1. התובעת, ילידת 1976, תושבת אום אל פחם, מבקשת בתביעה שלפנינו לחייב את הנתבע לשלם לה דמי לידה בגין לידת בנה, היתם, ביום 13.1.2001. התובעת טוענת כי בתקופה שקדמה ללידה, במשך 3 חודשים (מאוקטובר עד דצמבר 2000) היא עבדה כשכירה אצל המעסיק, ג'בארין מוחמד עותמאן (להלן- "עותמאן"), בעסק לחומרי בניין "בני עותמאן" באום אל פחם, ובתקופה שקדמה לכך היא היתה מובטלת ושולמו לה דמי אבטלה במשך 6 חודשים. בשנים קודמות, מאז היותה כבת 18, היא עבדה, לטענתה, אצל אביה, בחברת "מחגנה שוכאת בע"מ", למעט תקופה של חופשת לידה, לאחר לידת בנה הראשון, בשנת 1999, בגינה שילם לה הנתבע דמי לידה. 2. הנתבע דחה את התביעה, משלא שוכנע כי התובעת אמנם עבדה אצל עותמאן בשלושת החודשים שקדמו למועד הלידה, כפי שהסבירה פקידת התביעות במכתבה מיום 23.8.01 אל ב"כ התובעת, משפירטה את נימוקי הדחייה (מכתב הדחייה המקורי לא הוגש לבית הדין): "תביעתה של הנ"ל נדחתה על ידנו. המעביד אינו מוכן לשתף פעולה. כמו כן, אין הוכחות ברורות על עבודתה ונחיצותה בעבודה, ומרשתך לא הרימה את נטל ההוכחה על העבודה בעסק". 3. על העובדות הצריכות לעניין העידה התובעת, שנחקרה על תצהירה, וכן העיד "המעביד" ג'בארין מוחמד עותמאן, אשר נדרש להופיע על פי צו הבאה, משלא שיתף פעולה עם פקיד התביעות, לא נענה להזמנות להופיע ולמסור עדות לחוקר, וגם לא הופיע בבית הדין, חרף ההזמנה, שנמסרה לו כחוק. מטעם הנתבע הוגשה גם תעודת עובד ציבור של מרכזת הגימלאות, המפרטת את העובדות והשיקולים על פיהם החליט הנתבע לעמוד על הדחייה. 4. עובדות הרקע - אשר אינן שנויות במחלוקת: (1) התובעת, ילידת 1976, תושבת אום אל פחם, סיימה 12 שנות לימוד והחלה לעבוד בהיותה כבת 18, אצל אביה, שוכאת מחג'נה, במפעל שהוא מנהל, במסגרת חברת "מחגנה שוכאת בע"מ". (2) התובעת ובעלה נישאו בספטמבר 1998. (3) בחודש יולי 1999, בהיותה בהריון, לקראת הלידה, הפסיקה התובעת לעבוד בחברה של אביה, ויצאה לחופשת לידה. ביולי 1999, לאחר שילדה את בנה הבכור, היא הגישה לנתבע תביעה לדמי לידה. משנדחתה תביעתה - היא פנתה לבית הדין, או אז חזר בו הנתבע מן הדחיה ואישר את תביעתה לדמי לידה. (4) אין מחלוקת כי בתקופת עבודתה אצל אביה, בחברת "מחג'נה שוכאת בע"מ", החברה דיווחה על התובעת כעובדת, ושילמה עבורה דמי ביטוח לאומי כחוק. (5) אשר לעיסוקיה לאחר חופשת הלידה - התובעת מסרה גירסאות סותרות, אליהן נתייחס בהמשך. נציין כאן רק זאת, שחברת "מחג'נה שוכאת בע"מ", דיווחה על התובעת כעובדת ושילמה עבורה דמי ביטוח, גם בתקופה שלאחר חופשת הלידה, מנובמבר 1999 עד מרץ 2000 (ראה טפסי 106 לשנות המס 1999 ו- 2000 המצורפים לתצהיר התובעת). (6) בחודש אפריל 2000 הגישה התובעת לנתבע תביעה לדמי אבטלה. הנתבע אישר את התביעה ושילם לה דמי אבטלה, לתקופה של 6 חודשים, מאפריל עד ספטמבר 2000. (7) התובעת טוענת, כאמור, כי בתקופה של שלושה חודשים שקדמו ללידת הבן היתם, היא עבדה אצל ג'בארין מוחמד עותמאן, וכי הפסיקה עבודתה, בהיותה בהריון, משיצאה לחופשת לידה, כשבועיים לפני תאריך הלידה. עיקר המחלוקת בין הצדדים, נטושה