1. התובע, היה במשך למעלה מ-13 שנים, המזכיר של נתבעת מס' 1 (שתיקרא להלן: "המועצה" או "המועצה הדתית"). לאחר מכן - עבר להיות סגן (בשכר) של המועצה האזורית גולן (שתיקרא להלן: "המועצה האזורית"). עם הפסקת כהונתו של התובע במועצה האזורית, הוא לא חזר לעבוד במועצה הדתית (הנסיבות הקשורות לכך יפורטו להלן), ובתובענה שבפנינו הוא עותר להצהיר כי הוא זכאי לפנסיה תקציבית בגין שנות עבודתו במועצה הדתית, כבר מאז הפסקת כהונתו במועצה האזורית, ולחלופין - עם הגיעו לגיל 60. בנוסף, עותר התובע לחייב את המועצה הדתית לשלם לו תשלום בעבור 5 חודשי הסתגלות. 2. הנתבעות מכחישות את זכאות התובע לסעדים שהוא עותר להם. אמנם, המועצה הודיעה שאם נתבעת מס' 2 (שתיקרא להלן: "המדינה") תסכים שהתובע זכאי לפנסיה תקציבית, גם המועצה תסכים לכך, אך המדינה - לאחר ששקלה את דעתה בענין זה, הודיעה כי היא מתנגדת לכך, ולכן - שתי הנתבעות, למעשה, טוענות שיש לדחות את התביעה. 3. נסיון גישור בין הצדדים - לא עלה יפה. לאחר זמן ממושך שבו היתה עוד תקוה שהתובענה תוכל להסתיים בדרך אחרת, הוברר כי אין מנוס משמיעת העדויות. אכן, שמענו את העדויות, בהמשך הוגשו סיכומים בכתב, וכעת ניתן פסק הדין. אלה העובדות המשמשות אותנו לשם מתן פסק הדין 4. התובע הוא יליד יום 10/5/62. 5. ביום 1/9/86, החל התובע לעבוד במועצה, כמזכיר המועצה. 6. בעת תחילת עבודת התובע במועצה, לא הפרישה המועצה כספים בעבור עובדיה לקרן כלשהי של פנסיה צוברת. עם זאת, כפי הנראה, היתה הפרשה של אחוז מסויים מרכיבים מסויימים של השכר, לקופת הגמל "תעוז". לצערנו, חומר הראיות שבידינו אינו מאפשר לקבוע קביעה נחרצת בדבר ההפרשות ל"תעוז" באותה עת, אך ניתן להניח, במידה רבה של סבירות, שאותן הפרשות היו מרכיבי שכר שנחשבו כ"רכיבים בלתי פנסיוניים", באשר עובדי המועצה באותה עת נחשבו (הן בעיני המועצה והן בעיני עצמם) כזכאים לפנסיה תקציבית, וכפי הנראה, רצתה המועצה להביא לכך שיהיה חסכון בעבור העובדים גם על רכיבי המשכורת שלא ישמשו בעתיד כבסיס לחישוב הפנסיה התקציבית. עם זאת, אין אנו שוללים את האפשרות שההפרשות היו מכל המשכורת או מחלקים נכבדים שלה. כך, כנראה, היה המצב עד שנת 1991. 7. בשנת 1991, כנראה בעקבות חוות דעת משפטית שניתנה למועצה על ידי עו"ד מטעם חברת הביטוח "מגדל", החל ביטוחם של עובדי הנתבעת (או לפחות חלק מהם) בחברת "מגדל" באמצעות סוכנות ביטוח המנוהלת על ידי סוכן הביטוח בני שריד, שהעיד בפנינו. הביטוח היה באמצעות פוליסות ביטוח מנהלים מסוג "יותר רווח" בחברת הביטוח "מגדל". פוליסה כזו מיועדת גם לקצבה. ההפרשות לקצבה הן בשיעור 5% מהשכר המבוטח על חשבון העובד ועוד 5% מהשכר המבוטח על חשבון המעביד. 8. התובע חתם ביום 11/6/91 על הצעת ביטוח לפוליסה מהסוג האמור. לפי הצעת הביטוח מאותו יום, הביטוח היה אמור להיות ללא מרכיב של פיצויי פיטורים, אלא רק חסכון לקצבה, בשיעור 5% מהתובע ו-5% מהמועצה, על שכר מבוטח בסך 1,650 ₪. לא הוגש לנו תלוש משכורת של התובע של חודש מאי או יוני 1991, כך שאין אנו יודעים איזה חלק מהמשכורת היה כלול באותו שכר מבוטח בסך 1,650 ₪, אך אנו יכולים להעריך שמדובר בחלק לא מבוטל מהמשכורת הכוללת ואולי אף על מלוא הרכיבים הפנסיוניים שבמשכורת. הערכה זו מבוססת על בחינת תלוש המשכורת לחודש דצמבר 1990 (שהוצא כ-5 חודשים לפני אותה הצעת ביטוח). בתלוש זה, המשכורת הבסיסית היתה בסך 1,263.15 ₪, וכשהוספו לה התוספות שנראה לנו שהיו קבועות (תוספת איזון, תוספת ענפית ותוספת אחוזים) - הגיע הסכום לסך של 1,568.74 ₪. סביר להניח שהסך של 1,650 ₪ במאי 1991 שיקף רכיבים דומים. (לא נכללו בסכום זה הרכיבים של שעות נוספות, רכב, טלפון, משמרת שניה, תוספת פיצול, דמי ניהול וקצבת ילדים (ששולמה אז באמצעות המעביד)). בהתאם להצעת הביטוח האמורה, מיום 11/6/91, החל ביטוחו של התובע בביטוח פנסיוני לקצבה, בחברת הביטוח "מגדל", בפוליסת ביטוח מנהלים שמספרה 11519740. 9. כאמור לעיל, הפוליסה שנפתחה על שם התובע בשנת 1991, היתה לביטוח קצבה בלבד, בלא ביטוח של פיצויי פיטורים. בחודש יוני 1994, החלה המועצה להפקיד כספים בחברת "מגדל" גם בפוליסות אחרות, שנעשו שמית לפי שמות העובדים, אך זאת - לשם חסכון בשיעור פיצויי הפיטורים בלבד. גם בענין התובע נפתחה פוליסה חדשה כזאת (שמספרה 12444072), ואשר אליה העבירה המועצה שיעור של 8.33% מרכיבי שכרו של התובע שהיו אמורים לשמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים. 10. כאמור כבר לעיל, המועצה ועובדיה ראו את עובדי המועצה כזכאים לפנסיה תקציבית. ראיה זו לא נפסקה גם לאחר תחילת הביטוח הפנסיוני בחברת הביטוח וגם לא לאחר תחילת ההפקדות בפוליסות הנוספות שנועדו להבטחת תשלום פיצויי הפיטורים. כך למשל, הרב יהושע הרשקוביץ שהיה ראש המועצה הדתית, פרש מראשות המועצה (מועד הפרישה לא הוברר, הדבר היה כנראה בשנת 2004), והחל לקבל פנסיה מהמועצה, אף שהיה לו גם ביטוח פנסיוני ב"מגדל". באופן דומה, אלמנתו של רב אחר שעבד במועצה, מקבלת מהמועצה פנסיית שאירים. עם זאת, אין בטחון שאותו רב מנוח היה מבוטח בביטוח פנסיוני בחברת ביטוח. בלנית שעבדה במועצה ופרשה - מקבלת פנסיה מהמועצה, אך אותה בלנית לא היתה מבוטחת בחברת ביטוח. 11. באוקטובר 1999, נבחר התובע להיות סגן ראש המועצה האזורית. על פי סיכום בין המועצה הדתית לבין המועצה האזורית ולבין התובע (כעולה ממכתבו של ראש המועצה הדתית דאז, הרב הרשקוביץ, מיום 13/10/99), היה התובע אמור להישאר בתפקידו במועצה הדתית עד סוף 1999, ולהתחיל בכהונתו כסגן ראש המועצה האזורית, ביום 1/1/00. 12. לשם הכהונה כסגן ראש המועצה האזורית, ביקש התובע לצאת לחופשה ללא תשלום מהמועצה הדתית. כך כתב התובע במכתבו מיום 1/12/99, אל הרב יהושע הרשקוביץ: "אבקש לצאת לחופשה ללא תשלום החל מתאריך 1.1.2000 עקב בחירתי לתפקיד ס. ראש המועצה האזורית גולן. משך החופשה המתבקשת הוא עד לסיום תפקידי כנבחר, כמקובל.". לאחר משלוח המכתב מיום 1/12/99, הבהיר מאן דהוא מטעם המועצה לתובע שבהתאם לכללים המנחים את המועצה, ניתן לבקש חל"ת למשך תקופה של שנה אחת. לפיכך, ביום 20/12/99, שלח התובע מכתב נוסף בענין בקשה לחל"ת. במכתב מיום 20/12/99, ביקש התובע כי משך החופשה יהיה שנה החל מיום 1/1/00. בקשתו האמורה של התובע נדונה על ידי המועצה הדתית, בישיבתה מיום 20/12/99, ואושרה. (משום מה, המכתב המודיע על כך לתובע, יצא רק למעלה מ-3 חודשים מאוחר יותר, ביום 30/3/00. במועד זה כתב הרב הרשקוביץ לתובע כי אושרה בקשתו "לשנת חופש ולשמירה על זכויותיך כחוק."). 13. למחרת, ביום 21/12/99, שלח הרב הרשקוביץ מכתב להנהלת החשבונות של המועצה הדתית שבו נאמר כי הוא מאשר לשלם לתובע פדיון של 65 ימי חופשה, שישולם במשכורת חודש דצמבר 1999. התובע אכן קיבל, עם משכורת דצמבר 1999, תשלום של פדיון ימי החופשה שנצברו לזכותו. 14. ביום 1/1/00, החל התובע לכהן בתפקיד סגן ראש המועצה האזורית, אליו נבחר, ושהה בחופשה ללא תשלום מהמועצה הדתית. 15. ביום 31/1/00, חתמה המועצה הדתית על מסמך שנוסח בידי סוכנות הביטוח בניהולו של מר שריד, שלפיו הועברו שתי פוליסות הביטוח שבאמצעותן בוטח התובע - לבעלותו. התובע, כפי הנראה, לא פדה את הסכומים שהיה יכול לפדות על פי הפוליסות. המועצה הדתית לא חתמה על טופס 161 המאפשר לקבל את הכספים בפטור ממס (התובע, שלא ביקש לפדות את הכספים מהפוליסות - גם לא ביקש זאת ממנה). 16. סמוך לאחר תחילת כהונתו של התובע בתפקיד סגן ראש המועצה האזורית, ניסה בא כחה דאז של המועצה האזורית, עו"ד (דאז) אשר קולה, לברר פרטים בענין הבטחת הפנסיה של התובע. במכתבו של עו"ד (דאז) קולה למר ישראל שפיצר, הממונה על כח אדם ברשויות המקומיות, במשרד הפנים, מיום 9/1/00, נאמר כך: "הנדון: הפרשות לקופת גמל - מר רוני זיגלר סגן יו"ר המועצה האזורית גולן בשם מרשתי המועצה האזורית גולן, אתכבד לפנות אליך בענין שבנדון כדלהלן: 1. מר רוני זיגלר נבחר לאחרנה לכהן כסגן בשכר במועצה אזורית גולן. 2. מר זיגלר כיהן עד לבחירתו ... כמזכיר כללי של המועצה הדתית האזורית רמת הגולן, וזאת החל מחודש 9/86 ובמשך כ-13 שנים. 3. במסגרת זו, זכאי היה מר זיגלר עד לסיום כהונתו כמזכיר המועצה הדתית, להפרשה לפנסיה תקציבית. 