1. התובע, שהפעיל אצל הנתבע חוג לריקודי עם, הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, הבראה והשלמת תמורת הודעה מוקדמת בסך כולל של 176,693 ₪ (קרן), בטענה כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבע. בכתב התביעה טען התובע, בין השאר, כי הועסק אצל הנתבע מאז שנת 1980 ועד ליום 31.6.1999 וכי ביום 18.6.1999 נמסר לו מכתב פיטורים על פיו נכנסו פיטוריו לתוקף ביום 31.6.1999. עוד טען התובע כי השתלב במערך העסקי של הנתבע, כי התקיימו יחסי תלות וכפיפות בינו לבין הנתבע וכי פעל על פי הוראותיו, ביצע את העבודה באופן אישי ללא עוזר או מחליף, ולא יכול היה לסרב לעבודה, כי הכספים שגבה הועברו במלואם לנתבע כאשר שכרו היה קבוע, ללא קשר להצלחת ותשלומי ההרקדה, וכי לא קיבל אחוזים מהרווח. עוד טען התובע כי שכרו שולם כנגד חשבונית, אולם, הוסיף וטען, כי אין לו עסק משל עצמו, אין לו לקוחות משל עצמו, כי ההשקעה והיוזמה לקבל לקוחות, סיכויי רווח וסכנת הפסד לא היו מוטלים עליו אלא על הנתבע. כן טען התובע כי הנתבעת שלמה לו חופשה שנתית לגבי תשע שנים מתוך תקופת העסקתו - דבר המהווה הודאה ביחסי עבודה. לכתב התביעה צורפו המסמכים כדלקמן:- א. מכתב של הנתבע מיום 18.6.1999 חתום על ידי מר אילן יהודה, מזכיר הועד המקומי, שכותרתו "סיום עבודתך כקבלן ריקודי עם", בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "בהמשך לפנייתך מחודש מאי לרכזת התרבות הגב' אירית מולטו לעניין אי הגעת רוקדים ואי יכולתו של החוג להמשיך להתקיים, ובהמשך להודעתה של הגב' אירית מולטו כי מוסכם עליך על הפסקת פעילות החוג בסוף חודש יוני, הרינו להודיעך על סיום עבודתך ברמת אפעל כקבלן לריקודי עם בתאריך סיום פעילות החוג - 31.6.99 כמוסכם. אנו מודים על פעילותך רבת השנים ומאחלים לך הצלחה במקומות האחרים. אנו נהיה מוכנים כפי שנהגנו בעבר להעמיד לרשותך את האולם לאירועים שונים כפי שקיימת בעבר גם שלא במסגרת החוג, בהתאם לבקשתך". (נספח א) ב. מכתב מיום 5.10.99, חתום על ידי התובע, מופנה למר אילן יהודה, מזכיר הנתבע, שכותרתו "דרישה לתשלום פיצויי פיטורין",בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "בהמשך למכתבך מיום 18.6.99, המודיע על הפסקת עבודתי במרכז רמת אפעל ביום 31.6.99, הריני להבהיר את העובדות כדלהלן:- 1. עבדתי כמרקיד בחוג לריקודי עם במרכז המסחרי רמת אפעל החל משנת 1980. 2. אינני ומעולם לא הייתי "קבלן" לריקודי עם, אלא עבדתי כעובד עפ"י הוראותיכם ובשליטתכם. 3. מספר ימי העבודה בשבוע, כמו גם ימי העבודה ומספר שעות העבודה, נקבעו על ידכם בלבד ובהתאם להוראותיכם. פעולותיי נעשו בשליטתכם המלאה ואף שולמו לי ימי חופשה באופן חלקי. 4. עבודתי כידוע התבצעה באולם הריקודים שבמרכז ברמת אפעל, כאשר המרכז נשא בכל העלויות הנלוות להרקדה כולל חשמל וניקיון, כאשר גם גביית התשלום מהמשתתפים בהרקדה נעשתה על ידי עובדים מטעמכם. 5. למען הסר ספק, הריני להדגיש כי הפסקת עבודתי נעשתה ביזמתכם בלבד ועפ"י החלטתכם ומתוך שיקולים שלכם בלבד, כאשר לי ו/או לרצוני לה היה כל חלק בהחלטה זו...." (נספח ב1) ג. מכתב מיום 15.11.99 חתום על ידי באת כוח התובע, מופנה לבא כוח הנתבעת, שכותרתו: "פיצויי פיטורים - אייל עזורי" (נספח ב2) ד. מכתב מיום 16.11.99 חתום על ידי בא כוח הנתבעת, מופנה לבאת כוח התובע שכותרתו: "אייל עוזרי - דרישה לתשלום כספים בגין הפסקת התקשרות." (נספח ב3) 2. בכתב ההגנה טען הנתבע, בין השאר, כי התובענה עומדת בסתירה ברורה לחוזה שבין הצדדים, חוזה לפיו פעלו שני הצדדים בהסכמה מלאה, במשך כעשרים שנה, ועל פיו הוסכם בין הצדדים, ללא כחל וסרק, כי בין התובע לבין הנתבע אין יחסי עובד מעביד, והתובע איננו אלא קבלן עצמאי, לכל דבר ועניין. עוד טען הנתבע כי במועדים הרלוונטיים היה התובע בעל עסק עצמאי להפעלת חוגי ריקודי עם, כי בין השנים 1980 ועד 18.6.1999 הפעיל חוג לריקודי עם ברמת אפעל, וכי כבר בתחילת התקשרותו עם הנתבע סוכם בין הצדדים כי התובע לא יהיה "עובד" של הנתבע והתשלומים בגין מתן השירותים על ידי התובע ייעשו כנגד קבלת חשבונית מס כחוק. עוד טען הנתבע, כי על פי הסיכום בין הצדדים הפעיל התובע ברמת אפעל חוג שבועי לריקודי עם, כאשר כל משתתף בחוג משלם לנתבע עבור השתתפותו ואילו הנתבע משלם לתובע תשלום עבור הפעלת החוג, כאשר במועד הפסקת ההתקשרות בין הצדדים הסתכם התשלום לתובע בסך של 856 ₪ לערב בצירוף מע"מ כחוק ולאחר המצאת אישורים בדבר ניכוי מס במקור. כן טען הנתבע כי התשלומים לתובע כללו, על פי הסכמה מראש, גם תשלום עבור הציוד אשר שמש את התובע להפעלת החוג (ציוד הגברה, רמקולים, קלטות רכב וכו') ואשר "הושכר" לנתבע כחלק מהסדרי הפעלת החוג, כי לא היה כל הסכם בלעדיות בין הצדדים והתובע הפעיל חוגים וערך אירועים גם עבור אחרים ללא הגבלה. כן הכחיש הנתבע, בין השאר, כי שלם לתובע דמי חופשה שנתית. לכתב ההגנה צורפו המסמכים כדלקמן:- א. חשבוניות מס של התובע (מס' 0733, מס' 0738, מס' 0742) (נספח א) ב. חשבונית מס של התובע (מס' 0589) (נספח ב) ג. "אישור לצורך ניכוי מס" לתקופה החל מיום 1.12.95 ועד יום 31.3.97 (נספח ג). 3. רשימת המוסכמות והפלוגתאות כפי שנקבעה בדיון המוקדם בפני כבוד הרשם אורגיל היא כדלקמן:- מוסכמות 1. התובע הפעיל חוג של ריקודי עם במתנ"ס של רמת אפעל קרוב ל- 20 שנה, משנת 1980 ועד ל- 30.6.99. 