1. התובע הוא מהנדס תוכנה שעבד בנתבעת כשלוש וחצי שנים עד שפוטר. ההליך עוסק בשני נושאים מרכזיים: הנושא הראשון הוא בשאלה האם על הנתבעת לשאת בתשלום הוצאות שונות שהתובע הוציא מכיסו בתקופה שבה עבד בהודו מטעמה (רילוקיישן), והנושא השני - האם נפל פגם בפיטורי התובע, אשר נעשו במקביל להודעתו על כוונתו לצאת לחופשת לידה. 2. רקע עובדתי א. הנתבעת היא חברת תוכנה אשר העסיקה את התובע מחודש מאי 2005 ועד ליום 2.11.08. ב. עם תחילת עבודתו, נחתם בין הצדדים חוזה עבודה (נספח א' לתצהיר התובע). לאחר שהנתבעת נרכשה על ידי חברת NSD, ביום 26.12.06 הצדדים חתמו על חוזה נוסף (נספח ב' לתצהיר התובע). ג. בתחילת עבודתו אצל הנתבעת, התובע שימש כמתכנת ובהמשך עבר לעבוד במחלקת תמיכה טכנית. ד. במהלך שנת 2007 הנתבעת פתחה מרכז פיתוח בבנגלור אשר בהודו. במסגרת זו נשכרו מתכנתים מקומיים ונשלחו נציגים מטעם הנתבעת - מר יואל קריב וגב' לימור כהן, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת (להלן - כהן) לשם גיוס עובדים והקמת צוות המפתחים. ה. התובע ביקש לשמש כראש צוות המתכנתים בהודו והנתבעת נענתה לבקשתו. ו. בחודש אוגוסט 2007 התובע נסע לבנגלור, לתקופה של שלושה שבועות. במהלך אותה תקופה התובע שהה בדירה השייכת לחברתNDS , אשר הועמדה בזמנו לרשות מר קריב (להלן - דירתו של קריב). ז. בחודש ספטמבר התובע חתם על הסכם שהסדיר את תנאי עבודתו בהודו (להלן - הסכם הרילוקיישן הראשון, נספח ג' לתצהיר התובע). ח. ביום 5.11.07 התובע הגיע לבנגלור. התובע שהה במלון במשך שלושה ימים, ובהמשך, עד ליום 14.1.08 שהה בדירתו של מר קריב. לטענת התובע, מדובר היה בדירה שאינה מתאימה למשפחה ועל כן ביקש לשכור דירה חלופית. ט. ביום 31.12.07 התובע חתם התובע על חוזה עבודה חדש שהסדיר את תנאי עבודתו בהודו (להלן - הסכם הרילוקישן השני). בהסכם זה סווגו הכנסותיו באופן שונה מההסכם הראשון, כך שנטל המס על התובע, בו חויב בהודו, קטן. י. ביום 14.1.08 התובע עבר לדירה ששכר. במסגרת חוזה השכירות התובע נדרש להפקיד פיקדון בידי המשכיר. הנתבעת העמידה לרשות התובע הלוואה בסך 17,125 דולר לשם כיסוי עלות הפיקדון. התובע השיב לנתבעת סך של 14,202 דולר בגין דמי הפיקדון והסביר את הפער בסכומים בשינויים בשער החליפין ועמלות המרה והעברה. יא. התובע נדרש לשלם מס הכנסה הן בישראל והן בהודו. על מנת לעמוד בנטל התשלומים, הנתבעת העמידה לתובע שתי הלוואות בסכום כולל של 60,000 ₪ (נספחים ו' ו - ז' לתצהיר התובע). יב. במהלך חודש מרץ 2008 נודע לתובע ולאשתו כי היא בהריון. יג. התובע שב לישראל ביום 25.9.08. יד. במהלך חודש ספטמבר 2008, סמוך לשובו של התובע ארצה, התקיימה פגישה בין התובע ובין הממונה עליו, מר איתי אורגד (להלן - אורגד). בשיחה זו דנו השניים בדבר שיבוצו של התובע אצל הנתבעת. בשיחה זו הבהיר אורגד לתובע כי הוא לא ישובץ בתפקיד ניהולי וכי באותו שלב, ישובץ כמסייע למתכנתים בפרוייקטים קיימים. השניים קבעו להפגש ולהידבר בעניין לאחר תקופת החגים בחודש אוקטובר. טו. מאחר שאשת התובע היתה אמורה ללדת בניתוח קיסרי ומועד הניתוח נקבע ליום 27.10.08, נקבעה פגישה בין התובע ובין אורגד, ליום 28.10.08. טז. ביום 27.10.08 ילדה אשת התובע בשעה טובה. יז. למחרת היום, 28.10.08, בשעה 8:30 בבוקר התובע הגיע למשרדי הנתבעת והניח בתא הדואר של כהן הודעה בדבר כוונתו לצאת לחופשת לידה. יח. שעה לאחר מכן התובע נועד עם אורגד, בפגישה שתואמה מבעוד מועד. בשיחה זו אורגד מסר לתובע שהנתבעת אינה מרוצה מביצועיו וכי בהודו נעשו טעויות רבות. אורגד הציע לתובע לעבוד בנתבעת כמתכנת ואמר לתובע שהוא נדרש להתנהל באופן מקצועי יותר לעומת החודש האחרון לעבודתו. כך, התובע יעבוד בפיקוח הדוק מהרגיל תוך קבלת סיוע צמוד כדי לעמוד בתקופת הניסיון ותדרש ממנו עבודה קשה. התובע הודיע לאורגד על כוונתו לצאת לחופשת לידה וסרב להצעתו של אורגד נוכח לידת בתו השנייה. אורגד הבהיר כי יוועץ בגורמים הרלוונטיים בנתבעת וככל שהתובע לא יראה שיפור בעבודתו, תשקל הפסקת עבודתו (סיכום פגישה צורף כנספח יט' לתצהיר התובע). יט. התובע זומן לשיחת שימוע ביום 30.10.08. בשיחה זו נכחו אורגד וכהן (סיכום השיחה צורף כנספח כ' לתצהיר התובע). כ. ביום 2.11.08 התובע פוטר מעבודתו. לתובע נערך גמר חשבון ומהסכומים ששולמו לו (תמורת הודעה מוקדמת בת חודש, יתרת רכיבים סוציאליים והשלמת פיצויי פיטורים), קוזז חלק מיתרת חובו לנתבעת בגין ההלוואות שניתנו לו. כא. לאחר סיום עבודתו של התובע שולם לו מענק פרישה בסך 23,801 ₪. כמו כן בחודש ינואר 2009 הועבר לידיו סכום נוסף בגין אופציות שהוענקו לו במהלך עבודתו. כב. בין הצדדים התגלעה מחלוקת כספית הדדית. הנתבעת הסכימה לוותר על חובו של התובע בכפוף לחתימתו על כתב ויתור, אך התובע סירב לכך. כג. התובע הגיש תביעה לדמי לידה למוסד לביטוח לאומי, אולם תביעתו נדחתה בטענה כי סיבת הפסקת העבודה היתה פיטורים. 3. ההליך א. בתביעה שלפנינו נתבעו הסעדים הבאים: החזר הוצאות בגין סכומים שהתובע הוציא במהלך שהותו בהודו, אליה נשלח במסגרת עבודתו וכן סעדים הנובעים מהטענה כי נפל פגם בפיטורי התובע: פיצויים בגין עגמת נפש, הפסד השתכרות, זכויות סוציאליות והפרשי פיצויי פיטורים. בנוסף התובע עתר להשית על הנתבעת קנס שייתרם לעמותה חברתית. ב. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, להחזר הלוואות שניתנו לתובע ולא נפרעו במלואן, החזר מענק פיטורים ששולם לתובע ביתר וכן החזר סכומים ששולמו לתובע בטעות לאחר סיום עבודתו (אופציות שטרם הבשילו במועד סיום עבודתו). ג. התובע הגיש תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (בל 3817/09). תביעה זו אוחדה עם התביעה בין התובע ובין הנתבעת, מאחר שעסקינן במסכת עובדתית זהה (החלטה מיום 9.6.10). ד. במסגרת סיכומיו התובע צמצם את סכום התביעה ואף ויתר על תביעתו להחזר הוצאות רישום במשטרה. מנגד, התובע הרחיב תביעתו ועתר לתשלום בגין שהות במלון בהודו. מאחר שמדובר בנושא שלא נזכר בכתב התביעה, התנגדות הנתבעת בנושא מתקבלת ואין מקום לדון בו. ה. בישיבת ההוכחות נשמעו עדויות התובע ואשתו, כהן ואורגד. ו. איננו מייחסים משקל משמעותי לעדות אשתו של התובע, מאחר שזו לא תרמה לבירור העובדתי בהליך שלפנינו. מלבד העובדה שמדובר בבת זוגו של התובע, וככזו יש לראות בה עדה המעוניינת בתוצאת ההליך, טענותיה בדבר התחייבויות הנתבעת כלפי בעלה מהוות עדות מפי השמועה ונסמכות למעשה על טענותיו של התובע (ר' עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 16-23) וכן על שמועות בכל הנוגע לתנאי העבודה המקובלים במקרים של רילוקיישן (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 15-19). ז. לאחר סיום הליך ההוכחות הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה והתצהיר. בקשה זו נדחתה (החלטה מיום 13.11.12). 