בשאלה האם התובעת אכן עבדה אצל עותמאן, כפי שהיא טוענת, במשך שלושה חודשים רצופים (מאוקטובר עד דצמבר 2000 להלן: "התקופה שבמחלוקת"). נציין כאן, כי אין מחלוקת שעותמאן, בעל עסק לחומרי בניין באום אל פחם, שהוא קרוב משפחה (בקרבה רחוקה) של בעלה של התובעת, דיווח על התובעת כעובדת בתקופה שבמחלוקת ושילם עבורה דמי ביטוח לאומי (ראה תלושי השכר, המצורפים לתצהיר התובעת). (8) ביום 13.1.2001 ילדה התובעת את בנה השני, היתם. 5. גדר המחלוקת את התביעה לדמי לידה, שהגישה התובעת לנתבע ביום 22.3.01, לאחר לידת הבן היתם, דחה הנתבע, כאמור, בטענה שהתובעת לא הוכיחה כי עבדה אצל עותמאן בשלושת החודשים שקדמו למועד הלידה. לטענת הנתבע (ולפי סיכומי ב"כ התובעת נראה כי אף הוא מסכים לכך), אם ייקבע שהתובעת לא עבדה בשלושת החודשים שקדמו ללידה, כי אז, על פי החוק, היא אינה זכאית לדמי לידה, כפי שציינה מרכזת הגימלאות בתעודת עובד הציבור: "לולא העסקתה ב- 3 החודשים האלה, התביעה היתה נדחית, היות וביום הפסקת העבודה הקודם - לא היתה בהריון". "היום הקובע", לעניין הזכאות לדמי לידה, הוגדר בסעיף 48 לחוק: "היום הקובע" - היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שהסתיים בלידה, שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה". להזכירך, שבמשך 6 חודשים, מאפריל עד ספטמבר 2000, התובעת היתה מובטלת וקיבלה דמי אבטלה - מכאן שהפסיקה לעבוד לפני אפריל 2000, בטרם נכנסה להריון. אין גם ספק כי תקופת ההריון החלה בעת שהתובעת קיבלה דמי אבטלה (באפריל 2000). השאלה העיקרית העומדת לדיון, כפי שהעמידו אותה הצדדים, היא אפוא, האם עלה בידי התובעת להוכיח כי עבדה בשלושת החודשים שקדמו למועד הלידה. 6. משנתנו דעתנו לכל חומר הראיות, לרבות עדות שמסרה התובעת לחוקר מטעם הנתבע, תלושי שכר ודיווחי מעבידים על עבודת התובעת לרשויות המס, ומסמכים נוספים שצירפה התובעת לתצהירה ולסיכומיה, ושקלנו את טענות הצדדים בסיכומיהם - הגענו למסקנה כי יש לקבל את עמדת הנתבע בעניין זה, משלא עלה בידי התובעת להוכיח כי עבדה אצל עותמאן בשלושת החודשים שקדמו למועד הלידה, כפי שנפרט להלן, בהתייחס לסתירות שנתגלו בגירסאות שמסרה התובעת, לסתירות בין עדותה לבין עדות עותמאן, ולשאר טענות הצדדים, באשר למסכת העובדות: 7. התובעת והעד עותמאן, מסרו גירסאות שונות וסותרות לגבי תקופת "העבודה" שבמחלוקת: (1) בטופס התביעה לדמי לידה, במשבצת המיועדת לציון "עיסוקך/תפקידך במקום העבודה", ציינה התובעת כי עבדה אצל עותמאן כפקידה. גם בתצהיר עדותה הראשית מסרה התובעת אותה גרסה: "טרם הלידה עבדתי 3 חודשים אצל ג'בארין מוחמד עותמאן, בעל עסק לאספקת חומרי בנייה, בתפקיד פקידה". בעדות שמסרה התובעת לחוקר מטעם הנתבע (מוצג נ/2, שנתקבל ללא הסתייגות), ציינה התובעת תפקיד אחר שמילאה במסגרת עבודתה אצל עותמאן, כדבריה שם: "עבדתי אצלו מנקה ועושה שתייה". בעדותה בבית הדין חזרה התובעת על הגרסה שמסרה בהודעתה לחוקר, והתקשתה להסביר את הסתירה בין הגרסאות השונות, כפי שעולה מתשובותיה בחקירה הנגדית (בעמ' 4): "ש. מה עשית שם? ת. ניקיתי, הכנתי