זוהי תביעה לקביעת רכיבי שכר לצורך חישוב פיצוי פטורין וחודשי הסתגלות, להשלמת פיצוי פיטורין להלנת פיצויי פיטורין וחודשי הסתגלות. הטענות על פי כתב התביעה: 1. התובעת, רופאת שיניים, עבדה אצל הנתבעת מיום 14.12.80 עד 31.1.95. 2. בין התובעת לנתבעת נחתם ביום 5.1,95 הסכם על סיום יחסי עובד - מעביד (ראה מסמך ת/3) ל-31.1.95, על תשלום פיצויי פיטורין בגובה 195% ועל תשלום 3 חודשי הסתגלות. כן נקבע בהסכם, כי הסכומים הללו ישולמו לתובעת תוך 60 יום ולא יאוחר מיום 31.3.95. 3. בחודש מאי 95 חישבה הנתבעת את פיצויי הפיטורין בסכום של 84,133 ש"ח ואת חודשי ההסתגלות בסכום של 9645 ש"ח (ראה מסמך ת/4). בסוף חודש מאי 1995 שלמה לתובעת סך של 67,664 ש"ח והעבירה לזכותה את הכספים שנצברו ב-קג"מ בסך 26,114 ש"ח. 4. התובעת טענה, כי נפלו שגיאות, טעויות ואי דיוקים רבים בחישוב פצויי הפטורין וחודשי ההסתגלות. לטענת התובעת היא זכאית לקבל מהנתבעת סך של 157,571 ש"ח פיצויי פיטורין וסך של 21.562 ש"ח בגין חודשי הסתגלות. 5. עוד טענה התובעת, כי תקופת עבודתה היא 169.5 חודשים ולא 161 חודשים, כפי שחישבה הנתבעת. לטענתה יש לכלול בתקופת העבודה את חודשי שביתת הרופאים (מרס-יוני 83) ותקופות קצרות בהן שהתה בחופשה ללא תשלום וכן בחופשת לידה. 6. התובעת הסבירה, כי היקף משרתה היה 64% בין השניים 1980 ועד 1985 ו-63% בין השנים 1980 ועד 1985 ו-63% בין השנים 1980 ועד 1985 ו-63% מ-1986 ועד סיום העבודתה, ועפ"י ממוצע היה בשיעור של 62.3% וזאת לעומת קביעת הנתבעת שהיקף המשרה היה 58%. 7. התובעת טענה, כי מרכיבי שכר שונים כגון: תשלום מנהל מרפאה, תשלום שעות נוספות גלובליות, תשלום משמרות ותשלום עזרה ראשונה - צריכים להיות כלולים במשכורת הקובעת לפיצויים ולחודשי הסתגלות, ולא נכללו בהם. 8. התובעת טענה, כי הנתבעת נותרה חייבת לה סך של 125,755 ש"ח, כאשר על סכום של 7,746 ש"ח שהינם בגדר השלמת פיצויי פיטורין רגילים, יש לחייב בהלנת פיצויי פיטורין מיום 16.2.95 ועד ליום התשלום המלא בפועל, ועל יתרת הסך של 118,009 ש"ח יש לחייב את הנתבעת בהלנת פיצויי פיטורין מיום 16.4.95 עד למועד התשלום המלא בפועל. לחילופין ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסכום הנ"ל עם רבית והצמדה כחוק עד התשלום המלא בפועל. טענות הנתבעת על פי כתב ההגנה: 9. הנתבעת טענה שהתובעת נמצאה במסגרת יחסי עבודה מושעים בתקופות כדלקמן: 18.8.85 - 18.2.86 - סה"כ 6 חודשי חל"ת (חופשה ללא תשלום). 29.2.92 - 31.5.92 - סה"כ 3 חודשי חל"ת (חופשה ללא תשלום). 14.10.94 - 17.1.93 - סה"כ 3 חודשי חל"צ (חופשת לידה). 10. לגירסת הנתבעת על פי תקנה 9 לתקנות פצויי פטורין, לא חלה עליה חוב תשלום פיצויי פיטורין על הפסקת עבודה ארעית לתקופה העודפת על 7 ימים לשנת עבודה, ולכן לא חישבה את התקופות לעיל במניין התקופה המזכה בפיצויי פיטורין. 11. הנתבעת טענה, כי בנוסף להפרשות כספים ל-קג"מ, העבירה כספים גם ל"קרן על שם התובעת, ושלמה לה את כל המגיע לה עפ"י הסכם סיום יחסי העבודה (ראה מסמך ת/3). 12. הנתבעת אישרה, כי הרכיב "השלמה" שהוסף למשכורת הקובעת מבוסס על רכיב "משמרות" בשכר. כן פירטה הנתבעת את רכיבי השכר השונים וטענה, כי רכיבי שעות נוספות גלובליות ו"משמרות" נכללים בחישובים לצורך פיצויי פיטורין ובהפרשות ל-קג"מ, ואילו על רכיבי "תשלום מנהל מרפאה" "תשלום עזרה ראשונה" אין הפרשות ל-קג"מ, ולא חלים עליהם פיצויי פיטורין, אלא הפרשות ל-"קרן בר". כן טענה הנתבעת, כי גם חישוב חודשי ההסתגלות נעשה כדין וכמתחייב מהסכם הפרישה. 13. הנתבעת דחתה את גירסת התובעת לתחשיבים של המשכורת הקובעת וליתרות פיצויי פטורין וחודשי הסתגלות, וכן את התביעה להלנה מחמת התיישנות והוסיפה, כי חלק מהתשלומים אינם ברי הלנה. לחלופין ביקשה הנתבעת לא לפסוק פצויי הלנה, אם ימצא ביה"ד שנותרה חייבת כספים לתובעת, בשל קיומה של טעות כנה ו/או מחולקת של ממש. טענות התובעת בבית הדין: 14. בתצהירה (ראה מסמך ת/1) טענה התובעת, כי סיימה את עבודתה ב-31.1.95 אצל הנתבעת ובתפקידה האחרון היתה מ"מ רופאה אחראית במרפאה בקרית מוצקין, לפי מכתב בדבר תנאי שכרה מיום 19.7.94 (ראה מסמך ת/2). 15. התובעת אישרה, כי נעדרה מהעבודה שלושת תקופות כמפורט:- 18.8.85 - 31.12.85 - בחל"ת. 29.2.92 - 31.5.92 שמירת הריון. 