4. מאחר וקיימת זיקה ברורה בין המועצה הדתית לבין המועצה האזורית נתבקשתי לבדוק האם ניתן להחיל על מר זיגלר הסכם רציפות, ולפיו יהיה זכאי מר זיגלר לתנאי פרישה לפי סעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), התל"ז-1977, גם בגין תקופת כהונתו כסגן המועצה האזורית גולן. 5. לחלופין אודה לך באם תודיע במישרין למר בן צור מזכיר המועצה, לאיזה הסכם רציפות אחר זכאי מר זיגלר וכיצד ניתן לשמר את זכויותיו בפנסיוניות אשר נצברו בתקופת עבודתו במועצה הדתית ...". 17. התשובה על המכתב האמור הגיעה מאת מר אברהם אמונה, הממונה על תנאי שירות וגמלאות ברשויות המקומיות במשרד הפנים, במכתבו של מר אמונה מיום 18/1/00. שם נאמר כך: "תנאי הכהונה והפרישה של מר רוני זיגלר כסגן ראש המועצה האזורית גולן מעוגנים בחוק ההסדרים במשק המדינה ... 1999 ... לפי האמור לעיל ... זכויותיו הפרשה עפ"י סעיף 47 לפקודת מס הכנסה לכל אחת מהקרנות לפי רצונו של הנבחר, ולאור האמור לא ניתן להחיל על מר זיגלר הסדר רציפות זכויות במסגרת פנסיה תקציבית. במידה שמר זיגלר בוחר בקרן הסתדרותית כלשהי להפריש את זכויותיו למן כהונתו האחרונה, יש לברר אפשרות אם ניתן לערוך הסכם רציפות בין המועצה האזורית גולן לבין הקרן. בהעדר אפשרות לחתום הסכם רציפות זכויות, מר זיגלר יוכל להקפיא את זכויותיו במועצה הדתית לצורך קצבה בגיל הפרישה.". לא נראה לנו שלאחר תכתובת זו נעשה משהו מטעם התובע בענין זה, במשך מספר שנים. 18. ביום 13/12/00, שלח הרב הרשקוביץ מכתב לתובע, שבו הזכיר לו כי שנת החל"ת עומדת להסתיים, וביקש לדעת אם התובע מתכוון לשוב לעבודה במועצה הדתית. התובע השיב במכתב מהיום שלמחרת, שבו כתב: "בשלב זה אבקש להאריך את החופשה ללא תשלום לשנה נוספת עד סוף שנת 2001". לא ברור לנו אם ניתנה החלטה נוספת של המועצה הדתית בענין אישור החל"ת לתקופה נוספת כלשהי. בפועל - התובע המשיך לכהן כסגן ראש המועצה האזורית, ולא עבד במועצה הדתית. 19. בפברואר 2005, סיכם התובע עם ראש המועצה האזורית על כך שכהונתו של התובע כסגן ראש המועצה האזורית, תסתיים בסוף מרץ 2005. לאחר הסיכום - החל התובע לבחון אפשרויות להמשך דרכו התעסוקתית. היו שתי אפשרויות שעליהן הובאו לנו ראיות; האחת - לשוב לעבוד בתפקידו במועצה הדתית, והשניה - לכהן כמנכ"ל תאגיד "קולחי גולן". תאגיד זה הוא בשליטת המועצה האזורית, והתובע היה חבר בדירקטוריון שלו. 20. תאגיד קולחי גולן חיפש מנכ"ל ופרסם על כך מכרז. ביום 2/3/05, הגיש התובע את מועמדותו לתפקיד. ביום 16/3/05 החליטה ועדה של התאגיד (הועדה לבדיקת המועמדים), להזמין לראיות את המועמדים שעמדו בתנאי הסף (כולל התובע). 21. ביום 17/3/05, שלח התובע מכתב לראש המועצה הדתית דאז, מר יצחק נס. כך נאמר באותו מכתב: "אני מסיים את תפקידי כסגן יו"ר המועצה האזורית גולן בתאריך 31.3.05. עם סיום תפקידי מסתיימת החופשה ללא תשלום מהמועצה הדתית גולן בה שימשתי כמזכיר המועצה. אבקש לבדוק את האפשרות לחזרתי לעבודה במועצה הדתית האזורית גולן.". 22. מר נס, שנכנס לתפקידו זמן לא רב לפני כן, לא ראה את עצמו מחוייב לקבל את התובע בחזרה לעבודה כמזכיר המועצה הדתית. בתפקיד המזכיר כיהן כבר שנים מר אבי רביבו. עם זאת, בדק מר נס את האפשרות למצוא לתובע תפקיד במועצה, כך שהוא כנראה הבין שהמועצה אמורה לקבל את התובע בחזרה לעבודה. במכתבו מיום 21/3/05, הודיע מר נס לתובע שהוא יכול להציע לו לעבוד כאחראי בתי עלמין. התובע לא היה מעוניין בתפקיד זה. במכתבו מיום 23/3/05, הוא כתב למר נס, כך: "קיבלתי את תשובתך לגבי בקשתי לחזרה לתפקידי במועצה הדתית אזורית גולן. ... בתפקידי במועצה הדתית שימשתי כמזכיר המועצה, כאשר כל בעלי התפקידים כולל אחראי בתי עלמין כפופים אלי. בקשתי לחזור לתפקידי המקורי. הצעתך לשמש בתפקיד אחראי בתי עלמין מהווה מבחינתי הרעת תנאים. אי לכך אבקש תשובה לגבי חזרה לתפקידי המקורי כמזכיר המועצה הדתית.". מר נס השיב בשלילה על בקשתו של התובע לשוב לעבוד כמזכיר המועצה הדתית. תשובתו ניתנה לתובע בעל פה (לא ברור מתי), ולאחר מכן - ביום 5/5/05, לבקשת התובע, שלח מר נס גם מכתב לתובע בענין זה. המכתב אמנם נכתב לבקשת התובע, אך לא התובע הוא זה שניסח אותו. כך נאמר במכתבו של מר נס מיום 5/5/05: "צר לי כי אינך מעונין לשמש כאחראי בתי עלמין במועצה דתית גולן. מאחר ואין באפשרותי להציע את משרת מזכיר המועצה או כל משרה אחרת, תאלצנה דרכינו להיפרד. תוקף מכתב פיטורים זה יחול מתאריך 08.05.05. אנא, עמוד בקשר עמנו לקבלת זכויותיך וחובותיך כחוק. בהצלחה בדרכך החדשה.". 23. בינתיים, כבר ביום 22/3/05, התכנסה הועדה לבחירת מועמדים בתאגיד קולחי גולן, ראיינה מספר מועמדים והחליטה להמליץ על התובע כמועמד המתאים למשרת המנכ"ל (לא ברור אם התובע ידע על כך עוד לפני יום 30/3/05 ). המלצה זו אומצה על ידי דירקטוריון התאגיד, בישיבתו מיום 30/3/05 (כשהתובע, חבר הדירקטוריון, יצא מהחדר). אכן, ביום 1/4/05, החל התובע לשמש כמנכ"ל תאגיד "קולחי גולן". 24. ביום 22/5/05 נערכה ישיבה של מליאת המועצה הדתית. בישיבה זו נדונו, בין השאר, שני עניינים הקשורים לתובענה שבפנינו. אחד העניינים האמורים, היתה הודעתו של מר נס על כך שהוא הודיע לרבנים הזכאים לפנסיה תקציבית, על הפסקת התשלומים לפנסיה צוברת (כלומר - עד לאותו מועד, או סמוך לפני כן, המשיכה המועצה להפריש הפרשות לפנסיה בחברת הביטוח, במקביל לזכאות לפנסיה התקציבית). כן מסר מר נס שהוא הודיע לכלל העובדים על כך שעליהם לבחור בין פנסיה תקציבית לבין פנסיה צוברת. בסיום נושא זה נרשם בפרוטוקול הישיבה: "עדיין לא נתקבלה החלטה מה לעשות עם החלק שנצבר בקופה השייך למועצה.". הענין השני - היה עניינו של התובע עצמו. בענין זה מסר מר נס, כך: "מתנהל מו"מ עם רוני זיגלר, המזכיר הקודם. רוני ביקש לחזור לתפקידו הקודם לאחר חל"ת. הצעתי לרוני לחזור לתפקיד אחר (מנהל מח' בתי עלמין). רוני רואה בכך הרעת תנאים, לכן הוצא לו מכתב פיטורין. ... המו"מ ... עם רוני מלווה ע"י עו"ד קורין.". 25. לאחר קבלת מכתבו של מר נס מיום 5/5/05, פנה התובע למועצה הדתית, בבקשה לקבל תשלומי פנסיה, בטענה שהוא זכאי ממנה לפנסיה תקציבית. המועצה הדתית לא הסכימה להתחיל לשלם לתובע תשלומי פנסיה. היועץ המשפטי שלה יעץ לה שהתובע אינו זכאי לכך. בשל המחלוקת, פנה מזכיר המועצה, מר רביבו, במכתב מיום 6/6/05, למר שלמה שטרן, מהסתדרות המעו"ף. כך נאמר במכתב: "הנדון: זימון ועדה פריטטית. רוני זיגלר שימש כמזכיר המועצה הדתית במשך 13 שנים. ב-1.1.2000 נבחר לתםפקיד סכן ראש המועצה האזורית גולן ויצא לחופשה ללא תשלום. עם סיום תפקידו כסגן ראש המועצה ביקש לחזור לתפקיד מזכיר המועצה הדתית. המועצה הדתית לא קיבלה את בקשתו לחזרה לתפקיד והודיעה על הפסקת יחסי העבודה. מבקש לזמן ועדה פריטטית לקביעת תנאי הפרישה של רוני זיגלר.". 