" (ראו: דב"ע (ארצי) מא/103-02 המוסד לביטוח לאומי - ויויאן מרזוק, פד"ע יג 297, 300 - 301). 7. על תכליתו של ביטוח אבטלה נאמר: "'מטרת ביטוח אבטלה הינה - לאפשר לעובדים אשר נפלטו בעל כורחם ממעגל העבודה, קיום בכבוד עד שייקלטו במקום העבודה החדש"...'... להשגת אותה מטרה נקבע בחוק התנאי של תקופת אכשרה, דהיינו תקופה טרם היות המבוטח מובטל, בה הוא עבד ושולמו בעדו דמי ביטוח אבטלה; ושני טעמים מצטברים לקביעתה של אותה תקופה: האחד - להבטיח צבירת הון מספקת לתשלום דמי אבטלה מתשלום דמי ביטוח אבטלה, שהרי על פי סעיף 28 לחוק - כל סכום שמשלמים למוסד כדמי ביטוח נזקף לזכות חשבונות ענפי הביטוח השונים, ולכל ענף ביטוח מתנהל חשבון נפרד ו'אין להעביר מחשבון ענף ביטוח אחד לחשבון ענף ביטוח אחר אלא בהסכמת המועצה ובאישור השר'. השני - 'להבטיח צבירה מספקת של ימי תעסוקה', שהרי 'גמלת האבטלה הינה פונקציה של שניים - עבודה ואבטלה, ורק מי שעבד בעבר וחדל, קונה הזכות לדמי אבטלה אם התקיימו בו יתר התנאים לזכאות'. ומכאן, 'שמצד שני בא הסעיף למנוע זכאות לדמי אבטלה מאדם שעבד לעת מצוא או קבע לעצמו עיתים לעבודה ועיתים לבטלה'..." (עב"ל (ארצי) 20027/98 יעל לדרפיין - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 651, 655) (ההדגשה הוספה - ר.כ.). ובמקום אחר: "העבודה לפני תקופת האבטלה, היא המקנה את הזכות לדמי אבטלה, לכן, למשל, מי שלא עבד כלל, אינו זכאי לדמי אבטלה. באמור מגולם הרעיון הערכי של חינוך לעבודה, הקובע, שאין זכאות לדמי אבטלה אלא אם עבד המובטל קודם לתקופת האבטלה את תקופת העבודה המינימלית הנדרשת. מן האמור נובעת הכרחיות הקשר וסמיכות הזמנים המתחייבים, בין תקופת האבטלה לתקופת העבודה שקדמה לה" (עב"ל (ארצי) 1393/01 המוסד לביטוח לאומי - חגית כהן (ניתן ביום 02.12.03)). ועוד: "ביטוח אבטלה מיועד לתמוך כלכלית בעובד המובטל מאונס, במשך פרק זמן סביר, וזאת עד שימצא מקום עבודה חדש במסגרת משלח ידו, התואם את מיומנויותיו'. לאמור, גימלת אבטלה הנה פונקציה של שלושה: עבודה, הכנסה ואבטלה. כך, שעובד שפוטר שלא על דעתו, או עובד שהתפטר בנסיבות המצדיקות זאת, ימצא זכאי לתשלום דמי אבטלה לתקופת ביניים עד אשר ימצא מקום עבודה חלופי שיהיה מקור פרנסה. הווה אומר, שרק מי שעבד בעבר וחדל ואיבד את מקור פרנסתו, קנה זכות לדמי אבטלה, ובלבד שהתקיימו יתר התנאים לזכאות לגמלה" (עב"ל (ארצי) 20227/95 זוהרה קדם-המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 10.7.2003) (ההדגשה הוספה-ר.כ.) ("עניין זוהרה קדם"); ראו גם עב"ל (ארצי) 20182/97 המוסד לביטוח לאומי - יוסף צבי גרוסקופף, פד"ע לד 97). זאת ועוד, דמי אבטלה הם מסוג גמלאות הביטוח הלאומי המשמשות כגמלה מחליפת הכנסה של "מבוטח" אשר פסקה, זאת במטרה לאפשר לעובד שנפלט ממקום העבודה קיום בכבוד עד אשר ימצא לעצמו מקום עבודה חלופי. 8. יחד עם זאת, הוראות החוק מתייחסות למגוון אפשרויות, שכתוצאה מהן אפשר שלא יעלה בידי העובד להשלים את "תקופת האכשרה" שנקבעה מפורשות בחוק הביטוח הלאומי; זאת שלא מרצונו ומסיבות שאינן תלויות בו. לשם הדוגמא: סעיף 161 (ג) לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי ב"תקופת האכשרה" של מובטל ייכללו, אף ללא תשלום דמי ביטוח ואף ללא עבודה בפועל, ימי אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג המובטל לא עבד בהם; ימי שירות סדיר על-פי חוק שירות ביטחון או ימי שירות מילואים בצה"ל; ימי מחלה שבהם היה העובד זכאי לדמי מחלה, כמשמעם בחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976. זאת ועוד, סעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן: "לא הושלמה תקופת האכשרה מחמת אחת או יותר מהעילות המנויות בפסקאות שלהלן (להלן - הימים החסרים), ימנו את 540 הימים, כאמור בסעיף 161, בלי למנות בהם את הימים החסרים שאינם עולים על המספר הנקוב לצד כל עילה: (1)הכשרה, השתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה... - 360 ימים; (2)מחלה או תאונה - 180 ימים; (3)היעדרות מעבודה לפי סעיפים 6 ו-7 לחוק עבודת נשים - לפי מספר ימי ההיעדרות; (4)היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו - 30 ימים; ...". מכאן עולה שהמחוקק מתוך מודעות לתקופות נוספות, בהן נמנע מעובד לעבוד (הן עקב אירועים הנוגעים למבוטח גופו והן עקב אירועים שגרמו להעדרות המבוטח שלא מרצונו) ובגינם לא השלים את "תקופת האכשרה" הנדרשת וקבע לכך הסדר מיוחד. יודגש, הסעיף אינו בא ליתן דמי אבטלה עבור "הימים החסרים" כמוגדר באותו סעיף אלא הסעיף בא רק "להזיז" אחורה את 540 הימים שבתוכם שולמו דמי ביטוח כדי שתקום זכאות לקבלת גמלה; זאת מבלי שהדבר פוגע בתכלית - לא ליתן דמי אבטלה לעובד "לעת מצוא" או עת הדבר יפה בעיניו. לענייננו, תקופת חופשת הלידה אינה בגדר תקופת עבודה אלא תקופת היעדרות מהעבודה, אשר מצדיקה הוספת תקופה נוספת זו לתקופת ההתייחסות בת 360 הימים בסמוך לתאריך הקובע, לצורך בחינת ימי העבודה בתקופה הנוספת בגינם שולמו דמי ביטוח אבטלה. בהקשר זה נאמר לאחרונה: "נמצאנו למדים איפוא על תכלית ההסדר, מתוך הוראותיו של החוק ומן המבנה הפנימי שלו, שהוא מכוון לאפשר למי שנפלט ממעגל העבודה קיום בכבוד, וכל זאת תוך מתן משקל מיוחד לעבודתו של המובטל בסמוך לפני תקופת האבטלה. משזו תכלית ההסדר, אין המחוקק זוקף לחובתו של המובטל היעדרויות שלו מן העבודה מסיבות שאינן תלויות בו" (עב"ל (ארצי) 123/07 ואח' המוסד לביטוח לאומי - יהודה זפרני (ניתן ביום 26.03.08)) ("עניין זפרני"). 9. לצורך הדיון שבפנינו אתייחס ל"חופשה ללא משכורת" שנטלה התובעת כאל "חופשה ללא תשלום", בכפוף להוראות הדין, שכן זכותה של עובדת בעלת ותק מסוים במקום עבודתה להאריך את חופשת הלידה, שבמהותה היא "חופשה ללא תשלום". "חופשה ללא תשלום" אינה נמנית על הנושאים המוסדרים בהוראות החוק. מדובר בהסדר המקובל במקומות עבודה רבים, במיוחד בשירות הציבורי ותוכנו נקבע על-פי ההסדר הספציפי הנוהג בכל מקום עבודה. בתי-הדין לעבודה הכירו במוסד זה ואפיינו אותו כתקופה בה מושעים יחסי העבודה, לאמור: יחסי עובד-מעסיק קיימים אלא שהעובד אינו חייב לעבוד והמעביד אינו חייב בשכר עבודה. כמו כן, תקופה זו אינה מצמיחה זכויות כספיות, לא של שכר עבודה, לא של וותק ולא של צבירת זכויות לפנסיה (ראו לדוגמא: ע"ע (ארצי) 1619/04 מירי שרף - רשות השידור (ניתן ביום 21.03.06)). 10. סעיף 159 לחוק הביטוח הלאומי הסמיך את השר הממונה להרחיב בתקנות את חוג המבוטחים לעניין ביטוח אבטלה. תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (הרחבת חוג המבוטחים בביטוח אבטלה ותשלום דמי ביטוח), תשנ"ח - 1997 קובעת, לענייננו, כדלקמן: "1.לעניין פרק ז' לחוק יראו כמבוטח גם תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים וטרם מלאו לו 65 שנים אם נתקיים בו אחד מאלה: ... (2)הוא עובד שאינו זכאי לשכר ומעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו כפי שנקבע לפי הוראות סעיף 371 (1) (ו) לחוק". סעיף 371 לחוק הביטוח הלאומי עניינו הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח, וזה לשונו בחלקו הנוגע לענייננו: "(א)השר רשאי לקבוע, הן בדרך כלל והן לסוגים, הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח של המבוטחים המנויים להלן, וכוחן יפה על אף הוראות פרק זה למעט הוראות סעיף 345ב, ובלבד שלא יחוייבו בתקנות לשלם דמי ביטוח מסכום העולה על ההכנסה המרבית שלפיה משתלמים דמי ביטוח; ואלה הם המבוטחים: (1)... (ו)עובד בחופשה, ללא תשלום, חודש תמים; ...". מכוח הוראת סעיף זה הותקנו תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א - 1971 ("תקנות דמי הביטוח"). תקנה 1 לתקנות הנ"ל עניינה חובת תשלום דמי ביטוח על סוגים מסוימים של עובדים, וזה נוסחה: "על אף האמור בסעיף 342(ב) לחוק ישלם עובד בעצמו את דמי הביטוח אם הוא אחד מאלה: ... (2)עובד בחופשה ללא תשלום תקופה קלנדרית העולה על שני חדשים תמימים רצופים, אם באותה תקופה אינו עובד אצל מעביד אחר ואינו עובד עצמאי; ...". תקנה 6 לתקנות הנ"ל עניינה שיעור דמי הביטוח שישלם מעסיק לגבי עובד בחופשה ללא תשלום וזו לשונה: "(א)עובד הנמצא בהסכמת המעביד