15.10.92 - 6.1.93 - חל"צ (חופשת לידה). 16. התובעת אישרה שחתמה על הסכם סיום עבודתה (ראה מסמך ת-3) בעקבות תכנית הבראה אצל הנתבעת מסוף שנת 1994. בהסכם נקבע שתקבל פיצויי פיטורין בגובה 195% ו-3 חודשי הסתגלות, והסכומים המגיעים לה במסגרת ההסכם ישולמו עד 31.3.95 התובעת צירפה את התחשיב של הנתבעת (ראה מסמך ת/4) לפיו שלמה לה הנתבעת בחודש מאי 95 את המגיע לה לדעתה. 17. התובעת הסבירה, כי היא זכאית לקבל מהנתבעת את הסך של 201,898 ש"ח כפיצויים ולא סך של 84,132 ש"ח בלבד וכן ל-21,990 ש"ח בגין 3 חודשי הסתגלות ולא רק את הסך של 9,645 ש"ח. התובעת אישרה, כי בחודשיים מרס-יוני 1983 עבדה באופן חלקי עקב שביתת הרופאים, וכי נעדרה תקופות שונות מהעבודה (כמפורט בסעיף 16 לעיל), אלא שאת כל התקופות הללו יש לכלול בתקופת הזכאות לפיצויי פיטורין. על כן תקופת עבודתה הכוללת מסתכמת ב-169.5 חודשים ולא 161 חודשים - כפי שחישבה הנתבעת. 18. התובעת צירפה לתצהירה רישום של הנתבעת על ריכוז שעות עבודה בכל חודש וחודש בתקופת עבודתה (ראה מסמך ת/5) וביקשה לקבוע, כי היקף משרתה היה 63% ולא 58%, כפי שקבע הנתבעת, כן, צירפה התובעת את תלושי השכר מיולי 94 ועד ינואר 95' צריך להיות הבסיס לחשובי המשכורת הקובעת. 19. התובעת ציינה, כי מתחילת עבודתה עד סוף שנת 1985 עבדה בממוצע 112 שעות בחודש שהם 49% משרה, ובכל התקופה עבדה ב-63% משרה ממוצע משוקלל ולכן זה צריך להיות לדעתה הבסיס לחישוב המשכורת הקובעת לפיצויי פיטורין. למשכורת הקובעת, לגירסת התובעת, צירפו תשלום מנהל מרפאה (42% תוספת לשכר יסוד), שעות נוספות גלובליות בהיקף של 31 שעות בממוצע מדי חודש, ששולמו אם בוצעו שעות נוספות בפועל או לא, והופרשו לגביהם תנאים סוציאליים כמו על רכיבי השכר האחרים. כן טענה התובעת לזכאות לתוספת משמרות (10 שעות עבודה לחודש) משום שעבדה חלקית במשמרות בוקר וחלק שני במשמרות אחר הצהריים, והתוספת הנ"ל היתה חלק קבוע בשכרה. התובעת הוסיפה, כי קיבלה תוספת קבועה המכונה "תוספת עזרה ראשונה" ופירטה את מספר היחידות מתוספת זו, ששולמו לה בכל אחד מ-7 החודשים האחרונים לעבודתה, כאשר כל יחידה שוות ערך ל-47.58 ש"ח. 20. התובעת אישרה, כי נצבר לזכותה סכום של 54,161 ש"ח ב"קרן בר", אבל טענה כי אינה יודעת מה הסכומים שהופרשו במשך השנים לקרן זו ומהו הבסיס לחישובם. 21. בעדותה בבית הדין (ראה עמ' 4-5 לפרוטוקול) אישרה התובעת, כי בחודש יוני 94' קיבלה מינוי מ"מ רופאת שיניים אחראית והוסיפה, כי אותה תקופה, לאחר שובה מחופשת לידה, עבדה את אותה מסגרת השעות שעבדה קודם יציאתה ל-חופשת לידה. עוד אישרה התובעת כי בזמן שהיתה בשמירת ההריון ניצלה את כל תקופת המחלה שעמדה לזכותה, אך לא זכרה אם ביקשה וקיבלה תשלום כלשהו מהמוסד לביטוח לאומי. טענות הנתבעת בבית הדין: 22. עד ההגנה אלי אלג'ים, מנהל מדור שכר בהנהלה המרכזית של הנתבעת מסר בתצהירו (ראה מסמך נ/1), כי 10.5 חודשים לא הובאו בחישוב תקופת העבודה של התובעת המזכה בפיצויי פיטורין, ולכן תקופת עבודת הנתבעת מסתכמת ב-158 חודשים. התקופות שלא הובאו בחשבון הן: א. 3 חודשי שביתה, מרץ-יוני 1983. ב. 4.5 חודשי חל"ת מ-18.8.85 ועד 31.5.85. ג. 3 חודשי שמירת הריון מ-29.2.92 ועד 31.5.92. 23. מר אלג'ים טען, כי המשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורין כוללת את המשכורת האחרונה בסך של 2997.65 ש"ח, לפי חלקיות משרת התובעת ועוד תוספת משמרות בסך של 278 ש"ח, דמי הבראה בסך של 125.45 ש"ח ושעות נוספות גלובליות בסך של 863.42 ש"ח. סך משכורתה הקובעת של התובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורין הינה -.4,263 ש"ח בסך הכל. 24. העד הסביר, כי תחשיביה של התובעת אינם נכונים בגלל חישובים לא נכונים של חלקיות משרתה ותקופת העבודה. עוד הסביר העד, כי חלקיות משרת התובעת השתנתה לאורך התקופה, כי היא פונקציה של שעות עבודתה אבל גם של שעות העבודה של רופא במישרה מלאה בכל אחת מתקופות העבודה, דבר שהשתנה מעת לעת. העד צירף לתצהירו תחשיב (ראה מסמך נ/4), לפיו עבדה התובעת 16,076 שעות בכל תקופת עבודתה (כולל שעות נוספות גלובליות בתקופת עבודתה האחרונה), וקבע כי בסך הכל עבדה 7.66 שנים במשרה מלאה 7.66 שנים = 16,076 (שעות עבודה בפועל) 2098 (שעות עבודה במשרה מלאה) העד הסביר, כי מבחינה חשבונאית, חישוב זה מתאים לפעולה של מכפלת המשכורת האחרונה בהיקף המשרה בכל תקופה מתקופת העבודה. 