26. ביום 4/8/05, אכן כונסה ועדה פריטטית בת שני חברים; מר שלמה שטרם מהסתדרות המעו"ף ומר דב דומברוביץ מזכיר חבר המועצות הדתיות. בפני הועדה הופיעו התובע וכן מר איתן גבי ממועצת הפועלים במרחב כנרת, ומנגד - מר נס ומר רביבו. בפרוטוקול הועדה נרשם כך: "רקע: מר זיגלר, בן 43, הועסק במועצה כמזכיר המועצה בין השנים 12/99-9/86, והיה במסלול הפנסיה התקציבית. בשנת 99 נבחר לסגן יור המועצה האזורית ויצא לחל"ת, שהוארך למספר שנים מהמועצה הדתית. עם סיום כהונתו במועצה האזורית בקש לחזור למועצה הדתית אולם הוצע לו שם תפקיד שלא הלם את כישוריו, מעמדו ויכולותיו והוסכם, במשותף, על פרישתו, בנסיבות המזכות בתנאי הפרישה. מר זיגלר מבקש לאשר לו זכאות לפנסיה תקציבית. הנהלת המועצה טוענת כי, בין השנים 91 ועד למועד יציאתו לחל"ת, קבל מר זיגלר, כל כל יתר עובדי המועצה הדתית, בהסכם מקומי הטבה בצורת הפרשה לביטוח מנהלים. עובדה זו, לטענת המועצה, מונעת ממנו את הזכאות לקבלת פנסיה תקציבית. לטענת מר זיגלר, הורחבה הזכאות ל'קופת התגמולים' של 1% + 2% שמקורה ב'חוקת העבודה' להפרשות של 5% + 5%, לכלל עובדי המועצה הדתית, והפרשות אלה 'הוכשרו' לתשלום בהסכם הקיבוצי מיום 3.3.99, ואין להם כל קשר לשאלת זכאותו לגמלאות ומשום כך יש לאשר לו זכאות לגמלאות. נציגי העובדים דורשים לשלם למר זיגלר את תנאי הפרישה על פי חוזר מאי 97. הועדה נדרשה להכריע בסוגיית זכאותו של מר זיגלר לקבלת פנסיה תקציבית בגין תקופת עבודתו במועצה הדתית. החלטה: 1. הועדה, לאחר דיון מעמיק בכל היבטי הסוגיה, החליטה לאשר, עקרונית, זכאותו של מר זיגלר לקבלת פנסיה תקציבית. 2. הועדה מנחה את הנהלת המועצה הדתית לפנות בהקדם למשרד רוה"מ על מנת לקבוע את תנאי פרישתו של מר זיגלר ואת מועד תחולת הזכאות.". ההחלטה האמורה לא נחתמה על ידי שני חברי הועדה הפריטטית. במכתבו של חבר הועדה, מר דומברוביץ, מיום 5/6/07, הוא הסביר כי הנוסח האמור של ההחלטה נוסח על ידי מר שטרן, אך החלטה זו לא היתה מקובלת על מר דומברוביץ, ולכן - הוא לא חתם על ההחלטה, כך שלמעשה אין החלטה מוסכמת של הועדה הפריטטית. 27. נעיר כי התובע עצמו היה מודע לכך שמר דומברוביץ לא חתם על ההחלטה של הועדה הפריטטית, אם כי נראה שלא היה מודע לכך שהעדר החתימה נובע מאי-הסכמה להחלטה. התובע פנה בענין זה במכתב למר דומברוביץ, עוד ביום 2/11/05, ובו קבל על הסחבת שנוצרה בשל התמהמהותו של מר דומברוביץ לחתום. ייתכן שמודעות זו של התובע לכך שמר דומברוביץ לא חתם על החלטת הועדה הפריטטית, נבע מדברים שנאמרו לו במועצה, לאחר שביום 31/10/05, בתגובה למכתבו של התובע למר נס, מיום 31/10/05, מכתב שגם בו קבל התובע על הסחבת בעניינו, שכן חלפו כבר למעלה מחודשיים מאז ישיבת הועדה הפריטטית, והוא טרם החל לקבל פנסיה תקציבית. אנו סבורים שלאור העובדה שבידי התובע היה מצוי פרוטוקול והחלטה של הועדה הפריטטית, ולאור נוסח מכתביו מיום 31/10/05 ומיום 2/11/05, שהתובע אכן לא ידע שהיו חלוקי דעות בין חברי הועדה הפריטטית, אלא הבין כי החלטת הועדה הפריטטית אכן היתה כפי שנאמר בנוסח ההחלטה שלא נחתם, וגם משנודע לו על העדר החתימה, הוא סבר שמדובר בענין בירוקרטי גרידא ("סחבת") וביקש להסדיר זאת. למעשה, עד למועד שבו ראה התובע את מכתבו של מר דמברוביץ מיום 5/6/07, לא היה התובע יכול לדעת שהעובדה שמר דומברוביץ לא חתם על החלטת הועדה הפריטטית, נבעה מכך שהוא לא הסכים לתוכן ההחלטה שנוסח על ידי מר שטרן. 28. התובע המשיך לפנות אל המועצה בבקשה לממש את מה שהוא הבין שהיה החלטת הועדה הפריטטית, ולהתחיל לשלם לו פנסיה. המועצה פנתה למדינה (הרשות הארצית לשרותי דת במשרד ראש הממשלה, אשר פעלה בתקופה שבה המשרד לענייני דתות לא היה קיים), וביקשה הנחיות כיצד לפעול. בקשת המועצה היתה במכתבה מיום 20/9/05, שלצערנו לא הוגש לנו, כך שאין אנו יכולים לדעת מה בדיוק נאמר בו. במכתבו של התובע למר נס, מיום 11/12/05, הוא בא בטרוניה עם המועצה הדתית על כך שהפנסיה אינה משולמת לו ועל כך שהמועצה מבקשת הנחיות מהמדינה. 29. ביום 14/12/05, שלח עו"ד הראל גולדברג, מהלשכה המשפטית של הרשות הארצית לשרותי דת, מכתב למר נס בעניינו של התובע. במכתב זה חיווה עו"ד גולדברג את דעתו על המצב המשפטי בעניינו של התובע (עמדתו זו דומה מאד לעמדותיהן הנוכחית של שתי הנתבעות בתובענה). לפי עמדתו של עו"ד גולדברג, יש לראות את התובע כמי שהתפטר מעבודתו עם המעבר לכהונה כסגן ראש המועצה האזורית, ולחלופין - עם סרובו לקבל על עצמו את התפקיד של אחראי בתי עלמין שהוצע לו. לפיכך, לדעת עו"ד גולדברג, התובע אינו זכאי לפנסיה אלא לפיצויי פיטורים בלבד. עו"ד גולדברג הביא בחשבון שהתובע אכן היה במסלול של פנסיה תקציבית בעת שעבד במועצה הדתית, והוא ציין שהפרשות הכספים לפנסיה הצוברת היו שלא כדין. עו"ד גולדברג סבר שהתובע משך את כספי הפוליסות, שכללו גם תשלום על חשבון פיצויי פיטורים, ובהתאם לכך הוא חיווה את דעתו שאלמלא היה מקבל פיצויי פיטורים, היה התובע יכול להקפיא את זכויותיו ולקבל גמלה עם הגיעו לגיל פרישה. בסיכום מכתבו של עו"ד גולדברג נאמר כך: "מר זיגלר אינו זכאי לתשלומי גמלה מהמועצה הדתית. אם המועצה הפרישה עבורו סכומים לקרנות שונות המקובלים במסלול פנסיה צוברת, בהיקף העולה לכדי שיעור פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי כחוק עבור שנות עבודתו במועצה הדתית ... הרי שהמועצה אינה חבה לו דבר. אם שיעור ההפרשות שבוצעו על-ידי המועצה הדתית במהלך שנות עבודתו נמוך משיעור פיצויי הפיטורין להם זכאי מר זיגלר כחוק הרי שעל המועצה הדתית לשלם לו את ההפרש.". 30. המועצה הציגה את חוות דעתו של עו"ד גולדברג, בפני התובע. 31. בהמשך, ביום 2/1/06, שלח מר נס לתובע מכתב שבו הודיע לו כי המועצה החליטה לפעול בהתאם לחוות הדעת, ולכן - מוזמן התובע לתאם פגישה לשם חישוב יתרת פיצויי הפיטורים המגיעה לו. 32. התובע לא תיאם פגישה בהתאם להזמנה, אך המועצה ערכה בעצמה את התחשיב. החישוב נעשה ביום 22/1/06. לפי חישוב זה, התובע היה זכאי, על 160 חודשי עבודתו, לקבל פיצויי פיטורים בסך 133,880.65 ₪. מסכום זה יש לנכות סך של 45,042 ₪ המופקדים בחברת "מגדל", כך שיתרת פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע היא בסך 88,838.65 ₪. ביום 30/1/06, שלח מר נס מכתב לתובע שבו הודיע לו על החישוב האמור וציין כי הסכום המגיע לתובע מהמועצה, כיתרת פיצויי פיטורים, בסך 88,638.65 ₪ הופקד אצל עו"ד יעקב קורין (בא כחה של המועצה), אשר קיבל הוראה בלתי חוזרת להעביר את הסכום אל התובע, לפי הוראותיו. התובע לא הורה לב"כ המועצה להעביר אליו את סכום פיצויי הפיטורים, אלא הגיש את התובענה שבפנינו, שבה עתר - כזכור - להצהיר שהוא זכאי לפנסיה תקציבית. הוראות שעשויות להיות רלוונטיות מחוקים, מהסכמים קיבוציים ומנהלים שונים 33. סעיף 13 לחוק שרותי הדת היהודיים [נוסח משולב] התשל"א-1971 (שייקרא להלן: "חוק שרותי הדת") עוסק באפשרות החלת תנאים של עובדי מדינה על עובדי מועצות דתיות. בס"ק (ב) לאותו סעיף נאמר: "שר הדתות, בהסכמת שר האוצר ושר הפנים, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי להורות כי הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, והתקנות על פיו, יחולו, כולן או מקצתן, על עובדי המועצות ועל שאיריהם, בשינויים הנראים דרושים להתאמת ההוראות למבנה המועצות וכן בשינויים הנראים דרושים עקב ההחלה; שינויים אלה יפורטו בהוראה; הוראה לפי סעיף קטן זה יכול שתחול אף לגבי מי שפרש לפני נתינתה.". למיטב ידיעתנו לא ניתנה הוראה כזו על ידי שר הדתות. לעומת סעיף זה, בסעיף 14 לחוק שרותי הדת נקבעה הוראה מפורשת שלפיה על גמלאות של ראש מועצה דתית וסגניו יחולו (בשינויים מסויימים) הוראות חוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז-1977. 