2. התשלומים לתובע שולמו במהלך כל התקופה הנ"ל כנגד חשבונית מס. התובע המציא לנתבע אישורים לצורך ניכויי מס. 3. במקביל התובע הפעיל חוגים לריקודי עם ופעילויות אחרות. 4. התובע ביצע עבור הנתבע עבודות נוספות, כגון הפקת אירועי יום העצמאות, כנגד תשלום נוסף שגם הוא שולם כנגד חשבונית. 5. התובע המציא לנתבע את החשבוניות שצורפו לכתב ההגנה וכן את האישור לצורך ניכוי מס, שגם צורף לכתב ההגנה. פלוגתאות 1. האם שררו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבע? 2. האם שולמו לתובע בעבר תשלומים עבור חופשה שנתית כטענתו או שמא כטענת הנתבע לא שולם לו עבור חופשה שנתית שכן לא היה זכאי? ואם זכאי התובע לפדיון חופשה שנתית לכמה? 3. הזכאי התובע לפיצויי פיטורים ואם כן לכמה? 4. הזכאי התובע לדמי הבראה ואם כן לכמה? 5. הזכאי התובע להשלמת הודעה מוקדמת ואם כן לכמה? 4. התובע הגיש תצהיר וכן הוגשו מטעמו תצהיריהם של מר משה תלם שהפעיל חוג לריקודי עם ברמת אפעל , הגב' כרמלה שלמה - גולדבך, ומר יגאל בור, תושב רמת אפעל שהשתתף בחוג שהפעיל התובע. לתצהירו של התובע צורפו המסמכים שצורפו לכתב התביעה. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר אילן יהודה ששימש בתקופה הרלוונטית כמזכיר הנתבע (להלן מר אילן יהודה). מטעם הנתבע זומנה לעדות גם הגב' מולטו אירית, ששמשה בשנים שבין 1994 ל- 1999 כרכזת תרבות בנתבע. לתצהירו של מר אילן יהודה צורפו המסמכים כדלקמן:- א. חוזר מתוך דפדפת פעילות תרבותית משנת 1982 שכותרתו "תרבות" בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "ריקודי עם החוג מתקיים בהדרכת משה תלם. יש בו קבוצות למתחילים ומתקדמים ונוער. לנוער בכל יום שני בשעה 18.45 - 20.00 למתחילים בכל יום ראשון בשעה 21.30 -23.30 למתחילים מתקדמים בכל יום שני בשעה 20.00-21.30 למתקדמים ותיקים בכל יום שני בשעה 21.30-23.00. מרכז הקורס - יקי קס" (נספח א) ב. העתק חוזר משנת 1984 שכותרתו "חוגי תרבות", בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "חוג ריקודי עם החוגים לריקודי עם ברמת אפעל פועלים כבר שנים רבות. השנה מתקיימים החוגים הבאים: חוג למתחילים: בימי שני בין 23.00 -21.30 חוג לבינונים: בימי חמישי בין 21.30 - 20.00 חוג למתקדמים: בימי חמישי בין 21.30-23.00 חוג לנוער: בימי שני בין 21.30-20.00 החוגים מתקיימים באולם הספורט המדריכים הם: שמעון דוד, עוזרי אייל. (נספח ב) ג. אסופת חשבוניות מס של התובע (נספחים ג-ה) ד. אישור לצורך ניכוי מס (נספח ו) ה. אסופת כרטיסיות ממוינות לפי תאריכי אסמכתא המתייחסות לתובע לשנים 1992-1999 (נספח ז) ו. חשבונית מס מס' 6 מיום 15.9.91, שכותרתה "דקור טפס" אבי רונן מופנית למרכז הספורט, על סך של 118 ₪, בגין תיקון פי.וי.סי, שבצידה השמאלי למעלה מצוין בכתב יד "להוריד מעוזרי אייל מחשבון". (נספח ח) ז. שיק של הנתבעת מיום 19.9.91 משוך לפקודת התובע על סך של 1,900 ₪. בספח של השיק מצוין כי התשלום הוא בגין הרקדה ב-8/91 - 2280 ₪ בניכוי 9% מס וכן ניכוי בגין תיקון פי.וי.סי באולם הספורט בסך של 118 ₪ . (נספח ט) ח. חוזר שכותרתו "הועד המקומי - רמת אפעל" מיום 11.10.85 מופנה לתושבי רמת אפעל הכולל הודעות, לרבות ההודעה כדלקמן:- "חוג ריקודי עם למתחילים ביום שני ה- 14/10/85 בשעה 20.00 באולם הספורט יפתח חוג בריקודי עם למתחילים בהדרכתו של אייל עוזרי. לנוער כניסה חופשית". (נספח י) ט. הזמנה למסיבת חנוכה ליום 17.12.90 בשעה 21.00 בה נאמר, בין השאר, כי התובע ינחה את הערב וירקיד. (נספח יא) י. חשבונית מס של התובע מס' 0515 מיום 13.6.1994 בגין הרקדה בחודש מאי 1994 (2.5.94, 9.5.94, 16.5.94, 23.9.94, 30.9.94). (נספח יב) יא. מכתב חתום על ידי התובע מיום 7.11.1990 מופנה למר אילן יהודה, שכותרתו "חופשה ללא תשלום" בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "מזה עשר שנים אני משמש כמרקיד ברמת אפעל במסגרת חוג המופעל על ידי מחלקת התרבות של המועצה. סיבות אישיות ומשפחתיות שנעורו בתקופה האחרונה, תאלצנה אותי לעדר תכופות מהעבודה. היות ואין אני רוצה לפגוע באיכותו ורמתו של החוג אותו בנינו בכוחות משותפים, אבקש לאשר לי חופשה ללא תשלום לתקופה של שנה. אני תקווה כי בתום שנה זו, אוכל לשוב לעבודתי בכוחות מחודשים". (נספח יג) יב. מכתב של הנתבע מיום 9.11.1990 חתום על ידי מר אילן יהודה, מופנה לעו"ד אמוץ אליאש, שכותרתו "עוזרי אייל", בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "הריני מצרף את מכתבו של עוזרי אייל - להערותך. הנ"ל משמש כמרקיד ריקודי עם ברמת אפעל מזה 9 שנים רצופות את שכר טרחתו מקבל תמורת חשבונית מס כחוק בהתאם למספר ההרקדות שביצע בכל חודש. הנ"ל מבקש לנסוע לחו"ל ובדק אפשרות לקבל פיצויים עקב עזיבתו מאחר והבהרתי לו שאין בכוונתנו לתת לו פיצויים כי אם רק מתנת פרידה. ביקש חופשה ללא תשלום. נשאלת השאלה האם הענות לבקשתו לא תיצור עובדה שאכן הנהנה הנ"ל מזכויות של עובד שכיר קבוע." בתחתית המכתב נרשם, בכתב יד, כדלקמן:- "חופש ללא תשלום ניתן לעובד קבוע. מאחר ומר אייל עוזרי אינו עובד הועד המקומי יש להודיע לו כי אין חופשה ללא תשלום אולם במידה ויזדקקו לו בשנה הבאה נשקול העסקתו מחדש". (נספח יד) יג. מכתב של הנתבע מיום 15.11.1990 