בחופשה ללא תשלום לפחות חודש קלנדרי ובאותו זמן אינו עובד אצל מעביד אחר ואינו עובד עצמאי - חייב המעביד בתשלום דמי ביטוח במועדי התשלום כאמור בסעיף 353 לחוק, בעד תקופה שלא תעלה על שני חדשים קלנדריים רצופים שבהם היה המבוטח בחופשה כאמור". מהוראות תקנות דמי הביטוח עולה, כי מעסיק חייב בתשלום דמי ביטוח עבור עובד המצוי בחופשה ללא תשלום, עבור שני החודשים הקלנדרים הרצופים בהם שהה העובד בחופשה. חובת התשלום חלה רק אם באותו זמן העובד אינו עובד אצל מעביד אחר ו/או אינו עצמאי. החל מהחודש השלישי לשהותו של העובד בחופשה, חייב העובד בעצמו להירשם במוסד ולשלם דמי ביטוח. 11. יש לציין, כי הסמכות שהוקנתה לשר בסעיף 371 לחוק הביטוח הלאומי הינה סמכות רחבה ביותר. היא מאפשרת חקיקת משנה שיש בה כדי לשנות חקיקה ראשית. על סמכות רחבה כזו, אין להוסיף בדרך פרשנות ולהביא להרחבה נוספת או לצמצום הזכויות. בית הדין הארצי חזר ופסק, כי הוראתו של סעיף 371 הנ"ל הינה סבירה ומידתית, וכך נפסק: "כלל פרשנות הוא שלשון הכתוב, היא נקודת המוצא והמסגרת הנורמטיבית לבחינת תקפות הוראותיה של דבר חקיקה, וחקיקת משנה בכללו. משנה תוקף לכלל זה בענייננו, בו קבע המחוקק את ייחוד מהותן של התקנות בסעיף 371 לחוק תוך שהורה מפורשות על כך ש'כוחן יפה על אף הוראות פרק זה'. בכך נקבע מעמדן המיוחד כתקנות contra legem. לאמור, תקנות 'שבכוחן לגבור על הסדריו (הראשוניים או המשניים) של המחוקק הראשי'... ...עת הוסמך מחוקק המשנה להתקין תקנות בנות נפקות, אף אם הן נוגדות את החוק - ה'סבירות' מקבלת משמעות אחרת. אחד השיקולים לפסילת תקנות בשל 'אי-סבירות' הוא, שהתקנות אינן מתיישבות עם מגמת המחוקק ומטרותיו. שיקול זה ודאי שלא יפעל, עת הוסמך מחוקק המשנה להתקין תקנות הנוגדות את החוק... יחד עם זאת, עדיין יש מקום לבחון את כשרותן על-פי "מבחן הסבירות" ובכל אופן יש לפרשן, בשל מהותן, פירוש דווקני... כלל הוא '... כי סמכותו של בית המשפט להכריז על בטלותן של תקנות סמכות צרה היא למדי'... חקיקת משנה שאינה לוקה בחוסר סבירות מהותית היורדת לשורש העניין מבחינת תוכנה ומבחינת ההסדר שנקבע בה, אינה מקימה עילה עצמאית לביטול דבר חקיקת משנה ובית הדין לא יורה על ביטולה... ... 'באיזה נושא מותר להתקין תקנות לפי אותו סעיף [371]? התשובה ברורה וחד-משמעית, עולה מלשון המחוקק, והיא כי מותר לקבוע בתקנות הוראות מיוחדות 'בדבר תשלום דמי ביטוח'. אפילו לא נאמר בדבר 'דמי ביטוח' בכלל, אלא בדבר תשלום דמי ביטוח... 'ההוראות הכלליות בדבר תשלום ... דמי ביטוח אינן מתאימות למקרים המיוחדים'...... ...על אלו הוראות שבדין עדיפות התקנות... אף כאן ברורה התשובה. בעוד שלפי הנוסח המקורי של סעיף 40א [371 כיום], הן היו עדיפות על חוק הביטוח הלאומי כולו, עדיפות הן מאז תשכ"ה, ומאז שנערך הנוסח המשולב ונכנס לתקפו, רק על 'האמור בפרק זה'... ...'תקנות תשלום דמי ביטוח, עוסקות במקרים מיוחדים של מבוטחים ומסדירות את אופן תשלום דמי הביטוח על ידם. עניינן של תקנות אלו, מתמצה באפשרות לייחס הכנסה כלשהי למבוטח... כדי שאפשר יהיה לגבות ממנו דמי ביטוח כדין. שוב, גם כאן, באה לידי ביטוי מטרתו של חוק הביטוח הלאומי - להרחיב את מעגל המבוטחים'..." (עב"ל (ארצי) 661/05 יוסף תמיר - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 18.09.07) והאסמכתאות שם (ההדגשה הוספה-ר.כ.); ראו גם: דב"ע (ארצי) לא/20-0 רבקה יעיש - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג 29, 42). 