25. העד הוסיף, כי המשכורת הקובעת של התובעת לפיצויי פיטורין נוכח היקף משרתה היא:- משכורת יסוד 4,812.80 ש"ח השלמה (משמרות) 448.71 ש"ח הבראה 216.67 ש"ח סך הכל 5,478.18 ש"ח על כן חישוב הפיצויים הוא כדלקמן: 81,827.57 ש"ח = X 195% 7.66 )שנות עבודה) X 5,478.18 ש"ח. 26. העד טוען, כי הוא מוסמך מטעם הנתבעת לאשר תחשיבי פיצויי פיטורין וכן אישר אתה שימוש בטופס בדוגמת מסמך ת/4. העד הוסיף, כי אין חתימה על הטופס ויש בו טעיות בחישובי היקף המשרה, חודשי העבודה ושיעור השלמה. העד הסביר, כי קביעת היקף משרה כ-58% אינו נכון, ואינו תואם - לא את החישובים שלו (במסמך נ4) ולא את חישובי התובעת - (במסמך ת/5). 27. העד טען, כי רכיב שעות נוספות גלובליות נכלל בחישוב הנתבעת (ראה סעיף 24 לעיל) את היקף המשרה, ואין לרשום אותו כחלק ממשכורת קובעת לפיצויי פיטורין מהטעם, שרכיב זה היה זמני בגלל המינוי הזמני של התובעת, וכן מהסיבה שהוא כבר קיבל ביטוי בחישוב סך כל זמן העבודה בפועל. לדבריו - על פי חישובי התובעת, רכיב שעות נוספות גלובליות מקבל ביטוי כפול שלא כדין. 28. לגירסת העד חלים על הנתבעת ועובדיה הכללים הקבועים בחוקת העבודה (ראה מסמך נ/11), סעיף 25 להסכם הרופאים משנת 1978 (ראה מסמך נ/6), חוזרים פנימיים של הנתבעת ליישוב הסכמי הרופאים (ראה מסמך נ/7) ומכתב הועד הארצי של קופ"ח בענין הנכויים ל"קרן בר (ראה מסמך נ/8). 29. העד הסביר בתצהירו, כי ההפרשות ל"קרן בר" מתבצעות על כל הרכיבים שהם תוספות, ולא שכר עבודה, המשולמות לנושאי משרה מסוימים, או עקב ביצוע פעולות מסוימות, בעוד שעל שכר עבודה מבוצעת הפרשות ל-קג"מ, כולל פיצויי פיטורין. 30. כן הסביר מר אלג'ים כי על "רכבי מנהל מרפאה", שהוא מינוי לממלא תפקיד מסוים, מפרישים לקרן בר; רכיב "שעות נוספות גלובליות" נכלל בחישוב היקף משרתה של התובעת; רכיב "משמרות" כלול במשכורת הקובעת בכותרת "השלמה"; מרכיב "עזרה ראשונה" הופרש ל"קרן בר. העד הוסיף, כי בכל תלוש שכר מצויינות במפורש ההפרשות החודשיות ל"קרן בר". 31. העד הסביר, כי דמי הסתגלות מחושבים על פי המשכורת האחרונה שכללה 109 שעות חודשיות ועוד שעות נוספות, ובסך הכל 140 שעות שהן 79% משרה. על פי תחשיבו זכאית התובעת לסך כולל של 12,983.28 ש"ח דמי הסתגלות על פי התחשיב: X 79% X 3 5,487.18 ש"ח (שכר משרה מלאה). 32. העד טען, כי בקג"מ נצברו לזכות התובעת סך של 26,114, ועל פי חישוביו זכאית היתה לקבל סך של 67,664 ש"ח כהשלמת פיצויי פיטורין ודמי הסתגלות, וזאת בנוסף לצבירת הכספים ב"קרן בר". 33. העד אישר, כי נתגלה טעות בחישובים בעת הכנת התצהיר לבית הדין ולכן סך נוסף של 1,032.28 ש"ח הועברו לזכותה של התובעת. 34. העד הוסיף, כי אין התובעת זכאית, על פי יעוץ משפטי שקיבל, להלנת פיצויי פיטורים משום שלא הגישה לבית הדין בתוך 90 יום ממועד קבלת הפיצויים. 35. בעדותו בבית הדין (ראה עמ' 12-5 לפרוטוקול) הסביר העד, כי "מנהל מרפאה" זו תוספת שנקראה בעבר תכ"ז שפרושו תמורה כספית זהה. בענין תקופת שביתת הרופאים הסביר העד, כי בחישוב תקופת העבודה נכללו הימים בהם כן עבדה באותה תקופה ולא נעדרה. לגירסת העד - התחשיב שנערך ב-ת/5 לא תואם את מסמך נ/4 כי הוא לא לוקח בחשבון את חישוב חלקי המשרה ביחס להיקפה של משרה מלאה מעט לעט. העד הסביר בבית הדין, כי בעריכת מסמך נ/4 נרשמו יותר שעות עבודה מאשר נעשו בפועל, מאחר שהביאו את כל התקופה למכנה משותף ביחס למשרה מלאה, ולכן במסמך ת/5 רשומות שעות השכר ולא שעות עבודה בפועל, כן הסביר העד, כי גם בתלושי השכר רשומות שעות שכר ולא שעות בפועל. 