חתום על ידי מר אילן יהודה, מופנה לתובע שכותרתו "מכתבך מיום 7.11.90", בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "מעמדך בועד המקומי רמת אפעל הינו של קבלן המקבל תמורה עבור הפעלת חוג לריקודי עם בהתאם למספר ההרקדות שבוצע וכפוף לחשבונית מס המוגשת כחוק, אין בינך לבין הועד המקומי יחסי עובד ומעביד ולכן אין כל מקום לדון ולבחון את בקשתך לחופשה ללא תשלום למשך שנה. יחד עם זאת עם שובך לעבודה נשקול בחיוב את האפשרות להעסקתך בשנית". (נספח טו) יד. מכתב של הנתבע מיום 18.6.1999 מופנה לתובע שכותרתו "סיום עבודתך כקבלן ריקודי עם". (נספח טז) טו. מכתב של הנתבע מיום 8.12.93 מופנה למר משה תלם, שכותרתו "תשלום סופי", בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "בהמשך לפגישתנו מיום 24.11.93 הריני לאשר כי התשלום הסופי לעבודתך ברמת אפעל כפי שסוכם בישיבתנו זו. התשלום הסופי יהיה בגובה של 5,000 ₪ לא כולל מ.ע.מ. וישולם תמורת קבלת אישור על העדר תביעות מכל סוג שהוא מהועד המקומי רמת אפעל. התשלום יבוצע במהלך חודש ינואר 94." (נספח יז). טז. מסמך של הנתבע מיום 21.12.93 שכותרתו "אישור", חתום על ידי מר משה תלם בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "הרינו לאשר בזאת שעם קבלת התשלום הסופי בגובה של 5000 ₪ כמוסכם ביני לבין הועד המקומי רמת אפעל אין לי יותר טענות ותביעות כלשהן מהועד המקומי רמת אפעל על תקופת עבודתי ברמת אפעל כמרקיד ריקודי עם". (נספח יח) 5. המסגרת המשפטית 5.1 התשובה לשאלה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד היא מסקנה משפטית הנגזרת ממערכת עובדתית נתונה. על מנת להגיע למסקנה המשפטית, כאמור, ולקבוע האם אכן התקיימו יחסי עובד ומעביד, יצרה ההלכה הפסוקה מספר מבחנים, אולם כפי שכבר נקבע, על ידי הנשיא בר ניב המנוח "המבחן אשר לפיו ייקבע, אם פלוני מעמדו הוא מעמד של "עובד" או של "מפרנס עצמאי", לא יכול שיהיה יציב לדורות, קיים בכל הנסיבות, וטוב ליישום לכל המטרות. המסגרת החברתית-כלכלית שבה מתקיימים היחסים שאת מהותם באים להגדיר, מהות העבודה מבחינת תהליכי הייצור, ודרכי השירות, האמצעים שלהם מזדקקים, יחסה של החברה לעבודה ול"עובד", ומטרת החוק או מערכת החוקים שבהקשר ליישומם באים לקבוע את המבחן - כל אלה גורמים משתנים הם, ועם השינוי, ישתנה המבחן..." (דב"ע לא/27-3 עירית נתניה - דוד בירגר, פד"ע ג 177) בהתייחסה לדברים אלה, קבעה כבוד סגנית הנשיא כי "דברים אלה נכונים פי כמה היום כאשר צורות העבודה משתנות, מתרבות ומתגמשות. בזמנו היתה חשיבות גדולה לביסוס הסטטוס של עובד ללא סטיות ממנו. על כן נקבע כי גם ויתור על סטטוס על ידי העובד לאו ויתור הוא. לאחר ביסוס זה ניתן היום לבחון בצורה יותר מעמיקה וגמישה את מהות היחסים. חוסר שיקול דעת מוחלט לבית המשפט עלול לעיתים לגרום ליותר אי צדק מאשר לצדק, ולא זו התכלית" (ע"ע 300267/98 יוסף טויטו נ' מ.ש.ב. הנדסת קירור למיזוג אויר (1965) בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (20), 32 בעמ' 3 לפסק הדין). מאחר וקו הגבול המבחין בין עובד לבין עצמאי הוא לעיתים דק יש צורך, על פי הפסיקה, בהגדרה גמישה, רחבה וכללית של המונח "עובד" 5.2 מאחר וקו הגבול המבחין בין עובד לבין עצמאי הוא לעיתים דק, יש צורך, על פי ההלכה הפסוקה, בהגדרה גמישה, רחבה וכללית של המונח "עובד". "המבחן המעורב" שפותח בפסיקה, לצורך קביעת מעמדו של מבצע עבודה כ"עובד" או כ"עצמאי", ומבחן ההשתלבות, המהווה את גרעינו, מאפשר איתורו של קו גבול זה (בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי ואח', פ"ד נ(4) 628). מבחן המעורב מורכב ממבחני משנה אחדים המשמשים כאמצעי עזר ליצירתה של תמונה שלמה וכוללת (בג"צ 6194/97 שלמה נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה, עבודה עליון, כרך ס, 326). והוא מכיל בתוכו "את מבחן ההשתלבות ומבחני משנה נוספים כגון: כפיפות או אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה; צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף; ביצוע העבודה באופן אישי ועוד. עם זאת נפסק, כי מבחן ההשתלבות הוא המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המשנה שמכיל המבחן המעורב וכי יש ליתן לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב". (כבוד הנשיא אדלר ב- ע"ע 300021/98 זאב טריינין, עו"ד נ' מיכה חריש ומפלגת העבודה, עבודה ארצי, כרך לג(51), 31, בעמ' 6 לפסק הדין). מכאן, שמבחן ההשתלבות חדל להיות מבחן בלעדי לקיומם של יחסי העבודה, והפסיקה נוטה היום להיעזר ב"מבחן המעורב" הכולל "סממנים ועובדות נוספות כגון: אופיו האישי של העיסוק; הכפיפות, הכוח לשכור עובד, וחשוב מזה לפטרו; מיהו המספק את כלי העבודה; צורת ניכוי מס הכנסה והתשלומים לבטוח לאומי ולמס ערך מוסף, ובאותם מקרים שבהם אין כפות המאזניים נוטות לכיוון זה או אחר - כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם. יש לשקלל את כל הנתונים הללו, ולבחון את התכלית אשר לשמה נעשתה הבדיקה". (ע"ע 300275/98 ויסלר אברהם נ' מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות, עבודה ארצי, כרך לג (82), 25 בעמ' 4 לפסק הדין). אולם, כפי שנקבע בדב"ע נב/254-3 פריץ חיים נ' מפעל הפיס, עבודה ארצי, כרך כו (1), "אין הכוונה