4. להלן תמצית טענות התובע: א. במהלך שהותו בהודו, התובע נאלץ להוציא סכומים רבים מכיסו. סכומים אלו מגיעים לו מכוח הסכם הרילוקיישן, מכח התחייבות הנתבעת ולאור המקובל בהעסקה במסגרת רילוקיישן. ב. התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בהתאם לשכרו הקובע. ג. התובע פוטר מעבודתו לאחר שהודיע על כוונתו לצאת לחופשת לידה. משום כך יש לקבוע כי התובע פוטר שלא כדין ובחוסר תום לב. בנסיבות אלה, התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות לתקופת חופשת הלידה ולשלושה חודשים ומחצה לאחריה. כמו כן התובע זכאי לפיצויים בגין עגמת נפש. מעבר לכך, התובע עתר התובע להשית קנס על הנתבעת שיועבר כתרומה לצד שלישי. 5. להלן תמצית טענות הנתבעת: א. הנתבעת שילמה לתובע את כל המגיע לו בהתאם להסכם הרילוקיישן ואף מעבר לכך ואין בסיס בדין לתביעותיו של התובע בדבר החזר הוצאות. ב. התובע פוטר בשל הכשלים שהתגלו בעבודתו ולאור הודעתו לפיה אין בכוונתו לנסות ולשפר את ביצועיו. פיטוריו אינם קשורים לבקשתו לצאת לחופשת לידה. ג. הנתבעת תבעה בתביעה שכנגד החזר יתרת ההלוואות שנתנה לתובע והחזר בגין שיחות טלפון בינלאומיות שביצע. נוסף על כך, על התובע להשיב סכומים ששולמו לו עקב טעות - מענק פרישה ששולם ביתר וסכומים ששולמו לו בגין אופציות אשר פקעו עם פיטוריו, עובר להבשלתן. להלן נדון בכל אחד מהנושאים המתעוררים בהליכים אלה. הוצאות התובע בהודו 6. לטענת התובע, הוא זכאי להחזר מהנתבעת בגין הוצאות שונות שהוציא בפועל במהלך שהותו בהודו. במסגרת עדותו התובע הבהיר מכח מה טוען כי זכאי לרכיבים אלה (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 1-6): "זה לא כ"כ קשה, יש שם שני ישראלים שנמצאים בבנגלור, כולם מכירים את כולם מחברות שונות, וחלקם מ -NDS שהיא חברת האם של הנתבעת, שיחות סלון בימי שבת, וכל הדברים האלה התגלו לי לאחר שהגעתי לשם. ש. כלומר חלק אחד מהתביעה שלך מבוסס על האינטרנט וחלק אחר על שיחות סלון? ת. כן, אבל בסופו של דבר אנשים נסעו לחופשת התרעננות, זה לא שסיפרו לי סיפורים, אנשים שכרו דירות שמי ששילם עליהם הוא המעסיק וגם הוא זה שחתם על החוזה." בכתב התביעה הוסבר ביחס לתביעה להחזר הוצאות הוצאות דמי תיווך, אינטרנט וריהוט, ש"נהוג ומקובל (בייחוד בהודו), ואף מתבקש ומשתמע, שמעסיק, אשר שולח משפחה לרילוקיישן, ישא בהוצאות אלו" (סעיף 11 לכתב התביעה). התובע הסביר את התביעה בנושאים אלה כך (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 22-29): "דברים שניתנים לעובדים באותו ... בסטטוס דומה לסטטוס שנשלחתי, ע"י כמה וכמה חברות ישראליות ששולחות לשם עובדים, דברים שהחברות האלה שהחליטו כבר לתת אותם - נתנו אותם בהתבסס על צרכים אמיתיים שנלמדו עם השנים, ויותר מזה אני אגיד לך, כשאני מבקש את אותם 33,000₪ לקחתי את המכנה המשותף הנמוך ביותר מבין כל העובדים האחרים שנמצאים שם בסטטוס שונה. החברות נותנות שם שבוע חופשה משפחתית, לא ביקשתי דברים כאלה. חברות שולחות לשם את הילדים לביה"ס אמריקאי שעולה המון בחודש, ואם הילד לא נשלח לשם עובד מקבל את התוספת לשכר ואת זה לא ביקשתי. ביקשתי את מה שהייתי צריך כדי לבצע את עבודתי כמו שצריך, חיבור לאינטרנט, וקורת גג ראויה ומתאימה למשפחה שלי. " התובע אף העיד כי עובדים ישראלים שעבדו בהודו במסגרת רילוקיישן מטעם חברת NDS, קיבלו מענקי דיור בסכומים גבוהים והתאפשר להם לבחור דירה כרצונם (סעיף 39 לתצהיר התובע). 7. למעשה, התובע הבהיר בעדותו כי נסמך על שמועות ועל "שיחות סלון" של ישראלים נוספים שהועסקו בבנגלור במסגרת רילוקיישן, בחברות שונות ולא אצל הנתבעת. תביעתו למעשה מבוססת על השוואת תנאי הרילוקיישן שלו לתנאים שנקבעו לגבי עובדים אחרים בחברות אחרות ועל ראיה סובייקטיבית של התובע לגבי העלויות שהיה על הנתבעת לשאת במסגרת הרילוקיישן (נושאים שלא נכללו בהסכמים שנחתמו עם התובע). על יסוד אלה נתבע החזר הוצאות בגין דמי תיווך, החזר בגין קו אינטרנט, ריהוט הדירה, משקל יתר בטיסה ושליחת ציוד ארצה (סעיף 111 לתצהיר התובע). נראה שלא יכול להיות חולק כי תנאי עבודה ותנאים אחרים בחברה אחת אינם יכולים לשמש מקור חוקי לדרישות שכר או החזר הוצאות בחברה אחרת. במיוחד כאשר עם התובע נחתמו הסכמים מפורשים שהסדירו את נושא הרילוקיישן. מסיבה זו, יש לדחות את התביעה להחזר הוצאות, אשר נעדרת בסיס חוקי או הסכמי. למעלה מן הצורך, נציין כי אף בחינת הטענות לגופן אינה מביאה לשינוי במסקנה שלעיל. 8. נזכיר כי הצדדים חתמו על הסכם רילוקיישן אשר תוקן, היינו נחתמו בין הצדדים שני הסכמים בנושא הרילוקיישן. לטענת התובע, הוא חתם על הסכם הרילוקיישן מבלי שסיכם עם הנתבעת את כל פרטי ההסכם וזאת, בשל הדחיפות להצגת הסכם העסקה חתום, לשם הנפקת אשרה מתאימה (סעיפים 27-28, 19-21 לתצהיר התובע; עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול שורות 5-9). לעומת זאת, כהן הכחישה טענה זו וטענה כי בין הצדדים הוחלפו מספר טיוטות עד לחתימה על ההסכם הסופי וכי התובע היה מודע היטב לתנאיו והסכים להם (סעיף 19 לתצהיר כהן). לאור עדותה של כהן ומשהתובע עצמו אישר כי ניהל משא ומתן עם הנתבעת אשר ניאותה להסכים לחלק מהתנאים שהוא הציב, כגון מימון רכב וכן השתתפות בהוצאות חינוך וביטוח רפואי, יש לדחות טענת התובע לפיה הצדדים הסכימו כי בהמשך יגיעו להסכמות נוספות מחייבות וכי הסכם הרילוקיישן אינו הסכם מחייב. בהקשר זה נעיר כי טענת התובע לפיה מר ערן רום, סמנכ"ל המוצר של הנתבעת במועדים הרלוונטים (המשמש כמנכ"ל הנתבעת כיום), מסר לו כי הנתבעת "עומדת מאחוריו" וכי "יש לו גיבוי מלא" מהנתבעת (סעיף 33 לתצהיר התובע), אין פירושה כי כל דרישותיו כלפיה ייענו ואינה מצמיחה לתובע זכות כלשהיא. החזרי מס 9. לטענת התובע, הוא נשא בנטל מס כפול, מאחר שנדרש לשלם מס הן בהודו והן בישראל בגין השתכרותו בהודו. לטענתו, אף לאחר שערך תיאום מס, באמצעות רואה חשבון מטעמו, שילם כפל מס בסך 2,142 ש"ח (1,727 ₪ בגין שנת 2007 ו - 415 ש"ח בגין שנת 2008). 