34. ביום 4/12/75 נחתם הסכם קיבוצי בין חבר המועצות הדתיות בישראל (שהנתבעת חברה בו, לבין הסתדרות הפקידים ולבין משרד הדתות ומרכז השלטון המקומי (ההסכם נרשם בפנקס ההסכמים הקיבוציים במספר 3/76). להסכם קיבוצי זה ייקרא להלן: "הסכם המועצות הדתיות". נביא כאן חלק מסעיפי הסכם המועצות הדתיות: "1. א. חוקת העבודה של העובדים ברשויות המקומיות (להלן - החוקה) כפי שהיתהנהוגה מתחילת קיומה ועד היום בין מרכז השלטון המקומי לבין הסתדרות הפקידים, תחייב כאילו היתה והינה הסכם קיבוצי בין הצדדים להסכם זה ולצורך תחולה זו של החוקה על הצדדים להסכם זה, כל מקום שנאמר בחוקה 'הרשות המקומית' או 'הרשות' כאילו נאמר גם 'המועצה הדתית' ובמקום שנאמר בחוקה 'עובד', או 'עובדים' או 'עובד הרשות המקומית' גם עובדי המועצה הדתית' במשמע. ב. כל שהוסכם בין המרכז לבין ההסתדרות עד יום חתימת הסכם זה, בעניני שכר, תנאי העבודה או תמורות אחרות בקשר לעבודה וזאת בדרך של חוזרים, הודעות בעניני עובדים וכו' ייחשב כאילו היה הסכם קיבוצי בין הצדדים להסכם זה. ג. מבלי לפגוע בכלליותו של סעיף 1 (א) (ב) נקבע בזה, כי עובדי המועצה הדתית שבאזור שפוטה של רשות מקומית ייהנו מכל הזכויות של עובדי אותה רשות מקומית עפ"י העקרון שדין עובדי המועצה הדתית כדין עובדי הרשות המקומית, לאחר שזכויות אלו אושרו על ידי הצדדים להסכם זה. 2. א. במשך תוקפו של הסכם זה כל שנוי וכל תוספת ביחס לסעיפי החוקה, לרבות החלפת החוקה, וכל ההסכמים והחוזרים בעניני העובדים ברשויות המקומיות, כפי שיוסכם בין המרכז וההסתדרות יחולו על המועצות הדתיות ועל עובדיהן המנהליים ויחייבו את הצדדים להסכם זה לגבי העובדים המנהליים ... .... 7. א. כל השאלות הנוגעות לביצוע ויישום הוראות הסכם זה ובכלל זה הוראות כל ההסכמים האחרים המאוזכרים בהסכם זה ייפתרו בהסדר מוסכם בין הצדדים להסכם זה לפי סדר הדיונים המפורטים להלן. ב. חילוקי דעות בשאלות הנזכרות בסעיף קטן (א) לעיל בין ההסתדרות או סניף מקומי שלה לבין מועצה דתית או בין הצדדים להסכם זה יוכרעו בהסכמה ע"י ועדה פריטטית שתכלול נציגי במספר שווה של הצדדים להסכם זה. ג. לא הגיעה הועדה הפריטטית לכלל הסכמה פה-אחד תוך חודש ימים מן היום שבו הועבר הענין לטיפולה, תועבר המחלוקת מטפולה של הועדה להכרעת בורר יחיד. הוראה זו יש לראות כשטר בוררין בין הצדדים. ד. הבורר יתמנה בהסכמת כל הצדדים להסכם זה תוך שבועיים מן היום שבו הועברה המחלוקת מטפולה של הועדה הפריטטית. ה. ההחלטה שנתקבלה בהסכמה ע"י הועדה הפריטטית או הכרעת הבורר יחייבו את הצדדים להסכם זה.". 35. כאמור לעיל, הסכם המועצות הדתיות מחיל על עובדי המועצות הדתיות את תנאי העבודה של עובדי הרשויות המקומיות שנקבעו בחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות (שגם היא הסכם קיבוצי, ואשר תיקרא להלן: "חוקת העבודה"). 36. בסעיף 79 לחוקת העבודה נקבע כך: "בענין פנסיה לעת זקנה, לנכות, לאלמנה וכיו"ב, תנהג הרשות לגבי העובדים על פי חוק הגמלאות של עובדי המדינה, עד לחקיקת חוק גמלאות מיוחד לעובדי הרשויות.". אותו "חוק הגמלאות של עובדי המדינה" הוא חוק שירות המדינה (מלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, אשר נזכר בסעיף 13(ב) לחוק שרותי הדת, ואשר ייקרא להלן: "חוק הגמלאות". כלומר, הגם ש(כנראה)לא ניתנה על ידי שר הדתות הוראה המחילה את חוק הגמלאות על עובדי המועצות הדתיות, הרי שהסכם המועצות הדתיות (שגם המדינה היתה שותפה לו), שהחיל על עובדי המועצות הדתיות את הוראות חוקת העבודה, הביא לכך שבהתאם להוראות חוקת העבודה - הכלל הוא שעל עובדי המועצות הדתיות אמורות לחול הוראות כפי שהן חלות על עובדי המדינה מכח חוק הגמלאות. 37. בחוק הגמלאות נקבעה זכאותם העקרונית של עובדי מדינה להיות במסלול הפנסיה התקציבית. סעיף 15 לחוק הגמלאות קובע באילו מקרים יהיה עובד מדינה זכאי לקצבת פרישה, כך: "אלה זכאים לקצבת פרישה: ... (4) מי שפוטר לאחר עשר שנות שירות מסיבה אחרת כשהוא בגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק א' בתוספת השניה, או יותר ולא נפסל לשירות המדינה לפי החלטת בית-הדין למשמעת; ... " חלק א' בתוספת השניה לחוק קובע כי לגבי מי שנולד עד חודש מרץ 1964, הגיל הרלוונטי הוא 40. 38. סעיפים 17 ו-17א לחוק הגמלאות עוסקים בזכאות לקצבת פרישה כשהפרישה היתה לפי רצונו של העובד. כך נאמר בהם: "17. עובד רשאי לצאת לקצבה - (1) לאחר ששירת עשרים וחמש שנים, אם הגיע לגיל הקבוע לגביו בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בתוספת השניה; (2) לאחר ששירת עשר שנים, אם הגיע לגיל ששים או אם ועדה רפואית קבעה כי בגלל נכותו אין הוא מסוגל לעבוד בשירות המדינה. (3) לאחר תקופת שירות של עשרים שנה בהוראה, כמורה או כגננת, יהא גילו בשעת הפרישה אשר יהא. 17א. (א) עובד שנסתיים שירותו לאחר ששירת עשר שנים, ואינו זכאי לקצבת פרישה על פי הוראות אחרות של חוק זה, יחול עליו סעיף 46 (ג); ... (ב) סעיף זה אינו חל על מי שקיבל פיצויים עקב סיום שירותו וכן על מי שזכויותיו לגמלאות עקב שירותו נשמרו על פי סעיפים 86 או 92 או על פי חוק אחר.". 39. סעיף 46 לחוק הגמלאות קובע מתי מועד תחילת הזכאות לקצבת פרישה. כך נקבע בו: "(א) קצבה תשולם ביום האחרון של כל חודש, החל מהחודש אחרי החודש שבו נולדה העילה לקצבה ... (ב) עובד שיצא לקצבה לפי סעיף 17(1) או (3) לפני שהגיע לגיל 60 - תשולם לו קצבת פרישה, על אף האמור בסעיף קטן (א), מהחודש המתחיל אחרי היום שבו יגיע לגיל 60 ... (ג) עובד שבחר בזכויות לגמלאות לפי סעיף 17א, תשולם לו קצבת פרישה, על אף האמור בסעיף קטן (א), מהחודש המתחיל אחרי היום שבו הגיע לגיל פרישת חובה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה ... אולם - (1) ... (2) אם פרש העובד מכל עבודה או משלח יד לפני הגיעו לגיל פרישת חובה, ואינו זכאי לקצבה לפי פסקה (1), תשולם לו קצבת הפרישה לפי חוק זה מהחודש המתחיל אחרי יום הפרישה מכל עבודה או משלח יד, אך לא לפני תום החודש שבו הגיע לגיל 60; (3) ... חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, קובע, ככלל, כי גיל הפרישה הוא גיל 67. 40. סעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז-1977, קבע ככלל כי ראש רשות מקומית וסגן (בשכר) של ראש רשות מקומית - זכאים לפנסיה תקציבית. אולם, ביום 15/2/99 פורסם חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 1999), התשנ"ט-1999, אשר מכחו הוסף סעיף 2א לחוק חוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז-1977. סעיף 2א האמור קובע כך: "על אף האמור בסעיף 2, לא ישולמו גמלאות מקופת הרשות המקומית לראש רשות שהחל בכהונתו לאחר יום כ' בחשון התשנ"ט (9 בנובמבר 1998) (להלן - היום הקובע) ולשאיריו, וזכויותיו לגמלה יבוטחו בקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005...". 41. ביום 3/3/99, נחתם הסכם קיבוצי בדבר מעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, בין מעסיקים שונים במגזר הציבורי, לרבות מרכז השלטון המקומי ולרבות חבר המועצות הדתיות בישראל, לבין ההסתדרות הכללית החדשה. הסכם האמור הוגש לרישום רק בשנת 2002, ומספרו הוא 7043/02. להסכם זה ייקרא להלן: "הסכם המעבר". חלק מהוראות הסכם המעבר מתייחסות לכך שעובדים שאינם בבחינת "עובד קבוע" ("עובד קיים" ו"עובד חדש") - יוכלו החל מהמועד הקובע להיות מבוטחים רק בפנסיה צוברת ולא בפנסיה תקציבית. חלקים אחרים מהוראות הסכם המעבד מתייחסים לרכיבים השונים שאמורים לשמש בסיס לפנסיה התקציבית או להפרשות לפנסיה הצוברת, לפי הענין. נביא כאן הוראות שונות מהסכם המעבר. פרק ב' - הגדרות 1. עובד, עובד קבוע, עובד קיים, חדש ... ו. חבר המועצות הדתיות 'עובד' - עובד המועסק בשירות המועצות הדתיות. 'עובד קבוע' - עובד כהגדרתו לעיל אשר במועד הקובע עמד בתקופת ניסיון של 6 חודשים או של 9 חודשים לאחר הארכת תקופת הניסיון, כמתחייב מחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. 'עובד קיים' - עובד כהגדרתו לעיל, למעט עובד קבוע כהגדרתו לעיל, המועסק במועצה דתית במועד הקובע. 'עובד חדש' - עובד כהגדרתו לעיל שהתקבל לעבודה במועצה דתית לאחר המועד הקובע. ... 2. 'המועד הקובע' ... ב. במרכז השלטון המקומי, בשלוש הערים הגדולות, במרכז מועצות אזוריות, במועצות הדתיות ובאיגודי ערים לכבאות. (1) לגבי כל העובדים, למעט עובדים במקומות עבודה כמפורט בנספח ב - באחד לחודש שלאחר תום 3 חודשים מהחודש שבו נחתם הסכם זה. ... 