לפנינו תביעת התובעת לתשלום דמי לידה. התובעת ילדה את ילדה הראשון בתאריך 16/4/2009. הנתבע אישר את תביעתה של התובעת לדמי לידה מיום 18/5/2009, בגין עבודתה בטכניון, אך דחה את תביעתה של התובעת לקבלת דמי לידה בגין עבודתה בחברת P & B אלקטרוניקה בע"מ (להלן - B and P) מן הטעם שלא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לחברת B and P. הרקע העובדתי בתקופה הרלוונטית לתביעה סיימה התובעת את לימודי התואר השני בביוטכנולוגיה. בין השנים 2006 - 2008 עבדה התובעת כמתרגלת באוניברסיטה העברית ברחובות. החל מחודש 11/2008 ועד לחודש 3/2009 עבדה התובעת בחברת P & B, הנמצאת בבעלותו של אביה. בנוסף החל מחודש 1/2009 עבדה התובעת גם כחוקרת בטכניון. התובעת ילדה כאמור ביום 16/4/2009 ולאחר חופשת הלידה החלה התובעת לימודי דוקטורט בטכניון ולא שבה לעבוד בחברת P & B. השאלות העומדות לפתחנו הן שתיים: הנתקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת, לבין חברת B and P, הנמצאת בבעלות אבי התובעת; והאם זכאית התובעת לדמי לידה בגין עבודתה בחברת B and P. התובעת טוענת, בכתב התביעה כי עבדה בחברת B and P, כמספר חודשים. התובעת טוענת כי היא ואביה עבדו על פיתוח משותף של פילטרים לניקוי מים כשתפקידה היה לייעץ בתחום ולבדוק בדיקה מעמיקה את השוק והידע הקיים. מנגד טוען הנתבע, כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין החברה שבבעלות אביה בתקופה הנטענת, אלא לכל היותר עסקינן בעזרה משפחתית של התובעת לאביה ומשכך היא אינה זכאית לדמי לידה. דיון והכרעה בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד. יחד עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה, הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה היא כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. עמד על כך כבוד הנשיא אדלר בפרשת אורלי יהלום (עב"ל 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603, 616): "בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית - ולו קירבה בין הורים וילדים - אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, היא היא הקובעת לעניין זה (דב"ע לג/ 108-0 המוסד לביטוח לאומי - כץ, פד"ע ה 31). עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה במשפט הביטחון הסוציאלי היא, כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני משפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי וכו'. ב נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, ולובשים אופי של יחסי עובד מעביד, מוטלים על בן המשפחה הטוען לקיומם. "מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי". התובעת ציינה בהודעתה לחוקר המוסד מיום 29/7/2009 (מוצג נ/1) כי עבדה בחברה השייכת לאביה במשך מספר חודשים בתפקיד ייעוץ אגרונומי. עוד ציינה התובעת כי רוב העבודה נעשתה בביתה והתבצעה מול אביה ולא היתה לה כל אינטראקציה עם שאר העובדים. לתובעת לא היו שעות עבודה קבועות ובממוצע עבדה 4 שעות ביום 5 ימים בשבוע. כן ציינה התובעת, כי לא נעשה רישום של שעות עבודתה וכי "אף אחד לא יכול לפקח עלי, אף אחד לא ידע מה אני