10. בהסכם הרילוקיישן נקבע כי חבות המס תוטל באופן בלעדי על התובע והטיפול בעניין זה יהיה נתון לאחריותו בלבד (סעיף 2.7 להסכם הרילוקיישן הראשון, נספח ג' לתצהיר התובע וסעיף 2.6 להסכם הרילוקישן השני, נספח ה' לתצהיר התובע): "Taxes: The salary and all other payments due to Employee under this Addendum are inclusive of all taxes, and shall be borne by Employee exclusively. The employee shall be responsible and liable to pay all taxes required by law relevant to this Amendment, as imposed by Indian and Israeli tax authorities." 11. הצדדים אף נהגו בפועל על פי הסכם הרילוקיישן, שהרי התובע עצמו העיד כי מר רום, הורה לו לבצע תיאום מס (סעיף 40 לתצהיר התובע). הנתבעת "הלכה לקראת התובע" וניסתה לסייע לו ככל יכולתה על מנת להקטין את חבות המס שהוטלה עליו בהודו. מסקנה זו נלמדת מכך שבהסכם הרילוקיישן השני הגדרות רכיבי השכר של התובע שונו: שכר העבודה פוצל לשכר יסוד ולהחזר הוצאות. בנוסף, הנתבעת העניקה לתובע הלוואות לכיסוי חבות המס שהוטלה עליו ואף ויתרה על ניכוי רכיב הרכב בסך 2300 ₪ לחודש, לשם הקלה בנטל המס. 12. נוסיף ונציין, כי טענת התובע שהסכם הרילוקיישן נחתם כלאחר יד בשל לחץ של זמן (טענה אשר נדחתה לעיל), אינה נוגעת להוראות ההסכם בעניין חבות המס, נושא שנזכר במפורש בשני הסכמי הרילוקיישן. מכאן שאף לשיטתו של התובע, הוא היה מודע לסעיף זה והסכים לאמור בו (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 5-9). 13. האמור לעיל גם מתיישב עם הדין בישראל, לפיו חבות המס היא של העובד ואם הוסכם אחרת, יש להוכיח זאת בחוזה מפורש או בראיות אחרות שיעידו על כך כי הצדדים לחוזה העבודה הסכימו שהמעביד ישא בנטל המס. 14. לאור כל האמור, התביעה לפיצוי בגין תשלום כפל מס נדחית. בונוס רילוקיישן 15. לטענת התובע, הובטחו לו 1,000$ כמענק רילוקיישן וכן מענק התארגנות בסך 1,500$. טענות אלו מושתתות על חלופת דוא"ל בין התובע ובין כהן, מחודש דצמבר 2007 (נספח ד' לתצהיר התובע). לטענתו, הנתבעת שילמה לו סכומים שונים כהחזר הוצאות על חשבון מענקים אלו, אולם בסכומים הנופלים מאלו שהובטחו לו ועל כן הוא זכאי להפרשים בגינם. 16. מקריאת נספח ד' לתצהיר התובע - תכתובת הדוא"ל בינו ובין כהן, עולה כי לא הוצגה התכתובת המלאה, אלא שהיא עברה עריכה כלשהי. חרף העריכה ניתן להבין מאותה תכתובת כי התובע נדרש להציג לנתבעת קבלות על מנת לקבל את המענקים ואין מדובר בסכומים שאינם מותנים בהוצאה בפועל. מסיבה זו, איננו סבורים שיש מקום לתביעה ברכיב זה. 17. זאת ועוד, מעדותה של כהן עולה כי מענק ההתארגנות הראשונית בסך 1,500 דולר שולם לתובע במלואו ואף למעלה מכך, שכן הנתבעת נשאה בעלות שהותו של התובע במלון, כמו גם בעלות שכר הדירה בחודשים הראשונים להעסקתו של התובע (מחודש נובמבר 2007 עד אמצע חודש ינואר 2008), בסך של 850 דולר לחודש (סעיף 44 לתצהיר כהן). 18. לאור כל האמור לעיל, לא הוכחה זכאות התובע להפרשים בגין מענקי רילוקיישן והתארגנות. 19. החזר הוצאות שונות - התובע עותר להחזר הוצאות שונות: חיסונים, הוצאות ויזה להודו, אירוח מהנדסים מהודו והחזר הוצאות בגין דלק. מנספח ד' שהוזכר לעיל (תכתובת הדוא"ל מחודש דצמבר 2007) עולה כי הנתבעת השיבה לתובע סכומים בגין רכיבים אלו ומשכך יש לדחות טענותיו בנדון (ר' גם תלושי שכר, נספחים 5 לתצהיר כהן). הוצאות דירת מגורים ונלווים 20. הנתבעת העמידה לרשות התובע דירה בת שלושה חדרים, שהיתה שייכת לחברת האם של הנתבעת - NDS. הנתבעת שילמה עבור הדירה דמי שכירות בסך 850 דולר לחודש שנוכו בחלק מתקופת שהותו של התובע בדירה, משכרו של התובע. עובר להגעתו של התובע להודו, התגורר בדירה זו עובד הנתבעת, מר יובל קריב. עם הגעתו של התובע להודו, הוא התגורר בדירה זו, אלא שלטענתו מדובר בדירה שאינה מתאימה למגורים לו ולמשפחתו בשל גודלה. לטענת התובע לא היתה אפשרות לאחסן מקרר בגודל משפחתי ובדירה היתה צחנת סיגריות. 21. לטענת התובע, עוד במסגרת ביקורו במקום בחודש אוגוסט 2007 הוא הבהיר לנתבעת כי הדירה אינה מתאימה לו וכי ישהה בה עד שימצא דירה אחרת. לתמיכה בטענתו צירף תכתובת דואר אלקטרוני (נספח לא לתצהיר התובע), ששלחה כהן למקשרת ההודית מחברתNDS אשר טיפלה בעניינו של התובע, בה נכתב, בין השאר, המשפט הבא: "When Yuval will leave the apartment Yaniv will move there till he find a new one." העולה ממשפט זה הוא כי הנתבעת היתה מודעת לכך שהתובע לא ישהה בדירה של קריב, אך אין בכך לתמוך בטענת התובע כי היה על הנתבעת לשאת בהוצאות שכירת הדירה על ידו או להחזר הוצאות נלוות בגין שכירת הדירה החלופית, כגון החזר בגין דמי תיווך ששילם למתווך הודי (נספח ח' לתצהיר התובע, סעיפים 47-50 לתצהיר התובע), החזר בגין ריהוט הדירה או חיבור לאינטרנט בדירת המגורים. 22. התובע אף תבע החזר בגין פיצוי שהועבר לבעל הדירה בתום תקופת השכירות, בשל העובדה שיצא מהדירה לפני תום תקופת החוזה (2,857 ₪; סעיף 50 לסיכומי התובע). מאחר שנושא זה לא נזכר בכתב התביעה ובתצהיר התובע ולא נתבע סעד בגין הפיצוי ששולם לבעל הדירה (סעיף 46 לכתב התביעה, סעיף 66 לתצהיר התובע), דין התביעה ברכיב זה להידחות. 23. ביחס להוצאות הדירה, לא ניתן להתעלם מכך שהנתבעת העמידה לרשות התובע דירה מרוהטת בת שלושה חדרים, אשר לטענת הנתבעת עומדת בסטנדרטים הבינלאומיים של חברתNDS ומתאימה למבנה המשפחתי של התובע בזמנו - זוג ופעוטה (סעיפים 28-29 לתצהיר כהן). העובדה שהתובע הודיע על רצונו לעבור לדירה אחרת אין פירושה כי על הנתבעת לשאת בהוצאותיו בגין ההוצאות הנלוות לשכירת הדירה: דמי תיווך, ריהוט הדירה או פיצוי בגין הפרת הסכם השכירות. 24. זאת ועוד, התובע העיד שחזרתו ארצה עובר לתום תקופת חוזה השכירות נעשתה לבקשתו ומשיקוליו האישיים - משפחתיים, לאור העובדה שאשתו עמדה ללדת את בתם השניה (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 21). גם עובדה זו תומכת במסקנה כי אין בסיס לדרישה שהנתבעת תשלם את הפיצוי לבעל הדירה. נזכיר שהתובע הוא ששכר את הדירה ולא הנתבעת, אשר כלל לא התחייבה לשאת בהתחייבויותיו הנובעות מהסכם זה. העובדה שהנתבעת, מתוך מחווה של רצון טוב, סייעה לתובע ובחנה את נוסח חוזה השכירות עליו חתם (ר' נספח יד' לתצהיר התובע), אינה מקימה אחריות לעניין התשלומים הנובעים מחוזה השכירות. 