3. 'הסדר פנסיה צוברת' א. לגבי העובדים אשר חל עליהם הסכם זה ... - קופת גמל לקצבה, כהגדרתה בתקנות מס הכנסה ... שאינה קופת ביטוח. ב. לגבי עובד קיים אשר ערב חתימת הסכם זה היה מבוטח פעיל בקופת גמל לקצבה ... שהינה קופת ביטוח (להלן: 'ביטוח מנהלים'), ... קופת גמל לקצבה ... (שהינה קופת ביטוח או שאינה קופת ביטוח). לעניין זה יראו עובד קיים כמבוטח פעיל אם בוצעו הפרשות לגביו לביטוח מנהלים בשלושת החודשים האחרונים שלפני המועד הקובע ... ... 4. 'מסלול פנסיה תקציבית' ... ה. במועצות הדתיות - חוק שרותי הדת ... וההסכם הקיבוצי משנת 1975. ... פרק ג' - תחולה 1. א. הסכם זה יחול החל מהמועד הקובע על כל העובדים הקבועים, הקיימים והחדשים, בשירות המעסיקים, ... באותם מקומות עבודה אצל המעסיקים אשר בהם היתה אפשרות לעובדים, עד המועד הקובע , להיקלט במסלול פנסיה תקציבית. ... 2. הסכם זה לא יחול על העובדים במקומות עבודה אצל המעסיקים אשר, עד המועד הקובע ובכל מועד שלאחריו, היו מבוטחים בפנסיה צוברת לפי הסכם קיבוצי שחל עליהם ולא היתה לגביהם ערב המועד הקובע אפשרות להיקלט במסלול פנסיה תקציבית, לרבות לאחר קבלת קביעות. ... פרק ד' - עובד קבוע 1. מוסכם בזאת כי עובדים קבועים ימשיכו להיות במסלול פנסיה תקציבית. ... [סעיפים 6-2 כוללים הוראות בדבר רכיבים שונים, עד לתקרה, שמהם יהיו הפרשות לפנסיה צוברת מעבר לזכאות לפנסיה תקציבית על הרכיבים הפנסיוניים]. ... 7. מובהר בזאת כי עובד קבוע בשירות המעסיקים החתומים על הסכם זה, אשר יעבור (גם לאחר המועד הקובע) לעבוד אצל מי מהמעסיקים בו היה מסלול פנסיה תקציבית עד למועד הקובע, יישאר במסלול פנסיה תקציבית אצל המעסיקים אליהם עבר, והכל בהתאם לכל הכללים שהיו נהוגים, בין המעסיקים ואצל מי מהמעסיקים, בהסכמי רציפות זכויות הקיימים במועד חתימת הסכם זה. אין בסעיף זה כדי לגרוע מהסכמי רציפות הזכויות הקיימים או להוסיף עליהם. 8. עובד קבוע יהיה רשאי לבקש כי החל מהמועד הקובע תבוצע לגביו הפרשה לקופת גמל לעצמאים (בחשבון חדש), שאושרה ע"י הממונה על שוק ההון, בשיעור 7% בגין כל רכיבי המשכורת אשר אינם נכללים במשכורת הקובעת לפנסיה תקציבית ואשר אינם בגדר החזר הוצאות, גילום מס וזקיפת הטבה למס (להלן: 'ההסדר החליפי'). עובד קבוע אשר בחר בהסדר החליפי, יבוטח על פיו ההסדר החליפי יבוא, לגבי עובד קבוע שבחר בו, במקום ההסדר הקבוע בסעיפים 3 ו-6 לפרק זה. ההסדר החליפי יבוא בנוסף להסדר ההפרשה לקופת גמל לתגמולים (לשכירים) (5% עובד, 5% מעסיק) בגין כל רכיבי המשכורת, אשר אינם נכללים במשכורת הקובעת לפנסיה תקציבית, למעט גילום מס וזקיפת הטבה למס), על-פי הסכם הגמל כהגדרתו בסעיף 6 לפרק זה. ההסדר החליפי הקבוע בסעיף זה יבוא במקום סעיף 13 להסכם בדבר הפרשה בגין רכיבים לקופת גמל לתגמולים מיום 10/8/95. 9. מוסכם בזאת בין הצדדים כי במידה ולאחר המועד הקובע יחול שינוי בהרכב המשכורת הקובעת במסלול הפנסיה התקציבית יראו במשכורת הקובעת החדשה משכורת קובעת במסלול פנסיה תקציבית לענין פרק זה. במידה והמשכורת הקובעת החדשה תכלול רכיב אשר לא נכלל בה ערב המועד הקובע ואשר עד אותה עת בוצעה בגינו הפרשה, על פי הסכם זה ו/או פי הסכם הגמל, תופסק ההפרשה שהתבצעה על פי הסכם זה לקרן פנסיה צוברת או לקופת גמל לעצמאים או לקופת גמל לשכירים בגין אותו רכיב. במקרה כאמור יהא זכאי המעסיק להחזר חלקו בהפרשות שהפריש בגין רכיב זה לקרן פנסיה צוברת או לקופת גמל לעצמאים או לקופת גמל לשכירים לפי הענין (להלן - החזר הפרשות). החזר ההפרשות יתבצע לפי כללי שוק ההון. כמו כן מוסכם - כי במידה ועובד קבוע, לאחר צאתו לגמלאות, יהיה זכאי בפועל לתשלום פנסיה תקציבית בגין רכיב אשר בגינו בוצעה לגביו הפרשה לקרן פנסיה צוברת לפי סעיף 3 בפרק זה או לקופת גמל לעצמאים לפי סעיף 8 בפרק זה או לקופת גמל לשכירים, לפי הסכם זה ו/או לפי הסכם הגמל בגין אותה תקופת עבודה. ידונו הצדדים בדבר אופן החזרת חלק המעביד, כולו או חלקו אשר הופרש בגין רכיב זה לקרן הפנסיה הצוברת או לקופת גמל לעצמאים, או לקופת גמל לשכירים, לפי הענין. למען הסר ספק על סעיף זה יחולו הוראות פרק טז (יישוב חילוקי דעות). פרק יז - תחילה תחילתו של הסכם זה במועד הקובע, למעט הוראת סעיף 7 לפרק ד אשר תחילתה במועד חתימת ההסכם.". 42. באותו יום (3/3/99), נחתם הסכם קיבוצי נוסף בין מעסיקים שונים במגזר הציבורי הקשורים לשלטון המקומי (לרבות מרכז השלטון המקומי וחבר המועצות הדתיות בישראל), לבין ההסתדרות הכללית החדשה. הסכם זה בא להסדיר תנאי שכר שונים, לעובדי אותם מעסיקים, ולהכשיר חלק מההסכמים שהונהגו בעבר, כך שיהיו מאושרים על פי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985. על פי מהותו של ההסכם הקיבוצי האמור, וכן על פי הגדרת המונח "הסכמים מקומיים" בסעיף 2 לאותו הסכם, ניתן לקבוע שאותו הסכם קיבוצי אינו מתייחס לענייני הסדרי פנסיה וגמלאות. כפי הנראה, חותמי ההסכם (שממילא כולם כלולים בין חותמי הסכם המעבר), הותירו את ענין ההסדרים הפנסיוניים להסכם המעבר. לפיכך, אף שהצדדים בסיכומיהם התייחסו גם להסכם הנוסף מיום 3/3/99, אנו סבורים שאין הוא נחוץ לשם הדיון בתובענה שבפנינו. 43. בשנת 1997, במסגרת הרצון להפחית את עלויות השכר בשלטון המקומי, הוציא משרד הפנים (באישור משרד האוצר) נוהל שבא לעודד פרישה מרצון בשלטון המקומי. על פי נוהל זה, ניתנו הטבות שונות לפורשים מרצון מעבודתם ברשות מקומית, בתקופה שמיום 1/5/97 ועד יום 30/9/97. אחת ההטבות היתה תשלום בעבור "חודשי הסתגלות", שמספרם נקבע על פי הותק בעבודה. האם בעת עבודתו במועצה הדתית היה התובע במסלול הפנסיה התקציבית ? 44. כפי שהראינו לעיל, הסכם המועצות הדתיות החיל על עובדי המועצות הדתיות את הוראות חוקת העבודה. חוקת העבודה אכן קבעה, בסעיף 79 שלה, כי עובדי הרשויות המקומיות יהיו זכאים לפנסיה בהתאם להוראות חוק הגמלאות. התוצאה מכך היא שבעת שהתובע עבד במועצה הדתית (מ-1986 עד 1999), הכלל היה שעובדי המועצות הדתיות - כמו עובדי הרשויות המקומיות, אכן היו מצויים במסלול של פנסיה תקציבית. 45. לטענת המדינה, המקובלת עלינו, רשויות מקומיות שונות היו יכולות לקבוע לעובדיהן מסלול אחר, של פנסיה צוברת, וכך עשו. לטענת המדינה בסיכומיה, האפשרות של פנסיה צוברת לעובדי רשויות מקומיות מושתתת על הוראת סעיף 80 לחוקת ה עבודה. סעיף 80 קבע חובת הפרשה לקופת תגמולים של עובדי הרשות המקומית בשיעורים שאינם מבטיחים פנסיה (2% כניכוי משכר העובד ו-1% כהפרשת המעביד), אך נאמר בו כי אין בו עצמו כדי למנוע מהרשות המקומית לקיים קופת תגמולים לשם הבטחת פנסיה מצטברת, כפי שיוסכם בין הרשות המקומית לבין ועד העובדים. לדעתנו, כוונתו של סעיף 80 לחוקת העבודה לא היתה לשם סטיה מהוראות סעיף 79 לחוקת העבודה, אך בפועל - התקבעה הדעה שניתן לעשות זאת ברשויות מקומיות שונות, ורשות מקומית אשר דואגת להפריש לעובדיה הפרשות לקרן פנסיה בשיעורים המבטיחים פנסיה לעובדים, לא נראתה כמחוייבת לשלם לעובדים פנסיה מתקציבהּ. כיום, אין מקום להרהר אחרי דעה זו, באשר היא כבר מעוגנת גם בהלכה הפסוקה, כגון בפסק הדין שאליו הפנתה אותנו באת כחה של המדינה בסיכומיה, עס"ק 1007/01 ההסתדרות ואח'- מדינת ישראל ואח' (פסק דין מיום 18/3/03), שייקרא להלן: "ענין מעלה חרמון". 