1. בפניי בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש מיום 18.12.06, שהוטלה על רכב פרטי מס' 68-486-35 (להלן: "הרכב"), אשר בבעלותה של המבקשת ושהיה נהוג על ידי בעלה, מר אמין נעימה (להלן: "אמין"), שעל פי החשד, נהג תחת השפעת סמים. על פי הודעת איסור השימוש, היה על המבקשת לאחסן את הרכב במגרש אחסנה הממוקם באשדוד. 2. עיקר הבקשה שבפניי הוא טרוניה מצד המבקשת על כך שבהיותה תושבת חיפה, נדרשת היא לאחסן את הרכב באשדוד הרחוקה, דבר הגורם לה הוצאות לא מבוטלות, ולכן המדובר בהחלטה בלתי סבירה, שהן המבקשת והן הציבור בחיפה אינם יכולים לעמוד בה ועל כן ראוי כי ביהמ"ש יבטל את הודעת איסור השימוש. לחלופין, מבקש הסניגור לאפשר למרשתו לאחסן את הרכב בכל מקום אחר בחיפה, אפילו בפיקוח המשטרה, וזאת על מנת למנוע ממרשתו הוצאות שאינן בהישג ידה. 3. להשלמת התמונה נציין עוד, כי בבקשה בכתב שהוגשה על ידי ב"כ המבקשת נטען, כי היא זו אשר עושה שימוש ברכב שמהווה אמצעי להסעת ילדיה הקטנים לבית הספר ולטיפולים רפואיים ועל כן ניתן לשחרר את הרכב לידיה ובכך למנוע ממנה נזקים כבדים ביותר. 4. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען תחילה, כי מאחר והרכב לא אוחסן כנדרש בצו, אין מקום לדון בבקשה. לגופו של עניין, טען הנ"ל, כי נקבעו ששה מגרשים לאחסנת כלי רכב אשר ניתנה לגביהם הודעת איסור שימוש וכי המדובר בהחלטה של משרד התחבורה שהמשטרה אינה שותפה לה. לדידו, כל עוד אלו המגרשים שנקבעו, למשטרה אין מה לעשות בנדון. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות הן לגופה והן לעניין הטענה כי קביעת המגרש באשדוד כמקום האחסנה, הינה החלטה בלתי סבירה. 6. תחילה יודגש, כי לאחר שבדקתי את חומר הראיות שבידי המשיבה, נחה דעתי כי קיימות ראיות לחובתו של נהג הרכב, בעלה של המבקשת, לכך שהוא נהג בהיותו תחת השפעת סמים. עפ"י המזכרים של השוטרים, הודה הנ"ל כי השתמש בסם מסוג הרואין, התנהגותו היתה רדומה, דיבורו כבד ואיטי ואף הודה כי צרך סמים תוך כדי נסיעה ברכב. יוטעם, כי הנהג אף ניסה להימלט מהשוטרים ולהעלים את הראיות וסירב להיבדק בדיקה לגילוי סמים. אין חולק אפוא, כי היה מקום והייתה לקצין הסמכות, לאסור מנהלית את השימוש ברכבה של המבקשת, שכן המדובר בעבירה חמורה ביותר שסיכנה הן את הנהג והן את משתמשי הדרך האחרים. 7. לא זו אף זו, אלא שאין חולק כי אמין נהג ברכב בידיעתה ובהסכמתה של אשתו ועל כן חרף הפגיעה במבקשת שלא יכולה להסיע את ילדיה, אין כל מקום להקל עמה בכל הנוגע לאיסור השימוש ברכב, שכן מדובר בפגיעה מידתית ומאוזנת בשים לב לחומרת העבירה ולזיקה בין מבצע העבירה לבין הבעלים של הרכב. פגיעה זו בבעלים של רכב נלקחה בחשבון על ידי המחוקק, והכל בתקווה שהדבר יביא להרתעה ולמניעה בכל הנוגע לעבירות תעבורה חמורות ולשיפור רמת הנהיגה בכלל. 8. כעת נפנה לטענה לעניין אי סבירותה של ההחלטה בדבר איחסון הרכב במגרש שנמצא בעיר אשדוד. בעניין זה אציין, כי אישורו של מגרש לשמש כמגרש אחסנה לעניין איסור שימוש מינהלי ברכב, מתבצע בהתאם לתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב - מגרשי אחסנה) (הוראת שעה), התשס"ו - 2006 (להלן: "תקנות התעבורה - אחסנה"). 