25. בסיכומי התובע נטען לראשונה כי התביעה לדמי תיווך, לפיצוי בגין הפרת הסכם השכירות והתביעה להחזר בגין עלות ריהוט ושימוש באינטרנט מושתתות על סעיף 2.4.4. להסכם הרילוקיישיין השני (נספח ה' לתצהיר התובע) שעניינו "House allowance". ראשית מדובר בהרחבת חזית ורק מן הטעם הזה יש לדחותה. בנוסף, לאור מסקנתנו שלעיל, התובע אינו זכאי לרכיבים אלו לגופו של עניין. כמו כן, ככל שהתובע נסמך על הוראות ההסכם, מדובר בהחזר מוגבל בתקרה, מותנה בהצגת קבלות. זאת ועוד, כפי שציינו לעיל (סעיף 11 לפסק הדין), במסגרת הסכם הרילוקיישן השני, הנתבעת שינתה את הגדרות רכיבי שכרו של התובע, כך ששכרו פוצל לשכר יסוד ולנלווים, על מנת להקטין את נטל המס שחל על פי הדין ההודי. ניתן לראות כי בהתאם להסכם הרילוקישן הראשון שכר היסוד עמד על 32,000 ₪ ובנוסף שולם לתובע החזר הוצאות רכב וחינוך, בעוד שבהסכם הרילוקיישן השני הועמד שכר היסוד של התובע על סך 25,000 ₪, ונוסף על כך פורט סכום המשלים ל - 32,000 ₪: 4200 ש"ח - " House allowance" ועוד 2800 ₪ - "out of pocket expenses". לאור האמור, אין לאפשר לתובע להיבנות מהשינוי בשכר, שנועד למקסם את נושא המס ואין לראות בו הסכמה גורפת לתשלום כל הוצאה הקשורה לדיור. בנוסף, מאחר ששכרו של התובע לא השתנה בפועל וסיווג הרכיבים נעשה לצרכי מיסוי בלבד, אין לאפשר לתובע להיבנות מרכיבים אלו, ולהקים מכוחם עילת תביעה עצמאית. 26. אשר לתביעת התובע להחזר בגין חיבור לאינטרנט בסך של 120 ₪ לחודש, נציין כי טענת הנתבעת לפיה התובע כלל לא נזקק לאינטרנט לצורך ביצוע עבודתו וכי העמידה לרשותו חיבור לאינטרנט ממשרדי הפיתוח לא נסתרה (סעיף 46.1 לתצהיר כהן). שליחת ציוד לארץ 27. התובע שילם 3,500 דולר בגין שליחת הציוד שהיה ברשותו מהודו לישראל. לטענת התובע, לאור הנהוג במקרים של רילוקיישן, על הנתבעת לשאת במלוא עלות ההובלה. כפי שפורט לעיל, מאחר שהתובע השתית תביעתו בנושא זה על המקובל במקרים בהם נשלח עובד לרילוקיישן בחו"ל ולאור מסקנתנו לפיה התובע לא הוכיח טענתו זו, אשר מבוססת בעיקרה על "שיחות סלון", יש לדחותה. 28. בסיכומי התובע נטען כי התביעה בנושא מבוססת על סעיף בהסכם הרילוקיישן הועסק ב "Relocation expenses". מעבר לעובדה שמדובר בהרחבת חזית, גם לגוף העניין אין בסיס לטענה. זאת מאחר שמדובר בהחזר הוצאות כרטיסי הטיסה לתובע ולמשפחתו ולא בגין הובלת הכבודה - "The company will further bear the costs of airfare (economy class) for the Employee and his immediate family in connection with your relocation from Israel to India ('Relocation expenses')" (ההדגשה הוספה - ד.ו.; סעיף 2.5.1 להסכם הרילוקיישן השני; סעיף 2.6.1 להסכם הרילוקיישן הראשון). 29. עובר לחזרתו ארצה, הנתבעת הודיעה לתובע שתשא בעלות הובלה בסך 1,000 דולר. בהמשך ולאור פנייתו של התובע, הנתבעת הסכימה לשאת בעלות ההובלה בסך 1,500 דולר (ר' תכתובת דואר אלקטרוני בין התובע לכהן, נספח יז' לתצהיר התובע). רק לאחר שובו של התובע ארצה, הוא טען שהוא זכאי להחזר הוצאות ההובלה במלואן, בסך 3,500 דולר. הנתבעת טענה שבפועל, היא שילמה בגין ההובלה סכום העולה על 1,500 דולר (7,765 ₪; ר' חשבונית של חברת אולקרגו, נספח טז' לתצהיר התובע) וכי סכום זה קוזז מיתרת ההלוואה שניתנה לתובע בגין הפיקדון (סעיף 43 לתצהיר כהן). בנסיבות אלה, משהסכמתה המפורשת של הנתבעת היתה להחזר של 1,500 דולר בלבד, גם דין התביעה ברכיב זה להידחות. 30. הוצאות רווחה - התובע עותר להחזר הוצאות רווחה בסך 540 ₪. מאחר שלטענת הנתבעת, היא קיזזה את דמי הרווחה מיתרת חובו של התובע בגין הפיקדון (סעיף 43 לתצהיר כהן), התביעה ברכיב זה נדחית. 31. משקל יתר (overweight) התובע ביקר בארץ במאי 2008, במהלך תקופת הרילוקיישן. בתקופה זו הנתבעת חילקה שי לחג לעובדיה (מצעים) והתובע ביקש לחלק שי זה אף לעובדי מרכז הפיתוח בהודו. כהן מסרה לתובע כי אל לו לקחת את השי מאחר שיחוייב בתשלום בגין משקל יתר. התובע מסר כי לא צפוי "להקנס" בגין משקל יתר וכהן הבהירה לו כי אם יימצא כי השי חורג מהמשקל הפטור מתשלום, עליו להותירו בארץ. בשדה התעופה בישראל נמצא כי החבילה שבידי התובע אינה מהווה "משקל חורג", עם זאת בטיסת המשך בהודו התובע חוייב בתשלום 87 ₪ בגין משקל יתר. הנתבעת סרבה לשלם לתובע סכום זה מאחר שמלכתחילה ביקשה שלא יקח עימו את השי אם יימצא כי חורג מהמשקל המותר (סעיף 46.2 לתצהיר כהן, סעיף 62 לתצהיר התובע). אף אם מדובר בפעולה שהיא לטובת עובדי מרכז הפיתוח בבנגלור ונעשתה במסגרת עבודתו של התובע, בנסיבות בהן הנתבעת הודיעה כי לא תשלם לתובע את עלות ה"קנס" בגין משקל יתר וחרף זאת, התובע בחר לקחת עימו את השי, בניגוד להרשאתה, אין לחייב את הנתבעת בעלות הוצאה זו. מכל מקום, גם אם היה מקום להחזיר לתובע את הסכום ברכיב זה, הרי שהוא בטל בשישים לעומת הסכומים שהתובע נותר חייב לנתבעת, כפי שיפורט בהמשך, ביחס לתביעה שכנגד. 32. עמלות בנק והמרה התובע הוסיף ותבע החזר הוצאות בגין עמלות בנק בתקופת הרילוקיישן, אותן העריך בסכום של 1,650$ (6,600 ₪). לטענת התובע, בניגוד לעובדיNDS הנשלחים להודו, הנתבעת לא העמידה לרשותו כרטיס אשראי. התובע הוסיף וטען שכהן הבטיחה לו בעל פה במהלך המשא ומתן טרם החתימה על הסכם הרילוקיישן, כי הנתבעת תשא בעלות המרה ומשיכת מזומנים בחו"ל (סעיף 26 לתצהיר התובע). כהן הכחישה טענות אלה (סעיף 46.3 לתצהיר כהן) ולמעשה טענת התובע בדבר הבטחה להחזר הוצאות אלה לא הוכחה. נוסיף שהתביעה ברכיב זה מבוססת על הערכה כללית בלבד, תוך שהתובע מעריך מהם הסכומים שמשך במזומן (כ - 5,500 דולר) ועוד הוסיף והעריך את עלות המשיכה בכ - 5%, בממוצע חודשי של 150 דולר (סעיף 71 לתצהיר התובע). כך שלא הוצגו בפנינו ראיות בדבר העלויות הממשיות בהן התובע נשא בעניין זה. נוכח האמור לעיל, התביעה ברכיב זה נדחית. הפרשי פיצויי פיטורים 33. בנושא חישוב פיצויי הפיטורים, שני הצדדים טענו כי נפלה טעות. לטענת התובע, פיצויי הפיטורים שולמו על בסיס משכורת של 22,200, ₪ בעוד ששכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים עמד על 25,000 ₪. לטענת הנתבעת, היא שילמה לתובע סכום של 13,400 ש"ח ביתר, מאחר ששכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הוא 22,200 ולא 25,000 ש"ח כפי ששילמה. 