36. בענין תלוש נוב' 92 הסביר העד, כי שעות המשרה של התובעת באותה תקופה היו 93 שעות, ועקב חסורים ללא כיסוי כגון: חופשה, מחלה של 73 שעות, קיבלה התובעת שכר בגין 16 שעות עבודה בלבד. ביחס לתלוש מרס 95 הסביר התובע, כי שעות המשרה היו 111 והתשלום בפועל היה עבור 80 שעות. 37. העד הסביר, כי את מסמך נ/4 הכין אישית על בסיס נתוני המחשב שנצברו אצלו במאגר, אצל מנהל החשבונות במקום עבודתה, מתוך תיקה האישי ומדפי הנוכחות. העד הוסיף, כי את התחשיבים ביצע על בסיס השעות הרשומות ולא על בסיס היקף המשרה. העד טען, כי בפועל מקביל החישוב שהוא ביצע ביחס לתוצאה שאליה הגיע בקביעת חלקיות המשרה, לחישוב של היקף משרה מדי חודש בחודשו. העד הסביר, כי את החישוב בסעיף 7.2.4 לתצהירו (ראה מסמך נ/1) ערך לפי 2098 שעות עבודה של רופא במשרה מלאה. 38. העד אישר, כי הרכיבים של "דמי הבראה", "שעות נוספות גלובליות" ו"משמרות כלולים בחישוב פיצויי פיטורין, ואילו מהרכיבים "מינהל מרפאה" ו"עזרה ראשונה" הופרשו כספים ל"קרן בר", 7.5% עובד ו-7.5% מעביד, וזאת על פי הסכם הרופאים. העד הגיש לבית הדין את שני המסמכים אשר לפיהם משולם רכיב "עזרה ראשונה" (ראה מסמכים נ/9 ו-10). העד מסר בעדותו (ראה עמ' 11 לפרוטוקול) בתשובה לשאלה אם "קרן בר" קשורה לפיצויי פיטורין: "שהם לא קשורים אבל הם יכולים להיות במקום פיצויי פיטורין". ביחס לסכום של 26,114 ש"ח, שנרשם בתצהירו ובטופס 161 (ראה מסמך נ/3) מסר העד, כי הוא לא ערך את הטופס, אבל על פי השערתו, זה סכום הפיצויים שנצבר לזכות התובעת ב-קג"מ. 39. העד הסביר פעם נוספת את סוגיית חישוב היקף המשרה החלקית של התובעת (ראה עמ' 11) וציין, כי עבור כל שנה הביאו את שעות העבודה למכנה משותף כדי להתגבר על העבודה, שבמשך השנים צומצם מספר שעות העבודה של רופא במשרה מלאה. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: תקופות שלא נימנו בחישוב ותק לצורך פיצויי פיטורין: 40. התובעת בסיכומיה ביקשה לכלול את תקופת שביתת הרופאים ותקופות חופשה ללא תשלום ושמירת הריון בהיקף 10.5 חודשים כתקופות שיש לקחת בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורין. התובעת ביקשה לפרש את חוק פיצויי פיטורין כקובע כי אותן הפסקות עבודה שאינן מפסיקות את רציפות עבודתה על פי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, ואינן מתירות לשר העבודה לקבוע בתקנות כי הן לא תהיינה תקופות נימנות בחישוב פיצויי פיטורין - הן בבחינת תקופה שיש להביאה במנין לחישוב פיצויי פיטורין. התובעת טענה, כי בתקופת שביתה או השבתה מושעים יחסי העבודה רק לענין חובת העובד לעבודה וחובת המעביד לשלם שכר, ולא בהקשר לכל ענין אחר ביחסי העבודה, ראה בנדון את ספרה של פרופ' רות בן-ישראל, משפט העבודה הקיבוצי, עמודים 90-101. 41. התובעת ביקשה מבית הדין לקבוע, כי הואיל ו-14 יום חופשה ללא תשלום לכל שנת עבודה יחשבו לצורך וותק, הרי נוכח כל תקופת עבודתה היתה זכאית לצבור 7.5 חודשי חל"ת. לכן לטענתה אין להפחית את תקופת החופשה ללא תשלום מסך חודשי זכאותה לפיצויי פיטורין. 42. כן טענה התובעת, כי על פי חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (פרק 11 סעיף 5) עובדות בהריון זכאית לנצל את מלוא חופשת המחלה שלזכותה בתקופה שנאסרה עליה עבודה בתקופת הריונה. התובעת מחשבת שעל פי תקופת עבודתה זכאית היתה ל-14 חודשי מחלה, על כן גם את ההעדרות בתקופת ההריון יש לחשב בתקופה הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורין. 43. התובעת הוסיפה, כי העובדה שניצלה את כל תקופת המחלה בתקופת שמירת ההריון מעידה על כך שהציגה אישור רפואי, ואי קבלת תשלום (משלא נותרו ימי מחלה לזכותה) אינה משנה את העובדה כי באותה תקופה היתה במעמד חולה, והתקופה הזו צריכה להימנות לצורך ותק לפיצויים. 44. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי השביתה היא אקט קיבוצי, וגם סיומה נקבע בהסכם קיבוצי בו נקבע, בין השאר, גורל השביתה בכל הנוגע לתשלום שכר העובדים באותה תקופה. הנתבעת ביקשה להבחין בין שביתה, שבגינה שולם שכר לעובדים בסיומה, לבין זו שלא שולם שכר לעובדים בסיומה, לבין זו שלא שולם שכר ויש לנהוג בה כב-חל"ת. הנתבעת ביקשה להפנות את תשומת הלב להסכם הקיבוצי משנת 83 (ראה מסמך נ11/) בו לא מוזכר תשלום שכר הרופאים בתקופת השביתה, ותלושי השכר של התובעת בתקופת בשביתה. 45. הנתבעת טענה, כי תקנה 10 (3) לתקנות פיצויי פיטורין מתירה לכלול 14 יום חופשה ללא תשלום לתקופה העולה על 14 יום לשנה לא תימנה לצורך ותק. הנתבעת טענה כי תקנה 10 (4) קובעת מפורשות את מכסת הימים שאינם נצברים לצורך ותק פיצויי פיטורין. 46. הנתבעת טענה, כי חופשה המתארכת מעבר לשבועיים, במהלכה לא מקבל העובד שכר, היא פרק זמן ארוך של השעיית יחסי עבודה, ועל כן לא יכלל בחישוב פיצויי פיטורין. 