קפה, סידרתי. ש. בטופס התביעה כתוב שהיית פקידה, וגם בתצהיר את אומרת את זה, עכשיו את אומרת שעשית ניקיון וקפה? ת. לא עשיתי עבודות פקידות. ... ובעמ' 6: "ש. למה כתבת בתצהיר ובתביעה שהיית פקידה? ת. אני לא יודעת מי כתב את זה. מישהו כתב לי". ב"כ התובעת ניסה כבר במהלך הדיון לבוא לעזרת התובעת ונתן "הסבר" משלו (בעמ' 6): "אנחנו קוראים בכפר לתפקיד הזה "פקידה". כך אנחנו מכנים את מה שעושה הבחורה במשרד כזה". ההסבר דחוק ואינו משכנע. מעדות התובעת עולה כי היא יודעת היטב להבחין בין תפקיד של פקידה, אותו מילאה עובדת אחרת (בתו של עותמאן), שהיא יושבת במשרד, ליד שולחן, עונה לטלפונים וכיוצ"ב עבודות פקידות, כפי שתארה התובעת בעדותה, לבין התפקיד שהיא בעצמה מילאה, לדבריה, משעסקה בניקיון וסידור החנות ואולם התצוגה ובהגשת קפה ללקוחות. אין גם ספק כי ב"כ התובעת שהכין את התצהיר, ושולט היטב בעברית, בוודאי מבחין בין תפקיד של פקידה לבין תפקיד של מנקה ומגישת קפה. אין זאת אלא, שהתובעת מסרה גירסאות שונות, שאינן מתיישבות זו עם זו, לגבי תפקידה בבית העסק של עותמאן. (2) התובעת טוענת כי עבדה אצל עותמאן, כעובדת חודשית, במשרה מלאה, 5 ימים בשבוע. לדבריה, היא עבדה 9 שעות ביום ולפעמים אף נקראה לעבוד בשעות נוספות, כפי שציינה בחקירה הנגדית (בעמ' 4): "ש. כמה שעות עבדת ביום? ת. בערך משעה 8.00 עד 17.00. לפעמים הוא היה זקוק לי בשעות נוספות והוא היה קורא לי". ... ש. עבדת אצל מוחמד עותמאן, היה לך תינוק בן שנה וחודש, והיית בחודש השישי, ועבדת משעה 08.00 בבוקר וגם שעות נוספות, זה לא נשמע הגיוני? ת. כן. עבדתי". בהודעתה לחוקר, היא מסרה גירסה שונה, משהעידה כי עבדה "משעה 8.00 בבוקר עד השעה 16.00 אחה"צ". "המעביד", עותמאן, מסר גרסה שונה, הגם שהתפתל והתקשה למסור גרסה עקבית, כדבריו (בעמ' 10): "היא עבדה בערך 7-6 שעות ביום. היא היתה עובדת בבוקר ולפעמים הייתי קורא לה גם אחר הצהריים. ... ובהמשך, שינה גרסתו: "ש. כמה שעות היא עבדה ביום? ת. לפעמים 3, לפעמים 5 שעות". בהמשך עדותו, שיפץ עותמאן את הגרסה (בעמ' 12): "היא היתה עובדת מהבוקר ועד 12.00 בערך, ואחר כך היתה באה גם אחר הצהריים". להזכירך, שהתובעת העידה כי עבדה ברציפות משעה 08.00 עד 17.00, וכי בנוסף לכך, המעביד קרא לה לעיתים לעבוד גם שעות נוספות. גם באשר למספר ימי העבודה בשבוע - אין בפנינו גרסה אחידה. בטופס התביעה, במקום המיועד לפרוט תנאי העבודה והשכר, ציין עותמאן כי התובעת עבדה 5 ימים בשבוע, ואילו בחקירתו הנגדית הוא העיד כי עבדה "כמעט כל יום, 6 ימים בשבוע". (3) הגם שהתובעת טוענת כי עבדה בבית העסק של עותמאן במשך 3 חודשים רצופים, לפחות 5 ימים בשבוע, ושהתה במקום בכל שעות העבודה - עולה מעדותה כי היא אינה מכירה את העובדים, למעט עותמאן, אחותו (הפקידה) ורואה החשבון, כפי שציינה בהודעתה לחוקר: "ש. מי העובדים בעסק עותמאן? האם ישנם עובדים נוספים? ת. יש הרבה עובדים. אני לא מכירה אותם. יש רואה חשבון שלו, איאד, שיושב במשרד של עותמאן". גם בחקירתה הנגדית התקשתה התובעת לציין את שמות העובדים בעסק (בעמ' 5): "ש. היו עוד