34. מתלוש השכר לחודש נובמבר 2008 עולה ששולמה לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסך 23,801 ₪. על פי האמור בתצהיר התובע (סעיף 117), הוא קיבל 89,845 ₪ כפיצויי פיטורים. על פי תלושי השכר של התובע (צורפו לתצהיר כהן), שכר היסוד של התובע בתקופת שהותו בהודו, לאחר חתימתו על הסכם הרילוקיישן השני עמד על 25,000 ₪. כך אף נקבע בחוזה העבודה שנחתם בחודש דצמבר 2006 והדבר גם עולה מגובה תמורת ההודעה המוקדמת ששולמה לתובע (תלוש 11/08). מסיבה זו, טענות הנתבעת לגבי תשלום יתר נדחית. אשר לתביעת התובע, משהוכח שפיצויי הפיטורים שולמו לפי משכורת של 25,000 ₪, נשמט הבסיס לתביעתו להפרשי פיצויי פיטורים. נעיר כי בכל מקרה, חישובי התובע ברכיב זה שגויים, באשר תקופת העבודה היא 3.5 שנים ולא 4 שנים כפי שציין בתצהירו (סעיף 117). מכאן נפנה לבחינת הרכיבים בתביעה שכנגד. התביעה שכנגד - החזר הלוואות 35. כאמור לעיל (סעיף 2(יא') לפסק הדין), הנתבעת העניקה לתובע הלוואות לכיסוי עלות המס ששילם, מאחר שבמהלך שהותו של התובע בהודו, הוא נדרש לשלם מס הן בישראל והן בהודו. גובה שתי ההלוואות היה 60,000 ש"ח (נספחים ו'-ז' לתצהיר התובע). התובע לא הביא טעם המניח את הדעת לכך שלא החזיר את סכום ההלוואה במלואו ומשכך עליו להשיב את יתרת חובו בגין הלוואות אלה. על פי טענת הנתבעת, היא זכאית להחזר יתרת חובו של התובע בגין ההלוואות, בסך 7,727 ₪ (סעיפים 15 ו - 19.2 לכתב התביעה שכנגד). כפי שציינו לעיל, התובע לא הצביע על טעם המצדיק כי הנתבעת תמחל על חוב זה וכאמור לעיל, נטל המס מוטל היה על התובע, כפי שנקבע מפורשות בהסכמי הרילוקיישן. לאור האמור, על התובע להשיב לנתבעת סכום זה. נעיר שבסיכומי הנתבעת, הסכום ברכיב זה עלה ל - 22,953.13 ₪, אך משאין הסבר לסכום זה, שאינו מתיישב עם קרן ההלוואה (60,000 ₪), תנאיה (4% ריבית והפרשי הצמדה) וקרן החוב שהתובע החזיר (56,265 ₪), אין מקום לקבל את התביעה בסכום זה. התביעה שכנגד - יתרת פקדון בגין שכירת דירת מגורים 36. הנתבעת העניקה לתובע הלוואה בסך 17,125 דולר, לשם כיסוי עלות הפיקדון אותו התובע נדרש לשלם במסגרת חוזה השכירות של הדירה בהודו. תנאי ההלוואה עולו על הכתב (נספח 4 לתצהיר כהן, ההדגשה הוספה - ד.ו.): "שלום יניב, הנדון: מקדמה על חשבון שכר דירה בהודו ביום 27 בספטמבר 2007, עברת אתה ומשפחתך להתגורר ולעבוד בבנגלור, הודו, מטעם החברה. לצורך מגורים, שכרת דירה בכתובת הבאה: ... כעת הודעת לנו כי הנך נדרש להפקיד סך של 17,125 דולר ארה"ב בידי בעל הדירה, כבטוחה במסגרת הסכם השכירות, וכי סכום זה יושב לך מיד עם תום תקופת השכירות. עוד מסרת, כי אין בידך סכום זה וכי אתה מבקש שהחברה תפקיד סכום זה בעבורך. אנחנו נעביר לידיך את הסכום המבוקש לשם הפקדתו בידי בעל הדירה כבטוחה למשך תקופת השכירות. מיד בתום תקופת השכירות, אתה תעביר לידינו סכום זה בחזרה, במלואו. מובהר בזאת, כי כל הורדה או ניכוי מהסכום, יהיו על חשבונך, וכי החברה לא תישא בהם בכל מקרה. ... אני מסכים ומתחייב כאמור במכתב זה: יניב קפלן תאריך: 1 בינואר 2008" התובע השיב לנתבעת רק חלק מההלוואה (14,202 דולר) ומשום כך נתבע ההפרש בסך 2,923 דולר. 37. לטענת התובע, מאחר שהפיקדון ניתן ברופי, הוא המיר את סכום ההלוואה מדולרים לרופי וההפרש בין הסכום שקיבל ובין הסכום שהחזיר לנתבעת, נוצר עקב שינויים בשער החליפין וכן עלות המרה ודמי העברה ארצה (168 דולר; סעיף 69 לתצהיר התובע). 38. לדעתנו, העובדה שחלו שינויים בשער המטבע, אין פירושה כי על הנתבעת לשאת בהם. גם אין מקום לחייב את הנתבעת בעלות ההמרה או דמי ההעברה ארצה. בהסכם בין הצדדים נרשם במפורש שעל התובע להשיב הסכום שהועמד לזכותו במלואו, וזאת ללא קשר לסכום שיתקבל בידיו בפועל. ויודגש, הנתבעת העמידה לרשות התובע דירה למגורים, והתובע בחר שלא לעשות בה שימוש, אלא לשכור דירה אחרת תחתיה. משכך, כל התחייבות שנטל על עצמו התובע בעניין דירת המגורים מוטלת על שכמו בלבד. 39. לסיכום האמור בנושא זה, על התובע להשיב לנתבעת את יתרת דמי הפיקדון בסך 3,387 ₪, כנתבע על ידה. 40. איננו סבורים שיש לקבל את התביעה שכנגד בשני הנושאים האחרונים: הוצאות טלפון נייד ותשלום בגין אופציות בתקופה שלאחר פיטורי התובע, כפי שנפרט להלן. הוצאות הטלפון הנייד 41. בחודש אוגוסט 2007 התובע נסע להודו לשלושה שבועות. בתקופה זו הנתבעת העמידה לרשותו מכשיר טלפון נייד וכן כרטיס חיוג. לטענת הנתבעת, סכום החיוב עמד על 11,000 ₪ מאחר שהתובע השתמש במכשיר באופן חריג, ובניגוד להנחיותיה בעניין שימוש בטלפון (הנחיות הנתבעת צורפו כנספח 3 לתצהיר כהן). הנתבעת ביקשה לחייב את התובע במלוא הסכום ולאחר דין ודברים הסכימה להפחית הסכום ל - 4000 ₪ שנוכו משכרו של התובע. 42. הנתבעת טענה במפורש כי ויתרה לתובע על חלק הארי מהחוב שצבר (סעיף 27 לתצהיר כהן). נוכח עמדה זו וכאשר מדובר בהוצאות שהתובע הוציא באוגוסט 2007, כשנה ורבע לפני פיטוריו, והנתבעת הסכימה למחול על חלק מהחוב וקיזזה רק 4,000 ש"ח משכרו בגין הוצאות אלה, אנו סבורים שאין לקבל את התביעה שכנגד ברכיב זה, רק משום שהתובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה (השוו: דב"ע נה/3-164 אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ- גורין, פד"ע כט 385 (1996)). 43. חרף האמור לעיל, אין מקום להורות על החזרת 4,000 ש"ח שהנתבעת ניכתה משכרו של התובע בגין אותן שיחות, כפי שהתובע טען. התובע אישר למעשה כי ביצע את השיחות נשוא החוב הנטען. גרסתו של התובע, לפי לא עבר תדרוך ולא קיבל לידיו את הנחיות הנתבעת בעניין שיחות מחו"ל אינה הגיונית ונראה שהיא מיתממת (במיוחד נוכח ההנחיות הכתובות והברורות שהנתבעת הציגה, נספח 3 לתצהיר כהן). כל בר דעת מבין באופן כללי את העלויות הגבוהות הכרוכות בשיחה מטלפון נייד בחו"ל. מה גם שעובר לנסיעה זו התובע נסע לחו"ל במסגרת עבודתו (ארה"ב). משמע, סביר שהתובע היה ער למשמעות הכספית של שימוש בטלפון נייד בחו"ל. נוסיף שטענת הנתבעת לפיה במשרדי NDS הועמדו לרשות התובע טלפונים נייחים מהם היה באפשרותו להתקשר ארצה לא נסתרה, והיא עולה בקנה אחד עם נהלי הנתבעת בעניין (נספח 3 לתצהיר כהן שנזכר לעיל, סעיף 26 לתצהיר כהן). בנסיבות בהן שווי השיחות בטלפון, בתקופה של שלושה שבועות בלבד, הגיע ללמעלה מ-11,000 ₪, אף אם חלקן בוצעו לצרכי עבודה, ועל רקע העובדה שלא היתה זו נסיעתו הראשונה של התובע לחו"ל במסגרת העבודה, מדובר בשימוש חריג לא רק במובן הכלכלי, אלא זהו מעשה החורג מהדרך המקובלת שעל עובד לנהוג בעת העבודה. לאור דברים אלה, אין מקום להורות לנתבעת להשיב לתובע את הסכום שניכתה משכרו בגין חלק מהחוב. מה עוד שבסופו של דבר הניכוי נעשה לאחר דין ודברים בין הצדדים. תשלום בגין אופציות