1. לפנינו, תביעת התובעת לתשלום פיצויים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פידיון חופשה שנתית ופיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה אצל הנתבעת ובגין פיטוריה במהלך חופשת הלידה, ללא היתר, וללא שימוע, בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד- 1954, (להלן: "חוק עבודת נשים") ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988, (להלן: "חוק שוויון ההזדמנויות"). הנתבעת הכחישה את זכאותה של התובעת לרכיבי התביעה וטענה, כי התובעת היא זו אשר התפטרה מעבודתה, וכי בגין תקופת עבודתה קיבלה את כל זכויותיה, כשבנוסף, שולם, לה, בטעות, שכר בגין חודשים ספטמבר - נומבר 2010 וזאת חרף היעדרותה ואי התייצבותה לעבודה, כאשר בגין שכר חודשים אלו, העלתה הנתבעת טענת קיזוז. 2. מהלך הדיון ביום 19.11.12 התקיים דיון מוקדם, לפני ראש ההרכב, במהלכו גובשה רשימת מוסכמות. ביום 26.11.2013 וביום 09.01.2014, התקיימו ישיבות הוכחות, במהלכן נחקרו על תצהיריהן התובעת ועדי הנתבעת: הגב' זוהרה כהן - מנהלת הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "הגב' זוהרה") והגב' רחל צדוק - מנהלת אגף כוח אדם בהוראה אצל הנתבעת (להלן: "הגב' צדוק"). בסיום ישיבת ההוכחות ביקשו הצדדים שהות של 30 ימים על מנת לבחון אפשרות שיבוצה של התובעת בחזרה בנתבעת. בחלוף המועד שהוקצב ובהעדר כל הודעה מטעם מי מהצדדים, ניתנה ביום 16.02.2014 החלטה במסגרתה, הורה, בית הדין, לצדדים להגיש את סיכומיהם. לאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 30.03.2014, סיכומי הנתבעת ביום 18.05.2014 וסיכומי התגובה של התובעת ביום 03.07.2014), הבשיל התיק למתן פסק דין. 3. להלן העובדות הרלוונטיות: א. הנתבעת היא רשת המפעילה בתי הספר בכל רחבי הארץ, פועלת במסגרת החינוך המוכר שאינו רשמי ומפעילה, בין היתר, את בית הספר "תפארתנו" בטבריה (להלן: "בית הספר"). ב. התובעת הינה מורה במקצועה ועבדה שנתיים, החל מ- 01.09.08 בבית הספר. ג. ביום 03.05.2010 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב פיטורים, במסגרתו צויין כי הפיטורים יכנסו לתוקף ביום 31.8.2010 (נספח א' לתצהירה של התובעת). ד. במועד משלוח מכתב הפיטורים, היתה, התובעת, בחודש התשיעי להריונה ושהתה בחופשת לידה מוקדמת שהחלה מיום 11.04.10. ה. התובעת ילדה את בנה השישי ב- 10.05.2010. ו. מנהלת הנתבעת, הגב' כהן, שלחה ביום 20.10.10, לתובעת, מכתב שהוכתר "זכויותיך עפ"י חוק" (נספח ב' לתצהיר התובעת). כן שלחה לה מכתב יום למחרת, ביום ה- 21.10.10, שהוכתר "מיטל היקרה" ובו היא כותבת: "לאחר בירור הודעתי לך שמצד החוק את יכולה להמשיך לעבוד בבית- ספרנו התאכזבתי לשמוע שהחלטת שלא. כל שעליך לעשות כדי לממש את זכויותיך לפיטורין כחוק ודמי אבטלה זה לכתוב מכתב לרחל צדוק בו את מבקשת לממש את מכתב הפיטורין שקבלת בחודש מאי ולא תהינה לך שום תביעות וטענות בנוסף עליך לחתום על הטופס המצורף ולמלא במקום המתאים" (נספח ג' לתצהיר התובעת) ז. הנתבעת קיבלה, בשלהי חודש אוגוסט 2010, מכתב פיטורים נוסף מטעם עמותת "הידברות", שהיא העמותה שמפעילה לצד הנתבעת את בית הספר. ח. לפיטוריה של התובעת לא קדם הליך שימוע. ט. ביום 22.12.10 נשלח לתובעת מכתב נוסף מטעם הנתבעת, בו הנתבעת מודיעה לתובעת, כי בשל העדר תגובה מטעמה למכתבים שנשלחו אליה בתאריך 20.10.10 ובתאריך 20.12.10 בעניין החלטתה בדבר הפסקת עבודתה בבית הספר והיות ולא הגיעה לעבודה הם מפרשים זאת כהתפטרות, וכי השעות שנשמרו לה, עד למועד זה יועברו למורה אחרת (נספח ד' לתצהיר התובעת). י. חודשים ספטמבר - נובמבר 2010, לאחר סיום יחסי העבודה, שולם לתובעת שכר, הכל כמפורט בתלושים המצורפים כנספח ה' לתביעה. 