לזניחת המבחנים המקובלים אלא רק לשינוי נקודת המבט. במקרים קשים הופכים המבחנים שנקבעו בפסיקה ממבחנים בעלי משקל מוחלט למבחנים יחסיים, כאשר את התשובה, לשאלת התקיימותם של יחסי עובד ומעביד, לומד בית הדין ממשקלם המצטבר של מכלול המבחנים; במקרים כגון זה שבפנינו, אין בית הדין נזקק למבחנים כאל אמות מידה מוחלטות, אלא שכל מבחן מהווה סממן, ואל ההכרעה מגיע בית הדין משקילת מצבור הסממנים שבכל אחת מכפות המאזניים. משקלו של כל סממן כשלעצמו אינו זהה בהכרח למשקלו של סממן אחר: את משקלו היחסי של כל אחד מהסממנים נותן בית הדין - לאור נסיבות המקרה, בהתחשב בתכלית החקיקה בגינה נדרש הסיווג, ובשים לב לתכלית הכלכלית של העסקה בה התקשרו הצדדים. יש וסממן מסוים יזכה, בנסיבות מסוימות, למשקל רב, בעוד שבנסיבות אחרות סממן דומה יזכה למשקל פעוט". (שם בעמ 6 לפסק הדין). 5.3 מבחן ההשתלבות עצמו מורכב משני פנים - הפן החיובי והפן השלילי. "עובד הוא אדם המשתלב במפעל (הפן החיובי) ואין לו עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (הפן השלילי). הפן החיובי מחייב קיומו של 'מפעל' (בין מפעל יצרני ובין מתן שירותים) שניתן להשתלב בו, באופן שהמועסק מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ואינו גורם חיצוני. הפן השלילי מחייב שהמועסק אינו בעל עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני". (בג"צ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ (4) 628, 646 והאסמכתאות שם). כמתחייב מהאמור, במסגרת הפן החיובי נבדקת השאלה האם מבצע העבודה משתלב בעסקו של נותן העבודה. במידה והתשובה חיובית יש לעבור לבדיקת הפן השלילי, במסגרתו תיבדק השאלה האם מבצע העבודה מנהל עסק עצמאי משלו, והאם באמצעותו של עסק עצמאי זה ובמסגרתו ביצע את העבודה עבור נותן העבודה. 5.4 לעניין מהותו של "עסק עצמאי", קובעת ההלכה הפסוקה, כי אין סימני היכר אחידים ל"עסק עצמאי" בכל ענפי הפעילות, והכל תלוי בראש וראשונה במהות העסק (דב"ע לג/177-0 מושקוביץ - המוסד לביטוח לאומי ואח', פד"ע ה 79,82), כאשר אחד מסימני ההיכר העיקריים הוא כי ההשקעות באמצעי ייצור ובהון חוזר יהיו של בעל העסק (דב"ע מג/106-3 ולטר - גור בטח בע"מ, פד"ע טז 85,89). "יש סימני היכר המלמדים באילו נסיבות נחשב אדם כגורם חיצוני הנותן שירותים למפעל. הרי כמה מהם: החזקת אמצעי ייצור בשכירות או בבעלות, הוצאות ייצור, העסקת עובדים, סיכויי רווח וסיכוני הפסד, וכל פעילות אחרת שיש בה משום השקעת הון. כל אלה הם סממנים של קיום עסק עצמאי, שיכול לשרת את המפעל רק כגורם חיצוני" (רות בן ישראל, "דיני עבודה בישראל", עמ' 390). כן נקבע בהלכה הפסוקה כי אין חשיבות לשאלה האם בעל העסק הינו בעל "עסק גדול" או בעל "עסק קטן" באשר לא הממדים הם הקובעים לעניין המעמד, "ונאמר כבר שהיותו של אדם בעל עסק, ולו גם עסק קטן, אינו מתיישב עם היותו עובד של מי שאותו עסק משרתו". (דב"ע לה/11-0 ולד - המוסד לבטוח לאומי, פד"ע ו 281, 286). 5.5 באשר ל"כלי העבודה" בדרך כלל המעביד מספק את כלי העבודה לעובדיו. הבעלות על כלי העבודה כסממן לעסק עצמאי תיבחן בטיב הכלי, שוויו הכספי ובמשקל שנועד לו בהתקשרות בין הצדדים. 5.6 עצמאי הטוען לפעילות כשכיר הנפרדת מעסקו כעצמאי בעיסוק זהה, צריך להצביע על סימנים מובהקים המצביעים על העסקה נפרדת בלתי תלויה בעסקו כעצמאי. (ע"ע 300064/96 פלאי קרני - איתן אביבי והאיגוד הארצי למסחר בישראל, פד"ע לו 241). 6. כאמור, התשובה לשאלה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים היא מסקנה משפטית הנגזרת ממערכת עובדתית נתונה. בענייננו, התשתית העובדתית, העולה מחומר הראיות שנפרש בפני בית הדין, והדרושה להכרעתנו היא כדלקמן:- 6.1 הנתבע, רשות מקומית, הפועלת על פי דין, הינו הגוף הממונה על ניהולו של הישוב רמת אפעל. בתקופה הרלוונטית היה הנתבע מופקד, בין השאר, על מתן שירותים שונים לציבור, לרבות תרבות, כמפורט בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח - 1958. במסגרת פעילויותיו השונות דואג הנתבע להפעלת חוגים שונים לתושבי רמת אפעל. חוגים אלה אינם חלק מהשירותים החיוניים של הנתבע לציבור, אולם הנתבע ראה לנכון לפעול לקיומם כאשר הייתה להם דרישה מציבור גדול של התושבים. (סעיפים 3-4 לתצהירו של מר אילן יהודה). 6.2 במסגרת זו, כאמור לעיל, של הפעלת חוגים שונים, הופעל, לפחות, מאז שנת 1972 חוג לריקודי עם. בחוג לריקודי עם השתתפו רבים שאינם כלל מתושבי רמת אפעל, וכמות התושבים המעונינים בו הלכה ופחתה עם השנים עד שהחוג נסגר כליל בשנת 1999 (סעיף 5 לתצהירו של מר אילן יהודה, ראה גם: פרוטוקול חקירתו הנגדית של מר יגאל בור, עמ' 3 שורות 15-,19 וכן עמ' 47 לפרוטוקול חקירתה הנגדית של הגב' אירית מולטו, שורות 2-3). 6.3 התובע הינו מדריך בכיר ומומחה לריקודי עם (סעיף 3 לתצהיר התובע) . 6.4 התובע החל לעסוק כמדריך בהרקדות עוד בגיל 16 במסגרת תנועות נוער, וכבר משנת 1976 הוא בעל תעודת מדריך (עמ' 8 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שורות 13-16). 