46. לפיכך, עלינו לבחון אם העובדה שהמועצה הדתית הפרישה בעבור התובע הפרשות לביטוח פנסיוני ב"מגדל", היה בה כדי להביא לשלילת היותו של התובע במסלול של פנסיה תקציבית. אנו סבורים שלא ניתן לקבוע כך, וזאת בשל כל אחד מהטעמים הבאים: א. כדי להראות שהתובע הוצא מכלל עובד שהיה במסלול הפנסיה התקציבית, היה צורך להראות שהדבר נעשה בדרך מוסכמת, כך שבאופן מודע היה ויתור (של ועד העובדים, או אולי אף של התובע עצמו), על המסלול של הפנסיה התקציבית ורצון בעריכת הביטוח האמור במקומו. ב. היו שנים לא מעטות של עבודה שבהן התובע לא היה מבוטח בביטוח פנסיוני צובר כלשהו, ולא ניתן לעשות זאת באופן רטרואקטיווי. ג. מכל מקום, ביטוח מנהלים בחברת "מגדל" אינו שקול לביטוח בקרן פנסיה. נסביר כי גם את עמדתנו זו אנו משתיתים על ההלכה הפסוקה. כוונתנו לאותו פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, בענין מעלה חרמון. באותו ענין קבע בית הדין הארצי לעבודה שעובדי הועדה לתכנון ובניה מעלה חרמון (משיבה 2 באותו ערעור) יהיו זכאים לפנסיה תקציבית, אף שהיה להם ביטוח מנהלים שכלל גם רכיב של קצבה. זאת, בניגוד לעובדה הועדה לתכנון ובניה גליל מזרחי (משיבה 3 באותו ערעור). הסברו של בית הדין הארצי לעבודה להבדלים בין עובדיהן של שתי המשיבות בערעור שהיה בפניו, כלל את האמור להלן: "שונה המצב לגבי עובדי הועדה מעלה חרמון. עובדים אלה לא הצטרפו לקרנות פנסיה צוברת. ... ברור הוא כי העובדים הותיקים בועדה זו בוטחו במהלך השנים בפוליסת ביטוח מנהלים ... או קופת גמל לתגמולים (תעוז או גדיש), ועמדת המדינה הינה כי די בהסדרים אלה על מנת למלא את החובה לביטוח פנסיוני של העובדים. השאלה המתעוררת לגבי עובדים אלה היא, האם ניתן לראות בביטוחם במסגרת פוליסת ביטוח מנהלים ובחברותם בקופת גמל לתגמולים, כמילוי אחר הוראת סעיף 80 לחוקת העבודה. על פי ההלכה הפסוקה, אף אחד מהמסלולים בהם בוטחו עובדי המשיבה 2 אינו שקול לחברות בקרן פנסיה צוברת. כך, למשל, נפסק כי ביטוח מנהלים אינו אינו בא במקום בטוח בקרן פנסיה, מאחר שקיים שוני רב בין המסלולים ... ... ברור הוא, אם כן, כי עובדי המשיבה 2 לא הצטרפו לקרן פנסיה צוברת על פי חוקת העבודה. משכך הדבר, כאשר על פי חוקת העבודה העובדים זכאים לביטוח פנסיוני בקרן פנסיה - תקציבית או צוברת, והעובדים לא הצטרפו לקרן צוברת, האם העובדים זכאים בכל זאת לפנסיה תקציבית? לדעתנו, בנסיבות המיוחדות של המקרה שהובא בפנינו, יש להשיב בחיוב על שאלה זו. ... אם בוחנים מה נעשה הלכה למעשה במעלה חרמון, הרי שהעובדים לא צורפו לקרן פנסיה צוברת וצירופם לביטוח מנהלים או קופת גמל בנקאית אינו יכול לשמש תחליף הולם לקרן פנסיה. ... בנוסף לכך, לגבי עובדי המשיבה 3 נהגו באחת הדרכים המנויות בחוקת העבודה עצמה. כלומר, התנאתם על הוראת סעיף 79 לחוקת העבודה, נעשתה תוך בחירה בחלופה המצויינת במפורש באותה חוקה (קרן פנסיה צוברת), כך שההתנאה לא חרגה מהתנאים המקובלים לגבי עובדי הרשויות המקומיות. לעומת זאת, ביטוחם של עובדי המשיבה 2 בפוליסות ביטוח מנהלים או צירופם לקופות גמל בנקאיות, הינה בחירה במסלול פנסיוני אשר אינו מצויין בחוקת העבודה, שהרי חוקת העבודה מתירה במפורש אך ורק חריג אחד לכלל של פנסיה תקציבית (לפי סעיף 79) והוא - פנסיה צוברת (לפי סעיף 80). מכאן שצירופם לאחד מהמסלולים שנבחרו בפועל חורגת מההסדרים שנקבעו בחוקת העבודה ... נימוק נוסף נמצא בעמדת הועדה מעלה חרמון, המשיבה מס' 2, כפי שהובעה בבית הדין קמא, כי יש לקבל את עמדת העובדים. מכאן נובע שהעובדים לא יכלו לדעת שעמדת המדינה תהיה שאינם זכאים לפנסיה תקציבית, גם אם היו פונים לבירור זכויותיהם אצל המעביד. מה עוד, שלפנסיה תקציבית אין ביטוי בתלוש המשכורת, מאחר שמעצם טיבה היא ממומנת מתקציבו של המעביד, וללא הפרשות של העובד ממשכורתו. ... זאת ועוד - מבחינה מעשית, הכרזה בדבר זכאות העובדים לפנסיה צוברת מעוררת קשיים רבים מאחר שהזכות לחברות בקרן פנסיה מתחילה בתחילת העבודה, בשנות השמונים. הכרזה שכזו אינה מעשית מאחר שבשנת 1995 קרנות הפנסיה הותיקות נסגרו ונפתחו קרנות חדשות ... כך שכיום ניתן להצטרף רק לקרנות החדשות, שנפתחו בשנת 1995, בעוד שמדובר בעובדים שהחלו לעבוד שנים רבות קודם לכן. האפשרות לרכוש כיום זכויות באופן רטרואקטיבי בקרנות החדשות או בותיקות, אינה אפשרית. בקרנות הותיקות - מאחר שהן נסגרו לעמיתים חדשים על פי החלטת הממשלה, ואילו בקרנות החדשות - מאחר שלא ניתן לרכוש זכויות למועד החל עוד לפני שהקרן עצמה הוקמה.". כפי שנקבע בענין מעלה חרמון, יש לקבוע גם לגבי התובע. גם התובע לא קיבל ביטוח פנסיוני בקרן פנסיה צוברת השקול לביטוח שנקבע בחוקת העבודה. גם את התובע אין אפשרות מעשית לבטח רטרואקטיווית בקרן פנסיה צוברת, לא חדשה ולא ישנה. גם אצל התובע לא היתה הסכמה מודעת לבחירה במסלול אחר במקום המסלול של הפנסיה התקציבית. יתרה מכך; אצל התובע יש שני פרמטרים שאף מחזקים את ראייתו כמי שהיה במסלול של פנסיה תקציבית, אף מעבר למה שהיה אצל עובדי הועדה לתכנון מעלה חרמון. האחד - בפסק הדין בענין מעלה חרמון, נתן בית הדין הארצי לעבודה משקל לכך שחוקת העבודה הוחלה על העובדים מכח החוק (חוק התכנון והבניה), כך שמבחינת יחסי העבודה בועדה לתכנון ובניה, היתה חוקת העבודה רק בגדר של "הסדר קיבוצי" חד-צדדי, ולא בגדר של הסכם קיבוצי. בהתאם להלכה הפסוקה, כשמדובר בהסדר קיבוצי, אשר לא הוחל בפועל, אין מניעה שעובד יוותר על זכויות שנקבעו בו. לעומת זאת, אצל התובע, הוראות חוקת העבודה חלו לא מכח הסדר קיבוצי חד-צדדי, אלא מכח הסכם קיבוצי של ממש, הוא הסכם המועצות הדתיות. בהיות ההוראות חלות מכח הסכם קיבוצי, הרי אין תוקף לויתור של התובע על הוראותיהן (סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957). השני - שלא כמו עובדי מעלה חרמון שרק לא היו יכולים לדעת שהמדינה למעשה לא רואה אותם כזכאים לפנסיה תקציבית, התובע עצמו היה יכול להניח פוזיטיווית שהמדינה אכן רואה אותו כזכאי לפנסיה תקציבית. רק כך ניתן להבין, בין השאר, את מכתבו של מר אמונה שנזכר בסעיף 17 לעיל, ואשר התייחס אל התובע כמי שבעת עבודתו במועצה הדתית, היה זכאי לפנסיה תקציבית. גם המועצה הדתית ראתה את התובע, כמו את יתר עובדיה, כזכאים לפנסיה תקציבית. נעיר כי אף בעת הדיון בועדה הפריטטית (שעל תוכן הפרוטוקול שלה אין חולק, והמחלוקת היתה רק לגבי החלטתה) - התייחסו גם נציגי המועצה אל התובע כאל מי שהיה במסלול של פנסיה תקציבית. 47. התוצאה מהאמור לעיל היא שבעת שהתובע עבד אצל המועצה הדתית - הוא היה במסלול של פנסיה תקציבית. התשלומים שנעשו לביטוח ב"מגדל", לא שללו את המסלול האמור. האם הסכם המעבר שלל את המשך ראיית התובע כזכאי לפנסיה תקציבית ? 48. לדעתנו, פרשנות נכונה של הסכם המעבר אינה מאפשרת לראות את הסכם המעבר כמפסיק את זכאותו של התובע להיות במסלול של הפנסיה התקציבית. הסכם המעבר נחתם ונכנס לתוקף בזמן שהתובע עבד עדיין כעובד של המועצה הדתית. גם המועד הקובע לגבי התובע היה בזמן שהוא עדיין עבד במועצה הדתית. על פי הסכם המעבר, היה התובע - שהחל לעבוד כ-13 שנה לפני כן - בגדר "עובד קבוע". בהתאם לסעיף 7 בפרק ד' להסכם המעבר, התובע, כעובד קבוע, היה זכאי להמשיך לעבוד במסלול של הפנסיה התקציבית. אמנם, בהתאם להוראות אותו פרק, היה התובע זכאי לבחור במסלול אחר, אך הוא לא עשה כך. לפיכך, גם הסכם המעבר לא פגע בזכאותו של התובע לפנסיה תקציבית, בהיות התובע בגדר "עובד קבוע" של המועצה הדתית בזמן המועד הקובע לפי הסכם המעבר. האם מעברו של התובע לכהן במועצה האזורית הביא להפסקת מסלול הפנסיה התקציבית ? 49. כאמור בסעיף 40 לעיל, עם תיקונו של חוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז-1977, הרי שראש רשות מקומית או סגנו שהחלו בתפקידם ביום 9/11/98 או לאחר מכן - לא יהיו זכאים לפנסיה תקציבית בשל כהונתם זו. כלומר, כשהתובע החל לכהן כסגן ראש המועצה האזורית, ביום 1/1/00, הוא לא היה זכאי להיות במסלול של פנסיה תקציבית בשל כהונתו זו, אלא היה אמור להיות מבוטח בפנסיה צוברת על ידי המועצה האזורית (ענין זה יכול להסביר את הרקע למכתבו של עו"ד (דאז) אשר קולה ולתשובתו של מר אמונה, כמפורט בסעיפים 16 ו-17 לעיל). 