שלא הבשילו 44. לטענת הנתבעת, עקב טעות היא העבירה לתובע בחודש ינואר 2009 סך של 13,720 ₪, בגין אופציות שלא הבשילו במועד סיום עבודתו. בתמיכה לטענה זו צורף אישור על העברת הסכום, אך הנתבעת לא הציגה את הסכם האופציות או תוכנית האופציות. בנסיבות אלו, משלא ברור מה היו תנאי התוכנית, לא הוכח שמדובר בתשלום ששולם בטעות ואשר התובע לא היה זכאי לו. לאחר שדנו בחלק העוסק בהתחשבנות הכספית בין הצדדים, נעבור לבחינת החלק השני של התובענה והוא נסיבות פיטורי התובע. נסיבות פיטורי התובע 45. לטענת התובע, הוא פוטר בחוסר תום לב ובניגוד לדין על רקע בקשתו לצאת לחופשת לידה. נטען כי התובע פוטר בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן - חוק עבודת נשים), עקב לידת בתו. על יסוד טענות אלה, נתבע פיצוי בגין אי תשלום דמי לידה וכן פיצוי בגין הפסד השתכרות ב"תקופה המוגנת" ובתקופת ההודעה המוקדמת - תקופה של שלושה וחצי חודשים (שכר וזכויות סוציאליות). עוד נתבעו פיצויים בגין עגמת נפש וכן "קנס" חינוכי על הנתבעת - תרומה לעמותה. לטענת הנתבעת, פיטורי התובע נעשו מטעמים ענייניים ונוכח תפקודו הלקוי. 46. בית הדין הארצי לעבודה נדרש לסוגיית ניצול זכויות הוריות על ידי גברים וקבע- "בהיבט אחר נועד סעיף 4 לחוק (חוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 - ד.ו.) ליצור שוויון בין בני-זוג בתפקידם כהורים. הוראת החוק מכוונת לאפשר לבני-הזוג לחלק ביניהם בצורה גמישה יותר את נטל גידול הילדים. שוויון זה נועד בעיקר לצד הנשי שבתא המשפחתי. בת-הזוג נתפסת בתודעתנו כמי שעליה מוטל עול כבד יותר בכל הקשור לגידול ילדים קטנים. ראייה שכזו מגבילה את בת-הזוג למקומות עבודה המעניקים תנאים נוחים יותר לאם המטפלת בילדיה ומקשה עליה להשתלב במקומות עבודה 'תובעניים' יותר, וכתוצאה מכך מקשה עליה להגשים את מלוא פוטנציאל הכישורים הגלום בה. סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה נועד להתגבר, ולו במקצת, על מציאות זו. מדובר במטרה חברתית ואנושית מן המעלה הראשונה, ובבואנו לפרש את החוק ולהעניק לו את הממד הנכון, מן הראוי לתת את הדעת גם למטרות אלה העומדות ביסוד החוק. אכן: '...אם יתנו זכויות אלה [זכויות מיוחדות בגין היריון, לידה ואחריות משפחתית - ש' צ'] רק לנשים, לא יהיה אפשר לחולל את השינוי בחלוקת התפקידים הנוהגת כיום בקשר לעבודה ולטיפול בילדים. הענקת זכויות מיוחדות רק לנשים לא תועיל לקידום הצורך הדחוף של חלוקה חדשה של האחריות המשפחתית בין שני ההורים (פרופ' ר' בן-ישראל שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה בעבודה (כרך ב) [4], בעמ' 619).'" (ע"ע (ארצי) 1039/00 מדינת ישראל -יהב, פד"ע לח 26, 35 (2003)) רק לאחרונה נדרש בית הדין הארצי שוב לסוגיה זו וקבע- "החל משנות ה - 50 של המאה הקודמת ואילך, אימצה ישראל בהוראות חקיקה תפיסת שוויון המבוססת על "עקרון ההתאמה" (accommodation), כ'צעד ארוך טווח המכוון להקל על התפקוד בתפקידים בחברה ובכלכלה, למרות השוני' האמור (ראו והשוו: סק"כ 51/09, סק"כ 52/09 "סאוט אלעאמל" - להגנת זכויות העובדים והמובטלים ואח' - שר התעשיה, המסחר והתעסוקה ואח' (3.1.2012) (להלן: עניין סאוט אלעמל); על עקרון ההתאמה ראו: פרנסיס רדאי, תיאוריה משפטית, חקיקה והתדיינות פמיניסטית בישראל: רטרוספקטיבה, עיונים במשפט מגדר ופמיניזם (תשס"ז), עמ' 19, עמ' 49). יסודה של תפיסה זו בשוני החברתי-מגדרי בתפקודם של נשים וגברים, כאשר עיקר האחריות לטיפול בצרכי הילדים והבית מוטלת על האֵם במשפחה. על רקע זה, נדרש המחוקק למתן המענה הראוי בשוק העבודה לצרכים הפיזיולוגיים-ביולוגיים של נשים עובדות בנושאי הריון, לידה, וגידול ילדים. באמצעות עקרון ההתאמה, נעשתה בדין בישראל טרנספורמציה - התמרה של זכויות חוזיות וחוקיות, שנחשבו בעבר כזכויות אֵם מובהקות, לזכויות הוריות המוענקות לנשים ולגברים עובדים, בחקיקת המגן ובחקיקה הסוציאלית, באופן המאפשר שילוב האחריות ההורית באחריות בעבודה. בכך "נפתחה לבני המשפחה אפשרות להשתתף השתתפות שוויונית באחריות המשפחתית מצד אחד, אבל גם התאפשר להם, על פי רצונם, שלא לאמץ דפוס זה ולהטיל על האֵם את מלוא המחיר של הרחבת האחריות המשפחתית מצד אחר" (רות בן ישראל, ביטחון סוציאלי, כרך ב', עמ' 739). (ע"ע (ארצי) 547/08 מדינת ישראל - לוי, 27.2.13) 47. מן המצוטט לעיל עולה כי המגמה המצטיירת בדין היא של קביעת זכויות הוריות, לנשים ולגברים כאחד, וזאת כחלק משינוי חברתי מבורך, בראות עיניו של מותב זה, במסגרתו הן גברים והן נשים הם שותפים מלאים בגידול ילדיהם. האם יישום העקרונות לעיל מביא למסקנה כי פיטורי התובע בטלים או כי יש לראות בהם "פיטורים שלא כדין"? אנו סבורים שיש להשיב לשאלה זו בשלילה, וזאת נוכח הוראות חוק עבודת נשים והנסיבות שהוכחו בהליך זה. להלן נפרש את מסקנתנו זו. 48. על פי הדין, פיטורי עובדת בהריון ובמהלך חופשת הלידה בטלים, והבטלות היא קטגורית, נובעת מעצם ההריון וקבועה בסעיף 9 לחוק עבודת נשים (דב"ע מח/ 3-8 קופל-וייס - ארלוביץ, פד"ע כ 57 (1988); ע"ע (ארצי) 593/08 מרכז סיעודי נאות השרון בע"מ - עיסא, 7.9.10). הסעיף הרלוונטי לעניינו הוא סעיף 9(ג)(1) לחוק עבודת נשים בו נקבע: "לא יפטר מעביד עובדת או עובד בחופשת לידה או בימי העדרם מהעבודה לפי סעיף 7(ג)(2) או (ג2) ולא יתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות." סעיף זה עוסק בפרק הזמן בו העובדת או העובד שוהים בחופשת לידה. נזכיר כי בסעיף 9(א) נקבעה ההגנה על עובדת בהריון שטרם יצאה לחופשת לידה והוא חל רק על נשים: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה...". כלומר, בשונה מאשה עובדת, המוגנת מתחילת ההריון ועד לאחר תום חופשת הלידה (ר' גם סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים), לגבי גבר המבקש לנצל חופשת לידה, בטרם הגיע המועד החוקי לכך, לא קיימת הוראת חוק מפורשת בנושא. לדעתנו, משהמחוקק תיקן מספר פעמים את חוק עבודת נשים ובמיוחד את סעיף 9, והרחיב את הוראותיו כך שיחולו הן על העובדת והן על בן זוגה העובד, בכך נתן דעתו לנושאים בהם ראוי להרחיב את ההגנה שהיתה במקורה הגנה על נשים עובדות ולהרחיבה כזכות הורית לשני בני הזוג העובדים. מכן ההן נשמע הלאו - המחוקק לא קבע הגנה על "עובד שטרם יצא לחופשת לידה" (כלשון הרישא לסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים). 