12. בעניין שושנה מלאכי נדונה השאלה: האם עובד ב"חופשה ללא תשלום" מבוטח בביטוח נפגעי עבודה לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, וכך נפסק לענייננו, בשים לב למטרות השונות של ביטוח בענף נפגעי עבודה, לעומת ביטוח לצורך ענף ביטוח אבטלה: "הכלל הוא ש'המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו'... דמי ביטוח אלה מכסים את כל ענפי הביטוח... ואי-תשלומם על-ידי המעביד אינו גורע מזכאותו של העובד לגמלה. מסגרת זו נשברת בצאת עובד לחופשה-ללא-תשלום, ומתחלף החוט המשולש של היחסים בין המעביד - העובד - המוסד לביטוח לאומי. יחסים אלה מוסדרים מעתה על-ידי תקנות [דמי הביטוח]... (להלן - התקנות)... לפי תקנה 6(א) חייב המעביד לשלם דמי ביטוח בעד עובד הנמצא, בהסכמתו, בחופשה ללא-תשלום בעד תקופה 'שלא תעלה על שני חודשים קלנדריים רצופים'. המעביד רשאי 'לנכות מכל סכום המגיע ממנו לעובד את דמי הביטוח ששילם כאמור' (תקנה 6(ג)). עולה תקופת החופשה-ללא-תשלום על שני חודשים תמימים רצופים, כי אז משלם העובד בעצמו... את דמי הביטוח (תקנה 1(3)). שאלה מרכזית נוספת הינה: מהו היקף החיוב בדמי ביטוח? בהיות העובד בחופשה-ללא- תשלום ובהיות יחסי עובד-מעביד מושעים, אין העובד חב חובה לעבוד. מי שאינו עובד אינו עלול להיפגע בתאונת עבודה, לכן נפקד מקומו של פרט 6 בלוח י' לחוק מרשימת הפרטים המהווים את שיעור דמי הביטוח, שמעביד משלם בגין עובד בחופשה-ללא-תשלום (תקנה 6(ב)). פרט 6 הנ"ל, עניינו ענף נפגעי עבודה. דמי ביטוח אלה משתלמים לפי הכנסה מינימום שלפי פרט 1 ללוח י"א. החל מהחודש השלישי לחופשה-ללא-תשלום, משלם העובד את דמי הביטוח. 'כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי בהתאם ללוח י' לחוק' (תקנה 5(ב)). ועוד: שיעור דמי הפגיעה בעבודה מחושב יחסית לשכר העבודה הרגיל... שכר זה מתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח ברבע השנה שקדם לתאונה, בתשעים... הכנסה-לגבי דידו של עובד - היא 'ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח'... נוכח הוראות אלה, בין אם תאמר שהמעגל נסגר ובין אם תאמר שאין זה אלא מעגל שוטה, כך או כך נמצא העובד בחופשה-ללא-תשלום מחוץ למעגל המבוטחים בביטוח נפגעי עבודה" (דב"ע (ארצי) מט/201-0 המוסד לביטוח לאומי - שושנה מלאכי, פד"ע כא 333, 337 - 338). בעניין זוהרה קדם נדונה השאלה: האם יכולה תקופת ה"שבתון" של מורה לחקלאות - אשר יש לסווגה כמי שנמצאה בתקופת ה"שבתון" ב"חופשה ללא תשלום" - לבוא במניין ימי העבודה לצורך קביעת זכאותה של המורה לדמי אבטלה? באותו מקרה, המורה יצאה ל"שבתון" - שנת השתלמות ושבסיומה פרשה פרישה מוקדמת לגמלאות. עם פרישתה פנתה למוסד בתביעה לתשלום דמי אבטלה ותביעתה נדחתה. בית הדין הארצי דחה את הערעור. בית-הדין קבע, כי החופשה אומנם כונתה "שבתון". אולם, מחומר הראיות עולה כי אין מדובר במקרה זה ב"שבתון", לאמור: חופשה בתשלום, כי אם בחופשה ללא תשלום. בשנים עשר החודשים בהם השתלמה המורה, שולם לה תשלום חודשי מ"קרנות השתלמות לעובדי הוראה" שבבנק מסד ולא ממשרד החינוך. מענק ההשתלמות שקיבלה לא שולם לה ישירות על ידי משרד החינוך אלא מאת קרן השתלמות שהכספים שנצברו בה מקורם היה בהפרשות קבועות של העובד ושל המעביד לאורך שנים. כלל חומר הראיות תמך בסיווגה של המורה כמי שנמצאה בתקופת "השבתון" ב"חופשה ללא תשלום". בית-הדין הוסיף, כי בחודשיים הראשונים לשנת ה"שבתון", המשיך משרד החינוך להעביר למוסד תשלומי ביטוח בגין המורה. אולם, בתקופה בת עשרת החודשים שבתכוף לתאריך הקובע, נדרשה המורה לשלם את דמי הביטוח הלאומי בעצמה אך, דמי ביטוח אלה לא כללו תשלום בעבור ענף האבטלה. בית-הדין קבע, כי בין אם המורה שילמה בפועל את דמי הביטוח ובין אם לאו, הרי שברור כי לא היה בידה לצבור תקופת אכשרה כנדרש.נ..בית-הדין חזר על ההלכה, כי רק מי שעבד בעבר וחדל ואיבד את מקור פרנסתו, קנה זכות לדמי אבטלה, ובלבד שהתקיימו יתר התנאים לזכאות לגמלה. בהקשר זה צויין, כי המורה פרשה פרישה מוקדמת לגמלאות ואף אם היתה מוצאת מקום עבודה חלופי, הרי שקצבת הפרישה היתה מנוכה מגמלת האבטלה. אוסיף, בעניין תמר בהירי נדון עניינה של עובדת שלאחר שעבדה במשרד ראש הממשלה למעלה מארבע שנים יצאה ל"חופשה ללא תשלום" לתקופה של שנה. בתום אותה השנה, שבה העובדת לעבודתה. היא הועסקה במשרה חלקית בנציגות ישראל בחו"ל במשך שנתיים, עד יום צאתה לחופשת לידה. העובדת הודיעה למעסיקה, כי אין היא חוזרת לעבודה וכי היא מנצלת את זכותה לשנה של חופשה ללא תשלום, לאור הוראות חוק עבודת נשים. בתום השנה ביקשה העובדת לשוב לעבודה. משלא הייתה עבורה עבודה מתאימה, לא הוחזרה לעבודה, וכך נפסק: "השאלה היא, האמנם מהוות 