אנשים שעבדו אצל עותמאן? ת. כן. רק גברים. ש. הכרת אותם? ת. היתה פקידה אחת. ש. איך קוראים לה? ת. זאת היתה הבת שלו. במפעל היו עובדים. באולם התצוגה - רק המעביד בעצמו עבד ובמשרד היתה פקידה, הבת שלו. ש. נחקרת על ידי חוקר של ביטוח לאומי, והוא שאל אותך מי העובדים בעסק של עותמאן, ואת אמרת שיש הרבה עובדים, לא הזכרת פקידה. הזכרת את רואה החשבון. ת. אני לא זוכרת מה אמרתי לו. אולי אמרתי והוא לא רשם". בעוד שהתובעת ציינה בהודעתה לחוקר כי היו אצל עותמאן "הרבה עובדים" - גרסת עותמאן, גם בעניין זה, היתה שונה, כדבריו (בעמ' 12): ש. כמה עובדים היו לך? ת. שלושה - איאד בחשבונות, וגם הבן והבת שלי. הבן שלי היה עובד למטה, במלט. לא היה לי (צ"ל: לו), כמעט קשר איתה". בהמשך עדותו התייחס עותמאן גם לעובדים אחרים, "פועלים", כדבריו: "הפועלים עושים עבודה בבית מלאכה, עם מלט. הם עובדים בשעות קבועות ואחר כך הולכים הביתה ולא חוזרים". (4) גם באשר לעיסוקיה של התובעת בתקופה שבין תום חופשת הלידה (הראשונה) עד תחילת תקופת האבטלה בגינה שולמו לה דמי אבטלה, היינו מנובמבר 1999 עד אפריל 2000 - מסרה התובעת גרסאות שונות שאינן מתיישבות זו עם זו. במה דברים אמורים?- בתצהיר עדותה הראשית טוענת התובעת כי לפני תקופת האבטלה, היינו עד אפריל 2000 "עבדתי בבית בד מחגנה שוכאת בע"מ". בתמיכה לגרסתה צירפה התובעת תלושי שכר שהונפקו לה על ידי חברת "מחגנה שוכאת בע"מ", שהיא כאמור חברה בבעלות אביה, לתקופת עבודה מינואר 2000 עד מרץ 2000. בכל תלושי השכר צויין תאריך תחילת העבודה: 1.1.2000. מכאן, לפי תלושי השכר, היא לא עבדה בחברת "מחגנה שוכאת" בחודשים נובמבר ודצמבר 1999. לעומת זאת, בטופס 106, לשנת 1999 דיווחה חברת "מחגנה שוכאת" כי התובעת עבדה גם בחודשים נובמבר-דצמבר 1999. בהודעתה לחוקר מסרה התובעת גרסה שונה לחלוטין. לפי דבריה שם היא לא עבדה כלל מיום שיצאה לחופשת לידה ביולי 1999, ועד שסיימה תקופת האבטלה בספטמבר 2000, כדבריה (ראה דו"ח ההודעה, מוצג נ/2): עבדתי אצל אבא שלי מחגנה שוכאת במפעל תפירה. עבדתי אצלו משנת 1993, שסיימתי לימודים, עד חודש יולי 1999. ילדתי את הבן שלי והפסקתי לעבוד, וחזרתי לעבוד רק 3 חודשים אצל עותמאן. מחודש יולי 1999 עד אוקטובר 2000 - לא עבדתי". הנה כי כן, לפי דברי התובעת עצמה במשך שנה וחצי, לפני לידת בנה ב- 13.1.2001, היא עבדה בסך הכל 3 חודשים, שהם התקופה שבמחלוקת, מאוקטובר עד דצמבר 2001, ובכך נסתרה, מניה וביה, הגרסה בתצהירה, למרות שנתמכה בדיווח לרשויות המס. (5) גם באשר למהות העסק שבו היא עבדה, לטענתה, אצל אביה - לא היתה לתובעת גירסה ברורה. בעוד שבהודעתה לחוקר היא ציינה כי מדובר במתפרה, כדבריה: "עבדתי אצל אבא שלי, מחאג'נה שוכאת, במפעל תפירה…" בתצהירה היא גורסת כי מדובר בבית בד, כדבריה: "עבדתי בבית בד מחאגנה שוכת בע"מ". האם התובעת עבדה במתפרה, בתפירה? האם היא עבדה בבית בד, בכתישת זיתים? - אין בפנינו גירסה ברורה, גם בעניין זה. (6) כאמור, אין מחלוקת כי שולמו עבור התובעת דמי ביטוח לאומי הן בתקופה מנובמבר 1999 עד מרץ 2000 (ע"י חברת "מחגנה שוכאת בע"מ"), והן בתקופה מאוקטובר עד דצמבר 2000 (ע"י ג'בארין מוחמד עותמאן) - הגם שספק רב אם התובעת אכן עבדה בתקופה שבין חופשת הלידה לתקופת האבטלה. 