47. לענין תקופת שמירת הריון ללא שכר נשענה הנתבעת על פרק 12 סעיף 19 לחוקת העבודה הקובעת: "חופשה מחלה, שבה מקבל העובד את שכרו מהמוסד דינה, לגבי השכר, התשלומים והזכויות הסוציאליות (כגון תוספת ותק, חופשה שנתית, חופשת מחלה, תשלום פיצויי פיטורין) כדין ימי עבודה". יוצא איפוא, לגירסת הנתבעת, כי התובעת לא זכאית לותק לפיצויים על תקופה בה לא קיבלה שכר, הנתבעת הוסיפה כי גם התובעת אישרה כי לא קיבלה שכר על כל התקופה בה נמצאה בשמירת הריון, אך לא זכרה אם פנתה למוסד לביטוח לאומי. 48. לענין שמירת הריון: א. סעיף 7 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 קובע כדלקמן: "סעיף 7 - זכות להעדר מהעבודה. א..... ב..... ג. עובדת רשאית להיעדר מהעבודה: 1. בחודשי ההריון, אם אישר רופא בכתב כי מצבה לרגל הריון מחייב זאת ובמידה שאישר; העדרות מכח פיסקה זו לא תפגע בזכויות התלויות בוותק של העובדים אצל מעבידה". ב. העדרות עקב "שמירת הריון" אינה מזכה בשכר מהמעביד אלא אם נקבע הדבר בהסכם הקיבוצי או חוזה עבודה אישי, ראה בנדון את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה דב"ע מח/61 - 3 נטלי הייזמן נ. חלם מחשבים פד"ע כ' 41. ג. מבוטחת הזכאית לדמי לידה מהביטוח הלאומי, זכאית במקרה של שמירת הריון, לקיצבה, בתנאים שנקבעו בסימן ה' לפרק ג', לחוק הביטוח הלאומי (בנוסח משולב) התשנ"ה-1995 ותקנות הביטוח הלאומי (גימלה לשמירת הריון) התשנ"א-1991. שיעור הקיצבה מחושב על פי שכרה הממוצע של המבוטחת, או 70% מהשכר הממוצע במשק, לפי הנמוך בין השניים. התובעת היתה בשמירת הריון מ-29.2.92 ועד 31.5.92 על כן התקנות הללו היו כבר בתוקף והיא קיבלה קיצבה מהמוסד לביטוח לאומי בגין היותה בשמירת הריון במהלך שלושת החודשים הללו. ד. העדרות בגין שמירת הריון אינה פוגעת בזכויות הוותק של העובדת אצל מעבידה וגם אם היא קיבלה קיצבה מהמוסד לביטוח לאומי ולא דמי מחלה בגין כל התקופה אלא רק בחלקה. כך למשל נקבע כי גם בתקופת חופשת הלידה תובא במנין העבודה, לגבי חישוב פיצויי פיטורים, וזאת מכח תקנה 10 (3) לתקנות בדבר חישוב פיצויי פיטורים שהותקנו מכח סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963. 49. לאור האמור לעיל - התובעת זכאית, כי שלושת חודשי שמירת הריון שלה בתקופה 29.2.92 ועד 31.5.92 יילקחו בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורין שלה. 50. חופשה ללא תשלום; התובעת היתה בחופשה ללא תשלום במשך 4.5 חודשים מיום 18.8.85 ועד ליום 31.12.85 ממהותה של חופשה ללא תשלום הוא שיחסי עובד-מעביד קיימים, אלא שהעובד אינו חייב לעבוד והמעביד אינו חייב בשכר העבודה תקופת החופשה ללא תשלום אינה שוקלת לענין צבירת זכויות הקשורות בצבירת רציפות הוותק. מכאן, כי תקופה בה שהתה עובדת בחופשה ללא תשלום גם למשל בתקופה של הארכת חופשת לידה למשל - לא תחשב כתקופת עבודה לצורך צבירת זכויות. ראה בנדון את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה דב"ע מב/77 - 3 תמר בהירי נ. מדינת ישראל פד"ע י"ד 78. 51. תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד-1964 (להלן "התקנות") מתיחסות במפורש לנושא חופשה ללא תשלום, לענין הכללתה במסגרת התקופה הקובעת לפיצויים. תקנה 10 לתקנות קובע לענין קביעת סכום הפיצויים את התקופות שלא יבוא במינין כדלקמן: "(3) תקופה של חופשה או פגרה שלא בשכר כאמור בסעיף 2 (5) לחוק העודפת על 14 יום לשנת עבודה, למעט תקופה כאמור שבעדה זכאית העובדת לדמי לידה בהתאם לתוספת השביעית לחוק הביטוח הלאומי, התשי"ד-1953". על פי תקנה 10 (3) לתקנות הנ"ל קובעת במפורש, כי רק 14 יום לשנת עבודה בחופשה ללא תשלום יובאו בחשבון, לצורך חישוב פיצויי הפיטורין. לא ניתן לצבור על פי התקנה הנ"ל את זכות הצירוף משנה לשנה, אלא בכל שנה בנפרד קיימת הזכות הנ"ל בנפרד. לעומת זאת בניגוד לתקנה 10 (3) הנזכרת לעיל - אזי בתקנה 10 (4) לתקנות הנ"ל מצא המחוקק לנכון, מסיבות סוציאליות כנראה, לאפשר זכות צבירה משנה לשנה בהעדרות בגין מחלה או תאונה. 