6.5 לאחר שחרורו מהצבא ב- 11.6.1980, נרשם התובע כעצמאי ברשויות המס השונות ופתח ביום 1.8.1982 תיק ניכויים במע"מ, בענף ראשי 8081 "קורסים לדרמה, ריקוד, מוסיקה, ציור וכו'". (ראה: דו"ח מע"מ ואישור על מועד שחרור מצה"ל שהוגש לתיק בית הדין ביום 10.2.2003). בהקשר זה יצוין, כי על פי ההלכה הפסוקה, העובדה שפלוני נוהג כ"עצמאי" בתחומים אלה או שמעסיקו נוהג כלפיו כ"עובד" אין בה כשלעצמה כדי להכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד, אך יכול ויהיה בכל אלה כדי לבסס מעמד. 6.6 התובע הפעיל חוג של ריקודי עם במתנ"ס רמת אפעל, ובנוסף ביצע עבור הנתבע עבודות נוספות, כגון הפקת אירועי יום עצמאות. במקביל הפעיל התובע חוגים אחרים לריקודי עם ופעילויות אחרות. (מוסכמות 3 ו- 4). 6.7 לאחר שחרורו מהצבא ולפני שהחל לעסוק בהפעלת חוג לריקודי עם במתנ"ס של רמת אפעל, עסק בהפעלת חוגים לריקודי עם בסביון, תקופה של כשנתיים (ראה: פרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, עמ' 8 שורות 26-32, עמ' 9, שורה 18), ושכרו שולם כנגד חשבונית מס. 6.8 התובע החל להפעיל את החוג במתנ"ס של רמת אפעל, בעקבות פנייתם של מספר תושבי רמת אפעל שרקדו בחוגים שהפעיל התובע בסביון. (ראה: פרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, עמ' 9 שורות 8-9). רוקדים אלה פנו למר אילן יהודה, ששימש באותה עת כמזכיר הנתבע, ובעקבות פנייתם נפגש מר אילן יהודה עם התובע. (שם, עמ' 9 לפרוטוקול שורות 8-10). 6.9 כבר בפגישה הראשונה עם מר יהודה נאמר לתובע ששכרו ישולם כנגד חשבונית מס. (שם, בעמ' 9 לפרוטוקול, שורות 21-25, לשאלת בא כוח הנתבעת: "האם מהפגישה הראשונה אמרו לך זה כנגד חשבונית?" ענה התובע: "אמרו לי שזה שכרי עבור ההרקדה ועל זה אני צריך להגיש חשבונית וזה מה שעשיתי". ובהמשך לשאלת בא כוח הנתבעת: "בדיוק כמו בסביון?", ענה התובע: "כן". ראה גם: סעיף 9 לתצהירו של מר אילן יהודה). 6.10 במהלך כל תקופת העסקתו שלמה הנתבעת את כל התשלומים לתובע כנגד חשבונית מס, ולאחר שהתובע המציא אישורים על ניכוי מס במקור. (מוסכמה 2 לרשימת המוסכמות, ראה גם נספחים ג-ז לתצהירו של מר אילן יהודה). יצוין בהקשר זה, כי ניכוי מס הכנסה במקור או תשלום מס הכנסה מס ערך מוסף וביטוח לאומי כעצמאי אין בהם כדי לקבוע מעמד או לשלול, אולם יכול ויהא בהם כדי לבסס מעמד. 6.11 בגין הפעלת החוג שולם לתובע תשלום קבוע בגין כל ערב שבו התקיים החוג, כאשר עובר למועד סיום ההתקשרות עמו עמד התשלום על סך של 856 ₪ לערב בתוספת מע"מ כחוק. (ראה: סעיף 12 לתצהירו של מר אילן יהודה). בסוף כל חודש היה התובע מגיש חשבונית מס לנתבע, בה נרשמו כל הימים בהם התקיים החוג, במהלך אותו חודש, והתשלום היה הכפלת התעריף לערב במספר הערבים, בתוספת מע"מ כחוק. (סעיף 13 לתצהירו של מר אילן יהודה, עמ' 14 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שורות 15-17). יצוין בהקשר זה, כי הצגת היחסים כיחסי קבלן-עצמאי בפני גורמים חיצוניים, לרבות הגשת חשבונית, תשקול, יחד עם סממנים אחרים, בשאלה אם ב"עובד" עסקינן. (דב"ע מח/137-3 תמר אדר נ' פרסום מלניק בע"מ, פד"ע כ 60, ע"ע 300049/98 ז. וילשטיין בע"מ נ' עזבון מרדכי תהילה, פד"ע לד 83). 6.12 התובע ביצע עבור הנתבע עבודות נוספות, כגון הפקת אירועי יום עצמאות, וזאת לאחר שהוא התבקש לתת הצעת מחיר להפקת אירועים אלה, וכאשר התקבלה הצעתו קיבל התובע בגין שירותים נוספים אלה כספים נוספים בערכים דולרים, ששולמו אף כנגד חשבונית מס, ופורטו בחשבונית הרלוונטית לחודש התשלום. (ראה: מוסכמה 4, נספח ה לתצהירו של מר אילן יהודה). 6.13 לא הובאה בפנינו כל ראיה כי במהלך תקופת ההתקשרות שבין הצדדים פנה התובע לנתבע, ולו פעם אחת, בטענה כי היחסים שביניהם שונים מאלה שסוכמו ביניהם, עם תחילת עבודתו, ועל פיהם נהגו במהלך כל התקופה. יתרה מזאת, כעולה מנספח טו לתצהירו של מר אילן יהודה, שהופנה לתובע ביום 15.11.1990, בעקבות בקשתו לחופשה ללא תשלום למשך שנה, הבהיר הנתבע לתובע, באופן חד משמעי, את עמדתו באשר למעמדו כדלקמן:- "מעמדך בועד המקומי רמת אפעל הינו של קבלן המקבל תמורה עבור הפעלת חוג לריקודי עם בהתאם למספר ההרקדות שבוצע וכפוף לחשבונית מס המוגשת כחוק, אין בינך לבין הועד המקומי יחסי עובד ומעביד ולכן אין כל מקום לדון ולבחון את בקשתך לחופשה ללא תשלום למשך שנה. יחד עם זאת עם שובך לעבודה נשקול בחיוב את האפשרות להעסקתך בשנית". גם לאחר קבלת מכתב זה לא טרח התובע להבהיר ולטעון כי מעמדו אצל הנתבע הוא מעמד של עובד, המתין לסיום ההתקשרות ורק אז, כתשע שנים, לאחר קבלת נספח טו לתצהירו של מר יהודה אילן, ולפחות כ- 17 שנה, לאחר תחילת ההתקשרות בין הצדדים, "נזכר" לטעון כי: "...אינני ומעולם לא הייתי 'קבלן' לריקודי עם, אלא עבדתי כעובד עפ"י הוראותיכם ובשליטתכם..." (ראה: מכתבו של התובע מיום 5.10.1999 שכותרתו "דרישה לתשלום פיצויי פיטורין" שהופנה לנתבע בעקבות ולאחר ההודעה על סיום ההתקשרות בין הצדדים). בהקשר זה, נציין כבר בשלב זה, כי הגשת התביעה, בנסיבות אלה, נגועה, לטעמנו, בחוסר תום לב מובהק. לא נעלמה מעינינו ההלכה הפסוקה, על פיה, אין בעקרון תום הלב בביצוע חוזה כדי ליצור או לשלול סטטוס, אלא במקרים חריגים, המצדיקים שלילת זכויות קוגנטיות על ידי שלילת מעמדו של אדם כ"עובד", אולם אין ספק כי, בכל מקרה, במיוחד בנסיבות כגון אלה שבפנינו, וכמתחייב מההלכה הפסוקה, המבקש לסתור התנהגות מוסכמת רבת שנים - עליו הראיה. (דב"ע נה/145-3 מדינת ישראל, משרד השיכון נ' יעקב בוכריס, פד"ע לו 1, ע"ע 300275/98 יעקב ויסלר נ' מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות, עבודה ארצי, כרך לג (82) , 25, ע"ע 1162/01 סמי בן חמו נ' המכון לפריון העבודה והייצור, עבודה ארצי, כרך לג (22), 35). 