9. על פי תקנה 4 לתקנות אלה, מספרן הכולל של מגרשי האחסנה לא יפחת מ-6 ולא יעלה על 20, והם ימוקמו במחוזות הצפון, תל אביב והמרכז, הדרום ומחוז ירושלים של משטרת ישראל, כשבכל מחוז ימוקם מגרש אחד לפחות. בפועל, על פי אישורו של ראש מת"ן במשטרה (ולא של משרד התחבורה), במחוז הצפון אושר מגרש מטרו אשר בחצור הגלילית, כמגרש אחסנה לעניין התקנות הנ"ל. (ראה ילקוט הפרסומים, חוברת מס' 5525 מיום 07.05.06) אין זה ברור מדוע במקרה דנן נבחר דווקא המגרש שבאשדוד לשמש מגרש אחסנה לרכבה של המבקשת, אך בשום מקום לא נטען כי לא קויימו הוראות תקנה 1 (ב) לתקנות התעבורה - אחסנה בדבר התחשבות בהצעתו של הנהג לעניין מגרשי האחסנה שהיה בהם מקום פנוי לאחסון הרכב. 10. אם כן, כל עוד קויימו התנאים והדרישות אשר בתקנות התעבורה - אחסנה, ומכיוון שבמחוז הצפון של המשטרה, שכולל בחובו את העיר חיפה וסביבתה, נכלל לפחות מגרש אחסנה אחד כמתחייב, אין לטעון כי המשטרה פעלה שלא על פי דין. מאותו טעם, אין לטעון שמדובר בהחלטה בלתי סבירה, שכן החלטה זו עולה בקנה אחד עם הוראות תקנות התעבורה - אחסנה, וזאת על אף ההוצאות והטרחה שעלולים להיגרם למבקשת דנן. בנסיבות אלה, גם אין מקום לשעות לבקשתו החלופית של הסניגור לאפשר אחסון הרכב במגרש אחר בחיפה וזאת שלא עפ"י הקבוע בתקנות התעבורה - אחסנה. 11. רשמתי לפניי את הצהרתו של ראש לשכת תביעות תעבורה חוף, רפ"ק רוני לוי, כי נמצאים כרגע באישור שלושה מגרשים באזור חיפה, קריות וחדרה ועל כן ככל הנראה אותה טרחה אשר נגרמת לנהגים תושבי אזור חיפה, עומדת להסתיים בקרוב. 12. למעלה מן הצורך אני רואה לציין, כי פנייה לביהמ"ש בבקשה מעין זו לביטול הודעת איסור שימוש ברכב, מבלי שהרכב אוחסן במגרש אחסנה כמתחייב, היא בבחינת פנייה בחוסר נקיון כפיים, דבר אשר ככלל עשוי להביא לכך כי ביהמ"ש לא יקיים דיון לגופו של עניין, כל עוד לא מילא המבקש אחרי הוראות הצו. במקרה דנן החלטתי לדון בבקשה לגופה, היות ונכרכו ביחד טענות שלובות שעניינן גם עצם קביעת מיקומו של מגרש האחסנה. 13. זאת ועוד ולהשלמת התמונה, ראוי להפנות לתקנה 1 (ד) לתקנות התעבורה - אחסנה, לפיה אמנם איסור השימוש יחל במועד מתן ההודעה אלא שבחישוב התקופה הנקובה בהודעה, לא תבוא במניין התקופה שחלפה עד העמדת הרכב במגרש האחסנה. 14. העולה מכל הנ"ל, כי החלטתי לדחות את הבקשה. 15. מודעת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. מזכירות ביהמ"ש תעביר עותק החלטה זו לצדדים ותחזיר לתביעה את התיק שלה. רכבמשפט תעבורהקרקעותאיסור שימוש ברכבאחסנהשימוש ברכבמגרש מכוניותאיסור שימוש