8. חוסר סבירות בגרסאות התובעת ועותמאן: 1) התובעת טוענת כאמור, כי עבדה בניקיון, ולפי הצורך הגישה גם קפה ללקוחות. לדבריה, מדובר בחנות, שגודלה כגודל לשכת בית הדין, היינו מטרים מרובעים בודדים בלבד, ובנוסף לכך, היא ניקתה גם את אולם התצוגה. גם בהנחה שאולם התצוגה גדול יותר מהחנות, והתובעת ניקתה את החנות ואת אולם התצוגה - ברי כי עבודת הניקיון אינה דורשת נוכחות של 9 שעות עבודה ביום (כפי שהיא טוענת), וגם לא 6 או 7 שעות (לפי גרסת עותמאן). בניסיון לתת הסבר הגיוני לשעות העבודה הרבות, טען עותמאן בעדותו, כי התובעת עסקה גם בסידור התצוגה באולם התצוגה, כדבריו: "אני מתעסק עם קרמיקה וחומרי בניין. היא כל הזמן עשתה שם ניקיון, סידרה את התצוגה, מדובר בתצוגה גדולה". אלא, שהתובעת לא העידה, באף אחת מהגרסאות שמסרה, כי עסקה גם בסידור הסחורה באולם התצוגה. טענת ב"כ התובע בסיכומיו, כי "מדובר בתצוגה גדולה" שמבקרים בה הרבה קונים ואנשים רבים במשך יום העבודה וניקיון התצוגה וסידורה הוא חלק בסיסי בתוכנית המעביד בעבודה ובמשיכת הקונים הפוטנציאליים אליה", ובכך לטענתו ההסבר לעבודתה במשך 7-6 שעות ביום - אין לה אחיזה בעדויות ובחומר הראיות שהובא בפנינו. יתרה מזאת, בהודעתה לחוקר נשאלה התובעת "מתי היית מנקה?", ועל כך היא השיבה: "בבוקר הייתי פותחת את המשרד והייתי מנקה". הנה כי כן, גם לפי גרסת התובעת היא לא עסקה בעבודות סידור וניקיון במשך כל שעות היום, אלא בבוקר, סמוך לפתיחת החנות. גם אם מביאים בחשבון את הכנת הקפה, והגשת קפה ללקוחות - שעות העבודה אינן עומדות במבחן הסבירות. להזכירך, שהגשת הקפה לא היתה חלק משמעותי בעבודתה של התובעת, אלא נעשתה לעיתים מזדמנות, מידי פעם, כדברי עותמאן (בעמ' 11): "...היא עשתה לפעמים קפה. ...אני הייתי מבקש ממנה להביא ללקוחות שלי לפעמים קפה, והיא היתה מכינה". (2) אילו עבדה התובעת אצל עותמאן, במשרה מלאה, כפי שהיא טוענת, בוודאי היתה זוכרת את שמות העובדים בעסק, ולפחות את שמה של הפקידה, פאטמה, שהיא בתו של עותמאן, ולדבריו, היא ישבה במשרד שבאולם התצוגה. להזכירך, שעותמאן גם קרוב משפחה (בקרבה רחוקה) של בעלה של התובעת, ויש להניח כי היא מכירה את פאטמה ואת אחיה, ואם היא אכן עבדה בעסק, ושניהם עובדים שם, סביר להניח שהיתה זוכרת את שמותיהם. (3) התובעת טוענת כי החלה לעבוד אצל עותמאן באוקטובר 2000, בהיותה בחודש השישי להריון, והמשיכה לעבוד אצלו 3 חודשים, גם בחודש התשיעי להריון, עד כשבועיים לפני הלידה, שאז היא יצאה לחופשת לידה. אליבא דעותמאן, הוא לא ידע כלל שהתובעת בהריון, כפי שציין מספר פעמים בעדותו: "אני לא יודע אם היא היתה בהריון... ... ש. למה היא הפסיקה לעבוד? ת. אני לא יודע. ש. אתה לא יודע שהיא הלכה ללדת? ת. אני לא יודע. ש. איך זה יכול להיות, אתה לא ראית אותה? ת. בטח שראיתי אותה, היא עבדה אצלי. אני לא יכול להגיד אם היא היתה בהריון. ... היא עבדה כמה חודשים והפסיקה לפי