50. אולם, אין בכך - לדעתנו - כדי להביא לשלילה רטרואקטיווית של זכאות התובע לפנסיה תקציבית בשל עבודתו כעובד המועצה הדתית. התובע ביקש וקיבל חופשה ללא תשלום לשם כהונתו במועצה האזורית, ומעמדו כעובד של המועצה הדתית לא נפסק בשל אותה כהונה. משך החופשה ללא תשלום 51. אחת מטענות הנתבעות היא, שיש לראות את התובע כמי שהתפטר מעבודתו במועצה הדתית, בכך שהוא לא שב לעבודה אליה עם תום החופשה ללא תשלום שאושרה לו. טענה זו אינה מקובלת עלינו, בשל כל הסיבות הבאות: א. כזכור, תחילה ביקש התובע, במכתבו מיום 1/12/99, לאשר לו חל"ת למשך כל תקופת כהונתו כסגן ראש המועצה האזורית. רק בשל עניינים שבפרוצדורה, נאמר לו כי עליו לתקן את בקשתו ולבקש חל"ת למשך שנה אחת. התובע קיים הוראה זו וביקש חל"ת למשך שנה אחת (ראו סעיף 12 לעיל). לקראת תום אותה שנה, לאחר תזכורת שקיבל - ביקש התובע חל"ת לשנה נוספת, אך כלל לא הובאו לנו ראיות שהיתה החלטה פורמאלית לאשר חל"ת לשנת 2001 (ראו סעיף 18 לעיל). העובדה שכלל לא ברור אם בקשתו של התובע הובאה לדיון או אם לאו, בצירוף העובדה שגם המועצה הדתית ראתה את התובע כמי שממשיך להיות בחל"ת - מביאות אותנו למסקנה שבין התובע לבין המועצה הדתית נוצר בפועל הסכם על כך שהתובע ממשיך להיות בחל"ת כל זמן שהוא מכהן כסגן ראש המועצה האזורית. ב. גם התנהגותה של המועצה הדתית בשנת 2005, עם פנייתו של התובע לשוב לעבוד במועצה, מלמדת על כך שהיא ראתה אותו כמי שמצוי בחל"ת. אמנם, כפי שכבר אמרנו לעיל, מר נס לא ראה את עצמו מחוייב להשיב את התובע לעבודה דווקא בתפקיד המזכיר, תפקיד שכבר אוייש על ידי מר רביבו, אך הוא בכל זאת איתר תפקיד שאותו הוא הציע לתובע, וזאת - מבלי שהוא טען כלפי התובע שאין למועצה הדתית כל מחוייבות אליו. ג. נעיר כי גם עצם טענת המועצה הדתית על כך שסרובו של התובע לקבל על עצמו את התפקיד שהוצע לו מהווה "התפטרות" (טענה שגם אליה עוד נתייחס), אינה יכולה להתיישב עם הטענה שהתובע "התפטר", כביכול, כבר לפני כן, כשלא חזר לעבוד במועצה הדתית לאחר תום התוקף הפורמאלי של האישור על החל"ת. ד. כפי שהערנו כבר לעיל, אף שמר דומברוביץ לא חתם על החלטת הועדה הפריטטית, בשל כך ש(לטענתו)הוא לא הסכים לתוכן ההחלטה, הרי שגם הוא לא חלק על תוכן הפרוטוקול של הועדה הפריטטית, כפי שתואר ב"רקע". נזכיר כי הדיון בועדה הפריטטית היה בנוכחותם של מר נס ומר רביבו מטעם המועצה הדתית. באותו "רקע" נאמר במפורש כי התובע "יצא לחל"ת, שהוארך למספר שנים". כלומר, גם נציגי המועצה הדתית ראו באותו זמן את התובע כמי שהחופשה ללא תשלום שאושרה לו - הוארכה למשך כל זמן כהונתו כסגן ראש המועצה האזורית. 52. על סמך כל האמור בסעיף 51 לעיל, אנו קובעים כי גם אם היו מחדלים בירוקרטיים בענין זה, הרי ההסכמה האמיתית בין התובע לבין המועצה הדתית, כפי שהיתה לפחות בשל התנהגותם של הצדדים במשך התקופה שמשלהי 1999 ולפחות עד אוגוסט 2005, היתה הסכמה שלפיה התובע יהיה בחופשה ללא תשלום במשך כל תקופת הכהונה שלו כסגן ראש המועצה האזורית. האם תשלם פדיון החופשה ושחרור פוליסות הביטוח סיימו את יחסי העבודה ? 53. טענה נוספת של הנתבעות היא שיש לראות את יחסי העבודה בין התובע לבין המועצה הדתית ככאלה שהסתיימו כבר בשנת 2000, נוכח העובדה שהמועצה שילמה לתובע פדיון של ימי החופשה שנצברו לזכותו ושחררה לפקודתו את הכספים שהופקדו לפי פוליסות הביטוח. טענה זו היתה יכולה להיות יפה, אלמלא היא היתה סותרת לחלוטין את התנהגות המועצה הדתית במקביל לאותן פעולות. כזכור, סמוך למתן ההוראות בדבר תשלום פדיון החופשה ובדבר שחרור כספי הפוליסות - המועצה אישרה לתובע את יציאתו לחופשה ללא תשלום. אם יחסי העבודה היו מסתיימים - לא היה כל צורך באישור חל"ת לתובע. פדיון החופשה שולם לתובע עם משכורת חודש דצמבר 1999. ההוראה על שחרור הכספים שבפוליסות, ניתנה ביום 31/1/00. חודשיים לאחר מכן (ביום 30/3/00), יצא מכתבו של הרב הרשקוביץ, ראש המועצה הדתית, על כך שהמועצה אישרה לתובע את החל"ת, עם שמירה על זכויותיו של התובע (ראו סעיף 12 לעיל). כלומר, אף אם היינו יכולים להניח בדוחק רב, שהמועצה הדתית חזרה בה מהסכמתה המקורית לאשר חל"ת לתובע, ונתנה לכך ביטוי בהוראתה מיום 31/1/00, על שחרור כספי הפוליסות לפקודת התובע, ובכך הביאה למעשה לניתוק יחסי העבודה - הרי שהנחה זו היתה נשללת מכל וכל על ידי המכתב מיום 30/3/00, שבו אישרה המועצה בכתב את מה שהיה לפני כן בעל פה - שהתובע יוצא לחל"ת וזכויותיו כעובד, נשמרות. כלומר, אף שאין זה מקובל לשלם פדיון חופשה לעובד שיצא לחל"ת ואין זה מקובל לשחרר לזכותו את הפוליסות שנצברו על שמו, הרי אין שום דרך הגיונית לפרש את התנהגותה של המועצה הדתית בעת תשלום פדיון החופשה ובעת שחרור כספי הפוליסות, ככזו שבאה להעיד על ניתוק יחסי עובד-מעביד. אדרבא; התנהגותה של המועצה באותה עת מעידה שהיא הבינה ואישרה שהתובע אינו מפסיק להיות עובד שלה, אלא רק יוצא לחל"ת. סיכום ביניים 54. המסקנה מהאמור עד כה היא שבעת שהתובע עבד במועצה הדתית הוא היה במסלול הפנסיה התקציבית, וכי הוא נשאר כזה גם לאחר שהפסיק לעבוד שם, שכן לא הסכם המעבר, לא המעבר לכהן כסגן ראש המועצה האזורית, לא העדר פורמאלי של המשך אישור החל"ת ולא תשלום פדיון החופשה והוראת שחרור הפוליסות - לא הביאו להפסקת היותו במסלול זה. 55. כעת, עלינו לעבור לבחון אם בשל היותו במסלול זה - הוא זכאי לפנסיה מאת המועצה הדתית, ואם כן - החל מאיזה מועד. האם יש לראות את התובע כמי שפוטר מעבודתו במועצה הדתית או כמי שהתפטר ממנה ? 56. הבאנו בסעיף 37 לעיל את הוראת סעיף 15(4) לחוק הגמלאות. לפי הוראה זו, עובד שפוטר לאחר עשר שנות שרות כשהוא לפחות בגילה המזכה, ולא נפסל לשירות לפי החלטת בית הדין למשמעת - יהיה זכאי לקצבת פרישה. לעומת זאת, על עובד שהתפטר מהשרות, חלות הוראות סעיפים 17, 17א ו-46 לחוק הגמלאות, שגם אותן הבאנו לעיל. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם יש לראות את התובע כמי שפוטר מעבודתו או כמי שהתפטר ממנה ובחלק זה של פסק הדין - נתייחס לכך. 57. ראשית, ככל שמדובר על טענה בדבר התפטרות התובע במועדים קודמים למועד שבו הוא סיים את כהונתו כסגן ראש המועצה - כבר דחינו לעיל את הטענות האמורות (ראו סעיפים 53-49 לעיל). על כן, עלינו לבחון להלן אם היה דבר מה בהתנהגותו של התובע שמצדיק לראותו כמי שהתפטר לאחר מכן. 58. האם הגשת מועמדותו של התובע לתפקיד מנכ"ל תאגיד קולחי גולן, מלמדת על התפטרותו מעבודתו במועצה הדתית ? לדעתנו - התשובה לכך היא שלילית. גם אילו היה התובע כלל לא יוצא לחל"ת וכלל לא מכהן כסגן ראש המועצה האזורית, אלא ממשיך לעבוד כמזכיר המועצה הדתית, לא היה מקום לראותו כמי שהתפטר מעבודתו, רק בשל עצם הגשת מועמדותו לתפקיד ב"קולחי גולן". עובד רשאי לחפש לעצמו מקומות עבודה אחרים גם במהלך עבודתו, ועצם החיפוש - אינו מלמד על התפטרותו ממקום העבודה הנוכחי. קל וחומר שכאשר מדובר בעובד המצוי בחל"ת, ואין בטחון שהמעביד ישמור בעבורו את מקום העבודה, עצם העובדה שעובד כזה שוקל שלא לחזור למקום העבודה ומחפש מקום אחר - אינה מלמדת על התפטרותו מהעבודה. על כן, ברור לנו שאין לראות את עצם הגשת המועמדות לנהל את "קולחי גולן" משום התפטרות של התובע מעבודתו במועצה הדתית, עבודה שממנה הוא היה בחופשה ללא תשלום בעת הגשת מועמדותו. 59. גם את תחילת עבודתו של התובע בפועל כמנכ"ל "קולחי גולן" אין לראות כהתפטרות, וזאת מאחר שתחילת העבודה היתה לאחר שהתובע כבר קיבל את תשובת המועצה הדתית על כך שמקומו לא נשמר לו. התובע, כזכור, פנה למועצה הדתית במכתב מיום 17/3/05, וביקש לחזור לעבוד אצלה. ההצעה לעבוד כאחראי בתי עלמין הועלתה במכתב מיום 21/3/05, הצעה שהתובע דחה במכתבו מיום 23/3/05. אמנם, כבר ביום 22/3/05, החליטה הועדה לבחינת מועמדים ב"קולחי גולן" על כך שהיא מעדיפה את התובע על פני המועמדים האחרים, אך לא ברור שהתובע ידע על כך בעת כתיבת מכתבו מיום 23/3/05, וממילא, ההחלטה על הבחירה בתובע התקבלה רק ביום 30/3/05 - בישיבת הדירקטוריון. 