6.14 מועדי החוג אותו הפעיל התובע סוכמו עמו מראש בתחילת כל שנה. לנתבע לא היה משנה באיזה יום או באיזה שעות התקיים החוג, אולם היה צורך לקבוע מועדים קבועים לחוג על מנת להודיע על כך לתושבים מראש וגם על מנת לוודא כי האולם בו מתקיים החוג פנוי לצורך כך. (ראה: סעיף 18 לתצהירו של מר אילן יהודה). את החוג הפעיל התובע פעם בשבוע בשעות קבועות. בהקשר זה יצוין, כי בדרך כלל מועסק "עובד" בשונה "מעצמאי" במסגרת קבועה של ימים ושעות וקיימת בלעדיות בתחום המסגרת שבה מדובר, אולם מאפיין זה להתקיימותם של יחסי עובד ומעביד לא תמיד ישקול מאחר ויתכן שגם מי שאינו "עובד" יחויב לבצע את המוטל עליו בחוזה בשעות מסוימות. (ראה: דב"ע נב/254-3 פריץ חיים נ' מפעל הפיס, עבודה ארצי, כרך כו(1), 366). 6.15 איש מעובדי הנתבע לא פיקח על אופן הפעלת החוג על ידי התובע. (ראה: עמ' 40 לפרוטוקול חקירתה הראשית של הגב' אירית מולטו שם בשורות 10-17, לשאלת בא כוח הנתבע: "מי מעובדי הועד אם את יודעת, היה מפקח על מר עוזרי, כלומר בודק זמן, סופר כמה אנשים באים, בודק אם החוג מתחיל בזמן, וכו'?" ענתה העדה: "אני סמכתי על מר עוזרי, מעולם לא בדקתי אם החוג התחיל בדיוק בשעה שנקבעה, או הסתיים בשעה שנקבעה, היה ועד של הרוקדים עצמם, והם אלה שהיו מרוצים או לא היו מרוצים.", ובהמשך לשאלת בא כוח הנתבע: "אני שאלתי אם את יודעת על מישהו אחר שעשה את זה מטעם הועד?" ענתה העדה:- "לא, היו שם רק שני עובדים שבשעות היום היו עובדי אחזקה, וכשעות נוספות הם גבו תשלום לחוג." ובהמשך לשאלת ב"כ הנתבע: "הועלתה הטענה שמר עוזרי קיבל הוראה, לתת שירותים לועד גם ביום נוסף, מה את יודעת על כך?", ענתה העדה: "לא זכור לי דבר כזה, להיפך היה מרקיד נוסף ביום חמישי מרקיד אחר".) יצוין בהקשר זה, כי על פי מבחן הכפיפות או הפיקוח והשליטה, עובד הוא אדם הנתון למרותו של אדם אחר ולפקוח מצידו, מקבל ממנו הוראות כיצד לעבוד, או מחויב על פי תנאי ההסכם לציית להוראות כאלה . כעולה מהאמור לעיל, תנאיו של מבחן זה אינם מתקיימים בענייננו. 6.16 הנתבע דאג להגביל את מספר המשתתפים בחוג ל- 250 איש על ידי הנפקת כרטיסיות וניקובן ומכירת כרטיסי כניסה חד פעמיים לאורחים, וזאת הן משיקולי בטיחות והן בגין תלונות של השכנים אודות רעש ומחסור במקומות חניה. (ראה: סעיף 19 לתצהירו של מר אילן יהודה). הנתבע קיים חוגים כדי לספק תרבות לתושבים ולא למטרות רווח. הכסף שנגבה על ידי הנתבע כדי לוודא שבאמת התשלום סביר ולא נכנסים רוקדים מעל 250 איש. במהלך שלוש השנים האחרונות שבהם התקיים החוג לריקודי עם לא רק שהנתבע לא הרוויח אלא שהוא סיבסד את החוג, עקב כך בסופו של דבר, החוג נסגר. (עמ' 40 לחקירתה הראשית של הגב' אירית מולטו, שורות 24-25, עמ' 41 שורות 1-3). 6.17 מעבר לקיום החוג השבועי נהג התובע לפנות במישרין לתושבים ולקיים ערבי הרקדה מיוחדים, למשל בחגים. הטיפול בערבים אלה נעשה בלעדית על ידי התובע וכל תשלום ששולם על ידי משתתפי הערב שולם לתובע לבדו ללא קשר עם הנתבע. (ראה: סעיף 25 לתצהירו של מר אילן יהודה ונספח יא לתצהירו, וראה עמ' 41 לפרוטוקול חקירתה הראשית של הגב' אירית מולטו, שם בתשובה לשאלת בא כוח הנתבעת בשורות 14- 17. "שמענו גם שמר עוזרי ארגן ערבי הרקדה, בחגים, בחנוכה, ובפורים, איזה קשר היה לועד או לך בארגון הערבים הללו?" ענתה העדה: "ארגון הערבים האלה היתה יוזמה פרטית של אייל, והוא הביא כיבוד, וגבה סכומים קצת יותר יקרים".) 6.18 הנתבע הוציא בתחילת כל שנה פלייר שפרסם את החוג, אולם כשהתובע רצה לעשות פרסום יותר מסיבי הוא הכין את הפרסומים שלו ששולבו בדרך כלל בעלון שנקרא "תרבות באפעל". (עמ' 47 לפרוטוקול חקירתה הנגדית של הגב' אירית מולטו, 22-24, עמ' 48 שורות 1-2). 6.19 היו מקרים בהם נאלץ התובע להיעדר מסיבות שונות (מחלה, מילואים וכד") במקרים אלה הביא התובע מחליף ודרש וקיבל את אותו התשלום הרגיל. (ראה: סעיף 26 לתצהירו של מר אילן יהודה ונספח יב לתצהירו אליו מצורפת תרשומת של הנהלת החשבונות של הנתבע בה נאמר כדלקמן: "הוחלף ע"י ירון מישר אייל ישלם לו את התמורה במישרין מיד שיקבל מהועד את התשלום". ראה גם: עמ' 33 לחקירתו הנגדית של מר יהודה אילן, שורות 18-19, שם לשאלת בא כוח התובע: "כשהתובע לא יכול היה להרקיד, אתם אישרתם מי שיהיה מחליף", ענה העד: "לא אישרנו, זו החלטה של התובע, שהוא מביא מישהו במקומו". כן ראה: עמ' 17 לחקירתו הנגדית של התובע שורות 6-30, שם העיד התובע, בין השאר: "...