רצונה. אני לא ייחסתי חשיבות לשאלה אם היא בהריון או לא, ולא שמתי לב לכך בכלל". גם בהנחה שלתובעת היה "מבנה גוף רחב היקפים" ו"הלבוש שלה הוא שמרני ורחב במהותו", כפי שטוען ב"כ התובעת בסיכומיו (עובדות שלא הובאו לגביהן ראיות) - קשה להניח ש"סימני ההריון נעלמו או נסתרו מתחת ללבושה של התובעת", כפי שטוען בא כוחה. יתרה מזאת, וזה העיקר, התובעת העידה כי סיפרה לעותמאן שהיא בהריון, כבר בעת קבלתה לעבודה, כדבריה (בהודעה לחוקר): "ש. האם מסרת לעותמאן שאת בחודש השביעי להריון? ת. כן. אמרתי לו והוא הסכים לקבל אותי לעבודה". עותמאן, כאמור, מכחיש כי ידע על כך שהתובעת בהריון, לא כל שכן שהסיבה להפסקת עבודתה היתה יציאה לחופשת לידה. 9. הגם שאין מחלוקת, כאמור לעיל, כי עותמאן דיווח על התובעת כעובדת לרשויות המס ושילם עבורה דמי ביטוח לאומי - אין בפנינו אסמכתא פורמלית כלשהי לעבודתה בפועל, ולשכר ששולם לה בפועל תמורת העבודה. לא רק זאת שהתובעת ועותמאן לא הציגו רישומי נוכחות המעידים על עבודתה של התובעת, לא כל שכן מספר ימי העבודה בשבוע ומספר שעות העבודה ביום, אלא אף זאת, שלא הוצגה גם ראיה לגבי תשלום השכר, משטוענים התובעת ועותמאן כי השכר שולם במזומן (לדברי עותמאן, בשל הגבלה על חשבון הבנק שלו), והתובעת טוענת כי לא הפקידה את הכסף בבנק, אלא, כדבריה "השארתי בבית, לכלכלת הבית". 10. על כל העובדות והסתירות שאוזכרו לעיל, נוסיף אף זאת, שעותמאן התחמק משיתוף פעולה עם הנתבע, לא נענה להזמנות למסור עדות לחוקרים, לא השיב לפניות שהופנו אליו בכתב, וגם התחמק מהופעה בבית הדין - עד שנאלץ להופיע משהוצא נגדו צו הבאה. אילו גירסת התובעת, לגבי עבודתה אצל עותמאן, היתה נכונה, כפי שאישר עותמאן על גבי טופס התביעה לדמי לידה, וכפי שדיווח על עבודתה לרשויות המס וגם הנפיק לה תלושי שכר - כי אז מדוע נרתע משיתוף פעולה עם פקיד התביעות והחוקר? - אפשר שחשש שמא יתברר כי התובעת לא עבדה אצלו, או שעבדה באופן חלקי בלבד, ואפשר שיש לכך הסבר אחר - שלא הובא בפנינו. 11. אין מחלוקת כי לפני אוקטובר 2000 עותמאן לא העסיק עובדת שכירה, בתפקיד שמילאה לטענתו, התובעת, וגם לאחר שהתובעת ילדה, בינואר 2001 - הוא לא העסיק עובדת במקומה. לתובעת לא היה כל הסבר לכך, משאישרה בעדותה (בעמ' 5) כי העובדות בעניין זה אינן ידועות לה. לדברי עותמאן, לפני שהתובעת עבדה אצלו, הוא לא העסיק עובד או עובדת, אלא, כדבריו: "אשתי עשתה את העבודה הזאת, וגם הילדים". גם לאחר שהתובעת ילדה - לא נזקק עותמאן להעסיק עובדת במקומה, אלא, כדבריו: "אחרי שהיא הפסיקה לעבוד, אני והפועלים הסתדרנו בלעדיה". עולה, אפוא, כי גם לדעת עותמאן - העבודות שביצעה התובעת בעסק לא הצדיקו העסקת עובדת בשכר, אלא עזרה בנקיון והגשת קפה, פה ושם, כפי שעשו בני משפחתו (אשתו וילדיו), ללא שכר, לפני אוקטובר 2000 וכפי שעשו עותמאן והפועלים, כחלק אינטגרלי ושולי לעבודתם, אחרי דצמבר 2000. בכך יש חיזוק למסקנה כי עבודת התובעת בשלושת החודשים שקמו ללידה לא היתה חיונית ודרושה לעסק של עותמאן, אלא נעשתה כהעסקה פיקטיבית, ככל הנראה כדי להשלים את תקופת העבודה הדרושה לה לצורך הזכאות לדמי לידה. 12. מכל העובדות והנימוקים שפורטו לעיל, נוכח הסתירות שנתגלו בעדויות התובעת ועותמאן, וחוסר הסבירות בגירסאותיהם - הגענו למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח שהיא עבדה אצל ג'אברין מוחמד עותמאן, בשלושת החודשים שקדמו למועד הלידה, מאוקטובר עד דצמבר 2000. 