4. להלן השאלות בהן יש להכריע: א. מהן נסיבות סיום עבודתה של התובעת ובכלל זה, האם פוטרה כטענתה בשל ועקב הריונה תוך הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה או שמא התפטרה, כטענת הנתבעת, מטעמים אישיים, והודיעה כי אינה מתכוונת לחזור לעבודה. ב. כפועל יוצא מנסיבות סיום העסקתה, וככל שייקבע כי התובעת פוטרה מעבודתה, יש לקבוע מהו שכרה הקובע והיקף משרתה של התובעת, והאם תהא היא זכאית ל-; פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת? פיצוי בגין אי עריכת שימוע? דמי הבראה? פידיון חופשה שנתית? להפרשי דמי נסיעות? הפרשי דמי אבטלה? ג. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין לשון הרע בשל הפיכת פיטוריה להתפטרות? ד. האם יש לקבל את טענת הנתבעת לקיזוז שכר חודש ספטמבר - נובמבר 2010 ששולמו לתובעת בטעות, על אף אי חזרתה לעבודה? 5. מהן נסיבות סיום עבודתה של התובעת? טענות הצדדים בקצרה- בכתב התביעה, טענה התובעת, כי ביום 3.5.10, עת היתה בחודש התשיעי להריונה, פוטרה מעבודתה בנתבעת, שלא כדין, ללא קיום שימוע כדין, ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולחוק עבודת נשים הנתבעת מצידה מסכימה, כי נשלח לתובעת מכתב פיטורים ביום 03.05.2010 אם וכי לגרסתה, מדי שנה, במהלך חודש מאי, נשלחים, על ידי הנהלת הנתבעת בירושלים, מאות מכתבי פיטורים, אם בשל אילוצים כספיים ואם בשל סיבות פדגוגיות, לאחר משלוח מכתבי הפיטורים מקבלת, היא, פניות רבות, בעיקר של נשים בהריון או של נשים המצויות בחופשת לידה, לפיהן קיימת מגבלה חוקית לפטרן, עם קבלת פניות אלו מבטלת הנתבעת מכתבי הפיטורים או לחילופין פונה לממונה על עבודת נשים לקבלת אישור לפיטורים. לאחר קבלת מכתב הפיטורים, פנתה התובעת לנתבעת והודיעה כי קיימת מגבלה לפטרה בשל הריונה, ובנסיבות אלו, ועל פי הנחיות הנהלת הנתבעת, נמסר לתובעת כי פיטוריה בטלים, אלא שהתובעת ומטעמים אישיים, הודיעה כי איננה מתכוונת לחזור לעבודה. בנסיבות אלו, ומשסרבה התובעת לקיים את הפעולות הדרושות לשם קבלת פיצויי הפיטורים וגם לא התייצבה לעבודה בתום חופשת הלידה, הודיעה לה הנתבעת בכתב ביום 22.12.2010, כי התנהגותה מתפרשת כהתפטרות ולפי כך מצבת השעות שנשמרו לה יועברו למורה אחרת. 6. המסגרת הנורמטיבית- בבירור השאלה בדבר נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים יש לברר האם במכלול הנסיבות הגיעו היחסים בין הצדדים לידי גמר, כתוצאה מביטולם על ידי המעביד או על ידי העובד (דב"ע (ארצי) שם/3-116 סלמה - מדינת ישראל, פד"ע י"ב 375 (1981), להלן: עניין סלמה; דב"ע (ארצי) נא/3-1 שיינין - מפעלי ים המלח בע"מ, פד"ע כב' 271 (1990); דב"ע (ארצי) ל/3-18 בנצילוביץ - אתא בע"מ, פד"ע ב 41 (1970); ע"ע (ארצי) 184/03 עין בר מפעלי אפיה בעינת - יוסף (מיום 8.6.2006) בע"ע (ארצי) 256/08 קוקא - שוורץ, (מיום 13.2.2011)). התשובה לשאלה אם בפיטורים מדובר או בהתפטרות, נקבעת בהתאם לזהות הגורם שפעל לניתוק היחסים. לעניין זה, הפיטורים או ההתפטרות יכול שיבואו לידי ביטוי בכתב, בעל פה או בהתנהגות [בג"צ 566/76 אלקו בע"מ - בית הדין הארצי, פד"י לא(2) 197, דב"ע לה/3-85 עיריית כפר סבא- יעקב כהן פד"ע ז 175, עע 137-08 מטין אילינדז- פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ (22.8.2010) להלן-עניין אילינדז]. 7. דיון והכרעה- נקדים ונציין, כי לאחר ששקלנו את הגרסאות והראיות שלפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי גרסת הנתבעת מסתברת יותר מגרסתה של התובעת. גרסת התובעת כאילו היא פוטרה במכתב מיום 03.05.2010 ללא שימוע בהיותה בחודש התשיעי להריונה ובזמן שהותה בחופשת לידה מוקדמת, הסתברה כגרסת חלקית ונתגלו בה סדקים לא מבוטלים, ונסביר: התובעת קיבלה שני מכתבי פיטורים הראשון ביום 03.05.2010, והשני ב- 20.08.2010, משכך, מכתבים אלו מקימים חזקה בדבר פיטוריה של התובעת, והשאלה היא אם כך; האם מכתבי הפיטורים בוטלו, כטענתה של הנתבעת? התובעת חזרה ותיארה בתצהירה את השתלשלות העניינים שהובילה לפיטוריה, כאשר בתצהירה, היא טענה, כי