כשאני לא יכולתי להגיע, והם היו מדברים עם המדריך של יום חמישי ושואלים אותו אם הוא יכול להיות במקומי באותו יום, ובמקרים שהוא לא יכול היה להיות במקומי, אז היו מבקשים ממני להביא מישהו אחר, והייתי מציע להם מישהו אחר, ואז הם היו בדרך כלל מסכימים, ואז ביני לבין המדריכים היו לנו החלפות שפעם הוא מחליף אותי, ואני הייתי מחליף אותו. אף אחד לא היה משלם לו, זה היה ביני לבין המדריך. כי הועד לא רצה בזמנו לפתוח כל פעם, כרטסת הנהלת חשבונות חדשה." ולשאלת בא כוח הנתבעת: "כלומר במקרה שאתה לא היית והחליף אותך ירון מישר, היית מסתדר איתו לגבי הנושא של התשלום?" ענה התובע: "כן", ובהמשך לשאלת בא כוח הנתבע: "ואף פעם לא קרה שגם שילמת בפועל עבור ההחלפה ולא רק בהחלפות?" ענה התובע: "לא זכור לי. היו מקרים ששלמתי אולי בגלל שהוא עשה הרקדה במקביל." ולשאלה: "וכשהיית משלם לו, האם היית מקבל חשבונית במקביל?" ענה התובע: "כן". ראה בהקשר זה גם עדותה של הגב' אירית מולטו בעמ' 41 לחקירתה הראשית, שם בתשובה לשאלת בא כוח הנתבע: "מה היה קורה במקרים שמר עוזרי לא היה יכול להגיע, למשל מילואים, או מחלה, ואם היה מחליף, כיצד היה נעשה התשלום למחליף?" ענתה העדה: "אם התובע נאלץ היה להעדר, היינו מדווחים על כך, אבל הוא היה דואג למחליף, וגם היה דואג לשלם למחליף. אנחנו תמיד שילמנו רק לו, בהתאם לחשבונית שלו". שם בשורות 18-22) בהקשר זה יצוין כי על "מבחן הקשר האישי" עובד הוא אדם שחייב לבצע את העבודה באופן אישי, ולפיכך אינו רשאי להיזקק לעוזר או מחליף על חשבונו. כעולה מהאמור לעיל תנאיו של מבחן זה לא התקיים בענייננו. 6.20 במהלך התקופה בה הפעיל את החוג במתנ"ס רמת אפעל קיבל התובע עצמו את תשלומי הביטוח הלאומי בגין שירות מילואים. 6.21 התובע היה מודע עוד בשנת 1984 כי עצמאי צריך לשלם מקדמות ולהגיש דו"ח שנתי, ולצורך הגשת הדו"ח השנתי היה נעזר במנהל חשבונות. (ראה: עמ' 10 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שם אומר התובע בשורות 32-33: "...נעזרתי במנהל חשבונות, אני הייתי ממלא בעצמי את החשבוניות שעשיתי, ובסוף השנה הוא היה מגיש את הדו"ח." ובהמשך לשאלת בא כוח התובע: "האם שלמת מקדמות למס הכנסה?" ענה התובע: "לא תמיד. כי עבדתי פעם או פעמיים אז הסכום היה נמוך כדי לשלם מקדמות", ולשאלת בא כוח התובע: "מתי כן?" ענה התובע: "כשעשיתי כל מיני עבודות מזדמנות ולא בריקודי עם אז בחודש מסויים כשהיתה הכנסה גבוהה יותר אז שילמתי מקדמה בהתאם", עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 34, עמ' 11 לפרוטוקול שורות 1-5). 6.22 להפעלת חוג ריקודי העם במתנ"ס ברמת אפעל הגיע התובע ברכב שבבעלותו. על הוצאות השימוש ברכב, וכן על הוצאות הדלק, לצורך הגעתו לחוג, דיווח התובע בדו"ח השנתי שהגיש למס הכנסה. (עמ' 11 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שורות 11-19). את המע"מ ששילם התובע על הוצאות השימוש ברכב (תיקונים של הרכב) והוצאות דלק - היה מקזז כמס תשומות. (עמ' 11 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שורות 20-21). 6.22 לצורך הפעלת החוגים רכש התובע ציוד והשתמש בו לצורך הפעלת החוגים. בלי הציוד הנ"ל לא יכול היה להפעיל את החוגים. (עמ' 11 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שורות 26-28). הציוד שרכש, כאמור לעיל, כלל "בידורית" שזה טיפ עם רמקול (עמ' 16 לחקירתו הנגדית של התובע, שורה 11). באשר לשווייה הכספי של ה"בידורית" ענה התובע בחקירתו החוזרת כדלקמן: "היום בידורית טובה עולה 1,500 ₪ או 2,000 ₪, אבל בשנים הראשונות זה היה מצרך יקר" (עמ' 20 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שורות 8-9, כן ראה בהקשר זה עמ' 33 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של מר אילן יהודה שם לשאלת בא כוח התובע: "אתה יודע באיזה ציוד השתמש התובע" ענה העד: "אני יודע, זה אולם ספורט גדול מאד, הוא הגיע עם שני רמקולים כבדים וגדולים, ועם מערכת של טיפים אלחוטית, מערכת של טיפים עם קלטות כמובן, עם מערכת אלחוטית שהוא יוכל להרקיד מאמצע האולם." שם בשורות 26-30) 6.23 בשנים שבהם הפעיל התובע את החוג במתנ"ס רמת אפעל החליף את ה"בידורית", וקיזז את התשלום בגינה כהוצאה ואת המע"מ כתשומות. (עמ' 16 לחקירתו הנגדית של התובע, שורות 18-19). התובע לא ביקש מהנתבע להשתתף בעלויות של החלפת ה"בידורית". (עמ' 16 לחקירתו הנגדית של התובע, שורות 21-22). 6.24 בנוסף להפעלת החוג במתנ"ס רמת אפעל עסק התובע במקביל בהרקדות באורנית, באלפי מנשה, מעלה אפרים, בגני תקווה, "כל פעם במקום אחר". (ראה עמ' 12 לחקירתו הנגדית של התובע, שורות 25-35, עמ 13 שורות 1-19, שם אומר התובע: "במעלה אפרים הגשתי חשבונית"... "בגני תקוה שכרתי את האולם מגני תקוה" ולשאלת בא כוח הנתבע: "והיית משלם להם עבור השכירות של האולם?" ענה התובע: "כן", ולשאלת בא כוח הנתבע: "האם היית מקזז את התשלום הזה כהוצאה?" ענה התובע בחיוב, ובהמשך בהתייחס לאלפי מנשה אמר התובע: "באלפי מנשה הפעלתי ילדים וגם שם השכרתי את האולם", ובהמשך אישר התובע כי שכירת האולם נעשתה בתשלום וכי גם את התשלום הזה קיזז כהוצאה. כן התייחס התובע להרקדות בכפר המכבייה ובהדר יוסף, בהם הרקיד לאחר סיום ההתקשרות עם הנתבעת, ואישר כי גם שם הוא מגיש חשבונית, ולגבי הדר יוסף העיד כי הוא שוכר שם את האולם ואת דמי השכירות הוא מקזז כהוצאה). 6.25 בנוסף להפעלת חוגי ריקודי עם והרקדות עסק התובע בעבודות מזדמנות, כמו הרכבת וילונות, הרכבת דלתות, הרכבת מקלחונים. (ראה: עמ' 19 לחקירתו הנגדית של התובע, שורות 32-33). 6.26 כעולה מנספח ז לתצהירו של מר אילן יהודה, במהלך התקופה שבין חודש ינואר 1992 ועד יוני 1999 הוציא התובע 536 חשבוניות מס, 86 מהן לנתבע. 6.27 למרות האמור במוסכמה 1, לא הובאה בפנינו כל ראיה לכך שהתובע החל להפעיל את החוג לריקודי עם במתנ"ס ברמת אפעל בשנת 1980. 