13. המסגרת הנורמטיבית תנאי הזכאות לדמי לידה, נקבעו בסעיף 50 (א) לחוק הביטוח הלאומי : 50. (א) מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה - דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה - (1) בעד פרק זמן של 12 שבועות - אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; (2) בעד פרק זמן של 6 שבועות - אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע. הקובע, לעניין הזכאות לדמי לידה, הוא אפוא ,תשלום דמי ביטוח "משכרה כעובדת" באחת התקופות המנויות בסעיף "שקדמו ליום הקובע". "היום הקובע" הוגדר בסעיף 48, כאמור לעיל: "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שהסתיים בלידה, שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה". 14. משלא קיבלנו את גירסת התובעת, כי עבדה אצל עותמאן בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2000, משמע שהיא לא "הפסיקה לעבוד בהיותה בהריון" בסוף דצמבר 2000. התובעת הפסיקה לעבוד, כאשר יצאה לחופשת הלידה הקודמת, ביוני 1999, ולפי גירסתה בהודעה לחוקר - לא עבדה מאז ועד שסיימה את תקופת האבטלה, בספטמבר 2000. גם בהנחה שלאחר תום חופשת הלידה הראשונה, היא חזרה לעבודתה אצל אביה, בחברת "מחגנה שוכאת בע"מ", ועבדה חמישה חודשים, מנובמבר 2000 עד מרץ 2000, כפי שהיא גורסת בתצהירה, וכפי שככל הנראה מקובל גם על הנתבע שאישר את תביעתה לדמי אבטלה למשך 6 חודשים, מאפריל 2000 - גם אז היא הפסיקה לעבוד במרץ 2000, היינו לפני שנכנסה להריון (בחודש אפריל), משמע שאין לה "יום קובע" - משלא התקיימה בה ההגדרה ש"הפסיקה לעבוד בהיותה בהריון". 15. לא נעלם מעינינו, כי על פי החוק, רואים גם את התקופה בגינה שולמו לתובעת דמי אבטלה, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח, כמשמעם לעניין הזכאות לדמי לידה לפי סעיף 50(1) , כפי שנקבע בסעיף 50(ב): "(ב) לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח: (1) תקופה שבעדה שולמו לאשה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי תאונה…". אלא, שלתובעת שולמו דמי ביטוח, במשך 6 חודשים, שהסתיימו במרץ 2000. מכאן, שגם אם רואים את תקופת תשלום דמי הביטוח כתקופת "עבודה" - היא לא "הפסיקה לעבוד בהיותה בהריון", שהרי היא היתה בהריון רק במהלך חודש אפריל. 