ביום 03.05.2010, בהיותה בחודש התשיעי להריונה, קיבלה מכתב פיטורים מהנתבעת, חתום בידי הגב' צדוק. משפנתה, למנהלת בית הספר, הגב' זהרה, היא ענתה לה "שזה לא קשור בה, ואין מה לעשות". ב- 20.08.2010 קיבלה הובעת, מכתב פיטורים נוסף מ"הידברות" שהינו ארגון שמטרתו, למיטב ידיעתה, לסייע לבתי הספר לגדול ולהשתפר. סמוך לקבלת מכתב הפיטורים השני, ולפני תחילת שנת הלימודים, התקשרה זהרה אליה ואמרה שהיא מצטערת אבל לא תוכל לחזור ללמד, כי יש קיצוצים, ומשכך, לגרסתה של התובעת, היא לא חזרה ללמד ב- 01.09.2010. התובעת הוסיפה, כי ביום 20.10.10 קיבלה מכתב מהנתבעת הנושא את הכותרת "זכויותיך עפ"י חוק", בו מועלים דברים, שלטענתה אינם נכונים, במכתב נרשם "שיצאתי לחופשת לידה ב- 10/05 "שנסתיימה ב-5/11 (שבועיים אחרי המכתב); לפי חוק יש להעסיק אותי 60 יום מתום חופשת הלידה, ורק אז לתת לי הודעה של 30 יום מראש על פיטורים, ולכן נרשמתי במצבת המורות בתקן 8 שעות ו- 6 שעות שילטוב (כמו בשנה שעברה")" (סעיף 19 לתצהירה של התובעת) למכתב זה מכותבת גם מפקחת מחוז הצפון הגב' שמחה סוויסה, אשר לטענת התובעת, יצרה איתה קשר עוד באותו היום ואמרה לה שהיא לא יודעת מכל הפיטורים ושאין לה יד ורגל בהם. התובעת ובתגובה אמרה למפקחת שהיא מבינה שלא רוצים שתחזור למערכת גם בגלל שאמרו לה וגם כי כתבו לה שהמשרה שלה 8 שעות בעוד שמשרתה היתה 24 שעות. התובעת מדגישה בתצהירה, כי "המכתב הזה הגיע משום מקום" וכחודשיים לאחר תחילת הלימודים, כאשר עד למכתב זה אף אחד לא פנה אליה ולא אמר לה שהיא יכולה או חייבת לחזור לעבוד בהיקף שעות כלשהו (סעיף 26 ו- 27). יום למחרת, ב- 21.10.10, קיבלה התובעת מכתב נוסף חתום על- ידי הגב' זהרה, בו כתוב "שלמרות שהיא הודיעה לי שלפי חוק אני יכולה להמשיך לעבוד, היא התאכזבה לשמוע שאני לא רוצה (!!)" במכתב זה צויין עוד כי היא צריכה לכתוב מכתב לרחל צדוק בו תבקש לממש את מכתב הפיטורים שקיבלה במאי ולחתום על טופס ויתור על תביעות. התובעת הוסיפה, כי סירבה לחתום על טופס הויתור וכי בית הספר, בתורו, לא הסכים לחתום על טפסי הביטוח לאומי והודיעו לביטוח הלאומי כי "אני התפטרתי ושהיקף משרתי 8 שעות וכתוצאה מכך איבדתי 3 חודשי דמי אבטלה, ודמי האבטלה שנתנו לי היו מבוססים על משכורת של 8 שעות ולא על בסיס המשרה שהייתה לי והשכר האמיתי שלי". (סעיף 31 לתצהיר). התובעת הוסיפה עוד, כי ב- 22.12.2010, ולפתע, קיבלה מכתב נוסף מהנתבעת, בו מודיעה לה האחרונה, כי משלא הגיעה לעבודה בתום חופשת הלידה, מפרשת היא התנהגותה כהתפטרות והשעות שנשמרו עד עכשיו עבורה יועברו למורה אחרת. הגב' זהרה, מטעמה של הנתבעת, הצהירה, כי לאחר שנודע לה שהתובעת קיבלה מכתב פיטורים מעמותת הידברות, היא, יצרה איתה קשר ומסרה לה כי מבחינה חוקית אי אפשר לפטרה , התובעת, כך טוענת זהרה, בעדות שהרשימה אותנו במהימנותה, , "השיבה לי ש"הראש שלה לא פנוי להתעסק בעניינים האלה" זאת בשל מצבה של חמותה שעברה אירוע מוחי באותה העת" (סעיף 6 לתצהירה של הגב' זוהרה) הגב' זהרה הוסיפה וטענה, כי הרגישה שהתובעת נפגעה עמוקות מהתנהלותה העמותה, אשר אינה מכירה אותה כלל ואת יכולותיה ומחליטה לפטרה לאחר שיחה אחת. ולכן פנתה היא לגב' רחל צדוק, מנהלת כח אדם בהוראה אצל הנתבעת, ועדכנה אותה שהתובעת נמצאת בחופשת לידה, משכך הורתה לה להודיע לתובעת כי פיטוריה בטלים וכי יש להחזירה לעבודה, וכך טוענת זהרה שהיא עשתה. כן ולאחר השיחה עם התובעת, טוענת זהרה כי פנתה היא גם למפקחת בית הספר, הגב' שמחה סוויסה, ועדכנה אותה , וזו מסרה לה כי אין כל תוקף חוקי למכתב שקיבלה התובעת מעמותת הידברות וכי יש לשמור לתובעת את השעות. לאחר שיחתה עם המפקחת שלחה זהרה מכתב לתובעת, ביום 20.10.10 בו העלתה על כתב את זכויותיה על פי חוק כן מציינת זהרה "הודעתי לתובעת כי רשמתי אותה במצבת המורות בתקן של 8 שעות כפי שהיה בשנת הלימודים הקודמת, בתוספת 6 שעות שילוב... ואף