52. על כן, התובעת זכאית להכליל רק 14 יום מתקופת 4.5 החודשים ששהתה בחופשה ללא תשלום, במסגרת התקופה הקובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורין. 53. שביתה: שביתת הרופאים נמשכה 3 חודשים ממרץ עד יוני 1983. שביתה אינה מנתקת את רצף זכויות העובד לפיצויי פיטורים, השאלה היא האם יש לכלול את תקופת השבית במינן התקופה הקובעת לפיצויים. הנתבעת טוענת, כי בכל עת שמדובר בשביתה בגינה לא זכאים העובדים לשכר עבודה, אין לקחת בחשבון את תקופת השביתה לצורך התקופה הקובעת לפיצויים. מבדיקת תלושי השכר של התובעת (ראה מסמך ת/14) מתברר, כי בין מחצית חודש מרץ למחצית חודש יוני 1983 - התובעת לא קיבלה שכר מהנתבעת. בהסכם הקיבוצי שנחתם וסיים את השביתה (ראה מסמך נ/11) אין התיחסות לנושא. 54. פרופ' רות בן ישראל בספרה "משפט עבודה קיבוצי - השביתה", בהוצאת סדן, מציינת, כי ביחס לצבירת זכויות בגין תקופת השביתה נשאלת השאלה האם תקופת השביתה נכללת במנין ימי עבודה הנספרים לצורך צבירת זכות לפיצויי פיטורים. לדעתה בזמן שביתה רק שתי חובות הכלולות בחוזה העבודה מושעות והן: החובה של העובד לבצע את עבודתן והחובה של המעביד לשלם שכר עבודה. על כן ניתן לומר כי היחסים נמשכים ולכן נצברות זכויות ותק גם בגין ימי שביתה. מכאן שימי השביתה נספרים בהעדר הסדר אחר סטטוטורי, במנין התקופה שבגינה נצברות זכויות לפיצויי פיטורים. 55. בסעיף 2 (6) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 נקבע כי השביתה אינה מפסיקה את מנין הרציפות של העבודה. כמו כן, בתקנה 10 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד-1964 המסדירה את השאלה איזה הפסקות מבין אלה שנזכרו בסעיף 2 לחוק לענין חישוב הפיצויים. על כן יש להתחשב בתקופת השביתה כימים עבורם נצברת זכות לפיצויי פיטורים. 56. לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי על הנתבעת לכלול במסגרת התקופה הקובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורין את התקופות כדלקמן: 1. שלושת חודשי שביתה. 2. 14 יום של חל"ת. 3. 3 חודשי שמירת הריון. סה"כ על הנתבעת להוסיף 6.5 חודשים לתקופת ההעסקה של התובעת, וזאת לצורך חישוב פיצויי הפיטורין שזכאית התובעת לקבל מהנתבעת. התובעת טענה, כי מסמך ת/5 מבטא שעות לשכר, ולא שעות עבודה, ויש להוסיף לו 1536 שעות, הכוללת את תקופת השביתה, ואת חופשת הלידה, ואת החופשה ללא תשלום, וכן את תקופת ההריון. התוספת הזאת מביאה לתוצאה של ממוצע משרה חלקית של 62.3%. התובעת ציינה כי לפי סך כל השעות שעבדה היה 16,942, ולהן יש להוסיף את 1536 השעות לעיל, שהם בסך הכל 18,478 שעות 57. התובעת טענה, כי היקף משרתה היה 63% ולא 54% לצורך חישוב היקף המשרה והמשכורת הקובעת לפיצויי פיטורין. התובעת חילקה את שכרה האחרון בשכר של מישרה מלאה וביקשה לקבוע, זה צריך להיות הבסיס לחישוב חלקיות משרתה. התובעת ציינה, כי הנתבעת הגיעה בתחשיבה ל-54% משום שחילקה את סך שעות העבודה בכל התקופה בסך השעות של הרופא במשרה מלאה במשך תקופת עבודתה. התובעת הצביעה על כך שהנתבעת לא הסתייגה ממסמך ת/4 בכתב ההגנה, ובו מצויין היקף המשרה כ-58%. התובעת הוסיפה, כי מסמך נ/4 אינו מגובה בפרוט של הליך החישוב והעד מר אלג'ים לא הצליח להסביר בחקירתו את מקורותיו של המסמך הנ"ל. 58. הנתבעת בסיכומיה טענה, כי היקף החלקיות של משרת התובעת נובע מעבודתה בפועל ומהיקף משרה מלאה של רופא, שהשתנתה אם הזמן. הואיל ולאורך כל התקופה מדובר מדובר במשרה חלקית, צריך היה לבצע חישוב שישקף את עבודתה של התובעת במשך כל התקופה. הנתבעת הסבירה שאם חצי משרה בשנות ה-80 היא 100 שעות (כאשר משרה מלאה היתה 200 שעות), הרי מחצית מישרה באמצע שנות ה-90 היתה 87.5 שעות (כי המשרה המלאה היתה 175 שעות), הנתבעת טוענת כי הענין הוסבר על ידי אלג'ם. העד מטעמה (ראה עמ' 6 לפרוטוקול) אך הוסיפה, כי החישוב, שעשתה הנתבעת על כל תלושי השכר, מנטרלת את השפעת המחלוקת בענין התקופה הקובעת לפיצויים בכל הנוגע בנספח ג' לסיכומים ומגיע ל-58.34% משרה משוקללים לכל תקופת העבודה. נתון זה זהה לנתון שהציגה התובעת כאשר נוכתה תקופת העבודה שלא נלקחה בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורין. הנתבעת הזכירה כי העד אלג'ם (ראה עמ' 9 לפרוטוקול) אמר, כי הגיע לאותה תוצאה אך בדרך אחרת. 59. אנו דוחים את גירסת התובעת לצורך חישוב חלקי המשרה שלה לצורך חישוב פיצויי פיטורין, הואיל ובסיס חישוביה אינו נכון. התובעת מניחה בחישוביה כי היקף המשרה המלא של רופא הוא 2098 שעות עבודה בשנה (ראה סעיף 20 לסיכומים) או 175 שעות בחודש. אך דא עקא, זהו היקף המשרה בסוף תקופת עבודתה של התובעת ואילו בתחילת התקופה עבד רופא במשרה מלאה, לא היינו נדרשים כלל לסוגיה זו, אולם מאחר ועבדה משרה חלקית, איננו יכולים אלא להצדיק חישובים, שלוקחים בחשבון שינוי משמעותי זה בהסכמי העבודה. 