49. תנא מסייע למסקנה זו ניתן למצוא בנימוקי בית המשפט העליון, בבג"צ 554/05 אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה, פ"ד ס(2) 299 (2005), אשר דן בהגנה על עובדת העוברת טיפולי הפריה, כאשר קבע כי אין לקרוא לחוק עבודת נשים הגנת יתר בנסיבות שלא נקבעו על ידי המחוקק. ואכן, בעקבות פסיקה זו, תוקן תיקון מס' 45 לחוק עבודת נשים (ה"ח 290 תש"ע, עמוד 46; ס"ח 2225 התש"ע 326). 50. נוסיף ונאמר כי ניתן לפטר עובדת, טרם יציאתה לחופשת לידה, אם ניתן היתר לפיטוריה (סעיף 9(א) לחוק). כלומר, לצד האיסור לפטר עובדת בהריון, קיים מנגנון המתיר פיטורים אם התקיימו התנאים הקבועים בחוק. לכאורה, אם תתקבל עמדת התובע, יש לנהוג באופן דומה אף לגבי עובד המבקש לצאת לחופשת לידה, היינו שבתקופה הקודמת ליציאתו לחופשת לידה, ניתן יהיה לפטרו בהיתר. זאף אף התובע לא טען, ונראה שלא בכדי. 51. משזהו המצב החוקי, מתעוררת השאלה האם יש מקום להחיל על הגבר העובד את ההגנה מכח סעיף 9(ג)(1) גם בתקופת הביניים - בין המועד בו הודיע לראשונה על הכוונה לצאת לחופשת לידה ובין יציאתו בפועל לחופשת הלידה. לדעתנו, שעה שגבר מפוטר לאחר שביקש לצאת לחופשת לידה, היינו מבקש לממש את זכותו ההורית, ראוי לבחון את התנהגות הצדדים מהמועד שבו העובד הגיש את הבקשה, באספקלריה של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן - חוק השוויון). זאת מאחר שהוראותיו משקפות סטנדרטיים של התנהגות מקובלת ובתום לב של צדדים ליחסי העבודה (השוו: ע"ע (ארצי) 1353/02 אפלבוים - הולצמן, פד"ע לט 495 (2003)). בעניינו של התובע משמעות הדבר היא שיש לבחון את נסיבות פיטוריו בגזירה שווה מהוראות סעיף 9 לחוק השוויון, היינו לבחון אם התובע הוכיח שלא היה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטורים ואזי על הנתבעת יחול הנטל להוכיח שהפיטורים לא נעשו בקשר עם בקשת התובע לצאת לחופשת לידה. משהצגנו את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, נעבור לבחון את נסיבות פיטורי התובע. 52. לטענת התובע, הוא היה עובד מצטיין לאורך כל תקופת עבודתו, קיבל משוב חיובי מהנתבעת (הממונה הישיר, מר יובל קריב) לפיו קצב הלמידה שלו מהיר. בהמשך, ממונה נוסף, שי דלויה, נתן גם הוא משוב חיובי והתובע אף קודם לשמש כ Reviewer- המבקר את עבודתם של מתכנתים אחרים. בהמשך עבר התובע למחלקת התמיכה הטכנית שם היה אחראי על מספר עובדים. לתמיכה בטענתו צירף התובע שתי הודעות דוא"ל ששלח מר רום (סמנכ"ל ולימים מנכ"ל הנתבעת), בהן בירך את התובע על מינוי כראש צוות וכן ציין לשבח את הישגיו ויכולותיו המקצועיות (נספח לד' לתצהיר התובע - הודעות מיום 4.2.07 ומיום 5.2.07). כמו כן, התובע הוצב בתפקיד ניהולי במסגרת עבודתו בבנגלור, ואף עובדה זו מעידה שנחשב עובד טוב. 53. הנתבעת העריכה את התובע כעובד בינוני - ממוצע והפנתה למשובים תקופתיים שנערכו לתובע (נספחים 1א' - 1ג' לתצהיר כהן). הובהר שתפקיד Reviewer אינו תפקיד ניהולי או בכיר, אלא שהתובע שימש כבודק פנימי (סעיפים 8-9 לתצהיר כהן). התובע הועבר למחלקת התמיכה הטכנית מאחר שלא חל שיפור בביצועיו (סעיפים 6-7 לתצהיר כהן). עוד נטען כי התובע כשל בתפקידו כראש צוות בהודו, לא הכשיר את הצוות כיאות ומספר חודשים לאחר שובו ארצה, הצוות התפרק (סעיף 10 לתצהיר כהן). התובע בחקירתו הנגדית אמנם לא אישר את כל טענות הנתבעת, אך אישר שלא היה עובד מצטיין כפי שטען מלכתחילה (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 24-25): "הייתי עובד טוב. לא יודע מה זה מצטיין. לא זכיתי בתעודת הצטיינות. " התובע אף אישר בחקירתו הנגדית את טענות הנתבעת ביחס לתפקודו בהודו (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 31-32): "ש. התקופה שלך בהודו היתה הצלחה מבחינתך? ת. במובנים מסויימים כן ובמובנים מסויימים לא." נזכיר שגם מהמשובים שהנתבעת הציגה עולה כי התובע התנהל באופן ממוצע (נספחים 1א' - 1ג') לתצהיר כהן). 54. התובע אישר כי צוות המפתחים בהודו פורק זמן קצר לאחר סיום תפקידו (עמוד 9, לפרוטוקול שורות 1-2) וטען כי העבודה במקום היתה בלתי אפשרית ונדונה לכישלון מלכתחילה נוכח טיבו של כח האדם שגוייס לצוות הפיתוח, כשלטענתו לא נמסר לו כי עליו להכשירם (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 15-23). בנוסף, בתקופת עבודתו בהודו התחלפו בזה אחר זה שלושה מנהלים ששימשו כממונים על התובע. לטענת התובע, אף לעניין זה היתה תרומה לכישלון הפרויקט בהודו שכן איש לא הנחה אותו ולא הציב בפניו יעדים (ר' הודעת דוא"ל ששלח התובע לנתבעת בה ביקש כי יוצבו לו יעדים ברורים - נספח לה' לתצהיר התובע). יתכן כי טענת התובע נכונה, עם זאת בשים לב לעובדה שהתובע נשא בתפקיד ניהולי, העובדה שהתובע מטיל את מלוא האחריות לכישלון הפרוייקט על הנתבעת מצביעה על כשל בהבנת האחריות שהוטלה עליו. 55. עם שובו של התובע ארצה, במהלך חודש ספטמבר 2008, הוא שוחח עם הממונה עליו, אורגד, שהבהיר לו כי אין בכוונתו לשבצו לתפקיד ניהולי וכי התובע ישובץ כמתכנת שיסייע בפרוייקטים קיימים. השניים סיכמו כי יפגשו וידונו בשיבוצו של התובע בחודש העוקב (סעיף 4 לתצהיר אורגד, סעיף 74 לתצהיר התובע). כלומר, כבר בשלב זה הנתבעת הביעה בפני התובע את חוסר שביעות רצונה מתפקוד התובע, ועלתה לדיון השאלה באיזה תפקיד התובע יוצב עם שובו מהודו. הפגישה השניה בין השניים נקבעה ליום 28.10.08, יום לאחר לידת בתו של התובע. במועד זה, עוד קודם לפגישה עם אורגד, התובע הניח טופס בקשה ליציאה לחופשת לידה, במקום אשתו, בתא הדואר של כהן. כהן העידה כי מדובר בתא שאינו בשימוש יומיומי וכי היא מוציאה דואר מתא זה פעם או פעמיים בשבוע (עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 11-14). 56. התנהלות התובע בנדון היא יותר מתמוהה. במהלך עבודתו התובע תקשר עם כהן באופן שוטף, באמצעות דואר אלקטרוני ובשיחות בלתי אמצעיות. משום מה, התובע בחר להניח את הודעתו בדבר יציאה צפויה לחופשת לידה במגירה שאינה זמינה באופן יומיומי לכהן. 57. התובע הצהיר כי כשבועיים עובר לפגישתו עם אורגד הודיע על יציאתו הצפויה לחופשת לידה (סעיף 78 לתצהיר התובע), אך מחקירתו הנגדית עולה כי אין מדובר בהודעה רשמית לאחד הממונים עליו, אלא שהדבר עלה במסגרת שיחה חברית עם עובד אחר שניצל חופשת לידה בעבר (אייל בירגר). התובע הבהיר כי מר בירגר לא שימש כמנהלו, אלא "עשיתי משימה תחתיו" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 5-19). מכל מקום, גם עם פי עדות התובע, בשיחה זו התובע דיבר על תכנית לא קונקרטית (עמוד 11 שורה 5-7, ההדגשה הוספה - ד.