עושה חוץ ממני". עוד הוסיפה התובעת ביחס לעבודתה בחברת B and P כי "אני הגעתי עם הידע שלי ויצרתי את התפקיד. לא היה תפקיד כזה לפני או אחרי." התובעת ציינה כי שכרה שולם לה במזומן לפי בקשתה. התובעת הוסיפה וציינה "חשוב לי לציין שזו לא עבודה סטנדרטית, מדובר פה יותר ב"סיעור מוחות". זו עבודה של חשיבה, לנסות להגות פטנט חדש." החל מחודש 1/2009 עבדה התובעת במקביל בטכניון בתפקיד חוקרת מדעית בפקולטה לביולוגיה. בטכניון עבדה התובעת משעה 08:00 או 09:00 ועד 15:00-16:00 בממוצע 18-20 ימים בחודש. התובעת העידה בפנינו, כי "אבי ואני ניסינו לשלב בין הידע שלנו וליצור משהו חדש בעסק שלו" (ר' עמ' 3 לפרוטוקול ש' 14-15) והעבודה כללה יותר סקר ספרותי וסקר שוק, וחומר מקצועי (ר' עמ' 3 לפרוטוקול ש' 22-23). התובעת ציינה כי אף אחד לא יכול להחליף אותה בתפקיד, הואיל והתפקיד נוצר מאחר שהייתה מומחית בתחום ועצם זה שהם מכירים ואין מי שיעשה זאת במקומה. עוד ציינה התובעת בעדותה בפנינו, כי "זה לא משהו שיישמנו בפועל בסופו של דבר כי אני ילדתי ואבי נכנס באותו זמן ממש לקשיים ואין לו עובדים בעסק והפרוייקט הזה מוקפא" (ר' עמ' 4 לפרוטוקול ש' 4-6). בחקירה נגדית השיבה התובעת כי לא הייתה צריכה לדווח על פועלה לאביה "לא הייתי צריכה לדווח לו סיכומים. אני הייתי צריכה לדווח לו על ההתקדמות שלי, אם מצאתי משהו מענין שרלבנטי לנו, דיווחתי לו" (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 10 - 11). ובהמשך "אין לי להראות לך סיכום מחקר. יש מאמרים וסיכומים שלי. זה לא היה משהו רשמי שהגשתי לאבי" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול ש' 17-18). כאשר נשאלה התובעת מדוע לא המשיכו בפרוייקט ענתה "אף אחד לא אמר שזה כל כך נחוץ לעסק. זה היה ניסיון לפתח את העסק" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול ש' 20). אביה של התובעת ציין בהודעתו לחוקר המוסד מיום 3/8/2009 (מוצג נ/2), כי התובעת במסגרת עבודתה אצלו קראה מאמרים "יש רעיון שאנחנו רוצים ליישם שקשור למחקר שהיא עשתה בתואר שני. .... יש כל מיני רעיונות של נטע היא בודקת את זה, אבל עוד לא הגענו לפתרון". עוד ציין אביה של התובעת כי התובעת עבדה כמה שהיא צריכה, מתי שנוח לה ולא בוצע כל רישום של שעות עבודתה ולא נעשה כל פיקוח על עבודתה. בעדותו בפנינו העיד אביה של התובעת באשר למהות עבודתה: "אני יכול לספר שמעבר להעסקת הבת הנושא עצמו היה מאוד מענין. הנושא של איזה שהיא אופציה לשלוט בכמות הבורון שנמצא במי ההשקיה. למעשה זה נדלק אצלי אחרי ששמעתי את ההרצאה הראשונה שלה באוניברסיטה והבנתי שיש פה פוטנציאל. היות ואני עוסק בטיפול במים כבר כמעט 30 שנה, חשבתי שיש פה פוטנציאל מאוד גדול להשתמש בידע שלה כדי לנסות ובתהליך הטיפול במים להוריד את כמות הבורון. אין גם היום הרבה ידע בתחום הזה. ההבדל הקטן בכמויות הבורון והשפעתו על הצמחים זה הקטע שרציתי שנטע תעבוד עליו וגם האופציה אם אפשר לשלוט בזה באופן מעשי ע"י חומרה או בקרים. התקופה הקצרה שהיא עבדה על זה בקשתי ממנה היתה יותר לדלות מתוך הידע שקיים איך אנו יכולים לשלוט בכמות הבורון, אם בכלל. גם היום אני מעסיק אנשים שעובדים בבית. תכנת