16. ההלכה בעניין שלפנינו, נפסקה בעב"ל 167/97 המוסד לביטוח לאומי נ' ילנה קליוץ', עבודה ארצי כרך לג(78) 31, שעובדותיו דומות למקרה שלפנינו. בדעת הרוב, נפסק בעניין ילנה קליוץ', כי אפשר ש"היום הקובע" יחול בתקופת תשלום דמי אבטלה, כפי שהסבירה כב' סגנית הנשיא, השופטת ברק: "… החוק יוצר חזקה שבתקופה זו האשה מבוטחת מאחר ותכליתו של תשלום דמי לידה היא לשמר את מצבה הכלכלי כפי שהיה ערב הלידה. אשה זכאית - היא אשה שהתפרנסה למחייתה כעובדת או עובדת עצמאית וכן מי שקבלה דמי אבטלה לאחר שפוטרה מעבודתה… … כפי שהראיתי גם בתקופה בה שולמו לאשה דמי אבטלה נחשבת אשה למבוטחת וזכאית לדמי לידה. כל אלה מצביעים על התכלית. התכלית היא לשמר את מצבה הכלכלי של האשה בתקופה שלאחר הלידה או בתקופת שמירת הריון, היינו, בתקופה שבגין לידה או הריון לאשה אין הכנסה כפי שהיתה לה ערב הלידה". בהתאם לעקרונות הנ"ל, התייחסה כב' סגנית הנשיא, בפסיקה שנתקבלה על דעת הרוב, לעניינה הספציפי של המערערת שם: "אילו קבלה המשיבה דמי אבטלה ערב חופשת הלידה היתה היא זכאית לדמי לידה. המשיבה קבלה דמי אבטלה עד ליום 1.7.1995 וילדה ארבעה חודשים לאחר מכן, ביום 1.11.1995. אין תכלית החוק לשלם דמי לידה אלא למי שבגין לידה הופסקה הכנסתה ממקורות שונים, כולל עבודה ודמי אבטלה. לא זה המצב בענייננו. אשר על כן יש לדעתי לקבל את הערעור". הוא הדין בענייננו. התובעת קיבלה דמי אבטלה עד סוף ספטמבר 2000, וילדה שלושה וחצי חודשים לאחר מכן, ביום 13.1.2001. מכאן, שהיא לא קיבלה דמי אבטלה "ערב חופשת הלידה" - ועל כן אינה זכאית לדמי לידה, מכח ביטוחה כעובדת שפוטרה וקיבלה דמי אבטלה. אף אליבא דדעת המיעוט בעניין ילנה קליוץ' הנ"ל - התובעת אינה זכאית לדמי לידה, כפי שפסק שם כב' השופט פליטמן (אליו הצטרף כב' השופט רבינוביץ): "תכלית מתן דמי הלידה הינה - תשלומם למבוטחת שעבדה, ואשר לרגל ההריון או הלידה נכרת מקור הכנסתה ואין היא עובדת יותר או עוסקת במשלח ידה (סעיפים 49-48 לחוק). למבוטחת שכזאת משולמים דמי הלידה כתחליף הכנסה לשמירת רמת חייה בתקופת חופשת הלידה. בנסיבות המקרה שלפנינו, עוד לפני ההריון ובמשך כל תקופת ההריון ועד הלידה - לא עבדה המשיבה. תחילה שולמו לה, במהלכה של תקופה זו, דמי אבטלה כמובטלת שאינה עובדת ולאחר מיצוי תקופת דמי האבטלה ועד הלידה היא נותרה ללא עבודה וללא אבטלה. משכך הם הדברים, ברי, כי אין לראותה כמי שעבדה ואיבדה את מקור הכנסתה עקב ההריון או הלידה. לפיכך, אין היא זכאית לגימלה מחליפת ההכנסה שלא היתה לה כל תקופת ההריון עד הלידה. בנסיבות האלה אני סבור, כי דין הערעור להתקבל ללא צו להוצאות, משאין למערערת: לא "יום קובע", על פי סעיף 48 לחוק; לא "זכות לדמי לידה" על - פי סעיף 49 לחוק; וממילא היא חסרה את ה"שכר רגיל" לחישוב ההכנסה שלא הילתה לה לפני היום הקובע, בהתאם לסעיף 54 לחוק". אף בענייננו, משקבענו כי התובעת לא עבדה אצל עותמאן, כי אז "עוד לפני ההריון ובמשך כל תקופת ההריון ועד הלידה" - היא לא עבדה, וגם כאן, כמו במקרה של ילנה קליוץ', בהיותה בהריון שולמו לה דמי אבטלה, ומיום שמיצתה את הזכאות לדמי אבטלה, במשך מספר חודשים, היא "נותרה ללא עבודה וללא אבטלה". "משכך הם הדברים", כדברי כב' השופט פליטמן, "אין לראותה כמי שעבדה ואיבדה את מקור הכנסתה עקב ההריון או הלידה". הנה כי כן - הן לפי דעת הרוב בעניין ילנה קליוץ' והן לפי דעת המיעוט - גם בעניינה של התובעת - דין התביעה להדחות. 17. התוצאה היא שהתביעה נדחית. 18. אין צו להוצאות. לידהחופשת לידהדמי אבטלה