הודעתי לתובעת כי העברתי דיווחים מתאימים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2010 למחלקת השכר אצת הנתבעת" (סעיף 9 לתצהיר). הגב' זהרה המשיכה והעידה אודות ניסיונותיה ליצור קשר טלפוני עם התובעת, מספר רב של פעמים, אך ללא הצלחה. ועל כן, שוחחה עם המפקחת, אשר עדכנה אותה בדבר מצבה של התובעת, וכי היא נפגעה מאוד ואינה רוצה לחזור לעבוד בנתבעת. כך, גם לטענתה של הגב' זהרה, הודיעה לה התובעת, באופן חד משמעי, משהצליחה ליצור איתה קשר, "שהיא לא חוזרת לעבוד בבית הספר" ועל כן, בא מכתבה מיום 21.10.10, אותו מסרה לתובעת, באופן ידני (אלא שזו סירבה לחתום), בו הביעה את אכזבתה לשמוע על החלטתה שלא לשוב לעבודה ועדכנה אותה בפעולות הנדרשות למימוש זכויותיה ולקבלת דמי האבטלה וצרפה לה טופס 161. משלא השיבה התובעת למכתביה של הגב' זהרה, ומשלא התייצבה לעבודה בתום חופשת הלידה, טענה הגב' זהרה, כי ביקשה ממחליפתה, הגב' רחלי בלמס, לשלוח מכתב נוסף לתובעת, ולהודיע לה, כי מפרשים את התנהגותה כהתפטרות, וכי השעות שנשמרו עבורה עד כה יועברו למורה אחרת. גם למכתב זה, מציינת הגב' זוהרה בתצהירה, כי לא הגיעה כל תגובה מהתובעת. גרסאותיהן של התובעת ושל זהרה, דומות האחת לרעותה, אך שונות בכך שהגב' זהרה במסגרת תצהירה ובמסגרת עדותה לפנינו, שהחלקים הרלוונטים ממנה יפורטו בהמשך, ממלאת את החללים שנמצאו בגרסתה של התובעת, והסבריה להשתלשלות העניינים משתלבים טוב יותר עם התיעוד שבמסמכים; עדותה של התובעת חסרת פירוט ומותירה הרבה תהיות ותמיהות שלא באו על פתרונן, כך למשל משנשאלה אודות שיחתה עם המנהלת, הגב' זהרה, לאחר קבלת מכתב הפיטורים הראשון מיום 3.5.2010: "ש. בסעיף 6 לתצהירך, את כותבת "ביום 3/5 שהית בחודש תשיעי להיריון, קיבלת מכתב פיטורים ופניתי מיד למנהלת בית הספר", מה הייתה טענתך לגבי מכתב הפיטורים? ת. רציתי לראות לאן הדברים מובילים ש. אני מפנה להסדר של הסעיף, את כותבת "ביום 3/5... פניתי למנהלת.." האם טענתך למנהלת הייתה בקשר לזה שאת בהיריון וקיבלת מכתב פיטורים או ללא קשר? ת. מה בדיוק הייתה הכוונה שלי באותו זמן, אני לא זוכרת, אבל כנראה התעניינתי בסיבה לפיטורים" משלא ניתן היה לדלות מהתובעת פרטים על מהות השיחה עם המנהלת ותוכנה, המשיך ב"כ הנתבעת ושאל בנדון "אני רוצה לחדד את תובעת פה הרבה מאוד כסף, בטענה שפיטרו אותך אחרי, חופשת לידה, את פונה למנהלת אחרי שקיבלת את מכתב הפיטורים, תעני לי, האם העלית את העניין שיש בעיה לפטר אותך כי את לקראת לידה?" ועל כך השיבה: "לא העליתי את זה" (עמ' 14 שורות 13-25 לפרוטוקול). גם לגבי שיחתה של התובעת עם המפקחת, הגב' סויסה, לא ניתן היה לדלות הרבה: "ש. המפקחת מיוזמתה רואה את המכתב, מתקשרת אליך ואני אומר לך שהיא אמרה לך שאסור לפטר אותך, נכון שהיא אמרה לך את זה? ת. אני לא זוכרת בדיוק מה אמרה לי, אבל במשפט אחד שאני כן זוכרת, כשהיא סיימה איתי את השיחה היא אמרה שהיא לא יודעת מה קרה ואין לה יד ורגל בעניין. לשאלתך- אני לא זוכרת. באמת שאני לא זוכרת את המשפט ששאלת עליו" ש. כשאני קורא מבין הסעיפים 23 עד לסעיף 26 ברצף, אני כך קורא את זה שדי ברור שהמפקחת אמרה לך שאת יכולה לחזור לבית הספר ואת אמרת "במקום שלא רוצים אותי אני לא רוצה לחזור", ואת יודעת שאמרת את זה, זה נכון? ת. מה זאת אומרת? אני לא זוכרת אם אמרתי את המילים האלה. ש. אבל מילים דומות? ת. אתייחס לזה שכל המהלך הזה הוא בעצם בחודש אוקטובר, שהלימודים כבר החלו ב-1/9, כלומר זה לא היה בתחילת השנה". (עמ' 17 שורות 19-24 לפרוטוקול וכן עמ' 18 שורות 1-3 שם). ואכן למקרא האמור בסעיף 23-26 לתצהירה של התובעת, ניתן להבין ולהסיק, כי היא אכן הבינה שהיא יכולה לחזור לעבוד, שכן מציינת היא בתצהיר כי "עד המכתב הזה (הכוונה למכתב מיום 20.10.2010 ההוספה אינה במקור - א.