1.התובע הגיש תביעה לבית הדין לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, שכר עבודה, תשלום דמי מחלה, דמי הבראה ופדיון ימי חופשה. לטענת הנתבע, התובע עזב את עבודתו ועל כן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, ב"כ הנתבע שילם לתובע את כל הכספים המגיעים לו לרבות חופשות. לא זו אף זו, הנתבע הגיש כנגד התובע תביעה נגדית על הנזקים שנגרמו לנתבע עקב נטישת התובע את העבודה וכן עוגמת נפש. 2.ואלו העובדות הרלבנטיות בתיק זה, אשר אינן שנויות במחלוקת כפי שהן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מן העדויות שהעידו הצדדים בבית הדין: א. התובע, עובד זר מהפילפינים עבד כמטפל סיעודי עבור ואצל המנוח יחיא מור יוסף, (להלן: "המנוח") אשר עזבונו הוא הנתבע. ב. תקופת העסקתו של הנתבע היתה מ-30 בספטמבר 1998 ועד לחודש אפריל 2000. ג. בתחילת חודש אפריל חלה התובע ואובחן ע"י רופא משפחה כחולה ברונכיטיס וניתן לו אישור מחלה המאשר היעדרותו ממקום עבודתו ל 3 ימים, החל מיום 5.4.00. ד. התובע הציג אישורים רפואיים רצופים המוכיחים את מחלתו מ 9.4.00 ועד 23.4.00. כן הומצאו אישורים נוספים בין 21.5.00 עד 24.5.00. ה. בהתאם לאישור מיום 5.4.00 נאמר מפורשות "לא להתקרב לקשיש המטופל בשביל לא לסכן אותו ולא להדביק". ו. האישור הרפואי נמסר לגב' מור יוסף ע"י התובע אשר איפשרה לו להעדר בשל מחלתו. ז. ילדי המנוח (הנתבע) חיפשו מטפל אחר למנוח כבר עם העדרו של התובע, ומחליפו התחיל לעבוד ב 12.4.00. ח. התובע התייצב בבית המנוח ביום 23.4.00, עת נמסר לו כי יש כבר מטפל אחר. ט. התובע קיבל חופשה ללא תשלום של שבועיים ימים לנסיעה לפיליפינים. י. לתובע הופקד לחשבון הבנק שלו סך של 500 ₪ ביום 2.5.99 ו-750 ₪ ביום 16.11.99. יא. למעט סכומים אלו הוצגו קבלות על תשלום שכר התובע לחלק מהחודשים ע"ס של 650 $ לחודש. יב. התובע קיבל שכר חודש מרץ במלואו, אך לא קיבל שכר אפריל עד 5.4.00. יג. התובע לא קיבל תשלום דמי מחלה. 3.בהסתמך על עובדות אלה מבקש התובע מבית הדין כי תביעתו תתקבל. הנתבע עומד על עמדתו כי התובע הוא זה שנטש את העבודה, על דעת עצמו ויש לראות בו מתפטר. בנוסף טוען הנתבע כי התובע גרם לו נזקים כספים ותובע את תמורתם. 4.התביעה לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת א. התובע טוען כי בפועל הוא פוטר מעבודתו בנתבע ביום 23.4.00 עת חזר ממחלתו והודע לו כי יש מטפל אחר תחתיו ואילו הנתבע טען כי התובע נטש את העבודה עת חלה ונעלם מהנתבע מבלי לשוב לעבודה והודיע כי ברצונו לעזוב. מעשיו של צד המביא את יחסי עובד מעביד לידי גמר הם הקובעים אם במעשה פיטורים מדובר או שמא במעשה התפטרות. כבר נקבע כי: "מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פוטר ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר, כיצד יראהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות". (דב"ע לב/53-3, רשות הדואר - מאיר אשל, פד"ע ד', 298, דב"ע נד/62-3 מ"י - שושנה זינגר, פד"ע 391). ב. עוד קבעה הפסיקה, כי כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי סיום. "יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה". (דב"ע ל/18-3, נח בנדילובשי נ' "אסא" בע"מ, פד"ע ב' 41). ג. בבואנו להכריע במחלוקת שבין הצדדים, נמצאים בפנינו אישורי המחלה של התובע התואמים את גרסתו כפי שהובאה בפנינו בעדותו, ואשר לא נסתר בחקירתו הנגדית. מאידך הנתבע לא המציא כל ראיה אשר ממנה ניתן ללמוד כי עשה מאמצים כנים לבדוק את מצבו של התובע בעת מחלתו, אלא ההפך הוא הנכון העיד מר יוסף מור יוסף כי מיד לאחר ששולם לתובע שכרו והבין כי התובע עזב את בית המנוח, חיפש מיידית עובד אחר (פרוטוקול עמ' 12, פסקה שניה). ד. טענתו העיקרית של הנתבע כי