4 השנים [שעבדה במשרד ראש הממשלה] שמכאן ו- 2השנים [בנציגות בחו"ל] שמכאן תקופת עבודה רצופה אחת [שאז היתה בבחינת עובדת ב"חופשה ללא תשלום"] או שמא יוצרת החופשה ללא תשלום [שבינהן] חיץ המונע איחוי שתי התקופות למקשה אחת? ... מה בין השעיית חוזה העבודה לבין המתחייב מהוראות סעיף 7(ד) (1) לחוק עבודת נשים, בו מדובר על כך 'שעובדת שעבדה עד תחילת חופש הלידה... לפחות עשרים וארבע חודשים רצופים, רשאית להעדר מהעבודה... מספר חודשים כרבע מספר החודשים שבהם עבדה כאמור'... האין כאן, כבר על פני הדברים, תרתי דסתרי, עימות בין שני יסודות שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת:ומצד אחד היותו של עובד פטור מן חובה לעבודה... אלא שהפטור בא לרגל השעיית חוזה העבודה... ומאידך קיום תנאי שבחוק עבודת נשים כי העובדת 'עבדה... לפחות עשרים וארבע חודשים רצופים.. '. כוונת המחוקק היתה, בעליל, להיטיב עם עובדת שצברה ותק של לפחות שנתיים עבודה רצופה ולאפשר לה להעדר מן העבודה, אחרי חופשת לידה, פרק זמן מסוים, בלא שיופר חוזה העבודה. מספר חודשי ההעדרות המותרת הנו פועל יוצא ישיר של מספר חודשי העבודה הרצופים שקדמו ללידה. אין חולקין שהרציפות אינה נפסקת וכי חוזה העבודה אינו מושעה עקב העדרויות קצרות מן העבודה בגין חופשה שנתית, מחלה או תאונה, וכיוצא באלה. לא כן יהא המצב עת חוזה העבודה הושעה על-פי הסכם אינדיבידואלי (לרוב על-פי בקשת העובד (ת)). תכליתו של הסכם כאמור הינו למטרה אחת:נהבטחת אי-ניתוק היחסים עובד-מעביד-באותו פרק זמן שעליו הוסכם - חרף הקפאת החובה לעבוד והחובה לשלם שכר. לפיכך, עובדת הנמצאת בחופשה ללא תשלום מכוח הסכם מעין זה, לא תישמע אם תטען ש'עבדה' או שהיתה בבחינת מי ש'עבדה' במשך תקופת החופשה ללא תשלום. תקופה זו אינה שוקלת לעניין צבירת זכויות ואינה מצמיחה זכויות הקשורות בצבירת רציפות הוותק. מכאן המסקנה, שפרק הזמן מספטמבר 1975 עד פברואר 1976 [תקופת החופשה ללא תשלום] אכן הפסיקה את הרציפות בעבודה של המערערת וניתק את 4 השנים הראשונות מ- 2השנים האחרונות" (דב"ע (ארצי) מב/77-3 תמר בהירי - מדינת ישראל, פד"ע יד 78, 81 - 82). טיעוני הצדדים: 13. טוענת התובעת, שהיא צברה את תקופת האכשרה המזכה אותה בקבלת דמי אבטלה כדין. התובעת ציינה, כי במשך ארבעה חודשים - פברואר, מרץ, מאי ויוני 2005 - בהם שהתה ב"חופשה ללא משכורת", שולמו עבורה על-ידי המעסיק דמי ביטוח, לרבות ביטוח אבטלה. לכן, לטענתה, יש מקום לקחת בחשבון תקופה זו וכן את חודש אפריל 2005 בו שבה לסטטוס של עבודה סדירה ושולמה לה משכורת, כחלק מתקופת האכשרה. עוד טוענת היא, כי משגבה המוסד דמי ביטוח אבטלה ממעסיקה בחודשים מאי-יוני 2005, חודשים בהם שב ושילם המעסיק דמי ביטוח אבטלה עבור תקופת "חופשה ללא תשלום" נוספת, נקנתה זכותה לקבל ביטוח אבטלה עבור תקופה זו. התובעת הוסיפה וטענה, כי על המוסד לכבד את תנאי ה"חופשה ללא משכורת" הנהוגים אצל המעסיק ולהכיר בהפרשות שהעביר עבור התובעת במהלך חודשי ה"חופשה ללא משכורת" ובשעה שהמשיכו והתקיימו יחסי עבודה, ככיסוי ביטוחי לכל דבר ועניין שיש לכבדו לעניין תשלום דמי אבטלה לתובעת. כן הוסיפה, כי אם בחר המעסיק להפריש עבור עובדו דמי ביטוח מעבר לתקופה בת חודשיים הקבועה בחוק והמוסד קיבל את דמי הביטוח, לא יכול המוסד להתנער מחובתו לשלם את הביטוח המבוקש כעת. לחילופין נטען, כי יש לראות בחודשים פברואר, מרץ מאי ויוני 2005 בהם שהתה התובעת ב"חופשה ללא משכורת", כתקופה המאריכה את תקופת האכשרה, כאמור בסעיף 162 (3) לחוק הביטוח הלאומי. בהקשר זה טענה התובעת, כי הרציונאל המונח הן בבסיס ה"חופשה ללא משכורת" מתוקף התקשי"ר אותה נטלה והן בבסיס ה"חופשה ללא תשלום" מכוח חוק עבודת נשים, זהה. לבסוף ולחילופין נטען, כי אם לא תתקבל התביעה, מן הצדק כי המוסד ישיב לתובעת את סכומי הביטוח שגבה עבורה החל מיום 11.01.05 ועד ליום 18.09.05. 