מזדמן או איש מכניקה שעושה לי עבודות בתוך הבית. אלה עובדים לפרקי זמן מוגדרים. גם נטע היתה לתקופת זמן. לא היה מישהו שעוזר שישב איתי במשרד. היינו משוחחים אבל באופן עקרוני העבודה התבצעה מאיפה שמתאים לה. היא חוקרת. בסך הכל היא היתה אמורה למצות את המידע בתחום הזה ולתת לנו פריסה לאפשרות. זו עבודה מקדמית. עדיין לא הגענו למצב שיכולים לעשות עם זה משהו. מדובר בנושא חדש ומענין. ולו היה לי משאבים לזה, אמשיך לטפל בנושא הזה, ללא קשר להעסקה שלה." (ר' עמ' 7 לפרוטוקול ש' 32-19; ההדגשה שלנו - מ.א.ח) לאחר שבחנו בקפידה יתרה את כל החומר שהונח בפנינו, סבורים אנו כי העבודה שביצעה התובעת היתה בגדר עזרה משפחתית ולא מעבר לכך. להלן טעמינו. ההלכה בעניין זה קובעת כי נדרשים שני תנאים מצטברים על מנת שקרוב משפחה של מעביד ייחשב כעובד, האחד - עבודה סדירה, השני - אילולא נעשתה העבודה על ידי אותו קרוב הייתה נעשית בידי עובד אחר (ר' דב"ע נ"א/0-6 דורית שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ג, 202; דב"ע מז/0-6 מרדכי סרוסי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 434). מכאן למדים אנו כי המחוקק ראה לנכון להגדיר "בן משפחה" כ"עובד", רק מקום בו אותו בן משפחה מבצע עבודה אשר לשמה היה נשכר עובד אחר, אלמלא אותו בן משפחה היה מבצע אותה. העובדה כי המחוקק ראה לנכון לציין תנאי זה, מעידה על חשיבותו לצורך הזכאות לקבלת זכויות מכוח החוק. בענייננו אף לגרסת התובעת אין מדובר בעבודה של ממש, אלא ב"סיעור מוחות". כמו כן, הוכח בפנינו כי עבודתה של התובעת אצל אביה לא הייתה קבועה, אלא הייתה זמנית (עמ' 7 ש' 28), וכי עבודתה לא היתה נחוצה לעסק וכבר בשל כך יש לדחות את תביעתה. לגרסת התובעת היא החלה לעבוד אצל אביה כי היה לה זמן: "וזה היה בערך אחרי שסיימתי את התואר ולא עבדתי במקום אחר ולא הייתי עסוקה" (ר' עמ' 6 לפרוטוקול ש' 28-29). התובעת עצמה העידה כי הועסקה על ידי אביה בנושא זה מכוח קרבתם המשפחתית (ר' עמ' 3 לפרוטוקול ש' 23-27). אביה של התובעת העיד בפנינו, שהתובעת לא חזרה לעבוד אצלו לאחר סיום חופשת הלידה כיון שהתחילה דוקטורט ולא היה לה זמן להשקיע בתחום (ר' עמ' 9 לפרוטוקול ש' 4-5). הנה כי כן רואים אנו, שאין מדובר בתפקיד קבוע ונחוץ לעסק אלא במערכת יחסים שתיתכן רק בין בני משפחה ולא בקשר חוזי, המסדיר מערכת של חובות וזכויות בין עובד לבין מעביד. אמנם התובעת ואביה טענו כי למעשה התובעת יצרה את התפקיד ומדובר בתחום מומחיותה של התובעת, ולכן לא ניתן להעמיד לה מחליף. טענה זו אין בה כדי לסייע לתובעת. נהפוך הוא, טענה זו מהווה תמיכה במסקנה, כי כל מה שעשתה התובעת אינו בגדר יחסי עבודה. על אף מומחיותה של התובעת בתחומה, אין בידינו לקבל את הטענה כי לתובעת אין מחליף. אין אדם שאין לו מחליף מוכשר ככל שיהיה. אף אביה של התובעת העיד בפנינו כי לו היה יכול, מבחינה כלכלית היה ממשיך לבחון את הנושא ללא קשר להעסקת התובעת (ר' עמ' 7 לפרוטוקול ש' 31-32). נוסף על כך, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה לא התקיימו בתובעת המאפיינים הבסיסיים, המעידים על קיומם של יחסי עובד מעביד. מסגרת שעות עבודתה של התובעת היו