התובע "ברח ונעלם" ועל כן ראו בו יורשי המנוח כי זנח את עבודתו. אך בני משפחת המנוח שהעידו בפנינו ידעו במדויק את מקום מגוריו של התובע וכיצד ליצור עימו גם קשר טלפוני. יתרה מכך מר ציון מור יוסף חיפש ומצא את התובע ביום 18.4.00 ופגש אותו על מנת להשיבו לעבודה. הנתבע לא הגיש כל תלונה על העלמותו של התובע כלפי הרשויות אלא החליף מיד את התובע בעובד אחר. לא זו אף זו, התובע נחקר בחקירתו הנגדית עמ' 9 לפרוטוקול ש' 14 כדלקמן: "ש. ב-12.4 נאלצנו לאתר עובד זר ללא רשיונות והוא התחיל לעבוד ב-12.4, לכן לא יתכן שציון יחפש אותך ב20" על כך השיב התובע: "אני לא יודע". שאלה זו נשאלה על רקע תשובתו הקודמת של התובע אשר חזר בחקירתו על גרסתו כי פגש את ציון מור יוסף ביום 20.4.03. ה. לעומת התובע אשר זכר בבירור תאריכים ולא סטה כלל מעדותו, עדי הנתבע לא הצליחו לזכור ולו תאריך אחד באופן ודאי (ראה עדות מר ציון מור יוסף בחקירתו הראשית עמ' 16 וכן עדות מר יוסף מור יוסף בעמ' 10 לפרוטוקול). ו. עדי הנתבע, מרבית עדותם הראשית הסתובבה סביב הנזק לכאורה שאותו גרם התובע לנתבע וכן הסכומים אשר שולמו לתובע במהלך עבודתו, אך לא נמסרה כל עדות חד משמעית בדבר אופן סיום יחסי העבודה שבין הצדדים והטענה כי התובע ברח ונעלם לא מתיישבת עם גרסתו של התובע. לא זו אף זו, השמצות הנתבע את התובע בכתב ההגנה, כתב התביעה שכנגד ואף בעדות מר יוסף מור יוסף, עולות בקנה אחד עם גרסת הפיטורים של התובע ומהוות נימוק נוסף לכך כי אכן התובע פוטר ולא התפטר. ז. נכון, כי הנסיבות אשר הובילו לפיטורי התובע היו העדרותו בשל מחלתו, על כן השתכנענו כי בני משפחת המנוח היו זקוקים לתובע באופן יום יומי, אך לכשהתברר להם כי התובע חולה במחלה המגבילה אותו משהות וטיפול במנוח, מיד הפשילו שרוולים וחיפשו עובד אחר תחתיו כבר ב 12.4.00 - שבוע ימים לאחר תחילת מחלתו והעדרותו של התובע, נמצא עובד אחר במקום התובע. ח. בפועל לכשהתייצב התובע ביום 20.4.00 לבקשת מר ציון מור יוסף, בבית המנוח, הודיעה לו אשת המנוח כי הוא מתבקש לעזוב כי נמצא עובד אחר תחתיו. איש מעדי הנתבע לא נכח עת הודיעה אשת המנוח לתובע כי עבודתו הופסקה ועל כן אין בעדותם כי לסתור את עדות התובע בענין זה שהיתה בעינינו אמינה ביותר. ט. לאור כל האמור, מתקבלת תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת ועל הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורים ע"ס של 4,224 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת בסך של 2,640 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 5.דמי מחלה התובע הציג בפני הנתבע ואף בפנינו אישורי מחלה מתאריך 5.4.00 ועד ליום 23.4.00. ברם, התובע התייצב לעבודה בהסכמה כבר ב-20.4.00 מאחר וחש טוב יותר, כפי שהעיד בעדותו הראשית. חוק דמי מחלה התשל"ו-1976 מחייב את הנתבע לשלם לתובע את ימי העדרותו בשל מחלתו, משהציג התובע לנתבעת את אישורי מחלתו. התובע הציג אישורי המחלה הן ביום 5.4.00 למנוח והן לציון מור יוסף כשפגש אותו ב- 14.4.00. לאור האמור, על הנתבע היה לשלם את ימי מחלתו של התובעת בגין 15 ימי העדרותו בשל מחלה בהתאם לחוק. על-כן, על הנתבע לשלם לתובע סך של 144$ שהם בש"ח ליום הגשת התביעה 634 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 6.שכר הנתבע הודה כי שילם שכר לתובע עד ליום 31.3.00. בפועל התובע עבד בטרם חלה עד ליום 5.4.00. הנתבע לא הכחיש זכאותו של התובע לשכר, אולם עיקרי טענותיו היו כנגד התובע בגין הנזקים שגרם עקב עזיבתו. לאור האמור, על הנתבע היה לשלם לתובע את שכרו לימי עבודתו בחודש אפריל סך של 120$ שהם 530 ₪. הנתבע ישלם לתובע שכר חודש אפריל 2000 עד לחמישי לחודש סך של 530 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 7.