14. לטענת ב"כ המוסד, התובעת אינה זכאית לתשלום דמי אבטלה, שכן לא השלימה את תקופת האכשרה הקבועה בסעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי, מהטעם שאין לראות בתקופת ה"חופשה ללא תשלום" אותה נטלה התובעת מיום 01.05.05 כתקופת "חופשה ללא תשלום" נפרדת, לעניין תקנה 6 לתקנות דמי הביטוח אלא כהמשך ישיר של תקופת ה"חופשה ללא תשלום" מיום 12.01.05. לטענת המוסד, מדובר בתקופת "חופשה ללא תשלום" אחת ולכן לא הייתה על המעביד כל חובה לשלם דמי ביטוח עבור התובעת לתקופה העולה על חודשיים. ב"כ המוסד הוסיפה והדגישה, כי תשלום דמי ביטוח, כשלעצמו, אינו מקנה זכות לגימלה שלא על-פי החוק. חובת המוסד לשלם גמלאות אינה תלויה בבחירתו של מאן דהוא לשלם דמי ביטוח אלא כפופה לתנאי הזכאות הקבועים בחוק. הכרעה: 15. אין חולק שבתקופה הנוגעת לענייננו היו פרקי זמן בהם התובעת עבדה, פרק זמן בו הייתה בחופשת לידה, פרק זמן בו נטלה ימי חופשה בתשלום וכן פרקי זמן בהם שהתה ב"חופשה ללא משכורת". בחישוב תקופת האכשרה של התובעת, לקח המוסד בחשבון את התקופות המפורטות לעיל, למעט התקופה השנייה בה שהתה התובעת ב"חופשה ללא משכורת", זאת למרות שהמעסיק שילם עבור התובעת דמי ביטוח הן בגין התקופה הראשונה והן בגין התקופה השנייה בהם שהתה ב"חופשה ללא משכורת". לדעתי, החלטתו של המוסד באה בגדר הוראות הדין. הגיונם הפנימי של ההסדרים והתכלית הגלומה בהם, מובילים למסקנה, שאין להכיר בתקופה השנייה בה שהתה התובעת ב"חופשה ללא משכורת" כ"תקופת אכשרה", לצורך תשלום דמי אבטלה, חרף העובדה שהמעסיק שילם עבור התובעת דמי ביטוח וחרף העובדה שיחסי העבודה בין הצדדים לא נפסקו. 16. כאמור, הזכות לקבלת דמי אבטלה הינה זכות הנובעת מכוח חוק. על מבוטח התובע אותה לעמוד בכל תנאי החוק ותקנותיו וראשית לכל עליו לצבור תקופת אכשרה. בעניין זה אין למוסד אפשרות להפעלת שיקול-דעת שיהא בו משום סטייה מהוראות החוק ותקנותיו. זאת ועוד, כאמור, ביטוח אבטלה ממהותו, מיועד לאנשים המצויים במעגל העבודה ומשתכרים, ולא לכאלו שטרם באו לתוכו או שיצאו ממנו. מכאן הדרישה לתקופת אכשרה כתנאי לזכאות לדמי אבטלה, שרק מי שעבד וחדל יקנה זכות לתשלום דמי אבטלה, אם התקיימו בו יתר התנאים לזכאות. התכלית הינה לאפשר לעובד אשר נפלט ממעגל העבודה, בעל כורחו ועקב כך נשבר מטה לחמו אפשרות להתקיים בכבוד בתקופת הביניים עד מציאת עבודה חלופית, תוך הגנה על רמת חייו בתקופה זו. דמי האבטלה אמורים לשמש במקרה כזה כתחליף ההכנסה שאבדה למחוסר העבודה. 17. תקופת האכשרה הנדרשת לצורך זכאות לדמי אבטלה מוגדרת בחוק הביטוח הלאומי, באופן שלא הותיר כל שיקול-דעת למוסד לאשר חישוב תקופת אכשרה באופן שונה מהמפורט בו. בענייננו מדובר בהסדר שלילי. משהמחוקק מצא לנכון וציין מפורשות מקום בו חשב שיש להחריג ימים מסוימים ולהכיר בהם כבאים בגדר "תקופת אכשרה", יש להסיק מכך שלא התכוון לימים אחרים לרבות "חופשה ללא תשלום", בבחינת מכלל ההן אתה למד לאו. המחוקק נקב באופן מפורש באותם הימים בהם היה מודע לכך שאף שלא שולמו דמי ביטוח ולא בוצעה עבודה בפועל, יראו את אותם הימים כבאים בגדר "תקופת אכשרה". כמו כן, נקבעה בחוק רשימה סגורה של עילות אשר בהתקיימן ובפרק הזמן אשר נקצב להן, ניתן למנות "תקופת אכשרה" מבלי למנות ימים חסרים, לצורך השלמת "תקופת האכשרה", לרבות היעדרות מהעבודה לפי סעיפים 6 ו-7 לחוק עבודת נשים. לא ניתן לראות ב"חופשה ללא תשלום" סיבה כזו. חוק הביטוח הלאומי לא ציין תקופת "חופשה ללא תשלום" כתקופה אשר ניתן להביאה בחשבון לצורך צבירת תקופת אכשרה. הנה כי כן, לשון החוק איננה מאפשרת לראות ב"חופשה ללא תשלום" תקופה אשר תילקח בחשבון לצורך צבירת "תקופת אכשרה" עם או בלי תשלום דמי ביטוח בגין אותה תקופה. לאמור: עצם העובדה שפורטו בהוראות החוק סוגי ההעדרויות באופן מפורש, מלמדת כי המחוקק ביקש לערוך איזון בין האינטרסים המתנגשים, לרבות מחד - האינטרס של הגנה על העובדת היולדת ומאידך האינטרס של המוסד. ברור, כי הרחבת ההגנה על העובדת היולדת משמעה הטלת נטל על המוסד. אציין, כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק עבודת נשים אשר הן לעניין העדרויות מעבודה והן לעניין פיצול חופשת הלידה, נוקב במקרים מוגדרים. המסקנה המתבקשת הינה שהרחבת ההגנה שהוענקה לעובדת שילדה, לא נעשתה באופן גורף