גמישות והיא זו אשר קבעה לעצמה את מסגרת העבודה, הזמן שתקדיש לעבודה והיקפה. עוד נציין כי לא הוכח בפנינו כי לתובעת הייתה החובה לבצע את העבודה, או לבצע מינימום של שעות עבודה. לא זו אף זו, אין כל הוכחה כי התובעת אכן עבדה בפועל משך 4 שעות ביום. יתרה מכך, מהות עבודתה של התובעת בחברה של אביה איננה ברורה ואף ההפרדה בין העבודה שעשתה התובעת במסגרת התואר השני ובין המחקר שעשתה עבור אביה, אינה ברורה. וכך העידה התובעת באשר למהות העבודה שביצעה עבור אביה: "העבודה שעבדתי לא היתה שגרתית. זו לא היתה עבודה משעה 8-5. אבי ואני ניסינו לשלב בין הידע שלנו וליצור משהו חדש בעסק שלו. הידע שלי הגיע מלימודים סיימתי תואר שני בחקלאות בנושא של ייעילות של בורון בצמחים, זה אלמנט שמגיע מהקרקע או ממי השקייה. אבי מתעסק כבר הרבה שנים במערכות השקייה ממוחשבות וידוע שהבורון רעיל בחקלאות. ידוע בעולם שצריך להפטר מהבורון ובמחקר שלי מצאתי צמחים שעמידים לבורון וגיליתי את מנגנון העמידות שלהם שכול קשירה של הבורון לחומרים מסויימים בצמח. אני ואבי ניסינו ליישם את התגלית הזאת במוצר שבעצם יקשור את הבורון ויעזור להפטר ממנו וגם היה אלמנט של ייעוץ כללי לגבי דישון במערכות השקייה." (ר' עמ' 3 לפרוטוקול ש' 20-14). מצאנו כי מדובר בפעילות משותפת של בני המשפחה, תוך עזרה הדדית, מתוך תקווה לפריצת דרך בתחום המים, מבלי שנוצר בין התובעת לאביה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. התובעת ואביה ציינו כי התובעת קיבלה שכר עבור עבודתה והוצאו עבורה תלושים, ברם לא הוצגה בפנינו כל ראיה כי התובעת אכן קיבלה שכר. התובעת לא הציגה דפי חשבון בנק בו הופקד הכסף; אין די בהוצאת תלושי שכר והתובעת לא הוכיחה כי בפועל קיבלה את הכסף. כך גם לא הוכח בפנינו כי לתובעת שולמו זכויות סוציאליות כמתחייב על פי דין. עוד יש להוסיף, כי התובעת דווחה כעובדת בתקופה הסמוכה ללידה ולא לאחר מכן. התובעת ניסתה להצדיק את התקופה הקצרה בה עבדה אצל אביה, בנימוק שבנובמבר 2008 סיימה את לימודי התואר השני וכי לאחר שילדה נקלע אביה לקשיים כלכליים ולכן נמנע ממנה להמשיך בעבודתה אצלו, ברם לא הוצגה בפנינו כל ראיה אובייקטיבית באשר למועד סיום לימודיה של התובעת ובאשר לקשיים הכלכליים אליהם נקלעה חברת B and P. גרסתה של התובעת באשר להיקף עבודתה בתקופה הרלוונטית לתביעה, אף איננה מתיישבת עם השכל הישר. התובעת ציינה בהודעתה לחוקר המוסד כי בממוצע עבדה אצל אביה 4 שעות ביום. בנוסף התובעת עבדה בטכניון 7-8 שעות ליום, 18-20 ימים בחודש. הנה כי כן, לגרסת התובעת, היא החלה לעבוד בחודשי ההריון המתקדמים ולמשך תקופה כה קצרה שעות עבודה רבות ביום. מהאמור לעיל עולה כי, התובעת לא השכילה להוכיח כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין חברת B and P. על כן אנו קובעים, כי לא התקיימו בין התובעת לבין חברת B and P יחסי עובד -מעביד, אלא עסקינן בעזרה משפחתית בלבד, ומשכך התובעת אינה עונה על הגדרת "עובד" בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי. משאלה פני הדברים דין התביעה להדחות - והיא נדחית בזאת. מעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. לידהחופשת לידה