ו.): "שבועיים קודם, הוא סיפר לי שהוא היה בחופשת לידה, שהיה לו מאוד כיף ושזו חוויה חד פעמית. ואמרתי לו שאני גם מתכנן, כתלות כמובן במצבה של אשתי, היא עוברת ניתוח קיסרי ואני לא יודע אם היא תרצה לחזור לעבודה או לא. 58. כאמור, התובע הגיע לפגישה עם אורגד ביום 28.10.08. בתחילתה של פגישה זו, שעה שאורגד כלל לא ידע על כוונתו של התובע לנצל את חופשת הלידה כחוק, השניים שוחחו השניים בדבר המשך עבודתו של התובע, לאור העובדה שבפעילות התובע בהודו, הן כמנהל הצוות בהודו והן כמתכנת, התגלו ליקויים שונים. דברים אלה עולים מסיכום פגישה שערך אורגד (נספח יט' לתצהיר התובע). להלן עיקרי הדברים שנרשמו בסיכום השיחה, ביחס להערכת עבודתו של התובע בהודו, (בתרגום חופשי מאנגלית): "ניהול הצוות בהודו: ביצועי הצוות בהודו היו דלים עד כה, זמן רב להשלים משימות באיכות בלתי מקובלת שדרשה תיקונים (כתיבה מחדש), לעיתים קרובות. ג'נגו מאמינה שליניב יש חלק גדול בזה מבלי להתעלם מגורמים נוספים שתרמו לכשלון הצוות, כישוריו של יניב כמנהל (TEAM LEADER) לא היו טובים". עוד עולה מסיכום השיחה כי אורגד הבהיר לתובע שאינו מעוניין להציבו כמנהל וכי יהיה עליו לשפר את ביצועיו כמתכנת, מיידית. אורגד הציע לתובע שתנתן לו תקופת מבחן במהלכה יבדק באופן הדוק יותר ויקבל סיוע ממנהליו, על מנת להצליח לעבור את תקופה זו. אם ייכשל, לא יוכל להמשיך לעבוד במחלקת המוצר. אורגד הציע לתובע לבחון אפשרות שילוב במחלקת תמיכה טכנית (ST). בתגובה לדברים אלה, התובע הודיע על כוונתו לצאת לחופשת לידה החל מיום 8.12.08 וכי עד למועד זה, נוכח לידת בתו, הוא אינו מוכן להתאמץ על מנת להשתפר ומעוניין לעבוד כרגיל. התובע טען כי מבחינה חוקית לא ניתן לפטרו, לפחות עד לתום תקופת חופשת הלידה. בסיום השיחה הבהיר אורגד לתובע כי יתייעץ בעניינו וכי לאור הודעתו לפיה אין בכוונתו לשפר את ביצועיו באופן מיידי, הנתבעת תשקול לפטרו מוקדם ככל האפשר. 59. הנה כי כן, הנתבעת הביעה את מורת רוחה מהתנהלות התובע והודיעה שהיא מעוניינת לאפשר לו לשפר את ביצועיו תוך קבלת הדרכה ופיקוח הדוק מהרגיל, אולם התובע מצדו הבהיר כי אין בכוונתו להשתפר וכי לא ניתן לפטרו, לאור העובדה כי הוא עומד לצאת לחופשת לידה. למעשה, התובע הודיע לראשונה לגורם מוסמך בנתבעת על כוונתו לצאת לחופשת לידה רק לאחר שהועלו כנגדו טענות קשות בדבר תפקודו. נעיר כי הטענה לפיה בשל לידת הבת השניה, התובע לא יוכל לשפר את תפקודו בעבודה, מעוררת תמיהה. נוכח תגובה זו, כאשר התובע למעשה הודיע לנתבעת כי אין ביכולתו או בכוונתו להשתפר או לעשות מאמץ בנדון, אין תימה כי הנתבעת זימנה את התובע לשיחת שימוע לפני פיטורים. 60. ביום 30.10.08 נערכה לתובע שיחת שימוע בה נכחו התובע, אורגד וכהן (נספח כ' לתצהיר התובע). אורגד שב על טענותיו כלפי התובע והבהיר כי נדרשת ממנו עבודה מאומצת יותר, התובע סרב בטענה כי אין באפשרותו להישאר בעבודה מעבר לשעות התיקניות נוכח לידת בתו. משהובהר לו כי הנתבעת אינה מצפה ממנו לעבוד בשעות נוספות, אלא למאמץ במסגרת שעות העבודה, הסכים לכך. עצם העובדה כי התובע סבר כי עבודה מאומצת פירושה עבודה בשעות נוספות, מצביעה על תפיסה לקויה בכל הנוגע לעבודתו. בשלב מאוחר יותר בשיחה, כאשר הובהר לתובע שאינו נדרש לעבוד שעות רבות, אלא להשקיע בשעות בהן הוא נמצא בעבודה, התובע הסכים לתקופת הנסיון. אך גם בשלב זה, התובע המשיך לטעון כי בתקופת הנסיון יהיה עליו לשהות יותר בבית. 61. מהשתלשלות העניינים המתוארת לעיל עולה כי התובע תפקד באופן לקוי וסירב להשקיע מאמץ ולשפר את ביצועיו. חוסר שביעות הרצון מתפקודו של התובע היה המשך ישיר להצבתו בהודו, וכפועל יוצא מכך לאחר שחזר לישראל, הנתבעת לא היתה מעוניינת להמשיך ולהציבו בתפקיד ניהול, בו לא צלח בשהותו בהודו. במצב דברים זה, כוונת הנתבעת להביא לסיום עבודתו אינה קשורה בלידת בתו או בכוונתו לצאת לחופשת לידה. העובדה שהתובע הודיע כי בכוונתו לצאת לחופשת לידה אינה מקנה לו חסינות מפני פיטורים, בשים לב לכך שפיטוריו אינם קשורים כלל ועיקר לכוונתו לנצל את חופשת הלידה. עוד יש להדגיש כי לתובע ניתנה הזדמנות לשפר את ביצועיו. התובע לא ניצל הזדמנות זו ואף לא הסכים להצעת הנתבעת. נהפוך הוא - תחילה התובע הכחיש את הכשלים בתפקודו והעביר את האחריות לאחרים (הנתבעת שלא הציבה בפניו יעדים בהודו, תחלופת מנהלים, צוות שאינו איכותי בהודו), בהמשך הודיע כי אין בכוונתו להשקיע בעבודה, גם כשהסכים לתקופת נסיון, התובע חזר והדגיש שיהיה עליו לשהות בביתו, עקב לידת בתו. נוכח תגובה זו של התובע, שאינה הולמת את הטענות שהוצגו לו, ההחלטה על פיטוריו של התובע היתה עניינית וסבירה. 62. לאור האמור יש לדחות טענת התובע לפיה פוטר בחוסר תום לב ובשל כוונתו לנצל חופשת לידה, ומשכך יש לדחות תביעתו לפיצוי בגין הפסד השתכרות ובגין עגמת נפש. הוכח כי פיטורי התובע היו ממניעים ענייניים, נוכח אי שביעות רצון מתפקודו וללא קשר לכוונתו לנצל את חופשת הלידה. 63. במאמר מוסגר נעיר כי את העובדה שהתובע פוטר לאלתר תוך תשלום תמורת הודעה מוקדמת יש לייחס לכך שלמעשה, מאז חזרתו מהודו בחודש ספטמבר, הנתבעת עסקה בשאלת הצבתו בתפקיד מתאים, לשביעות רצון שני הצדדים. משום כך, אין לראות בפיטורים לאלתר תגובה להודעת התובע בדבר רצונו לצאת לחופשת לידה. ממילא, גם אם התובע היה עובד בתקופת ההודעה המוקדמת, ניתוק יחסי העבודה היה מתרחש ביום 1.12.08, היינו עוד לפני המועד שהתובע רצה או יכול היה מבחינת החוק, לנצל את חופשת הלידה. 64. סוף דבר א. התביעה נדחית. ב. התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי ועל התובע לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: (1) 3,387 ₪ בגין יתרת הלוואה בגין פיקדון במסגרת הסכם שכירות לדירת המגורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.08 ועד למועד התשלום בפועל. (2) 7,727 ₪ בגין יתרת הלוואות שניתנו לתובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד ועד לתשלום בפועל. ג. משנקבע כי התובע פוטר וכי אין מקום להורות על ביטול פיטוריו, דין התביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי להידחות. ד. בנסיבות העניין ונוכח תוצאת ההליך, התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 6,500 ש"ח שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. לידהחופשת לידה