חופשה והבראה התובע טען כי מלבד שכרו לא קיבל חופשה והבראה או כל תשלום אחר. מאידך, טען הנתבע כי שילם לתובע 650$ לחודש שמתוכם 50 $ היו ע"ח חופשה והבראה, כמו כן טען הנתבע כי התובע יצא לחופשות בחגי ישראל, סוכות ופסח וכן נסע לחופשה לפיליפינים. בחקירה הנגדית ניסה אף לטעון ב"כ הנתבע כנגד התובע כי שילם לו ע"ח חופשה ישירות לחשבון הבנק שלו סך של 500 + 750 ₪ בשני מועדים. הנתבע לא הביא כל ראייה באלו מגרסאותיו דלעיל ולא הסביר דבר באמצעות עדיו באשר לחופשות אותן נטל התובע. הדרך היחידה בה ניסה הנתבע לטעון כי התובע יצא לחופשה היא בעדות התובע, בחקירתו הנגדית. הנתבע, למרות שהקפיד להציג בפנינו אישורים בהם החתים את התובע על קבלת משכורתו מדי חודש, לא דאג בענין זה להקפיד להחתים את התובע על קבלת הכספים ע"ח חופשה כפי שניסה לטעון הנתבע בכתבי טענותיו. הלכה פסוקה היא, כי נטל ההוכחה בדבר תשלום חופשה או יתרת חופשה היא על המעביד. מחובתו של מעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, כמה ניתן לו למעשה, כמה שולם לו וע"ח מה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים (דב"ע נז/7-3 נחום לבון - מ.ח.מ. פד"ע לב 584). הנתבע לא רק שלא ניהל יומן חופשה אף לא ציין בפני התובע בעת התשלום לו הוא טוען כי הכספים שהופקדו לחשבו התובע הם על חשבון חופשה. כך אף, באשר לטענת התובע כי 50$ מתוך 650$ ששולם לתובע מדי חודש הוא ע"ח חופשה והבראה. יתרה מכך, לכשהתובע רצה לצאת לחופשה בתום שנה לארץ מוצאו, נאלץ לעשות זאת על חשבונו, בחופשה ללא תשלום וכן מציאת עובד חלופי לו שילם התובע את השכר ולא הנתבע. לאור כל האמור, על הנתבע לשלם לתובע פדיון דמי חופשה לכל תקופת העסקתו 18 ימי חופשה, סך של 2,058 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, על הנתבע לשלם לתובע דמי הבראה עבור 7.5 ימי הבראה בסך של 75X285 ₪ = 2,137 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. 8.התביעה שכנגד הנתבע (התובע שכנגד) העלה טענות שונות וסתמיות כנגד התובע ללא כל תימוכין. הנתבע טען כי נגרם לו נזק כתוצאה מעזיבתו של התובע וכי התובע ניצל את רישיון ההעסקה של הנתבע וגרם לנתבע להפסד בשל הערבות הבנקאית שהפקיד למשרד הפנים עבור רשיון התובע. ברם, מאחר והגענו למסקנה כי התובע פוטר ע"י הנתבע, והנתבע הוא זה אשר בחר להחליף את התובע בשל מחלתו, אין כל בסיס לתביעתו של הנתבע. יתרה מכך, גם אילו לא זו היתה מסקנתינו והיינו קובעים כי התובע התפטר, עדיין לא הוכח כלל בפנינו, שעור ה"נזקים" הנטענים, אשר לא כומתו ע"י הנתבע. באשר לטענה להחזר תשלום הביטוח הרפואי - מאחר והתובע עשה שימוש בביטוח הרפואי שבוצע עבורו בתקופה שלא הועסק ע"י הנתבע, אזי הנתבע זכאי להחזר הביטוח הרפואי ששילם עבור התובע מיום 20.4.00 ועד ליום 21.9.00, דהיינו סך של 700 ₪. לאור האמור , נדחות כל תביעות התביעה הנגדית למעט התביעה להחזר הביטוח הרפואי, כאשר סכום זה של 700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית יקוזז מהסכומים שנפסקו קודם לכן לטובת התובע. 9.סוף דבר א. הנתבע ישלם לתובע: פיצויי פיטורים בסכום של 4,224 ₪. הודעה מוקדמת בסכום של 2,640 ₪. שכר יתרת ימי חודש אפריל 00' בסכום של 530 ₪. דמי מחלה בסכום של 634 ₪. פדיון דמי חופשה בסכום של 2,058 ₪. דמי הבראה בסכום של 2,137 ₪. כל הסכומים דלעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. ב. מסה"כ הסכומים שנפסקו לעיל לטובת התובע יקוזז סך של 700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה הנגדית ועד מועד התשלום בפועל. ג. הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, לתשלום תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד למועד התשלום בפועל. חופשה ללא תשלוםעובדים זרים