60. גם אם נניח שתשובתו השלילית של מר נס (שכאמור בסעיף 23 לעיל - נמסרה תחילה בעל פה), לא נמסרה במועד קודם ליום 5/5/05, שבו נכתב מכתבו של מר נס, אזי אין לזקוף לחובת התובע את תחילת העבודה במקום אחר, כשמקום העבודה הקודם שאליו הוא ביקש לחזור באותו תפקיד - מתמהמה במתן התשובה. עובד שיצא לחל"ת ומבקש לחזור לתפקידו, והמעביד אשר מציע תחילה תפקיד אחר, זוטר יותר, ולאחר סרובו של העובד לקבל על עצמו תפקיד זוטר זה, מתמהמה בלהשיב תשובה עניינית, אינו יכול לצפות שהעובד ייוותר בלא פרנסה עד אשר המעביד ימצא את הזמן להשיב תשובה סופית. לפיכך, גם אם העובד מוצא לעצמו פרנסה אחרת בינתיים עד לקבלת התשובה הסופית, אין להבין זאת כהתנהגות של התפטרות ממקום העבודה הקודם. עם זאת, אנו סבורים שאין צורך כלל להיזקק לאמור בסעיף זה, שכן לדעתנו סביר להניח שהתשובה השלילית של מר נס ניתנה לתובע בעל פה כבר בסמוך ליום 23/3/05, המועד שבו השיב התובע בשלילה על ההצעה לעבוד כאחראי בתי עלמין. רק המכתב על כך (שנכתב לבקשת התובע) - נכתב מספר שבועות מאוחר יותר. אם הנחתנו זו נכונה, אזי התובע החל לעבוד ב"קולחי גולן" אחרי שכבר קיבל תשובה שלילית ממר נס על בקשתו לחזור לעבוד בתפקידו. 61. התוצאה מהאמור בסעיפים 60-58 לעיל היא שאין לראות את התובע כמי שהתפטר מעבודתו במועצה הדתית בשל הגשת מועמדותו לעבוד כמנכ"ל "קולחי גולן" ובשל כך שהחל לעבוד ב"קולחי גולן". בנסיבות שבהן נעשה הדבר (כשהיה כבר ברור שהמועצה הדתית אינה מאפשרת לו לחזור לתפקידו) - אין מדובר באקט של "התפטרות". 62. העובדה שהתובע טען, במכתבו מיום 23/3/05, שההצעה לעבוד כאחראי בתי עלמין היא הצעה שיש בה משום הרעת תנאי עבודתו, גם היא אינה יכולה להיחשב כהתפטרות. אמנם, בנסיבות מסויימות עובד שתנאי העבודה שלו הורעו, עשוי להיות זכאי לקבל פיצויי פיטורים אם הוא התפטר עקב אותה הרעה, אך עצם העובדה שעובד טוען שהצעה של מעביד משקפת הרעה בתנאי העבודה, אינה יכולה להביא לכך שטענה זו תיחשב כהודעת התפטרות. 63. גם העובדה שהמועצה הדתית הפקידה בידי בא כחה את פיצויי הפיטורים שלפי חשבונה הגיעו לתובע - אין בה כדי ללמד על התפטרותו של התובע. מדובר בפעולה שהמועצה עשתה בהתאם לחוות דעתו של עו"ד גולדברג מטעם המדינה, בנסיון להביא לכך שהתובע לא ייראה כזכאי לפנסיה תקציבית. אין בכך כדי להצדיק את ראיית התובע כאילו הוא "התפטר". 64. התוצאה מהאמור בסעיפים 63-57 לעיל היא שאנו קובעים שהתובע לא התפטר מעבודתו. האם התובע פוטר מעבודתו במועצה הדתית ? 65. לדעתנו, התנהגותה של המועצה הדתית בחודשים מרץ עד מאי 2005, אכן מלמדת על כך שהיא פיטרה את התובע. התובע היה בחופשה ללא תשלום מהמועצה הדתית, במקביל לכהונתו כסגן ראש המועצה האזורית. משהתברר שכהונה זו עומדת להסתיים, פנה התובע למועצה הדתית וביקש לחזור לעבודתו. המועצה הדתית הציעה לו תפקיד אחר, זוטר יותר, והוא הודיע כי הוא אינו מעוניין בו, אלא מעוניין לחזור לתפקידו הקודם. על כך - השיבה המועצה הדתית בשלילה. תשובה זו, היא, למעשה, אקט של פיטורים. כפי הנראה, גם המועצה הדתית עצמה סברה שתשובתה השלילית לבקשתו של התובע מלמדת על פיטורים. כך היא עשתה במכתבו של מר נס מיום 5/5/05, שבו היא אכן הודיעה לתובע על פיטוריו החל מיום 8/5/05 (נעיר כי גם עצם קביעת התאריך יכולה גם היא ללמד על כך שהמועצה ראתה את עצמה כמפטרת. ברור שכאשר העובד מתפטר - המעביד אינו יכול לקבוע את מועד התחולה של הפסקת יחסי העבודה). גם דבריו של מר נס בישיבת מליאת המועצה הדתית ביום 22/5/05, מלמדים שהוא ראה את עצמו כמי שפיטר את התובע (ראו סעיף 24 לעיל). 66. על כן, אנו קובעים כי התובע פוטר מעבודתו על ידי המועצה הדתית. הנחנו לעיל שהתשובה השלילית של מר נס, שנמסרה תחילה בעל פה כבר נמסרה בסמוך ליום 23/3/05. הנחה זו סבירה מאד בעינינו. עם זאת, בהעדר ראיה ברורה על כך, נמנענו מלקבוע כעובדה שהיא אכן נמסרה כבר במרץ. ברור לנו שלכל המאוחר היא נמסרה ביום 5/5/05, שכן במועד זה כבר נכתב המכתב שמר נס אישר שהוא נכתב לבקשת התובע (בקשה שבאה לאחר שהתשובה השלילית נמסרה בעל פה). לפיכך, בהעדר ראיה ברורה לכך שהפיטורים היו במועד שקדם ליום 5/5/05, אנו קובעים כי הפיטורים היו ביום 5/5/05. זכאות התובע לקצבת פרישה מהמועצה הדתית 67. התובע עבד במועצה הדתית מעל 10 שנים. הוא פוטר על ידי המועצה הדתית כשהיה מעל גיל 40 (שהוא הגיל המזכה לגביו, לאור מועד לידתו, לפי חלק א' בתוספת השניה לחוק הגמלאות). על כן, בהתאם לסעיף 15(4) לחוק הגמלאות - החל על התובע מכח הסכם המועצות הדתיות וחוקת העבודה, ובהיותו "עובד קבוע" לפי הסכם המעבר - זכאי התובע לקצבת פרישה מהמועצה הדתית. 68. עילת הזכאות לקצבה נולדה עם פיטורי התובע, פיטורים שלגביהם קבענו שאין אנו יכולים לקבוע שהיו לפני יום 5/5/05. על כן, בהתאם לסעיף 46(א) לחוק הגמלאות, זכאי התובע לקצבת פרישה החל מיום 30/6/05. גורל הכספים שהופקדו לפי הפוליסות 69. הנתבעות לא הגישו תביעות שכנגד כלפי התובע, ואין אנו רואים את עצמנו מוסמכים לחייב את התובע לבצע דבר מה בענין הכספים שמצויים בחברת "מגדל". עם זאת, נעיר להלן הערות בענין זה. 70. ככל שמדובר בפוליסה השניה (שמספרה 12444072) - הרי שלדעתנו לא יכול להיות ספק שאין לראות את התובע כמי שזכאי לכספים שהופקדו על פיה. פוליסה זו באה לכיסוי פיצויי הפיטורים, והתובע, כמי שזכאי לקצבת פרישה - אינו זכאי לפיצויי פיטורים. 71. גם ככל שמדובר בפוליסה הראשונה (שמספרה 11519740), נראה לנו שאין מקום להשאיר את הכספים בה לזכותו של התובע. אמנם, הוברר לנו שלפחות במקרה אחד (של הרב הרשקוביץ) נותנת המועצה הדתית קצבת פרישה בנוסף לביטוח המנהלים האמור, וייתכן שהיה גם מקרה נוסף כזה (המקרה של אלמנת הרב המנוח שמקבלת קצבת שאירים ולא ברור אם היה גם ביטוח בחברת ביטוח), אולם העובדה שהיה מקרה אחד או אף שניים כאלה, אינה מביאה - לדעתנו - ליצירת נוהג של תשלום כפול, הם פנסיה תקציבית והן ביטוח פנסיוני צובר. על כן, הדעת נותנת שלא נכון להשאיר את הזכויות באותה פוליסה בידי התובע. 72. לפיכך, אם היינו מוסמכים, במסגרת תובענה זו, להחליט מה יעלה בגורל הפוליסות האמורות, היינו מחליטים כי הזכויות בהן הן של המועצה הדתית, וכי אם התובע נדרש לחתום על דבר מה כדי לוותר עליהן - עליו לחתום על כך. משלדעתנו אין אנו מוסמכים להורות כך, אנו נמנעים ממתן הוראה כזו, ומסתפקים בהערות שהערנו. זכאות התובע ל"חודשי הסתגלות" 73. לא מצאנו בסיס כלשהו לראיית התובע כמי שזכאי ל"חודשי הסתגלות". התובע לא פרש מרצונו בתקופה הרלוונטית לחוזר בדבר עידוד פרישה מרצון, ואין הוא זכאי לקבל תשלום של "חודשי הסתגלות". נעיר כי ב"כ התובע לא חזר, בסיכומיו, על העתירה בענין "חודשי הסתגלות", ואם הדבר נובע בשל כך שהוא ויתר על עתירה זו - הרי שהויתור מוצדק בעינינו. לסיכום 74. בשל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי התובע זכאי לקצבת פרישה מהמועצה הדתית, החל מיום 30/6/05. אנו דוחים את תביעתו ל"חודשי הסתגלות". 75. אנו מודעים לטענות המדינה בדבר העלות האקטוארית הגבוהה הנובעת מקבלת תביעתו של התובע בענין הפנסיה. אכן, גם בלא חוות דעת אקטוארית, ניתן להניח שמדובר בעלות גבוהה. אולם, משמצאנו כי זו התוצאה המתחייבת על פי הדין, לא ראינו את עצמנו מוסמכים להימנע ממנה רק בשל עלותה. אנו מקווים שהנתבעות ישכילו להשתמש בהערותינו שבסעיפים 72-69 לעיל, כדי להפחית, וְלוּ במעט, את הנזק לקופה הציבורית. 76. אנו מחייבים כל אחת מהנתבעות לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/10, אם לא ישולם לפני כן. 77. כל אחד מהצדדים זכאי ערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. חופשה ללא תשלוםרשויות מקומיות