י.), אף אחד לא פנה אלי ואמר לי שאני יכולה או חייבת לחזור לעבוד...". מדבריה אלו של התובעת משתמע כי היא הבינה שהיא יכולה לחזור ולעבוד. חיזוק לכך, אנו מוצאים בעדותה של התובעת עצמה, לגבי החלקים שכן זכרה מהשיחה שלה עם המפקחת , היא ציינה כי "גם כשדיברתי עם המפקחת ואמרתי לה שמדובר ב- 8 שעות, היא אמרה לי שהיא רואה שאני רשומה בעצם, זה היה בחודש אוקטובר, היא ראתה שאני מופיעה בחודש ספט' כעובדת 8 שעות, ואני זוכרת שאמרתי לה 8 שעות, לא עדכנו אותי בשעות, איך אהיה מעודכנת בספט' כשאת מדברת איתי עכשיו באוקטובר, ואיך 8 שעות, אמרתי שאני לא יכול לחזור בתקן של 8 שעות" (עמ' 19 שורות 12-17 לפרוטוקול) בנוסף, אין בידינו לקבל הסברה של התובעת כי היא אינה זוכרת תוכן שיחות מהותיות כגון שיחות אלו שהתנהלו מול המפקחת והמנהלת, וכן העדר הסבר לכך שלא מצאה להוציא מכתב מסודר לשלל המכתבים שנשלחו אליה, ואשר לטענתה מועלים במסגרתם טענות ששקריות שאין להן כל בסיס, משנשאלה התובעת על כך אמרה כי התגובה הייתה השיחה עם המפקחת, אלא שאין לדעת, כלל ועיקר, מה היה בשיחה זו שכן כל מה שזכרה ממנה זה שלקראת סיום השיחה אמרה לה המפקחת "שאין לה יד ורגל בעניין", וכך העידה התובעת בעניין זה: ש. יש פה בנספח ד', כבר מכתב שטוען טענות עובדתיות שכבר לא מסתדרות עם גרסתך בוודאי לא בתצהירך וגם לא בכתב תביעתך, כתוב בו במפורש שאת התפטרת מהעבודה, שלא רצית לחזור, יש בו גם מכותבים, מפקחת, גב' רחל צדוק, ואת לא עושה שום דבר, לא כותבת מכתב נגדי, לא פונה בעל פה, לא למפקחת ואת מבקשת לעניין החינוך התורני לחתום על טפסים לצורך קבלת דמי אבטלה, תסבירי לי את התנהלותך? ת. ...לשאלתך - למה לא הגבתי למכתב אני משיבה שיכול להיות שהתגובה, אני מנסה לשחזר עברו שנים, אני מניחה שהתגובה הייתה השיחה עם המפקחת כשהיא דיברה איתי לאחר המכתבים האלה. (עמ' 20 שורות 16-28 ועמ' 21 שורות 1-8 לפרוטוקול). משכך , ומשנמצא כי גרסתה של התובעת חסרה פרטים מהותיים, אינה מגובה בראיות ואף לא בראשית ראיה לביסוס גרסתה, מצאנו לנכון להעדיף את גרסתה של הנתבעת, אשר קיבלה חיזוק במסמכים אשר צורפו לתצהירים ובגרסתה, המהימנה, של הגב' זוהרה, אשר מסרה תיאור כרונולוגי של השתלשלות הדברים וזאת בצורה עקבית, כאשר היה ניכר מעדותה כי, יש לה יחס של כבוד כלפי התובעת. הגב' זהרה, העידה, כי "התובעת היא זו אשר החליטה לא לחזור לעבודה" וזאת חרף שתי פניות שלה בקיץ ופניה נוספת באוקטובר וגם פניתה של המפקחת, למיטב ידיעתה גם באוקטובר (עמ' 30 שורות 13-16 לפרוטוקול). באשר להתרחשויות לאחר משלוח מכתב הפיטורים השני לתובעת, העידה "כאשר שמעתי שהתובעת קיבלה את המכתב, התקשרתי אליה ואמרתי לה, "מיטל, אני בהלם שקיבלת את המכתב, אבל אין לך מה לדאוג מכיוון שכרגע את נמצאת בחופשת לידה ויש מניעה לפטר אותך, תבררי את החוקים". התובעת ענתה תשובה שהכל משמיים ומילים של אמונה. אמרתי לה "מיטל, מה את מתכוונת לעשות בעניין, תבררי את החוקים, זה לא יכול להיות תקף כלפייך כזה מכתב" היא אמרה "לא יודעת, נראה, אין לי ראש כרגע להתעסק בעניינים אלה" (עמ' 28 שורות 25-28 לפרוטוקול ועמ' 29 שורות 1-3 שם). הגב' זהרה המשיכה והעידה, כי "ואז פניתי לרחל צדוק מנהלת אגף כח אדם בנתבעת, זה היה לפני תחילת שנת הלימודים אמרתי לה שכך וכך היה, היה מהלך והתובעת בין המורות אשר קיבלו מכתב פיטורים, אני לא יודעת אם לקרוא לזה מכתב פיטורים כי הם לא המעסיקים אז איך הם יכולים לפטר?" ואז נשאלה הגב' כהן "מה אמרה לך הגב' צדוק?" והיא השיבה "שהיא בחופשת לידה וכי מכתב הפיטורים אשר קבלה מן הרשת, שהוא גורף זה מכתב שכולם קיבלו באופן גורף כל המורות כולל אני שהייתי גם בהיריון. מכתב הפיטורים הזה שנשלח לכל המורות החדשות עד הקביעות" (עמ' 29 שורות 18-22 לפרוטוקול וכן שורות 25-28 שם). הגב' זוהרה גם העידה , כי דיברה עם התובעת טלפונית והתובעת הודיעה לה כי אינה רוצה לחזור (עמ' 31 שורות 5-6 לפרוטוקל) וכי אמרה לה שהיא צריכה לחזור לבית הספר ואין מניעה וכי אין