60. גם אם לא נשתמש בנספח ג' לסיכומי הנתבעת כראיה, שכן לא הוגשו ביחד עם מסמך נ/4, הרי אפשר לפחות להתרשם ממה שכתוב בו כי לאורך תקופה ארוכה עבדה התובעת במשרתה "המלאה 109 שעות, וזו חושבה כ-54% משרה (ראה שנים 86-89). והנה, למרות שלא חל שינוי בשעות עבודתה, חלו שינויים בהיקף אחוזי המשרה בשנים שלאחר מכן, והם גדלו ל-62% לפני המינוי המיוחד ביולי 94. שינוי כזה לא יכול היה להיות אלא כתוצאה מצמצום שעות העבודה של רופא במשרה מלאה. 61. החישוב של הנתבעת אכן מנטרל את בעיות קביעת אחוזי המשרה וגם את סוגיית התקופות הבלתי נמנות כי הוא נשען על חישובי השכר בפועל מול השכר למשרה מלאה, בשיטה זו לא נצרכה התובעת אפילו להוכיח זכאותה לרכיב המינהל הרפואי, בעקבות המינוי הזמני שניתן לה, כי אותו גמול צורף לחישוב שעות העבודה שצברה באותם חודשים, יתר על כן, גם במקרה שתקופות לא נמנות "יוכשרו" לצורך חישוב פיצויי פיטורין, כפי שקבענו בסעיף 56 לעיל, אין כל בעיה חשבונאית להוסיפן לזכאותה של התובעת כתקופות נמנות לחישוב פיצויי בעיה חשבונאית להוסיפן לזכאותה של התובעת בתקופות נמנות לחישוב פיצויי פיטורין. 62. לסיכום אנו קובעים, שאין כל צורך לחשב את אחוזי המשרה של התובעת, הואיל והללו נערכו כיאות ע"י חשב הנתבעת . רכבי שכר לענין חישוב פיצויי הפיטורין: 63. כלל רק משכורת, משמרות והבראה. לטענתה כי יש להוסיף גם את רכיבי שעות נוספות גלובליות, מינהל מרפאה ועזרה ראשונה. 64. התובעת טענה, כי את הסך של 862 ש"ח בגין שעות נוספות גלובליות יש ליכלול במשכורת הקובעת לפיצויי פיטורין, כי הללו שולמו לה בנוסף לשכר וחלו עליהן זכויות סוציאליות. 65. הנתבעת אינה חולקת על קיומן של שעות נוספות גלובליות והזכאות לזכויות סוציאליות אבל מזכירה, כי הללו שולמו רק מהמינוי הזמני החל מיולי 94', ולפי עדות החשב נוספו לחשבון תקופת עבודתה של התובעת. הנתבעת הזכירה את טענתו של החשב בעדותו, כי הוספת הסך הכספי (סעיף 64 לעיל) למשכורת הקובעת מביא לחישוב כפול של אותו רכיב שכר. 66. אנו מקבלים את גירסת הנתבעת גם בסוגיה זו. איננו נזקקים להכריע אם המינוי של התובעת ביולי 94' היה מנוי זמני או היה הופך לקבוע במשך הזמן לולא הפסיקה את עבודתה. הפתרון של הנתבעת היה בהוספת אותן "שעות נוספות גלובליות" לסך שעות עבודתה של התובעת. הואיל ומדובר בשעות עודפות שלא חלות עליהן תוספות אחוזיות והן כוללות תנאים סוציאליים, הרי גם סוגיה זו באה על פתרונה מבלי לקפח זכות מזכויות התובעת, ראה בנדון את נספח ג' שצורף לסכומי הנתבעת שם אנו למדים ש-109 שעות עבודה, שהיו כ-62% משרה, בשנת 1993 הפכו להיות כ-82% משרה בחודש נובמבר 1994. 67. התובעת טענה, כי במקביל למינוי מיולי 94' זוכתה גם בתוספת מינהל מרפאה בסך 42%, וסכום כספי בגובה 1,259 ש"ח בינואר 95', שלא למשכורת הקובעת לפיצויי פיטורין. כן טענה התובעת, כי מר אלג'ם העיד (ראה עמ' 9 לפרוטוקול) כי רכיב זה אינו כלול בחשוב פיצויי הפיטורין אלא מבצעים לגביו הפרשות ל"קרן בר" ובהמשך (ראה עמ' 9 לפרוטוקול) גם אמר שזה בא במקום פיצויי פיטורין. 68. התובעת טענה בסיכומים שתוספת זו מחליפה של התוספת תכ"ז והיא אחוז מהשכר, ואינה מותנית אלא במינוי עצמו, ולכן יש להחשיבה כרכיב לענין חישוב פיצויי הפיטורין. התובעת הוסיפה, כי העובדה של"קרן בר" מפרישים עובד- מעביד את אותו סכום של 7.5% ושהיא לא מצויינת בטופס 161, תומכת בכך שיש להוסיפה למשכורת הקובעת. 