6.28 לא שוכנענו בטענת התובע כי שולמו לו תשלומים עבור חופשה שנתית בחודש אוגוסט. התובע לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענתו זו. (ראה בהקשר זה עמ' 41-42 לפרוטוקול חקירתה הראשית של הגב' אירית מולטו, בתשובה לשאלת ב"כ הנתבע: "הועלתה טענה שהתובע קיבל תשלומים בחודש אוגוסט, בגין חופשה שנתית, מה את יודעת על כך?" ענתה העדה: "עד כמה שזכור לי, הוא תמיד רצה להמשיך לעבוד באוגוסט, כדי שאנשים לא יפרשו מהחוג ובשנה האחרונה, הוא ביקש לצאת לחופשה באוגוסט, להביא מחליף במקומו, ושאנחנו נשלם גם לו וגם למחליף. אנחנו לא הסכמנו כמובן". שם בעמ' 41 שורות 23-24, עמ' 42 שורות 1-3) 7. כאמור, הפן החיובי של מבחן ההשתלבות כולל שלושה יסודות: א. קיומו של "מפעל" שניתן להשתלב בו. ב. הפעולה המבוצעת צריכה לפעילותו הרגילה של המפעל. ג. מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו "גורם חיצוני" והפן השלילי - האם מי שבו מדובר אינו בעל עסק עצמאי המשרת את המפעל כגורם חיצוני. בנסיבות המקרה שבפנינו יש, לדעתנו, ליתן משקל יתר לבחינת השאלה אם מתקיים הפן השלילי של מבחן ההשתלבות - קרי האם לתובע "עסק עצמאי" משלו. 8. באשר ליסודותיו של הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, אנו סבורים כי הנתבע אכן מהווה "מפעל" שניתן להשתלב בו, אולם התשובה לשאלה האם הפעולה המבוצעת - קרי - הפעלת חוג לריקודי עם, הפתוח לקהל הרחב ולא רק לתושבי המקום, צריכה לפעילות הרגילה של מועצה מקומית - אינה חד משמעית. אך מששוכנענו כי בהתייחס לנתבע, גם החוג לריקודי עם היה חלק מהפעילות התרבותית שאותו הוא מנהל - אנו קובעים כי גם היסוד השני של מבחן ההשתלבות התקיים בענייננו. (ראה בהקשר זה, עב 303743/98 מירון מינסטר נ' ועד מקומי רמת אפעל, עבודה אזורי, כרך יג, 754, שם נדון עניינו של תובע שעבד במשך השנה עם חבורות זמר של ילדים אצל הנתבע, והיה אחראי לניהול המוסיקלי של מופע יום העצמאות ומסיבת סוף שנה של כיתה ח' בבית הספר המקומי, במשך תקופה של כ- 6 שנים, ונקבע, כי ארגון פעילות תרבותית, ובכלל זה חוגים ואירועים, בהיקף זה או אחר מהווה חלק מה"פעילות הרגילה" של כל רשות מקומית, ומכל מקום של הנתבע). קיומו של היסוד השלישי, דהיינו, היותו של מבצע העבודה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ועל כן אינו בבחינת "גורם חיצוני", תלוי ונגזר, בנסיבות העניין שבפנינו, מקיומו או אי קיומו של הפן השלילי . 9. לצורך בחינת הפן השלילי עלינו, ראשית כל, לבדוק האם לתובע היה עסק עצמאי משלו. במידה והתשובה לשאלה זו תהיה חיובית -יהיה עלינו לבחון, האם השתלבותו של התובע ב"מפעלו" של הנתבע הייתה במסגרת העסק העצמאי שלו או שהעבודה שביצע שם הייתה בבחינת עבודה/משרה נוספת. לעניין זה, כאמור, נקבע בהלכה הפסוקה כי עצמאי הטוען לפעילות כשכיר הנפרדת מעסקו כעצמאי בעיסוק זהה, צריך להצביע על סימנים מובהקים המצביעים על העסקה נפרדת בלתי תלויה בעסקו כעצמאי. לאחר שבחנו התשתית העובדתית שנפרשה בפנינו, כמפורט בסעיף 6 לפסק הדין, הגענו למסקנה, כי התמונה הכוללת והשלמה, העולה ממכלול הסממנים והעובדות, מצביעה על כך כי לתובע היה עסק עצמאי, שעיקר פעילותו בהפעלת חוגים לריקודי עם והפקת אירועי הרקדות. לצורך הפעלת עסק זה נזקק התובע להשקעה כספית - דבר המהווה את אחד מסימני ההיכר המובהקים לקיומו של עסק עצמאי. התנהלותו של התובע מול גורמים חיצוניים, לרבות רשויות המס השונות, כמו גם מול הנתבע, והצגת היחסים בינו לבין הנתבע כיחסי קבלן - מזמין, יש בה כדי לבסס את מעמדו כ"עצמאי". בנסיבות המקרה שבפנינו, יש, לדעתנו, לייחס משקל רב לסממנים הבאים המעידים במצטבר על קיומו של עסק עצמאי:- התובע רשום כעצמאי ברשויות המס השונות, במהלך כל תקופת העסקתו שלם הנתבע לתובע את כל התשלומים כנגד חשבונית מס, תשלומי הביטוח הלאומי בגין שירות מילואים שולמו ישירות לתובע, התובע הגיש דו"ח שנתי למס הכנסה ולצורך הגשתו נעזר במנהל חשבונות, להפעלת החוג במתנ"ס רמת אפעל הגיע התובע ברכב שבבעלותו, וההוצאות בגין השימוש ברכב והוצאות הדלק דווחו כהוצאות בדו"ח השנתי, לצורך הפעלת החוגים השקיע התובע ברכישת ציוד (כגון ה"בידורית "שהייתה "מצרך יקר), כאשר החליף את הציוד קיזז את התשלום בגין הציוד החדש כהוצאה, וכן את המע"מ, גם בהפעלת החוגים מחוץ לחוג שהפעיל במתנ"ס רמת אפעל, נהג התובע כ"עצמאי", במהלך שבע שנים, החל מחודש ינואר 1992 ועד יוני 1999 הוציא התובע 536 חשבוניות מס, מתוכן 86 לנתבע, כשהביא התובע מחליף להפעלת החוג ושילם לו קיבל בגין החלפה ממנו חשבונית במקביל. שוכנענו כי באמצעות העסק עצמאי אותו ניהל התובע, כאמור, הפעיל התובע את החוג לריקודי עם במתנ"ס ברמת אפעל ואף נתן לנתבע שירותים נוספים. לא שוכנענו כי העסקתו של התובע אצל הנתבע הייתה העסקה נפרדת ובלתי תלויה בעסקו העצמאי, ואין אנו סבורים כי בנסיבות העניין ניתן לבודד את ההתקשרות עם הנתבע מפעילותו הכוללת של העסק העצמאי אותו ניהל התובע. 10. משכך הם פני הדברים - ומשקבענו כי לתובע עסק עצמאי, באמצעותו הפעיל את החוג לריקודי עם אצל הנתבע- הרי שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, ודין התביעה להידחות. 11. סוף דבר 11.1 התביעה נדחית. 11.2 התובע ישא בהוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. 11.3עובד קבועחופשה ללא תשלום