תוקף למכתב שהיא קיבלה, מהידברות והיא יכולה לחזור לעבוד בבית הספר והיא לא רצתה (עמ' 31 שורות 22-24 לפרוטוקול) על רקע דברים אלו ושיחותיה של הגב' זוהרה עם התובעת שולחת לה היא מכתביה מיום 20.10.10 ומיום 21.10.2010 (עמ' 30 17-19 לפרוטוקול), ובשל כך גם לא זומנה התובעת לימי היערכות. הגב' צדוק בעדותה לפנינו, אישרה דבריה של הגב' זוהרה - היא העידה כי הגב' זוהרה התקשרה אליה וכי היא בתורה הורתה לה להחזיר את התובעת לעבודה, משנשאלה היא אם יש לה תיעוד על כך, השיבה כי אין לה תיעוד בכתב וכי הדברים נמסרו טלפונית לגב' זוהרה (עמ' 41 שורות 25-28 לפרוטוקול ועמ' 42 שורות 1-36 שם). באשר להיעדר תיעוד בכתב בדבר ביטולי הפיטורים, העידו על כך כל העדים, לרבות התובעת, וכעולה מעדותם, וחרף אי תקינותו של הדבר וההליך, הרי שהתובעת בעצמה העידה כי בשנת עבודתה הראשונה בנתבעת, שנת 2009, גם אז קיבלה מכתב פיטורים, חרף כך, היא חזרה לעבוד בתאריך 1.9.2009, וזאת למרות שלא קיבלה מכתב שמבטל את מכתב הפיטורים (עמ' 14 שורות 26-28 לפרוטוקול וכן עמ' 15 שורות 4-5 שם). לזאת יש להוסיף כי התובעת, אף אישרה בעדותה, כי ידוע לה על מורה אחרת בשם איילת, שקיבלה מכתב פיטורים מעמותת הידברות, עת היתה בהריון, מכתב פיטורים שלאחריו כן המשיכה ללמד (עמ' 16 שורות 26-28 לפרוטוקול ועמ' 17 שורות 1-2 שם). גם הגב' זוהרה והגב' צדוק העידו, באריכות ובמהימנות, על הדרך בה התנהלו דברים בנתבעת לאחר קבלת מכתבי פיטורים כדוגמת אלו שקיבלה התובעת. הגב' צדוק העידה כי כולם לרבות המנהלות מקבלות מכתבי פיטורים (עמ' 36 שורות 22-28 לפרוטוקול) אלא שאין זה אומר שכולם מפוטרים (עמ' 37 שורות 1-2 לפרוטוקול), שכן, בתחילת השנה, לאחר שמשרד החינוך מאשר השעות של בית הספר נקלטים כ- 90% מהמורים בחזרה (עמ' 38 שורות 11-15 לפרוטוקול) ובאשר לדרך בה מודיעים למורים שהם ממשיכים למרות מכתב הפיטורים העידה הגב' צדוק, כי: "המנהלת והמפקחת יושבות על מצבת המורים. לאחר קבלת המכתב המורות פונות לגורם המעסיק אותן, הנהלת בית הספר, ושואלות האם הן ממשיכות. המנהלת עושה גם אסיפת צוות ואומרת מי ממשיכה. מבחינתנו אני לא שולחת מכתבי ביטול למכתבי הפיטורים. הסברתי קודם כי 90% מהמורים שקיבלו את מכתבי הפיטורים בסופו של דבר מוחזרים לעבודה" (עמ' 39 שורות 26-28 לפרוטוקול ועמ' 40 שורות 1-2 שם). לכל האמור לעיל נוסיף כי חיזוק למסקנה שהנתבעת אכן ביטלה את מכתבי הפיטורים שנשלחו לתובעת נמצא בעובדה, כי לתובעת שולם שכר בגין חודשים ספטמבר - נובמבר 2010. משאלו פני הדברים, ובהתחשב בעדויות ובראיות שהוצגו לפנינו, אנו בדעה, כי היתה זו התובעת, שבסופו של יום, החליטה, מסיבותיה היא, שלא לחזור לעבודה על אף שהנתבעת, הודיעה לה, באמצעות הגב' זוהרה והגב' סויסה, כי בשל נסיבותיה חל איסור לפטרה ופיטוריה מבוטלים. משכך, הרינו קובעים כי אין היא זכאית לפיצוי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת וכן אין היא זכאית לפיצויי בגין פיטורים שלא כדין, ללא עריכת שימוע ובניגוד להוראות חוק עבדת נשים או חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שאגב לא הוכחו ולו לכאורה. גם תביעתה של התובעת להפרשי דמי אבטלה, שלטענתה נפגעו עקב הודעת הנתבעת למוסד לביטוח לאומי שהיא התפטרה מעבודתה ולא פוטרה, נדחית משהוכח לפנינו כי היתה זו התובעת שבחרה שלא לקבל את חזרתה של הנתבעת מפיטוריה. 8. האם זכאית התובעת לדמי הבראה? התובעת טענה, כי הנתבעת חרגה מחובתה לשלם דמי הבראה לעובד שהשלים למעלה משנת עבודה. לטענת התובעת משעבדה בשירותיי הנתבעת משרה מלאה על הנתבעת לשלם לה עבור 28 חודשי עבודה, קרי 13 ימי הבראה לפי תעריף של 399 ₪ ליום. מנגד, טענה הנתבעת, כי התובעת קיבלה דמי הבראה בהתאם להיקף משרתה בכל תקופת עבודתה. מתלוש השכר של התובעת לחודש יוני 2009 (נספח ג' לתצהירה של הגב' צדוק) ומתלוש השכר של חודש יוני 2010 (חלק מנספח ה' לתצהירה של התובעת) עולה, כי התובעת קיבלה דמי הבראה ועל כן תביעתה בגין רכיב זה נדחית. 