אלא בצורה מדודה ויוחדה למקרים מוגדרים בלבד. למותר לציין בהקשר זה, כי נסיבות המקרה שבפני אינן נופלות בגדר אף אחת מהחלופות המנויות בסעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי. 18. לטעמי אף לשונה של תקנה 6 לתקנות דמי הביטוח הינה ברורה, מפורשת וחד משמעית. המדובר על חובת תשלום דמי ביטוח המוטלת על המעסיק עבור שני חדשים קלנדריים רצופים, בתקופת ה"חופשה ללא תשלום" אותה נוטל עובד. כאשר תקופת ה"חופשה ללא תשלום" עולה על חודשיים, על העובד לשלם את דמי הביטוח עבורו. הנה כי כן, לשון תקנה 6 הנ"ל ותכליתה מיטיבים עם עובד. אולם, זאת תוך הצבת גבולות וסייגים ברורים. משבחר מחוקק המשנה להיטיב את מצבו של העובד הנוטל "חופשה ללא תשלום", אין מקום להרחיב את ההטבה. בענייננו, אומנם, תקופת ה"חופשה ללא תשלום" אינה תקופה בה עבדה התובעת בפועל. אולם, משהמעסיק משלם בעדה דמי ביטוח, יש מקום להחשיבה כתקופת ימי עבודה, עבור תקופה זו אשר נקבעה בתקנה בלבד. פרשנות אחרת אשר תקנה לתובעת זכויות גם באשר לחודשיים הראשונים של תקופת "חופשה ללא תשלום" נפרדת ונוספת, מנוגדת לרוח החוק והתקנות. על-מנת להגשים את התכלית של הענקת דמי אבטלה, כפי שמצאה את ביטויה בקביעת "תקופת אכשרה", יש לפרש את המונח באופן מאוזן שלא יפגע באותה תכלית. לא ניתן לנייד את תקופת ה"חופשה ללא תשלום" על-פני משך תקופת העסקה. ראוי להחשיבה כתקופת עבודה אך ורק בגין אותם חודשים עבורם משולמים למוסד דמי ביטוח מכוח הדין. 19. התובעת, עת הייתה ב"חופשה ללא משכורת", לא חדלה להיות "עובדת". יחסי העבודה בין הצדדים הושעו לאותה תקופה, כך שהתובעת לא חבה בביצוע עבודתה והמעסיק לא חב בתשלום שכרה. יצויין שהתובעת לא איבדה את מקור פרנסתה ולא הייתה כל מניעה כי תשוב לעבודתה בתום ה"חופשה ללא משכורת". יש ליתן לחוק הביטוח הלאומי פירוש המתיישב עם המטרה העיקרית של דמי אבטלה. לכן, לגישתי, אין להקנות לעובד איזה שהן זכויות מכוח ענף ביטוח דמי אבטלה, בעד תקופת ה"חופשה ללא תשלום". זאת ועוד, בענייננו, התובעת לא פוטרה מעבודתה, לא התפטרה מעבודתה והמעסיק גם לא הוציאה ל"חופשה ללא תשלום" בניגוד לרצונה ובאופן חד צדדי. התובעת היא זו שבחרה לצאת ל"חופשה ללא תשלום" והגישה, מיוזמתה, בקשה לאשר לה את החופשה. התובעת ביקשה לממש זכות המוקנית לה מכוח הדין כעובדת וכהורה, לשהות ב"חופשה ללא משכורת", לאחר תום חופשת הלידה. בנסיבות רגילות, בהן יוצא עובד ל"חופשה ללא תשלום" מבחירתו, מרצונו ומיוזמתו, אין ב"חופשה ללא תשלום" כדי להביא לניתוקם של יחסי העבודה בין הצדדים וממילא אין העובד בגדר מובטל בתקופה זו. האמור יפה על דרך קל וחומר לגבי עובדת היוצאת ל"חופשה ללא תשלום", לאחר חופשת לידה, בהתאם לזכות המוקנית לה על-פי דין. תכליתו של ההסדר הקבוע בחוק הינו להיטיב עם אמהות שסיימו את חופשת הלידה וברצונן לדחות את מועד שובן לעבודה, לפרק זמן מסויים, לצורך טיפול ברך הנולד, זאת ללא הפרת חוזה העבודה ומבלי שחרב הפיטורים תהא מונחת על צווארן. בנסיבות בהן יצאה התובעת דנן ל"חופשה ללא משכורת" כמפורט לעיל, משלא נותקו יחסי העבודה בין הצדדים ובשים לב לתכליתו של ביטוח האבטלה ולהלכה הפסוקה ברור, כי התובעת לא הייתה בגדר מובטלת בתקופת ה"חופשה ללא משכורת" וממילא לא הייתה זכאית לדמי אבטלה. 20. יש לראות בשתי התקופות בהן שהתה התובעת ב"חופשה ללא משכורת" כתקופה אחת. הדבר אף עולה בבירור מ"הודעת השינוי" שהוציא המעסיק, בה נכתב ""העובדת תשהה בחופשת לידה ללא תשלום מיום 1.5.05 ועד ליום 19.10.05 (כולל)". אציין, כי התובעת אומנם "שבה" לעבודתה בין שתי התקופות. אולם, היא לא עבדה בפועל אלא נטלה ימי חופשה בתשלום. 