69. הנתבעת בסיכומיה טענה, כי התכ"ז ("מינהל מרפאה" כיום) אינו רכיב שכר לצורך חישוב פיצויי פיטורין. ראה בנדון את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה (דב"ע מה/7 - 4 מדינת ישראל נ. ההסתדרות הרפואית (לא פורסם), וכן בג"צ 193/83 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מג (4) 577 - וכן דב"ע מה/58 - 3 ד"ר שמואל אקהאוס נ. קופת חולים (לא פורסם). לאור האמור לעיל, אנו דוחים, את התביעה להכליל את רכיב "מינהל מרפאה" במשכורת הקובעת של התובעת, היות ומדובר בתשלום שניתן לרופאי המרפאה כנגד התחייבות מפורשת לבצע עבודה נוספת ולכן אין להכלילו כרכיב של השכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים. 70. התובעת ביקשה להכליל רכיב "עזרה ראשונה" במשכורת הקובעת וערכה בסיכומיה תחשיב לפיו בשנה האחרונה לעבודתה היתה זכאית בממוצע ל_31 יחידות עזרה ראשונה, במחיר יחידה של 47.58 ש"ח ובסך הכל לתוספת של 1,475 ש"ח למשכורת הקובעת. התובעת ביקשה לקבוע, כי על תשלום זה חל עקרון השכר הקבלני התלוי בכמות תוצר ונהוג לחשבו בממוצע יחידות התוצר בשנה האחרונה. 71. הנתבעת הסתמכה על מסמך נ/9 בו נכתב כי מדובר בתוספת שכר המשולמת לרופאים "אם לא אחרו ולא עזבו את המרפאה לפני סוף יום העבודה". בגין רכיב זה הופרשו סכומים לקרן בר. הנתבעת ציינה כי הסדר זה קיים משנת 83 ושגם התובעת אישרה בתצהירה שחלו בו שינויים במשך השנים, הנתבעת הוסיפה שהתובעת לא הוכיחה שמדובר בטיפולים שביצעה בפועל, ולכן אין גירסתה עדיפה על זו של הנתבעת. 72. גם בסוגיה זו אנו מעדיפים ומקבלים את גירסת הנתבעת וקובעים כי רכיב "עזרה ראשונה" אינו כשמו, אלא מעין פרס עידוד לרופאים להקפיד על שעות העבודה הנקובות להם, והוא בהחלט מותנה בביצוע. אנו דוחים את התביעה התובעת כי יש לערוך חישוב תוצר ממוצע לתקופה, שכן לא הוכח שהתובעת בצעה "עבודה קבלנית", ולא מצאנו מקום לערוך חישוב ממוצע של הימים בחודש בהם הקפידה להתייצב במועד לעבודתה. נוסיף, כי גם לפי מסמך נ/8, במרכיב שכר זה בוצעו נכויים ל"קרן בר" כמו בכל הרכיבים שאינם כלולים ב-קג"מ ובמשכורת הקובעת לתנאים סוציאליים. תשלום חודשי הסתגלות: 73. התובעת בסיכומיה טענה, כי בעבור 3 חודשי הסתגלות היא זכאית ל_21,143 ש"ח, כלומר סך של 7,047.66 ש"ח לחודש. סכום זה מורכב ממשכורת יסוד ורכיבי השלמה, דמי הבראה, מינהל מרפאה, שעות נוספות גלובליות, משמרות ועזרה ראשונה, כפי שפורט בתצהיר התובעת. 74. הנתבעת בסיכומיה הסבירה, כי תחשיביה מתבססים על שכר קובע מוגדל, הכולל בתוכו תשלום עבור שעות נוספות גלובליות בחודש העבודה האחרון. 75. הנתבעת טענה, כי מענק ההסתגלות ניתן מתוקף הסכם ולא חלים עליו תנאים קוגנטיים ומטרתו להעמיד את העובד באותו מקום אילו המשיך לעבוד ברציפות. כן אישרה הנתבעת כי חודשי ההסתגלות משולמים לעובדיה על פי משכורתם האחרונה. הנתבעת הוסיפה כי הגיעה בחשוביה למסקנה כי שגתה בחישוב מענק ההסתגלות, ועל כן שלמה לתובעת הפרש של 1,032 ש"ח. 76. לא התובעת וגם לא הנתבעת הציגו בבית הדין הסכם כלשהו, קיבוצי או אישי, מה אמור להיות הבסיס לחשוב שכר חודש הסתגלות, גם בהסכם הפרישה מהעבודה של התובעת (ראה מסמך ת/3), לא כתוב מה כולל חודש מענק הסתגלות. הנתבעת הסבירה כי מענק זה במהותו אמור להמשיך מצב בו העובד משתכר, כפי שהשתכר קודם לכן, אבל הוסיפה שהיא נוהגת לכלול את המשכורת הקובעת עם תוספת כלשהי. 77. אנו דוחים את התוצאה אליה הגיעה הנתבעת וקובעים כי ההפרש בן 9,645 ש"ח ל-12,983 ש"ח איננו 1,032 ש"ח כפי ששילמה הנתבעת לתובעת, כשנתגלתה טענתה. 78. אנו קובעים, כי הנתבעת היתה צריכה היתה לשלם לתובעת 3 חודשי הסתגלות לפי שכר של 7047.66 ש"ח, סה"כ 21.143 ש"ח. הנתבעת אישרה בסעיף 12 במסמך נ/1 כי שילמה לתובעת דמי הסתגלות בגובה 12,983 ש"ח. על כן הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך של 8.160 ש"ח. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 8.160 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.95 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 79. כן על הנתבעת לחשב מחדש את גובה פיצויי הפיטורין לתובעת וזאת לאור החלטתנו בסעיף 57 לפסק הדין והוספת 6.5 חודשי עבודה לתקופת העבודה של התובעת. יש לבצע את התחשיב הנ"ל תוך 30 יום מהיום ולשלם את הפרשי פיצויי הפיטורים תוך 45 יום מהיום, כאשר הפרש פיצוי הפיטורים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.95 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 80. התביעה להלנת פיצויי פיטורין נדחית בזאת - כי מדובר במחלוקת כנה ואמיתית בין הצדדים. 81. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ש"ח +מע"מ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. חופשה ללא תשלוםפיטורים