9. האם זכאית התובעת לתשלום פדיון חופשה שנתית? התובעת עתרה לתשלום פידיון חופשה שנתית בסכום של 3,786 ₪. לטענתה, תלושי השכר שלה אינם משקפים שכר אחיד מדי חודש בחודשו, ומשכך, לטענתה, ברור איפוא, כי קופחה בתשלום בגין ימי החופשה המגיעים לה כדין ועל כן ביקשה לחייב הנתבעת לשלם לה פידיונם שך 14 ימי חופש, כשערך יום חופשה עומד על סך 270.4 ₪ (33.5 * 8). הנתבעת טענה מאידך, כי התובעת אינה זכאית לתשלום כלשהו, שכן היא קיבלה את מלוא ימי החופשה השנתית להם היה זכאית בהתאם למקובל לעובדי הוראה. כן ולחילופין, טענה הנתבעת בסיכומיה, כי התובעת זנחה טענותיה ברכיב זה בתצהיר עדותה וממילא הם לא הוכחו. דיון והכרעה הלכה היא כי הנטל על המעביד להוכיח יתרת חופשה שנתית, ובכלל זה חובה עליו לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב, כמה נתן, ולהציג פנקס חופשה שניהל עבור העובד (דב"ע לא/3-22 ליפוט נ' קסטנר, (מיום 13.1.72); ס' 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951). כן נקבע בפסיקה כי תיעוד נכון של ימי החופשה בתלושי השכר יכול להוות תחליף לפנקס חופשה. ברישומי תלושי השכר של התובעת נערך מאזן ימי החופשה המגיעים לה, ולפיהם בחודש עבודתה האחרון עמדה לזכותה יתרה של 42.36 ימי חופשה. לפיכך, במועד סיום עבודתה, ביום 31.08.2010, התובעת היתה זכאית לפדיון מלוא ימי החופשה השנתית שנזקפו לזכותה בעד תקופת עבודתה המלאה בסכום של 7,765 ₪, אלא שהתובעת עתרה לתשלום של פידיונם של 14 ימים בלבד והואיל ובית הדין אינו פוסק מעבר למה שנתבע, הרינו קובעים כי התובעת זכאית לסכום של 3,786 ₪, בגין רכיב זה. 10. האם זכאית התובעת לדמי נסיעות? בפתח תביעתה, עתרה התובעת לתשלום עבור דמי נסיעות בסכום של 500 ₪ וזאת מבלי שפירטה רכיב זה בגוף התביעה וגם לא בהמשך ניהול התיק. התובעת גם לא הבהירה בגין אילו חודשים היא תובעת רכיב זה. לפיכך, הרינו מקבלים את עמדת הנתבעת לפיה התובעת זנחה טענה זו. 11. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין לשון הרע? התובעת טענה, כי תוכן מכתב הנתבעת מיום 22.12.2010, בו היא מציינת בזו הלשון- "היות שלא הגבת בכתב על המכתבים שנשלחו בתאריך 20.10.10 ובתאריך 20.12.10 בעניין החלטתך להפסיק את העבודה בבית ספרו, ולא הגעת לעבודה בתום חופשת הלידה. אנו מפרשים זאת כהתפטרות, והשעות שנשמרו עבורך עד עתה יועברו למורה אחרת" מהווה לשון הרע ונועד לגרום לה מבוכה ועוגמת נפש ואף גרם לה לנזק ממוני ולא ממוני ובשל כך עתרה, לפיצוי בראש נזק זה בסכום של 15,000 ₪. הנתבעת מצידה טענה, כי לא זו בלבד שלא היו במעשיה ובדבריה משום לשון הרע אלא שבמכתבה מיום 20.10.2010 זכתה התובעת לשבחים רבים על עבודתה. לחילופין, הוסיפה הנתבעת וטענה, כי מכל מקום, עומדות לה ההגנות הקבועות בסעיפים 14 ו- 15 לחוק איסור לשון הרע. כן הוסיפה הנתבעת וטענה, כי התובעת לא הוכיחה קיומו של ה"פרסום" שהינו אחד מיסודותיה של העוולה כן לא הביאה כל ראיה באשר לנזק שנגרם לטענתה. המסגרת הנורמטיבית על מנת שתובע יהיה זכאי לקבלת סעד לפי חוק איסור לשון הרע, עליו להוכיח כי הצד הנתבע אכן פרסם לשון הרע, לפי מהותו וטיבו המוגדרים בסעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע. באשר לאמירות המהוות לשון הרע נפסק כי: "אמירות מהוות לשון הרע, מקום שקיימת אפשרות אובייקטיבית כי פרסומן עלול להביא להשפלתו של אדם, ו/או לעשותו מטרה לשנאה, בוז, או לעג מצד הבריות. משמעות הפרסום נלמדת מתוכו; הוא מתפרש על פיה המובן הטבעי והרגיל שלמילותיו, ועל פי הקשר הדברים בו הוא נאמר. מבחן הדברים הנו אובייקטיבי, ועיקרו במובן שאדם סביר מייחס לפרסום בהקשר לשאלה האם היה באותו מובן כדי לפגוע בכבודו ובשמו של האדם. אמת המידה לבחינת לשון הרע אינה תלויה בכוונת המפרסם או באופן בו הובן הפרסום על