21. לאור כל האמור, המסקנה היא, שאין לכלול בה את התקופה השנייה בה שהתה התובעת ב"חופשה ללא משכורת" לצורך חישוב "תקופת האכשרה" אותה צברה התובעת. אשר על כן, משלא עלה בידי התובעת לצבור "תקופת אכשרה" כנדרש, לא קמה לה זכאות לקבלת דמי אבטלה. הוראות חוק הביטוח הלאומי והתקנות שהותקנו מכוחו לעניין ענף ביטוח אבטלה והתכלית העומדת ביסוד התשלום, ביקשו להוציא מקרה כמקרה דנן מתחולתם. אין מקום להרחיב את ה"הרחבות" שנקבעו הן בהוראות החוק והן בתקנות דמי הביטוח, מעבר לגבולות הדווקניים, חרף העובדה שבחוק סוציאלי עסקינן, אשר יש לפרשו באורח ליברלי. אין מקום למתן פרשנות אשר תחרוג מגבולות ההיגיון והרצוי ותטיל מעמסה כספית על המוסד, מקום שהמחוקק ומחוקק המשנה לא התכוונו לכך. 22. למעלה מהצריך אציין, כי התוצאה אליה הגעתי עולה בקנה אחד עם שני פסקי-דין שניתנו לאחרונה על-ידי בית-הדין הארצי, אשר דנו בהכללת תקופה בה קיבל עובד פיצוי/תשלום בחישוב תקופת האכשרה לצורך קביעת הזכאות לדמי אבטלה. בית-הדין בחן את מהות התשלום/פיצוי, לרבות האם הוא הסכמי או על-פי חוק המהווה חלק מרשת הביטחון הסוציאלי: א. בעב"ל (ארצי) 129/07 סבג אביבה - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 03.08.08) נפסק, כי פדיון חופשה ששולם לאחר סיום יחסי עובד-מעביד אינו נכלל במסגרת תקופת האכשרה הנדרשת לצורך קבלת דמי אבטלה: פדיון חופשה הינו פיצוי שניתן לעובד עם סיום עבודתו אצל מעסיקו עבור ימי החופשה אשר לא ניצל בתקופת עבודתו ואין המדובר לעניין זה בשכר עבור ימי עבודה בפועל; ב. בעניין זפרני נדרש בית הדין הארצי לשאלה: האם "תקופת אכשרה לגבי תקופת עבודה פלונית" לפי סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי, כוללת בתוכה פרק זמן של "תקופת הודעה מוקדמת", לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א - 2001, שמעסיק ויתר על עבודת עובד במהלכה? בית הדין הארצי פסק, כי פרשנות תכליתית ראויה של החוק, כמו גם הגיונו הפנימי של ההסדר לתשלום דמי אבטלה ותקופת אכשרה, מחייב את המסקנה, כי יש לראות את העובד שפוטר על אתר, תוך ויתור המעסיק על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת, "כמי שזכאי לשכר ממעסיקו", לצורך הכרה בעובד בנסיבות כאלו, כ"מבוטח", וכך נפסק: "...[לעניין] לדיבור 'עובד הזכאי לשכר' בקשר להגדרת 'מבוטח' בביטוח אבטלה, ובזיקה לתשלום ה'פיצוי' בשווי שכר עבודה, כפי שנקבע בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות... התכלית הסוציאלית העומדת ביסוד ההסדר לתשלום דמי אבטלה לאפשר למי שהיו חלק ממעגל העבודה שנפלטו ממנו, קיום בכבוד עד שיקלטו במקום עבודה חדש. בשים לב לתכלית האמורה יהיה זה אך בלתי סביר בעינינו לקבוע כי ויתור מעסיק על עבודתו של העובד בתקופה פלונית תהפוך את התשלום בגין אותה תקופה לכזה שימנע מן העובד הכרה באותה התקופה כתקופת עבודה לעניין הזכאות לדמי אבטלה. לא רק שאין הפירוש הזה מתיישב עם תכליתה של החקיקה, אלא שלטעמנו אין הוא עולה בקנה אחד עם ההסדר החקיקתי השלם, כפי שקבע אותו המחוקק בפרק ז' לחוק, בו נמצא התייחסות והסדרים מיוחדים ומפורטים של המחוקק לתקופות שונות שבהן לא עבד העובד, מטעמים שלא היו תלויים בו, ואפילו לא שולם לו כל תגמול מן המעסיק עבור אותן תקופות, ואף אין חובה על המעסיק לשלם לו עבורן. הזכרנו, כי בתקופת אכשרה יש למנות ימי אבל במשפחה, ימי שירות סדיר או ימי מילואים וימי מחלה שבעדם היה העובד זכאי לדמי מחלה. אף מתוך ההסדר של 'הימים החסרים' ניתן ללמוד על המגמה שלא לזקוף לחובתו של העובד ימים שבעדם נמנע ממנו לעבוד מסיבות שאינן תלויות בו. והנה, בנסיבות העניין שלפנינו, כשמדובר בתקופת ההודעה המוקדמת, לא רק שנמנע מן העובד לעבוד, מסיבות שאינן תלויות ברצונו, אלא שהמעסיק אף מחויב לשלם לעובד תשלום, ששיעורו הוא כשיעור שכר העבודה שהיה זכאי לו עבור אותה תקופה אילו התאפשר לו לעבוד. משאלו הם פני הדברים, לא נוכל לקבל את הנטען על ידי המוסד לביטוח לאומי ... כאילו 'יש חשיבות מיוחדת לכך שהתובע אכן עבד בתקופת האכשרה ואין להסתפק בתשלום שאינו בגין עבודה בפועל'. אמנם נכון, יש חשיבות לעבודה בתקופת האכשרה, אולם מניעתו של העובד מלעבוד בפועל, מטעמים שאינם תלויים בו, אינה עומדת לו לרועץ על פי ההסדר הכללי כפי שקבע אותו המחוקק, ולא נכון שתעמוד היא לו לרועץ, גם במקרה של וויתור המעסיק על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת". סוף דבר: 23. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. חופשה ללא תשלום