ידי הנפגע.... לגיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח כי אדם בפועל הושפל או בוזה בעקבות ההתבטאויות הפוגעניות, די בכך שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו..." (רע"א 10520/03 כפיר -דנקנר ( מיום 12.11.06); א' שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז) עמ' 121) נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח כי הפרסום אכן מהווה "לשון הרע". נטל זה חל הן לגבי מהות הפרסום הנטען היינו שהוא משפיל ומבזה והן לגבי הטענה, כי הוא מכוון כלפי התובע(שנהר לעיל, בעמוד 141). דיון והכרעה לאחר שבחנו את הוראות החוק והפסיקה וכן את עדויות הצדדים, אנו סבורים כי התובעת לא הוכיחה את יסודות עוולת לשון הרע; משנקבע לעיל כי התובעת היא זו שבחרה שלא לקבל את חזרת הנתבעת מההודעה על פיטוריה, אין לנו אלא לקבוע כי, אף בהנחה כי עניינו בפרסום לשון הרע, דבר שלדידנו אינו מתקיים, הרי הנתבעת במקרה דנן חוסה בצילן של ההגנות לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע - הפרסום היה אמת וכי הנתבעת נהנית מחזקת תום הלב שבסעיף 16 לחוק. להשלמת התמונה נציין כי ממילא, לא הוכיחה התובעת התקיימותו של יסוד הפרסום. סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע קובע: פרסום - "(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות: (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; " מכאן, שהיה היה על התובעת להוכיח תחילה, כי מלבדה ומלבד הנתבעת, היה אדם נוסף ששמע או ידע את תוכנו של המכתב. שאחרת, אם תוכן המכתב הגיע אך ורק לתובעת, אין בכך כדי לקיים את יסוד הפרסום, ואין בו כדי להוות לשון הרע. התובעת לא טענה ולא הוכיחה כי מישהו אחר מלבד הצדדים לתובענה ידעו אודות המכתב ותוכנו משכך, יסוד ה "פירסום" לא הוכח בפנינו, לא מעדותה של התובעת ולא מהקשר הדברים. 12. האם יש לקבל את טענת הנתבעת לקיזוז שכר חודש ספטמבר - נובמבר 2010 ששולמו לתובעת בטעות, על אף אי חזרתה לעבודה? הנתבעת ביקשה לקזז סכום של 6,929 ₪, מכל סכום שיפסק לתובעת, השכר ששולם לתובעת במהלך החודשים ספטמבר - נובמבר 2010, בשל שיבוצה לעבודה, למרות שבפועל לא התייצבה. למרות התוצאה אליה הגענו, סבורים אנו ששכר החודשים 9/10 עד 11/10 ששילמה הנתבעת לתובעת, בטעות, הינו תוצאה ישירה של התנהלותה, הלא ממש מסודרת, של הראשונה ולפיכך והיות והתובעת אינה אחראית לטעות שבתשלום שכר זה, לא יהיה זה צודק לקזזו (גם לא באופן חלקי) מסכום פידיון החופשה שמצאנו שעל הנתבעת לשלם לתובעת ולכן הינו דוחים את טענת הקיזוז. 13. לסיכום א. התביעה נדחתה בחלק הארי שלה, ורכיבי התביעה נדחו בכללן למעט לעניין פדיון ימי החופשה. על הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 3,786 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית, הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום יחסי העובד- מעביד, 31.08.2010, ועד למועד התשלום בפועל. ב. טענת הקיזוז, שהועלה על ידי הנתבעת, נדחית. 14. הוצאות ושכר טרחת עו"ד למרות שדחינו את החלק הארי של התביעה, החלטנו שיש להשית על הנתבעת הוצאות כלשהן ולו בשל העובדה שבשל, אי הגעת המנהלת לישיבת ההוכחות הראשונה, נאלצנו לקבוע ישיבה נוספת, דבר שגרם להוצאות נוספות ומיותרות לתובעת. לפיכך הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 500 ₪ בגין הוצאות משפט וסכום של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום. 15. הערה לפני סיום בזיקה לדברים שאמרנו בסיומה של ישיבת ההוכחות, נחזור ונציין כי יהיה זה אך הגון ונכון (גם כלפי התובעת אך גם כלפי התלמידים הלומדים אצל הנתבעת) לו תמצא הנתבעת דרך לשבץ את התובעת, מחדש, בין מוריה. 16. הצדדים רשאים להגיש, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, ערעור, על פסק דין זה, בתוך 30 יום מיום שהוא יומצא להם. לידהחופשת לידה